THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1📜
צַדִּ֤יק אַתָּה֙ יְהוָ֔ה כִּ֥י אָרִ֖יב אֵלֶ֑יךָ אַ֤ךְ מִשְׁפָּטִים֙ אֲדַבֵּ֣ר אוֹתָ֔ךְ מַדּ֗וּעַ דֶּ֤רֶךְ רְשָׁעִים֙ צָלֵ֔חָה שָׁל֖וּ כָּל־בֹּ֥גְדֵי בָֽגֶד׃
1
Δίκαιος εἶ, Κύριε, ὅτι ἀπολογήσομαι πρὸς σέ · πλὴν κρίματα λαλήσω πρὸς σέ. τί ὅτι ὁδὸς ἀσεβῶν εὐοδοῦται? εὐθήνησαν πάντες οἱ ἀθετοῦντες ἀθετήματα?
1
Iustus quidem tu es Dómine, si dísputem tecum: verúmtamen iusta loquar ad te: Quare via impiórum prosperátur: bene est ómnibus, qui prævaricántur, et iníque agunt?
1
[not available]
1
Righteous [art] thou, O LORD, when I plead with thee: yet let me talk with thee of [thy] judgments: Wherefore doth the way of the wicked prosper? [wherefore] are all they happy that deal very treacherously?
1
[not available]
2📜
נְטַעְתָּם֙ גַּם־שֹׁרָ֔שׁוּ יֵלְכ֖וּ גַּם־עָ֣שׂוּ פֶ֑רִי קָר֤וֹב אַתָּה֙ בְּפִיהֶ֔ם וְרָח֖וֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶֽם׃
2
ἐφύτευσας αὐτοὺς καὶ ἐριζώθησαν, ἐτεκνοποιήσαντο καὶ ἐποίησαν καρπόν · ἐγγὺς εἶ σὺ τοῦ στόματος αὐτῶν, καὶ πόρρω ἀπὸ τῶν νεφρῶν αὐτῶν ·
2
Plantásti eos, et radícem misérunt: profíciunt, et fáciunt fructum: prope es tu ori eórum, et longe a rénibus eórum.
2
[not available]
2
Thou hast planted them, yea, they have taken root: they grow, yea, they bring forth fruit: thou [art] near in their mouth, and far from their reins.
2
[not available]
3📜
וְאַתָּ֤ה יְהוָה֙ יְדַעְתָּ֔נִי תִּרְאֵ֕נִי וּבָחַנְתָּ֥ לִבִּ֖י אִתָּ֑ךְ הַתִּקֵם֙ כְּצֹ֣אן לְטִבְחָ֔ה וְהַקְדִּשֵׁ֖ם לְי֥וֹם הֲרֵגָֽה׃ ס
3
καὶ σύ, Κύριε, γινώσκεις με, δεδοκίμακας τὴν καρδίαν μου ἐναντίον σου · ἅγνισον αὐτοὺς εἰς ἡμέραν σφαγῆς αὐτῶν.
3
Et tu Dómine nosti me, vidísti me, et probásti cor meum tecum: cóngrega eos quasi gregem ad víctimam, et sanctífica eos in die occisiónis.
3
[not available]
3
But thou, O LORD, knowest me: thou hast seen me, and tried mine heart toward thee: pull them out like sheep for the slaughter, and prepare them for the day of slaughter.
3
4Q70 · f16
[תרא׳ני ובחנת לב׳י את׳ך ה]ת#ק׳ם כ#[צאן לטבחה והקדש׳ם ליום הרגה] ׃
4📜
עַד־מָתַי֙ תֶּאֱבַ֣ל הָאָ֔רֶץ וְעֵ֥שֶׂב כָּל הַ־שָּׂדֶ֖ה יִיבָ֑שׁ מֵרָעַ֣ת יֹֽשְׁבֵי בָ֗־הּ סָפְתָ֤ה בְהֵמוֹת֙ וָע֔וֹף כִּ֣י אָמְר֔וּ לֹ֥א יִרְאֶ֖ה אֶת אַחֲרִיתֵֽ־נוּ׃
4
ἕως πότε πενθήσει ἡ γῆ καὶ πᾶς ὁ χόρτος τοῦ ἀγροῦ ξηρανθήσεται ἀπὸ κακίας τῶν κατοικούντων ἐν αὐτῇ? ἠφανίσθησαν κτήνη καὶ πετεινά, ὅτι εἶπαν Οὐκ ὄψεται ὁ θεὸς ὁδοὺς ἡμῶν.
