THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1📜
הָיְתָ֣ה עָלַי֮ יַד־יְהוָה֒ וַיּוֹצִאֵ֤נִי בְר֨וּחַ֙ יְהוָ֔ה וַיְנִיחֵ֖נִי בְּת֣וֹךְ הַבִּקְעָ֑ה וְהִ֖יא מְלֵאָ֥ה עֲצָמֽוֹת׃
1
Καὶ ἐγένετο ἐπ᾽ ἐμὲ χεὶρ Κυρίου, καὶ ἐξήγαγέν με ἐν πνεύματι Κύριος καὶ ἔθηκέν με ἐν μέσῳ τοῦ πεδίου, καὶ τοῦτο ἦν μεστὸν ὀστέων ἀνθρωπίνων ·
1
Facta est super me manus Dómini, et edúxit me in spíritu Dómini: et dimísit me in médio campi qui erat plenus óssibus:
1
[not available]
1
The hand of the LORD was upon me, and carried me out in the spirit of the LORD, and set me down in the midst of the valley which [was] full of bones,
1
Mas1d · 3
היתה## [על׳י יד]־י#?ה##ו#??ה## ויוצ#[א׳ני ברוח יהוה ויניח׳ני] ב##ת##ו#?ך## ה#בק#[עה והי]א## מל#[אה עצמות ׃
2📜
וְהֶעֱבִירַ֥נִי עֲלֵיהֶ֖ם סָבִ֣יב ׀ סָבִ֑יב וְהִנֵּ֨ה רַבּ֤וֹת מְאֹד֙ עַל־פְּנֵ֣י הַבִּקְעָ֔ה וְהִנֵּ֖ה יְבֵשׁ֥וֹת מְאֹֽד׃
2
καὶ περιήγαγέν με ἐπ᾽ αὐτὰ κυκλόθεν κύκλῳ, καὶ ἰδοὺ πολλὰ σφόδρα ἐπὶ προσώπου τοῦ πεδίου, ξηρὰ σφόδρα.
2
et circumdúxit me per ea in gyro: erant autem multa valde super fáciem campi, siccáque veheménter.
2
[not available]
2
And caused me to pass by them round about: and, behold, [there were] very many in the open valley; and, lo, [they were] very dry.
2
Mas1d · 3
והע]ב##י#?ר##׳נ#?י#? ע#ל#י?׳ה#ם [ס]ביב סב##[יב והנה רבות מאד על־פני הבקעה] וה##נ#?ה## יבשות [מאד ׃
3📜
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם הֲתִחְיֶ֖ינָה הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וָאֹמַ֕ר אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ׃
3
καὶ εἶπεν πρὸς μέ Υἱὲ ἀνθρώπου, εἰ ζήσεται τὰ ὀστᾶ ταῦτα? καὶ εἶπα Κύριε, σὺ ἐπίστῃ ταῦτα.
3
Et dixit ad me: Fili hóminis, putásne vivent ossa ista? Et dixi: Dómine Deus, tu nosti.
3
[not available]
3
And he said unto me, Son of man, can these bones live? And I answered, O Lord GOD, thou knowest.
3
Mas1d · 3
ויאמר] א#ל##׳י [בן־אדם התחיינה] [העצמות] ה##אלה ו?אמר אד##[ני יהוה אתה ידע]ת## ׃
4📜
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א עַל הָ־עֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם הָעֲצָמוֹת֙ הַיְבֵשׁ֔וֹת שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהוָֽה׃
4
καὶ εἶπεν πρὸς μέ Προφήτευσον ἐπὶ τὰ ὀστᾶ ταῦτα καὶ ἐρεῖς αὐτοῖς Τὰ ὀστᾶ τὰ ξηρά, ἀκούσατε λόγον Κυρίου
4
Et dixit ad me: Vaticináre de óssibus istis, et dices eis: Ossa árida audíte verbum Dómini.
4
[not available]
4
Again he said unto me, Prophesy upon these bones, and say unto them, O ye dry bones, hear the word of the LORD.
