THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח הָ־אֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם׃
1
Ὤφθη δὲ αὐτῷ ὁ θεὸς πρὸς τῇ δρυὶ τῇ Μαμβρή, καθημένου αὐτοῦ ἐπὶ τῆς θύρας τῆς σκηνῆς αὐτοῦ μεσημβρίας.
1
Appáruit autem ei Dóminus in conválle Mambre sedénti in óstio tabernáculi sui in ipso fervóre diéi.
1
וירא אליו יהוה באלוני ממרא והוא ישׁב פתח האהל כחם היום
1
And the LORD appeared unto him in the plains of Mamre: and he sat in the tent door in the heat of the day;
1
[not available]
2
וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃
2
ἀναβλέψας δὲ τοῖς ὀφθαλμοῖς αὐτοῦ ἴδεν, καὶ ἰδοὺ τρεῖς ἄνδρες ἱστήκεισαν ἐπάνω αὐτοῦ. καὶ ἰδὼν προσέδραμεν εἰς συνάντησιν αὐτοῖς ἀπὸ τῆς θύρας τῆς σκηνῆς αὐτοῦ, καὶ προσεκύνησεν ἐπὶ τὴν γῆν ·
2
Cumque elevásset óculos, apparuérunt ei tres viri stantes prope eum: quos cum vidísset, cucúrrit in occúrsum eórum de óstio tabernáculi, et adorávit in terram.
2
וישׂא עיניו וירא והנה שׁלשׁה אנושׁים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישׁתחוי ארצה
2
And he lift up his eyes and looked, and, lo, three men stood by him: and when he saw [them], he ran to meet them from the tent door, and bowed himself toward the ground,
2
[not available]
3
וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ׃
3
καὶ εἶπεν Κύριε, εἰ ἄρα εὗρον χάριν ἐναντίον σου, μὴ παρέλθῃς τὸν παῖδά σου.
3
Et dixit: Dómine, si invéni grátiam in óculis tuis, ne tránseas servum tuum:
3
ויאמר אדני אם־נא מצאתי חן בעיניכם אל־נא תעברו מעל עבדכם
3
And said, My Lord, if now I have found favour in thy sight, pass not away, I pray thee, from thy servant:
3
[not available]
4
יֻקַּֽח־נָ֣א מְעַט־מַ֔יִם וְרַחֲצ֖וּ רַגְלֵיכֶ֑ם וְהִֽשָּׁעֲנ֖וּ תַּ֥חַת הָעֵֽץ׃
4
λημφθήτω δὴ ὕδωρ, καὶ νιψάτω τοὺς πόδας ὑμῶν · καὶ καταψύξατε ὑπὸ τὸ δένδρον.
4
sed áfferam pauxíllum aquæ, et laváte pedes vestros, et requiéscite sub árbore.
4
יקח־נא מעט־מים ורחצו רגליכם והשׁעינו תחת העץ
4
Let a little water, I pray you, be fetched, and wash your feet, and rest yourselves under the tree:
4
[not available]
5
וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל עַבְדְּ־כֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
5
καὶ λήμψομαι ἄρτον, καὶ φάγεσθε · καὶ μετὰ τοῦτο παρελεύσεσθε εἰς τὴν ὁδὸν ὑμῶν, οὗ εἵνεκεν ἐξεκλίνατε πρὸς τὸν παῖδα ὑμῶν. καὶ εἶπεν Οὕτως ποίησον καθὼς εἴρηκας.
5
Ponámque buccéllam panis, et confortáte cor vestrum, póstea transíbitis: idcírco enim declinástis ad servum vestrum. Qui dixérunt: Fac ut locútus es.
5
ואקח פת־לחם וסעדו לבבכם ואחר תעברו כי־על־כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשׂה כאשׁר דברת
5
And I will fetch a morsel of bread, and comfort ye your hearts; after that ye shall pass on: for therefore are ye come to your servant. And they said, So do, as thou hast said.
