THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וִיהוֹנָתָ֖ן בָּ֥א הָעִֽיר׃
1
21:2
καὶ εἶπεν Δαυεὶδ τῷ ἱερεῖ Ὁ βασιλεὺς ἐντέταλταί μοι ῥῆμα σήμερον καὶ εἶπέν μοι Μηδεὶς γνώτω τὸ ῥῆμα περὶ οὗ ἐγὼ ἀποστέλλω σε καὶ ὑπὲρ οὗ ἐντέταλμαί σοι · καὶ τοῖς παιδαρίοις διαμεμαρτύρημαι ἐν τῷ τόπῳ τῷ λεγομένῳ Θεοῦ πίστις, Φελλανεὶ Μαεμωνεί.
1
20:43
Et surréxit David, et ábiit: sed et Iónathas ingréssus est civitátem.
1
[not available]
1
20:42
And Jonathan said to David, Go in peace, forasmuch as we have sworn both of us in the name of the LORD, saying, The LORD be between me and thee, and between my seed and thy seed for ever. And he arose and departed: and Jonathan went into the city.
1
4Q52 · f6_7
ויקם דוד וילך ויונתן בא העיר׳ה ׃
2
וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה אֶל־אֲחִימֶ֖לֶךְ הַכֹּהֵ֑ן וַיֶּחֱרַ֨ד אֲחִימֶ֜לֶךְ לִקְרַ֣את דָּוִ֗ד וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מַדּ֤וּעַ אַתָּה֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְאִ֖ישׁ אֵ֥ין אִתָּֽךְ׃
2
21:3
καὶ νῦν εἰσὶν ὑπὸ τὴν χεῖρά σου πέντε ἄρτοι; δὸς εἰς χεῖρά μου τὸ εὑρεθέν.
2
21:1
Venit autem David in Nobe ad Achímelech sacerdótem: et obstúpuit Achímelech, eo quod venísset David. Et dixit ei: Quare tu solus, et nullus est tecum?
2
[not available]
2
21:1
Then came David to Nob to Ahimelech the priest: and Ahimelech was afraid at the meeting of David, and said unto him, Why [art] thou alone, and no man with thee?
2
4Q52 · f6_7
ויבא דוד נב׳ה אל [אבימלך הכהן ויחרד אבימלך לקראת׳ו ויאמר ל׳ו מדוע אתה לבד׳ך] ואיש אין עמ׳ך ׃
3
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לַאֲחִימֶ֣לֶךְ הַכֹּהֵ֗ן הַמֶּלֶךְ֮ צִוַּ֣נִי דָבָר֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י אִ֣ישׁ אַל־יֵ֧דַע מְא֛וּמָה אֶת הַ־דָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י שֹׁלֵֽחֲךָ֖ וַאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֑ךָ וְאֶת הַ־נְּעָרִ֣ים יוֹדַ֔עְתִּי אֶל־מְק֥וֹם פְּלֹנִ֖י אַלְמוֹנִֽי׃
3
21:4
καὶ ἀπεκρίθη ὁ ἱερεὺς τῷ Δαυεὶδ καὶ εἶπεν Οὐκ εἰσὶν ἄρτοι βέβηλοι ὑπὸ τὴν χεῖρά μου, ὅτι ἀλλ᾽ ἢ ἄρτοι ἅγιοί εἰσιν · εἰ πεφυλαγμένα τὰ παιδάριά ἐστιν ἀπὸ γυναικός, καὶ φάγεται.
3
21:2
Et ait David ad Achímelech sacerdótem: Rex præcépit mihi sermónem, et dixit: Nemo sciat rem, propter quam missus es a me, et cuiúsmodi præcépta tibi déderim: nam et púeris condíxi in illum et illum locum.
3
[not available]
3
21:2
And David said unto Ahimelech the priest, The king hath commanded me a business, and hath said unto me, Let no man know any thing of the business whereabout I send thee, and what I have commanded thee: and I have appointed [my] servants to such and such a place.
