THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיִּפְקֹ֣ד דָּוִ֔ד אֶת הָ־עָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ וַיָּ֣שֶׂם עֲלֵיהֶ֔ם שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֥י מֵאֽוֹת׃
1
Καὶ ἐπεσκέψατο Δαυεὶδ τὸν λαὸν τὸν μετ᾽ αὐτοῦ, καὶ κατέστησεν ἐπ᾽ αὐτῶν χιλιάρχους καὶ ἑκατοντάρχους.
1
Igitur consideráto David pópulo suo, constítuit super eos tribúnos et centuriónes,
1
[not available]
1
And David numbered the people that [were] with him, and set captains of thousands and captains of hundreds over them.
1
4Q51 · f128_132
ויפקוד דויד את העם אשר את׳ו וישם ע]ל#[י׳הם] [שרי אלפים ושרי מאות ׃
2
וַיְשַׁלַּ֨ח דָּוִ֜ד אֶת הָ־עָ֗ם הַשְּׁלִשִׁ֤ית בְּיַד־יוֹאָב֙ וְ֠הַשְּׁלִשִׁית בְּיַ֨ד אֲבִישַׁ֤י בֶּן־צְרוּיָה֙ אֲחִ֣י יוֹאָ֔ב וְהַ֨שְּׁלִשִׁ֔ת בְּיַ֖ד אִתַּ֣י הַגִּתִּ֑י וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶל הָ־עָ֔ם יָצֹ֥א אֵצֵ֛א גַּם־אֲנִ֖י עִמָּכֶֽם׃ ס
2
καὶ ἀπέστειλεν Δαυεὶδ τὸν λαὸν τὸ τρίτον ἐν χειρὶ Ἰωάβ, καὶ τὸ τρίτον ἐν χειρὶ Ἀβεισὰ υἱοῦ Σαρουίας ἀδελφοῦ Ἰωάβ, καὶ τὸ τρίτον ἐν χειρὶ Ἐθθεὶ τοῦ Γεθθαίου · καὶ εἶπεν Δαυεὶδ πρὸς τὸν λαόν Ἐξελθὼν ἐξελεύσομαι καί γε ἐγὼ μεθ᾽ ὑμῶν.
2
et dedit pópuli tértiam partem sub manu Ioab, et tértiam partem sub manu Abísai fílii Sárviæ fratris Ioab, et tértiam partem sub manu Ethái, qui erat de Geth: dixítque rex ad pópulum: Egrédiar et ego vobíscum.
2
[not available]
2
And David sent forth a third part of the people under the hand of Joab, and a third part under the hand of Abishai the son of Zeruiah, Joab ’s brother, and a third part under the hand of Ittai the Gittite. And the king said unto the people, I will surely go forth with you myself also.
2
4Q51 · f128_132
וישלש דויד את העם השלשית ביד־יוא]ב## [ו]ה##[שלשית ביד אבישי בן־צרויה אחי יואב והש]ל[שית ביד אתי] הגתי ו[יאמר המלך אל העם יצוא אצא גם־אני עמ׳כם ׃
3
וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם לֹ֣א תֵצֵ֗א כִּי֩ אִם־נֹ֨ס נָנ֜וּס לֹא־יָשִׂ֧ימוּ אֵלֵ֣ינוּ לֵ֗ב וְאִם־יָמֻ֤תוּ חֶצְיֵ֨נוּ֙ לֹֽא־יָשִׂ֤ימוּ אֵלֵ֨ינוּ֙ לֵ֔ב כִּֽי־עַתָּ֥ה כָמֹ֖נוּ עֲשָׂרָ֣ה אֲלָפִ֑ים וְעַתָּ֣ה ט֔וֹב כִּי־תִֽהְיֶה לָּ֥־נוּ מֵעִ֖יר לעזיר׃ ס
3
καὶ εἶπαν Οὐκ ἐξελεύσῃ, ὅτι ἐὰν φυγῇ φύγωμεν, οὐ θήσουσιν ἐφ᾽ ἡμᾶς καρδίαν, καὶ ἐὰν ἀποθάνωμεν τὸ ἥμισυ ἡμῶν, οὐ θήσουσιν ἐφ᾽ ἡμᾶς καρδίαν, ὅτι σὺ ὡς ἡμεῖς δέκα χιλιάδες · καὶ νῦν ἀγαθὸν ὅτι ἔσῃ ἡμῖν ἐν τῇ πόλει βοήθεια τοῦ βοηθεῖν.
3
Et respóndit pópulus: Non exíbis: sive enim fugérimus, non magnópere ad eos de nobis pertinébit: sive média pars cecíderit e nobis, non satis curábunt, quia tu unus pro decem míllibus computáris: mélius est ígitur ut sis nobis in urbe præsídio.
3
[not available]
3
But the people answered, Thou shalt not go forth: for if we flee away, they will not care for us; neither if half of us die, will they care for us: but now [thou art] worth ten thousand of us: therefore now [it is] better that thou succour us out of the city.