5
[not available]
6
וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת׃
6
καὶ ἔσπευσεν Ἀβραὰμ ἐπὶ τὴν σκηνὴν πρὸς Σάρραν καὶ εἶπεν αὐτῇ Σπεῦσον καὶ φύρασον τρία μέτρα σεμιδάλεως καὶ ποίησον ἐγκρυφίας.
6
Festinávit Abraham in tabernáculum ad Saram, dixítque ei: Accélera, tria sata símilæ commísce, et fac subcinerícios panes.
6
וימהר אברהם האהלה אל־שׂרה ויאמר מהרי שׁלשׁ סים קמח סלת לושׁי ועשׂה עגות
6
And Abraham hastened into the tent unto Sarah, and said, Make ready quickly three measures of fine meal, knead [it], and make cakes upon the hearth.
6
[not available]
7
וְאֶל הַ־בָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל הַ־נַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ׃
7
καὶ εἰς τὰς βόας ἔδραμεν Ἀβραάμ, καὶ ἔλαβον μοσχάριον ἁπαλὸν καὶ καλόν, καὶ ἔδωκεν τῷ παιδί, καὶ ἐτάχυνεν τοῦ ποιῆσαι αὐτό.
7
Ipse vero ad arméntum cucúrrit, et tulit inde vítulum tenérrimum et óptimum, dedítque púero: qui festinávit et coxit illum.
7
ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן־בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשׂותו
7
And Abraham ran unto the herd, and fetcht a calf tender and good, and gave [it] unto a young man; and he hasted to dress it.
7
[not available]
8
וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן הַ־בָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ׃
8
ἔλαβεν δὲ βούτυρον καὶ γάλα καὶ τὸ μοσχάριον ὃ ἐποίησεν, καὶ παρέθηκεν αὐτοῖς, καὶ ἐφάγοσαν · αὐτὸς δὲ παριστήκει αὐτοῖς ὑπὸ τὸ δένδρον.
8
Tulit quoque butýrum et lac, et vítulum quem cóxerat, et pósuit coram eis: ipse vero stabat iuxta eos sub árbore.
8
ויקח חמאה וחלב ואת בן הבקר אשׁר עשׂה ויתן לפניהם והוא־עמד עליהם תחת העץ ויאכלו
8
And he took butter, and milk, and the calf which he had dressed, and set [it] before them; and he stood by them under the tree, and they did eat.
8
[not available]
9
וַיֹּאמְר֣וּ אֵׄלָׄ֔יׄוׄ אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל׃
9
εἶπεν δὲ πρὸς αὐτόν Ποῦ Σάρρα ἡ γυνή σου; ὁ δὲ ἀποκριθεὶς εἶπεν Ἰδοὺ ἐν τῇ σκηνῇ.
9
Cumque comedíssent, dixérunt ad eum: Ubi est Sara uxor tua? Ille respóndit: Ecce in tabernáculo est.
9
ויאמרו אליו איה שׂרה אשׁתך ויאמר הנה באהל
9
And they said unto him, Where [is] Sarah thy wife? And he said, Behold, in the tent.
9
[not available]
10
וַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֨יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַחֲרָֽיו׃
10
εἶπεν δέ Ἐπαναστρέφων ἣξω πρὸς σὲ κατὰ τὸν καιρὸν τοῦτον εἰς ὣρας, καὶ ἕξει υἱὸν Σάρρα ἡ γυνή σου. Σάρρα δὲ ἤκουσεν πρὸς τῇ θύρᾳ τῆς σκηνῆς, οὖσα ὄπισθεν αὐτοῦ.
10
Cui dixit: Revértens véniam ad te témpore isto, vita cómite, et habébit fílium Sara uxor tua. Quo audíto, Sara risit post óstium tabernáculi.
10
ויאמר שׁוב אשׁוב אליך כעת חיה והנה־בן לשׂרה אשׁתך ושׂרה שׁמעת פתח האהל והיא אחריו
10
And he said, I will certainly return unto thee according to the time of life; and, lo, Sarah thy wife shall have a son. And Sarah heard [it] in the tent door, which [was] behind him.