4
Mas1d · 3
[ויאמר א]ל##׳י {{ בן אדם }} (<< הנ(^ ב ^)א >>) ע#[ל העצמות האלה ואמ]רת א##לי׳הם ה#עצ#מות היב[שות שמעו דבר־יהוה] ׃
5📜
כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה לָעֲצָמ֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הִנֵּ֨ה אֲנִ֜י מֵבִ֥יא בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִחְיִיתֶֽם׃
5
Τάδε λέγει Κύριος τοῖς ὀστέοις τούτοις Ἰδοὺ ἐγὼ φέρω εἰς ὑμᾶς πνεῦμα ζωῆς,
5
Hæc dicit Dóminus Deus óssibus his: Ecce ego intromíttam in vos spíritum, et vivétis.
5
[not available]
5
Thus saith the Lord GOD unto these bones; Behold, I will cause breath to enter into you, and ye shall live:
5
Mas1d · 3
כ##ה## [א]מר אד#נ?י י?הוה לעצמות [האל]ה# ה#[נה אני] מב##[יא] [ב׳כ]ם רוח וח#[יי]ת#ם ׃
6📜
וְנָתַתִּי֩ עֲלֵיכֶ֨ם גִּדִ֜ים וְֽהַעֲלֵתִ֧י עֲלֵיכֶ֣ם בָּשָׂ֗ר וְקָרַמְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ ע֔וֹר וְנָתַתִּ֥י בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִחְיִיתֶ֑ם וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
6
καὶ δώσω ἐφ᾽ ὑμᾶς νεῦρα, καὶ ἀνάξω ἐφ᾽ ὑμᾶς σάρκας, καὶ ἐκτενῶ ἐφ᾽ ὑμᾶς δέρμα, καὶ δώσω πνεῦμά μου εἰς ὑμᾶς καὶ ζήσεσθε · καὶ γνώσεσθε ὅτι ἐγώ εἰμι Κύριος.
6
Et dabo super vos nervos, et succréscere fáciam super vos carnes, et superexténdam in vobis cutem: et dabo vobis spíritum, et vivétis, et sciétis quia ego Dóminus.
6
[not available]
6
And I will lay sinews upon you, and will bring up flesh upon you, and cover you with skin, and put breath in you, and ye shall live; and ye shall know that I [am] the LORD.
6
Mas1d · 3
[ע]לי׳כם בש[ר וקרמתי עלי׳כם] עור ו?[נ]ת#תי ב׳כ#ם רוח [וחיי]ת#ם [וידעתם כי־אני] יהו?ה ׃ ונת#[תי עלי]׳כם גידי?ם# וה#עלי[תי]
7📜
וְנִבֵּ֖אתִי כַּאֲשֶׁ֣ר צֻוֵּ֑יתִי וַֽיְהִי־ק֤וֹל כְּהִנָּֽבְאִי֙ וְהִנֵּה־רַ֔עַשׁ וַתִּקְרְב֣וּ עֲצָמ֔וֹת עֶ֖צֶם אֶל עַצְמֽ־וֹ׃
7
καὶ ἐπροφήτευσα καθὼς ἐνετείλατό μοι. καὶ ἐγένετο ἐν τῷ ἐμὲ προφητεῦσαι, καὶ ἰδοὺ σεισμός, καὶ προσήγαγε τὰ ὀστᾶ ἑκάτερον πρὸς τὴν ἁρμονίαν αὐτοῦ.
7
Et prophetávi sicut præcéperat mihi: factus est autem sónitus, prophetánte me, et ecce commótio: et accessérunt ossa ad ossa, unumquódque ad iunctúram suam.
7
[not available]
7
So I prophesied as I was commanded: and as I prophesied, there was a noise, and behold a shaking, and the bones came together, bone to his bone.
7
Mas1d · 3
ונבאתי כ##אשר צויתי [ויה]י#?־קול## [כהנבא׳י והנה]־ר##עש תקרבו[ ]ע##צ#םות ע#צ#ם# אל ע[צמ׳ו ׃
8📜
וְרָאִ֜יתִי וְהִנֵּֽה עֲלֵי־הֶ֤ם גִּדִים֙ וּבָשָׂ֣ר עָלָ֔ה וַיִּקְרַ֧ם עֲלֵיהֶ֛ם ע֖וֹר מִלְמָ֑עְלָה וְר֖וּחַ אֵ֥ין בָּהֶֽם׃
8
καὶ ἴδον, καὶ ἰδοὺ ἐπ᾽ αὐτὰ νεῦρα καὶ σάρκες ἐφύοντο, καὶ ἀνέβαινεν ἐπ᾽ αὐτὰ δέρματα ἐπάνω, καὶ πνεῦμα οὐκ ἦν ἐν αὐτοῖς.
