THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַתְּהִ֤י הַמִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה בֵּ֚ין בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וּבֵ֖ין בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וְדָוִד֙ הֹלֵ֣ךְ וְחָזֵ֔ק וּבֵ֥ית שָׁא֖וּל הֹלְכִ֥ים וְדַלִּֽים׃ ס
1
Καὶ ἐγένετο ὁ πόλεμος ἐπὶ πολὺ ἀνὰ μέσον τοῦ οἴκου Σαοὺλ καὶ ἀνὰ μέσον τοῦ οἴκου Δαυείδ · καὶ ὁ οἶκος Δαυεὶδ ἐπορεύετο καὶ ἐκραταιοῦτο, καὶ ὁ οἶκος Σαοὺλ ἐπορεύετο καὶ ἠσθένει.
1
Facta est ergo longa concertátio inter domum Saul, et inter domum David: David proficíscens, et semper seípso robústior, domus autem Saul decréscens quotídie.
1
[not available]
1
Now there was long war between the house of Saul and the house of David: but David waxed stronger and stronger, and the house of Saul waxed weaker and weaker.
1
4Q51 · f55_57a_b+58
ותה#[י המלחמה ארכה בין ]ב##[ית] שאול ובין בית דויד ודויד הולך [וחזק ובית שאול ]הולך ו#?ד##[ל] ׃
2
וילדו לְדָוִ֛ד בָּנִ֖ים בְּחֶבְר֑וֹן וַיְהִ֤י בְכוֹרוֹ֙ אַמְנ֔וֹן לַאֲחִינֹ֖עַם הַיִּזְרְעֵאלִֽת׃
2
Καὶ ἐτέχθησαν τῷ Δαυεὶδ υἱοὶ ἐν Χεβρών, καὶ ἦν ὁ πρωτότοκος αὐτοῦ Ἀμνὼν τῆς Ἀχεινόομ τῆς Ἰσραηλίτιδος,
2
Natíque sunt fílii David in Hebron: fuítque primogénitus eius Amnon, de Achínoam Iezraelítide.
2
[not available]
2
And unto David were sons born in Hebron: and his firstborn was Amnon, of Ahinoam the Jezreelitess;
2
4Q51 · f55_57a_b+58
ויולד לדויד בנים בחברון ו?[יהי בכור׳ו א]מ#נן[ לא]ח#ינעם היזרעלית ׃
3
וּמִשְׁנֵ֣הוּ כִלְאָ֔ב לאביגל אֵ֖שֶׁת נָבָ֣ל הַֽכַּרְמְלִ֑י וְהַשְּׁלִשִׁי֙ אַבְשָׁל֣וֹם בֶּֽן־מַעֲכָ֔ה בַּת־תַּלְמַ֖י מֶ֥לֶךְ גְּשֽׁוּר׃
3
καὶ ὁ δεύτερος αὐτοῦ Δαλουιὰ τῆς Ἀβειγαίας τῆς Καρμηλίας, καὶ ὁ τρίτος Ἀβεσσαλὼμ υἱὸς Μααχὰ θυγατρὸς Θομμεὶ βασιλέως Γεσείρ,
3
Et post eum Chéleab, de Abígail uxóre Nabal Carméli: porro tértius Absalom, fílius Máacha fíliæ Thólmai regis Gessur.
3
[not available]
3
And his second, Chileab, of Abigail the wife of Nabal the Carmelite; and the third, Absalom the son of Maacah the daughter of Talmai king of Geshur;
3
4Q51 · f55_57a_b+58
ו#?מ##שנ׳הו דלי#?#?[ה] לאביגיל ה##[כרמלית ו]ה##שלישי אבשלום בן־מעכה בת##־תלמי מלך ג#?שור ׃
4
וְהָרְבִיעִ֖י אֲדֹנִיָּ֣ה בֶן־חַגִּ֑ית וְהַחֲמִישִׁ֖י שְׁפַטְיָ֥ה בֶן־אֲבִיטָֽל׃
4
καὶ ὁ τέταρτος Ὀρνεὶλ υἱὸς Φεγγείθ, καὶ ὁ πέμπτος Σαβατειὰ τῆς Ἀβειτάλ,
4
Quartus autem Adonías, fílius Haggith: et quintus Saphathía, fílius Abital.
4
[not available]
4
And the fourth, Adonijah the son of Haggith; and the fifth, Shephatiah the son of Abital;
4
4Q51 · f55_57a_b+58
שפטיה לא#[ב]י?טל ׃ והרביעי?[ אדניה בן־]ח##גית והחמ##[י]ש##י
5
וְהַשִּׁשִּׁ֣י יִתְרְעָ֔ם לְעֶגְלָ֖ה אֵ֣שֶׁת דָּוִ֑ד אֵ֛לֶּה יֻלְּד֥וּ לְדָוִ֖ד בְּחֶבְרֽוֹן׃ פ
5
καὶ ὁ ἕκτος Ἰεθεραὰμ τῆς Αἰγὰλ γυναικὸς Δαυείδ · οὗτοι ἐτέχθησαν τῷ Δαυεὶδ ἐν Χεβρών.
5
Sextus quoque Iéthraam, de Egla uxóre David: hi nati sunt David in Hebron.
5
[not available]
5
And the sixth, Ithream, by Eglah David ’s wife. These were born to David in Hebron.
5
4Q51 · f55_57a_b+58
והששי יתרעם לע#[גלה אשת דויד אלה יו]ל#[דו] לדויד## [בח]ב##רון ׃
6
וַיְהִ֗י בִּֽהְיוֹת֙ הַמִּלְחָמָ֔ה בֵּ֚ין בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וּבֵ֖ין בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וְאַבְנֵ֛ר הָיָ֥ה מִתְחַזֵּ֖ק בְּבֵ֥ית שָׁאֽוּל׃
6
Καὶ ἐγένετο ἐν τῷ εἶναι τὸν πόλεμον ἀνὰ μέσον τοῦ οἴκου Σαοὺλ καὶ ἀνὰ μέσον τοῦ οἴκου Δαυείδ, καὶ Ἀβεννὴρ ἦν κρατῶν τοῦ οἴκου Σαούλ.
6
Cum ergo esset prœ́lium inter domum Saul et domum David, Abner fílius Ner regébat domum Saul.
6
[not available]
6
And it came to pass, while there was war between the house of Saul and the house of David, that Abner made himself strong for the house of Saul.
