Deuteronomy 19

Hebrew (WLC)

⋮⋮

Greek (LXX)

⋮⋮

Latin (Vulgate)

⋮⋮

Samaritan (SP)

⋮⋮

English (KJV)

⋮⋮

Qumran (DSS)

⋮⋮

כִּֽי־יַכְרִ֞ית יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ אֶת הַ־גּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ אֶת אַרְצָ֑־ם וִֽירִשְׁתָּ֕ם וְיָשַׁבְתָּ֥ בְעָרֵיהֶ֖ם וּבְבָתֵּיהֶֽם׃

Ἐὰν δὲ ἀφανίσῃ Κύριος ὁ θεός σου τὰ ἔθνη ἃ ὁ θεὸς δίδωσίν σοι τὴν γῆν, καὶ κατακληρονομήσητε αὐτούς, καὶ κατοικήσητε ἐν ταῖς πόλεσιν αὐτῶν καὶ ἐν τοῖς οἴκοις αὐτῶν,

Cum disperdíderit Dóminus Deus tuus gentes, quarum tibi traditúrus est terram, et posséderis eam, habitaverísque in úrbibus eius et in ǽdibus:

כי־יכרית יהוה אלהיך את הגוים אשׁר יהוה אלהיך נתן לך את ארצם וירשׁתם וישׁבת בעריהם ובבתיהם

When the LORD thy God hath cut off the nations, whose land the LORD thy God giveth thee, and thou succeedest them, and dwellest in their cities, and in their houses;

[not available]

שָׁל֥וֹשׁ עָרִ֖ים תַּבְדִּ֣יל לָ֑ךְ בְּת֣וֹךְ אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לְרִשְׁתָּֽהּ׃

τρεῖς πόλεις διαστελεῖς σεαυτῷ ἐν μέσῳ τῆς γῆς σου ἧς Κύριος ὁ θεός σου δίδωσίν σοι.

tres civitátes separábis tibi in médio terræ, quam Dóminus Deus tuus dabit tibi in possessiónem,

שׁלשׁ ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשׁר יהוה אלהיך נתן לך לרשׁתה

Thou shalt separate three cities for thee in the midst of thy land, which the LORD thy God giveth thee to possess it.

4Q45 · f26

[ל׳ך בתוך ארצ׳ך אש]ר## י[הו]ה א[להי׳ך נתן ל׳ך לרשת׳ה] ׃

תָּכִ֣ין לְךָ֮ הַדֶּרֶךְ֒ וְשִׁלַּשְׁתָּ֙ אֶת־גְּב֣וּל אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר יַנְחִֽילְךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְהָיָ֕ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה כָּל־רֹצֵֽחַ׃

στόχασαί σοι τὴν ὁδόν · καὶ τριμεριεῖς τὰ ὅρια τῆς γῆς σου ἣν καταμερίζει σοι Κύριος ὁ θεός σου, καὶ ἔσται καταφυγὴ ἐκεῖ παντὶ φονευτῇ.

sternens diligénter viam: et in tres æquáliter partes totam terræ tuæ provínciam dívides: ut hábeat e vicíno qui propter homicídium prófugus est, quo possit evádere.

תכן לך הדרך ושׁלשׁת את־גבול ארצך אשׁר ינחילך יהוה אלהיך והיה לנוס שׁמה כל־רצח

Thou shalt prepare thee a way, and divide the coasts of thy land, which the LORD thy God giveth thee to inherit, into three parts, that every slayer may flee thither.