8
Et vidi, et ecce super ea nervi, et carnes ascendérunt: et exténta est in eis cutis désuper, et spíritum non habébant.
8
[not available]
8
And when I beheld, lo, the sinews and the flesh came up upon them, and the skin covered them above: but [there was] no breath in them.
8
Mas1d · 3
וראית]י#? ו#?ה#נה עלי׳הם ג?דים ובשר ע[לה וי]קר#ם [עלי׳הם עו]ר## מלמעל׳ה ורוח אין ב׳הם ׃
9📜
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א אֶל הָ־ר֑וּחַ הִנָּבֵ֣א בֶן־אָ֠דָם וְאָמַרְתָּ֨ אֶל הָ־ר֜וּחַ כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה מֵאַרְבַּ֤ע רוּחוֹת֙ בֹּ֣אִי הָר֔וּחַ וּפְחִ֛י בַּהֲרוּגִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְיִֽחְיֽוּ׃
9
καὶ εἶπεν πρὸς μέ Προφήτευσον ἐπὶ τὸ πνεῦμα, προφήτευσον, υἱὲ ἀνθρώπου, καὶ εἰπὸν τῷ πνεύματι Τάδε λέγει Κύριος Ἐκ τῶν τεσσάρων πνευμάτων ἐλθὲ καὶ ἐμφύσησον εἰς τοὺς νεκροὺς τούτους, καὶ ζησάτωσαν.
9
Et dixit ad me: Vaticináre ad spíritum, vaticináre fili hóminis, et dices ad spíritum: Hæc dicit Dóminus Deus: A quátuor ventis veni spíritus, et insúffla super interféctos istos, et revivíscant.
9
[not available]
9
Then said he unto me, Prophesy unto the wind, prophesy, son of man, and say to the wind, Thus saith the Lord GOD; Come from the four winds, O breath, and breathe upon these slain, that they may live.
9
Mas1d · 3
ו#?י#?א##מ##ר אל##׳[י הנבא אל הרוח] ה##נ#?בא בן־אדם ואמר#ת# א##ל## [הרוח כה־א]מ#ר א##ד##ני י(# ה##ו?ה #) מארבע רוחות בא[י] הרוח ופחי בהרוגים# [ה]א##לה ויח#י#?ו ׃
10📜
וְהִנַּבֵּ֖אתִי כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נִי וַתָּבוֹא֩ בָהֶ֨ם הָר֜וּחַ וַיִּֽחְי֗וּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ עַל רַגְלֵי־הֶ֔ם חַ֖יִל גָּד֥וֹל מְאֹד־מְאֹֽד׃ ס
10
καὶ ἐπροφήτευσα καθότι ἐνετείλατό μοι · καὶ εἰσῆλθεν εἰς αὐτοὺς τὸ πνεῦμα καὶ ἔζησαν, καὶ ἔστησαν ἐπὶ τῶν ποδῶν αὐτῶν, συναγωγὴ πολλὴ σφόδρα.
10
Et prophetávi sicut præcéperat mihi: et ingréssus est in ea spíritus, et vixérunt: steterúntque super pedes suos, exércitus grandis nimis valde.
10
[not available]
10
So I prophesied as he commanded me, and the breath came into them, and they lived, and stood up upon their feet, an exceeding great army.
10
Mas1d · 3
והנבאתי כאשר צו׳ני ות#בא ב׳הם הרוח ו[יחי]ו#? ויע[מ]דו על רגלי׳הם חיל ג?דול מאד־מאד ׃
11📜
וַיֹּאמֶר֮ אֵלַי֒ בֶּן־אָדָ֕ם הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑מָּה הִנֵּ֣ה אֹמְרִ֗ים יָבְשׁ֧וּ עַצְמוֹתֵ֛ינוּ וְאָבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ נִגְזַ֥רְנוּ לָֽנוּ׃
11
καὶ ἐλάλησεν Κύριος πρὸς μὲ λέγων Υἱὲ ἀνθρώπου, τὰ ὀστᾶ ταῦτα πᾶς οἶκος Ἰσραήλ ἐστιν, καὶ αὐτοὶ λέγουσιν Ξηρὰ γέγονεν τὰ ὀστᾶ ἡμῶν, ἀπόλωλεν ἡ ἐλπὶς ἡμῶν, διαπεφωνήκαμεν.
