THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה לִ֥־י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃
1
Καὶ εἶπεν Βαλαὰμ τῷ Βαλάκ Οἰκοδόμησόν μοι ἐνταῦθα ἑπτὰ βωμούς, καὶ ἑτοίμασόν μοι ἐνταῦθα ἑπτὰ μόσχους καὶ ἑπτὰ κριούς.
1
Dixítque Bálaam ad Balac: Ædífica mihi hic septem aras, et para tótidem vítulos, eiusdémque númeri aríetes.
1
ויאמר בלעם אל־בלק עשׂה לי בזה שׁבעה מזבחות והכן לי בזה שׁבעה פרים ושׁבעה אילים
1
And Balaam said unto Balak, Build me here seven altars, and prepare me here seven oxen and seven rams.
1
4Q27 · f23_26
[בלעם אל־בלק עשה ל׳י בזה שבעה מזבחות והכן ל׳י בזה שבע]ה## פרים ושבעה# [אילים ׃ ויו#?[אמר]
2
וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֨עַל בָּלָ֧ק וּבִלְעָ֛ם פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃
2
καὶ ἐποίησεν Βαλὰκ ὃν τρόπον εἶπεν αὐτῷ Βαλαάμ, καὶ ἀνήνεγκεν μόσχον καὶ κριὸν ἐπὶ τὸν βωμόν.
2
Cumque fecísset iuxta sermónem Bálaam, imposuérunt simul vítulum et aríetem super aram.
2
ויעשׂ בלק כאשׁר דבר בלעם ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח
2
And Balak did as Balaam had spoken; and Balak and Balaam offered on [every] altar a bullock and a ram.
2
4Q27 · f23_26
ויעש בלק כאשר דבר בלעם ויעל ]ב##[ל]ק ובלעם פ#[ר ו]איל ב#מ#זב##ח ׃
3
וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֮ עַל עֹלָתֶ־ךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֵ֤ה יְהוָה֙ לִקְרָאתִ֔י וּדְבַ֥ר מַה יַּרְאֵ֖־נִי וְהִגַּ֣דְתִּי לָ֑ךְ וַיֵּ֖לֶךְ שֶֽׁפִי׃
3
καὶ εἶπεν Βαλαὰμ πρὸς Βαλάκ Παράστηθι ἐπὶ τῆς θυσίας σου, καὶ πορεύσομαι, εἴ μοι φανεῖται ὁ θεὸς ἐν συναντήσει · καὶ ῥῆμα ὃ ἐάν μοι δείξῃ ἀναγγελῶ σοι. καὶ παρέστη Βαλὰκ ἐπὶ τῆς θυσίας αὐτοῦ · καὶ Βαλαὰμ ἐπορεύθη ἐπερωτῆσαι τὸν θεόν, καὶ ἐπορεύθη εὐθεῖαν.
3
Dixítque Bálaam ad Balac: Sta paulísper iuxta holocáustum tuum, donec vadam, si forte occúrrat mihi Dóminus, et quodcúmque imperáverit, loquar tibi.
3
ויאמר בלעם אל בלק התיצב על עלתיך ואלכה אולי יקרא אלהים לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך וילך שׁפי
3
And Balaam said unto Balak, Stand by thy burnt offering, and I will go: peradventure the LORD will come to meet me: and whatsoever he sheweth me I will tell thee. And he went to an high place.
3
4Q27 · f23_26
[ויואמר בלעם אל בלק התיצב על ע]ו?לת׳כה ואנוכי אלך א(^ ו ^)לי יקר#ה א#לו(# ה #)י?ם [לקראת׳י ודבר מה ירא׳ני והגד]ת#י ל׳[כה ו]ילך ויתיצב בלק על ע[ו]לת#׳ו ובלעם [נקרה אל אלוהים וילך שפי ׃
4
וַיִּקָּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֶת־שִׁבְעַ֤ת הַֽמִּזְבְּחֹת֙ עָרַ֔כְתִּי וָאַ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃
4
καὶ ἐφάνη ὁ θεὸς τῷ Βαλαάμ, καὶ εἶπεν πρὸς αὐτὸν Βαλαάμ Τοὺς ἑπτὰ βωμοὺς ἡτοίμασα, καὶ ἀνεβίβασα μόσχον καὶ κριὸν ἐπὶ τὸν βωμόν.
