THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן וּלְאַבְשָׁל֧וֹם בֶּן־דָּוִ֛ד אָח֥וֹת יָפָ֖ה וּשְׁמָ֣הּ תָּמָ֑ר וַיֶּאֱהָבֶ֖הָ אַמְנ֥וֹן בֶּן־דָּוִֽד׃
1
Καὶ ἐγενήθη μετὰ ταῦτα καὶ τῷ Ἀβεσσαλὼμ υἱῷ Δαυεὶδ ἀδελφὴ καλὴ τῷ εἴδει σφόδρα, καὶ ὄνομα αὐτῇ Θημάρ, καὶ ἠγάπησεν αὐτὴν Ἀμνὼν υἱὸς Δαυείδ.
1
Factum est autem post hæc ut Absalom fílii David sorórem speciosíssimam, vocábulo Thamar, adamáret Amnon fílius David,
1
[not available]
1
And it came to pass after this, that Absalom the son of David had a fair sister, whose name [was] Tamar; and Amnon the son of David loved her.
1
4Q51 · f102i
[ויהי אחרי־כן ולאבשלום בן דויד אחות יפת מראה ושמ׳ה ת]מר ו?[י]א#הב#׳ה [אמנון בן דויד ׃
2
וַיֵּ֨צֶר לְאַמְנ֜וֹן לְהִתְחַלּ֗וֹת בַּֽעֲבוּר֙ תָּמָ֣ר אֲחֹת֔וֹ כִּ֥י בְתוּלָ֖ה הִ֑יא וַיִּפָּלֵא֙ בְּעֵינֵ֣י אַמְנ֔וֹן לַעֲשׂ֥וֹת לָ֖הּ מְאֽוּמָה׃
2
καὶ ἐθλίβετο Ἀμνὼν ὥστε ἀρρωστεῖν διὰ Θημὰρ τὴν ἀδελφὴν αὐτοῦ, ὅτι παρθένος ἦν αὐτή · καὶ ὑπέρογκον ἐν ὀφθαλμοῖς Ἀμνὼν τοῦ ποιῆσαί τι αὐτῇ.
2
et deperíret eam valde, ita ut propter amórem eius ægrotáret: quia cum esset virgo, diffícile ei videbátur ut quíppiam inhonéste ágeret cum ea.
2
[not available]
2
And Amnon was so vexed, that he fell sick for his sister Tamar; for she [was] a virgin; and Amnon thought it hard for him to do any thing to her.
2
4Q51 · f102i
ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחת׳ו] כי בתולה היא [ויפלא בעיני אמנון לעשות ל׳ה מאומה ׃
3
וּלְאַמְנ֣וֹן רֵ֗עַ וּשְׁמוֹ֙ יֽוֹנָדָ֔ב בֶּן־שִׁמְעָ֖ה אֲחִ֣י דָוִ֑ד וְי֣וֹנָדָ֔ב אִ֥ישׁ חָכָ֖ם מְאֹֽד׃
3
καὶ ἦν τῷ Ἀμνὼν ἑταῖρος, καὶ ὄνομα αὐτῷ Ἰωναδάμ, υἱὸς Σαμαὰ τοῦ ἀδελφοῦ Δαυείδ · καὶ Ἰωναδὰμ ἀνὴρ σοφὸς σφόδρα.
3
Erat autem Amnon amícus nómine Iónadab, fílius Sémmaa fratris David, vir prudens valde.
3
[not available]
3
But Amnon had a friend, whose name [was] Jonadab, the son of Shimeah David ’s brother: and Jonadab [was] a very subtil man.
3
4Q51 · f102i
[אחי דויד ויהונתן איש חכם מאד ׃ ולאמנו]ן#? ר#ע## [ושמ׳ו י]הונתן בן שמעיה
4
וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ מַדּ֣וּעַ אַ֠תָּה כָּ֣כָה דַּ֤ל בֶּן הַ־מֶּ֨לֶךְ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר הֲל֖וֹא תַּגִּ֣יד לִ֑י וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אַמְנ֔וֹן אֶת־תָּמָ֗ר אֲח֛וֹת אַבְשָׁלֹ֥ם אָחִ֖י אֲנִ֥י אֹהֵֽב׃
4
καὶ εἶπεν αὐτῷ Τί σοι ὅτι σὺ οὕτως ἀσθενής, υἱὲ τοῦ βασιλέως, τὸ πρωὶ πρωί; οὐκ ἀπαγγέλλεις μοι; καὶ εἶπεν αὐτῷ Ἀμνών Θημὰρ τὴν ἀδελφὴν Ἀβεσσαλὼμ τοῦ ἀδελφοῦ μου ἐγὼ ἀγαπῶ.
4
Qui dixit ad eum: Quare sic attenuáris mácie fili regis per síngulos dies? cur non índicas mihi? Dixítque ei Amnon: Thamar sorórem fratris mei Absalom amo.
4
[not available]
4
And he said unto him, Why [art] thou, [being] the king ’s son, lean from day to day? wilt thou not tell me? And Amnon said unto him, I love Tamar, my brother Absalom ’s sister.
4
4Q51 · f102i
ויאמר ל׳ו מ]ד##וע[ אתה] ככה דל בן המ##לך [בבקר בבקר הלוא תגיד ל׳י ויאמר ל׳ו אמנון ]את־ת[מר] א##חות אבשלום אח׳י [אני אוהב ׃
5
וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יְה֣וֹנָדָ֔ב שְׁכַ֥ב עַל מִשְׁכָּבְ־ךָ֖ וְהִתְחָ֑ל וּבָ֧א אָבִ֣יךָ לִרְאוֹתֶ֗ךָ וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֡יו תָּ֣בֹא נָא֩ תָמָ֨ר אֲחוֹתִ֜י וְתַבְרֵ֣נִי לֶ֗חֶם וְעָשְׂתָ֤ה לְעֵינַי֙ אֶת הַ־בִּרְיָ֔ה לְמַ֨עַן֙ אֲשֶׁ֣ר אֶרְאֶ֔ה וְאָכַלְתִּ֖י מִיָּדָֽהּ׃
5
καὶ εἶπεν αὐτῷ Ἰωναδάμ Κοιμήθητι ἐπὶ τῆς κοίτης σου καὶ μαλακίσθητι, καὶ εἰσελεύσεται ὁ πατήρ σου τοῦ ἰδεῖν σε, καὶ ἐρεῖς πρὸς αὐτόν Ἐλθέτω δὴ Θημὰρ ἡ ἀδελφή μου, καὶ ψωμισάτω με καὶ ποιησάτω κατ᾽ ὀφθαλμούς μου βρῶμα, ὅπως ἴδω καὶ φάγω ἐκ τῶν χειρῶν αὐτῆς.
