Deuteronomy 20

Hebrew (WLC)

⋮⋮

Greek (LXX)

⋮⋮

Latin (Vulgate)

⋮⋮

Samaritan (SP)

⋮⋮

English (KJV)

⋮⋮

Qumran (DSS)

⋮⋮

כִּֽי־תֵצֵ֨א לַמִּלְחָמָ֜ה עַל אֹיְבֶ֗י־ךָ וְֽרָאִ֜יתָ ס֤וּס וָרֶ֨כֶב֙ עַ֚ם רַ֣ב מִמְּךָ֔ לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם כִּֽי־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ עִמָּ֔ךְ הַמַּֽעַלְךָ֖ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

Ἐὰν δὲ ἐξέλθῃς εἰς πόλεμον ἐπὶ τοὺς ἐχθρούς σου, καὶ ἴδῃς ἵππον καὶ ἀναβάτην καὶ λαὸν πλείονά σου, οὐ φοβηθήσῃ ἀπ᾽ αὐτῶν · ὅτι Κύριος ὁ θεός σου μετὰ σοῦ, ὁ ἀναβιβάσας σε ἐκ γῆς Αἰγύπτου.

Si exíeris ad bellum contra hostes tuos, et víderis equitátus et currus, et maiórem quam tu hábeas adversárii exércitus multitúdinem, non timébis eos: quia Dóminus Deus tuus tecum est, qui edúxit te de terra Ægýpti.

כי־תצא למלחמה על איביך וראית סוס ורכב ועם רב ממך לא תירא מהם כי־יהוה אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים

When thou goest out to battle against thine enemies, and seest horses, and chariots, [and] a people more than thou, be not afraid of them: for the LORD thy God [is] with thee, which brought thee up out of the land of Egypt.

4Q33 · f13_16

[כי־תצא למ]ל#[ח]מ##ה על א#[יבי׳ך וראית סוס ו]ר##כ#ב ועם רב#[ ממ׳ך לא] [תירא מ׳הם כי־יהוה אלהי׳ך עמ׳ך המעל׳ך מאר]ץ# מצרים ׃

וְהָיָ֕ה כְּקָֽרָבְכֶ֖ם אֶל הַ־מִּלְחָמָ֑ה וְנִגַּ֥שׁ הַכֹּהֵ֖ן וְדִבֶּ֥ר אֶל הָ־עָֽם׃

καὶ ἔσται ὅταν ἐγγίσῃς τῷ πολέμῳ, καὶ προσεγγίσας ὁ ἱερεὺς λαλήσει τῷ λαῷ

Appropinquánte autem iam prœ́lio, stabit sacérdos ante áciem, et sic loquétur ad pópulum:

והיה כקרבכם אל המלחמה ונגשׁ הכהן ודבר אל העם

And it shall be, when ye are come nigh unto the battle, that the priest shall approach and speak unto the people,

4Q33 · f13_16

והיה [כקרב׳כם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם ׃

וְאָמַ֤ר אֲלֵהֶם֙ שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיּ֛וֹם לַמִּלְחָמָ֖ה עַל אֹיְבֵי־כֶ֑ם אַל־יֵרַ֣ךְ לְבַבְכֶ֗ם אַל־תִּֽירְא֧וּ וְאַֽל־תַּחְפְּז֛וּ וְאַל־תַּֽעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶֽם׃

καὶ ἐρεῖ πρὸς αὐτούς Ἄκουε, Ἰσραήλ · ὑμεῖς πορεύεσθε σήμερον εἰς τὸν πόλεμον ἐπὶ τοὺς ἐχθροὺς ὑμῶν, μὴ ἐκλυέσθω ἡ καρδία ὑμῶν, μὴ φοβεῖσθε μηδὲ θραύεσθε μηδὲ ἐκκλίνετε ἀπὸ προσώπου αὐτῶν ·

Audi Israel, vos hódie contra inimícos vestros pugnam commíttitis: non pertiméscat cor vestrum, nolíte metúere, nolíte cédere, nec formidétis eos:

ואמר אליהם שׁמע ישׂראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל־ירך לבבכם אל־תיראו ואל־תערצו ואל־תחפזו מפניהם

And shall say unto them, Hear, O Israel, ye approach this day unto battle against your enemies: let not your hearts faint, fear not, and do not tremble, neither be ye terrified because of them;