4
Cumque abiísset velóciter, occúrrit illi Deus. Locutúsque ad eum Bálaam: Septem, inquit, aras eréxi, et impósui vítulum et aríetem désuper.
4
וימצא מלאך אלהים את בלעם ויאמר אליו את־שׁבעת המזבחות ערכתי ואעלה פר ואיל במזבח
4
And God met Balaam: and he said unto him, I have prepared seven altars, and I have offered upon [every] altar a bullock and a ram.
4
4Q27 · f23_26
וימצא ]מל[אך אלוהי]ם##[ את ב]ל#ע#ם# ו#?י#?ו(# א##[מ]ר #) א#לי׳ו [את־שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח ׃
5
וַיָּ֧שֶׂם יְהוָ֛ה דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃
5
καὶ ἐνέβαλεν ὁ θεὸς ῥῆμα εἰς στόμα Βαλαὰμ καὶ εἶπεν Ἐπιστραφεὶς πρὸς Βαλὰκ οὕτως λαλήσεις.
5
Dóminus autem pósuit verbum in ore eius, et ait: Revértere ad Balac, et hæc loquéris.
5
וישׂם מלאך יהוה דבר בפי בלעם ויאמר שׁוב אל־בלק וכה תדבר
5
And the LORD put a word in Balaam ’s mouth, and said, Return unto Balak, and thus thou shalt speak.
5
2Q29 · f1
[בפי בלעם ויאומר שוב אל־בלק וכו]ה## ת#ד#ב#ר# ׃
6
וַיָּ֣שָׁב אֵלָ֔יו וְהִנֵּ֥ה נִצָּ֖ב עַל עֹלָת֑־וֹ ה֖וּא וְכָל־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃
6
καὶ ἀπεστράφη πρὸς αὐτόν · καὶ ὅδε ἐφιστήκει ἐπὶ τῶν ὁλοκαυτωμάτων αὐτοῦ, καὶ πάντες οἱ ἄρχοντες Μωὰβ μετ᾽ αὐτοῦ. καὶ ἐγενήθη πνεῦμα θεοῦ ἐπ᾽ αὐτῷ ·
6
Revérsus invénit stantem Balac iuxta holocáustum suum, et omnes príncipes Moabitárum:
6
וישׁב אליו והנה נצב על עלתיו הוא וכל־שׂרי מואב
6
And he returned unto him, and, lo, he stood by his burnt sacrifice, he, and all the princes of Moab.
6
2Q29 · f1
ו#?[ישוב אלי׳ו והנה נצב על עולת׳ו הוא וכול שרי] [מואב ׃
7
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־אֲ֠רָם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי־קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה לִּ֣־י יַעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃
7
καὶ ἀναλαβὼν τὴν παραβολὴν αὐτοῦ εἶπεν Ἐκ Μεσοποταμίας μετεπέμψατό με Βαλάκ, βασιλεὺς Μωὰβ ἐξ ὀρέων ἀπ᾽ ἀνατολῶν, λέγων Δεῦρο ἄρασαί μοι τὸν Ἰακώβ, καὶ δεῦρο ἐπικατάρασαί μοι τὸν Ἰσραήλ.
7
assumptáque parábola sua, dixit: De Aram addúxit me Balac rex Moabitárum, de móntibus oriéntis: Veni, inquit, et máledic Iacob: própera, et detestáre Israel.
7
וישׂא משׁלו ויאמר מארם ינחני בלק מלך־מואב מהררי־קדם לכה ארה לי יעקב ולכה זעמה ישׂראל
7
And he took up his parable, and said, Balak the king of Moab hath brought me from Aram, out of the mountains of the east, [saying], Come, curse me Jacob, and come, defy Israel.