5
Cui respóndit Iónadab: Cuba super lectum tuum, et languórem símula: cumque vénerit pater tuus ut vísitet te, dic ei: Véniat, oro, Thamar soror mea, ut det mihi cibum, et fáciat pulméntum, ut cómedam de manu eius.
5
[not available]
5
And Jonadab said unto him, Lay thee down on thy bed, and make thyself sick: and when thy father cometh to see thee, say unto him, I pray thee, let my sister Tamar come, and give me meat, and dress the meat in my sight, that I may see [it], and eat [it] at her hand.
5
4Q51 · f102i
ויאמר ל׳ו יהונתן שכב על משכב׳ך] ו#?ה##ת##חל ו[ב]א [א]בי׳ך לראות׳ך [ואמרת אלי׳ו תבוא נא תמר אחות׳י ותנצב על׳י ותברי׳ני לחם] ועש[תה] [לעינ׳י את הבריה למען אשר אראה ואכלתי מיד׳ה ׃
6
וַיִּשְׁכַּ֥ב אַמְנ֖וֹן וַיִּתְחָ֑ל וַיָּבֹ֨א הַמֶּ֜לֶךְ לִרְאֹת֗וֹ וַיֹּ֨אמֶר אַמְנ֤וֹן אֶל הַ־מֶּ֨לֶךְ֙ תָּֽבוֹא־נָ֞א תָּמָ֣ר אֲחֹתִ֗י וּתְלַבֵּ֤ב לְעֵינַי֙ שְׁתֵּ֣י לְבִב֔וֹת וְאֶבְרֶ֖ה מִיָּדָֽהּ׃
6
καὶ ἐκοιμήθη Ἀμνὼν καὶ ἠρρώστησεν, καὶ εἰσῆλθεν ὁ βασιλεὺς ἰδεῖν αὐτόν · καὶ εἶπεν Ἀμνὼν πρὸς τὸν βασιλέα Ἐλθέτω δὴ Θημὰρ ἡ ἀδελφή μου πρὸς μέ, καὶ κολλυρισάτω ἐν ὀφθαλμοῖς μου δύο κολλύρας καὶ φάγομαι ἐκ τῆς χειρὸς αὐτῆς.
6
Accúbuit ítaque Amnon, et quasi ægrotáre cœpit: cumque venísset rex ad visitándum eum, ait Amnon ad regem: Véniat, óbsecro, Thamar soror mea, ut fáciat in óculis meis duas sorbitiúnculas, et cibum cápiam de manu eius.
6
[not available]
6
So Amnon lay down, and made himself sick: and when the king was come to see him, Amnon said unto the king, I pray thee, let Tamar my sister come, and make me a couple of cakes in my sight, that I may eat at her hand.
6
4Q51 · f102i
וישכב אמנו]ן#? וית[חל] [ויבוא המלך לראות׳ו ויאמר אמנון אל המלך תבוא־נא ל׳י אחות׳י] תמר ׃
7
וַיִּשְׁלַ֥ח דָּוִ֛ד אֶל־תָּמָ֖ר הַבַּ֣יְתָה לֵאמֹ֑ר לְכִ֣י נָ֗א בֵּ֚ית אַמְנ֣וֹן אָחִ֔יךְ וַעֲשִׂי ל֖־וֹ הַבִּרְיָֽה׃
7
καὶ ἀπέστειλεν Δαυεὶδ πρὸς Θημὰρ εἰς τὸν οἶκον λέγων Πορεύθητι δὴ εἰς τὸν οἶκον τοῦ ἀδελφοῦ σου καὶ ποίησον αὐτῷ βρῶμα.
7
Misit ergo David ad Thamar domum, dicens: Veni in domum Amnon fratris tui, et fac ei pulméntum.
7
[not available]
7
Then David sent home to Tamar, saying, Go now to thy brother Amnon ’s house, and dress him meat.
7
[not available]
8
וַתֵּ֣לֶךְ תָּמָ֗ר בֵּ֛ית אַמְנ֥וֹן אָחִ֖יהָ וְה֣וּא שֹׁכֵ֑ב וַתִּקַּ֨ח אֶת הַ־בָּצֵ֤ק ותלוש וַתְּלַבֵּ֣ב לְעֵינָ֔יו וַתְּבַשֵּׁ֖ל אֶת הַ־לְּבִבֽוֹת׃
8
καὶ ἐπορεύθη Θημὰρ εἰς τὸν οἶκον Ἀμνὼν ἀδελφοῦ αὐτῆς, καὶ αὐτὸς κοιμώμενος · καὶ ἔλαβεν τὸ σταῖς καὶ ἐφύρασεν καὶ ἐκολλύρισεν κατ᾽ ὀφθαλμοὺς αὐτοῦ, καὶ ἥψησεν τὰς κολλυρίδας.
8
Venítque Thamar in domum Amnon fratris sui: ille autem iacébat. Quæ tollens farínam commíscuit, et liquefáciens, in óculis eius coxit sorbitiúnculas.
8
[not available]
8
So Tamar went to her brother Amnon ’s house; and he was laid down. And she took flour, and kneaded [it], and made cakes in his sight, and did bake the cakes.
8
[not available]
9
וַתִּקַּ֤ח אֶת הַ־מַּשְׂרֵת֙ וַתִּצֹ֣ק לְפָנָ֔יו וַיְמָאֵ֖ן לֶאֱכ֑וֹל וַיֹּ֣אמֶר אַמְנ֗וֹן הוֹצִ֤יאוּ כָל־אִישׁ֙ מֵֽעָלַ֔י וַיֵּצְא֥וּ כָל־אִ֖ישׁ מֵעָלָֽיו׃
9
καὶ ἔλαβεν τὸ τήγανον καὶ κατεκένωσεν ἐνώπιον αὐτοῦ, καὶ οὐκ ἐθέλησεν φαγεῖν · καὶ εἶπεν Ἀμνών Ἐξαγάγετε πάντα ἄνδρα ἐπάνωθέν μου · καὶ ἐξήγαγον πάντα ἄνδρα ἀπὸ ἐπάνωθεν αὐτοῦ.
9
Tollénsque quod cóxerat, effúdit, et pósuit coram eo, et nóluit comédere: dixítque Amnon: Eícite univérsos a me. Cumque eiecíssent omnes,
9
[not available]
9
And she took a pan, and poured [them] out before him; but he refused to eat. And Amnon said, Have out all men from me. And they went out every man from him.