3
4Q51 · f128_132
לעזר[ ל׳נו ׃ ויאמר ]העם [ל]א# תצא אם נ[וס ננוס לא ישים ל׳נו לב ואם ימותו חצי׳נו לא י]ש##[י]ם ל׳נו לב כי־עתה[ יכרת ממ׳נו הארץ עשרה אלפים ועתה טוב כי־]ת##היה ל׳נו[ בעיר]
4
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁר־יִיטַ֥ב בְּעֵינֵיכֶ֖ם אֶעֱשֶׂ֑ה וַיַּעֲמֹ֤ד הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶל־יַ֣ד הַשַּׁ֔עַר וְכָל הָ־עָם֙ יָֽצְא֔וּ לְמֵא֖וֹת וְלַאֲלָפִֽים׃
4
καὶ εἶπεν πρὸς αὐτοὺς ὁ βασιλεύς Ὃ ἐὰν ἀρέσῃ ἐν ὀφθαλμοῖς ὑμῶν ποιήσω · καὶ ἔστη ὁ βασιλεὺς ἀνὰ χεῖρα τῆς πύλης, καὶ πᾶς ὁ λαὸς ἐξεπορεύετο εἰς ἑκατοντάδας καὶ εἰς χιλιάδας.
4
Ad quos rex ait: Quod vobis vidétur rectum, hoc fáciam. Stetit ergo rex iuxta portam: egrediebatúrque pópulus per turmas suas centéni, et milléni.
4
[not available]
4
And the king said unto them, What seemeth you best I will do. And the king stood by the gate side, and all the people came out by hundreds and by thousands.
4
4Q51 · f128_132
ויאמר ל׳הם המלך אשר־ייטב לפני׳כם אעשה וי]שמ#[ור] ה##מ##[לך] [ע]ל[ יד השער וכול העם יצאו למאות ולאלפים ׃
5
וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־י֠וֹאָב וְאֶת־אֲבִישַׁ֤י וְאֶת־אִתַּי֙ לֵאמֹ֔ר לְאַט לִ֖־י לַנַּ֣עַר לְאַבְשָׁל֑וֹם וְכָל הָ־עָ֣ם שָׁמְע֗וּ בְּצַוֺּ֥ת הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־כָּל הַ־שָּׂרִ֖ים עַל־דְּבַ֥ר אַבְשָׁלֽוֹם׃
5
καὶ ἐνετείλατο ὁ βασιλεὺς τῷ Ἰωὰβ καὶ τῷ Ἀβεισὰ καὶ τῷ Ἐθθεὶ λέγων Φείσασθέ μου τοῦ παιδαρίου τοῦ Ἀβεσσαλώμ · καὶ πᾶς ὁ λαὸς ἤκουσεν ἐντελλομένου τοῦ βασιλέως πᾶσιν τοῖς ἄρχουσιν ὑπὲρ Ἀβεσσαλώμ.
5
Et præcépit rex Ioab, et Abísai, et Ethái, dicens: Serváte mihi púerum Absalom. Et omnis pópulus audiébat præcipiéntem regem cunctis princípibus pro Absalom.
5
[not available]
5
And the king commanded Joab and Abishai and Ittai, saying, [Deal] gently for my sake with the young man, [even] with Absalom. And all the people heard when the king gave all the captains charge concerning Absalom.
5
4Q51 · f128_132
ויצו המ]ל[ך א]ת־יואב [ואת־אבישי ואת־אתי לאמור לאט ל׳י לנער לאבשלום וכול ]הע##[ם] שמעים [בצות המלך את השרים על־דבר אבשלום ׃
6
וַיֵּצֵ֥א הָעָ֛ם הַשָּׂדֶ֖ה לִקְרַ֣את יִשְׂרָאֵ֑ל וַתְּהִ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה בְּיַ֥עַר אֶפְרָֽיִם׃
6
καὶ ἐξῆλθεν πᾶς ὁ λαὸς εἰς τὸν δρυμὸν ἐξ ἐναντίας Ἰσραήλ · καὶ ἐγένετο ὁ πόλεμος ἐν τῷ δρυμῷ Ἐφράιμ.
6
Itaque egréssus est pópulus in campum contra Israel, et factum est prœ́lium in saltu Ephraim.
6
[not available]
6
So the people went out into the field against Israel: and the battle was in the wood of Ephraim;
6
4Q51 · f128_132
ויצא העם ה]שדה# [ל]ק#[רא]ת [ישראל ותהי המלחמה ביער אפרים ׃
7
וַיִּנָּ֤גְפוּ שָׁם֙ עַ֣ם יִשְׂרָאֵ֔ל לִפְנֵ֖י עַבְדֵ֣י דָוִ֑ד וַתְּהִי־שָׁ֞ם הַמַּגֵּפָ֧ה גְדוֹלָ֛ה בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא עֶשְׂרִ֥ים אָֽלֶף׃
7
καὶ ἔπταισεν ἐκεῖ ὁ λαὸς Ἰσραὴλ ἐνώπιον τῶν παίδων Δαυείδ, καὶ ἐγένετο ἡ θραῦσις μεγάλη ἐν τῇ ἡμέρᾳ ἐκείνῃ, εἴκοσι χιλιάδες ἀνδρῶν.
7
Et cæsus est ibi pópulus Israel ab exércitu David, factáque est plaga magna in die illa, vigínti míllium.
7
[not available]
7
Where the people of Israel were slain before the servants of David, and there was there a great slaughter that day of twenty thousand [men].