7
2Q29 · f1
וישא משל׳ו ויאומר מן־אר]ם# ינח׳ני בלק##[ מלך־מואב מהררי־קדם לכ׳ה אר׳ה ל׳י יעקוב ולכ׳ה] [זעמ׳ה ישראל ׃
8
מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְהוָֽה׃
8
τί ἀράσωμαι ὃν μὴ καταρᾶται Κύριος; ἢ τί καταράσωμαι ὃν μὴ καταρᾶται ὁ θεός;
8
Quómodo maledícam, cui non maledíxit Deus? qua ratióne detéster, quem Dóminus non detestátur?
8
מה אקב לא קבו אל ומה אזעם לא זעם יהוה
8
How shall I curse, whom God hath not cursed? or how shall I defy, [whom] the LORD hath not defied?
8
2Q29 · f1
מה אקוב לוא קב׳ה אל ומה אזעום לוא זעם יהוה ׃
9
כִּֽי מֵ־רֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃
9
ὅτι ἀπὸ κορυφῆς ὀρέων ὄψομαι αὐτόν, καὶ ἀπὸ βουνῶν προσνοήσω αὐτόν. ἰδοὺ λαὸς μόνος κατοικήσει, καὶ ἐν ἔθνεσιν οὐ συλλογισθήσεται.
9
De summis silícibus vidébo eum, et de cóllibus considerábo illum. Pópulus solus habitábit, et inter gentes non reputábitur.
9
כי מראשׁ צורים אראנו ומגבעות אשׁורנו הן־עם לבדד ישׁכן ובגוים לא יתחשׁב
9
For from the top of the rocks I see him, and from the hills I behold him: lo, the people shall dwell alone, and shall not be reckoned among the nations.
9
[not available]
10
מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃
10
τίς ἐξηκριβάσατο τὸ σπέρμα Ἰακώβ; καὶ τίς ἐξαριθμήσεται δήμους Ἰσραήλ; ἀποθάνοι ἡ ψυχή μου ἐν ψυχαῖς δικαίων, καὶ γένοιτο τὸ σπέρμα μου ὡς τὸ σπέρμα τούτων.
10
Quis dinumeráre possit púlverem Iacob, et nosse númerum stirpis Israel? Moriátur ánima mea morte iustórum, et fiant novíssima mea horum simília.
10
מי מנה עפר יעקב ומי ספר מרבע ישׂראל תמות נפשׁי מות ישׁירים ותהי אחריתי כמהו
10
Who can count the dust of Jacob, and the number of the fourth [part] of Israel? Let me die the death of the righteous, and let my last end be like his!
10
[not available]
11
וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם מֶ֥ה עָשִׂ֖יתָ לִ֑י לָקֹ֤ב אֹיְבַי֙ לְקַחְתִּ֔יךָ וְהִנֵּ֖ה בֵּרַ֥כְתָּ בָרֵֽךְ׃
11
καὶ εἶπεν Βαλὰκ πρὸς Βαλαάμ Τί πεποίηκάς μοι; εἰς κατάρασιν ἐχθρῶν μου κέκληκά σε, καὶ ἰδοὺ εὐλόγηκας εὐλογίαν.
11
Dixítque Balac ad Bálaam: Quid est hoc quod agis? ut maledíceres inimícis meis vocávi te, et tu e contrário benedícis eis.
11
ויאמר בלק אל־בלעם מה עשׂית לי לקב איבי לקחתיך והנה ברכת ברוך
11
And Balak said unto Balaam, What hast thou done unto me? I took thee to curse mine enemies, and, behold, thou hast blessed [them] altogether.
11
[not available]
12
וַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְהוָה֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר׃
12
καὶ εἶπεν Βαλαὰμ πρὸς Βαλάκ Οὐχὶ ὅσα ἐὰν ἐμβάλῃ ὁ θεὸς εἰς τὸ στόμα μου, τοῦτο φυλάξω λαλῆσαι;
12
Cui ille respóndit: Num áliud possum loqui, nisi quod iússerit Dóminus?