9
[not available]
10
וַיֹּ֨אמֶר אַמְנ֜וֹן אֶל־תָּמָ֗ר הָבִ֤יאִי הַבִּרְיָה֙ הַחֶ֔דֶר וְאֶבְרֶ֖ה מִיָּדֵ֑ךְ וַתִּקַּ֣ח תָּמָ֗ר אֶת הַ־לְּבִבוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔תָה וַתָּבֵ֛א לְאַמְנ֥וֹן אָחִ֖יהָ הֶחָֽדְרָה׃
10
καὶ εἶπεν Ἀμνὼν πρὸς Θημάρ Εἰσένεγκε τὸ βρῶμα εἰς τὸ ταμεῖον, καὶ φάγομαι ἐκ τῆς χειρός σου · καὶ ἔλαβεν Θημὰρ τὰς κολλυρίδας ἃς ἐποίησεν καὶ εἰσήνεγκεν τῷ Ἀμνὼν ἀδελφῷ αὐτῆς εἰς τὸν κοιτῶνα.
10
dixit Amnon ad Thamar: Infer cibum in concláve, ut vescar de manu tua. Tulit ergo Thamar sorbitiúnculas, quas fécerat, et íntulit ad Amnon fratrem suum in concláve.
10
[not available]
10
And Amnon said unto Tamar, Bring the meat into the chamber, that I may eat of thine hand. And Tamar took the cakes which she had made, and brought [them] into the chamber to Amnon her brother.
10
[not available]
11
וַתַּגֵּ֥שׁ אֵלָ֖יו לֶֽאֱכֹ֑ל וַיַּֽחֲזֶק בָּ־הּ֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ בּ֛וֹאִי שִׁכְבִ֥י עִמִּ֖י אֲחוֹתִֽי׃
11
καὶ προσήγαγεν αὐτῷ τοῦ φαγεῖν, καὶ ἐπελάβετο αὐτῆς καὶ εἶπεν αὐτῇ Δεῦρο κοιμήθητι μετ᾽ ἐμοῦ, ἀδελφή μου.
11
Cumque obtulísset ei cibum, apprehéndit eam, et ait: Veni, cuba mecum, soror mea.
11
[not available]
11
And when she had brought [them] unto him to eat, he took hold of her, and said unto her, Come lie with me, my sister.
11
[not available]
12
וַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אַל אָחִ־י֙ אַל תְּעַנֵּ֔־נִי כִּ֛י לֹא־יֵֽעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אַֽל־תַּעֲשֵׂ֖ה אֶת הַ־נְּבָלָ֥ה הַזֹּֽאת׃
12
καὶ εἶπεν αὐτῷ Μή, ἀδελφέ μου, μὴ ταπεινώσῃς με, διότι οὐ ποιηθήσεται οὕτως ἐν Ἰσραήλ · μὴ ποιήσῃς τὴν ἀφροσύνην ταύτην.
12
Quæ respóndit ei: Noli frater mi, noli opprímere me: neque enim hoc fas est in Israel: noli fácere stultítiam hanc.
12
[not available]
12
And she answered him, Nay, my brother, do not force me; for no such thing ought to be done in Israel: do not thou this folly.
12
[not available]
13
וַאֲנִ֗י אָ֤נָה אוֹלִיךְ֙ אֶת חֶרְפָּתִ֔־י וְאַתָּ֗ה תִּהְיֶ֛ה כְּאַחַ֥ד הַנְּבָלִ֖ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּה֙ דַּבֶּר־נָ֣א אֶל הַ־מֶּ֔לֶךְ כִּ֛י לֹ֥א יִמְנָעֵ֖נִי מִמֶּֽךָּ׃
13
καὶ ἐγὼ ποῦ ἀποίσω τὸ ὄνειδός μου; καὶ σὺ ἔσῃ ὡς εἷς τῶν ἀφρόνων ἐν Ἰσραήλ · καὶ νῦν λάλησον δὴ πρὸς τὸν βασιλέα, ὅτι οὐ μὴ κωλύσει με ἀπὸ σοῦ.
13
Ego enim ferre non pótero oppróbrium meum, et tu eris quasi unus de insipiéntibus in Israel: quin pótius lóquere ad regem, et non negábit me tibi.
13
[not available]
13
And I, whither shall I cause my shame to go? and as for thee, thou shalt be as one of the fools in Israel. Now therefore, I pray thee, speak unto the king; for he will not withhold me from thee.
13
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ε ו]עתה [דבר־נא א]ל## המל#ך## [כי לוא ימנע׳ני ממ׳ך ׃
14
וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁמֹ֣עַ בְּקוֹלָ֑הּ וַיֶּחֱזַ֤ק מִמֶּ֨נָּה֙ וַיְעַנֶּ֔הָ וַיִּשְׁכַּ֖ב אֹתָֽהּ׃
14
καὶ οὐκ ἠθέλησεν Ἀμνὼν τοῦ ἀκοῦσαι τῆς φωνῆς αὐτῆς, καὶ ἐκραταίωσεν ὑπὲρ αὐτὴν καὶ ἐταπείνωσεν αὐτήν, καὶ ἐκοιμήθη μετ᾽ αὐτῆς.
14
Nóluit autem acquiéscere précibus eius, sed prǽvalens víribus oppréssit eam, et cubávit cum ea.
14
[not available]
14
Howbeit he would not hearken unto her voice: but, being stronger than she, forced her, and lay with her.
14
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ולוא אבה לשמוע בקול׳ה ויחז]ק ממ׳נה [ויענ׳ה ו]ישכב את׳ה ׃
15
וַיִּשְׂנָאֶ֣הָ אַמְנ֗וֹן שִׂנְאָה֙ גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֔ד כִּ֣י גְדוֹלָ֗ה הַשִּׂנְאָה֙ אֲשֶׁ֣ר שְׂנֵאָ֔הּ מֵאַהֲבָ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֲהֵבָ֑הּ וַֽיֹּאמֶר לָ֥־הּ אַמְנ֖וֹן ק֥וּמִי לֵֽכִי׃
15
καὶ ἐμίσησεν αὐτὴν Ἀμνὼν μῖσος μέγα σφόδρα, ὅτι μέγα τὸ μῖσος ὃ ἐμίσησεν αὐτήν, μείζων ἡ κακία ἡ ἐσχάτη ἢ ἡ πρώτη, ὑπὲρ τὴν ἀγάπην ἣν ἠγάπησεν αὐτήν. καὶ εἶπεν αὐτῇ Ἀμνών Ἀνάστηθι καὶ πορεύου.
15
Et exósam eam hábuit Amnon ódio magno nimis: ita ut maius esset ódium, quo óderat eam, amóre quo ante diléxerat. Dixítque ei Amnon: Surge, et vade.
15
[not available]
15
Then Amnon hated her exceedingly; so that the hatred wherewith he hated her [was] greater than the love wherewith he had loved her. And Amnon said unto her, Arise, be gone.