7
4Q51 · f128_132
וינגפו שם עם י]ש#ראל לפ#נ#?[י עבדי] [דויד ותהי־שם המגפה גדולה ביום ההוא עשרים אל]ף איש## ׃
8
וַתְּהִי־שָׁ֧ם הַמִּלְחָמָ֛ה נפצית עַל־פְּנֵ֣י כָל הָ־אָ֑רֶץ וַיֶּ֤רֶב הַיַּ֨עַר֙ לֶאֱכֹ֣ל בָּעָ֔ם מֵאֲשֶׁ֥ר אָכְלָ֛ה הַחֶ֖רֶב בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
8
καὶ ἐγένετο ἐκεῖ ὁ πόλεμος διεσπαρμένος ἐπὶ πρόσωπον πάσης τῆς γῆς · καὶ ἐπλεόνασεν ὁ δρυμὸς τοῦ καταφαγεῖν ἐκ τοῦ λαοῦ ὑπὲρ οὓς κατέφαγεν ἐν τῷ λαῷ ἡ μάχαιρα ἐν τῇ ἡμέρᾳ ἐκείνῃ.
8
Fuit autem ibi prœ́lium dispérsum super fáciem omnis terræ, et multo plures erant, quos saltus consúmpserat de pópulo, quam hi, quos voráverat gládius in die illa.
8
[not available]
8
For the battle was there scattered over the face of all the country: and the wood devoured more people that day than the sword devoured.
8
4Q51 · f128_132
ו#?תה[י המלחמה] [נפוצת על־פני כול היער וירב היער לאכול מן ]ה##[ע]ם## מאש[ר אכלה החרב] [ביום ההוא ׃
9
וַיִּקָּרֵא֙ אַבְשָׁל֔וֹם לִפְנֵ֖י עַבְדֵ֣י דָוִ֑ד וְאַבְשָׁל֞וֹם רֹכֵ֣ב עַל הַ־פֶּ֗רֶד וַיָּבֹ֣א הַפֶּ֡רֶד תַּ֣חַת שׂוֹבֶךְ֩ הָאֵלָ֨ה הַגְּדוֹלָ֜ה וַיֶּחֱזַ֧ק רֹאשׁ֣וֹ בָאֵלָ֗ה וַיֻּתַּן֙ בֵּ֤ין הַשָּׁמַ֨יִם֙ וּבֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְהַפֶּ֥רֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּ֖י־ו עָבָֽר׃
9
καὶ συνήντησεν Ἀβεσσαλὼμ ἐνώπιον τῶν παίδων Δαυείδ · καὶ Ἀβεσσαλὼμ ἐπιβεβηκὼς ἐπὶ τοῦ ἡμιόνου αὐτοῦ, καὶ εἰσῆλθεν ὁ ἡμίονος ὑπὸ τὸ δάσος τῆς δρυὸς τῆς μεγάλης, καὶ ἐκρεμάσθη ἡ κεφαλὴ αὐτοῦ ἐν τῇ δρυί · καὶ ἐκρεμάσθη ἀνὰ μέσον τοῦ οὐρανοῦ καὶ ἀνὰ μέσον τῆς γῆς, καὶ ὁ ἡμίονος ὑποκάτω αὐτοῦ παρῆλθεν.
9
Accidit autem ut occúrreret Absalom servis David, sedens mulo: cumque ingréssus fuísset mulus subter condénsam quercum et magnam, adhǽsit caput eius quércui: et illo suspénso inter cælum et terram, mulus, cui inséderat, pertransívit.
9
[not available]
9
And Absalom met the servants of David. And Absalom rode upon a mule, and the mule went under the thick boughs of a great oak, and his head caught hold of the oak, and he was taken up between the heaven and the earth; and the mule that [was] under him went away.
9
4Q51 · f128_132
ויגדל אבשלום לפני עבדי דוי]ד## והוא## ר##[וכב על] [פרד׳ו ויבוא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראש׳ו ]ב##א##לה## ו#?יתל## [באל]ה## [בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתי׳ו עבר וילך ׃
10
וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד וַיַּגֵּ֖ד לְיוֹאָ֑ב וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ רָאִ֣יתִי אֶת־אַבְשָׁלֹ֔ם תָּל֖וּי בָּאֵלָֽה׃
10
καὶ εἶδεν ἀνὴρ εἷς καὶ ἀνήγγειλεν Ἰωὰβ καὶ εἶπεν Ἰδοὺ ἑόρακα τὸν Ἀβεσσαλὼμ κρεμάμενον ἐν τῇ δρυί.
10
Vidit autem hoc quíspiam, et nuntiávit Ioab, dicens: Vidi Absalom pendére de quercu.
10
[not available]
10
And a certain man saw [it], and told Joab, and said, Behold, I saw Absalom hanged in an oak.
10
4Q51 · f128_132
וי]ר##א איש ויגד [ליואב ויאמר הנה ראיתי את אבשלום תלוי באלה ׃
11
וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֗ב לָאִישׁ֙ הַמַּגִּ֣יד ל֔וֹ וְהִנֵּ֣ה רָאִ֔יתָ וּמַדּ֛וּעַ לֹֽא הִכִּית֥־וֹ שָׁ֖ם אָ֑רְצָה וְעָלַ֗י לָ֤תֶת לְךָ֙ עֲשָׂ֣רָה כֶ֔סֶף וַחֲגֹרָ֖ה אֶחָֽת׃
11
καὶ εἶπεν Ἰωὰβ τῷ ἀνδρὶ τῷ ἀναγγέλλοντι Καὶ ἰδοὺ ἑόρακας · τί ὅτι οὐκ ἐπάταξας αὐτὸν εἰς τὴν γῆν? καὶ ἐγὼ ἂν δεδώκειν σοι δέκα ἀργυρίου καὶ παραζώνην μίαν.