12
ויען ויאמר הלוא את אשׁר ישׂים יהוה בפיי אתו אשׁמר לדבר
12
And he answered and said, Must I not take heed to speak that which the LORD hath put in my mouth?
12
[not available]
13
וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו בָּלָ֗ק לך־נָּ֨א אִתִּ֜י אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְאֶ֣נּוּ מִשָּׁ֔ם אֶ֚פֶס קָצֵ֣הוּ תִרְאֶ֔ה וְכֻלּ֖וֹ לֹ֣א תִרְאֶ֑ה וְקָבְנוֹ לִ֖־י מִשָּֽׁם׃
13
καὶ εἶπεν πρὸς αὐτὸν Βαλάκ Δεῦρο ἔτι μετ᾽ ἐμοῦ εἰς τόπον ἄλλον, ἐξ ὧν οὐκ ὄψῃ αὐτὸν ἐκεῖθεν, ἀλλ᾽ ἢ μέρος τι αὐτοῦ ὄψῃ, πάντας δὲ οὐ μὴ ἴδῃς · καὶ κατάρασαί μοι αὐτὸν ἐκεῖθεν.
13
Dixit ergo Balac: Veni mecum in álterum locum unde partem Israel vídeas, et totum vidére non possis: inde maledícito ei.
13
ויאמר אליו בלק לך־נא אתי אל־מקום אחר תראנו משׁם אפס קצהו תראה וכלו לא תראה וקבנו לי משׁם
13
And Balak said unto him, Come, I pray thee, with me unto another place, from whence thou mayest see them: thou shalt see but the utmost part of them, and shalt not see them all: and curse me them from thence.
13
4Q27 · f23_26
[ויואמר אלי׳ו בלק לכ׳ה נא את׳י אל־מקום אחר תרא׳נו משם אפס ]קצ׳ה##[ו תראה] [וכול׳ו לוא תראה וקוב׳נו ל׳י משם ׃
14
וַיִּקָּחֵ֨הוּ֙ שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים אֶל־רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וַיִּ֨בֶן֙ שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֔ת וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃
14
καὶ παρέλαβεν αὐτὸν εἰς ἀγροῦ σκοπιὰν ἐπὶ κορυφὴν Λελαξευμένου, καὶ ᾠκοδόμησεν ἐκεῖ ἑπτὰ βωμούς, καὶ ἀνεβίβασεν μόσχον καὶ κριὸν ἐπὶ τὸν βωμόν.
14
Cumque duxísset eum in locum sublímem, super vérticem montis Phasga, ædificávit Bálaam septem aras, et impósitis supra vítulo atque aríete,
14
ויקחהו שׂדה צפים אל־ראשׁ הפסגה ויבן שׁבעה מזבחות ויעל פר ואיל במזבח
14
And he brought him into the field of Zophim, to the top of Pisgah, and built seven altars, and offered a bullock and a ram on [every] altar.
14
4Q27 · f23_26
ויקח׳הו שדה צופים אל רואש ]ה##פסגה##[ ויבן] [שם שבעה מזבחות ויעל פר ואיל במזבח ׃
15
וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־בָּלָ֔ק הִתְיַצֵּ֥ב כֹּ֖ה עַל עֹלָתֶ֑־ךָ וְאָנֹכִ֖י אִקָּ֥רֶה כֹּֽה׃
15
καὶ εἶπεν Βαλαὰμ πρὸς Βαλάκ Παράστηθι ἐπὶ τῆς θυσίας σου, ἐγὼ δὲ πορεύσομαι ἐπερωτῆσαι τὸν θεόν.
15
dixit ad Balac: Sta hic iuxta holocáustum tuum, donec ego óbvius pergam.
15
ויאמר אל־בלק התיצב על עלתיך ואנכי אקרא כה
15
And he said unto Balak, Stand here by thy burnt offering, while I meet [the LORD] yonder.