11
Et dixit ad me: Fili hóminis, ossa hæc univérsa, domus Israel est: ipsi dicunt: Aruérunt ossa nostra, et périit spes nostra, et abscíssi sumus.
11
[not available]
11
Then he said unto me, Son of man, these bones are the whole house of Israel: behold, they say, Our bones are dried, and our hope is lost: we are cut off for our parts.
11
Mas1d · 3
ויאמ#[ר א]ל#׳י ב##[ן]־אדם העצמות# האלה כל־ב#ית ישר##א##ל# [המ]ה# הנה א##מרים יבשו [עצמותי׳נו ואבדה] ת##ק##ות##׳נ#?ו#? [נגזר]נו ל׳נו ׃
12📜
לָכֵן֩ הִנָּבֵ֨א וְאָמַרְתָּ֜ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת קִבְרֽוֹתֵי־כֶ֗ם וְהַעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃ ס
12
διὰ τοῦτο προφήτευσον καὶ εἰπόν Τάδε λέγει Κύριος Ἰδοὺ ἐγὼ ἀνοίγω ὑμῶν τὰ μνήματα, καὶ ἀνάξω ὑμᾶς ἐκ τῶν μνημάτων ὑμῶν, καὶ εἰσάξω ὑμᾶς εἰς τὴν γῆν τοῦ Ἰσραήλ,
12
Proptérea vaticináre, et dices ad eos: Hæc dicit Dóminus Deus: Ecce ego apériam túmulos vestros, et edúcam vos de sepúlcris vestris pópulus meus: et indúcam vos in terram Israel.
12
[not available]
12
Therefore prophesy and say unto them, Thus saith the Lord GOD; Behold, O my people, I will open your graves, and cause you to come up out of your graves, and bring you into the land of Israel.
12
Mas1d · 3
לכן הנבא ואמרת# [אלי׳הם כה־א]מ#ר אמר אדני יהוה ה##[נה אני] פ#תח את [קברותי׳כם] וה##עליתי א#ת׳כם מק#[ברותי׳כם] עמ׳י והבאת#י? את׳כם [א]ל##־[אדמת יש]ר##אל ׃
13📜
וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּפִתְחִ֣י אֶת קִבְרֽוֹתֵי־כֶ֗ם וּבְהַעֲלוֹתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּֽי׃
13
καὶ γνώσεσθε ὅτι ἐγώ εἰμι Κύριος, ἐν τῷ ἀνοῖξαί με τοὺς τάφους ὑμῶν τοῦ ἀναγαγεῖν με ἐκ τῶν τάφων τὸν λαόν μου.
13
Et sciétis quia ego Dóminus, cum aperúero sepúlcra vestra, et edúxero vos de túmulis vestris pópule meus:
13
[not available]
13
And ye shall know that I [am] the LORD, when I have opened your graves, O my people, and brought you up out of your graves,
13
Mas1d · 3
וידעת#ם# כ##י#?־[אני י]ה#וה בפתח׳[י את] ק##ברותי׳כם ובהעלות׳י? [את]׳כ#ם# מק#[ברותי׳כם עמ]׳י? ׃
14📜
וְנָתַתִּ֨י רוּחִ֤י בָכֶם֙ וִחְיִיתֶ֔ם וְהִנַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם עַל אַדְמַתְ־כֶ֑ם וִידַעְתֶּ֞ם כִּי־אֲנִ֧י יְהוָ֛ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִׂ֖יתִי נְאֻם־יְהוָֽה׃ פ
14
καὶ δώσω τὸ πνεῦμά μου εἰς ὑμᾶς καὶ ζήσεσθε, καὶ θήσομαι ὑμᾶς ἐπὶ τὴν γῆν ὑμῶν, καὶ γνώσεσθε ὅτι ἐγὼ Κύριος λελάληκα καὶ ποιήσω, λέγει Κύριος.