4
Usquequo lugébit terra, et herba omnis regiónis siccábitur, propter malítiam habitántium in ea? consúmptum est ánimal, et vólucre, quóniam dixérunt: Non vidébit novíssima nostra.
4
[not available]
4
How long shall the land mourn, and the herbs of every field wither, for the wickedness of them that dwell therein? the beasts are consumed, and the birds; because they said, He shall not see our last end.
4
4Q70 · f16
[עד־מתי תאבל הא]ר##ץ# ו#?ע##ש#ב כל הש##ד##[ה ייבש מרעת ישבי ב׳ה ספתה] [בהמות ועוף ]כ##י יאמרו לוא ירא{{ כ }}ה יה[וה את אחרית׳נו ׃
5📜
כִּ֣י אֶת־רַגְלִ֥ים ׀ רַ֨צְתָּה֙ וַיַּלְא֔וּךָ וְאֵ֥יךְ תְּתַֽחֲרֶ֖ה אֶת הַ־סּוּסִ֑ים וּבְאֶ֤רֶץ שָׁלוֹם֙ אַתָּ֣ה בוֹטֵ֔חַ וְאֵ֥יךְ תַּעֲשֶׂ֖ה בִּגְא֥וֹן הַיַּרְדֵּֽן׃
5
σοῦ οἱ πόδες τρέχουσιν καὶ ἐκλύουσίν σε · πῶς παρασκευάσῃ ἐφ᾽ ἵπποις? καὶ ἐν γῇ εἰρήνης οὐ πέποιθας · πῶς ποιήσεις ἐν φρυάγματι τοῦ Ἰορδάνου?
5
Si cum pedítibus currens laborásti, quómodo conténdere póteris cum equis? cum autem in terra pacis secúrus fúeris, quid fácies in supérbia Iordánis?
5
[not available]
5
If thou hast run with the footmen, and they have wearied thee, then how canst thou contend with horses? and [if] in the land of peace, [wherein] thou trustedst, [they wearied thee], then how wilt thou do in the swelling of Jordan?
5
4Q70 · f16
כי את]־[רגלים רצתה וילאו׳ך ואיך ת]ת##חרה את הסוסים (^ ו ^)בא[ר]ץ#[ שלום אתה בוטח ואיך] [תעשה בגאון הירדן ׃
6📜
כִּ֧י גַם אַחֶ֣י־ךָ וּבֵית אָבִ֗י־ךָ גַּם־הֵ֨מָּה֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔ךְ גַּם־הֵ֛מָּה קָרְא֥וּ אַחֲרֶ֖יךָ מָלֵ֑א אַל־תַּאֲמֵ֣ן בָּ֔ם כִּֽי־יְדַבְּר֥וּ אֵלֶ֖יךָ טוֹבֽוֹת׃ ס
6
ὅτι καὶ οἱ ἀδελφοί σου καὶ ὁ οἶκος τοῦ πατρός σου, καὶ οὗτοι ἠθέτησάν σε, καὶ αὐτοὶ ἐβόησαν, ἐκ τῶν ὀπίσω σου ἐπισυνήχθησαν · μὴ πιστεύσῃς ἐν αὐτοῖς, ὅτι λαλοῦσιν πρὸς σὲ καλά.
6
Nam et fratres tui, et domus patris tui, étiam ipsi pugnavérunt advérsum te, et clamavérunt post te plena voce: ne credas eis, cum locúti fúerint tibi bona.
6
[not available]
6
For even thy brethren, and the house of thy father, even they have dealt treacherously with thee; yea, they have called a multitude after thee: believe them not, though they speak fair words unto thee.
6
4Q70 · f16
כי גם אח]י׳ך ובית אבי׳ך גם־ה##[מה בגדו ב׳ך גם־המה] [קראו אחרי׳ך מלא אל־תאמן ב]׳ם# כי־ידברו אלי?׳[ך טובות ׃
7📜
עָזַ֨בְתִּי֙ אֶת בֵּיתִ֔־י נָטַ֖שְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִ֑־י נָתַ֛תִּי אֶת־יְדִד֥וּת נַפְשִׁ֖י בְּכַ֥ף אֹיְבֶֽיהָ׃
7
Ἐνκαταλέλοιπα τὸν οἶκόν μου, ἀφῆκα τὴν κληρονομίαν μου, ἔδωκα τὴν ἠγαπημένην ψυχήν μου εἰς χεῖρας ἐχθρῶν αὐτῆς.