3
4Q52 · f6_7
ויאמר דוד לכהן המלך צו׳ני דבר ו#?[יאמר אל׳י איש אל־ידע מאומה את הדבר אשר־אנכי שלח]׳ך## [ואשר צוית׳ך] ואת הנערים יעדתי אל־מקום פלני אלמנ?[י ׃
4
וְעַתָּ֗ה מַה־יֵּ֧שׁ תַּֽחַת יָדְ־ךָ֛ חֲמִשָּׁה־לֶ֖חֶם תְּנָ֣ה בְיָדִ֑י א֖וֹ הַנִּמְצָֽא׃
4
21:5
καὶ ἀπεκρίθη Δαυεὶδ τῷ ἱερεῖ καὶ εἶπεν αὐτῷ Ἀλλὰ ἀπὸ γυναικὸς ἀπεσχήμεθα ἐχθὲς καὶ τρίτην ἡμέραν · ἐν τῷ ἐξελθεῖν με εἰς ὁδὸν γέγονε πάντα τὰ παιδάρια ἡγνισμένα. καὶ αὐτὴ ἡ ὁδὸς βέβηλος; διότι ἁγιασθήσεται σήμερον διὰ τὰ σκεύη μου.
4
21:3
Nunc ergo si quid habes ad manum, vel quinque panes, da mihi, aut quidquid invéneris.
4
[not available]
4
21:3
Now therefore what is under thine hand? give [me] five [loaves of] bread in mine hand, or what there is present.
4
4Q52 · f6_7
ועתה אם יש תחת יד׳ך חמשה־לחם תנ׳ה ביד׳י את הנמצא] ׃
5
וַיַּ֨עַן הַכֹּהֵ֤ן אֶת־דָּוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר אֵֽין־לֶ֥חֶם חֹ֖ל אֶל־תַּ֣חַת יָדִ֑י כִּֽי־אִם־לֶ֤חֶם קֹ֨דֶשׁ֙ יֵ֔שׁ אִם־נִשְׁמְר֥וּ הַנְּעָרִ֖ים אַ֥ךְ מֵאִשָּֽׁה׃ פ
5
21:6
καὶ ἔδωκεν αὐτῷ Ἀβειμέλεχ ὁ ἱερεὺς τοὺς ἄρτους τῆς προθέσεως, ὅτι οὐκ ἦν ἐκεῖ ἄρτοι, ὅτι ἀλλ᾽ ἢ ἄρτοι τοῦ προσώπου, οἱ ἀφῃρημένοι ἐκ προσώπου Κυρίου παρατεθῆναι ἄρτον θερμὸν ᾗ ἡμέρᾳ ἔλαβεν αὐτούς.
5
21:4
Et respóndens sacérdos ad David, ait illi: Non hábeo láicos panes ad manum, sed tantum panem sanctum: si mundi sunt púeri, máxime a muliéribus?
5
[not available]
5
21:4
And the priest answered David, and said, [There is] no common bread under mine hand, but there is hallowed bread; if the young men have kept themselves at least from women.
5
4Q52 · f6_7
ו#?[י]ען הכהן את#־[דוד] ויאמר אין־לחם חל תחת יד##[׳י כי־אם־לחם קדש יש אם־נשמרו הנערים (^ [א]ך ^) ]מ#אשה ואכלתם ממ׳נ?ו#? ׃
6
וַיַּעַן֩ דָּוִ֨ד אֶת הַ־כֹּהֵ֜ן וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כִּ֣י אִם־אִשָּׁ֤ה עֲצֻֽרָה לָ֨־נוּ֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם בְּצֵאתִ֕י וַיִּהְי֥וּ כְלֵֽי הַ־נְּעָרִ֖ים קֹ֑דֶשׁ וְהוּא֙ דֶּ֣רֶךְ חֹ֔ל וְאַ֕ף כִּ֥י הַיּ֖וֹם יִקְדַּ֥שׁ בַּכֶּֽלִי׃
6
21:7
καὶ ἐκεῖ ἦν ἓν τῶν παιδαρίων τοῦ Σαοὺλ ἐν τῇ ἡμέρᾳ ἐκείνῃ συνεχόμενος Νεεσσαρὰν ἐνώπιον Κυρίου, καὶ ὄνομα αὐτῷ Δωὴκ ὁ Σύρος, νέμων τὰς ἡμιόνους Σαούλ.
6
21:5
Et respóndit David sacerdóti, et dixit ei: Equidem, si de muliéribus ágitur: continúimus nos ab heri et nudiustértius, quando egrediebámur, et fuérunt vasa puerórum sancta. Porro via hæc pollúta est, sed et ipsa hódie sanctificábitur in vasis.