15
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
[וישנא׳ה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה] השנא[ה] [אשר שנ]א#׳ה# מן האהב##[ה אשר אהב׳ה ויואמר ל׳ה אמנון קומי לכי ׃
16
וַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אַל־אוֹדֹ֞ת הָרָעָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ הַזֹּ֔את מֵאַחֶ֛רֶת אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתָ עִמִּ֖י לְשַׁלְּחֵ֑נִי וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁמֹ֥עַֽ לָֽהּ׃
16
καὶ εἶπεν αὐτῷ Θημὰρ περὶ τῆς κακίας τῆς μεγάλης ταύτης Ὑπὲρ ἑτέραν ἣν ἐποίησας μετ᾽ ἐμοῦ τοῦ ἐξαποστεῖλαί με · καὶ οὐκ ἠθέλησεν Ἀμνὼν ἀκοῦσαι τῆς φωνῆς αὐτῆς.
16
Quæ respóndit ei: Maius est hoc malum, quod nunc agis advérsum me, quam quod ante fecísti, expéllens me. Et nóluit audíre eam:
16
[not available]
16
And she said unto him, [There is] no cause: this evil in sending me away [is] greater than the other that thou didst unto me. But he would not hearken unto her.
16
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ו]תואמר [ל׳ו] ת##[מר אל] א##ח##[׳י כי גדולה הרעה האחרונה מן ראשונה אשר־עשית עמ׳י ל]ש##לח##׳[ני] ו#?[לוא אבה אמנון לשמוע בקול׳ה ׃
17
וַיִּקְרָ֗א אֶֽת נַעֲר־וֹ֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר שִׁלְחוּ־נָ֥א אֶת־זֹ֛את מֵעָלַ֖י הַח֑וּצָה וּנְעֹ֥ל הַדֶּ֖לֶת אַחֲרֶֽיהָ׃
17
καὶ ἐκάλεσεν τὸ παιδάριον αὐτοῦ τὸν προεστηκότα τοῦ οἴκου καὶ εἶπεν αὐτῷ Ἐξαποστείλατε δὴ ταύτην ἀπ᾽ ἐμοῦ ἔξω, καὶ ἀπόκλεισον τὴν θύραν ὀπίσω αὐτῆς.
17
sed vocáto púero, qui ministrábat ei, dixit: Eice hanc a me foras, et claude óstium post eam.
17
[not available]
17
Then he called his servant that ministered unto him, and said, Put now this [woman] out from me, and bolt the door after her.
17
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ויקרא את נער׳ו משרת בית׳ו ויואמר ל׳ו] ש##[לח נא את־זאת מעל׳י החוצ׳ה ונעל הדלת אחרי׳ה ׃
18
וְעָלֶ֨יהָ֙ כְּתֹ֣נֶת פַּסִּ֔ים כִּי֩ כֵ֨ן תִּלְבַּ֧שְׁןָ בְנוֹת הַ־מֶּ֛לֶךְ הַבְּתוּלֹ֖ת מְעִילִ֑ים וַיֹּצֵ֨א אוֹתָ֤הּ מְשָֽׁרְתוֹ֙ הַח֔וּץ וְנָעַ֥ל הַדֶּ֖לֶת אַחֲרֶֽיהָ׃
18
καὶ ἐπ᾽ αὐτῆς ἦν χιτὼν καρπωτός, ὅτι οὕτως ἐνεδιδύσκοντο αἱ θυγατέρες τοῦ βασιλέως αἱ παρθένοι τοὺς ἐπενδύτας αὐτῶν · καὶ ἐξήγαγεν αὐτὴν ὁ λειτουργὸς αὐτοῦ ἔξω καὶ ἀπέκλεισεν τὴν θύραν ὀπίσω αὐτῆς.
18
Quæ indúta erat talári túnica: huiuscémodi enim fíliæ regis vírgines véstibus utebántur. Eiécit ítaque eam miníster illíus foras: clausítque fores post eam.
18
[not available]
18
And [she had] a garment of divers colours upon her: for with such robes were the king ’s daughters [that were] virgins apparelled. Then his servant brought her out, and bolted the door after her.
18
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ועלי׳ה כתונת פסים כי כן] ת#[לבשנה בנות המלך הבתולות מעולם ויוצא אות׳ה משרת׳ו החוץ ונעל הדלת] אחרי׳[ה ׃
19
וַתִּקַּ֨ח תָּמָ֥ר אֵ֨פֶר֙ עַל רֹאשָׁ֔־הּ וּכְתֹ֧נֶת הַפַּסִּ֛ים אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יהָ קָרָ֑עָה וַתָּ֤שֶׂם יָדָהּ֙ עַל רֹאשָׁ֔־הּ וַתֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וְזָעָֽקָה׃
19
καὶ ἔλαβεν Θημὰρ σποδὸν καὶ ἐπέθηκεν σποδὸν ἐπὶ τὴν κεφαλὴν αὐτῆς, καὶ τὸν χιτῶνα τὸν καρπωτὸν τὸν ἐπ᾽ αὐτῆς διέρρηξεν καὶ ἐπέθηκεν τὰς χεῖρας αὐτῆς ἐπὶ τὴν κεφαλὴν αὐτῆς, καὶ ἐπορεύθη πορευομένη καὶ κράζουσα.
19
Quæ aspérgens cínerem cápiti suo, scissa talári túnica, impositísque mánibus super caput suum, ibat ingrédiens, et clamans.
19
[not available]
19
And Tamar put ashes on her head, and rent her garment of divers colours that [was] on her, and laid her hand on her head, and went on crying.
19
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ותש[ם ידי׳ה על ראש׳ה ותלך תמר הלוך וזעק ׃ ותקח תמר אפר ותשם על ראש׳ה וכתונת הפסים אשר עלי׳ה קרעה]
20
וַיֹּ֨אמֶר אֵלֶ֜יהָ אַבְשָׁל֣וֹם אָחִ֗יהָ הַאֲמִינ֣וֹן אָחִיךְ֮ הָיָ֣ה עִמָּךְ֒ וְעַתָּ֞ה אֲחוֹתִ֤י הַחֲרִ֨ישִׁי֙ אָחִ֣יךְ ה֔וּא אַל־תָּשִׁ֥יתִי אֶת לִבֵּ֖־ךְ לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתֵּ֤שֶׁב תָּמָר֙ וְשֹׁ֣מֵמָ֔ה בֵּ֖ית אַבְשָׁל֥וֹם אָחִֽיהָ׃
20
καὶ εἶπεν πρὸς αὐτὴν Ἀβεσσαλὼμ ὁ ἀδελφὸς αὐτῆς Μὴ Ἀμνὼν ὁ ἀδελφός σου ἐγένετο μετὰ σοῦ; καὶ νῦν, ἀδελφή μου, κώφευσον, ὅτι ἀδελφός σού ἐστιν · μὴ θῇς τὴν καρδίαν σου τοῦ λαλῆσαι εἰς τὸ ῥῆμα τοῦτο. καὶ ἐκάθισεν Θημὰρ χηρεύουσα ἐν οἴκῳ Ἀβεσσαλὼμ τοῦ ἀδελφοῦ αὐτῆς.
