THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת־חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וַתַּ֨הַר֙ וַתֵּ֣לֶד אֶת־קַ֔יִן וַתֹּ֕אמֶר קָנִ֥יתִי אִ֖ישׁ אֶת־יְהוָֽה׃
1
Ἀδὰμ δὲ ἔγνω Εὕαν τὴν γυναῖκα αὐτοῦ, καὶ συνέλαβεν καὶ ἔτεκεν τὸν Κάιν. καὶ εἶπεν Ἐκτησάμην ἄνθρωπον διὰ τοῦ θεοῦ.
1
Adam vero cognóvit uxórem suam Hevam: quæ concépit et péperit Cain, dicens: Possédi hóminem per Deum.
1
והאדם ידע את־חוה אשׁתו ותהר ותלד את־קין ותאמר קניתי אישׁ את־יהוה
1
And Adam knew Eve his wife; and she conceived, and bare Cain, and said, I have gotten a man from the LORD.
1
4Q2 · f3i
[את־יהוה ׃
2
וַתֹּ֣סֶף לָלֶ֔דֶת אֶת אָחִ֖י־ו אֶת־הָ֑בֶל וַֽיְהִי־הֶ֨בֶל֙ רֹ֣עֵה צֹ֔אן וְקַ֕יִן הָיָ֖ה עֹבֵ֥ד אֲדָמָֽה׃
2
καὶ προσέθηκεν τεκεῖν τὸν ἀδελφὸν αὐτοῦ τὸν Ἅβελ. Καὶ ἐγένετο Ἅβελ ποιμὴν προβάτων · Κάιν δὲ ἦν ἐργαζόμενος τὴν γῆν.
2
Rursúmque péperit fratrem eius Abel. Fuit autem Abel pastor óvium, et Cain agrícola.
2
ותסף ללדת את אחיו את־הבל ויהי־הבל רעי צאן וקין היה עבד אדמה
2
And she again bare his brother Abel. And Abel was a keeper of sheep, but Cain was a tiller of the ground.
2
4Q2 · f3i
ות]ס#ף ללדת# את א#חי׳ו א#ת־ה#[בל ויהי־הבל רעה] [צאן וקין הי]ה# עבד אדמה ׃
3
וַֽיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽיהוָֽה׃
3
καὶ ἐγένετο μεθ᾽ ἡμέρας ἤνεγκεν Κάιν ἀπὸ τῶν καρπῶν τῆς γῆς θυσίαν τῷ κυρίῳ ·
3
Factum est autem post multos dies ut offérret Cain de frúctibus terræ múnera Dómino.
3
ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה
3
And in process of time it came to pass, that Cain brought of the fruit of the ground an offering unto the LORD.
3
4Q2 · f3i
ויהי מ[קץ י]מי?ם# ויבא ק#[ין] [מפרי האדמה] מנחה ליהוה ׃
4
וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע יְהוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל מִנְחָתֽ־וֹ׃
4
καὶ Ἅβελ ἤνεγκεν καὶ αὐτὸς ἀπὸ τῶν πρωτοτόκων τῶν προβάτων αὐτοῦ καὶ ἀπὸ τῶν στεάτων αὐτῶν. καὶ ἔπιδεν ὁ θεὸς ἐπὶ Ἅβελ καὶ ἐπὶ τοῖς δώροις αὐτοῦ ·
4
Abel quoque óbtulit de primogénitis gregis sui, et de adípibus eórum: et respéxit Dóminus ad Abel, et ad múnera eius.
4
והבל הביא גם־הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישׁע יהוה אל־הבל ואל מנחתו
4
And Abel, he also brought of the firstlings of his flock and of the fat thereof. And the LORD had respect unto Abel and to his offering:
4
4Q2 · f3i
והבל# ה#ב#[י]א גם־הוא מבכ#[רות] [צאנ׳ו ומחלב׳הן ו]ישע יהוה אל־הבל ואל מנחת׳ו ׃
5
וְאֶל־קַ֥יִן וְאֶל מִנְחָת֖־וֹ לֹ֣א שָׁעָ֑ה וַיִּ֤חַר לְקַ֨יִן֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ פָּנָֽיו׃
5
ἐπὶ δὲ Κάιν καὶ ἐπὶ ταῖς θυσίαις αὐτοῦ οὐ προσέσχεν. καὶ ἐλύπησεν τὸν Κάιν λίαν καὶ συνέπεσεν τῷ προσώπῳ.