11
Et ait Ioab viro, qui nuntiáverat ei: Si vidísti, quare non confodísti eum cum terra, et ego dedíssem tibi decem argénti siclos, et unum bálteum?
11
[not available]
11
And Joab said unto the man that told him, And, behold, thou sawest [him], and why didst thou not smite him there to the ground? and I would have given thee ten [shekels] of silver, and a girdle.
11
4Q51 · f128_132
ויאמ]ר# יואב לאיש [המגיד ל׳ו והנה ראית ומדוע לוא הכית׳ו שם ארצ׳ה ועל׳י ]ל##[תת] ל׳ך##[ חמ]שים## ׃
12
וַיֹּ֤אמֶר הָאִישׁ֙ אֶל־יוֹאָ֔ב ולא אָנֹכִ֜י שֹׁקֵ֤ל עַל כַּפַּ־י֙ אֶ֣לֶף כֶּ֔סֶף לֹֽא־אֶשְׁלַ֥ח יָדִ֖י אֶל־בֶּן הַ־מֶּ֑לֶךְ כִּ֣י בְאָזְנֵ֜ינוּ צִוָּ֣ה הַמֶּ֗לֶךְ אֹ֠תְךָ וְאֶת־אֲבִישַׁ֤י וְאֶת־אִתַּי֙ לֵאמֹ֔ר שִׁמְרוּ־מִ֕י בַּנַּ֖עַר בְּאַבְשָׁלֽוֹם׃
12
εἶπεν δὲ ὁ ἀνὴρ πρὸς Ἰωάβ Καὶ ἐγώ εἰμι ἵστημι ἐπὶ τὰς χεῖράς μου χιλίους σίκλους ἀργυρίου, οὐ μὴ ἐπιβάλω χεῖρά μου ἐπὶ τὸν υἱὸν τοῦ βασιλέως · ὅτι ἐν τοῖς ὠσὶν ἡμῶν ἐνετείλατο ὁ βασιλεὺς σοὶ καὶ Ἀβεισὰ καὶ τῷ Ἐθθεὶ λέγων Φυλάξατέ μοι τὸ παιδάριον τὸν Ἀβεσσαλώμ,
12
Qui dixit ad Ioab: Si appénderes in mánibus meis mille argénteos, nequáquam mítterem manum meam in fílium regis: audiéntibus enim nobis præcépit rex tibi, et Abísai, et Ethái, dicens: Custodíte mihi púerum Absalom.
12
[not available]
12
And the man said unto Joab, Though I should receive a thousand [shekels] of silver in mine hand, [yet] would I not put forth mine hand against the king ’s son: for in our hearing the king charged thee and Abishai and Ittai, saying, Beware that none [touch] the young man Absalom.
12
[not available]
13
אֽוֹ־עָשִׂ֤יתִי בנפשו שֶׁ֔קֶר וְכָל־דָּבָ֖ר לֹא־יִכָּחֵ֣ד מִן הַ־מֶּ֑לֶךְ וְאַתָּ֖ה תִּתְיַצֵּ֥ב מִנֶּֽגֶד׃
13
μὴ ποιῆσαι ἐν τῇ ψυχῇ αὐτοῦ ἄδικον · καὶ πᾶς ὁ λόγος οὐ λήσεται ἀπὸ τοῦ βασιλέως, καὶ σὺ στήσῃ ἐξ ἐναντίας.
13
Sed etsi fecíssem contra ánimam meam audácter, nequáquam hoc regem latére potuísset, et tu stares ex advérso?
13
[not available]
13
Otherwise I should have wrought falsehood against mine own life: for there is no matter hid from the king, and thou thyself wouldest have set thyself against [me].
13
[not available]
14
וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֔ב לֹא־כֵ֖ן אֹחִ֣ילָה לְפָנֶ֑יךָ וַיִּקַּח֩ שְׁלֹשָׁ֨ה שְׁבָטִ֜ים בְּכַפּ֗וֹ וַיִּתְקָעֵם֙ בְּלֵ֣ב אַבְשָׁל֔וֹם עוֹדֶ֥נּוּ חַ֖י בְּלֵ֥ב הָאֵלָֽה׃
14
καὶ εἶπεν Ἰωάβ Τοῦτο ἐγὼ ἄρξομαι · οὐχ οὕτως μενῶ ἐνώπιόν σου. καὶ ἔλαβεν Ἰωάβ τρία βέλη ἐν τῇ χειρὶ αὐτοῦ, καὶ ἐνέπηξαν αὐτὰ ἐν τῇ καρδίᾳ Ἀβεσσαλώμ, ἔτι αὐτοῦ ζῶντος ἐν τῇ καρδίᾳ τῆς δρύος.
14
Et ait Ioab: Non sicut tu vis, sed aggrédiar eum coram te. Tulit ergo tres lánceas in manu sua, et infíxit eas in corde Absalom: cumque adhuc palpitáret hærens in quercu,
14
[not available]
14
Then said Joab, I may not tarry thus with thee. And he took three darts in his hand, and thrust them through the heart of Absalom, while he [was] yet alive in the midst of the oak.