4Q45 · f26

[תכין ל׳ך ה]ד##רך ושלשת את־גב[ול ארצ׳ך אשר] [ינחיל׳ך יהוה א]ל##ה##י?׳ך# ו#?ה##[יה] ל[נוס שמ׳ה כל־רצח] ׃

וְזֶה֙ דְּבַ֣ר הָרֹצֵ֔חַ אֲשֶׁר־יָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וָחָ֑י אֲשֶׁ֨ר יַכֶּ֤ה אֶת רֵעֵ֨־הוּ֙ בִּבְלִי־דַ֔עַת וְה֛וּא לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ מִתְּמֹ֥ל שִׁלְשֹֽׁם׃

τοῦτο δὲ ἔσται τὸ πρόσταγμα τοῦ φονευτοῦ ὃς ἂν φύγῃ ἐκεῖ καὶ ζήσεται · ὃς ἂν πατάξῃ τὸν πλησίον αὐτοῦ οὐκ εἰδώς, καὶ οὗτος οὐ μισῶν αὐτὸν πρὸ τῆς ἐχθὲς καὶ τρίτης.

Hæc erit lex homicídæ fugiéntis, cuius vita servánda est: qui percússerit próximum suum nésciens, et qui heri et nudiustértius nullum contra eum ódium habuísse comprobátur:

וזה דבר הרצח אשׁר־ינוס שׁמה וחי אשׁר יכה את רעהו בבלי־דעת והוא לא־שׂנא לו מתמול שׁלשׁום

And this [is] the case of the slayer, which shall flee thither, that he may live: Whoso killeth his neighbour ignorantly, whom he hated not in time past;

[not available]

וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת רֵעֵ֥־הוּ בַיַּעַר֮ לַחְטֹ֣ב עֵצִים֒ וְנִדְּחָ֨ה יָד֤וֹ בַגַּרְזֶן֙ לִכְרֹ֣ת הָעֵ֔ץ וְנָשַׁ֤ל הַבַּרְזֶל֙ מִן הָ־עֵ֔ץ וּמָצָ֥א אֶת רֵעֵ֖־הוּ וָמֵ֑ת ה֗וּא יָנ֛וּס אֶל־אַחַ֥ת הֶעָרִים הָ־אֵ֖לֶּה וָחָֽי׃

καὶ ὃς ἂν εἰσέλθῃ μετὰ τοῦ πλησίον εἰς τὸν δρυμὸν συναγαγεῖν ξύλα, καὶ ἐκκρουσθῇ ἡ χεὶρ αὐτοῦ τῇ ἀξίνῃ κόπτοντος τὸ ξύλον, καὶ ἐκπεσὸν τὸ σιδήριον ἀπὸ τοῦ ξύλου τύχῃ τοῦ πλησίον, καὶ ἀποθάνῃ, οὗτος καταφεύξεται εἰς μίαν τῶν πόλεων τούτων καὶ ζήσεται ·

sed abiísse cum eo simplíciter in silvam ad ligna cædénda, et in succisióne lignórum secúris fúgerit manu, ferrúmque lapsum de manúbrio amícum eius percússerit, et occíderit: hic ad unam supradictárum úrbium confúgiet, et vivet:

ואשׁר יבוא את רעהו ביער לחטב עצים ונדח ידו בגרזן לכרת העץ ונשׁל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל־אחת מן הערים האלה וחי

As when a man goeth into the wood with his neighbour to hew wood, and his hand fetcheth a stroke with the axe to cut down the tree, and the head slippeth from the helve, and lighteth upon his neighbour, that he die; he shall flee unto one of those cities, and live:

[not available]

פֶּן־יִרְדֹּף֩ גֹּאֵ֨ל הַדָּ֜ם אַחֲרֵ֣י הָרֹצֵ֗חַ כִּי־יֵחַם֮ לְבָבוֹ֒ וְהִשִּׂיג֛וֹ כִּֽי־יִרְבֶּ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ וְהִכָּ֣הוּ נָ֑פֶשׁ וְלוֹ֙ אֵ֣ין מִשְׁפַּט־מָ֔וֶת כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃

ἵνα μὴ διώξας ὁ ἀγχιστεύων τοῦ αἵματος ὀπίσω τοῦ φονεύσαντος, ὅτι παρατεθέρμανται τῇ καρδίᾳ, καὶ καταλάβῃ αὐτόν, ἐὰν μακροτέρα ἦν ἡ ὁδός, καὶ πατάξῃ αὐτοῦ ψυχήν · καὶ τούτῳ οὐκ ἔστιν κρίσις θανάτου, ὅτι οὐ μισῶν ἦν αὐτὸν πρὸ τῆς ἐχθὲς οὐδὲ πρὸ τῆς τρίτης.

ne fórsitan próximus eius, cuius effúsus est sanguis, dolóre stimulátus, persequátur, et apprehéndat eum si lóngior via fúerit, et percútiat ánimam eius, qui non est reus mortis: quia nullum contra eum, qui occísus est, ódium prius habuísse monstrátur.

פן־ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי־יחם לבבו והשׂיגו כי־ירבה הדרך והכהו נפשׁ ולו אין משׁפט־מות כי לא שׂנא הוא לו מתמול שׁלשׁום

Lest the avenger of the blood pursue the slayer, while his heart is hot, and overtake him, because the way is long, and slay him; whereas he [was] not worthy of death, inasmuch as he hated him not in time past.

[not available]

עַל־כֵּ֛ן אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר שָׁלֹ֥שׁ עָרִ֖ים תַּבְדִּ֥יל לָֽךְ׃ ס

διὰ τοῦτο ἐγὼ ἐντέλλομαί σοι τὸ ῥῆμα τοῦτο λέγων Τρεῖς πόλεις διαστελεῖς σεαυτῷ.

Idcírco præcípio tibi, ut tres civitátes æquális inter se spátii dívidas.

על־כן אנכי מצוך לאמר שׁלשׁ ערים תבדיל לך

Wherefore I command thee, saying, Thou shalt separate three cities for thee.

[not available]

וְאִם־יַרְחִ֞יב יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ אֶת גְּבֻ֣לְ־ךָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶ֑יךָ וְנָ֤תַן לְךָ֙ אֶת־כָּל הָ־אָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לָתֵ֥ת לַאֲבֹתֶֽיךָ׃

ἐὰν δὲ ἐμπλατύνῃ Κύριος ὁ θεός σου τὰ ὅριά σου ὃν τρόπον ὤμοσεν τοῖς πατράσιν σου, καὶ δῷ σοι Κύριος πᾶσαν τὴν γῆν ἣν εἶπεν δοῦναι τοῖς πατράσιν σου,

Cum autem dilatáverit Dóminus Deus tuus términes tuos, sicut iurávit pátribus tuis, et déderit tibi cunctam terram, quam eis pollícitus est

ואם־ירחיב יהוה אלהיך את גבולך כאשׁר נשׁבע לאבתיך ונתן לך את־כל הארץ אשׁר דבר לתת לאבתיך

And if the LORD thy God enlarge thy coast, as he hath sworn unto thy fathers, and give thee all the land which he promised to give unto thy fathers;

4Q38a · f1

ε ו]אם־ירח#[יב יהוה אלהי׳ך את גבל׳ך כאשר] [נשבע לאבתי׳ך ונתן ל׳ך את ]כ##ול הארץ אשר דב##[ר לתת לאבתי׳ך ׃

כִּֽי־תִשְׁמֹר֩ אֶת־כָּל הַ־מִּצְוָ֨ה הַזֹּ֜את לַעֲשֹׂתָ֗הּ אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֮ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ וְלָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו כָּל הַ־יָּמִ֑ים וְיָסַפְתָּ֨ לְךָ֥ עוֹד֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים עַ֖ל הַשָּׁלֹ֥שׁ הָאֵֽלֶּה׃

ἐὰν ἀκούσῃς ποιεῖν πάσας τὰς ἐντολὰς ταύτας ἃς ἐγὼ ἐντέλλομαί σοι σήμερον, ἀγαπᾷν Κύριον τὸν θεόν σου, πορεύεσθαι ἐν πάσαις ταῖς ὁδοῖς αὐτοῦ πάσας τὰς ἡμέρας · καὶ προσθήσεις σαυτῷ ἔτι τρεῖς πόλεις πρὸς τὰς τρεῖς ταύτας ·