5
Ad Cain vero, et ad múnera illíus non respéxit: iratúsque est Cain veheménter, et cóncidit vultus eius.
5
ואל־קין ואל מנחתו לא שׁעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו
5
But unto Cain and to his offering he had not respect. And Cain was very wroth, and his countenance fell.
5
4Q2 · f3i
ואל־קי#?[ן ואל] [מנחת׳ו לא שעה ו]י#?חר לקין מאד ויפלו פני׳ו ׃
6
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־קָ֑יִן לָ֚מָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ וְלָ֖מָּה נָפְל֥וּ פָנֶֽיךָ׃
6
καὶ εἶπεν Κύριος ὁ θεὸς τῷ Κάιν Ἵνα τί περίλυπος ἐγένου, καὶ ἵνα τί συνέπεσεν τὸ πρόσωπόν σου;
6
Dixítque Dóminus ad eum: Quare irátus es? et cur cóncidit fácies tua?
6
ויאמר יהוה אל־קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך
6
And the LORD said unto Cain, Why art thou wroth? and why is thy countenance fallen?
6
4Q2 · f3i
ו?יאמ#ר##[ יהוה אל־קין] [למה חרה ל׳ך ולמה נ]פלו פני׳ך ׃
7
הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֨יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשָׁל בּֽ־וֹ׃
7
οὐκ ἐὰν ὀρθῶς προσενέγκῃς, ὀρθῶς δὲ μὴ διέλῃς, ἥμαρτες; ἡσύχασον · πρὸς σὲ ἡ ἀποστροφὴ αὐτοῦ, καὶ σὺ ἄρξεις αὐτοῦ.
7
Nonne si bene égeris, recípies: sin autem male, statim in fóribus peccátum áderit? sed sub te erit appetítus eius, et tu domináberis illíus.
7
הלוא אם תטיב שׂאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשׁוקתו ואתה תמשׁל בו
7
If thou doest well, shalt thou not be accepted? and if thou doest not well, sin lieth at the door. And unto thee [shall be] his desire, and thou shalt rule over him.
7
4Q2 · f3i
ה##ל#ו#?א אם־תיטי?ב ש##[את ו]א##ם# [לא תיטיב לפתח חט]את רב#[ץ וא]ל#י?׳ך תשוקת##׳[ו ואתה ת]מ##ש#ל# [ב׳ו ׃
8
וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ׃
8
καὶ εἶπεν Κάιν πρὸς Ἅβελ τὸν ἀδελφὸν αὐτοῦ Διέλθωμεν εἰς τὸ πεδίον. καὶ ἐγένετο ἐν τῷ εἶναι αὐτοὺς ἐν τῷ πεδίῳ καὶ ἀνέστη Κάιν ἐπὶ Ἅβελ τὸν ἀδελφὸν αὐτοῦ καὶ ἀπέκτεινεν αὐτόν.
8
Dixítque Cain ad Abel fratrem suum: Egrediámur foras. Cumque essent in agro, consurréxit Cain advérsus fratrem suum Abel, et interfécit eum.
8
ויאמר קין אל־הבל אחיו נלכה השׂדה ויהי בהיותם בשׂדה ויקם קין אל־הבל אחיו ויהרגהו
8
And Cain talked with Abel his brother: and it came to pass, when they were in the field, that Cain rose up against Abel his brother, and slew him.
8
4Q2 · f3i
ויאמר קין אל־הב]ל# א#חי׳ו ויה##[י ]בהיות׳ם בשד##[ה ו]י?קם [קין אל־הבל אחי׳ו ויהרג]׳הו ׃
9
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי׃
9
καὶ εἶπεν ὁ θεὸς πρὸς Κάιν Ποῦ ἐστιν Ἅβελ ὁ ἀδελφός σου; ὁ δὲ εἶπεν Οὐ γινώσκω · μὴ φύλαξ τοῦ ἀδελφοῦ μού εἰμι ἐγώ;
9
Et ait Dóminus ad Cain: Ubi est Abel frater tuus? Qui respóndit: Néscio: num custos fratris mei sum ego?
