THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵילִ֔ם וַיָּבֹ֜אוּ כָּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־מִדְבַּר־סִ֔ין אֲשֶׁ֥ר בֵּין־אֵילִ֖ם וּבֵ֣ין סִינָ֑י בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לְצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
1
ἀπῆραν δὲ ἐξ Αἰλείμ, καὶ ἤλθοσαν πᾶσα συναγωγὴ υἱῶν Ἰσραὴλ εἰς τὴν ἔρημον Σείν, ὅ ἐστιν ἀνὰ μέσον Αἰλεὶμ καὶ ἀνὰ μέσον Σεινά. τῇ δὲ πεντεκαιδεκάτῃ ἡμέρᾳ τῷ μηνὶ τῷ δευτέρῳ ἐξεληλυθότων αὐτῶν ἐκ γῆς Αἰγύπτου
1
Profectíque sunt de Elim, et venit omnis multitúdo filiórum Israel in desértum Sin, quod est inter Elim et Sínai, quintodécimo die mensis secúndi, postquam egréssi sunt de terra Ægýpti.
1
ויסעו מאילים ויבאו כל־עדת בני־ישׂראל אל־מדבר־סין אשׁר בין אילים ובין סיני בחמשׁה עשׂר יום לחדשׁ השׁני לצאתם מארץ מצרים
1
And they took their journey from Elim, and all the congregation of the children of Israel came unto the wilderness of Sin, which [is] between Elim and Sinai, on the fifteenth day of the second month after their departing out of the land of Egypt.
1
4Q11 · f11
ε ] # # [ ε ε ׃
2
וילינו כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל עַל־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֖ן בַּמִּדְבָּֽר׃
2
διεγόγγυζεν πᾶσα συναγωγὴ υἱῶν Ἰσραὴλ ἐπὶ Μωυσῆν καὶ Ἀαρών ·
2
Et murmurávit omnis congregátio filiórum Israel contra Móysen et Aaron in solitúdine.
2
וילנו כל־עדת בני־ישׂראל על־משׁה ועל־אהרן במדבר
2
And the whole congregation of the children of Israel murmured against Moses and Aaron in the wilderness:
2
4Q11 · f11
ו]י(# ל #)נו#?[ ]כ#[ל־עדת בני־ישראל על־משה ועל־אהרן במדבר ׃
3
וַיֹּאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל מִֽי־יִתֵּ֨ן מוּתֵ֤נוּ בְיַד־יְהוָה֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשִׁבְתֵּ֨נוּ֙ עַל־סִ֣יר הַבָּשָׂ֔ר בְּאָכְלֵ֥נוּ לֶ֖חֶם לָשֹׂ֑בַע כִּֽי־הוֹצֵאתֶ֤ם אֹתָ֨נוּ֙ אֶל הַ־מִּדְבָּ֣ר הַזֶּ֔ה לְהָמִ֛ית אֶת־כָּל הַ־קָּהָ֥ל הַזֶּ֖ה בָּרָעָֽב׃ ס
3
καὶ εἶπαν πρὸς αὐτοὺς οἱ υἱοὶ Ἰσραήλ Ὄφελον ἀπεθάνομεν πληγέντες ὑπὸ Κυρίου ἐν γῇ Αἰγύπτῳ, ὅταν ἐκαθίσαμεν ἐπὶ τῶν λεβήτων τῶν κρεῶν καὶ ἠσθίομεν ἄρτους εἰς πλησμονήν · ὅτι ἐξηγάγετε ἡμᾶς εἰς τὴν ἔρημον ταύτην, ἀποκτεῖναι πᾶσαν τὴν συναγωγὴν ταύτην ἐν λιμῷ.
3
Dixerúntque fílii Israel ad eos: Utinam mórtui essémus per manum Dómini in terra Ægýpti, quando sedebámus super ollas cárnium, et comedebámus panem in saturitáte: cur eduxístis nos in desértum istud, ut occiderétis omnem multitúdinem fame?
3
ויאמרו אליהם בני ישׂראל מי־יתן מותנו ביד־יהוה בארץ מצרים בשׁבתנו על־סיר הבשׂר באכלנו לחם לשׁבע כי־הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את־כל הקהל הזה ברעב
3
And the children of Israel said unto them, Would to God we had died by the hand of the LORD in the land of Egypt, when we sat by the flesh pots, [and] when we did eat bread to the full; for ye have brought us forth into this wilderness, to kill this whole assembly with hunger.