14
[not available]
15
וַיָּסֹ֨בּוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה נְעָרִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֣י יוֹאָ֑ב וַיַּכּ֥וּ אֶת־אַבְשָׁל֖וֹם וַיְמִיתֻֽהוּ׃
15
καὶ ἐκύκλωσαν δέκα παιδάρια αἴροντα τὰ σκεύη Ἰωάβ, καὶ ἐπάταξαν τὸν Ἀβεσσαλώμ καὶ ἐθανάτωσαν αὐτόν.
15
cucurrérunt decem iúvenes armígeri Ioab, et percutiéntes interfecérunt eum.
15
[not available]
15
And ten young men that bare Joab ’s armour compassed about and smote Absalom, and slew him.
15
[not available]
16
וַיִּתְקַ֤ע יוֹאָב֙ בַּשֹּׁפָ֔ר וַיָּ֣שָׁב הָעָ֔ם מִרְדֹ֖ף אַחֲרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־חָשַׂ֥ךְ יוֹאָ֖ב אֶת הָ־עָֽם׃
16
καὶ ἐσάλπισεν Ἰωὰβ ἐν κερατίνῃ, καὶ ἀπέστρεψεν ὁ λαὸς τοῦ μὴ διώκειν ὀπίσω Ἰσραήλ, ὅτι ἐφείδετο Ἰωὰβ τοῦ λαοῦ.
16
Cécinit autem Ioab búccina, et retínuit pópulum, ne persequerétur fugiéntem Israel, volens párcere multitúdini.
16
[not available]
16
And Joab blew the trumpet, and the people returned from pursuing after Israel: for Joab held back the people.
16
[not available]
17
וַיִּקְח֣וּ אֶת־אַבְשָׁל֗וֹם וַיַּשְׁלִ֨יכוּ אֹת֤וֹ בַיַּ֨עַר֙ אֶל הַ־פַּ֣חַת הַגָּד֔וֹל וַיַּצִּ֧בוּ עָלָ֛יו גַּל־אֲבָנִ֖ים גָּד֣וֹל מְאֹ֑ד וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל נָ֖סוּ אִ֥ישׁ לאהלו׃ ס
17
καὶ ἔλαβεν τὸν Ἀβεσσαλὼμ καὶ ἔρριψεν αὐτὸν εἰς χάσμα μέγα ἐν τῷ δρυμῷ εἰς τὸν βόθυνον τὸν μέγαν, καὶ ἐστήλωσεν ἐπ᾽ αὐτὸν σωρὸν λίθων μέγαν σφόδρα · καὶ πᾶς Ἰσραὴλ ἔφυγεν ἀνὴρ εἰς τὸ σκήνωμα αὐτοῦ.
17
Et tulérunt Absalom, et proiecérunt eum in saltu, in fóveam grandem, et comportavérunt super eum acérvum lápidum magnum nimis: omnis autem Israel fugit in tabernácula sua.
17
[not available]
17
And they took Absalom, and cast him into a great pit in the wood, and laid a very great heap of stones upon him: and all Israel fled every one to his tent.
17
[not available]
18
וְאַבְשָׁלֹ֣ם לָקַ֗ח וַיַּצֶּב ל֤־וֹ בחיו אֶת־מַצֶּ֨בֶת֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעֵֽמֶק הַ־מֶּ֔לֶךְ כִּ֤י אָמַר֙ אֵֽין לִ֣־י בֵ֔ן בַּעֲב֖וּר הַזְכִּ֣יר שְׁמִ֑י וַיִּקְרָ֤א לַמַּצֶּ֨בֶת֙ עַל שְׁמ֔־וֹ וַיִּקָּ֤רֵא לָהּ֙ יַ֣ד אַבְשָׁלֹ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ ס
18
καὶ Ἀβεσσαλὼμ ἔτι ζῶν καὶ ἔστησεν ἑαυτῷ τὴν στήλην ἐν ᾗ ἐλήμφθη καὶ ἐστήλωσεν αὐτὴν λαβεῖν, τὴν στήλην τὴν ἐν τῇ κοιλάδι τοῦ βασιλέως, ὅτι εἶπεν οὐκ ἔστιν αὐτῷ υἱὸς ἕνεκεν τοῦ ἀναμνῆσαι τὸ ὄνομα αὐτοῦ · καὶ ἐκάλεσεν τὴν στήλην Χεὶρ Ἀβεσσαλὼμ ἕως τῆς ἡμέρας ταύτης.
18
Porro Absalom eréxerat sibi, cum adhuc víveret, títulum qui est in Valle regis: díxerat enim: Non hábeo fílium, et hoc erit monuméntum nóminis mei. Vocavítque títulum nómine suo, et appellátur Manus Absalom, usque ad hanc diem.
18
[not available]
18
Now Absalom in his lifetime had taken and reared up for himself a pillar, which [is] in the king ’s dale: for he said, I have no son to keep my name in remembrance: and he called the pillar after his own name: and it is called unto this day, Absalom ’s place.
18
[not available]
19
וַאֲחִימַ֤עַץ בֶּן־צָדוֹק֙ אָמַ֔ר אָר֣וּצָה נָּ֔א וַאֲבַשְּׂרָ֖ה אֶת הַ־מֶּ֑לֶךְ כִּי שְׁפָט֥־וֹ יְהוָ֖ה מִיַּ֥ד אֹיְבָֽיו׃
19
Καὶ Ἀχειμάας υἱὸς Σαδὼκ εἶπεν Δράμω δὴ καὶ εὐαγγελιῶ τῷ βασιλεῖ ὅτι ἔκρινεν Κύριος ἐκ χειρὸς τῶν ἐχθρῶν αὐτοῦ.