6
[not available]
6
21:5
And David answered the priest, and said unto him, Of a truth women [have been] kept from us about these three days, since I came out, and the vessels of the young men are holy, and [the bread is] in a manner common, yea, though it were sanctified this day in the vessel.
6
4Q52 · f6_7
[ויען דוד] את הכהן ויא[מר ל׳ו כי אם־אשה עצרה ל׳נו מאתמל שלשם בצאת׳י בדרך ]היו כל# הנערים קדש והוא ד[רך חל ואף] כ#י#?[ יקדש היום בכלי ׃
7
וַיִּתֶּן ל֥־וֹ הַכֹּהֵ֖ן קֹ֑דֶשׁ כִּי֩ לֹא־הָ֨יָה שָׁ֜ם לֶ֗חֶם כִּֽי־אִם־לֶ֤חֶם הַפָּנִים֙ הַמּֽוּסָרִים֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לָשׂוּם֙ לֶ֣חֶם חֹ֔ם בְּי֖וֹם הִלָּקְחֽוֹ׃
7
21:8
καὶ εἶπεν Δαυεὶδ πρὸς Ἀβειμέλεχ Ἴδε εἰ ἔστιν ἐνταῦθα ὑπὸ τὴν χεῖρά σου δόρυ ἢ ῥομφαία, ὅτι τὴν ῥομφαίαν μου καὶ τὰ σκεύη οὐκ εἴληφα ἐν τῇ χειρί μου, ὅτι ἦν τὸ ῥῆμα τοῦ βασιλέως κατὰ σπουδήν.
7
21:6
Dedit ergo ei sacérdos sanctificátum panem: neque enim erat ibi panis, nisi tantum panes propositiónis, qui subláti fúerant a fácie Dómini, ut poneréntur panes cálidi.
7
[not available]
7
21:6
So the priest gave him hallowed [bread]: for there was no bread there but the shewbread, that was taken from before the LORD, to put hot bread in the day when it was taken away.
7
4Q52 · f6_7, f8
ויתן ל׳ו הכהן קדש כי לא־היה שם לחם כי־אם־לחם הפ]נ#?ים המוסר מלפני יהו[ה לשום לחם] [חם ביום הלקח׳ו ׃
8
וְשָׁ֡ם אִישׁ֩ מֵעַבְדֵ֨י שָׁא֜וּל בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נֶעְצָר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּשְׁמ֖וֹ דֹּאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֑י אַבִּ֥יר הָרֹעִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל׃
8
21:9
καὶ εἶπεν ὁ ἱερεύς Ἰδοὺ ἡ ῥομφαία Γολιὰθ τοῦ ἀλλοφύλου, ὃν ἐπάταξας ἐν τῇ κοιλάδι Ἠλά · καὶ αὐτὴ ἐνειλημένη ἦν ἐν ἱματίῳ · εἰ ταύτην λήμψῃ, σεαυτῷ λάβε, ὅτι οὐκ ἔστιν ἑτέρα παρὲξ ταύτης ἐνταῦθα. καὶ εἶπεν Δαυείδ Ἰδοὺ οὐκ ἔστιν ὥσπερ αὐτή, δός μοι αὐτήν.
8
21:7
Erat autem ibi vir quidam de servis Saul in die illa, intus in tabernáculo Dómini: et nomen eius Doeg Idumǽus, potentíssimus pastórum Saul.
8
[not available]
8
21:7
Now a certain man of the servants of Saul [was] there that day, detained before the LORD; and his name [was] Doeg, an Edomite, the chiefest of the herdmen that [belonged] to Saul.
8
4Q52 · f8
ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני יהוה ושמ׳ו דאג האדמי אביר הרעי]ם## אשר [לשאול ׃
9
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לַאֲחִימֶ֔לֶךְ וְאִ֛ין יֶשׁ־פֹּ֥ה תַֽחַת יָדְ־ךָ֖ חֲנִ֣ית אוֹ־חָ֑רֶב כִּ֣י גַם חַרְבִּ֤־י וְגַם כֵּלַ־י֙ לֹֽא־לָקַ֣חְתִּי בְיָדִ֔י כִּֽי־הָיָ֥ה דְבַר הַ־מֶּ֖לֶךְ נָחֽוּץ׃ ס
9
21:10
καὶ ἔδωκεν αὐτὴν αὐτῷ · καὶ ἀνέστη Δαυεὶδ καὶ ἔφυγεν ἐν τῇ ἡμέρᾳ ἐκείνῃ ἐκ προσώπου Σαούλ. Καὶ ἦλθεν Δαυεὶδ πρὸς Ἀγχοὺς βασιλέα Γέθ ·
9
21:8
Dixit autem David ad Achímelech: Si habes hic ad manum hastam, aut gládium? quia gládium meum, et arma mea non tuli mecum: sermo enim regis urgébat.