4Q33 · f13_16

[תיראו ואל ε ] # # [ ε מפני׳הם ׃ ואמר א]ל#[י׳הם] שמע׳ה [ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איבי׳כם אל־ירך לבב׳כם א]ל#

כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם הַהֹלֵ֖ךְ עִמָּכֶ֑ם לְהִלָּחֵ֥ם לָכֶ֛ם עִם אֹיְבֵי־כֶ֖ם לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם׃

ὅτι Κύριος ὁ θεὸς ὑμῶν ὁ προπορευόμενος μεθ᾽ ὑμῶν, συνεκπολεμῆσαι ὑμῖν τοὺς ἐχθροὺς ὑμῶν, διασῶσαι ὑμᾶς.

quia Dóminus Deus vester in médio vestri est, et pro vobis contra adversários dimicábit, ut éruat vos de perículo.

כי יהוה אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם ולהושׁיע אתכם

For the LORD your God [is] he that goeth with you, to fight for you against your enemies, to save you.

4Q33 · f13_16

כי יהוה אלהי׳כם ההלך] [עמ׳כם להל]ח##ם ל׳כם עם איב#[י׳כם להושיע את׳כם ׃

וְדִבְּר֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים֮ אֶל הָ־עָ֣ם לֵאמֹר֒ מִֽי הָ־אִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ׃

καὶ λαλήσουσιν οἱ γραμματεῖς πρὸς τὸν λαὸν λέγοντες Τίς ὁ ἄνθρωπος ὁ οἰκοδομήσας οἰκίαν καινὴν καὶ οὐκ ἐνεκαίνισεν αὐτήν; πορευέσθω καὶ ἀποστραφήτω εἰς τὴν οἰκίαν αὐτοῦ, μὴ ἀποθάνῃ ἐν τῷ πολέμῳ καὶ ἄνθρωπος ἕτερος ἐνκαινιεῖ αὐτήν.

Duces quoque per síngulas turmas audiénte exércitu proclamábunt: Quis est homo, qui ædificávit domum novam, et non dedicávit eam? vadat, et revertátur in domum suam, ne forte moriátur in bello, et álius dédicet eam.

ודברו השׁטרים אל העם לאמר מי האישׁ אשׁר בנה בית־חדשׁ ולא חנכו ילך וישׁוב לביתו פן־ימות במלחמה ואישׁ אחר יחנכנו

And the officers shall speak unto the people, saying, What man [is there] that hath built a new house, and hath not dedicated it? let him go and return to his house, lest he die in the battle, and another man dedicate it.

4Q33 · f13_16

ודברו השטרים] [אל העם ]ל##[אמ]ר מי האיש אשר#[ בנה בית־חדש ולא חנכ׳ו ילך וישב] [לבית׳ו פן־ימות במל]ח##מה ואי?ש# אחר#[ יחנכ׳נו ׃

וּמִֽי הָ־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נָטַ֥ע כֶּ֨רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יְחַלְּלֶֽנּוּ׃

καὶ τίς ὁ ἄνθρωπος ὅστις ἐφύτευσεν ἀμπελῶνα καὶ οὐκ εὐφράνθη ἐξ αὐτοῦ; πορευέσθω καὶ ἀποστραφήτω εἰς τὴν οἰκίαν αὐτοῦ, μὴ ἀποθάνῃ ἐν τῷ πολέμῳ καὶ ἄνθρωπος ἕτερος εὐφρανθήσεται ἐξ αὐτοῦ.

Quis est homo, qui plantávit víneam, et necdum fecit eam esse commúnem, de qua vesci ómnibus líceat? vadat, et revertátur in domum suam, ne forte moriátur in bello, et álius homo eius fungátur offício.

ומי האישׁ אשׁר־נטע כרם ולא חללו ילך וישׁוב לביתו פן־ימות במלחמה ואישׁ אחר יחללנו

And what man [is he] that hath planted a vineyard, and hath not [yet] eaten of it? let him [also] go and return unto his house, lest he die in the battle, and another man eat of it.