9
ויאמר יהוה אל־קין איה הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השׁמר אחי אנכי
9
And the LORD said unto Cain, Where [is] Abel thy brother? And he said, I know not: [Am] I my brother ’s keeper?
9
4Q2 · f3i
[אחי׳ך ויאמר לא ידעתי ]ה##שמר א##ח##׳י#? א##[נכי ׃ ויאמר# יהוה אל־ק##י#?ן אי הבל
10
וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן הָֽ־אֲדָמָֽה׃
10
καὶ εἶπεν ὁ θεός Τί ἐποίησας; φωνὴ αἵματος τοῦ ἀδελφοῦ σου βοᾷ πρὸς μὲ ἐκ τῆς γῆς.
10
Dixítque ad eum: Quid fecísti? vox sánguinis fratris tui clamat ad me de terra.
10
ויאמר מה עשׂית קול דם אחיך צעק אלי מן האדמה
10
And he said, What hast thou done? the voice of thy brother ’s blood crieth unto me from the ground.
10
4Q2 · f3i
ויא]מ#ר## מ#ה## [עשית קול דמי אחי׳ך צעקי]ם אל׳י מן האד#מ##ה##[ ׃ ε
11
וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן הָֽ־אֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּצְתָ֣ה אֶת פִּ֔י־הָ לָקַ֛חַת אֶת־דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ׃
11
καὶ νῦν ἐπικατάρατος σὺ ἐπὶ τῆς γῆς, ἣ ἔχανεν τὸ στόμα αὐτῆς δέξασθαι τὸ αἷμα τοῦ ἀδελφοῦ σου ἐκ τῆς χειρός σου.
11
Nunc ígitur maledíctus eris super terram, quæ apéruit os suum, et suscépit sánguinem fratris tui de manu tua.
11
ועתה ארור אתה מן האדמה אשׁר פצתה את פיה לקחת את דם אחיך מידך
11
And now [art] thou cursed from the earth, which hath opened her mouth to receive thy brother ’s blood from thy hand;
11
4Q2 · f3i
[ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פי׳ה] ל#ק##ח##ת## ׃
12
כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת הָ֣־אֲדָמָ֔ה לֹֽא־תֹסֵ֥ף תֵּת כֹּחָ֖־הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ׃
12
ὅτι ἐργᾷ τὴν γῆν, καὶ οὐ προσθήσει τὴν ἰσχὺν αὐτῆς δοῦναί σοι · στένων καὶ τρέμων ἔσῃ ἐπὶ τῆς γῆς.
12
Cum operátus fúeris eam, non dabit tibi fructus suos: vagus et prófugus eris super terram.
12
כי תעבד את האדמה לא תוסיף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ
12
When thou tillest the ground, it shall not henceforth yield unto thee her strength; a fugitive and a vagabond shalt thou be in the earth.
12
[not available]
13
וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־יְהוָ֑ה גָּד֥וֹל עֲוֺנִ֖י מִנְּשֹֽׂא׃
13
καὶ εἶπεν Κάιν πρὸς τὸν κύριον Μείζων ἡ αἰτία μου τοῦ ἀφεθῆναί με.
13
Dixítque Cain ad Dóminum: Maior est iníquitas mea, quam ut véniam mérear.
13
ויאמר קין אל־יהוה גדול עוני מנשׂא
13
And Cain said unto the LORD, My punishment [is] greater than I can bear.
13
[not available]
14
הֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ אֹתִ֜י הַיּ֗וֹם מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה וּמִפָּנֶ֖יךָ אֶסָּתֵ֑ר וְהָיִ֜יתִי נָ֤ע וָנָד֙ בָּאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה כָל מֹצְאִ֖־י יַֽהַרְגֵֽנִי׃
14
εἰ ἐκβαλεῖς με σήμερον ἀπὸ προσώπου τῆς γῆς, καὶ ἀπὸ τοῦ προσώπου σου κρυβήσομαι, καὶ ἔσομαι στένων καὶ τρέμων ἐπὶ τῆς γῆς · καὶ πᾶς ὁ εὑρίσκων με ἀποκτενεῖ με.