3
4Q11 · f11
ויאמרו] [אל׳הם בני ישראל מי־]י(# ת #)ן? מ#ו(# ת #)׳נ?ו#? ב##[יד־יהוה בארץ מצרים בשבת׳נו על־סיר] [הבשר באכל׳נו לחם ]לשבע כ#י#?־ה##ו#?צ##[אתם את׳נו אל המדבר הזה להמית] [את־כל הקהל הזה ברעב ׃
4
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן הַ־שָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתוֹרָתִ֖י אִם־לֹֽא׃
4
εἶπεν δὲ Κύριος πρὸς Μωυσῆν Ἰδοὺ ἐγὼ ὕω ὑμῖν ἄρτους ἐκ τοῦ οὐρανοῦ, καὶ ἐξελεύσεται ὁ λαὸς καὶ συλλέξουσιν τὸ τῆς ἡμέρας εἰς ἡμέραν, ὅπως πειράσω αὐτοὺς εἰ πορεύσονται τῷ νόμῳ μου ἢ οὔ ·
4
Dixit autem Dóminus ad Móysen: Ecce ego pluam vobis panes de cælo: egrediátur pópulus, et cólligat quæ suffíciunt per síngulos dies: ut tentem eum utrum ámbulet in lege mea, an non.
4
ויאמר יהוה אל־משׁה הנני ממטיר לכם לחם מן השׁמים ויצא העם ולקטו דבר־יום ביומו למען אנסנו הילכו בתורותי אם־לא
4
Then said the LORD unto Moses, Behold, I will rain bread from heaven for you; and the people shall go out and gather a certain rate every day, that I may prove them, whether they will walk in my law, or no.
4
4Q11 · f11
[ויאמר יהו]ה## א##ל־מ##ש#ה## ה##נ#?׳[ני ממטיר ל׳כם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו] [דבר־]י(# ו?ם #) בי?ו?מ׳ו? ל#מ#ע#ן#?[ אנס׳נו הילך בתורת׳י אם־לא ׃
5
וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶֽׁר־יִלְקְט֖וּ י֥וֹם ׀ יֽוֹם׃ ס
5
καὶ ἔσται τῇ ἡμέρᾳ τῇ ἕκτῃ καὶ ἑτοιμάσουσιν ὃ ἐὰν εἰσενέγκωσιν, καὶ ἔσται διπλοῦν ὃ ἐὰν συναγάγωσιν τὸ καθ᾽ ἡμέραν εἰς ἡμέραν.
5
Die autem sexto parent quod ínferant: et sit duplum quam collígere solébant per síngulos dies.
5
והיה ביום השׁשׁי והכינו את אשׁר־יביאו והיה משׁנה על אשׁר־ילקטו יום ויום
5
And it shall come to pass, that on the sixth day they shall prepare [that] which they bring in; and it shall be twice as much as they gather daily.
5
4Q11 · f11
והיה ביום] [הששי והכ]ינ#?ו? א#ת## א##ש##ר##־י#?[ביאו והיה משנה על אשר־ילקטו יום יום ׃
6
וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י יְהוָ֛ה הוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
6
καὶ εἶπεν Μωυσῆς καὶ Ἀαρὼν πρὸς πᾶσαν συναγωγὴν υἱῶν Ἰσραήλ Ἑσπέρας γνώσεσθε ὅτι Κύριος ἐξήγαγεν ὑμᾶς ἐκ γῆς Αἰγύπτου,
6
Dixerúntque Móyses et Aaron ad omnes fílios Israel: Véspere sciétis quod Dóminus edúxerit vos de terra Ægýpti:
6
ויאמר משׁה ואהרן אל־כל־בני ישׂראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים
6
And Moses and Aaron said unto all the children of Israel, At even, then ye shall know that the LORD hath brought you out from the land of Egypt:
6
4Q11 · f11
[יהוה הוצי]א## א##ת##׳כ##[ם מארץ מצרים ׃ ε [ויאמר מ]ש##ה## ו#?א##ה##ר##[ן אל־כל־בני ישראל ערב וידעתם כי]
7
וּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת־כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה בְּשָׁמְע֥וֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵי־כֶ֖ם עַל־יְהוָ֑ה וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י תלונו עָלֵֽינוּ׃
7
καὶ πρωὶ ὄψεσθε τὴν δόξαν Κυρίου ἐν τῷ εἰσακοῦσαι τὸν γογγυσμὸν ὑμῶν ἐπὶ τῷ θεῷ · ἡμεῖς δὲ τί ἐσμεν ὅτι διαγογγύζετε καθ᾽ ἡμῶν;
7
et mane vidébitis glóriam Dómini: audívit enim murmur vestrum contra Dóminum: nos vero quid sumus, quia mussitástis contra nos?
7
ובקר וראיתם את־כבוד יהוה בשׁמעו את תלנתיכם על־יהוה ואנחנו מה כי תלנו עלינו
7
And in the morning, then ye shall see the glory of the LORD; for that he heareth your murmurings against the LORD: and what [are] we, that ye murmur against us?