4Q33 · f13_16

ומי האיש אשר־נטע כרם] [ולא חלל׳ו ילך ויש]ב## לבי?[ת׳ו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יחלל׳נו ׃

וּמִֽי הָ־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙ וְלֹ֣א לְקָחָ֔הּ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יִקָּחֶֽנָּה׃

καὶ τίς ὁ ἄνθρωπος ὅστις μεμνήστευται γυναῖκα καὶ οὐκ ἔλαβεν αὐτήν; πορευέσθω καὶ ἀποστραφήτω εἰς τὴν οἰκίαν αὐτοῦ, μὴ ἀποθάνῃ ἐν τῷ πολέμῳ καὶ ἄνθρωπος ἕτερος λήμψεται αὐτήν.

Quis est homo, qui despóndit uxórem, et non accépit eam? vadat, et revertátur in domum suam, ne forte moriátur in bello, et álius homo accípiat eam.

ומי האישׁ אשׁר־ארשׂ אשׁה ולא לקחה ילך וישׁוב לביתו פן־ימות במלחמה ואישׁ אחר יקחנה

And what man [is there] that hath betrothed a wife, and hath not taken her? let him go and return unto his house, lest he die in the battle, and another man take her.

4Q33 · f13_16, f37

ומי האיש] [אשר־ארש אשה ולא לקח׳ה ילך וישב לבית׳ו פן־ימות במלחמה ואיש אחר] [יקח׳נה ׃

וְיָסְפ֣וּ הַשֹּׁטְרִים֮ לְדַבֵּ֣ר אֶל הָ־עָם֒ וְאָמְר֗וּ מִי הָ־אִ֤ישׁ הַיָּרֵא֙ וְרַ֣ךְ הַלֵּבָ֔ב יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ וְלֹ֥א יִמַּ֛ס אֶת־לְבַ֥ב אֶחָ֖יו כִּלְבָבֽוֹ׃

καὶ προσθήσουσιν οἱ γραμματεῖς λαλῆσαι πρὸς τὸν λαὸν καὶ ἐροῦσιν Τίς ὁ ἄνθρωπος ὁ φοβούμενος καὶ δειλὸς τῇ καρδίᾳ; πορευέσθω καὶ ἀποστραφήτω εἰς τὴν οἰκίαν αὐτοῦ, ἵνα μὴ δειλιάνῃ τὴν καρδίαν τοῦ ἀδελφοῦ αὐτοῦ ὥσπερ ἡ αὐτοῦ.

His dictis addent réliqua, et loquéntur ad pópulum: Quis est homo formidolósus, et corde pávido? vadat, et revertátur in domum suam, ne pavére fáciat corda fratrum suórum, sicut ipse timóre pertérritus est.

ויוסיפו השׁטרים לדבר אל העם ואמרו מי האישׁ הירא ורך הלבב ילך וישׁוב לביתו ולא ימיס את־לבב אחיו כלבבו

And the officers shall speak further unto the people, and they shall say, What man [is there that is] fearful and fainthearted? let him go and return unto his house, lest his brethren ’s heart faint as well as his heart.

4Q33 · f37

ויספו השט]ר##ים ל[דבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך] [הלבב ילך וישב ]לבי?ת#[׳ו ולא ימס את־לבב אחי׳ו כלבב׳ו ׃

וְהָיָ֛ה כְּכַלֹּ֥ת הַשֹּׁטְרִ֖ים לְדַבֵּ֣ר אֶל הָ־עָ֑ם וּפָֽקְד֛וּ שָׂרֵ֥י צְבָא֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם׃ ס

καὶ ἔσται ὅταν παύσωνται οἱ γραμματεῖς λαλοῦντες πρὸς τὸν λαόν, καὶ καταστήσουσιν ἄρχοντας τῆς στρατιᾶς προηγουμένους τοῦ λαοῦ.

Cumque silúerint duces exércitus, et finem loquéndi fécerint, unusquísque suos ad bellándum cúneos præparábit.

והיה ככלות השׁטרים לדבר אל העם ופקדו שׂרי צבאות בראשׁ העם

And it shall be, when the officers have made an end of speaking unto the people, that they shall make captains of the armies to lead the people.

4Q33 · f37

והיה ככלת] ׃

כִּֽי־תִקְרַ֣ב אֶל־עִ֔יר לְהִלָּחֵ֖ם עָלֶ֑יהָ וְקָרָ֥אתָ אֵלֶ֖יהָ לְשָׁלֽוֹם׃

Ἐὰν δὲ προσέλθῃς πρὸς πόλιν ἐκπολεμῆσαι αὐτούς, καὶ ἐκκάλεσαι αὐτοὺς μετ᾽ εἰρήνης.