( si tamen custodíeris mandáta eius, et féceris quæ hódie præcípio tibi, ut díligas Dóminum Deum tuum, et ámbules in viis eius omni témpore ), addes tibi tres álias civitátes, et supradictárum trium úrbium númerum duplicábis:

כי־תשׁמר את־כל המצוה הזאת לעשׂותה אשׁר אנכי מצוך היום לאהבה את־יהוה אלהיך ללכת בדרכיו כל הימים ויספת לך עוד שׁלשׁ ערים על השׁלשׁ האלה

If thou shalt keep all these commandments to do them, which I command thee this day, to love the LORD thy God, and to walk ever in his ways; then shalt thou add three cities more for thee, beside these three:

4Q38a · f1

כי־תשמר] [את־כל המצוה הזאת לעשת׳ה אשר אנוכי מצו]׳כמה היום לאהב׳[ה את־יהוה אלהי׳ך וללכת] [בדרכי׳ו כל הימים ויספת ל׳ך עוד שלו]ש ערים על השלוש[ האלה ׃

וְלֹ֤א יִשָּׁפֵךְ֙ דָּ֣ם נָקִ֔י בְּקֶ֣רֶב אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וְהָיָ֥ה עָלֶ֖יךָ דָּמִֽים׃ ס

καὶ οὐκ ἐκχυθήσεται αἷμα ἀναίτιον ἐν τῇ γῇ ᾗ Κύριος ὁ θεός σου δίδωσίν σοι ἐν κλήρῳ, καὶ οὐκ ἔσται ἐν σοὶ αἵματι ἔνοχος.

ut non effundátur sanguis innóxius in médio terræ, quam Dóminus Deus tuus dabit tibi possidéndam, ne sis sánguinis reus.

ולא ישׁפך דם נקיא בקרב ארצך אשׁר יהוה אלהיך נתן לך נחלה והיה עליך דמים

That innocent blood be not shed in thy land, which the LORD thy God giveth thee [for] an inheritance, and [so] blood be upon thee.

4Q38a · f1

ולא ישפך דם נקי בקרב ארצ׳ך] [אשר יהוה אלהי׳ך נתן ל׳ך נחלה והיה ]עלי׳כה דמים ׃

וְכִֽי־יִהְיֶ֥ה אִישׁ֙ שֹׂנֵ֣א לְרֵעֵ֔הוּ וְאָ֤רַב לוֹ֙ וְקָ֣ם עָלָ֔יו וְהִכָּ֥הוּ נֶ֖פֶשׁ וָמֵ֑ת וְנָ֕ס אֶל־אַחַ֖ת הֶעָרִ֥ים הָאֵֽל׃

ἐὰν δὲ γένηται ἐν σοὶ ἄνθρωπος μισῶν τὸν πλησίον, καὶ ἐνεδρεύσῃ αὐτὸν καὶ ἐπαναστῇ ἐπ᾽ αὐτὸν καὶ πατάξῃ αὐτοῦ ψυχήν, καὶ ἀποθάνῃ, καὶ φύγῃ εἰς μίαν τῶν πόλεων τούτων ·

Si quis autem, ódio habens próximum suum, insidiátus fúerit vitæ eius, surgénsque percússerit illum, et mórtuus fúerit, fugerítque ad unam de supradíctis úrbibus,

כי־יהיה אישׁ שׂנא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפשׁ ומת ונס אל־אחת מן הערים האלה

But if any man hate his neighbour, and lie in wait for him, and rise up against him, and smite him mortally that he die, and fleeth into one of these cities:

4Q38a · f1

# [ כיא יהיה איש שנא לרע׳הו וארב] [ל׳ו וקם עלי׳ו והכ׳הו נפש ומת ונס אל־אחת ]מן הערים האלה#[ ׃

וְשָֽׁלְחוּ֙ זִקְנֵ֣י עִיר֔וֹ וְלָקְח֥וּ אֹת֖וֹ מִשָּׁ֑ם וְנָתְנ֣וּ אֹת֗וֹ בְּיַ֛ד גֹּאֵ֥ל הַדָּ֖ם וָמֵֽת׃

καὶ ἀποστελοῦσιν ἡ γερουσία τῆς πόλεως αὐτοῦ καὶ λήμψονται αὐτὸν ἐκεῖθεν, καὶ παραδώσουσιν αὐτὸν εἰς χεῖρας τῶν ἀγχιστευόντων τοῦ αἵματος, καὶ ἀποθανεῖται ·

mittent senióres civitátis illíus, et arrípient eum de loco effúgii, tradéntque in manu próximi, cuius sanguis effúsus est, et moriétur.

ושׁלחו זקני עירו ולקחו אתו משׁם ונתנו אתו ביד גאל הדם והומת

Then the elders of his city shall send and fetch him thence, and deliver him into the hand of the avenger of blood, that he may die.

4Q38a · f1

ושלחו זקני עיר׳ו ולקחו את׳ו משם] [ונתנו את׳ו ביד גאל הדם ומת ׃

לֹא־תָח֥וֹס עֵֽינְךָ֖ עָלָ֑יו וּבִֽעַרְתָּ֧ דַֽם הַ־נָּקִ֛י מִיִּשְׂרָאֵ֖ל וְט֥וֹב לָֽךְ׃ ס

οὐ φείσεται ὁ ὀφθαλμός σου ἐπ᾽ αὐτῷ, καὶ καθαριεῖς τὸ αἷμα τὸ ἀναίτιον ἐξ Ἰσραήλ, καὶ εὖ σοι ἔσται.

Non miseréberis eius, et áuferes innóxium sánguinem de Israel, ut bene sit tibi.

לא־תחוס עינך עליו ובערת הדם הנקיא מישׂראל וטוב לך

Thine eye shall not pity him, but thou shalt put away [the guilt of] innocent blood from Israel, that it may go well with thee.

4Q33 · f12a

[וטוב ל׳ך] ׃

לֹ֤א תַסִּיג֙ גְּב֣וּל רֵֽעֲךָ֔ אֲשֶׁ֥ר גָּבְל֖וּ רִאשֹׁנִ֑ים בְּנַחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּנְחַ֔ל בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לְרִשְׁתָּֽהּ׃ ס

Οὐ μετακινήσεις ὅρια τοῦ πλησίον ἃ ἔστησαν οἱ πατέρες σου ἐν τῇ κληρονομίᾳ ᾗ κατεκληρονομήθης ἐν τῇ γῇ ᾗ Κύριος ὁ θεός σου δίδωσίν σοι ἐν κλήρῳ.

Non assúmes, et tránsferes términos próximi tui, quos fixérunt prióres in possessióne tua, quam Dóminus Deus tuus dabit tibi in terra, quam accéperis possidéndam.

לא תסיג גבול רעך אשׁר גבלו ראישׁונים בנחלתך אשׁר תנחל בארץ אשׁר יהוה אלהיך נתן לך לרשׁתה

Thou shalt not remove thy neighbour ’s landmark, which they of old time have set in thine inheritance, which thou shalt inherit in the land that the LORD thy God giveth thee to possess it.

