Numbers 22

Hebrew (WLC)

⋮⋮

Greek (LXX)

⋮⋮

Latin (Vulgate)

⋮⋮

Samaritan (SP)

⋮⋮

English (KJV)

⋮⋮

Qumran (DSS)

⋮⋮

וַיִּסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחֲנוּ֙ בְּעַֽרְב֣וֹת מוֹאָ֔ב מֵעֵ֖בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ׃ ס

καὶ ἀπάραντες οἱ υἱοὶ Ἰσραὴλ παρενέβαλον ἐπὶ δυσμῶν Μωὰβ παρὰ τὸν Ἰορδάνην κατὰ Ἰερειχώ.

Profectíque castrametáti sunt in campéstribus Moab, ubi trans Iordánem Iéricho sita est.

ויסעו בני ישׂראל ויחנו בערבת מואב מעבר לירדן יריחו

And the children of Israel set forward, and pitched in the plains of Moab on this side Jordan [by] Jericho.

[not available]

וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק בֶּן־צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי׃

Καὶ ἰδὼν Βαλὰκ υἱὸς Σεπφὼρ πάντα ὅσα ἐποίησεν Ἰσραὴλ τῷ Ἀμορραίῳ,

Videns autem Balac fílius Sephor ómnia quæ fécerat Israel Amorrhǽo,

וירא בלק בן־צפור את כל־אשׁר־עשׂה ישׂראל לאמרי

And Balak the son of Zippor saw all that Israel had done to the Amorites.

[not available]

וַיָּ֨גָר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב־ה֑וּא וַיָּ֣קָץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

καὶ ἐφοβήθη Μωὰβ τὸν λαὸν σφόδρα, ὅτι πολλοὶ ἦσαν · καὶ προσώχθισεν Μωὰβ ἀπὸ προσώπου υἱῶν Ἰσραήλ.

et quod pertimuíssent eum Moabítæ, et ímpetum eius ferre non possent,

ויגר מואב מפני העם מאד כי רב־הוא ויקץ מואב מפני בני ישׂראל

And Moab was sore afraid of the people, because they [were] many: and Moab was distressed because of the children of Israel.

[not available]

וַיֹּ֨אמֶר מוֹאָ֜ב אֶל־זִקְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עַתָּ֞ה יְלַחֲכ֤וּ הַקָּהָל֙ אֶת־כָּל סְבִ֣יבֹתֵ֔י־נוּ כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה וּבָלָ֧ק בֶּן־צִפּ֛וֹר מֶ֥לֶךְ לְמוֹאָ֖ב בָּעֵ֥ת הַהִֽוא׃

καὶ εἶπεν Μωὰβ τῇ γερουσίᾳ Μαδιάμ Νῦν ἐκλίξει ἡ συναγωγὴ αὕτη πάντας τοὺς κύκλῳ ἡμῶν, ὡς ἐκλίξαι ὁ μόσχος τὰ χλωρὰ ἐκ τοῦ πεδίου. καὶ Βαλὰκ υἱὸς Σεπφὼρ βασιλεὺς Μωὰβ ἦν κατὰ τὸν καιρὸν ἐκεῖνον.

dixit ad maióres natu Mádian: Ita delébit hic pópulus omnes, qui in nostris fínibus commorántur, quo modo solet bos herbas usque ad radíces cárpere. Ipse erat eo témpore rex in Moab.

ויאמר מואב אל־זקני מדין עתה ילחך הקהל הזה את־כל סביבתינו כלחך השׁור את ירק השׂדה ובלק בן־צפור מלך למואב בעת ההיא

And Moab said unto the elders of Midian, Now shall this company lick up all [that are] round about us, as the ox licketh up the grass of the field. And Balak the son of Zippor [was] king of the Moabites at that time.

[not available]

וַיִּשְׁלַ֨ח מַלְאָכִ֜ים אֶל־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֗וֹר פְּ֠תוֹרָה אֲשֶׁ֧ר עַל הַ־נָּהָ֛ר אֶ֥רֶץ בְּנֵי עַמּ֖־וֹ לִקְרֹא ל֑־וֹ לֵאמֹ֗ר הִ֠נֵּה עַ֣ם יָצָ֤א מִמִּצְרַ֨יִם֙ הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב מִמֻּלִֽי׃

καὶ ἀπέστειλεν πρέσβεις πρὸς Βαλαὰμ υἱὸν Βεὼρ Φαθούρα, ὅ ἐστιν ἐπὶ τοῦ ποταμοῦ γῆς υἱῶν λαοῦ αὐτοῦ, καλέσαι αὐτὸν λέγων Ἰδοὺ λαὸς ἐξελήλυθεν ἐξ Αἰγύπτου, καὶ ἰδοὺ κατεκάλυψεν τὴν ὄψιν τῆς γῆς · καὶ οὗτος ἐνκάθηται ἐχόμενός μου.