20
Dixit autem ei Absalom frater suus: Numquid Amnon frater tuus concúbuit tecum? sed nunc soror tace, frater tuus est: neque afflígas cor tuum pro hac re. Mansit ítaque Thamar contabéscens in domo Absalom fratris sui.
20
[not available]
20
And Absalom her brother said unto her, Hath Amnon thy brother been with thee? but hold now thy peace, my sister: he [is] thy brother; regard not this thing. So Tamar remained desolate in her brother Absalom ’s house.
20
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ויואמר אלי׳ה אבשלום אחי׳ה] הא#[מנון אחי׳ך היה עמ׳ך ועתה אחות׳י החרישי אחי׳ך הוא אל־תשיתי את לב׳ך] [לדבר הזה ותשב תמר שוממה בית אבשלום אחי׳ה ׃
21
וְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד שָׁמַ֕ע אֵ֥ת כָּל הַ־דְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּ֥חַר ל֖וֹ מְאֹֽד׃
21
καὶ ἤκουσεν ὁ βασιλεὺς Δαυεὶδ πάντας τοὺς λόγους τούτους καὶ ἐθυμώθη σφόδρα · καὶ οὐκ ἐλύπησεν τὸ πνεῦμα Ἀμνὼν τοῦ υἱοῦ αὐτοῦ, ὅτι ἠγάπα αὐτόν, ὅτι πρωτότοκος αὐτοῦ ἦν.
21
Cum autem audísset rex David verba hæc, contristátus est valde: et nóluit contristáre spíritum Amnon fílii sui, quóniam diligébat eum, quia primogénitus erat ei.
21
[not available]
21
But when king David heard of all these things, he was very wroth.
21
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
והמלך דויד] שמע את# [כול] [הדברים האלה ויחר ל׳ו מאד ולוא עצב את רוח אמנון בנ׳ו כי אה]ב׳ו כי בכור׳[ו] [הוא ׃
22
וְלֹֽא־דִבֶּ֧ר אַבְשָׁל֛וֹם עִם־אַמְנ֖וֹן לְמֵרָ֣ע וְעַד־ט֑וֹב כִּֽי־שָׂנֵ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶת־אַמְנ֔וֹן עַל־דְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔ה אֵ֖ת תָּמָ֥ר אֲחֹתֽוֹ׃ פ
22
καὶ οὐκ ἐλάλησεν Ἀβεσσαλὼμ μετὰ Ἀμνὼν ἀπὸ πονηροῦ ἕως ἀγαθοῦ, ὅτι ἐμίσει Ἀβεσσαλὼμ τὸν Ἀμνὼν ἐπὶ λόγου οὗ ἐταπείνωσεν Θημὰρ τὴν ἀδελφὴν αὐτοῦ.
22
Porro non est locútus Absalom ad Amnon nec malum nec bonum: óderat enim Absalom Amnon, eo quod violásset Thamar sorórem suam.
22
[not available]
22
And Absalom spake unto his brother Amnon neither good nor bad: for Absalom hated Amnon, because he had forced his sister Tamar.
22
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ולוא דבר אבשלום עם]־אמנו[ן למרע ועד־טוב כי־שנא] א##בשלום [את]־[אמנון על־דבר אשר ]ענה את[ תמר אחות׳ו ׃
23
וַֽיְהִי֙ לִשְׁנָתַ֣יִם יָמִ֔ים וַיִּהְי֤וּ גֹֽזְזִים֙ לְאַבְשָׁל֔וֹם בְּבַ֥עַל חָצ֖וֹר אֲשֶׁ֣ר עִם־אֶפְרָ֑יִם וַיִּקְרָ֥א אַבְשָׁל֖וֹם לְכָל־בְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
23
Καὶ ἐγένετο εἰς διετηρίδα ἡμερῶν καὶ ἦσαν κείροντες τῷ Ἀβεσσαλὼμ ἐν Βαιλασὼρ τῇ ἐχόμενα Ἐφράιμ, καὶ ἐκάλεσεν Ἀβεσσαλὼμ πάντας τοὺς υἱοὺς τοῦ βασιλέως.
23
Factum est autem post tempus biénnii, ut tonderéntur oves Absalom in Baálhasor, quæ est iuxta Ephraim: et vocávit Absalom omnes fílios regis,
23
[not available]
23
And it came to pass after two full years, that Absalom had sheepshearers in Baalhazor, which [is] beside Ephraim: and Absalom invited all the king ’s sons.
23
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
[ויהי לשנ]תים[ ימים ויהיו גוזזים לאבשל]ו?ם ב#ב#[על ח]צ##ו?ר אשר [ע]ם#־[אפרים וי]קרא [אב]ש#לום לבנ#?[י המלך ׃
24
וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל הַ־מֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֥א גֹזְזִ֖ים לְעַבְדֶּ֑ךָ יֵֽלֶךְ־נָ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וַעֲבָדָ֖יו עִם עַבְדֶּֽ־ךָ׃
24
καὶ ἦλθεν Ἀβεσσαλὼμ πρὸς τὸν βασιλέα καὶ εἶπεν Ἰδοὺ δὴ κείρουσιν τῷ δούλῳ σου, πορευθήτω δὴ ὁ βασιλεὺς καὶ οἱ παῖδες αὐτοῦ μετὰ τοῦ δούλου σου.
24
venítque ad regem, et ait ad eum: Ecce tondéntur oves servi tui: véniat, oro, rex cum servis suis ad servum suum.
24
[not available]
24
And Absalom came to the king, and said, Behold now, thy servant hath sheepshearers; let the king, I beseech thee, and his servants go with thy servant.
24
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
]ויבוא אבש[ל]ום אל המלך ויואמר [הנה־נא גוזז]י#?ם## לע##ב#ד##׳ך## ילך־נ?[א המ]לך ועבדי׳ו אל עבד׳ך ׃
25
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־אַבְשָׁל֗וֹם אַל בְּנִ־י֙ אַל־נָ֤א נֵלֵךְ֙ כֻּלָּ֔נוּ וְלֹ֥א נִכְבַּ֖ד עָלֶ֑יךָ וַיִּפְרָץ בּ֛־וֹ וְלֹֽא־אָבָ֥ה לָלֶ֖כֶת וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ׃
25
καὶ εἶπεν ὁ βασιλεὺς πρὸς Ἀβεσσαλώμ Μὴ δή, υἱέ μου, μὴ πορευθῶμεν πάντες ἡμεῖς, καὶ οὐ μὴ καταβαρυνθῶμεν ἐπὶ σέ · καὶ ἐβιάσατο αὐτόν, καὶ οὐκ ἠθέλησεν τοῦ πορευθῆναι καὶ εὐλόγησεν αὐτόν.