7
4Q11 · f12
ε ] # # # # [ ε ε ] # # # # # [ ε [בשמע׳ו את תלנתי׳כם על־יהוה ונחנו מה כי ]תלי?נ?ו#? ע##[לי׳נו ׃ ε
8
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת יְהוָה֩ לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֨קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ בִּשְׁמֹ֤עַ יְהוָה֙ אֶת תְּלֻנֹּ֣תֵי־כֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם מַלִּינִ֖ם עָלָ֑יו וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה לֹא עָלֵ֥י־נוּ תְלֻנֹּתֵיכֶ֖ם כִּ֥י עַל־יְהוָֽה׃
8
καὶ εἶπεν Μωυσῆς Ἐν τῷ διδόναι Κύριον ὑμῖν ἑσπέρας κρέα φαγεῖν καὶ ἄρτους τὸ πρωὶ εἰς πλησμονήν, διὰ τὸ εἰσακοῦσαι Κύριον τὸν γογγυσμὸν ὑμῶν ὃν ὑμεῖς διαγογγύζετε καθ᾽ ἡμῶν · ἡμεῖς δὲ τί ἐσμεν; οὐ γὰρ καθ᾽ ἡμῶν ἐστὶν ὁ γογγυσμὸς ὑμῶν, ἀλλ᾽ ἢ κατὰ τοῦ θεοῦ.
8
Et ait Móyses: Dabit vobis Dóminus véspere carnes édere, et mane panes in saturitáte: eo quod audíerit murmuratiónes vestras quibus murmuráti estis contra eum: nos enim quid sumus? nec contra nos est murmur vestrum, sed contra Dóminum.
8
ויאמר משׁה בתת יהוה לכם בערב בשׂר לאכל ולחם בבקר לשׁבע בשׁמע יהוה את תלנתיכם אשׁר־אתם מלנים עליו ואנחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על־יהוה
8
And Moses said, [This shall be], when the LORD shall give you in the evening flesh to eat, and in the morning bread to the full; for that the LORD heareth your murmurings which ye murmur against him: and what [are] we? your murmurings [are] not against us, but against the LORD.
8
4Q22 · 15
ויאמר משה] [בתת יהוה ל׳כם בערב בשר לאכל ולחם ]בבוק##[ר לשבע] ׃
9
וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן אֱמֹ֗ר אֶֽל־כָּל־עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל קִרְב֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע אֵ֖ת תְּלֻנֹּתֵיכֶֽם׃
9
εἶπεν δὲ Μωυσῆς πρὸς Ἀαρών Εἰπὸν πάσῃ συναγωγῇ υἱῶν Ἰσραήλ Προσέλθατε ἐναντίον τοῦ θεοῦ · εἰσακήκοεν γὰρ ὑμῶν τὸν γογγυσμόν.
9
Dixit quoque Móyses ad Aaron: Dic univérsæ congregatióni filiórum Israel: Accédite coram Dómino: audívit enim murmur vestrum.
9
ויאמר משׁה אל־אהרן אמר אל־כל־עדת בני ישׂראל קרבו לפני יהוה כי שׁמע את תלנתיכם
9
And Moses spake unto Aaron, Say unto all the congregation of the children of Israel, Come near before the LORD: for he hath heard your murmurings.
9
[not available]
10
וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֤ר אַהֲרֹן֙ אֶל־כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְנ֖וּ אֶל הַ־מִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה נִרְאָ֖ה בֶּעָנָֽן׃ פ
10
ἡνίκα δὲ ἐλάλει Ἀαρὼν πάσῃ συναγωγῇ υἱῶν Ἰσραήλ, καὶ ἐπεστράφησαν εἰς τὴν ἔρημον, καὶ ἡ δόξα Κυρίου ὤφθη ἐν νεφέλῃ.
10
Cumque loquerétur Aaron ad omnem cœtum filiórum Israel, respexérunt ad solitúdinem: et ecce glória Dómini appáruit in nube.
10
ויהי כדבר אהרן אל־כל־עדת בני־ישׂראל ויפנו אל המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן
10
And it came to pass, as Aaron spake unto the whole congregation of the children of Israel, that they looked toward the wilderness, and, behold, the glory of the LORD appeared in the cloud.
10
[not available]
11
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
11
καὶ ἐλάλησεν Κύριος πρὸς Μωυσῆν λέγων
11
Locútus est autem Dóminus ad Móysen, dicens:
11
וידבר יהוה אל־משׁה לאמר
11
And the LORD spake unto Moses, saying,
11
[not available]
12
שָׁמַ֗עְתִּי אֶת־תְּלוּנֹּת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֨יִם֙ תֹּאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
12
Εἰσακήκοα τὸν γογγυσμὸν τῶν υἱῶν Ἰσραήλ · λάλησον πρὸς αὐτοὺς λέγων Τὸ πρὸς ἑσπέραν ἔδεσθε κρέα, καὶ τὸ πρωὶ πλησθήσεσθε ἄρτων · καὶ γνώσεσθε ὅτι ἐγὼ Κύριος ὁ θεὸς ὑμῶν.
12
Audívi murmuratiónes filiórum Israel. Lóquere ad eos: Véspere comedétis carnes, et mane saturabímini pánibus: scietísque quod ego sum Dóminus Deus vester.