7
Relíqui domum meam, dimísi hereditátem meam: dedi diléctam ánimam meam in manu inimicórum eius.
7
[not available]
7
I have forsaken mine house, I have left mine heritage; I have given the dearly beloved of my soul into the hand of her enemies.
7
4Q70 · f16
עזבתי את] [בית׳י נטשתי את נחלת׳י נתתי את־ידדו]ת# נפ#ש##׳[י בכף איבי׳ה ε ׃
8📜
הָיְתָה לִּ֥־י נַחֲלָתִ֖י כְּאַרְיֵ֣ה בַיָּ֑עַר נָתְנָ֥ה עָלַ֛י בְּקוֹלָ֖הּ עַל־כֵּ֥ן שְׂנֵאתִֽיהָ׃
8
ἐγενήθη ἡ κληρονομία μου ἐμοὶ ὡς λέων ἐν δρυμῷ · ἔδωκεν ἐπ᾽ ἐμὲ τὴν φωνὴν αὐτῆς, διὰ τοῦτο ἐμίσησα αὐτήν.
8
Facta est mihi heréditas mea quasi leo in silva: dedit contra me vocem, ídeo odívi eam.
8
[not available]
8
Mine heritage is unto me as a lion in the forest; it crieth out against me: therefore have I hated it.
8
[not available]
9📜
הַעַ֨יִט צָב֤וּעַ נַחֲלָתִי֙ לִ֔י הַעַ֖יִט סָבִ֣יב עָלֶ֑יהָ לְכ֗וּ אִסְפ֛וּ כָּל־חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה הֵתָ֥יוּ לְאָכְלָֽה׃
9
μὴ σπήλαιον ὑαίνης ἡ κληρονομία μου ἐμοί, ἢ σπήλαιον κύκλῳ αὐτῆς? βαδίσατε συνάγετε πάντα τὰ θηρία τοῦ ἀγροῦ, καὶ ἐλθέτωσαν τοῦ φαγεῖν αὐτήν.
9
Numquid avis díscolor heréditas mea mihi? numquid avis tincta per totum? veníte, congregámini omnes béstiæ terræ, properáte ad devorándum.
9
[not available]
9
Mine heritage [is] unto me [as] a speckled bird, the birds round about [are] against her; come ye, assemble all the beasts of the field, come to devour.
9
[not available]
10📜
רֹעִ֤ים רַבִּים֙ שִֽׁחֲת֣וּ כַרְמִ֔י בֹּסְס֖וּ אֶת חֶלְקָתִ֑־י נָֽתְנ֛וּ אֶת־חֶלְקַ֥ת חֶמְדָּתִ֖י לְמִדְבַּ֥ר שְׁמָמָֽה׃
10
ποιμένες πολλοὶ διέφθειραν τὸν ἀμπελῶνά μου, ἐμόλυναν τὴν μερίδα μου, ἔδωκαν τὴν μερίδα τὴν ἐπιθυμητήν μου εἰς ἔρημον ἄβατον,
10
Pastóres multi demolíti sunt víneam meam, conculcavérunt partem meam: dedérunt portiónem meam desiderábilem in desértum solitúdinis.
10
[not available]
10
Many pastors have destroyed my vineyard, they have trodden my portion under foot, they have made my pleasant portion a desolate wilderness.
10
[not available]
11📜
שָׂמָהּ֙ לִשְׁמָמָ֔ה אָבְלָ֥ה עָלַ֖י שְׁמֵמָ֑ה נָשַׁ֨מָּה֙ כָּל הָ־אָ֔רֶץ כִּ֛י אֵ֥ין אִ֖ישׁ שָׂ֥ם עַל־לֵֽב׃
11
ἐτέθη εἰς ἀφανισμὸν ἀπωλείας · δι᾽ ἐμὲ ἀφανισμῷ ἠφανίσθη πᾶσα ἡ γῆ, ὅτι οὐκ ἔστιν ἀνὴρ τιθέμενος ἐν καρδίᾳ.