14
et dédero spíritum meum in vobis, et vixéritis, et requiéscere vos fáciam super humum vestram: et sciétis quia ego Dóminus locútus sum, et feci, ait Dóminus Deus.
14
[not available]
14
And shall put my spirit in you, and ye shall live, and I shall place you in your own land: then shall ye know that I the LORD have spoken [it], and performed [it], saith the LORD.
14
Mas1d · 3
ונתתי רוח׳י ב׳כם וחיית#[ם] [והנחתי א]ת#׳כם על# אדמת׳כם וידע#ת#[ם כי]־א#ני [יהוה] [דברתי ו]עש##[יתי נאם־יהוה] ׃
15📜
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
15
Καὶ ἐγένετο λόγος Κυρίου πρὸς μὲ λέγων
15
Et factus est sermo Dómini ad me, dicens:
15
[not available]
15
The word of the LORD came again unto me, saying,
15
Mas1d · 3
[ויהי דבר־יהוה אל׳י לאמר ׃
16📜
וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם קַח לְ־ךָ֙ עֵ֣ץ אֶחָ֔ד וּכְתֹ֤ב עָלָיו֙ לִֽיהוּדָ֔ה וְלִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל חברו וּלְקַח֙ עֵ֣ץ אֶחָ֔ד וּכְת֣וֹב עָלָ֗יו לְיוֹסֵף֙ עֵ֣ץ אֶפְרַ֔יִם וְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל חברו׃
16
Υἱὲ ἀνθρώπου, λάβε σεαυτῷ ῥάβδον καὶ γράψον ἐπ᾽ αὐτήν τὸν Ἰούδαν καὶ τούς υἱοὺς Ἰσραὴλ τοὺς προσκειμένους ἐπ᾽ αὐτόν · καὶ ῥάβδον δευτέραν λήμψῃ σεαυτῷ καὶ γράψεις αὐτήν Τῷ Ἰωσήφ, ῥάβδον Ἐφράιμ καὶ πάντας τοὺς υἱοὺς Ἰσραὴλ τοὺς προστεθέντας πρὸς αὐτόν.
16
Et tu fili hóminis sume tibi lignum unum, et scribe super illud: Iudæ, et filiórum Israel sociórum eius: et tolle lignum álterum, et scribe super illud: Ioseph ligno Ephraim, et cunctæ dómui Israel sociorúmque eius.
16
[not available]
16
Moreover, thou son of man, take thee one stick, and write upon it, For Judah, and for the children of Israel his companions: then take another stick, and write upon it, For Joseph, the stick of Ephraim, and [for] all the house of Israel his companions:
16
Mas1d · 3
ואתה ב]ן־אדם קח ל׳ך [עץ אחד וכתב עלי׳ו ליהודה ולב]נ?י? ישרא#ל חב[ר׳ו] [ולקח עץ אחד וכתוב עלי׳ו ליוס]ף## עץ# א##פ##ר##[ים] [וכל־בית ישראל חבר׳ו ׃ ε
17📜
וְקָרַ֨ב אֹתָ֜ם אֶחָ֧ד אֶל־אֶחָ֛ד לְךָ֖ לְעֵ֣ץ אֶחָ֑ד וְהָי֥וּ לַאֲחָדִ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃
17
καὶ συνάψεις αὐτὰς πρὸς ἀλλήλας σαυτῷ εἰς ῥάβδον μίαν τοῦ δῆσαι αὐτάς, καὶ ἔσονται ἐν τῇ χειρί σου.
17
Et adiúnge illa unum ad álterum tibi in lignum unum: et erunt in uniónem in manu tua.
17
[not available]
17
And join them one to another into one stick; and they shall become one in thine hand.
17
[not available]
18📜
וְכַֽאֲשֶׁר֙ יֹאמְר֣וּ אֵלֶ֔יךָ בְּנֵ֥י עַמְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר הֲלֽוֹא־תַגִּ֥יד לָ֖נוּ מָה־אֵ֥לֶּה לָּֽךְ׃
18
καὶ ἔσται ὅταν λέγωσιν πρὸς σὲ οἱ υἱοὶ τοῦ λαοῦ σου Οὐκ ἀναγγέλλεις ἡμῖν τί ἐστιν ταῦτά σοι?