14
Ecce éicis me hódie a fácie terræ, et a fácie tua abscóndar, et ero vagus et prófugus in terra: omnis ígitur qui invénerit me, occídet me.
14
הן גרשׁת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתיר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני
14
Behold, thou hast driven me out this day from the face of the earth; and from thy face shall I be hid; and I shall be a fugitive and a vagabond in the earth; and it shall come to pass, [that] every one that findeth me shall slay me.
14
[not available]
15
וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהוָ֗ה לָכֵן֙ כָּל־הֹרֵ֣ג קַ֔יִן שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם וַיָּ֨שֶׂם יְהוָ֤ה לְקַ֨יִן֙ א֔וֹת לְבִלְתִּ֥י הַכּוֹת אֹת֖־וֹ כָּל מֹצְאֽ־וֹ׃
15
καὶ εἶπεν αὐτῷ Κύριος ὁ θεός Οὐχ οὕτως · πᾶς ὁ ἀποκτείνας Κάιν ἑπτὰ ἐκδικούμενα παραλύσει. καὶ ἔθετο Κύριος ὁ θεὸς σημεῖον τῷ Κάιν τοῦ μὴ ἀνελεῖν αὐτὸν πάντα τὸν εὑρίσκοντα αὐτόν.
15
Dixítque ei Dóminus: Nequáquam ita fiet: sed omnis qui occíderit Cain, séptuplum puniétur. Posuítque Dóminus Cain signum, ut non interfíceret eum omnis qui invenísset eum.
15
ויאמר לו יהוה לכן כל־הרג קין שׁבעתים יקם וישׂם יהוה לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו
15
And the LORD said unto him, Therefore whosoever slayeth Cain, vengeance shall be taken on him sevenfold. And the LORD set a mark upon Cain, lest any finding him should kill him.
15
[not available]
16
וַיֵּ֥צֵא קַ֖יִן מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־נ֖וֹד קִדְמַת־עֵֽדֶן׃
16
ἐξῆλθεν δὲ Κάιν ἀπὸ προσώπου τοῦ θεοῦ καὶ ᾤκησεν ἐν γῇ Ναὶδ κατέναντι Ἔδεμ.
16
Egressúsque Cain a fácie Dómini, habitávit prófugus in terra ad orientálem plagam Eden.
16
ויצא קין מלפני יהוה וישׁב בארץ נד קדמת־עדן
16
And Cain went out from the presence of the LORD, and dwelt in the land of Nod, on the east of Eden.
16
[not available]
17
וַיֵּ֤דַע קַ֨יִן֙ אֶת אִשְׁתּ֔־וֹ וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד אֶת־חֲנ֑וֹךְ וַֽיְהִי֙ בֹּ֣נֶה עִ֔יר וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הָעִ֔יר כְּשֵׁ֖ם בְּנ֥וֹ חֲנֽוֹךְ׃
17
Καὶ ἔγνω Κάιν τὴν γυναῖκα αὐτοῦ, καὶ συλλαβοῦσα ἔτεκεν τὸν Ἑνώχ. καὶ ἦν οἰκοδομῶν πόλιν · καὶ ἐπωνόμασεν τὴν πόλιν ἐπὶ τῷ ὀνόματι τοῦ υἱοῦ αὐτοῦ Ἑνώχ.
17
Cognóvit autem Cain uxórem suam, quæ concépit, et péperit Henoch: et ædificávit civitátem, vocavítque nomen eius ex nómine fílii sui, Henoch.
17
וידע קין את אשׁתו ותהר ותלד את־חנוך ויהי בנה עיר ויקרא את שׁם העיר כשׁם בנו חנוך
17
And Cain knew his wife; and she conceived, and bare Enoch: and he builded a city, and called the name of the city, after the name of his son, Enoch.