11
Posuérunt eam in dissipatiónem, luxítque super me: desolatióne desoláta est omnis terra: quia nullus est qui recógitet corde.
11
[not available]
11
They have made it desolate, [and being] desolate it mourneth unto me; the whole land is made desolate, because no man layeth [it] to heart.
11
[not available]
12📜
עַֽל־כָּל־שְׁפָיִ֣ם בַּמִּדְבָּ֗ר בָּ֚אוּ שֹֽׁדְדִ֔ים כִּ֣י חֶ֤רֶב לַֽיהוָה֙ אֹֽכְלָ֔ה מִקְצֵה־אֶ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ אֵ֥ין שָׁל֖וֹם לְכָל־בָּשָֽׂר׃ ס
12
ἐπὶ πᾶσαν διεκβολὴν ἐν τῇ ἐρήμῳ ἦλθον ταλαιπωροῦντες, ὅτι μάχαιρα τοῦ κυρίου καταφάγεται ἀπ᾽ ἄκρου τῆς γῆς, οὐκ ἔστιν εἰρήνη πάσῃ σαρκί.
12
Super omnes vias desérti venérunt vastatóres, quia gládius Dómini devorábit: ab extrémo terræ usque ad extrémum eius, non est pax univérsæ carni.
12
[not available]
12
The spoilers are come upon all high places through the wilderness: for the sword of the LORD shall devour from the [one] end of the land even to the [other] end of the land: no flesh shall have peace.
12
[not available]
13📜
זָרְע֤וּ חִטִּים֙ וְקֹצִ֣ים קָצָ֔רוּ נֶחְל֖וּ לֹ֣א יוֹעִ֑לוּ וּבֹ֨שׁוּ֙ מִתְּבוּאֹ֣תֵיכֶ֔ם מֵחֲר֖וֹן אַף־יְהוָֽה׃ ס
13
σπείρατε πυροὺς καὶ ἄκανθαν θερίζετε · οἱ κλῆροι αὐτῶν οὐκ ὠφελήσουσιν αὐτούς · αἰσχύνθητε ἀπὸ καυχήσεως ὑμῶν, ἀπὸ ὀνειδισμοῦ ἔναντι Κυρίου.
13
Seminavérunt tríticum, et spinas messuérunt: hereditátem accepérunt, et non eis próderit: confundémini a frúctibus vestris, propter iram furóris Dómini.
13
[not available]
13
They have sown wheat, but shall reap thorns: they have put themselves to pain, [but] shall not profit: and they shall be ashamed of your revenues because of the fierce anger of the LORD.
13
4Q70 · f17_20
[וקצים קצרו נחלו לא יועלו ו]בשו מתב[ואתי׳כם מחרון אף־יהוה ׃
14📜
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה עַל־כָּל שְׁכֵנַ־י֙ הָֽרָעִ֔ים הַנֹּֽגְעִים֙ בַּֽנַּחֲלָ֔ה אֲשֶׁר־הִנְחַ֥לְתִּי אֶת עַמִּ֖־י אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הִנְנִ֤י נֹֽתְשָׁם֙ מֵעַ֣ל אַדְמָתָ֔ם וְאֶת־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה אֶתּ֥וֹשׁ מִתּוֹכָֽם׃
14
Ὅτι τάδε λέγει Κύριος περὶ πάντων τῶν γειτόνων τῶν πονηρῶν, τῶν ἁπτομένων τῆς κληρονομίας μου ἧς ἐμέρισα τῷ λαῷ μου Ἰσραήλ Ἰδοὺ ἐγὼ ἀποσπῶ αὐτοὺς ἀπὸ τῆς γῆς αὐτῶν, καὶ τὸν Ἰούδαν ἐκβαλῶ ἐκ μέσου αὐτῶν.
14
Hæc dicit Dóminus advérsum omnes vicínos meos péssimos, qui tangunt hereditátem, quam distríbui pópulo meo Israel: Ecce ego evéllam eos de terra sua, et domum Iuda evéllam de médio eórum.
14
[not available]
14
Thus saith the LORD against all mine evil neighbours, that touch the inheritance which I have caused my people Israel to inherit; Behold, I will pluck them out of their land, and pluck out the house of Judah from among them.