18
Cum autem díxerint ad te fílii pópuli tui, loquéntes: Nonne índicas nobis quid in his tibi velis?
18
[not available]
18
And when the children of thy people shall speak unto thee, saying, Wilt thou not shew us what thou [meanest] by these?
18
[not available]
19📜
דַּבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י לֹקֵ֜חַ אֶת־עֵ֤ץ יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיַד־אֶפְרַ֔יִם וְשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל חברו וְנָתַתִּי֩ אוֹתָ֨ם עָלָ֜יו אֶת־עֵ֣ץ יְהוּדָ֗ה וַֽעֲשִׂיתִם֙ לְעֵ֣ץ אֶחָ֔ד וְהָי֥וּ אֶחָ֖ד בְּיָדִֽי׃
19
καὶ ἐρεῖς πρὸς αὐτούς Τάδε λέγει Κύριος Ἰδοὺ ἐγὼ λήμψομαι τὴν φυλήν Ἰωσὴφ τὴν διὰ χειρὸς Ἐφράιμ καὶ τὰς φυλὰς Ἰσραὴγ τὰς προσκειμένας πρὸς αὐτόν, καὶ δώσω αὐτοὺς ἐπὶ τὴν φυλὴν Ἰούδα, καὶ ἔσονται εἰς ῥάβδον μίαν τῇ χειρὶ Ἰούδα.
19
loquéris ad eos: Hæc dicit Dóminus Deus: Ecce ego assúmam lignum Ioseph, quod est in manu Ephraim, et tribus Israel, quæ sunt ei adiúnctæ, et dabo eas páriter cum ligno Iuda, et fáciam eas in lignum unum: et erunt unum in manu eius.
19
[not available]
19
Say unto them, Thus saith the Lord GOD; Behold, I will take the stick of Joseph, which [is] in the hand of Ephraim, and the tribes of Israel his fellows, and will put them with him, [even] with the stick of Judah, and make them one stick, and they shall be one in mine hand.
19
[not available]
20📜
וְהָי֨וּ הָעֵצִ֜ים אֲֽשֶׁר־תִּכְתֹּ֧ב עֲלֵיהֶ֛ם בְּיָדְךָ֖ לְעֵינֵיהֶֽם׃
20
καὶ ἔσονται αἱ ῥάβδοι ἐφ᾽ ἃς σὺ ἔγραψας ἐπ᾽ αὐταῖς ἐν τῇ χειρί σου ἐνώπιον αὐτῶν,
20
Erunt autem ligna, super quæ scrípseris in manu tua, in óculis eórum.
20
[not available]
20
And the sticks whereon thou writest shall be in thine hand before their eyes.
20
[not available]
21📜
וְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנֵּ֨ה אֲנִ֤י לֹקֵ֨חַ֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֵּ֥ין הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר הָֽלְכוּ־שָׁ֑ם וְקִבַּצְתִּ֤י אֹתָם֙ מִסָּבִ֔יב וְהֵבֵאתִ֥י אוֹתָ֖ם אֶל אַדְמָתָֽ־ם׃
21
καὶ ἐρεῖς αὐτοῖς Τάδε λέγει κύριος Κύριος Ἰδοὺ ἐγὼ λαμβάνω πάντα οἶκον Ἰσραὴλ ἐκ μέσου τῶν ἐθνῶν οὗ εἰσήλθοσαν ἐκεῖ, καὶ συνάξω αὐτοὺς ἀπὸ πάντων τῶν περικύκλῳ αὐτῶν καὶ εἰσάξω αὐτοὺς εἰς τὴν γῆν τοῦ Ἰσραήλ,
21
Et dices ad eos: Hæc dicit Dóminus Deus: Ecce ego assúmam fílios Israel de médio natiónum, ad quas abiérunt: et congregábo eos úndique, et addúcam eos ad humum suam.