19
Achímaas autem fílius Sadoc, ait: Curram, et nuntiábo regi quia iudícium fécerit ei Dóminus de manu inimicórum eius.
19
[not available]
19
Then said Ahimaaz the son of Zadok, Let me now run, and bear the king tidings, how that the LORD hath avenged him of his enemies.
19
[not available]
20
וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יוֹאָ֗ב לֹא֩ אִ֨ישׁ בְּשֹׂרָ֤ה אַתָּה֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וּבִשַּׂרְתָּ֖ בְּי֣וֹם אַחֵ֑ר וְהַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ לֹ֣א תְבַשֵּׂ֔ר כִּֽי־על בֶּן הַ־מֶּ֖לֶךְ מֵֽת׃
20
καὶ εἶπεν αὐτῷ Ἰωάβ Οὐκ ἀνὴρ εὐαγγελίας σὺ ἐν τῇ ἡμέρᾳ ταύτῃ, καὶ εὐαγγελιῇ ἐν ἡμέρᾳ ἄλλῃ · ἐν δὲ τῇ ἡμέρᾳ ταύτῃ οὐκ εὐαγγελιῇ, οὗ εἵνεκεν ὁ υἱὸς τοῦ βασιλέως ἀπέθανεν.
20
Ad quem Ioab dixit: Non eris núntius in hac die, sed nuntiábis in ália: hódie nolo te nuntiáre, fílius enim regis est mórtuus.
20
[not available]
20
And Joab said unto him, Thou shalt not bear tidings this day, but thou shalt bear tidings another day: but this day thou shalt bear no tidings, because the king ’s son is dead.
20
[not available]
21
וַיֹּ֤אמֶר יוֹאָב֙ לַכּוּשִׁ֔י לֵ֛ךְ הַגֵּ֥ד לַמֶּ֖לֶךְ אֲשֶׁ֣ר רָאִ֑יתָה וַיִּשְׁתַּ֧חוּ כוּשִׁ֛י לְיוֹאָ֖ב וַיָּרֹֽץ׃
21
καὶ εἶπεν Ἰωὰβ τῷ Χουσεί Βαδίσας ἀνάγγειλον τῷ βασιλεῖ ὅσα εἶδες · καὶ προσεκύνησεν Χουσεὶ τῷ Ἰωάβ καὶ ἐξῆλθεν.
21
Et ait Ioab Chusi: Vade, et núntia regi quæ vidísti. Adorávit Chusi Ioab, et cucúrrit.
21
[not available]
21
Then said Joab to Cushi, Go tell the king what thou hast seen. And Cushi bowed himself unto Joab, and ran.
21
[not available]
22
וַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד אֲחִימַ֤עַץ בֶּן־צָדוֹק֙ וַיֹּ֣אמֶר אֶל־יוֹאָ֔ב וִ֣יהִי מָ֔ה אָרֻֽצָה־נָּ֥א גַם־אָ֖נִי אַחֲרֵ֣י הַכּוּשִׁ֑י וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֗ב לָֽמָּה־זֶּ֞ה אַתָּ֥ה רָץ֙ בְּנִ֔י וּלְכָ֖ה אֵין־בְּשׂוֹרָ֥ה מֹצֵֽאת׃
22
καὶ προσέθετο ἔτι Ἀχειμάας υἱὸς Σαδὼκ καὶ εἶπεν πρὸς Ἰωάβ Καὶ ἔστω ὅτι δράμω καί γε ἐγὼ ὀπίσω τοῦ Χουσεί · καὶ εἶπεν Ἰωάβ Ἵνα τί τοῦτο τρέχεις, υἱέ μου? δεῦρο, οὐκ ἔστιν σοι εὐαγγελία εἰς ὠφελίαν πορευομένῳ.
22
Rursus autem Achímaas fílius Sadoc dixit ad Ioab: Quid ímpedit si étiam ego curram post Chusi? Dixítque ei Ioab: Quid vis cúrrere fili mi? non eris boni núntii báiulus.
22
[not available]
22
Then said Ahimaaz the son of Zadok yet again to Joab, But howsoever, let me, I pray thee, also run after Cushi. And Joab said, Wherefore wilt thou run, my son, seeing that thou hast no tidings ready?
22
[not available]
23
וִיהִי־מָ֣ה אָר֔וּץ וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ ר֑וּץ וַיָּ֤רָץ אֲחִימַ֨עַץ֙ דֶּ֣רֶךְ הַכִּכָּ֔ר וַֽיַּעֲבֹ֖ר אֶת הַ־כּוּשִֽׁי׃
23
καὶ εἶπεν Τί γὰρ ἐὰν δραμοῦμαι? καὶ εἶπεν αὐτῷ Ἰωάβ Δράμε · καὶ ἔδραμεν Ἀχειμάας ὁδὸν τὴν τοῦ Κεχὰρ καὶ ὑπερέβη τὸν Χουσεί.
23
Qui respóndit: Quid enim si cucúrrero? Et ait ei: Curre. Currens ergo Achímaas per viam compéndii, transívit Chusi.
23
[not available]
23
But howsoever, [said he], let me run. And he said unto him, Run. Then Ahimaaz ran by the way of the plain, and overran Cushi.