10
[not available]
11
וְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים׃
11
Ἀβραὰμ δὲ καὶ Σάρρα πρεσβύτεροι προβεβηκότες ἡμερῶν · ἐξέλειπεν δὲ Σάρρᾳ γίνεσθαι τὰ γυναίκια.
11
Erant autem ambo senes, provectǽque ætátis, et desíerant Saræ fíeri muliébria.
11
ואברהם ושׂרה זקנים באים בימים חדל להיות לשׂרה ארח כנשׁים
11
Now Abraham and Sarah [were] old [and] well stricken in age; [and] it ceased to be with Sarah after the manner of women.
11
[not available]
12
וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה לִּ֣־י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן׃
12
ἐγέλασεν δὲ Σάρρα ἐν ἑαυτῇ λέγουσα Οὔπω μέν μοι γέγονεν ἕως τοῦ νῦν · ὁ δὲ κύριός μου πρεσβύτερος.
12
Quæ risit occúlte dicens: Postquam consénui, et dóminus meus vétulus est, voluptáti óperam dabo?
12
ותצחק שׂרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן
12
Therefore Sarah laughed within herself, saying, After I am waxed old shall I have pleasure, my lord being old also?
12
[not available]
13
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי׃
13
καὶ εἶπεν Κύριος πρὸς Ἀβραάμ Ὅτι ἐγέλασεν Σάρρα ἐν ἑαυτῇ λέγουσα Ἆρά γε ἀληθῶς τέξομαι; ἐγὼ δὲ γεγήρακα.
13
Dixit autem Dóminus ad Abraham: Quare risit Sara, dicens: Num vere paritúra sum anus?
13
ויאמר יהוה אל־אברהם למה זה צחקה שׂרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי
13
And the LORD said unto Abraham, Wherefore did Sarah laugh, saying, Shall I of a surety bear a child, which am old?
13
[not available]
14
הֲיִפָּלֵ֥א מֵיְהוָ֖ה דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן׃
14
μὴ ἀδυνατεῖ παρὰ τῷ θεῷ ῥῆμα; εἰς τὸν καιρὸν τοῦτον ἀναστρέψω πρὸς σὲ εἰς ὥρας, καὶ ἔσται τῇ Σάρρᾳ υἱός.
14
Numquid Deo quidquam est diffícile? iuxta condíctum revértar ad te hoc eódem témpore, vita cómite, et habébit Sara fílium.
14
היפלא מיהוה דבר למועד אשׁוב אליך כעת חיה ולשׂרה בן
14
Is any thing too hard for the LORD? At the time appointed I will return unto thee, according to the time of life, and Sarah shall have a son.
14
[not available]
15
וַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י ׀ יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶר ׀ לֹ֖א כִּ֥י צָחָֽקְתְּ׃
15
ἠρνήσατο δὲ Σάρρα λέγουσα Οὐκ ἐγέλασα · ἐφοβήθη γάρ. καὶ εἶπεν Οὐχί, ἀλλὰ ἐγέλασας.
15
Negávit Sara, dicens: Non risi, timóre pertérrita. Dóminus autem: Non est, inquit, ita: sed risísti.
15
ותכחשׁ שׂרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לה כי צחקת
15
Then Sarah denied, saying, I laughed not; for she was afraid. And he said, Nay; but thou didst laugh.
15
[not available]
16
וַיָּקֻ֤מוּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיַּשְׁקִ֖פוּ עַל־פְּנֵ֣י סְדֹ֑ם וְאַ֨בְרָהָ֔ם הֹלֵ֥ךְ עִמָּ֖ם לְשַׁלְּחָֽם׃
16
Ἐξαναστάντες δὲ ἐκεῖθεν οἱ ἄνδρες κατέβλεψαν ἐπὶ πρόσωπον Σοδόμων καὶ Γομόρρας · Ἀβραὰμ δὲ συνεπορεύετο μετ᾽ αὐτῶν συνπροπέμπων αὐτούς.