6
4Q51 · f55_57a_b+58
ו?יהי בה##י?ות ה#מלחמה בין בית שאו?[ל ובין בית דויד ואבנר היה מתחזק] ב#בית שאו?ל ׃
7
וּלְשָׁא֣וּל פִּלֶ֔גֶשׁ וּשְׁמָ֖הּ רִצְפָּ֣ה בַת־אַיָּ֑ה וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־אַבְנֵ֔ר מַדּ֥וּעַ בָּ֖אתָה אֶל־פִּילֶ֥גֶשׁ אָבִֽי׃
7
καὶ τῷ Σαοὺλ παλλακὴ Ῥεσφὰ θυγάτηρ Ἰάλ · καὶ εἶπεν Μεμφιβόσθε υἱὸς Σαοὺλ πρὸς Ἀβεννήρ Τί ὅτι εἰσῆλθες πρὸς τὴν παλλακὴν τοῦ πατρός μου;
7
Fúerat autem Sauli concubína nómine Respha, fília Aia. Dixítque Isboseth ad Abner:
7
[not available]
7
And Saul had a concubine, whose name [was] Rizpah, the daughter of Aiah: and [Ishbosheth] said to Abner, Wherefore hast thou gone in unto my father ’s concubine?
7
4Q51 · f55_57a_b+58
ולשאול פילגש ר#צפה#[ בת־איה ויאמר מפיבשת בן] שא#ול א#ל#־אב#נ(# ר #) מדוע## ב##א##ת##ה## א#ל־פי[לגש אב׳י ׃
8
וַיִּחַר֩ לְאַבְנֵ֨ר מְאֹ֜ד עַל־דִּבְרֵ֣י אִֽישׁ־בֹּ֗שֶׁת וַיֹּ֨אמֶר֙ הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֮ אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָה֒ הַיּ֨וֹם אֶֽעֱשֶׂה־חֶ֜סֶד עִם־בֵּ֣ית ׀ שָׁא֣וּל אָבִ֗יךָ אֶל אֶחָי־ו֙ וְאֶל מֵ֣רֵעֵ֔־הוּ וְלֹ֥א הִמְצִיתִ֖ךָ בְּיַד־דָּוִ֑ד וַתִּפְקֹ֥ד עָלַ֛י עֲוֺ֥ן הָאִשָּׁ֖ה הַיּֽוֹם׃
8
καὶ ἐθυμώθη σφόδρα Ἀβεννὴρ περὶ τοῦ λόγου Μεμφιβόσθε καὶ εἶπεν Ἀβεννὴρ πρὸς αὐτόν Μὴ κεφαλὴ κυνὸς ἐγώ εἰμι; ἐποίησα ἔλεος σήμερον μετὰ τοῦ οἴκου Σαοὺλ τοῦ πατρός σου καὶ περὶ ἀδελφῶν καὶ γνωρίμων, καὶ οὐκ ηὐτομόλησα εἰς τὸν οἶκον Δαυείδ · καὶ ἐπιζητεῖς ἐπ᾽ ἐμὲ ὑπὲρ ἀδικίας γυναικὸς σήμερον;
8
Quare ingréssus es ad concubínam patris mei? Qui irátus nimis propter verba Isboseth, ait: Numquid caput canis ego sum advérsum Iudam hódie, qui fécerim misericórdiam super domum Saul patris tui, et super fratres et próximos eius, et non trádidi te in manus David, et tu requisísti in me quod argúeres pro mulíere hódie?
8
[not available]
8
Then was Abner very wroth for the words of Ishbosheth, and said, [Am] I a dog ’s head, which against Judah do shew kindness this day unto the house of Saul thy father, to his brethren, and to his friends, and have not delivered thee into the hand of David, that thou chargest me to day with a fault concerning this woman?
8
4Q51 · f55_57a_b+58
ויחר לאבנר מאד על דבר] [מפיבשת ]ו?יאמ#ר ל׳ו ה##[ראש כלב אנכי אשר ליהודה היום אעשה]־[חסד עם־בית שאול אבי׳ך אל אחי׳ו ואל מרע׳הו ולוא המצית׳ך ביד] [דויד ותפקד על׳י עון האשה היום ׃
9
כֹּֽה־יַעֲשֶׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְאַבְנֵ֔ר וְכֹ֖ה יֹסִ֣יף ל֑וֹ כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהוָה֙ לְדָוִ֔ד כִּֽי־כֵ֖ן אֶֽעֱשֶׂה לּֽ־וֹ׃
9
τάδε ποιήσαι ὁ θεὸς τῷ Ἀβεννὴρ καὶ τάδε προσθείη αὐτῷ, ὅτι καθὼς ὤμοσεν Κύριος τῷ Δαυείδ, ὅτι οὕτως ποιήσω αὐτῷ ἐν τῇ ἡμέρᾳ ταύτῃ ·
9
Hæc fáciat Deus Abner, et hæc addat ei, nisi quómodo iurávit Dóminus David, sic fáciam cum eo,
9
[not available]
9
So do God to Abner, and more also, except, as the LORD hath sworn to David, even so I do to him;
9
4Q51 · f55_57a_b+58
כה־יעשה אלוהים לאבנר ו]כה [יסיף ל׳ו כי כאשר נשבע יהוה לדויד כי־כן אעשה ל׳ו ׃
10
לְהַֽעֲבִ֥יר הַמַּמְלָכָ֖ה מִבֵּ֣ית שָׁא֑וּל וּלְהָקִ֞ים אֶת־כִּסֵּ֣א דָוִ֗ד עַל־יִשְׂרָאֵל֙ וְעַל־יְהוּדָ֔ה מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃
10
περιελεῖν τὴν βασιλείαν ἀπὸ τοῦ οἴκου Σαούλ, καὶ τοῦ ἀναστῆσαι τὸν θρόνον Δαυεὶδ ἐπὶ Ἰσραὴλ καὶ ἐπὶ τὸν Ἰούδαν ἀπὸ Δὰν ἕως Βηρσάβεε.
10
ut transferátur regnum de domo Saul, et elevétur thronus David super Israel et super Iudam, a Dan usque Bersabée.
10
[not available]
10
To translate the kingdom from the house of Saul, and to set up the throne of David over Israel and over Judah, from Dan even to Beersheba.
10
4Q51 · f55_57a_b+58
להעבי]ר## [הממלכה מבית שאול ולהקים את־כסא דויד על־ישראל ]ו#?יהודה [מדן ועד־באר שבע ׃
11
וְלֹֽא־יָכֹ֣ל ע֔וֹד לְהָשִׁ֥יב אֶת־אַבְנֵ֖ר דָּבָ֑ר מִיִּרְאָת֖וֹ אֹתֽוֹ׃ ס
11
καὶ οὐκ ἠδυνάσθη ἔτι Μεμφιβόσθε ἀποκριθῆναι τῷ Ἀβεννὴρ ῥῆμα ἀπὸ τοῦ φοβεῖσθαι αὐτόν.