23
[not available]
24
וְדָוִ֥ד יוֹשֵׁ֖ב בֵּין־שְׁנֵ֣י הַשְּׁעָרִ֑ים וַיֵּ֨לֶךְ הַצֹּפֶ֜ה אֶל־גַּ֤ג הַשַּׁ֨עַר֙ אֶל הַ֣־חוֹמָ֔ה וַיִּשָּׂ֤א אֶת עֵינָי־ו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה־אִ֖ישׁ רָ֥ץ לְבַדּֽוֹ׃
24
καὶ Δαυεὶδ ἐκάθητο ἀνὰ μέσον τῶν δύο πυλῶν · καὶ ἐπορεύθη ὁ σκοπὸς εἰς τὸ δῶμα τῆς πύλης πρὸς τὸ τεῖχος, καὶ ἐπῆρεν τοὺς ὀφθαλμοὺς αὐτοῦ καὶ εἶδεν, καὶ ἰδοὺ ἀνὴρ τρέχων μόνος ἐνώπιον αὐτοῦ.
24
David autem sedébat inter duas portas: speculátor vero, qui erat in fastígio portæ super murum, élevans óculos, vidit hóminem curréntem solum.
24
[not available]
24
And David sat between the two gates: and the watchman went up to the roof over the gate unto the wall, and lifted up his eyes, and looked, and behold a man running alone.
24
[not available]
25
וַיִּקְרָ֤א הַצֹּפֶה֙ וַיַּגֵּ֣ד לַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ אִם לְבַדּ֖־וֹ בְּשׂוֹרָ֣ה בְּפִ֑יו וַיֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וְקָרֵֽב׃
25
καὶ ἀνεβόησεν ὁ σκοπὸς καὶ ἀπήγγειλεν τῷ βασιλεῖ · καὶ εἶπεν ὁ βασιλεύς Εἰ μόνος ἐστίν, εὐαγγελία ἐν τῷ στόματι αὐτοῦ. καὶ ἐπορεύετο πορευόμενος καὶ ἐγγίζων.
25
Et exclámans indicávit regi: dixítque rex: Si solus est, bonus est núntius in ore eius. Properánte autem illo, et accedénte própius,
25
[not available]
25
And the watchman cried, and told the king. And the king said, If he [be] alone, [there is] tidings in his mouth. And he came apace, and drew near.
25
[not available]
26
וַיַּ֣רְא הַצֹּפֶה֮ אִישׁ־אַחֵ֣ר רָץ֒ וַיִּקְרָ֤א הַצֹּפֶה֙ אֶל הַ־שֹּׁעֵ֔ר וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־אִ֖ישׁ רָ֣ץ לְבַדּ֑וֹ וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ גַּם־זֶ֥ה מְבַשֵּֽׂר׃
26
καὶ εἶδεν ὁ σκοπὸς ἄνδρα ἕτερον τρέχοντα, καὶ ἐβόησεν ὁ σκοπὸς πρὸς τῇ πύλῃ καὶ εἶπεν Ἰδοὺ ἀνὴρ ἕτερος τρέχων μόνος · καὶ εἶπεν ὁ βασιλεύς Καί γε οὗτος εὐαγγελιζόμενος.
26
vidit speculátor hóminem álterum curréntem, et vocíferans in cúlmine, ait: Appáret mihi alter homo currens solus. Dixítque rex: Et iste bonus est núntius.
26
[not available]
26
And the watchman saw another man running: and the watchman called unto the porter, and said, Behold [another] man running alone. And the king said, He also bringeth tidings.
26
[not available]
27
וַיֹּ֨אמֶר֙ הַצֹּפֶ֔ה אֲנִ֤י רֹאֶה֙ אֶת־מְרוּצַ֣ת הָרִאשׁ֔וֹן כִּמְרֻצַ֖ת אֲחִימַ֣עַץ בֶּן־צָד֑וֹק וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ אִֽישׁ־ט֣וֹב זֶ֔ה וְאֶל־בְּשׂוֹרָ֥ה טוֹבָ֖ה יָבֽוֹא׃
27
καὶ εἶπεν ὁ σκοπός Ἐγὼ ὁρῶ τὸν δρόμον τοῦ πρώτου ὡς δρόμον Ἀχειμάας υἱοῦ Σαδώκ · καὶ εἶπεν ὁ βασιλεύς Ἀνὴρ ἀγαθὸς οὗτος, καί γε εἰς εὐαγγελίαν ἀγαθὴν ἐλεύσεται.
27
Speculátor autem: Contémplor, ait, cursum prióris, quasi cursum Achímaas fílii Sadoc. Et ait rex: Vir bonus est, et núntium portans bonum venit.
27
[not available]
27
And the watchman said, Me thinketh the running of the foremost is like the running of Ahimaaz the son of Zadok. And the king said, He [is] a good man, and cometh with good tidings.
27
[not available]
28
וַיִּקְרָ֣א אֲחִימַ֗עַץ וַיֹּ֤אמֶר אֶל הַ־מֶּ֨לֶךְ֙ שָׁל֔וֹם וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לַמֶּ֛לֶךְ לְאַפָּ֖יו אָ֑רְצָה וַיֹּ֗אמֶר בָּרוּךְ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֤ר סִגַּר֙ אֶת הָ֣־אֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־נָשְׂא֥וּ אֶת יָדָ֖־ם בַּֽאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ ס
28
[not available]
28
Clamans autem Achímaas, dixit ad regem: Salve rex. Et adórans regem coram eo pronus in terram, ait: Benedíctus Dóminus Deus tuus, qui conclúsit hómines qui levavérunt manus suas contra dóminum meum regem.