17
[not available]
18
וַיִּוָּלֵ֤ד לַֽחֲנוֹךְ֙ אֶת־עִירָ֔ד וְעִירָ֕ד יָלַ֖ד אֶת־מְחֽוּיָאֵ֑ל וּמְחִיּיָאֵ֗ל יָלַד֙ אֶת־מְת֣וּשָׁאֵ֔ל וּמְתוּשָׁאֵ֖ל יָלַ֥ד אֶת־לָֽמֶךְ׃
18
ἐγενήθη δὲ τῷ Ἑνὼχ Γαιδάδ, καὶ Γαιδὰδ ἐγέννησεν τὸν Μαιήλ, καὶ Μαιὴλ ἐγέννησεν τὸν Μαθουσαλά, καὶ Μαθουσαλὰ ἐγέννησεν τὸν Λάμεχ.
18
Porro Henoch génuit Irad, et Irad génuit Mavíael, et Mavíael génuit Mathúsael, et Mathúsael génuit Lamech.
18
ויולד לחנוך את־עירד ועירד ילד את מיהאל ומיהאל ילד את־מתושׁאל ומתושׁאל ילד את־למך
18
And unto Enoch was born Irad: and Irad begat Mehujael: and Mehujael begat Methusael: and Methusael begat Lamech.
18
[not available]
19
וַיִּֽקַּֽח ל֥־וֹ לֶ֖מֶךְ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָדָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית צִלָּֽה׃
19
καὶ ἔλαβεν ἑαυτῷ Λάμεχ δύο γυναῖκας · ὄνομα τῇ μιᾷ Ἀδά, καὶ ὄνομα τῇ δευτέρᾳ Σελλά.
19
Qui accépit duas uxóres, nomen uni Ada, et nomen álteri Sella.
19
ויקח לו למך שׁתי נשׁים שׁם האחת עדה ושׁם השׁנית צלה
19
And Lamech took unto him two wives: the name of the one [was] Adah, and the name of the other Zillah.
19
[not available]
20
וַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה׃
20
καὶ ἔτεκεν Ἀδὰ τὸν Ἰωβέλ · οὗτος ἦν ὁ πατὴρ οἰκούντων ἐν σκηναῖς κτηνοτρόφων.
20
Genuítque Ada Iabel, qui fuit pater habitántium in tentóriis, atque pastórum.
20
ותלד עדה את־יבל הוא היה אבי ישׁב אהל ומקנה
20
And Adah bare Jabal: he was the father of such as dwell in tents, and [of such as have] cattle.
20
[not available]
21
וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יוּבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י כָּל־תֹּפֵ֥שׂ כִּנּ֖וֹר וְעוּגָֽב׃
21
καὶ ὄνομα τῷ ἀδελφῷ αὐτοῦ Ἰουβάλ · οὗτος ἦν ὁ καταδείξας ψαλτήριον καὶ κιθάραν.
21
Et nomen fratris eius Iubal: ipse fuit pater canéntium cíthara et órgano.
21
ושׁם אחיו יובל הוא היה אבי כל־תפשׂ כנר ועגב
21
And his brother ’s name [was] Jubal: he was the father of all such as handle the harp and organ.
21
[not available]
22
וְצִלָּ֣ה גַם־הִ֗וא יָֽלְדָה֙ אֶת־תּ֣וּבַל קַ֔יִן לֹטֵ֕שׁ כָּל־חֹרֵ֥שׁ נְחֹ֖שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל וַֽאֲח֥וֹת תּֽוּבַל־קַ֖יִן נַֽעֲמָֽה׃
22
Σελλὰ δὲ ἔτεκεν καὶ αὐτὴ τὸν Θόβελ · καὶ ἦν σφυροκόπος χαλκεὺς χαλκοῦ καὶ σιδήρου. ἀδελφὴ δὲ Θόβελ Νοεμά.
22
Sella quoque génuit Tubálcain, qui fuit malleátor et faber in cuncta ópera æris et ferri. Soror vero Tubálcain, Nóema.
22
וצלה גם היא ילדה את תובל קין לטשׁ כל־חרשׁ נחשׁת וברזל ואחות תובל קין נעמה
22
And Zillah, she also bare Tubalcain, an instructer of every artificer in brass and iron: and the sister of Tubalcain [was] Naamah.