12
שׁמעתי את תלנות בני ישׂראל דבר אליהם לאמר בין הערבים תאכלו בשׂר ובבקר תשׂבעו־לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם
12
I have heard the murmurings of the children of Israel: speak unto them, saying, At even ye shall eat flesh, and in the morning ye shall be filled with bread; and ye shall know that I [am] the LORD your God.
12
1Q2 · f1
[ויד]עתם כי [א]ני? יהוה[ אלהי׳כם ׃
13
וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת הַֽ־מַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה׃
13
ἐγένετο δὲ ἑσπέρα, καὶ ἀνέβη ὀρτυγομήτρα καὶ ἐκάλυψεν τὴν παρεμβολήν · τὸ πρωὶ ἐγένετο καταπαυομένης τῆς δρόσου κύκλῳ τῆς παρεμβολῆς,
13
Factum est ergo véspere, et ascéndens cotúrnix, coopéruit castra: mane quoque ros iácuit per circúitum castrórum.
13
ויהי בערב ותעל השׂלוי ותכס את המחנה ובבקר היתה שׁכבת הטל סביב למחנה
13
And it came to pass, that at even the quails came up, and covered the camp: and in the morning the dew lay round about the host.
13
1Q2 · f1
ויהי בערב ותעל השלו ותכס את] המחנ?[ה וב]בקר היתה[ שכבת הטל סביב למחנה ׃
14
וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל־פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל הָ־אָֽרֶץ׃
14
καὶ ἰδοὺ ἐπὶ πρόσωπον τῆς ἐρήμου λεπτὸν ὡσεὶ κόριον λευκὸν ὡσεὶ πάγος ἐπὶ τῆς γῆς.
14
Cumque operuísset superfíciem terræ, appáruit in solitúdine minútum, et quasi pilo tusum in similitúdinem pruínæ super terram.
14
ותעל שׁכבת הטל והנה על־פני המדבר דק מחספס דק ככופר על הארץ
14
And when the dew that lay was gone up, behold, upon the face of the wilderness [there lay] a small round thing, [as] small as the hoar frost on the ground.
14
1Q2 · f1
ותעל שכבת הטל] והנה על־[פ]נ#?י המדבר דק כחספס[ דק ככפר על הארץ ׃
15
וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל אָחִי־ו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה־ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃
15
ἰδόντες δὲ αὐτὸ οἱ υἱοὶ Ἰσραὴλ εἶπαν ἕτερος τῷ ἑτέρῳ Τί ἐστιν τοῦτο; οὐ γὰρ ᾔδεισαν τί ἦν. εἶπεν δὲ Μωυσῆς αὐτοῖς Οὗτος ὁ ἄρτος ὃν ἔδωκεν Κύριος ὑμῖν φαγεῖν.
15
Quod cum vidíssent fílii Israel, dixérunt ad ínvicem: Manhu? quod signíficat: Quid est hoc? ignorábant enim quid esset. Quibus ait Móyses: Iste est panis, quem Dóminus dedit vobis ad vescéndum.
15
ויראו בני־ישׂראל ויאמרו אישׁ אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה־הוא ויאמר משׁה אליהם הוא הלחם אשׁר נתן יהוה לכם לאכלה
15
And when the children of Israel saw [it], they said one to another, It [is] man na: for they wist not what it [was]. And Moses said unto them, This [is] the bread which the LORD hath given you to eat.
15
1Q2 · f1
ויראו בני]־ישראל ויאמרו איש אל אחי׳ו מן ה[וא כי לא ידעו מה־הוא ויאמר משה] [א]ל׳ה#ם הוא [הלח]ם# א##שר נת##[ן יהוה ל׳כם לאכלה ׃
16
זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אָכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַאֲשֶׁ֥ר בְּאָהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ׃
16
τοῦτο τὸ ῥῆμα ὃ συνέταξεν Κύριος Συναγάγετε ἀπ᾽ αὐτοῦ ἕκαστος εἰς τοὺς καθήκοντας. γόμορ κατὰ κεφαλὴν κατὰ ἀριθμὸν ψυχῶν ὑμῶν ἕκαστος σὺν τοῖς συσκηνίοις ὑμῶν συλλέξατε.
16
Hic est sermo, quem præcépit Dóminus: Cólligat unusquísque ex eo quantum súfficit ad vescéndum: gomor per síngula cápita, iuxta númerum animárum vestrárum quæ hábitant in tabernáculo, sic tollétis.
16
זה הדבר אשׁר צוה יהוה לקטו ממנו אישׁ לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשׁתיכם אישׁ לאשׁר באהלו תקחו
16
This [is] the thing which the LORD hath commanded, Gather of it every man according to his eating, an omer for every man, [according to] the number of your persons; take ye every man for [them] which [are] in his tents.