28
[not available]
28
And Ahimaaz called, and said unto the king, All is well. And he fell down to the earth upon his face before the king, and said, Blessed [be] the LORD thy God, which hath delivered up the men that lifted up their hand against my lord the king.
28
4Q51 · f133
[וישתחו למלך לאפי׳ו ארצ׳ה ]ו?יא[מר ברוך יהוה אלהי׳ך אשר סגר את האנשים אשר]־[נשאו את יד׳ם באדנ׳י המלך ׃
29
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ שָׁל֥וֹם לַנַּ֖עַר לְאַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר אֲחִימַ֡עַץ רָאִיתִי֩ הֶהָמ֨וֹן הַגָּד֜וֹל לִ֠שְׁלֹחַ אֶת־עֶ֨בֶד הַמֶּ֤לֶךְ יוֹאָב֙ וְאֶת עַבְדֶּ֔־ךָ וְלֹ֥א יָדַ֖עְתִּי מָֽה׃
29
καὶ εἶπεν ὁ βασιλεύς Εἰρήνη τῷ παιδαρίῳ τῷ Ἀβεσσαλώμ; καὶ εἶπεν Ἀχειμάας Εἶδον τὸ πλῆθος τὸ μέγα τοῦ ἀποστεῖλαι τὸν δοῦλον τοῦ βασιλέως Ἰωὰβ καὶ τὸν δοῦλόν σου, καὶ οὐκ ἔγνων τί ἐκεῖ.
29
Et ait rex: Estne pax púero Absalom? Dixítque Achímaas: Vidi tumúltum magnum cum mítteret Ioab servus tuus, o rex, me servum tuum: néscio áliud.
29
[not available]
29
And the king said, [Is] the young man Absalom safe? And Ahimaaz answered, When Joab sent the king ’s servant, and [me] thy servant, I saw a great tumult, but I knew not what [it was].
29
4Q51 · f133
ויאמר המלך שלום לנער לאבשלום ויאמר] [אחימעץ ראיתי ההמון הגדול ל]שלח את#[־עבד המלך יואב ואת עבד׳ך ולא ידעתי מה] ׃
30
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ סֹ֖ב הִתְיַצֵּ֣ב כֹּ֑ה וַיִּסֹּ֖ב וַֽיַּעֲמֹֽד׃
30
καὶ εἶπεν ὁ βασιλεύς Ἐπίστρεψον, στηλώθητι ὧδε · καὶ ἐπεστράφη καὶ ἔστη.
30
Ad quem rex: Transi, ait, et sta hic. Cumque ille transísset, et staret,
30
[not available]
30
And the king said [unto him], Turn aside, [and] stand here. And he turned aside, and stood still.
30
[not available]
31
וְהִנֵּ֥ה הַכּוּשִׁ֖י בָּ֑א וַיֹּ֣אמֶר הַכּוּשִׁ֗י יִתְבַּשֵּׂר֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי שְׁפָטְ־ךָ֤ יְהוָה֙ הַיּ֔וֹם מִיַּ֖ד כָּל הַ־קָּמִ֥ים עָלֶֽיךָ׃ ס
31
καὶ ἰδοὺ ὁ Χουσεὶ παρεγένετο καὶ εἶπεν τῷ βασιλεῖ Εὐαγγελισθήτω ὁ κύριός μου ὁ βασιλεύς, ὅτι ἔκρινέν σοι Κύριος σήμερον ἐκ χειρὸς πάντων τῶν ἐπεγειρομένων ἐπὶ σέ.
31
appáruit Chusi: et véniens ait: Bonum appórto núntium, dómine mi rex: iudicávit enim pro te Dóminus hódie de manu ómnium qui surrexérunt contra te.
31
[not available]
31
And, behold, Cushi came; and Cushi said, Tidings, my lord the king: for the LORD hath avenged thee this day of all them that rose up against thee.
31
[not available]
32
וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶל הַ־כּוּשִׁ֔י הֲשָׁל֥וֹם לַנַּ֖עַר לְאַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר הַכּוּשִׁ֗י יִהְי֤וּ כַנַּ֨עַר֙ אֹֽיְבֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־קָ֥מוּ עָלֶ֖יךָ לְרָעָֽה׃ ס
32
καὶ εἶπεν ὁ βασιλεὺς πρὸς τὸν Χουσεί Εἰ εἰρήνη τῷ παιδαρίῳ τῷ Ἀβεσσαλώμ; καὶ εἶπεν ὁ Χουσεί Γένοιντο ὡς τὸ παιδάριον οἱ ἐχθροὶ τοῦ κυρίου μου τοῦ βασιλέως καὶ πάντες ὅσοι ἐπανέστησαν ἐπ᾽ αὐτὸν εἰς κακά.
32
Dixit autem rex ad Chusi: Estne pax púero Absalom? Cui respóndens Chusi: Fiant, inquit, sicut puer, inimíci dómini mei regis, et univérsi qui consúrgunt advérsus eum in malum.
32
[not available]
32
And the king said unto Cushi, [Is] the young man Absalom safe? And Cushi answered, The enemies of my lord the king, and all that rise against thee to do [thee] hurt, be as [that] young man [is].
32
[not available]