21
[not available]
21
And say unto them, Thus saith the Lord GOD; Behold, I will take the children of Israel from among the heathen, whither they be gone, and will gather them on every side, and bring them into their own land:
21
[not available]
22📜
וְעָשִׂ֣יתִי אֹ֠תָם לְג֨וֹי אֶחָ֤ד בָּאָ֨רֶץ֙ בְּהָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמֶ֧לֶךְ אֶחָ֛ד יִֽהְיֶ֥ה לְכֻלָּ֖ם לְמֶ֑לֶךְ וְלֹ֤א יהיה־עוֹד֙ לִשְׁנֵ֣י גוֹיִ֔ם וְלֹ֨א יֵחָ֥צוּ ע֛וֹד לִשְׁתֵּ֥י מַמְלָכ֖וֹת עֽוֹד׃
22
καὶ δώσω αὐτοὺς εἰς ἔθνος ἐν τῇ γῇ μου καὶ ἐν τοῖς ὄρεσιν Ἰσραήλ · καὶ ἄρχων εἷς ἔσται αὐτῶν, καὶ οὐκ ἔσονται ἔτι εἰς δύο ἔθνη, οὐδὲ μὴ διαιρεθῶσιν οὐκέτι εἰς δύο βασιλείας,
22
Et fáciam eos in gentem unam in terra in móntibus Israel, et rex unus erit ómnibus ímperans: et non erunt ultra duæ gentes, nec dividéntur ámplius in duo regna.
22
[not available]
22
And I will make them one nation in the land upon the mountains of Israel; and one king shall be king to them all: and they shall be no more two nations, neither shall they be divided into two kingdoms any more at all:
22
[not available]
23📜
וְלֹ֧א יִֽטַמְּא֣וּ ע֗וֹד בְּגִלּֽוּלֵיהֶם֙ וּבְשִׁקּ֣וּצֵיהֶ֔ם וּבְכֹ֖ל פִּשְׁעֵיהֶ֑ם וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֹתָ֗ם מִכֹּ֤ל מוֹשְׁבֹֽתֵיהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חָטְא֣וּ בָהֶ֔ם וְטִהַרְתִּ֤י אוֹתָם֙ וְהָיוּ לִ֣־י לְעָ֔ם וַאֲנִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
23
ἵνα μὴ μιαίνωνται ἔτι ἐν τοῖς εἰδώλοις αὐτῶν. καὶ ῥύσομαι αὐτοὺς ἀπὸ πασῶν τῶν ἀνομιῶν αὐτῶν ὧν ἡμάρτοσαν ἐν αὐταῖς, καὶ καθαριῶ αὐτούς, καὶ ἔσονταί μοι εἰς λαόν, καὶ ἐγὼ Κύριος ἔσομαι αὐτοῖς εἰς θεόν ·
23
Neque polluéntur ultra in idólis suis, et abominatiónibus suis, et cunctis iniquitátibus suis: et salvos eos fáciam de univérsis sédibus, in quibus peccavérunt, et emundábo eos: et erunt mihi pópulus, et ego ero eis Deus.
23
[not available]
23
Neither shall they defile themselves any more with their idols, nor with their detestable things, nor with any of their transgressions: but I will save them out of all their dwellingplaces, wherein they have sinned, and will cleanse them: so shall they be my people, and I will be their God.
23
Mas1d · 4
ε ולא יטמאו] [עוד בגלולי׳הם ובשקוצי׳הם ובכל פשעי׳הם] [והושעתי את׳ם מכל מושבתי׳הם] אש##ר# ח#ט#א#[ו ב׳הם] [וטהרתי אות׳ם והיו ל׳י לעם ואני א]ה##יה# ל׳ה[ם] [לאלהים ׃ ε
24📜
וְעַבְדִּ֤י דָוִד֙ מֶ֣לֶךְ עֲלֵיהֶ֔ם וְרוֹעֶ֥ה אֶחָ֖ד יִהְיֶ֣ה לְכֻלָּ֑ם וּבְמִשְׁפָּטַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְחֻקֹּתַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם׃
24
καὶ ὁ δοῦλός μου Δαυεὶδ ἄρχων ἐν μέσῳ αὐτῶν · ἔσται ποιμὴν εἷς πάντων · ὅτι ἐν τοῖς προστάγμασίν μου πορεύσονται, καὶ τὰ κρίματά μου φυλάξονται καὶ ποιήσουσιν αὐτά.
24
Et servus meus David rex super eos, et pastor unus erit ómnium eórum: in iudíciis meis ambulábunt, et mandáta mea custódient, et fácient ea.