22
[not available]
23
וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֨גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּרָתִֽי׃
23
εἶπεν δὲ Λάμεχ ταῖς ἑαυτοῦ γυναιξίν Ἀδὰ καὶ Σελλά, ἀκούσατέ μου τῆς φωνῆς · γυναῖκες Λάμεχ, ἐνωτίσασθέ μου τοὺς λόγους · ὅτι ἄνδρα ἀπέκτεινα εἰς τραῦμα ἐμοί, καὶ νεανίσκον εἰς μώλωπα ἐμοί ·
23
Dixítque Lamech uxóribus suis Adæ et Sellæ: Audíte vocem meam, uxóres Lamech: auscultáte sermónem meum: quóniam occídi virum in vulnus meum, et adolescéntulum in livórem meum.
23
ויאמר למך לנשׁיו עדה וצלה שׁמען קולי נשׁי למך האזינה אמירתי כי אישׁ הרגתי לפצעי וילד לחברתי
23
And Lamech said unto his wives, Adah and Zillah, Hear my voice; ye wives of Lamech, hearken unto my speech: for I have slain a man to my wounding, and a young man to my hurt.
23
[not available]
24
כִּ֥י שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקַּם־קָ֑יִן וְלֶ֖מֶךְ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָֽה׃
24
ὅτι ἑπτάκις ἐκδεδίκηται ἐκ Κάιν, ἐκ δὲ Λάμεχ ἑβδομηκοντάκις ἑπτά.
24
Séptuplum últio dábitur de Cain: de Lamech vero septuágies sépties.
24
כי שׁבעתים יקם־קין ולמך שׁבעים ושׁבעה
24
If Cain shall be avenged sevenfold, truly Lamech seventy and sevenfold.
24
[not available]
25
וַיֵּ֨דַע אָדָ֥ם עוֹד֙ אֶת אִשְׁתּ֔־וֹ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת שְׁמ֖־וֹ שֵׁ֑ת כִּ֣י שָֽׁת לִ֤־י אֱלֹהִים֙ זֶ֣רַע אַחֵ֔ר תַּ֣חַת הֶ֔בֶל כִּ֥י הֲרָג֖וֹ קָֽיִן׃
25
Ἔγνω δὲ Ἀδὰμ Εὕαν τὴν γυναῖκα αὐτοῦ, καὶ συλλαβοῦσα ἔτεκεν υἱόν. καὶ ἐπωνόμασεν τὸ ὄνομα αὐτοῦ Σὴθ λέγουσα Ἐξανέστησεν γάρ μοι ὁ θεὸς σπέρμα ἕτερον ἀντὶ Ἅβελ, ὃν ἀπέκτεινεν Κάιν.
25
Cognóvit quoque adhuc Adam uxórem suam: et péperit fílium, vocavítque nomen eius Seth, dicens: Pósuit mihi Deus semen áliud pro Abel, quem occídit Cain.
25
וידע אדם עוד את אשׁתו ותלד בן ויקרא את שׁמו שׁת כי שׁת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין
25
And Adam knew his wife again; and she bare a son, and called his name Seth: For God, [said she], hath appointed me another seed instead of Abel, whom Cain slew.
25
[not available]
26
וּלְשֵׁ֤ת גַּם־הוּא֙ יֻלַּד־בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת שְׁמ֖־וֹ אֱנ֑וֹשׁ אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ פ
26
καὶ τῷ Σὴθ ἐγένετο υἱός, ἐπωνόμασεν δὲ τὸ ὄνομα αὐτοῦ Ἐνώς · οὗτος ἤλπισεν ἐπικαλεῖσθαι τὸ ὄνομα Κυρίου τοῦ θεοῦ.
26
Sed et Seth natus est fílius, quem vocávit Enos: iste cœpit invocáre nomen Dómini.
26
ולשׁת גם־הוא ילד־בן ויקרא את שׁמו אנושׁ אז החל לקרא בשׁם יהוה
26
And to Seth, to him also there was born a son; and he called his name Enos: then began men to call upon the name of the LORD.
26
[not available]