9
[not available]
9
21:8
And David said unto Ahimelech, And is there not here under thine hand spear or sword? for I have neither brought my sword nor my weapons with me, because the king ’s business required haste.
9
4Q52 · f8
ויאמר דוד לאבימלך ראה אם יש־פה תחת יד׳ך חנית או־חרב כי גם חרב׳י וגם כל׳י לא־לקחתי ביד]׳י#? כי־היה [דבר המלך נחוץ ׃
10
וַיֹּ֣אמֶר הַכֹּהֵ֗ן חֶרֶב֩ גָּלְיָ֨ת הַפְּלִשְׁתִּ֜י אֲשֶׁר־הִכִּ֣יתָ ׀ בְּעֵ֣מֶק הָאֵלָ֗ה הִנֵּה־הִ֞יא לוּטָ֣ה בַשִּׂמְלָה֮ אַחֲרֵ֣י הָאֵפוֹד֒ אִם אֹתָ֤־הּ תִּֽקַּח לְ־ךָ֙ קָ֔ח כִּ֣י אֵ֥ין אַחֶ֛רֶת זוּלָתָ֖הּ בָּזֶ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֵ֥ין כָּמ֖וֹהָ תְּנֶ֥נָּה לִּֽי׃
10
21:11
καὶ εἶπαν οἱ παῖδες Ἀγχοὺς πρὸς αὐτόν Οὐχὶ οὗτος Δαυεὶδ ὁ βασιλεὺς τῆς γῆς; οὐχὶ τοὺτῳ ἐξῆρχον αἱ χορεύουσαι λέγουσαι Ἐπάταξεν Σαοὺλ ἐν χιλιάσιν αὐτοῦ, καὶ Δαυεὶδ ἐν μυριάσιν αὐτοῦ;
10
21:9
Et dixit sacérdos: Ecce hic gládius Góliath Philisthǽi, quem percussísti in Valle terebínthi: est involútus pállio post ephod: si istum vis tóllere, tolle: neque enim hic est álius absque eo. Et ait David: Non est huic alter símilis, da mihi eum.
10
[not available]
10
21:9
And the priest said, The sword of Goliath the Philistine, whom thou slewest in the valley of Elah, behold, it [is here] wrapped in a cloth behind the ephod: if thou wilt take that, take [it]: for [there is] no other save that here. And David said, [There is] none like that; give it me.
10
4Q52 · f8
ויאמר הכהן חרב גלית הפלשתי אשר־הכית בעמק האלה והיא לוטה בשמלה ]א#חר אפד ׃
11
וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיִּבְרַ֥ח בַּיּוֹם הַ־ה֖וּא מִפְּנֵ֣י שָׁא֑וּל וַיָּבֹ֕א אֶל־אָכִ֖ישׁ מֶ֥לֶךְ גַּֽת׃
11
21:12
καὶ ἔθετο Δαυεὶδ τὰ ῥήματα ἐν τῇ καρδίᾳ αὐτοῦ, καὶ ἐφοβήθη σφόδρα ἀπὸ προσώπου Ἀγχοὺς βασιλέως Γέθ.
11
21:10
Surréxit ítaque David, et fugit in die illa a fácie Saul: et venit ad Achis regem Geth.
11
[not available]
11
21:10
And David arose, and fled that day for fear of Saul, and went to Achish the king of Gath.