25
Dixítque rex ad Absalom: Noli fili mi, noli rogáre ut veniámus omnes, et gravémus te. Cum autem cógeret eum, et noluísset ire, benedíxit ei.
25
[not available]
25
And the king said to Absalom, Nay, my son, let us not all now go, lest we be chargeable unto thee. And he pressed him: howbeit he would not go, but blessed him.
25
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
[ו]יאמר המלך [אל־אבשלום אל־נא] נ?לך כל׳[נו ול]וא נכביד עלי׳ך ויפצר ב׳ו ולוא א[בה] [ללכת ויברכ׳הו ׃
26
וַיֹּ֨אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם וָלֹ֕א יֵֽלֶךְ־נָ֥א אִתָּ֖נוּ אַמְנ֣וֹן אָחִ֑י וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה יֵלֵ֖ךְ עִמָּֽךְ׃
26
καὶ εἶπεν Ἀβεσσαλώμ Καὶ εἰ μή, πορευθήτω δὴ μεθ᾽ ἡμῶν Ἀμνὼν ὁ ἀδελφός μου · καὶ εἶπεν αὐτῷ ὁ βασιλεύς Ἵνα τί πορευθῇ μετὰ σοῦ;
26
Et ait Absalom: Si non vis veníre, véniat óbsecro, nobíscum saltem Amnon frater meus. Dixítque ad eum rex: Non est necésse ut vadat tecum.
26
[not available]
26
Then said Absalom, If not, I pray thee, let my brother Amnon go with us. And the king said unto him, Why should he go with thee?
26
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ויואמר אבש]ל[ום ולוא] יל[ך־נ]א אמנון אח׳י [ויו]אמר ל׳ו המלך# [למה ילך עמ׳ך ׃
27
וַיִּפְרָץ בּ֖־וֹ אַבְשָׁל֑וֹם וַיִּשְׁלַ֤ח אִתּוֹ֙ אֶת־אַמְנ֔וֹן וְאֵ֖ת כָּל־בְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ ס
27
καὶ ἐβιάσατο αὐτὸν Ἀβεσσαλώμ, καὶ ἀπέστειλεν μετ᾽ αὐτοῦ τὸν Ἀμνὼν καὶ πάντας τοὺς υἱοὺς τοῦ βασιλέως · καὶ ἐποίησεν Ἀβεσσαλὼμ πότον κατὰ τὸν πότον τοῦ βασιλέως.
27
Coégit ítaque Absalom eum, et dimísit cum eo Amnon et univérsos fílios regis. Fecerátque Absalom convívium quasi convívium regis.
27
[not available]
27
But Absalom pressed him, that he let Amnon and all the king ’s sons go with him.
27
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ויפצר ב׳ו אבשלום וי]ש##ל##[ח] א##ת־אמנון ואת# [כו]ל בני המלך [ויעש אבשלום משתה כמשתה ה]מ##[ל]ך# ׃
28
וַיְצַו֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֶת נְעָרָ֜י־ו לֵאמֹ֗ר רְא֣וּ נָ֠א כְּט֨וֹב לֵב־אַמְנ֤וֹן בַּיַּ֨יִן֙ וְאָמַרְתִּ֣י אֲלֵיכֶ֔ם הַכּ֧וּ אֶת־אַמְנ֛וֹן וַהֲמִתֶּ֥ם אֹת֖וֹ אַל־תִּירָ֑אוּ הֲל֗וֹא כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ צִוִּ֣יתִי אֶתְכֶ֔ם חִזְק֖וּ וִהְי֥וּ לִבְנֵי־חָֽיִל׃
28
καὶ ἐνετείλατο Ἀβεσσαλὼμ τοῖς παιδαρίοις αὐτοῦ λέγων Ἴδετε ὡς ἂν ἀγαθυνθῇ ἡ καρδία Ἀμνὼν ἐν τῷ οἴνῳ καὶ εἴπω πρὸς ὑμᾶς, πατάξατε τὸν Ἀμνὼν καὶ θανατώσατε αὐτόν · μὴ φοβηθῆτε, ὅτι οὐχὶ ἐγώ εἰμι ὁ ἐντελλόμενος ὑμῖν; ἀνδρίζεσθε καὶ γίνεσθε εἰς υἱοὺς δυνάμεως.
28
Præcéperat autem Absalom púeris suis, dicens: Observáte cum temuléntus fúerit Amnon vino, et díxero vobis: Percútite eum, et interfícite: nolíte timére: ego enim sum qui præcípio vobis: roborámini, et estóte viri fortes.
28
[not available]
28
Now Absalom had commanded his servants, saying, Mark ye now when Amnon ’s heart is merry with wine, and when I say unto you, Smite Amnon; then kill him, fear not: have not I commanded you? be courageous, and be valiant.
28
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
[וי]צ##ו#? אבשלום את נערי׳ו לאמור ר#[או נא כטוב לב־אמנון ביין וא]מרתי אלי׳כם הכו את־אמנון ומתתם את׳[ו אל־תיראו כי אנוכי צויתי את׳כם ח]ז?קו והיו לבני־חיל ׃
29
וַֽיַּעֲשׂ֞וּ נַעֲרֵ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ לְאַמְנ֔וֹן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אַבְשָׁל֑וֹם וַיָּקֻ֣מוּ ׀ כָּל־בְּנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וַֽיִּרְכְּב֛וּ אִ֥ישׁ עַל פִּרְדּ֖־וֹ וַיָּנֻֽסוּ׃
29
καὶ ἐποίησαν τὰ παιδάρια Ἀβεσσαλὼν τῷ Ἀμνὼν καθὰ ἐνετείλατο αὐτοῖς Ἀβεσσαλώμ · καὶ ἀνέστησαν πάντες οἱ υἱοὶ τοῦ βασιλέως, καὶ ἐπεκάθισαν ἀνὴρ ἐπὶ τὴν ἡμίονον αὐτοῦ καὶ ἔφυγαν.
29
Fecérunt ergo púeri Absalom advérsum Amnon sicut præcéperat eis Absalom. Surgentésque omnes fílii regis ascendérunt sínguli mulas suas, et fugérunt.
29
[not available]
29
And the servants of Absalom did unto Amnon as Absalom had commanded. Then all the king ’s sons arose, and every man gat him up upon his mule, and fled.