16
1Q2 · f1
זה הדבר אשר צוה] יהוה ל[קטו ממ׳נו איש לפי אכל׳ו עמר לגלגלת מספר נפשתי׳כם איש] ׃
17
וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט׃
17
ἐποίησαν δὲ οὕτως οἱ υἱοὶ Ἰσραήλ, καὶ συνέλεξαν ὁ τὸ πολὺ καὶ ὁ τὸ ἔλαττον.
17
Fecerúntque ita fílii Israel: et collegérunt, álius plus, álius minus.
17
ויעשׂו־כן בני ישׂראל וילקטו המרבה והממעיט
17
And the children of Israel did so, and gathered, some more, some less.
17
4Q11 · f14
ε ] # [ ε ׃
18
וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי אָכְל֖־וֹ לָקָֽטוּ׃
18
καὶ μετρήσαντες τῷ γόμορ, οὐκ ἐπλεόνασεν ὁ τὸ πολύ, καὶ ὁ τὸ ἔλαττον οὐκ ἠλαττόνησεν · ἕκαστος εἰς τοὺς καθήκοντας παρ᾽ ἑαυτῷ συνέλεξαν.
18
Et mensi sunt ad mensúram gomor: nec qui plus collégerat, hábuit ámplius: nec qui minus paráverat, réperit minus: sed sínguli iuxta id quod édere póterant, congregavérunt.
18
וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר אישׁ לפי אכלו לקטו
18
And when they did mete [it] with an omer, he that gathered much had nothing over, and he that gathered little had no lack; they gathered every man according to his eating.
18
4Q11 · f14
[וימדו בעמר ולא הע]ד##יף ה#מרב##[ה והממעיט לא החסיר איש] [לפי אכל׳ו לקטו ׃
19
וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶ֑ם אִ֕ישׁ אַל־יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּֽקֶר׃
19
εἶπεν δὲ Μωυσῆς πρὸς αὐτούς Μηδεὶς καταλιπέτω ἀπ᾽ αὐτοῦ εἰς τὸ πρωί.
19
Dixítque Móyses ad eos: Nullus relínquat ex eo in mane.
19
ויאמר משׁה אליהם אישׁ אל יותיר ממנו עד־בקר
19
And Moses said, Let no man leave of it till the morning.
19
4Q11 · f14
וי]א##מר## משה [אל׳הם איש אל־יותר ממ׳נו עד]־[בקר ׃
20
וְלֹא־שָׁמְע֣וּ אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֨נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה׃
20
καὶ οὐκ εἰσήκουσαν Μωυσῆ, ἀλλὰ κατέλιπόν τινες ἀπ᾽ αὐτοῦ εἰς τὸ πρωί · καὶ ἐξέζεσεν σκώληκας καὶ ἐπώζεσεν · καὶ ἐπικράνθη ἐπ᾽ αὐτοῖς Μωυσῆς.
20
Qui non audiérunt eum, sed dimisérunt quidam ex eis usque mane, et scatére cœpit vérmibus, atque compútruit: et irátus est contra eos Móyses.
20
ולא־שׁמעו אל־משׁה ויותירו אנשׁים ממנו עד־בקר וירם תולעים ויבאשׁ ויקצף עליהם משׁה
20
Notwithstanding they hearkened not unto Moses; but some of them left of it until the morning, and it bred worms, and stank: and Moses was wroth with them.
20
4Q11 · f14
ולא־שמעו ]א##ל־משה [ויותרו אנשים ממ׳נו עד־בקר וירם] [תולעים ε ] # # # # [ ε ׃
21
וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אָכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס׃
21
καὶ συνέλεξαν αὐτὸ πρωί · ἡνίκα δὲ διεθέρμαινεν ὁ ἥλιος, ἐτήκετο.
21
Colligébant autem mane sínguli, quantum suffícere póterat ad vescéndum: cumque incaluísset sol, liquefiébat.
21
וילקטו אתו בבקר בבקר אישׁ לפי אכלו וחמה השׁמשׁ ונמס
21
And they gathered it every morning, every man according to his eating: and when the sun waxed hot, it melted.
21
4Q11 · f14
ε ] # # [ ε ׃
22
וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֨חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֨אוּ֙ כָּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה׃
22
ἐγένετο δὲ τῇ ἡμέρᾳ τῇ ἕκτῃ συνέλεξαν τὰ δέοντα διπλᾶ, δύο γόμορ τῷ ἑνί · εἰσήλθοσαν δὲ πάντες οἱ ἄρχοντες τῆς συναγωγῆς καὶ ἀνήγγειλαν Μωσεῖ.
22
In die autem sexta collegérunt cibos dúplices, id est, duo gomor per síngulos hómines: venérunt autem omnes príncipes multitúdinis, et narravérunt Móysi.