11
Et non pótuit respondére ei quidquam, quia metuébat illum.
11
[not available]
11
And he could not answer Abner a word again, because he feared him.
11
4Q51 · f55_57a_b+58
ולוא יכל עוד מפיבשת להשיב את־]אבנר [דבר מיראות אות׳ו ׃
12
וַיִּשְׁלַח֩ אַבְנֵ֨ר מַלְאָכִ֧ים ׀ אֶל־דָּוִ֛ד תחתו לֵאמֹ֖ר לְמִי־אָ֑רֶץ לֵאמֹ֗ר כָּרְתָ֤ה בְרִֽיתְךָ֙ אִתִּ֔י וְהִנֵּה֙ יָדִ֣י עִמָּ֔ךְ לְהָסֵ֥ב אֵלֶ֖יךָ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃
12
Καὶ ἀπέστειλεν Ἀβεννὴρ ἀγγέλους πρὸς Δαυεὶδ εἰς Θαιλὰμ οὗ ἦν παραχρῆμα λέγων Διάθου διαθήκην σου μετ᾽ ἐμοῦ, καὶ ἰδοὺ ἡ χείρ μου μετὰ σοῦ ἐπιστρέψαι πρὸς σὲ πάντα τὸν οἶκον Ἰσραήλ.
12
Misit ergo Abner núntios ad David pro se dicéntes: Cuius est terra? et ut loqueréntur: Fac mecum amicítias, et erit manus mea tecum, et redúcam ad te univérsum Israel.
12
[not available]
12
And Abner sent messengers to David on his behalf, saying, Whose [is] the land? saying [also], Make thy league with me, and, behold, my hand [shall be] with thee, to bring about all Israel unto thee.
12
4Q51 · f55_57a_b+58
[וישלח אבנר מלאכים אל דויד אל חברון לאמור כרות ]ב##רית׳ך [את׳י והנה יד׳י עמ׳ך להסב אלי׳ך את כול בית ישראל ׃
13
וַיֹּ֣אמֶר ט֔וֹב אֲנִ֕י אֶכְרֹ֥ת אִתְּךָ֖ בְּרִ֑ית אַ֣ךְ דָּבָ֣ר אֶחָ֡ד אָנֹכִי֩ שֹׁאֵ֨ל מֵאִתְּךָ֤ לֵאמֹר֙ לֹא־תִרְאֶ֣ה אֶת פָּנַ֔־י כִּ֣י ׀ אִם לִ־פְנֵ֣י הֱבִיאֲךָ֗ אֵ֚ת מִיכַ֣ל בַּת־שָׁא֔וּל בְּבֹאֲךָ֖ לִרְא֥וֹת אֶת פָּנָֽ־י׃ ס
13
καὶ εἶπεν Δαυείδ Ἐγὼ καλῶς διαθήσομαι πρὸς σὲ διαθήκην, πλὴν λόγον ἕνα ἐγὼ αἰτοῦμαι παρὰ σοῦ λέγων Οὐκ ὄψει τὸ πρόσωπόν μου ἐὰν μὴ ἀγάγῃς τὴν Μελχὸλ θυγατέρα Σαούλ, παραγινομένου ἰδεῖν τὸ πρόσωπόν μου.
13
Qui ait: Optime: ego fáciam tecum amicítias: sed unam rem peto a te, dicens: Non vidébis fáciem meam ántequam addúxeris Michol fíliam Saul: et sic vénies, et vidébis me.
13
[not available]
13
And he said, Well; I will make a league with thee: but one thing I require of thee, that is, Thou shalt not see my face, except thou first bring Michal Saul ’s daughter, when thou comest to see my face.
13
4Q51 · f55_57a_b+58
ויאמ]ר## טוב## [אני אכרות את׳ך ברית אך דבר אחד אנוכי שואל מאת׳ך ]ל##[אמור] [לוא תראה את פנ׳י כי אם הביא׳ך את מיכל בת־שאול עמ׳ך] [בבוא׳ך לראות את פנ׳י ׃
14
וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת בֶּן־שָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר תְּנָ֤ה אֶת אִשְׁתִּ־י֙ אֶת־מִיכַ֔ל אֲשֶׁר֙ אֵרַ֣שְׂתִּי לִ֔י בְּמֵאָ֖ה עָרְל֥וֹת פְּלִשְׁתִּֽים׃
14
καὶ ἐξαπέστειλεν Δαυεὶδ πρὸς Μεμφιβόσθε υἱὸν Σαοὺλ ἀγγέλους λέγων Ἀπόδος μοι τὴν γυναῖκά μου τὴν Μελχόλ, ἣν ἔλαβον ἐν ἑκατὸν ἀκροβυστίαις ἀλλοφύλων.
14
Misit autem David núntios ad Isboseth fílium Saul, dicens: Redde uxórem meam Michol, quam despóndi mihi centum præpútiis Philísthiim.
14
[not available]
14
And David sent messengers to Ishbosheth Saul ’s son, saying, Deliver [me] my wife Michal, which I espoused to me for an hundred foreskins of the Philistines.
14
4Q51 · f55_57a_b+58
וישלח דויד מלאכים] [אל מפיבשת בן־שאול לאמור תנ׳ה ל׳י את אשת׳י את־]מיכל [אשר ארשתי ל׳י במאה ערלות פלשתיים ׃
15
וַיִּשְׁלַח֙ אִ֣ישׁ בֹּ֔שֶׁת וַיִּקָּחֶ֖הָ מֵ֣עִֽם אִ֑ישׁ מֵעִ֖ם פַּלְטִיאֵ֥ל בֶּן־לוש׃
15
καὶ ἀπέστειλεν Μεμφιβόσθε καὶ ἔλαβεν αὐτὴν παρὰ τοῦ ἀνδρὸς αὐτῆς, παρὰ Φαλτιὴλ υἱοῦ Σελλής.
15
Misit ergo Isboseth, et tulit eam a viro suo Pháltiel fílio Lais.
15
[not available]
15
And Ishbosheth sent, and took her from [her] husband, [even] from Phaltiel the son of Laish.