15
4Q27 · f23_26
ויואמר בלעם אל־ב]לק ה##[תיצב] ׃
16
וַיִּקָּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃
16
καὶ συνήντησεν ὁ θεὸς τῷ Βαλαὰμ καὶ ἐνέβαλεν ῥῆμα εἰς τὸ στόμα αὐτοῦ καὶ εἶπεν Ἀποστράφητι πρὸς Βαλάκ, καὶ τάδε λαλήσεις.
16
Cui cum Dóminus occurrísset, posuissétque verbum in ore eius, ait: Revértere ad Balac, et hæc loquéris ei.
16
ויקרא מלאך יהוה אל־בלעם וישׂם דבר בפיו ויאמר שׁוב אל־בלק וכה תדבר
16
And the LORD met Balaam, and put a word in his mouth, and said, Go again unto Balak, and say thus.
16
[not available]
17
וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וְהִנּ֤וֹ נִצָּב֙ עַל עֹ֣לָת֔־וֹ וְשָׂרֵ֥י מוֹאָ֖ב אִתּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ בָּלָ֔ק מַה־דִּבֶּ֖ר יְהוָֽה׃
17
καὶ ἀπεστράφη πρὸς αὐτόν · ὁ δὲ ἐφιστήκει ἐπὶ τῆς ὁλοκαυτώσεως αὐτοῦ, καὶ πάντες οἱ ἄρχοντες Μωὰβ μετ᾽ αὐτοῦ. καὶ εἶπεν αὐτῷ Βαλάκ Τί ἐλάλησεν Κύριος;
17
Revérsus invénit eum stantem iuxta holocáustum suum, et príncipes Moabitárum cum eo. Ad quem Balac: Quid, inquit, locútus est Dóminus?
17
ויבא אליו והנה נצב על עלתיו ושׂרי מואב אתו ויאמר אליו בלק מה־דבר יהוה
17
And when he came to him, behold, he stood by his burnt offering, and the princes of Moab with him. And Balak said unto him, What hath the LORD spoken?
17
[not available]
18
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר ק֤וּם בָּלָק֙ וּֽשֲׁמָ֔ע הַאֲזִ֥ינָה עָדַ֖י בְּנ֥וֹ צִפֹּֽר׃
18
καὶ ἀναλαβὼν τὴν παραβολὴν αὐτοῦ εἶπεν Ἀνάστηθι Βαλάκ, καὶ ἄκουε · ἐνώτισαι μάρτυς, υἱὸς Σεπφώρ.
18
At ille, assúmpta parábola sua, ait: Sta Balac, et auscúlta, audi fili Sephor:
18
וישׂא משׁלו ויאמר קום בלק ושׁמעה האזינה עדי בנו צפור
18
And he took up his parable, and said, Rise up, Balak, and hear; hearken unto me, thou son of Zippor:
18
[not available]
19
לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה׃
19
οὐχ ὡς ἄνθρωπος ὁ θεὸς διαρτηθῆναι, οὐδὲ ὡς υἱὸς ἀνθρώπου ἀπειληθῆναι · αὐτὸς εἴπας οὐχὶ ποιήσει; λαλήσει, καὶ οὐχὶ ἐμμενεῖ;
19
Non est Deus quasi homo, ut mentiátur, nec ut fílius hóminis, ut mutétur. Dixit ergo, et non fáciet? locútus est, et non implébit?
19
לא אישׁ אל ויכזב ובן־אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשׂה דבר ולא יקימנה
19
God [is] not a man, that he should lie; neither the son of man, that he should repent: hath he said, and shall he not do [it]? or hath he spoken, and shall he not make it good?
19
[not available]
20
הִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה׃
20
ἰδοὺ εὐλογεῖν παρείλημμαι · εὐλογήσω, καὶ οὐ μή ἀποστρέψω.
20
Ad benedicéndum addúctus sum: benedictiónem prohibére non váleo.
20
הן לברך לקחתי אברך ולא אשׁיבנה
20
Behold, I have received [commandment] to bless: and he hath blessed; and I can not reverse it.