16
Cum ergo surrexíssent inde viri, direxérunt óculos contra Sódomam: et Abraham simul gradiebátur, dedúcens eos.
16
ויקמו משׁם האנושׁים וישׁקפו על־פני סדם ואברהם הלך עמם לשׁלחם
16
And the men rose up from thence, and looked toward Sodom: and Abraham went with them to bring them on the way.
16
[not available]
17
וַֽיהֹוָ֖ה אָמָ֑ר הַֽמְכַסֶּ֤ה אֲנִי֙ מֵֽאַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה׃
17
ὁ δὲ κύριος εἶπεν Μὴ κρύψω ἐγὼ ἀπὸ Ἀβραὰμ τοῦ παιδός μου ἃ ἐγὼ ποιῶ;
17
Dixítque Dóminus: Num celáre pótero Abraham quæ gestúrus sum:
17
ויהוה אמר המכסה אני מאברהם את אשׁר אני עשׂה
17
And the LORD said, Shall I hide from Abraham that thing which I do;
17
[not available]
18
וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃
18
Ἀβραὰμ δὲ γινόμενος ἔσται εἰς ἔθνος μέγα καὶ πολύ, καὶ ἐνευλογηθήσονται ἐν αὐτῷ πάντα τὰ ἔθνη τῆς γῆς.
18
cum futúrus sit in gentem magnam, ac robustíssimam, et benedicéndæ sint in illo omnes natiónes terræ?
18
ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גוי הארץ
18
Seeing that Abraham shall surely become a great and mighty nation, and all the nations of the earth shall be blessed in him?
18
[not available]
19
כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת בָּנָ֤י־ו וְאֶת בֵּית־וֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא יְהוָה֙ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו׃
19
ᾔδειν γὰρ ὅτι συντάξει τοῖς υἱοῖς αὐτοῦ καὶ τῷ οἴκῳ αὐτοῦ μεθ᾽ ἑαυτόν, καὶ φυλάξουσιν τὰς ὁδοὺς Κυρίου ποιεῖν δικαιοσύνην καὶ κρίσιν, ὅπως ἂν ἐπαγάγῃ Κύριος ἐπὶ Ἀβραὰμ πάντα ὅσα ἐλάλησεν ἐπ᾽ αὐτόν.
19
Scio enim quod præceptúrus sit fíliis suis, et dómui suæ post se ut custódiant viam Dómini, et fáciant iudícium et iustítiam: ut addúcat Dóminus propter Abraham ómnia quæ locútus est ad eum.
19
כי ידעתי למען אשׁר יצוה אברהם את בניו ואת ביתו אחריו ושׁמרו דרך יהוה לעשׂות צדקה ומשׁפט למען הביא יהוה על־אברהם את אשׁר־דבר עליו
19
For I know him, that he will command his children and his household after him, and they shall keep the way of the LORD, to do justice and judgment; that the LORD may bring upon Abraham that which he hath spoken of him.
19
[not available]
20
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד׃
20
εἶπεν δὲ Κύριος Κραυγὴ Σοδόμων καὶ Γομόρρας πεπλήθυνται, καὶ αἱ ἁμαρτίαι αὐτῶν μεγάλαι σφόδρα.
20
Dixit ítaque Dóminus: Clamor Sodomórum et Gomórrhæ multiplicátus est, et peccátum eórum aggravátum est nimis.
20
ויאמר יהוה צעקת סדם ועמרה כי־רבה וחטאתם כי כבדה מאד
20
And the LORD said, Because the cry of Sodom and Gomorrah is great, and because their sin is very grievous;
20
8Q1 · f2_3
ε ויאמר יהוה זעקת סדם] ו#?[עמרה כי־רבה וחטאת׳ם כי כבדה] [מאד ׃
21
אֵֽרֲדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ ׀ כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה׃
21
καταβὰς οὖν ὄψομαι εἰ κατὰ τὴν κραυγὴν αὐτῶν τὴν ἐρχομένην πρὸς μὲ συντελοῦνται · εἰ δὲ μή, ἵνα γνῶ.