24
[not available]
24
And David my servant [shall be] king over them; and they all shall have one shepherd: they shall also walk in my judgments, and observe my statutes, and do them.
24
[not available]
25📜
וְיָשְׁב֣וּ עַל הָ־אָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָתַ֨תִּי֙ לְעַבְדִּ֣י לְיַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יָֽשְׁבוּ בָ֖־הּ אֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם וְיָשְׁב֣וּ עָלֶ֡יהָ הֵ֠מָּה וּבְנֵיהֶ֞ם וּבְנֵ֤י בְנֵיהֶם֙ עַד־עוֹלָ֔ם וְדָוִ֣ד עַבְדִּ֔י נָשִׂ֥יא לָהֶ֖ם לְעוֹלָֽם׃
25
καὶ κατοικήσουσιν ἐπὶ τῆς γῆς αὐτῶν ἣν ἐγὼ δέδωκα τῷ δούλῳ μου Ἰακώβ, οὗ κατῴκησαν ἐκεῖ οἱ πατέρες αὐτῶν, καὶ κατοικήσουσιν ἐπ᾽ αὐτῆς αὐτοί. καὶ Δαυεὶδ ὁ δοῦλός μου ἄρχων εἰς τὸν αἰῶνα.
25
Et habitábunt super terram, quam dedi servo meo Iacob, in qua habitavérunt patres vestri: et habitábunt super eam ipsi, et fílii eórum, et fílii filiórum eórum, usque in sempitérnum: et David servus meus princeps eórum in perpétuum.
25
[not available]
25
And they shall dwell in the land that I have given unto Jacob my servant, wherein your fathers have dwelt; and they shall dwell therein, [even] they, and their children, and their children ’s children for ever: and my servant David [shall be] their prince for ever.
25
[not available]
26📜
וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית שָׁל֔וֹם בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם יִהְיֶ֣ה אוֹתָ֑ם וּנְתַתִּים֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אוֹתָ֔ם וְנָתַתִּ֧י אֶת מִקְדָּשִׁ֛־י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם׃
26
καὶ διαθήσομαι αὐτοῖς διαθήκην εἰρήνης, διαθήκη αἰωνία ἔσται μετ᾽ αὐτῶν · καὶ θήσω τὰ ἅγιά μου ἐν μέσῳ αὐτῶν εἰς τὸν αἰῶνα,
26
Et percútiam illis fœdus pacis: pactum sempitérnum erit eis: et fundábo eos, et multiplicábo, et dabo sanctificatiónem meam in médio eórum in perpétuum.
26
[not available]
26
Moreover I will make a covenant of peace with them; it shall be an everlasting covenant with them: and I will place them, and multiply them, and will set my sanctuary in the midst of them for evermore.
26
[not available]
27📜
וְהָיָ֤ה מִשְׁכָּנִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ לִ֥־י לְעָֽם׃
27
καὶ ἔσται ἡ κατασκήνωσίς μου ἐν αὐτοῖς, καὶ ἔσομαι αὐτοῖς θεός, καὶ αὐτοὶ μου ἔσονται λαός.
27
Et erit tabernáculum meum in eis: et ero eis Deus, et ipsi erunt mihi pópulus.
27
[not available]
27
My tabernacle also shall be with them: yea, I will be their God, and they shall be my people.
27
[not available]
28📜
וְיָֽדְעוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֚י אֲנִ֣י יְהוָ֔ה מְקַדֵּ֖שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּהְי֧וֹת מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם׃ ס
28
καὶ γνώσονται τὰ ἔθνη ὅτι ἐγὼ εἰμι Κύριος ὁ ἁγιάζων αὐτούς, ἐν τῷ εἶναι τὰ ἅγιά μου ἐν μέσῳ αὐτῶν εἰς τὸν αἰῶνα.
28
Et scient gentes quia ego Dóminus sanctificátor Israel, cum fúerit sanctificátio mea in médio eórum in perpétuum.
28
[not available]
28
And the heathen shall know that I the LORD do sanctify Israel, when my sanctuary shall be in the midst of them for evermore.
28
Mas1d · 4
ε וידעו הגוים כי] א[ני יהוה מקדש את־ישראל בהיות מקדש׳י בתוכ׳ם] לע#[ולם ׃