22
ויהי ביום השׁשׁי לקטו לחם משׁנה שׁני העמר לאחד ויבאו כל־נשׂיאי העדה ויגדו למשׁה
22
And it came to pass, [that] on the sixth day they gathered twice as much bread, two omers for one [man]: and all the rulers of the congregation came and told Moses.
22
[not available]
23
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַֽיהוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל הָ֣־עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד הַ־בֹּֽקֶר׃
23
εἶπεν δὲ Κύριος πρὸς αὐτούς Οὐ τοῦτό ἐστιν τὸ ῥῆμα ὃ ἐλάλησεν Κύριος; σάββατα ἀνάπαυσις ἁγία τῷ κυρίῳ αὔριον · ὅσα ἐὰν πέσσητε πέσσετε, καὶ ὅσα ἐὰν ἕψητε ἕψετε · καὶ πᾶν τὸ πλεονάζον καταλίπετε αὐτὸ εἰς ἀποθήκην εἰς τὸ πρωί.
23
Qui ait eis: Hoc est quod locútus est Dóminus: Réquies sábbati sanctificáta est Dómino cras: quodcúmque operándum est, fácite, et quæ coquénda sunt cóquite: quidquid autem réliquum fúerit, repónite usque in mane.
23
ויאמר אליהם הוא אשׁר דבר יהוה שׁבתון שׁבת־קדשׁ ליהוה מחר את אשׁר־תאפו אפו ואת אשׁר־תבשׁלו בשׁלו ואת כל העדף הניחו לכם למשׁמרת עד בקר
23
And he said unto them, This [is that] which the LORD hath said, To morrow [is] the rest of the holy sabbath unto the LORD: bake [that] which ye will bake [to day], and seethe that ye will seethe; and that which remaineth over lay up for you to be kept until the morning.
23
4Q11 · f15
ε וי]א##מר# א#ל[י׳הם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת]־[קדש ליהוה מחר א]ת# אשר־תא##[פו אפו ואת אשר־תבשלו] [בשלו ואת כל העדף הניחו ל׳כ]ם## למשמרת##[ עד הבקר ׃
24
וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד הַ־בֹּ֔קֶר כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה בּֽוֹ׃
24
καὶ κατελίποσαν ἀπ᾽ αὐτοῦ εἰς τὸ πρωί, καθὼς συνέταξεν αὐτοῖς Μωυσῆς · καὶ οὐκ ἐπώζεσεν, οὐδὲ σκώληξ ἐγένετο ἐν αὐτοῖς.
24
Fecerúntque ita ut præcéperat Móyses, et non compútruit, neque vermis invéntus est in eo.
24
ויניחו אתו עד הבקר כאשׁר צוה משׁה ולא הבאישׁ ורמה לא־היתה בו
24
And they laid it up till the morning, as Moses bade: and it did not stink, neither was there any worm therein.
24
4Q11 · f15
ויניחו] [את׳ו עד הבקר כאשר צוה משה] ולא ה##באי[ש ורמה לא]־[היתה ב׳ו ׃
25
וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי־שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַיהוָ֑ה הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃
25
εἶπεν δὲ Μωυσῆς Φάγετε σήμερον · ἔστιν γὰρ σάββατα σήμερον τῷ κυρίῳ · οὐχ εὑρεθήσεται ἐν τῷ πεδίῳ.
25
Dixítque Móyses: Comédite illud hódie, quia sábbatum est Dómini: non inveniétur hódie in agro.
25
ויאמר משׁה אכלהו היום כי־שׁבת היום ליהוה היום לא תמצאו בשׂדה
25
And Moses said, Eat that to day; for to day [is] a sabbath unto the LORD: to day ye shall not find it in the field.
25
4Q11 · f15
ויאמר משה אכל׳הו היום כי]־ש#ב##ת## ה##[יום ליהוה ε ׃
26
שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה בּֽ־וֹ׃
26
ἓξ ἡμέρας συλλέξετε · τῇ δὲ ἡμέρᾳ τῇ ἑβδόμῃ σάββατα, ὅτι οὐκ ἔσται ἐν αὐτῇ.
26
Sex diébus collígite: in die autem séptimo sábbatum est Dómini, idcírco non inveniétur.
26
שׁשׁת ימים תלקטהו וביום השׁביעי שׁבת לא יהיה בו
26
Six days ye shall gather it; but on the seventh day, [which is] the sabbath, in it there shall be none.
26
4Q11 · f16
ε ששת ימים ]ת##ל##[ק]ט##׳[הו ]ו#?ב#י#?ו?ם [השביעי שבת לא יהיה ב׳ו ׃
27
וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָצְא֥וּ מִן הָ־עָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ׃ ס
27
ἐγένετο δὲ ἐν τῇ ἡμέρᾳ τῇ ἑβδόμῃ ἐξήλθοσάν τινες ἐκ τοῦ λαοῦ συλλέξαι, καὶ οὐχ εὗρον.
27
Venítque séptima dies: et egréssi de pópulo ut collígerent, non invenérunt.