4Q33 · f12a

לא[ תסיג גבול רע׳ך אשר גבלו ראשנים בנחלת׳ך אשר תנחל] [בארץ] אשר[ יהוה אלהי׳ך נתן ל׳ך לרשת׳ה ׃

לֹֽא־יָקוּם֩ עֵ֨ד אֶחָ֜ד בְּאִ֗ישׁ לְכָל־עָוֺן֙ וּלְכָל־חַטָּ֔את בְּכָל־חֵ֖טְא אֲשֶׁ֣ר יֶֽחֱטָ֑א עַל־פִּ֣י ׀ שְׁנֵ֣י עֵדִ֗ים א֛וֹ עַל־פִּ֥י שְׁלֹשָֽׁה־עֵדִ֖ים יָק֥וּם דָּבָֽר׃

Οὐκ ἐμμενεῖ μάρτυς εἷς μαρτυρῆσαι κατὰ ἀνθρώπου κατὰ πᾶσαν ἀδικίαν καὶ κατὰ πᾶν ἁμάρτημα καὶ κατὰ πᾶσαν ἁμαρτίαν ἣν ἂν ἁμάρτῃ · ἐπὶ στόματος δύο μαρτύρων καὶ ἐπὶ στόματος τριῶν μαρτύρων στήσεται πᾶν ῥῆμα.

Non stabit testis unus contra áliquem, quidquid illud peccáti, et facínoris fúerit: sed in ore duórum aut trium téstium stabit omne verbum.

לא־יקום עד אחד באישׁ לכל־עון ולכל־חטא בכל־חטא אשׁר יחטא על־פי שׁני עדים או על־פי שׁלשׁה־עדים יקום דבר

One witness shall not rise up against a man for any iniquity, or for any sin, in any sin that he sinneth: at the mouth of two witnesses, or at the mouth of three witnesses, shall the matter be established.

4Q33 · f12a

לא־יקום עד אחד באיש לכל־עון] [ולכל־חטא]ת ב[כל־חטא אשר יחטא ε ׃

כִּֽי־יָק֥וּם עֵד־חָמָ֖ס בְּאִ֑ישׁ לַעֲנ֥וֹת בּ֖וֹ סָרָֽה׃

ἐὰν δὲ καταστῇ μάρτυς ἄδικος κατὰ ἀνθρώπου καταλέγων αὐτοῦ ἀσέβειαν,

Si stéterit testis mendax contra hóminem, accúsans eum prævaricatiónis,

וכי־יקום עד־חמס באישׁ לענות בו סרה

If a false witness rise up against any man to testify against him [that which is] wrong;

4Q38a · f1

]כ#יא[ יקום עד־חמס באיש] ׃

וְעָמְד֧וּ שְׁנֵֽי הָ־אֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר לָ־הֶ֥ם הָרִ֖יב לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה לִפְנֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַשֹּׁ֣פְטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יִהְי֖וּ בַּיָּמִ֥ים הָהֵֽם׃

καὶ γνώσονται οἱ δύο ἄνθρωποι οἷς ἐστιν αὐτοῖς ἡ ἀντιλογία ἔναντι Κυρίου καὶ ἔναντι τῶν ἱερέων καὶ ἔναντι τῶν κριτῶν οἳ ἐὰν ὦσιν ἐν ταῖς ἡμέραις ἐκείναις,

stabunt ambo, quorum causa est, ante Dóminum in conspéctu sacerdótum et iúdicum qui fúerint in diébus illis.

ועמדו שׁני האנשׁים אשׁר להם הריב לפני יהוה לפני הכהנים והשׁפטים אשׁר יהיה בימים ההם

Then both the men, between whom the controversy [is], shall stand before the LORD, before the priests and the judges, which shall be in those days;

4Q33 · f13_16

[אשר ל׳הם הריב לפני יהוה לפני הכהנים והשפטי]ם## אשר[ יהיו בימים ההם] ׃

וְדָרְשׁ֥וּ הַשֹּׁפְטִ֖ים הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה עֵֽד־שֶׁ֨קֶר֙ הָעֵ֔ד שֶׁ֖קֶר עָנָ֥ה בְאָחִֽיו׃

καὶ ἐξετάσωσιν οἱ κριταὶ ἀκριβῶς, καὶ ἰδοὺ μάρτυς ἄδικος ἐμαρτύρησεν ἄδικα, ἀντέστη κατὰ τοῦ ἀδελφοῦ αὐτοῦ ·