Si quando accésseris ad expugnándam civitátem, ófferes ei primum pacem.

כי־תקרב על עיר להלחם עליה וקראת אליה לשׁלום

When thou comest nigh unto a city to fight against it, then proclaim peace unto it.

4Q36 · f1_2i

[כי־תקרב אל־עיר ]ל##[הלחם] ע##ל#י׳ה וקר##א##[ת אלי׳ה ל]ש##ל#ום ׃

וְהָיָה֙ אִם־שָׁל֣וֹם תַּֽעַנְךָ֔ וּפָתְחָ֖ה לָ֑ךְ וְהָיָ֞ה כָּל הָ־עָ֣ם הַנִּמְצָא בָ֗־הּ יִהְי֥וּ לְךָ֛ לָמַ֖ס וַעֲבָדֽוּךָ׃

ἐὰν μὲν εἰρηνικὰ ἀποκριθῶσίν σοι καὶ ἀνοίξωσίν σοι, ἔσται πᾶς ὁ λαός, οἱ εὑρεθέντες ἐν αὐτῇ, ἔσονταί σοι φορολόγητοι καὶ ὑπήκοοί σου ·

Si recéperit, et aperúerit tibi portas, cunctus pópulus, qui in ea est, salvábitur, et sérviet tibi sub tribúto.

והיה אם־שׁלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך

And it shall be, if it make thee answer of peace, and open unto thee, then it shall be, [that] all the people [that is] found therein shall be tributaries unto thee, and they shall serve thee.

4Q36 · f1_2i

והיה אם־שלום [תענ׳ך ופתחה ]ל##׳[ך] ו?ה#יה כל העם הנמצ[א ב׳ה יהיו ]ל׳ך למס ועבדו׳ך ׃

וְאִם־לֹ֤א תַשְׁלִים֙ עִמָּ֔ךְ וְעָשְׂתָ֥ה עִמְּךָ֖ מִלְחָמָ֑ה וְצַרְתָּ֖ עָלֶֽיהָּ׃

ἐὰν δὲ μὴ ὑπακούσωσίν σοι καὶ ποιῶσιν πρὸς σὲ πόλεμον, περικαθιεῖς αὐτήν,

Sin autem fœdus iníre nolúerit, et cœ́perit contra te bellum, oppugnábis eam.

ואם־לא תשׁלים עמך ועשׂתה עמך מלחמה וצרת עליה

And if it will make no peace with thee, but will make war against thee, then thou shalt besiege it:

4Q36 · f1_2i

ואם־ל#[א] [תשלים עמ׳ך ועשתה עמ׳ך מ]ל#[חמה וצרת עלי׳ה ׃

וּנְתָנָ֛הּ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וְהִכִּיתָ֥ אֶת־כָּל זְכוּרָ֖־הּ לְפִי־חָֽרֶב׃

ἕως ἂν παραδῷ σοι αὐτὴν Κύριος ὁ θεός σου εἰς τὰς χεῖράς σου, καὶ πατάξεις πᾶν ἀρσενικὸν αὐτῆς ἐν φόνῳ μαχαίρας,

Cumque tradíderit Dóminus Deus tuus illam in manu tua, percúties omne, quod in ea géneris masculíni est, in ore gládii,

ונתנה יהוה אלהיך בידך והכית את־כל זכורה לפי־חרב

And when the LORD thy God hath delivered it into thine hands, thou shalt smite every male thereof with the edge of the sword:

4Q36 · f1_2i

ו]נ#?תנ׳ה יהוה אל[הי]׳ך##[ ביד׳ך] ׃

רַ֣ק הַ֠נָּשִׁים וְהַטַּ֨ף וְהַבְּהֵמָ֜ה וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בָעִ֛יר כָּל שְׁלָלָ֖־הּ תָּבֹ֣ז לָ֑ךְ וְאָֽכַלְתָּ֙ אֶת־שְׁלַ֣ל אֹיְבֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛ן יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לָֽךְ׃

πλὴν τῶν γυναικῶν καὶ τῆς ἀποσκευῆς · καὶ ὅσα ἂν ὑπάρχῃ ἐν τῇ πόλει καὶ πᾶσαν τὴν ἀπαρτίαν προνομεύσεις σεαυτῷ, καὶ φάγῃ πᾶσαν τὴν προνομὴν τῶν ἐχθρῶν σου ὧν Κύριος ὁ θεός σου δίδωσίν σοι.

absque muliéribus et infántibus, iuméntis et céteris, quæ in civitáte sunt. Omnem prædam exercítui dívides, et cómedes de spóliis hóstium tuórum, quæ Dóminus Deus tuus déderit tibi.