15
4Q51 · f55_57a_b+58
וישלח מפיב]ש##ת ׃
16
וַיֵּ֨לֶךְ אִתָּ֜הּ אִישָׁ֗הּ הָל֧וֹךְ וּבָכֹ֛ה אַחֲרֶ֖יהָ עַד־בַּֽחֻרִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֥יו אַבְנֵ֛ר לֵ֥ךְ שׁ֖וּב וַיָּשֹֽׁב׃
16
καὶ ἐπορεύετο ὁ ἀνὴρ αὐτῆς μετ᾽ αὐτῆς κλαίων ὀπίσω αὐτῆς ἕως Βαρακεί · καὶ εἶπεν πρὸς αὐτὸν Ἀβεννήρ Πορεύου, ἀνάστρεφε · καὶ ἀνέστρεψεν.
16
Sequebatúrque eam vir suus, plorans usque Bahúrim: et dixit ad eum Abner: Vade, et revértere. Qui revérsus est.
16
[not available]
16
And her husband went with her along weeping behind her to Bahurim. Then said Abner unto him, Go, return. And he returned.
16
[not available]
17
וּדְבַר־אַבְנֵ֣ר הָיָ֔ה עִם־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר גַּם־תְּמוֹל֙ גַּם־שִׁלְשֹׁ֔ם הֱיִיתֶ֞ם מְבַקְשִׁ֧ים אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עֲלֵיכֶֽם׃
17
Καὶ εἶπεν Ἀβεννὴρ πρὸς τοὺς πρεσβυτέρους Ἰσραὴλ λέγων Ἐχθὲς καὶ τρίτην ἐζητεῖτε τὸν Δαυεὶδ βασιλεύειν ἐφ᾽ ὑμῶν.
17
Sermónem quoque íntulit Abner ad senióres Israel, dicens: Tam heri quam nudiustértius quærebátis David ut regnáret super vos.
17
[not available]
17
And Abner had communication with the elders of Israel, saying, Ye sought for David in times past [to be] king over you:
17
4Q51 · f59
ε ו]י#?אמ##ר[ ε ε ה]י#?יתם##[ ε ׃
18
וְעַתָּ֖ה עֲשׂ֑וּ כִּ֣י יְהוָ֗ה אָמַ֤ר אֶל־דָּוִד֙ לֵאמֹ֔ר בְּיַ֣ד ׀ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֗י הוֹשִׁ֜יעַ אֶת עַמִּ֤־י יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמִיַּ֖ד כָּל אֹיְבֵי־הֶֽם׃
18
καὶ νῦν ποιήσατε, ὅτι Κύριος ἐλάλησεν περὶ Δαυεὶδ λέγων Ἐν χειρὶ τοῦ δούλου μου Δαυεὶδ σώσω τὸν Ἰσραὴλ ἐκ χειρὸς ἀλλοφύλων καὶ ἐκ χειρὸς πάντων τῶν ἐχθρῶν αὐτῶν.
18
Nunc ergo fácite: quóniam Dóminus locútus est ad David, dicens: In manu servi mei David salvábo pópulum meum Israel de manu Philísthiim, et ómnium inimicórum eius.
18
[not available]
18
Now then do [it]: for the LORD hath spoken of David, saying, By the hand of my servant David I will save my people Israel out of the hand of the Philistines, and out of the hand of all their enemies.
18
[not available]
19
וַיְדַבֵּ֥ר גַּם־אַבְנֵ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בִנְיָמִ֑ין וַיֵּ֣לֶךְ גַּם־אַבְנֵ֗ר לְדַבֵּ֞ר בְּאָזְנֵ֤י דָוִד֙ בְּחֶבְר֔וֹן אֵ֤ת כָּל־אֲשֶׁר־טוֹב֙ בְּעֵינֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבְעֵינֵ֖י כָּל־בֵּ֥ית בִּנְיָמִֽן׃
19
καὶ ἐλάλησεν Ἀβεννὴρ ἐν τοῖς ὠσὶν Βενιαμείν, καὶ ἐπορεύθη Ἀβεννὴρ τοῦ λαλῆσαι εἰς τὰ ὦτα τοῦ Δαυεὶδ εἰς Χεβρὼν πάντα ὅσα ἤρεσεν ἐν ὀφθαλμοῖς Ἰσραὴλ καὶ ἐν ὀφθαλμοῖς παντὸς οἴκου Βενιαμείν.
19
Locútus est autem Abner étiam ad Béniamin. Et ábiit ut loquerétur ad David in Hebron ómnia quæ placúerant Israéli, et univérso Béniamin.
19
[not available]
19
And Abner also spake in the ears of Benjamin: and Abner went also to speak in the ears of David in Hebron all that seemed good to Israel, and that seemed good to the whole house of Benjamin.
19
[not available]
20
וַיָּבֹ֨א אַבְנֵ֤ר אֶל־דָּוִד֙ חֶבְר֔וֹן וְאִתּ֖וֹ עֶשְׂרִ֣ים אֲנָשִׁ֑ים וַיַּ֨עַשׂ דָּוִ֧ד לְאַבְנֵ֛ר וְלַאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר אִתּ֖־וֹ מִשְׁתֶּֽה׃
20
καὶ ἦλθεν Ἀβεννὴρ πρὸς Δαυεὶδ εἰς Χεβρών καὶ μετ᾽ αὐτοῦ εἴκοσι ἄνδρες · καὶ ἐποίησεν Δαυεὶδ τῷ Ἀβεννὴρ καὶ τοῖς ἀνδράσιν τοῖς μετ᾽ αὐτοῦ πότον.
20
Venítque ad David in Hebron cum vigínti viris: et fecit David Abner, et viris eius qui vénerant cum eo, convívium.
20
[not available]
20
So Abner came to David to Hebron, and twenty men with him. And David made Abner and the men that [were] with him a feast.
20
[not available]
21
וַיֹּ֣אמֶר אַבְנֵ֣ר אֶל־דָּוִ֡ד אָק֣וּמָה ׀ וְֽאֵלֵ֡כָה וְאֶקְבְּצָה֩ אֶל אֲדֹנִ֨־י הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִכְרְת֤וּ אִתְּךָ֙ בְּרִ֔ית וּמָ֣לַכְתָּ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וַיְּשַׁלַּ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־אַבְנֵ֖ר וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם׃
21
καὶ εἶπεν Ἀβεννὴρ πρὸς Δαυείδ Ἀναστήσομαι δὴ καὶ πορεύσομαι, καὶ συναθροίσω πρὸς κύριόν μου τὸν βασιλέα πάντα Ἰσραήλ, καὶ διαθήσομαι μετ᾽ αὐτοῦ διαθήκην, καὶ βασιλεύσεις ἐπὶ πᾶσιν οἷς ἐπιθυμεῖ ἡ ψυχή σου. καὶ ἀπέστειλεν Δαυεὶδ τὸν Ἀβεννήρ, καὶ ἐπορεύθησαν ἐν εἰρήνῃ.