14
4Q70 · f17_20
[כה ]אמר יהוה על־כ##[ל ]ש#כ#נ?׳[י הרעים הנגעים בנחלה אשר־הנחלתי את] עמ׳י את־ישרא[ל הנ׳ני ]נ?תוש׳ם#[ מעל אדמת׳ם ואת־בית יהודה אתוש] מ[תוכ׳ם ׃
15📜
וְהָיָ֗ה אַֽחֲרֵי֙ נָתְשִׁ֣י אוֹתָ֔ם אָשׁ֖וּב וְרִֽחַמְתִּ֑ים וַהֲשִׁבֹתִ֛ים אִ֥ישׁ לְנַחֲלָת֖וֹ וְאִ֥ישׁ לְאַרְצֽוֹ׃
15
καὶ ἔσται μετὰ τὸ ἐκβαλεῖν με αὐτοὺς ἐπιστρέψω καὶ ἐλεήσω αὐτούς, καὶ κατοικιῶ αὐτοὺς ἕκαστον εἰς τὴν κληρονομίαν αὐτοῦ καὶ ἕκαστον εἰς τὴν γῆν αὐτοῦ.
15
Et cum evúlsero eos, convértar, et miserébor eórum, et redúcam eos: virum ad hereditátem suam, et virum in terram suam.
15
[not available]
15
And it shall come to pass, after that I have plucked them out I will return, and have compassion on them, and will bring them again, every man to his heritage, and every man to his land.
15
4Q70 · f17_20
והיה אחרי נ]תש׳י א[ות׳ם אשוב ורחמתי׳ם והשבתי׳ם איש] [לנחלת׳ו ואיש לארצ׳ו ׃
16📜
וְהָיָ֡ה אִם־לָמֹ֣ד יִלְמְדוּ֩ אֶת־דַּֽרְכֵ֨י עַמִּ֜י לְהִשָּׁבֵ֤עַ בִּשְׁמִי֙ חַי־יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֤ר לִמְּדוּ֙ אֶת עַמִּ֔־י לְהִשָּׁבֵ֖עַ בַּבָּ֑עַל וְנִבְנ֖וּ בְּת֥וֹךְ עַמִּֽי׃
16
καὶ ἔσται ἐὰν μαθόντες μάθωσιν τὴν ὁδὸν τοῦ λαοῦ μου τοῦ ὀμνύειν τῷ ὀνόματί μου Ζῇ Κύριος, καθὼς ἐδίδαξαν τὸν λαόν μου ὀμνύειν τῇ Βάαλ, καὶ οἰκοδομηθήσεται ἐν μέσῳ τοῦ λαοῦ μου ·
16
Et erit: si erudíti didícerint vias pópuli mei, ut iurent in nómine meo: Vivit Dóminus, sicut docuérunt pópulum meum iuráre in Baal: ædificabúntur in médio pópuli mei.
16
[not available]
16
And it shall come to pass, if they will diligently learn the ways of my people, to swear by my name, The LORD liveth; as they taught my people to swear by Baal; then shall they be built in the midst of my people.
16
4Q70 · f17_20
והיה ]א#ם־למד י[למדו את־דרכי עמ׳י להשבע בשמ׳י] [חי־יהוה כאשר למדו את ע]מ׳י להשבע# ב##[בעל ונבנו בתוך עמ׳י ׃
17📜
וְאִ֖ם לֹ֣א יִשְׁמָ֑עוּ וְנָ֨תַשְׁתִּ֜י אֶת הַ־גּ֥וֹי הַה֛וּא נָת֥וֹשׁ וְאַבֵּ֖ד נְאֻם־יְהוָֽה׃ ס
17
ἐὰν δὲ μὴ ἐπιστρέψωσιν, καὶ ἐξαρῶ τὸ ἔθνος ἐκεῖνο ἐξάρσει καὶ ἀπωλείᾳ.
17
Quod si non audíerint, evéllam gentem illam evulsióne et perditióne, ait Dóminus.
17
[not available]
17
But if they will not obey, I will utterly pluck up and destroy that nation, saith the LORD.
17
4Q70 · f17_20, f21_22i
ואם לא ישמעו] ונתשתי את##[ הגו]י ההוא נתוש ואבד נאם־יהוה[ ׃