רק הנשׁים והטף והבהמה וכל אשׁר יהיה בעיר כל שׁללה תבז לך ואכלת את־שׁלל איביך אשׁר נתן יהוה אלהיך לך

But the women, and the little ones, and the cattle, and all that is in the city, [even] all the spoil thereof, shalt thou take unto thyself; and thou shalt eat the spoil of thine enemies, which the LORD thy God hath given thee.

4Q38a · f2_3

רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל] [ש]לל׳ה תבוז ל#׳[כה ואכלת את־שלל איבי׳ך אשר נתן יהוה אלהי׳ך ל׳ך ׃

כֵּ֤ן תַּעֲשֶׂה֙ לְכָל הֶ֣־עָרִ֔ים הָרְחֹקֹ֥ת מִמְּךָ֖ מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֛ר לֹא מֵ־עָרֵ֥י הַגּֽוֹיִם הָ־אֵ֖לֶּה הֵֽנָּה׃

οὕτως ποιήσεις πάσας τὰς πόλεις τὰς μακρὰν οὔσας σου σφόδρα · οὐχὶ ἐκ τῶν πόλεων τῶν ἐθνῶν τούτων

Sic fácies cunctis civitátibus, quæ a te procul valde sunt, et non sunt de his úrbibus, quas in possessiónem acceptúrus es.

כן תעשׂה לכל הערים הרחוקות ממך מאד אשׁר לא מערי הגוים האלה הנה

Thus shalt thou do unto all the cities [which are] very far off from thee, which [are] not of the cities of these nations.

4Q38a · f2_3

[תעשה ]לכ#ו?ל## [הערים הרחקת ממ׳ך מאד אשר לא מערי הגוים האלה הנה ׃ כן]

רַ֗ק מֵעָרֵ֤י הָֽעַמִּים֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה לֹ֥א תְחַיֶּ֖ה כָּל־נְשָׁמָֽה׃

ὧν Κύριος ὁ θεός σου δίδωσίν σοι κληρονομεῖν τὴν γῆν αὐτῶν, οὐ ζωγρήσετε πᾶν ἐνπνέον,

De his autem civitátibus, quæ dabúntur tibi, nullum omníno permíttes vívere:

רק מערי העמים האלה אשׁר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לא תחיה כל־נשׁמה

But of the cities of these people, which the LORD thy God doth give thee [for] an inheritance, thou shalt save alive nothing that breatheth:

4Q38a · f2_3

רק מערי] [העמים האלה אשר יהוה אלהי׳ך נתן ל׳כ]ה נ#?[חלה לא תחיה כל־נשמה ׃

כִּֽי־הַחֲרֵ֣ם תַּחֲרִימֵ֗ם הַחִתִּ֤י וְהָאֱמֹרִי֙ הַכְּנַעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

ἀλλ᾽ ἢ ἀναθέματι ἀναθεματιεῖτε αὐτούς, τὸν Χετταῖον καὶ Ἀμορραῖον καὶ Χαναναῖον καὶ Φερεζαῖον καὶ Εὑαῖον καὶ Ἰεβουσαῖον, ὃν τρόπον ἐνετείλατό σοι Κύριος ὁ θεός σου ·

sed interfícies in ore gládii, Hethǽum vidélicet, et Amorrhǽum, et Chananǽum, Pherezǽum, et Hevǽum, et Iebusǽum, sicut præcépit tibi Dóminus Deus tuus:

כי החרים תחרימם הכנעני והאמרי והחתי והגרגשׁי והפרזי והחוי והיבוסי כאשׁר צוך יהוה אלהיך

But thou shalt utterly destroy them; [namely], the Hittites, and the Amorites, the Canaanites, and the Perizzites, the Hivites, and the Jebusites; as the LORD thy God hath commanded thee:

4Q38a · f2_3

כי־החרם] [תחרימ׳ם החתי והאמרי הכנעני וה]פ##רזי והח[וי והיבוסי כאשר צו׳ך יהוה אלהי׳ך ׃

לְמַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יְלַמְּד֤וּ אֶתְכֶם֙ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹל֙ תּֽוֹעֲבֹתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶ֑ם וַחֲטָאתֶ֖ם לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ ס

ἵνα μὴ διδάξωσιν ὑμᾶς ποιεῖν πάντα τὰ βδελύγματα αὐτῶν ὅσα ἐποίησαν τοῖς θεοῖς αὐτῶν, καὶ ἁμαρτήσεσθε ἐναντίον Κυρίου τοῦ θεοῦ ὑμῶν.

ne forte dóceant vos fácere cunctas abominatiónes, quas ipsi operáti sunt diis suis, et peccétis in Dóminum Deum vestrum.

למען אשׁר לא־ילמדו אתכם לעשׂות ככל תועבתם אשׁר עשׂו לאלהיהם וחטאתם ליהוה אלהיכם

That they teach you not to do after all their abominations, which they have done unto their gods; so should ye sin against the LORD your God.

4Q38a · f2_3

למען] [אשר לא־ילמדו את׳כם לעשות ]כ#כו?ל תועב[ות׳ם אשר עשו לאלהי׳הם וחטאתם] [ליהוה אלהי׳כם ׃

כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתָפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת עֵצָ־הּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃

Ἐὰν δὲ περικαθίσῃς περὶ πόλιν μίαν ἡμέρας πλείους ἐκπολεμῆσαι αὐτὴν εἰς κατάλημψιν αὐτῆς, οὐχὶ ἐξολεθρεύσεις τὰ δένδρα αὐτῆς ἐπιβαλεῖν ἐπ᾽ αὐτὰ σίδηρον · ἀλλ᾽ ἢ ἀπ᾽ αὐτοῦ φάγῃ, αὐτὸ δὲ οὐκ ἐκκόψεις. μὴ ἄνθρωπος τὸ ξύλον τὸ ἐν τῷ ἀγρῷ, εἰσελθεῖν ἀπὸ προσώπου σου εἰς τὸν χάρακα?

Quando obséderis civitátem multo témpore, et munitiónibus circumdéderis ut expúgnes eam, non succídes árbores, de quibus vesci potest, nec secúribus per circúitum debes vastáre regiónem: quóniam lignum est, et non homo, nec potest bellántium contra te augére númerum.

כי־תצור על עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשׂה לא־תשׁחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרית כי האדם עץ השׂדה לבוא מפניך במצור

When thou shalt besiege a city a long time, in making war against it to take it, thou shalt not destroy the trees thereof by forcing an axe against them: for thou mayest eat of them, and thou shalt not cut them down ( for the tree of the field [is] man ’s [life] ) to employ [them] in the siege:

4Q38a · f2_3

כי־תצור א]ל#־ע##יר ימי[ם רבים להלחם עלי׳ה לתפש׳ה לא־תשחית] [את עצ׳ה לנדח עלי׳ו גרזן כי ממ׳נו ת](^ א ^)כל ו[את׳ו לא תכרת כי האדם עץ השדה] ׃

רַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר־תֵּדַ֗ע כִּֽי־לֹא־עֵ֤ץ מַאֲכָל֙ ה֔וּא אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל הָ־עִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ׃ פ

ἀλλὰ ξύλον ὃ ἐπίστασαι ὅτι οὐ καρπόβρωτόν ἐστιν, τοῦτο ὀλεθρεύσεις καὶ ἐκκόψεις καὶ οἰκοδομήσεις χαράκωσιν ἐπὶ τὴν πόλιν ἥτις ποιεῖ πρὸς σὲ τὸν πόλεμον, ἕως ἂν παραδοθῇ.

Si qua autem ligna non sunt pomífera, sed agréstia, et in céteros apta usus, succíde, et ínstrue máchinas, donec cápias civitátem, quæ contra te dímicat.

רק עץ אשׁר־תדע כי־לא־עץ מאכל הוא אתו תשׁחית וכרת ובנית מצור על העיר אשׁר היא עשׂתה עמך מלחמה עד רדתה

Only the trees which thou knowest that they [be] not trees for meat, thou shalt destroy and cut them down; and thou shalt build bulwarks against the city that maketh war with thee, until it be subdued.

[not available]

‹ ›

Word Analysis