20
[not available]
21
לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֨וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֤ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ׃
21
οὐκ ἔσται μόχθος ἐν Ἰακώβ, οὐδὲ ὀφθήσεται πόνος ἐν Ἰσραήλ · Κύριος ὁ θεὸς αὐτοῦ μετ᾽ αὐτοῦ, τὰ ἔνδοξα ἀρχόντων ἐν αὐτῷ.
21
Non est idólum in Iacob, nec vidétur simulácrum in Israel. Dóminus Deus eius cum eo est, et clangor victóriæ regis in illo.
21
לא אביט און ביעקב ולא־ראה עמל בישׂראל יהוה אלהיו עמו ותרועת מלך בו
21
He hath not beheld iniquity in Jacob, neither hath he seen perverseness in Israel: the LORD his God [is] with him, and the shout of a king [is] among them.
21
4Q27 · f24ii+27_30
ε לוא אביט עון ביעקוב ולו]א ראה [עמל בישראל יהוה אלוהי׳ו עמ׳ו ותרועת מלך ב׳ו ׃
22
אֵ֖ל מוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ׃
22
θεὸς ὁ ἐξαγαγὼν αὐτοὺς ἐξ Αἰγύπτου · ὡς δόξα μονοκέρωτος αὐτῷ.
22
Deus edúxit illum de Ægýpto, cuius fortitúdo símilis est rhinocerótis.
22
אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו
22
God brought them out of Egypt; he hath as it were the strength of an unicorn.
22
4Q27 · f24ii+27_30
אל מוציא׳ם ממצר]י(# ם #) ׃
23
כִּ֤י לֹא־נַ֨חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּ֖עַל אֵֽל׃
23
οὐ γάρ ἐστιν οἰωνισμὸς ἐν Ἰακώβ, οὐδὲ μαντεία ἐν Ἰσραήλ. κατὰ καιρὸν ῥηθήσεται Ἰακὼβ καὶ τῷ Ἰσραὴλ τί ἐπιτέλεσει ὁ θεός.
23
Non est augúrium in Iacob, nec divinátio in Israel: tempóribus suis dicétur Iacob et Israéli quid operátus sit Deus.
23
כי לא־נחשׁ ביעקב ולא־קסם בישׂראל כעת יאמר ליעקב ולישׂראל מה־פעל אל
23
Surely [there is] no enchantment against Jacob, neither [is there] any divination against Israel: according to this time it shall be said of Jacob and of Israel, What hath God wrought!
23
[not available]
24
הֶן־עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד־יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם־חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה׃
24
ἰδοὺ λαὸς ὡς σκύμνος ἀναστήσεται, καὶ ὡς λέων γαυριωθήσεται · οὐ κοιμηθήσεται ἕως φάγῃ θήραν, καὶ αἷμα τραυματιῶν πίεται.
24
Ecce pópulus ut leǽna consúrget, et quasi leo erigétur: non accubábit donec dévoret prædam, et occisórum sánguinem bibat.
24
הן־עם כלביה יקום וכאריה יתנשׂא לא ישׁכב עד־יאכל טרף ודם־חללים ישׁתה
24
Behold, the people shall rise up as a great lion, and lift up himself as a young lion: he shall not lie down until he eat [of] the prey, and drink the blood of the slain.
24
[not available]
25
וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם גַּם־קֹ֖ב לֹ֣א תִקֳּבֶ֑נּוּ גַּם־בָּרֵ֖ךְ לֹ֥א תְבָרֲכֶֽנּוּ׃
25
καὶ εἶπεν Βαλὰκ πρὸς Βαλαάμ Οὔτε κατάραις καταράσῃ μοι αὐτόν, οὔτε εὐλογῶν μὴ εὐλογήσῃς αὐτόν.
25
Dixítque Balac ad Bálaam: Nec maledícas ei, nec benedícas.
25
ויאמר בלק אל־בלעם גם־קב לא תקבנו וגם ברוך לא תברכנו
25
And Balak said unto Balaam, Neither curse them at all, nor bless them at all.