21
Et dixit Abner ad David: Surgam, ut cóngregem ad te dóminum meum regem omnem Israel, et íneam tecum fœdus, et ímperes ómnibus, sicut desíderat ánima tua. Cum ergo deduxísset David Abner, et ille isset in pace,
21
[not available]
21
And Abner said unto David, I will arise and go, and will gather all Israel unto my lord the king, that they may make a league with thee, and that thou mayest reign over all that thine heart desireth. And David sent Abner away; and he went in peace.
21
4Q51 · f60
ε ויאמ]ר# אב[נר אל־דוד אקומה ואלכה ואקבצה] [אל אדנ׳י המלך את־כל־ישראל ויכ]ר##תו#?[ את׳ך ברית ומלכת בכל אשר־תאוה] ׃
22
וְהִנֵּה֩ עַבְדֵ֨י דָוִ֤ד וְיוֹאָב֙ בָּ֣א מֵֽהַגְּד֔וּד וְשָׁלָ֥ל רָ֖ב עִמָּ֣ם הֵבִ֑יאוּ וְאַבְנֵ֗ר אֵינֶ֤נּוּ עִם־דָּוִד֙ בְּחֶבְר֔וֹן כִּ֥י שִׁלְּח֖וֹ וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם׃
22
καὶ ἰδοὺ οἱ παῖδες Δαυεὶδ καὶ Ἰωὰβ παρεγίνοντο ἐκ τῆς ἐξοδίας, καὶ σκῦλα πολλὰ ἔφεραν μετ᾽ αὐτῶν · καὶ Ἀβεννὴρ οὐκ ἦν μετὰ Δαυεὶδ εἰς Χεβρών, ὅτι ἀπεστάλκει αὐτὸν καὶ ἀπεληλύθει ἐν εἰρήνῃ.
22
statim púeri David et Ioab venérunt, cæsis latrónibus, cum præda magna nimis: Abner autem non erat cum David in Hebron, quia iam dimíserat eum, et proféctus fúerat in pace.
22
[not available]
22
And, behold, the servants of David and Joab came from [pursuing] a troop, and brought in a great spoil with them: but Abner [was] not with David in Hebron; for he had sent him away, and he was gone in peace.
22
[not available]
23
וְיוֹאָ֛ב וְכָל הַ־צָּבָ֥א אֲשֶׁר אִתּ֖־וֹ בָּ֑אוּ וַיַּגִּ֤דוּ לְיוֹאָב֙ לֵאמֹ֔ר בָּֽא־אַבְנֵ֤ר בֶּן־נֵר֙ אֶל הַ־מֶּ֔לֶךְ וַֽיְשַׁלְּחֵ֖הוּ וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם׃
23
καὶ Ἰωὰβ καὶ πᾶσα ἡ στρατεία αὐτοῦ ἤχθησαν, καὶ ἀπηγγέλη τῷ Ἰωὰβ λέγοντες Ἥκει Ἀβεννὴρ υἱὸς Νὴρ πρὸς Δαυείδ, ἀπέσταλκεν αὐτὸν καὶ ἀπῆλθεν ἐν εἰρήνῃ.
23
Et Ioab, et omnis exércitus, qui erat cum eo, póstea venérunt: nuntiátum est ítaque Ioab a narrántibus: Venit Abner fílius Ner ad regem, et dimísit eum, et ábiit in pace.
23
[not available]
23
When Joab and all the host that [was] with him were come, they told Joab, saying, Abner the son of Ner came to the king, and he hath sent him away, and he is gone in peace.
23
4Q51 · f61i+62
בן־נר אל דויד וישלח׳הו וילך [בשלום ׃
24
וַיָּבֹ֤א יוֹאָב֙ אֶל הַ־מֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָה הִנֵּה־בָ֤א אַבְנֵר֙ אֵלֶ֔יךָ לָמָּה־זֶּ֥ה שִׁלַּחְתּ֖וֹ וַיֵּ֥לֶךְ הָלֽוֹךְ׃
24
καὶ εἰσῆλθεν Ἰωὰβ πρὸς τὸν βασιλέα καὶ εἶπεν Τί τοῦτο ἐποίησας; ἰδοὺ ἦλθεν Ἀβεννὴρ πρὸς σέ, καὶ ἵνα τί ἐξαπέσταλκας αὐτὸν καὶ ἀπελήλυθεν ἐν εἰρήνῃ;
24
Et ingréssus est Ioab ad regem, et ait: Quid fecísti? Ecce venit Abner ad te: quare dimisísti eum, et ábiit et recéssit?
24
[not available]
24
Then Joab came to the king, and said, What hast thou done? behold, Abner came unto thee; why [is] it [that] thou hast sent him away, and he is quite gone?
24
4Q51 · f61i+62
ויבוא יואב אל המלך ויאמר מה] עשיתה הן ב#א אב#נ?ר אלי׳ך למה ז#?ה## [שלחת׳ו וילך ׃
25
יָדַ֨עְתָּ֙ אֶת־אַבְנֵ֣ר בֶּן־נֵ֔ר כִּ֥י לְפַתֹּתְךָ֖ בָּ֑א וְלָדַ֜עַת אֶת מוֹצָֽאֲ־ךָ֙ וְאֶת מבוא־ך וְלָדַ֕עַת אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃
25
ἢ οὐκ οἶδας τὴν κακίαν Ἀβεννὴρ υἱοῦ Νήρ, ὅτι ἀπατῆσαί σε παρεγένετο καὶ γνῶναι τὴν ἔξοδόν σου καὶ τὴν εἴσοδόν σου καὶ γνῶναι ἅπαντα ὅσα σὺ ποιεῖς;
25
Ignóras Abner fílium Ner, quóniam ad hoc venit ad te ut decíperet te, et sciret éxitum tuum, et intróitum tuum, et nosset ómnia quæ agis?
25
[not available]
25
Thou knowest Abner the son of Ner, that he came to deceive thee, and to know thy going out and thy coming in, and to know all that thou doest.