Cumque diligentíssime perscrutántes, invénerint falsum testem dixísse contra fratrem suum mendácium,

ודרשׁו השׁפטים הייטב והנה עד־שׁקר העד־שׁקר ענה באחיו

And the judges shall make diligent inquisition: and, behold, [if] the witness [be] a false witness, [and] hath testified falsely against his brother;

4Q33 · f13_16

[ודרשו השפטים היטב ו]ה##נה עד־שקר## ה##[עד־]שקר[ ענה ]בא[חי׳ו ׃

וַעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר זָמַ֖ם לַעֲשׂ֣וֹת לְאָחִ֑יו וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃

καὶ ποιήσετε αὐτῷ ὃν τρόπον ἐπονηρεύσατο ποιῆσαι κατὰ τοῦ ἀδελφοῦ αὐτοῦ, καὶ ἐξαρεῖς τὸν πονηρὸν ἐξ ὑμῶν αὐτῶν.

reddent ei sicut fratri suo fácere cogitávit, et áuferes malum de médio tui:

ועשׂיתם לו כאשׁר זמם לעשׂות לאחיו ובערת הרע מקרבך

Then shall ye do unto him, as he had thought to have done unto his brother: so shalt thou put the evil away from among you.

4Q33 · f13_16

ועשיתם ל׳ו כאשר] [זמם לעשות לא]ח#י׳ו ובערת הרע מקרב׳ך ׃

וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים יִשְׁמְע֣וּ וְיִרָ֑אוּ וְלֹֽא־יֹסִ֨פוּ לַעֲשׂ֜וֹת ע֗וֹד כַּדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה בְּקִרְבֶּֽךָ׃

καὶ οἱ ἐπίλοιποι ἀκούσαντες φοβηθήσονται, καὶ οὐ προσθήσουσιν ἔτι ποιῆσαι κατὰ τὸ ῥῆμα τοῦτο τὸ πονηρὸν ἐν ὑμῖν.

ut audiéntes céteri timórem hábeant, et nequáquam tália áudeant fácere.

והנשׁארים ישׁמעו וייראו ולא יוסיפו עוד לעשׂות כדבר הרע הזה בקרבך

And those which remain shall hear, and fear, and shall henceforth commit no more any such evil among you.

4Q33 · f13_16

והנש[א]ר#י#?[ם ישמעו ויראו ולא]־[יספו לע]ש#ו?ת# ע##ו?ד# כ##[דבר ה]ר##ע הזה בק##ר##[ב]׳ך## ׃

וְלֹ֥א תָח֖וֹס עֵינֶ֑ךָ נֶ֣פֶשׁ בְּנֶ֗פֶשׁ עַ֤יִן בְּעַ֨יִן֙ שֵׁ֣ן בְּשֵׁ֔ן יָ֥ד בְּיָ֖ד רֶ֥גֶל בְּרָֽגֶל׃ ס

οὐ φείσεται ὁ ὀφθαλμός σου ἐπ᾽ αὐτῷ · ψυχὴν ἀντὶ ψυχῆς, ὀφθαλμὸν ἀντὶ ὀφθαλμοῦ, ὀδόντα ἀντὶ ὀδόντος, χεῖρα ἀντὶ χειρός, πόδα ἀντὶ ποδός.

Non miseréberis eius, sed ánimam pro ánima, óculum pro óculo, dentem pro dente, manum pro manu, pedem pro pede éxiges.

לא תחוס עינך נפשׁ בנפשׁ עין בעין שׁן בשׁן יד ביד רגל ברגל

And thine eye shall not pity; [but] life [shall go] for life, eye for eye, tooth for tooth, hand for hand, foot for foot.

4Q33 · f13_16

לא#[ תחוס עינ׳ך נפש] [בנפש עין ]ב##עין שן בשן[ יד ביד ורגל ברגל ׃

‹ ›

Word Analysis