11
[not available]
12
וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֤י אָכִישׁ֙ אֵלָ֔יו הֲלוֹא־זֶ֥ה דָוִ֖ד מֶ֣לֶךְ הָאָ֑רֶץ הֲל֣וֹא לָזֶ֗ה יַעֲנ֤וּ בַמְּחֹלוֹת֙ לֵאמֹ֔ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ באלפו וְדָוִ֖ד ברבבתו׃
12
21:13
καὶ ἠλλοίωσεν τὸ πρόσωπον αὐτοῦ ἐνώπιον αὐτοῦ καὶ προσεποιήσατο ἐν τῇ ἡμέρᾳ ἐκείνῃ, καὶ ἐτυμπάνιζεν ἐπὶ ταῖς θύραις τῆς πόλεως καὶ παρεφέρετο ἐν ταῖς χερσὶν αὐτοῦ καὶ ἔπιπτεν ἐπὶ τὰς θύρας τῆς πύλης, καὶ τὰ σίελα αὐτοῦ κατέρρει ἐπὶ τὸν πώγωνα αὐτοῦ.
12
21:11
Dixerúntque servi Achis ad eum cum vidíssent David: Numquid non iste est David rex terræ? nonne huic cantábant per choros, dicéntes: Percússit Saul mille, et David decem míllia?
12
[not available]
12
21:11
And the servants of Achish said unto him, [Is] not this David the king of the land? did they not sing one to another of him in dances, saying, Saul hath slain his thousands, and David his ten thousands?
12
[not available]
13
וַיָּ֧שֶׂם דָּוִ֛ד אֶת הַ־דְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בִּלְבָב֑וֹ וַיִּרָ֣א מְאֹ֔ד מִפְּנֵ֖י אָכִ֥ישׁ מֶֽלֶךְ־גַּֽת׃
13
21:14
καὶ εἶπεν Ἀγχοὺς πρὸς τοὺς παῖδας αὐτοῦ Ἰδοὺ ἴδετε ἄνδρα ἐπίλημπτον · ἵνα τί εἰσηγάγετε αὐτὸν πρὸς μέ;
13
21:12
Pósuit autem David sermónes istos in corde suo, et extímuit valde a fácie Achis regis Geth.
13
[not available]
13
21:12
And David laid up these words in his heart, and was sore afraid of Achish the king of Gath.
13
[not available]
14
וַיְשַׁנּ֤וֹ אֶת טַעְמ־וֹ֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּתְהֹלֵ֖ל בְּיָדָ֑ם ויתו עַל־דַּלְת֣וֹת הַשַּׁ֔עַר וַיּ֥וֹרֶד רִיר֖וֹ אֶל זְקָנֽ־וֹ׃
14
21:15
ἐλαττοῦμαι ἐπιλήμπτων ἐγώ, ὅτι εἰσαγιόχατε αὐτὸν ἐπιλημπτεύεσθαι πρὸς μέ; οὗτος οὐκ εἰσελεύσεται εἰς οἰκίαν.
14
21:13
Et immutávit os suum coram eis, et collabebátur inter manus eórum: et impingébat in óstia portæ, defluebántque salívæ eius in barbam.
14
[not available]
14
21:13
And he changed his behaviour before them, and feigned himself mad in their hands, and scrabbled on the doors of the gate, and let his spittle fall down upon his beard.
14
[not available]
15
וַיֹּ֥אמֶר אָכִ֖ישׁ אֶל עֲבָדָ֑י־ו הִנֵּ֤ה תִרְאוּ֙ אִ֣ישׁ מִשְׁתַּגֵּ֔עַ לָ֛מָּה תָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ אֵלָֽי׃
15
[not available]
15
21:14
Et ait Achis ad servos suos: Vidístis hóminem insánum: quare adduxístis eum ad me?
15
[not available]
15
21:14
Then said Achish unto his servants, Lo, ye see the man is mad: wherefore [then] have ye brought him to me?
15
[not available]
16
חֲסַ֤ר מְשֻׁגָּעִים֙ אָ֔נִי כִּי־הֲבֵאתֶ֣ם אֶת־זֶ֔ה לְהִשְׁתַּגֵּ֖עַ עָלָ֑י הֲזֶ֖ה יָב֥וֹא אֶל בֵּיתִֽ־י׃ ס
16
[not available]
16
21:15
An desunt nobis furiósi, quod introduxístis istum, ut fúreret me præsénte? híccine ingrediétur domum meam?
16
[not available]
16
21:15
Have I need of mad men, that ye have brought this [fellow] to play the mad man in my presence? shall this [fellow] come into my house?
16
[not available]