21
Descéndam, et vidébo utrum clamórem qui venit ad me, ópere compléverint: an non est ita, ut sciam.
21
ארדה־נא ואראה הך צעקתה הבאה אלי עשׂו כלה ואם־לא אדעה
21
I will go down now, and see whether they have done altogether according to the cry of it, which is come unto me; and if not, I will know.
21
8Q1 · f2_3
ארדה־נא ואראה הכצעקת׳ה הבאה ]א#ל׳י עשו כל#[ה ואם־לא אדעה ׃
22
וַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עוֹדֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
22
Καὶ ἀποστρέψαντες ἐκεῖθεν οἱ ἄνδρες ἦλθον εἰς Σόδομα · Ἀβραὰμ δὲ ἦν ἑστηκὼς ἐναντίον Κυρίου.
22
Converterúntque se inde, et abiérunt Sódomam: Abraham vero adhuc stabat coram Dómino.
22
ויפנו משׁם האנושׁים וילכו סדמה ואברהם עודנו עמד לפני יהוה
22
And the men turned their faces from thence, and went toward Sodom: but Abraham stood yet before the LORD.
22
8Q1 · f2_3
ויפנו משם] [האנשים וילכו סדמ׳ה ואברהם עוד׳נו עמד ]לפני י?[הוה ׃
23
וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃
23
καὶ ἐγγίσας Ἀβραὰμ εἶπεν Μὴ συναπολέσῃς δίκαιον μετὰ ἀσεβοῦς, καὶ ἔσται ὁ δίκαιος ὡς ὁ ἀσεβής.
23
Et appropínquans ait: Numquid perdes iustum cum ímpio?
23
ויגשׁ אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם־רשׁע
23
And Abraham drew near, and said, Wilt thou also destroy the righteous with the wicked?
23
8Q1 · f2_3
ויגש אברהם ויאמר האף תספה] [צדיק עם־רשע ׃
24
אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹא־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ׃
24
ἐὰν ὦσιν πεντήκοντα ἐν τῇ πόλει δίκαιοι, ἀπολεῖς αὐτούς; οὐκ ἀνήσεις τὸν τόπον ἕνεκεν τῶν πεντήκοντα δικαίων, ἐὰν ὦσιν ἐν αὐτῇ;
24
Si fúerint quinquagínta iusti in civitáte, períbunt simul? et non parces loco illi propter quinquagínta iustos, si fúerint in eo?
24
אולי ישׁ חמשׁים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא־תשׂא למקום למען חמשׁים הצדקים אשׁר בקרבה
24
Peradventure there be fifty righteous within the city: wilt thou also destroy and not spare the place for the fifty righteous that [are] therein?
24
8Q1 · f2_3
אולי יש חמשים צדיקם בתו]ך ה#[עיר האף תספה ולא־תשא למקום למען] [חמשים הצדיקם אשר בקרב׳ה ׃
25
חָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵעֲשֹׂ֣ת ׀ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה כַצַּדִּ֖יק כָּרָשָׁ֑ע חָלִ֣לָה לָּ֔ךְ הֲשֹׁפֵט֙ כָּל הָ־אָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט׃
25
μηδαμῶς σὺ ποιήσεις ὡς τὸ ῥῆμα τοῦτο, τοῦ ἀποκτεῖναι δίκαιον μετὰ ἀσεβοῦς, καὶ ἔσται ὁ δίκαιος ὡς ὁ ἀσεβής · μηδαμῶς. ὁ κρίνων πᾶσαν τὴν γῆν, οὐ ποιήσεις κρίσιν;
25
Absit a te ut rem hanc fácias, et occídas iustum cum ímpio, fiátque iustus sicut ímpius, non est hoc tuum: qui iúdicas omnem terram, nequáquam fácies iudícium hoc.