25
4Q51 · f61i+62
הלוא ידעת את]־[א]ב##נ?ר כי הלפתות׳ך [בא ולדעת את מוצא׳ך ואת מבוא׳ך ולדעת את] כול אשר אתה עושה# ׃
26
וַיֵּצֵ֤א יוֹאָב֙ מֵעִ֣ם דָּוִ֔ד וַיִּשְׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ אַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֔ר וַיָּשִׁ֥בוּ אֹת֖וֹ מִבּ֣וֹר הַסִּרָ֑ה וְדָוִ֖ד לֹ֥א יָדָֽע׃
26
καὶ ἀνέστρεψεν Ἰωάβ ἀπὸ τοῦ Δαυεὶδ καὶ ἀπέστειλεν ἀγγέλους ὀπίσω Ἀβεννήρ, καὶ ἐπιστρέφουσιν αὐτὸν ἀπὸ τοῦ φρέατος τοῦ Σεειράμ · καὶ Δαυεὶδ οὐκ ᾔδει.
26
Egréssus ítaque Ioab a David, misit núntios post Abner, et redúxit eum a cistérna Sira, ignoránte David.
26
[not available]
26
And when Joab was come out from David, he sent messengers after Abner, which brought him again from the well of Sirah: but David knew [it] not.
26
4Q51 · f61i+62
ויצא יואב מעם דויד ו#?י#?שלח מ#[לאכים] א##חר##[י א]ב##[נר ]ו#?י#?[שיבו את׳ו] [מבור הסי]רה ודויד [לוא] ידע ׃
27
וַיָּ֤שָׁב אַבְנֵר֙ חֶבְר֔וֹן וַיַּטֵּ֤הוּ יוֹאָב֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַשַּׁ֔עַר לְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ בַּשֶּׁ֑לִי וַיַּכֵּ֤הוּ שָׁם֙ הַחֹ֔מֶשׁ וַיָּ֕מָת בְּדַ֖ם עֲשָׂה־אֵ֥ל אָחִֽיו׃
27
καὶ ἐπέστρεψεν τὸν Ἀβεννὴρ εἰς Χεβρών, καὶ ἐξέκλινεν αὐτὸν Ἰωὰβ ἐκ πλαγίων τῆς πύλης λαλῆσαι πρὸς αὐτόν, ἐνεδρεύων · καὶ ἐπάταξεν αὐτὸν ἐκεῖ εἰς τὴν ψόαν, καὶ ἀπέθανεν ἐν τῷ αἵματι Ἀσαὴλ τοῦ ἀδελφοῦ Ἰωάβ.
27
Cumque rediísset Abner in Hebron, seórsum addúxit eum Ioab ad médium portæ ut loquerétur ei, in dolo: et percússit illum ibi in ínguine, et mórtuus est in ultiónem sánguinis Asael fratris eius.
27
[not available]
27
And when Abner was returned to Hebron, Joab took him aside in the gate to speak with him quietly, and smote him there under the fifth [rib], that he died, for the blood of Asahel his brother.
27
4Q51 · f61i+62
ויש##[ב אבנ]ר## [חבר]ונ׳ה ויט׳ה##[ו יואב] [על ירך ה]שער לדבר א##ת##׳ו בשלי [ויכ׳הו ש]ם# עד החמש [וי]מ#ות# [בדם] עשאל אח#י׳הו ׃
28
וַיִּשְׁמַ֤ע דָּוִד֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיֹּ֗אמֶר נָקִ֨י אָנֹכִ֧י וּמַמְלַכְתִּ֛י מֵעִ֥ם יְהוָ֖ה עַד־עוֹלָ֑ם מִדְּמֵ֖י אַבְנֵ֥ר בֶּן־נֵֽר׃
28
καὶ ἤκουσεν Δαυεὶδ μετὰ ταῦτα καὶ εἶπεν Ἀθῷός εἰμι ἐγὼ καὶ ἡ βασιλεία μου ἀπὸ Κυρίου καὶ ἕως αἰῶνος ἀπὸ τῶν αἱμάτων Ἀβεννὴρ υἱοῦ Νήρ.
28
Quod cum audísset David rem iam gestam, ait: Mundus ego sum, et regnum meum apud Dóminum usque in sempitérnum, a sánguine Abner fílii Ner:
28
[not available]
28
And afterward when David heard [it], he said, I and my kingdom [are] guiltless before the LORD for ever from the blood of Abner the son of Ner:
28
4Q51 · f61i+62
וי?ש##מ##ע##[ דויד מאחרי] כ##ן? [ויא]מ#ר נקי א#[נכ]י#? וממ[לכת׳י] מעם יהוה עד־עולם ודם [אבנר ׃
29
יָחֻ֨לוּ֙ עַל־רֹ֣אשׁ יוֹאָ֔ב וְאֶ֖ל כָּל־בֵּ֣ית אָבִ֑יו וְֽאַל־יִכָּרֵ֣ת מִבֵּ֣ית יוֹאָ֡ב זָ֠ב וּמְצֹרָ֞ע וּמַחֲזִ֥יק בַּפֶּ֛לֶךְ וְנֹפֵ֥ל בַּחֶ֖רֶב וַחֲסַר־לָֽחֶם׃
29
καταντησάτωσαν ἐπὶ κεφαλὴν Ἰωὰβ καὶ ἐπὶ πάντα τὸν οἶκον τοῦ πατρὸς αὐτοῦ, καὶ μὴ ἐκλίποι ἐκ τοῦ οἴκου Ἰωὰβ γονορρυὴς καὶ λεπρὸς καὶ κρατῶν σκυτάλης καὶ πίπτων ἐν ῥομφαίᾳ καὶ ἐλασσούμενος ἄρτοις.
29
et véniat super caput Ioab, et super omnem domum patris eius: nec defíciat de domo Ioab fluxum séminis sústinens, et leprósus, et tenens fusum, et cadens gládio, et índigens pane.
29
[not available]
29
Let it rest on the head of Joab, and on all his father ’s house; and let there not fail from the house of Joab one that hath an issue, or that is a leper, or that leaneth on a staff, or that falleth on the sword, or that lacketh bread.
29
4Q51 · f61i+62
בית יואב ו#?ל##ו#?א## יכרת מבית## יואב זב ו?מצרע ומ##ח##ז#?[יק ב]פלך ונופל בחרב ו#?ח##סר־לחם ׃ י]ח##ול על##־[ר]אש יואב## ועל כ#[ול]
30
וְיוֹאָב֙ וַאֲבִישַׁ֣י אָחִ֔יו הָרְג֖וּ לְאַבְנֵ֑ר עַל֩ אֲשֶׁ֨ר הֵמִ֜ית אֶת־עֲשָׂהאֵ֧ל אֲחִיהֶ֛ם בְּגִבְע֖וֹן בַּמִּלְחָמָֽה׃ פ
30
Ἰωὰβ δὲ καὶ Ἀβεσσὰ ὁ ἀδελφὸς αὐτοῦ διεπαρετηροῦντο τὸν Ἀβεννὴρ ἀνθ᾽ ὧν ἐθανάτωσεν τὸν Ἀσαὴλ τὸν ἀδελφὸν αὐτῶν ἐν Γαβαὼν ἐν τῷ πολέμῳ.