29
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ויעשו [נע]ר##[י] א#בשל##[ום לאמנון כאשר צוה ל׳הם ויקמו כו]ל## [בני המ]ל[ך וירכבו איש ע]ל# פרד׳ו וינוס[ו ׃
30
וַֽיְהִי֙ הֵ֣מָּה בַדֶּ֔רֶךְ וְהַשְּׁמֻעָ֣ה בָ֔אָה אֶל־דָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הִכָּ֤ה אַבְשָׁלוֹם֙ אֶת־כָּל־בְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְלֹֽא־נוֹתַ֥ר מֵהֶ֖ם אֶחָֽד׃ ס
30
καὶ ἐγένετο αὐτῶν ὄντων ἐν τῇ ὁδῷ, καὶ ἡ ἀκοὴ ἦλθεν πρὸς Δαυεὶδ λέγων Ἐπάταξεν Ἀβεσσαλὼμ πάντας τοὺς υἱοὺς τοῦ βασιλέως, καὶ οὐ κατελείφθη ἐξ αὐτῶν οὐδὲ εἷς.
30
Cumque adhuc pérgerent in itínere, fama pervénit ad David, dicens: Percússit Absalom omnes fílios regis, et non remánsit ex eis saltem unus.
30
[not available]
30
And it came to pass, while they were in the way, that tidings came to David, saying, Absalom hath slain all the king ’s sons, and there is not one of them left.
30
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ויהי המה בדרך והשמועה באה אל דויד לאמור הכה] א#בשלו[ם את כול בני המלך ולוא נותר מ׳הם עד אחד ׃
31
וַיָּ֧קָם הַמֶּ֛לֶךְ וַיִּקְרַ֥ע אֶת בְּגָדָ֖י־ו וַיִּשְׁכַּ֣ב אָ֑רְצָה וְכָל עֲבָדָ֥י־ו נִצָּבִ֖ים קְרֻעֵ֥י בְגָדִֽים׃ ס
31
καὶ ἀνέστη ὁ βασιλεὺς καὶ διέρρηξεν τὰ ἱμάτια αὐτοῦ καὶ ἐκοιμήθη ἐπὶ τὴν γῆν, καὶ πάντες οἱ παῖδες αὐτοῦ οἱ περιεστῶτες αὐτῷ διέρρηξαν τὰ ἱμάτια αὐτῶν.
31
Surréxit ítaque rex, et scidit vestiménta sua, et cécidit super terram: et omnes servi illíus, qui assistébant ei, scidérunt vestiménta sua.
31
[not available]
31
Then the king arose, and tare his garments, and lay on the earth; and all his servants stood by with their clothes rent.
31
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ויקום המ#[לך ויקרע את בגדי׳ו וישכב ארצ׳ה וכול עבדי׳ו קרעו איש] בגדי׳ו ׃
32
וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב ׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד וַיֹּ֗אמֶר אַל־יֹאמַ֤ר אֲדֹנִי֙ אֵ֣ת כָּל הַ־נְּעָרִ֤ים בְּנֵֽי הַ־מֶּ֨לֶךְ֙ הֵמִ֔יתוּ כִּֽי־אַמְנ֥וֹן לְבַדּ֖וֹ מֵ֑ת כִּֽי־עַל־פִּ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ הָיְתָ֣ה שׂוּמָ֔ה מִיּוֹם֙ עַנֹּת֔וֹ אֵ֖ת תָּמָ֥ר אֲחֹתֽוֹ׃
32
καὶ ἀπεκρίθη Ἰωναδὰβ υἱὸς Σαμὰ ἀδελφοῦ Δαυεὶδ καὶ εἶπεν Μὴ εἰπάτω ὁ κύριός μου ὁ βασιλεὺς ὅτι πάντα τὰ παιδάρια τοὺς υἱοὺς τοῦ βασιλέως ἐθανάτωσεν, ὅτι Ἀμνὼν μονώτατος ἀπέθανεν · ὅτι ἐπὶ στόματος Ἀβεσσαλὼμ ἦν κείμενος ἀπὸ τῆς ἡμέρας ἧς ἐταπείνωσεν Θημὰρ τὴν ἀδελφὴν αὐτοῦ.
32
Respóndens autem Iónadab fílius Sémmaa fratris David, dixit: Ne ǽstimet dóminus meus rex, quod omnes púeri fílii regis occísi sint: Amnon solus mórtuus est, quóniam in ore Absalom erat pósitus ex die qua oppréssit Thamar sorórem eius.
32
[not available]
32
And Jonadab, the son of Shimeah David ’s brother, answered and said, Let not my lord suppose [that] they have slain all the young men the king ’s sons; for Amnon only is dead: for by the appointment of Absalom this hath been determined from the day that he forced his sister Tamar.
32
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ויען[ יהונתן בן שמעיה אחי דויד לאמור אל־יאמר אדנ׳י המלך כי] הנערים כול בני המל[ך המיתו כי־אמנון לבד׳ו מת כי־על אף אבשלום] היה [מיום] ע#[נ]ת##׳ו א[ת תמר אחות׳ו ׃
33
וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל לִבּ־וֹ֙ דָּבָ֣ר לֵאמֹ֔ר כָּל־בְּנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ מֵ֑תוּ כִּֽי־אִם־אַמְנ֥וֹן לְבַדּ֖וֹ מֵֽת׃ פ
33
καὶ νῦν μὴ θέσθω ὁ κύριός μου ὁ βασιλεὺς ἐπὶ τὴν καρδίαν αὐτοῦ ῥῆμα λέγων Πάντες οἱ υἱοὶ τοῦ βασιλέως ἀπέθαναν, ὅτι ἀλλ᾽ ἢ Ἀμνὼν μονώτατος ἀπέθανεν.
33
Nunc ergo ne ponat dóminus meus rex super cor suum verbum istud, dicens: Omnes fílii regis occísi sunt: quóniam Amnon solus mórtuus est.
33
[not available]
33
Now therefore let not my lord the king take the thing to his heart, to think that all the king ’s sons are dead: for Amnon only is dead.
33
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ועתה אל־ישם אדנ׳י המלך אל לב׳ו] דב[ר לאמור כול] ב##נ#?[י המלך מתו כי־אם־אמנון לבד׳ו מת ׃
34
וַיִּבְרַ֖ח אַבְשָׁל֑וֹם וַיִּשָּׂ֞א הַנַּ֤עַר הַצֹּפֶה֙ אֶת עינ־ו וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֨ה עַם־רַ֜ב הֹלְכִ֥ים מִדֶּ֛רֶךְ אַחֲרָ֖יו מִצַּ֥ד הָהָֽר׃
34
καὶ ἀπέδρα Ἀβεσσαλώμ. καὶ ἦρεν τὸ παιδάριον ὁ σκοπὸς τοὺς ὀφθαλμοὺς αὐτοῦ καὶ εἶδεν, καὶ ἰδοὺ λαὸς πολὺς πορευόμενος ἐν τῇ ὁδῷ ὄπισθεν αὐτοῦ ἐκ πλευρᾶς τοῦ ὄρους ἐν τῇ καταβάσει · καὶ παρεγένετο ὁ σκοπὸς καὶ ἀπήγγειλεν τῷ βασιλεῖ καὶ εἶπεν Ἄνδρας ἑώρακα ἐκ τῆς ὁδοῦ τῆς Ὠρωνὴν ἐκ μέρους τοῦ ὄρους.