25
חלילה לך מעשׂות כדבר הזה להמית צדיק עם־רשׁע והיה כצדיק כרשׁע חלילה לך השׁפט כל הארץ לא יעשׂה משׁפט
25
That be far from thee to do after this manner, to slay the righteous with the wicked: and that the righteous should be as the wicked, that be far from thee: Shall not the Judge of all the earth do right?
25
8Q1 · f2_3
חלל׳ה ל׳ך] מעשות (^ א[ת הדבר ^) כדבר הזה להמית צדיק עם־רשע והיה] [כצדיק כרשע חלל׳ה ל׳ך השפט כל הארץ ]ל[א ]יעשה[ משפט ε ׃
26
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א בִסְדֹ֛ם חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר וְנָשָׂ֥אתִי לְכָל הַ־מָּק֖וֹם בַּעֲבוּרָֽם׃
26
εἶπεν δὲ Κύριος Ἐὰν εὕρω ἐν Σοδόμοις πεντήκοντα δικαίους ἐν τῇ πόλει, ἀφήσω πάντα τὸν τόπον δι᾽ αὐτούς.
26
Dixítque Dóminus ad eum: Si invénero Sódomis quinquagínta iustos in médio civitátis, dimíttam omni loco propter eos.
26
ויאמר יהוה אם־אמצא בסדם חמשׁים צדקים בתוך העיר ונשׂאתי לכל המקום בעבורם
26
And the LORD said, If I find in Sodom fifty righteous within the city, then I will spare all the place for their sakes.
26
[not available]
27
וַיַּ֥עַן אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הִנֵּה־נָ֤א הוֹאַ֨לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל אֲדֹנָ֔־י וְאָנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃
27
καὶ ἀποκριθεὶς Ἀβραὰμ εἶπεν Νῦν ἠρξάμην λαλῆσαι πρὸς τὸν κύριον, ἐγὼ δέ εἰμι γῆ καὶ σποδός ·
27
Respondénsque Abraham, ait: Quia semel cœpi, loquar ad Dóminum meum, cum sim pulvis et cinis.
27
ויען אברהם ויאמר הנה־נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר
27
And Abraham answered and said, Behold now, I have taken upon me to speak unto the Lord, which [am but] dust and ashes:
27
[not available]
28
א֠וּלַי יַחְסְר֞וּן חֲמִשִּׁ֤ים הַצַּדִּיקִם֙ חֲמִשָּׁ֔ה הֲתַשְׁחִ֥ית בַּחֲמִשָּׁ֖ה אֶת־כָּל הָ־עִ֑יר וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית אִם־אֶמְצָ֣א שָׁ֔ם אַרְבָּעִ֖ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
28
ἐὰν δὲ ἐλαττονωθῶσιν οἱ πεντήκοντα δίκαιοι πέντε, ἀπολεῖς ἕνεκεν τῶν πέντε πᾶσαν τὴν πόλιν; καὶ εἶπεν ὅτι Οὐ μὴ ἀπολέσω ἐὰν εὕρω ἐκεῖ τεσσεράκοντα πέντε.
28
Quid si minus quinquagínta iustis quinque fúerint? delébis, propter quadragínta quinque, univérsam urbem? Et ait: Non delébo, si invénero ibi quadragínta quinque.
28
אולי יחסרון חמשׁים הצדקים חמשׁה התשׁחית בחמשׁה את־כל העיר ויאמר לא אשׁחית אם־אמצא שׁם ארבעים וחמשׁה
28
Peradventure there shall lack five of the fifty righteous: wilt thou destroy all the city for [lack of] five? And he said, If I find there forty and five, I will not destroy [it].
28
[not available]
29
וַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד לְדַבֵּ֤ר אֵלָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם אַרְבָּעִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה בַּעֲב֖וּר הָאַרְבָּעִֽים׃
29
καὶ προσέθηκεν ἔτι λαλῆσαι πρὸς αὐτὸν καὶ εἶπεν Ἐὰν δὲ εὑρεθῶσιν ἐκεῖ τεσσεράκοντα; καὶ εἶπεν Οὐ μὴ ἀπολέσω ἕνεκεν τῶν τεσσεράκοντα.