30
Igitur Ioab et Abísai frater eius interfecérunt Abner, eo quod occidísset Asael fratrem eórum in Gábaon in prœ́lio.
30
[not available]
30
So Joab and Abishai his brother slew Abner, because he had slain their brother Asahel at Gibeon in the battle.
30
4Q51 · f61i+62
ויוא[ב ]ו#?אבי#?[שי אחי׳ו נג]ע#ו לאבנר ע[ל] א##שר המ#[ית] את־[עשהא]ל אחי׳הם בגב##[עון ב]מלחמה[ ׃
31
וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־יוֹאָ֜ב וְאֶל־כָּל הָ־עָ֣ם אֲשֶׁר אִתּ֗־וֹ קִרְע֤וּ בִגְדֵיכֶם֙ וְחִגְר֣וּ שַׂקִּ֔ים וְסִפְד֖וּ לִפְנֵ֣י אַבְנֵ֑ר וְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד הֹלֵ֖ךְ אַחֲרֵ֥י הַמִּטָּֽה׃
31
Καὶ εἶπεν Δαυεὶδ πρὸς Ἰωὰβ καὶ πρὸς πάντα τὸν λαὸν τὸν μετ᾽ αὐτοῦ Διαρρήξατε τὰ ἱμάτια ὑμῶν καὶ περιζώσασθε σάκκους καὶ κόπτεσθε ἐνώπιον Ἀβεννήρ · καὶ ὁ βασιλεὺς Δαυεὶδ ἐπορεύετο ὀπίσω τῆς κλίνης.
31
Dixit autem David ad Ioab, et ad omnem pópulum, qui erat cum eo: Scíndite vestiménta vestra, et accingímini saccis, et plángite ante exséquias Abner: porro rex David sequebátur féretrum.
31
[not available]
31
And David said to Joab, and to all the people that [were] with him, Rend your clothes, and gird you with sackcloth, and mourn before Abner. And king David [himself] followed the bier.
31
4Q51 · f61i+62
ויאמר[ דויד א]ל־יואב [ואל כול] ה#ע##ם א##[שר את׳ו] קר##[עו ]ב##גדי׳כ[ם] [וחג]ו#?רו [שקי]ם וספדו לפני א##[ב]נ#?ר והמ[לך דויד] הולך אחר[י ה]מ##ט##ה ׃
32
וַיִּקְבְּר֥וּ אֶת־אַבְנֵ֖ר בְּחֶבְר֑וֹן וַיִשָּׂ֧א הַמֶּ֣לֶךְ אֶת קוֹל֗־וֹ וַיֵּבְךְּ֙ אֶל־קֶ֣בֶר אַבְנֵ֔ר וַיִּבְכּ֖וּ כָּל הָ־עָֽם׃ פ
32
καὶ θάπτουσιν τὸν Ἀβεννὴρ εἰς Χεβρών · καὶ ἦρεν ὁ βασιλεὺς τὴν φωνὴν αὐτοῦ καὶ ἔκλαυσεν ἐπὶ τοῦ τάφου αὐτοῦ, καὶ ἔκλαυσεν πᾶς ὁ λαὸς ἐπὶ Ἀβεννήρ.
32
Cumque sepelíssent Abner in Hebron, levávit rex David vocem suam, et flevit super túmulum Abner: flevit autem et omnis pópulus.
32
[not available]
32
And they buried Abner in Hebron: and the king lifted up his voice, and wept at the grave of Abner; and all the people wept.
32
4Q51 · f61i+62
ו]יקברו את־אבנר [בח]ב##ר##[ון ויש]א## המלך קול׳ו ויבך [על קבר א]ב#נר ויבכו כל העם ׃
33
וַיְקֹנֵ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־אַבְנֵ֖ר וַיֹּאמַ֑ר הַכְּמ֥וֹת נָבָ֖ל יָמ֥וּת אַבְנֵֽר׃
33
καὶ ἐθρήνησεν ὁ βασιλεὺς ἐπὶ Ἀβεννὴρ καὶ εἶπεν Εἰ κατὰ τὸν θάνατον Ναβὰλ ἀποθανεῖται Ἀβεννήρ;
33
Plangénsque rex, et lugens Abner, ait: Nequáquam ut mori solent ignávi, mórtuus est Abner.
33
[not available]
33
And the king lamented over Abner, and said, Died Abner as a fool dieth?
33
4Q51 · f61i+62
[ויקנן המלך] ע#ל אבנר ויאמר ה##כ#מו#?[ת נ]ב##ל ימות אבנר ׃
34
יָדֶ֣ךָ לֹֽא־אֲסֻר֗וֹת וְרַגְלֶ֨יךָ֙ לֹא לִ־נְחֻשְׁתַּ֣יִם הֻגָּ֔שׁוּ כִּנְפ֛וֹל לִפְנֵ֥י בְנֵֽי־עַוְלָ֖ה נָפָ֑לְתָּ וַיֹּסִ֥פוּ כָל הָ־עָ֖ם לִבְכּ֥וֹת עָלָֽיו׃
34
αἱ χεῖρές σου οὐκ ἐδέθησαν, οἱ πόδες σου οὐκ ἐν πέδαις · οὐ προσήγαγεν ὡς Ναβάλ, ἐνώπιον υἱῶν ἀδικίας ἔπεσας. καὶ συνήχθη πᾶς ὁ λαὸς τοῦ κλαῦσαι αὐτόν.
34
Manus tuæ ligátæ non sunt, et pedes tui non sunt compédibus aggraváti: sed sicut solent cádere coram fíliis iniquitátis, sic corruísti. Congeminánsque omnis pópulus flevit super eum.
34
[not available]
34
Thy hands [were] not bound, nor thy feet put into fetters: as a man falleth before wicked men, [so] fellest thou. And all the people wept again over him.