27
ויהי ביום השׁביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו
27
And it came to pass, [that] there went out [some] of the people on the seventh day for to gather, and they found none.
27
4Q11 · f16
ε ] # # # [ ε ביום ה]ש##ב##י(# ע #)י י(# צא #)ו [מן העם ללקט ולא מצאו ׃ ε
28
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה עַד־אָ֨נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתַ֖י וְתוֹרֹתָֽי׃
28
εἶπεν δὲ Κύριος πρὸς Μωυσῆν Ἕως τίνος οὐ βούλεσθε εἰσακούειν τὰς ἐντολάς μου καὶ τὸν νόμον μου;
28
Dixit autem Dóminus ad Móysen: Usquequo non vultis custodíre mandáta mea, et legem meam?
28
ויאמר יהוה אל־משׁה עד הנה מאנתם לשׁמר מצותי ותורותי
28
And the LORD said unto Moses, How long refuse ye to keep my commandments and my laws?
28
4Q11 · f16
[ויאמר יהוה אל־משה עד אנ׳ה מאנתם לשמר מצות]׳י[ ו]ת##ו(# ר##ת #)׳י? ׃
29
רְא֗וּ כִּֽי־יְהוָה֮ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל־כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל־יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי׃
29
ἴδετε, ὁ γὰρ κύριος ἔδωκεν ὑμῖν τὴν ἡμέραν ταύτην · διὰ τοῦτο αὐτὸς ἔδωκεν ὑμῖν τῇ ἡμέρᾳ τῇ ἕκτῃ ἄρτους δύο ἡμερῶν · καθήσεσθε ἕκαστος εἰς τοὺς οἴκους ὑμῶν, μηδεὶς ἐκπορευέσθω ἐκ τοῦ τόπου αὐτοῦ τῇ ἡμέρᾳ τῇ ἑβδόμῃ.
29
Vidéte quod Dóminus déderit vobis sábbatum, et propter hoc die sexta tríbuit vobis cibos dúplices: máneat unusquísque apud semetípsum: nullus egrediátur de loco suo die séptimo.
29
ראו כי־יהוה נתן לכם את השׁבת על־כן הוא נתן לכם ביום השׁשׁי לחם יומים שׁבו אישׁ תחתיו אל־יצא אישׁ ממקומו ביום השׁבת
29
See, for that the LORD hath given you the sabbath, therefore he giveth you on the sixth day the bread of two days; abide ye every man in his place, let no man go out of his place on the seventh day.
29
4Q11 · f16
[ראו כי־יהוה נתן ל׳כם השבת על־כן הוא ]נ#?ת##ן#? ל׳כ#ם# בי#?ו#?ם## [הששי לחם יומים שבו איש תחתי׳ו אל־י]צ##א א##י#?ש## מ#מ##[קומ׳ו] [ביום השביעי ׃
30
וַיִּשְׁבְּת֥וּ הָעָ֖ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי׃
30
καὶ ἐσαββάτισεν ὁ λαὸς τῇ ἡμέρᾳ τῇ ἑβδόμῃ.
30
Et sabbatizávit pópulus die séptimo.
30
וישׁבת העם ביום השׁביעי
30
So the people rested on the seventh day.
30
4Q11 · f16
וישבתו העם ביום הש]ב##י?עי? ׃
31
וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת שְׁמ֖־וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ׃
31
καὶ ἐπωνόμασαν αὐτὸ οἱ υἱοὶ Ἰσραὴλ τὸ ὄνομα αὐτοῦ μάν · ἦν δὲ ὡς σπέρμα κορίου λευκόν, τὸ δὲ γεῦμα αὐτοῦ ὡς ἐνκρὶς ἐν μέλιτι.
31
Appellavítque domus Israel nomen eius Man: quod erat quasi semen coriándri album, gustúsque eius quasi símilæ cum melle.
31
ויקראו בית־ישׂראל את שׁמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפחית בדבשׁ
31
And the house of Israel called the name thereof Manna: and it [was] like coriander seed, white; and the taste of it [was] like wafers [made] with honey.
31
4Q11 · f16
וי?ק##ר##א##ו#? בית##[־ישראל] [את שמ׳ו מן ε ] # [ ε ׃
32
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה מְלֹ֤א הָעֹ֨מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן ׀ יִרְא֣וּ אֶת הַ־לֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
32
εἶπεν δὲ Μωυσῆς Τοῦτο τὸ ῥῆμα ὃ συνέταξεν Κύριος Πλήσατε τὸ γόμορ τοῦ μὰν εἰς ἀποθήκην εἰς τὰς γενεὰς ὑμῶν, ἵνα ἴδωσιν τὸν ἄρτον ὃν ἐφάγετε ὑμεῖς ἐν τῇ ἐρήμῳ ὡς ἐξήγαγεν ὑμᾶς Κύριος ἐκ γῆς Αἰγύπτου.