29
Rursúmque locútus est ad eum: Sin autem quadragínta ibi invénti fúerint, quid fácies? Ait: Non percútiam propter quadragínta.
29
ויסף עוד לדבר אליו ויאמר אליו אולי ימצאון שׁם ארבעים ויאמר לא אשׁחית בעבור הארבעים
29
And he spake unto him yet again, and said, Peradventure there shall be forty found there. And he said, I will not do [it] for forty ’s sake.
29
[not available]
30
וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבֵּ֔רָה אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א שָׁ֖ם שְׁלֹשִֽׁים׃
30
καὶ εἶπεν Μή τι, κύριε, ἐὰν λαλήσω · ἐὰν δὲ εὑρεθῶσιν ἐκεῖ τριάκοντα; καὶ εἶπεν Οὐ μὴ ἀπολέσω ἐὰν εὑρεθῶσιν ἐκεῖ τριάκοντα.
30
Ne quæso, inquit, indignéris Dómine, si loquar: Quid si ibi invénti fúerint trigínta? Respóndit: Non fáciam, si invénero ibi trigínta.
30
ויאמר אל־נא יחר לאדני ואדברה אולי ימצאון שׁם שׁלשׁים ויאמר לא אשׁחית אם־אמצא שׁם שׁלשׁים
30
And he said [unto him], Oh let not the Lord be angry, and I will speak: Peradventure there shall thirty be found there. And he said, I will not do [it], if I find thirty there.
30
[not available]
31
וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּֽה־נָ֤א הוֹאַ֨לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל אֲדֹנָ֔־י אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֶשְׂרִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָֽעֶשְׂרִֽים׃
31
καὶ εἶπεν Ἐπειδὴ ἔχω λαλῆσαι πρὸς τὸν κύριον, ἐὰν δὲ εὑρεθῶσιν ἐκεῖ εἴκοσι; καὶ εἶπεν Οὐ μὴ ἀπολέσω ἕνεκεν τῶν εἴκοσι.
31
Quia semel, ait, cœpi, loquar ad Dóminum meum: quid si ibi invénti fúerint vigínti? Ait: Non interfíciam propter vigínti.
31
ויאמר הנה־נא הואלתי לדבר אל אדני אולי ימצאון שׁם עשׂרים ויאמר לא אשׁחית בעבור העשׂרים
31
And he said, Behold now, I have taken upon me to speak unto the Lord: Peradventure there shall be twenty found there. And he said, I will not destroy [it] for twenty ’s sake.
31
[not available]
32
וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ הַ־פַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה׃
32
καὶ εἶπεν Μή τι, κύριε, ἐὰν λαλήσω ἔτι ἅπαξ · ἐὰν δὲ εὑρεθῶσιν ἐκεῖ δέκα; καὶ εἶπεν Οὐ μὴ ἀπολέσω ἕνεκεν τῶν δέκα.
32
Obsecro, inquit, ne irascáris Dómine, si loquar adhuc semel: quid si invénti fúerint ibi decem? Et dixit: Non delébo propter decem.
32
ויאמר אל־נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שׁם עשׂרה ויאמר לא אשׁחית בעבור העשׂרה
32
And he said, Oh let not the Lord be angry, and I will speak yet but this once: Peradventure ten shall be found there. And he said, I will not destroy [it] for ten ’s sake.
32
[not available]
33
וַיֵּ֣לֶךְ יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ׃
33
ἀπῆλθεν δὲ Κύριος ὡς ἐπαύσατο λαλῶν τῷ Ἀβραάμ, καὶ Ἀβραὰμ ἀπέστρεψεν εἰς τὸν τὸπον αὐτοῦ.
33
Abiítque Dóminus, postquam cessávit loqui ad Abraham: et ille revérsus est in locum suum.
33
וילך יהוה כאשׁר כלה לדבר אל־אברהם ואברהם שׁב למקומו
33
And the LORD went his way, as soon as he had left communing with Abraham: and Abraham returned unto his place.
33
[not available]