34
Fugit autem Absalom. Et elevávit puer speculátor óculos suos, et aspéxit: et ecce pópulus multus veniébat per iter dévium ex látere montis.
34
[not available]
34
But Absalom fled. And the young man that kept the watch lifted up his eyes, and looked, and, behold, there came much people by the way of the hill side behind him.
34
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ויברח] [אבשלום ויש]א הנער ה#[צופה את עיני׳ו וירא והנה עם־רב הולכים בדרך] [חורנים מצד ההר במורד ויבוא הצופה ויגד למלך ויאמר אנשים ראיתי] [בדרך חורנים מצד ההר ׃
35
וַיֹּ֤אמֶר יֽוֹנָדָב֙ אֶל הַ־מֶּ֔לֶךְ הִנֵּ֥ה בְנֵֽי הַ־מֶּ֖לֶךְ בָּ֑אוּ כִּדְבַ֥ר עַבְדְּךָ֖ כֵּ֥ן הָיָֽה׃
35
[not available]
35
Dixit autem Iónadab ad regem: Ecce fílii regis adsunt: iuxta verbum servi tui, sic factum est.
35
[not available]
35
And Jonadab said unto the king, Behold, the king ’s sons come: as thy servant said, so it is.
35
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ויאמר יהונתן אל המלך הנה בני המלך באו] [כדבר עבד׳ך כן היה ׃
36
וַיְהִ֣י ׀ כְּכַלֹּת֣וֹ לְדַבֵּ֗ר וְהִנֵּ֤ה בְנֵֽי הַ־מֶּ֨לֶךְ֙ בָּ֔אוּ וַיִּשְׂא֥וּ קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ וְגַם הַ־מֶּ֨לֶךְ֙ וְכָל עֲבָדָ֔י־ו בָּכ֕וּ בְּכִ֖י גָּד֥וֹל מְאֹֽד׃
36
καὶ ἐγένετο ἡνίκα συνετέλεσεν λαλῶν, καὶ ἰδοὺ οἱ υἱοὶ τοῦ βασιλέως ἦλθαν, καὶ ἐπῆραν τὴν φωνὴν αὐτῶν καὶ ἔκλαυσαν, καί γε ὁ βασιλεὺς καὶ πάντες οἱ παῖδες αὐτοῦ ἔκλαυσαν κλαυθμὸν μέγαν.
36
Cumque cessásset loqui, apparuérunt et fílii regis: et intrántes levavérunt vocem suam, et flevérunt: sed et rex et omnes servi eius flevérunt plorátu magno nimis.
36
[not available]
36
And it came to pass, as soon as he had made an end of speaking, that, behold, the king ’s sons came, and lifted up their voice and wept: and the king also and all his servants wept very sore.
36
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ויהי כ]כ##לות׳ו לד##[בר והנה בני המלך באו וישאו] [קול׳ם ויבכו וגם המלך וכול] עבדי׳ו בכו בכי[ גדול מאוד ׃
37
וְאַבְשָׁל֣וֹם בָּרַ֔ח וַיֵּ֛לֶךְ אֶל־תַּלְמַ֥י בֶּן־עמיחור מֶ֣לֶךְ גְּשׁ֑וּר וַיִּתְאַבֵּ֥ל עַל בְּנ֖־וֹ כָּל הַ־יָּמִֽים׃
37
καὶ Ἀβεσσαλὼμ ἔφυγεν καὶ ἐπορεύθη πρὸς Θολμαίλημ υἱὸν Ἐμιοὺδ βασιλέα Γεδσοὺρ εἰς τὴν Μαχάδ. καὶ ἐπένθησεν ὁ βασιλεὺς Δαυεὶδ ἐπὶ τὸν υἱὸν αὐτοῦ πάσας τὰς ἡμέρας.
37
Porro Absalom fúgiens, ábiit ad Tholómai fílium Ammiud regem Gessur. Luxit ergo David fílium suum cunctis diébus.
37
[not available]
37
But Absalom fled, and went to Talmai, the son of Ammihud, king of Geshur. And [David] mourned for his son every day.
37
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
ואבשלום ברח] [וילך א]ל##־תלמ[י בן עמיחוד מ]לך גשור בא[רץ חי]ל[ם ויתאבל המלך על] [בנ׳ו כול] ה#ימים ׃
38
וְאַבְשָׁל֥וֹם בָּרַ֖ח וַיֵּ֣לֶךְ גְּשׁ֑וּר וַיְהִי־שָׁ֖ם שָׁלֹ֥שׁ שָׁנִֽים׃
38
Καὶ Ἀβεσσαλὼμ ἀπέδρα καὶ ἐπορεύθη εἰς Γεδσούρ, καὶ ἦν ἐκεῖ ἔτη τρία.
38
Absalom autem cum fugísset, et venísset in Gessur, fuit ibi tribus annis.
38
[not available]
38
So Absalom fled, and went to Geshur, and was there three years.
38
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
[ואבשלום] ברח וילך גש[ו]ר## ויהי[־שם שלש שנים] ׃
39
וַתְּכַל֙ דָּוִ֣ד הַמֶּ֔לֶךְ לָצֵ֖את אֶל־אַבְשָׁל֑וֹם כִּֽי־נִחַ֥ם עַל־אַמְנ֖וֹן כִּֽי־מֵֽת׃ ס
39
καὶ ἐκόπασεν ὁ βασιλεὺς Δαυεὶδ τοῦ ἐξελθεῖν πρὸς Ἀβεσσαλώμ, ὅτι παρεκλήθη ἐπὶ Ἀμνὼν ὅτι ἀπέθανεν.
39
Cessavítque rex David pérsequi Absalom, eo quod consolátus esset super Amnon intéritu.
39
[not available]
39
And [the soul of] king David longed to go forth unto Absalom: for he was comforted concerning Amnon, seeing he was dead.
39
4Q51 · f102ii+103_106i+107_109a_b
[ותכל רו]ח המלך לצ##[את אל־אב]שלום כי־[נ]ח##ם## א[ל אמנון בנ׳ו כי־מת] ׃