25
[not available]
26
וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֔ם וַיֹּ֖אמֶר אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֨יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֶֽעֱשֶֽׂה׃
26
καὶ ἀποκριθεὶς Βαλαὰμ εἶπεν τῷ Βαλάκ Οὐκ ἐλάλησά σοι λέγων Τὸ ῥῆμα ὃ ἐὰν λαλήσῃ ὁ θεός, τοῦτο ποιήσω;
26
Et ille ait: Nonne dixi tibi quod quidquid mihi Deus imperáret, hoc fácerem?
26
ויען בלעם ויאמר אל־בלק הלוא דברתי אליך לאמר כל הדבר אשׁר־ידבר האלהים אתו אעשׂה
26
But Balaam answered and said unto Balak, Told not I thee, saying, All that the LORD speaketh, that I must do?
26
[not available]
27
וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לְכָה־נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם׃
27
καὶ εἶπεν Βαλὰκ πρὸς Βαλαάμ Δεῦρο παραλάβω σε εἰς τόπον ἄλλον, εἰ ἀρέσει τῷ θεῷ, καὶ κατάρασαί μοι αὐτὸν ἐκεῖθεν.
27
Et ait Balac ad eum: Veni, et ducam te ad álium locum: si forte pláceat Deo ut inde maledícas eis.
27
ויאמר בלק אל־בלעם לך נא אקחך אל־מקום אחר אולי יישׁר בעיני האלהים וקבתו לי משׁם
27
And Balak said unto Balaam, Come, I pray thee, I will bring thee unto another place; peradventure it will please God that thou mayest curse me them from thence.
27
4Q27 · f24ii+27_30
[אולי יי]שר[ ]ב##ע##י#?נ?י#? אל#והים [וקבות׳ו ל׳י משם ׃
28
וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃
28
καὶ παρέλαβεν Βαλὰκ τὸν Βαλαὰμ ἐπὶ κορυφὴν τοῦ Φογώρ, τὸ παρατεῖνον εἰς τὴν ἔρημον.
28
Cumque duxísset eum super vérticem montis Phogor, qui réspicit solitúdinem,
28
ויקח בלק את־בלעם ראשׁ הפעור הנשׁקף על־פני הישׁמון
28
And Balak brought Balaam unto the top of Peor, that looketh toward Jeshimon.
28
4Q27 · f24ii+27_30
ה#פ##עור ה##נ(# ש #)קף על־פני הישימו?ן?[ ׃ ויקח בלק את־בלעם רואש]
29
וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה לִ֥־י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃
29
καὶ εἶπεν Βαλαὰμ πρὸς Βαλάκ Οἰκοδόμησόν μοι ὧδε ἑπτὰ βωμούς, καὶ ἑτοίμασόν μοι ὧδε ἑπτὰ μόσχους καὶ ἑπτὰ κριούς.
29
dixit ei Bálaam: Ædífica mihi hic septem aras, et para tótidem vítulos, eiusdémque númeri aríetes.
29
ויאמר בלעם אל־בלק בנה לי בזה שׁבעה מזבחות והכן לי בזה שׁבעה פרים ושׁבעה אילים
29
And Balaam said unto Balak, Build me here seven altars, and prepare me here seven bullocks and seven rams.
29
4Q27 · f24ii+27_30
ויואמר בלעם אל־בלק בנה ל׳י בזה שבעה] מזבחות והכן ל׳י בזה שבעה פרים#[ ושבעה אילים ׃
30
וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃
30
καὶ ἐποίησεν Βαλὰκ καθάπερ εἶπεν αὐτῷ Βαλαάμ, καί ἀνήνεγκεν μόσχον καὶ κριὸν ἐπὶ τὸν βωμόν.
30
Fecit Balac ut Bálaam díxerat: imposuítque vítulos et aríetes per síngulas aras.
30
ויעשׂ בלק כאשׁר דבר בלעם ויעל פר ואיל על המזבח
30
And Balak did as Balaam had said, and offered a bullock and a ram on [every] altar.
30
4Q27 · f24ii+27_30
ויעש בלק כאשר דבר בלעם] ויעל פר ואי#?ל במזבח ׃