34
4Q51 · f61i+62
א[סרות ידי׳ך לוא] בזקים ורגלי׳ך בנחש[תי]ם לא הג{{ # }}ש כנפ##ל##[ ב]ני־ע[ולה נפלת ו]יספו כל לבכ#[ות] עלי׳ו ׃
35
וַיָּבֹ֣א כָל הָ־עָ֗ם לְהַבְר֧וֹת אֶת־דָּוִ֛ד לֶ֖חֶם בְּע֣וֹד הַיּ֑וֹם וַיִּשָּׁבַ֨ע דָּוִ֜ד לֵאמֹ֗ר כֹּ֣ה יַעֲשֶׂה לִּ֤־י אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֹסִ֔יף כִּ֣י אִם לִ־פְנֵ֧י בֽוֹא הַ־שֶּׁ֛מֶשׁ אֶטְעַם־לֶ֖חֶם א֥וֹ כָל־מְאֽוּמָה׃
35
καὶ ἦλθεν πᾶς ὁ λαὸς περιδειπνῆσαι τὸν Δαυεὶδ ἄρτοις ἔτι οὔσης ἡμέρας · καὶ ὤμοσεν Δαυεὶδ λέγων Τάδε ποιήσαι μοι ὁ θεὸς καὶ τάδε προσθείη, ὅτι ἐὰν μὴ δύῃ ὁ ἥλιος, οὐ μὴ γεύσωμαι ἄρτου ἢ ἀπὸ παντός τινος.
35
Cumque venísset univérsa multitúdo cibum cápere cum David, clara adhuc die iurávit David, dicens: Hæc fáciat mihi Deus, et hæc addat, si ante occásum solis gustávero panem vel áliud quidquam.
35
[not available]
35
And when all the people came to cause David to eat meat while it was yet day, David sware, saying, So do God to me, and more also, if I taste bread, or ought else, till the sun be down.
35
4Q51 · f61i+62
[וי]בוא כל העם לה##[ב]רות[ את דויד לחם בע]וד היום ויש##[ב]ע דוי#?ד## [לאמ]ו#?ר#### כה יע[ש]ה אלוהים[ וכה יוסף כי אם ]לפי בא השמש [אטעם־לח]ם או כל־מ##[אומה ׃
36
וְכָל הָ־עָ֣ם הִכִּ֔ירוּ וַיִּיטַ֖ב בְּעֵֽינֵיהֶ֑ם כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ בְּעֵינֵ֥י כָל הָ־עָ֖ם טֽוֹב׃
36
καὶ ἔγνω πᾶς ὁ λαός, καὶ ἤρεσεν ἐνώπιον αὐτῶν πάντα ὅσα ἐποίησεν ὁ βασιλεὺς ἐνώπιον τοῦ λαοῦ.
36
Omnísque pópulus audívit, et placuérunt eis cuncta quæ fecit rex in conspéctu totíus pópuli.
36
[not available]
36
And all the people took notice [of it], and it pleased them: as whatsoever the king did pleased all the people.
36
4Q51 · f61i+62
וכו]ל[ העם הכירו וייטב] ב##ע#יני׳הם [כול אשר ע]שה ה[מלך בעיני כול הע]ם# ׃
37
וַיֵּדְע֧וּ כָל הָ־עָ֛ם וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י לֹ֤א הָיְתָה֙ מֵֽהַמֶּ֔לֶךְ לְהָמִ֖ית אֶת־אַבְנֵ֥ר בֶּן־נֵֽר׃ פ
37
καὶ ἔγνω πᾶς ὁ λαὸς καὶ πᾶς Ἰσραὴλ ἐν τῇ ἡμέρᾳ ἐκείνῃ ὅτι οὐκ ἐγένετο παρὰ τοῦ βασιλέως θανατῶσαι τὸν Ἀβεννὴρ υἱὸν Νήρ.
37
Et cognóvit omne vulgus et univérsus Israel in die illa, quóniam non actum fuísset a rege ut occiderétur Abner fílius Ner.
37
[not available]
37
For all the people and all Israel understood that day that it was not of the king to slay Abner the son of Ner.
37
4Q51 · f61i+62
וי[דעו כול הע]ם## ו#?כול [ישראל ביום ההוא כי לו]א## היה מ####[ן המל]ך## לה##מית א#ת#־אבנר [בן־נר ׃
38
וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֶל עֲבָדָ֑י־ו הֲל֣וֹא תֵדְע֔וּ כִּי־שַׂ֣ר וְגָד֗וֹל נָפַ֛ל הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
38
Καὶ εἶπεν ὁ βασιλεὺς πρὸς τοὺς παῖδας αὐτοῦ Οὐκ οἴδατε ὅτι ἡγούμενος μέγας πέπτωκεν ἐν τῇ ἡμέρᾳ ταύτῃ ἐν τῷ Ἰσραήλ;
38
Dixit quoque rex ad servos suos: Num ignorátis quóniam princeps et máximus cécidit hódie in Israel?
38
[not available]
38
And the king said unto his servants, Know ye not that there is a prince and a great man fallen this day in Israel?
38
4Q51 · f61i+62
ויאמר המלך אל ע]בדי׳ו הל[ו]א## ת##דעו כי־שר וגדול נפל [היו]ם## הזה ביש[רא]ל ׃
39
וְאָנֹכִ֨י הַיּ֥וֹם רַךְ֙ וּמָשׁ֣וּחַ מֶ֔לֶךְ וְהָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֛לֶּה בְּנֵ֥י צְרוּיָ֖ה קָשִׁ֣ים מִמֶּ֑נִּי יְשַׁלֵּ֧ם יְהוָ֛ה לְעֹשֵׂ֥ה הָרָעָ֖ה כְּרָעָתֽוֹ׃ פ
39
καὶ ὅτι ἐγὼ εἰμι σήμερον συγγενὴς καὶ καθεσταμένος ὑπὸ βασιλέως; οἱ δὲ ἄνδρες οὗτοι υἱοὶ Σαρουίας σκληρότεροί μού εἰσιν · ἀποδῷ Κύριος τῷ ποιοῦντι πονηρὰ κατὰ τὴν κακίαν αὐτοῦ.
39
Ego autem adhuc delicátus, et unctus rex: porro viri isti fílii Sárviæ duri sunt mihi: retríbuat Dóminus faciénti malum iuxta malítiam suam.
39
[not available]
39
And I [am] this day weak, though anointed king; and these men the sons of Zeruiah [be] too hard for me: the LORD shall reward the doer of evil according to his wickedness.
39
4Q51 · f61i+62
[ואנ]כי היו[ם רך ומשוח] מלך [ו]הא#נשים [האל]ה בני צר##ויה י[שלם יהוה ]ל##[עושה הרעה כרעת׳ו ׃