32
Dixit autem Móyses: Iste est sermo, quem præcépit Dóminus: Imple gomor ex eo, et custodiátur in futúras retro generatiónes: ut nóverint panem, quo álui vos in solitúdine, quando edúcti estis de terra Ægýpti.
32
ויאמר משׁה זה הדבר אשׁר צוה יהוה מלאו העמר ממנו למשׁמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשׁר האכלתי אתכם במדבר בהוצאי אתכם מארץ מצרים
32
And Moses said, This [is] the thing which the LORD commandeth, Fill an omer of it to be kept for your generations; that they may see the bread wherewith I have fed you in the wilderness, when I brought you forth from the land of Egypt.
32
4Q22 · 16, 17
וי[אומר] מש[ה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא] [העמר ממ׳נו למשמרת לדרתי׳כם למען ]יראו#?[ א]ת## הלחם אשר האכ##[לתי] [את׳כ]ם## במדב##[ר בהוציא׳י את׳כם מארץ ]מ#צרים ׃
33
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן שָׁ֥מָּ־ה מְלֹֽא הָ־עֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃
33
καὶ εἶπεν Μωσῆς πρὸς Ἀαρών Λάβε στάμνον χρυσοῦν ἕνα καὶ ἐμβάλετε εἰς αὐτὸν πλῆρες τὸ γόμορ μάν, καὶ ἀποθήσεις αὐτὸ ἐναντίον τοῦ θεοῦ εἰς διατήρησιν εἰς τὰς γενεὰς ὑμῶν,
33
Dixítque Móyses ad Aaron: Sume vas unum, et mitte ibi man, quantum potest cápere gomor: et repóne coram Dómino ad servándum in generatiónes vestras:
33
ויאמר משׁה אל־אהרן קח צנצנת אחת ותן שׁם מלוא העמר מן והניח אתו לפני יהוה למשׁמרת לדרתיכם
33
And Moses said unto Aaron, Take a pot, and put an omer full of man na therein, and lay it up before the LORD, to be kept for your generations.
33
4Q11 · f17_18
[ויאמ]ר## מ##ש##ה## א##ל##־א##ה#ר##ן? ק##[ח] צ#נ?צ##[נת אחת ותן שמ׳ה מלא העמר מן] [והני]ח## א##ת##׳ו#? לפ#נ?י? י?ה#וה למשמר#ת##[ לדרתי׳כם ׃
34
כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת׃
34
ὃν τρόπον συνέταξεν Κύριος τῷ Μωυσῇ · καὶ ἀπέθηκεν Ἀαρὼν ἐναντίον τοῦ θεοῦ εἰς διατήρησιν.
34
sicut præcépit Dóminus Móysi. Posuítque illud Aaron in tabernáculo reservándum.
34
כאשׁר צוה יהוה את משׁה ויניחהו אהרן לפני העדות למשׁמרת
34
As the LORD commanded Moses, so Aaron laid it up before the Testimony, to be kept.
34
4Q11 · f17_18
כאשר צוה יהוה] [אל־]מ##ש##ה## ו#?י#?נ?יח##׳ה##ו#? א##ה#רן לפני?[ העדת למשמרת ׃
35
וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת הַ־מָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד בֹּאָ֖־ם אֶל־אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת הַ־מָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד בֹּאָ֕־ם אֶל־קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃
35
οἱ δὲ υἱοὶ Ἰσραὴλ ἔφαγον τὸ μὰν ἔτη τεσσεράκοντα, ἕως ἦλθον εἰς τὴν οἰκουμένην. ἐφάγοσαν τὸ μὰν ἕως παρεγένοντο εἰς μέρος τῆς Φοινίκης.
35
Fílii autem Israel comedérunt man quadragínta annis, donec venírent in terram habitábilem: hoc cibo áliti sunt, úsquequo tángerent fines terræ Chánaan.
35
ובני ישׂראל אכלו את המן ארבעים שׁנה עד באם אל־ארץ נושׁבת את המן אכלו עד באם אל־קצה ארץ כנען
35
And the children of Israel did eat man na forty years, until they came to a land inhabited; they did eat manna, until they came unto the borders of the land of Canaan.
35
4Q11 · f17_18
ובני ישראל] [אכלו ]את# ה##מ#ן א#ר#ב#עי?ם# ש##נ#?ה## ע##[ד בא׳ם אל־ארץ נושבת את המן] [אכל]ו#? ע##ד## ב#א##׳ם# א#ל־ק##צ##ה## ארץ כ##[נע]ן#?[ ׃
36
וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא׃ פ
36
τὸ δὲ γόμορ τὸ δέκατον τῶν τριῶν μέτρων ἦν.
36
Gomor autem décima pars est ephi.
36
והעמר עשׂירת האיפה הוא
36
Now an omer [is] the tenth [part] of an ephah.
36
4Q11 · f17_18
והעמר עשרית האיפה הוא ׃ ε ε