Misit ergo núntios ad Bálaam fílium Beor aríolum, qui habitábat super flumen terræ filiórum Ammon, ut vocárent eum, et dícerent: Ecce egréssus est pópulus ex Ægýpto, qui opéruit superfíciem terræ, sedens contra me.

וישׁלח מלאכים אל־בלעם בן־בעור פתרה אשׁר על הנהר ארץ בני עמון לקרא לו לאמר הן עם יצא ממצרים והנה כסה את־עין הארץ והוא ישׁב ממולי

He sent messengers therefore unto Balaam the son of Beor to Pethor, which [is] by the river of the land of the children of his people, to call him, saying, Behold, there is a people come out from Egypt: behold, they cover the face of the earth, and they abide over against me:

4Q23 · f63

[ה]נהר א##ר##ץ## ב##נ?י? ע##[מ׳ו לקרא ל׳ו לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את־עין] הארץ והוא יש#ב[ ממל׳י ׃

וְעַתָּה֩ לְכָה־נָּ֨א אָֽרָה לִּ֜־י אֶת הָ־עָ֣ם הַזֶּ֗ה כִּֽי־עָצ֥וּם הוּא֙ מִמֶּ֔נִּי אוּלַ֤י אוּכַל֙ נַכֶּה בּ֔־וֹ וַאֲגָרְשֶׁ֖נּוּ מִן הָ־אָ֑רֶץ כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר־תְּבָרֵךְ֙ מְבֹרָ֔ךְ וַאֲשֶׁ֥ר תָּאֹ֖ר יוּאָֽר׃

καὶ νῦν δεῦρο ἄρασαί μοι τὸν λαὸν τοῦτον, ὅτι ἰσχύει οὗτος ἢ ἡμεῖς, ἐὰν δυνώμεθα πατάξαι ἐξ αὐτῶν, καὶ ἐκβαλῶ αὐτοὺς ἐκ τῆς γῆς · ὅτι οἶδα οὓς ἐὰν εὐλογήσῃς σύ, εὐλόγηνται, καὶ οὓς ἐὰν καταράσῃ σύ, κεκατήρανται.

Veni ígitur, et máledic pópulo huic, quia fórtior me est: si quo modo possim percútere et eícere eum de terra mea: novi enim quod benedíctus sit cui benedíxeris, et maledíctus in quem maledícta congésseris.

ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי־עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשׁנו מן הארץ כי ידעתי את אשׁר־תברך מברך ואת אשׁר תאר ויאר

Come now therefore, I pray thee, curse me this people; for they [are] too mighty for me: peradventure I shall prevail, [that] we may smite them, and [that] I may drive them out of the land: for I wot that he whom thou blessest [is] blessed, and he whom thou cursest is cursed.

4Q23 · f63

ועתה לכ׳ה נא אר׳ה ל׳י את העם הזה כי־עצום הוא] [מ]מ##׳ני אולי אוכל נכה#[ ב׳ו ואגרש׳נו מן הארץ כי ידעתי את אשר־תברך מברך] ε ] # # # # # # [ ε ׃

וַיֵּ֨לְכ֜וּ זִקְנֵ֤י מוֹאָב֙ וְזִקְנֵ֣י מִדְיָ֔ן וּקְסָמִ֖ים בְּיָדָ֑ם וַיָּבֹ֨אוּ֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיְדַבְּר֥וּ אֵלָ֖יו דִּבְרֵ֥י בָלָֽק׃

καὶ ἐπορεύθη ἡ γερουσία Μωὰβ καὶ ἡ γερουσία Μαδιάμ, καὶ τὰ μαντεῖα ἐν ταῖς χερσὶν αὐτῶν · καὶ ἦλθον πρὸς Βαλαὰμ καὶ εἶπαν αὐτῷ τὰ ῥήματα Βαλάκ.

Perrexerúntque senióres Moab, et maióres natu Mádian, habéntes divinatiónis prétium in mánibus. Cumque veníssent ad Bálaam, et narrássent ei ómnia verba Balac,

וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמיהם בידם ויבאו אל־בלעם וידברו אליו דברי בלק

And the elders of Moab and the elders of Midian departed with the rewards of divination in their hand; and they came unto Balaam, and spake unto him the words of Balak.

4Q27 · f19, f20_22

[וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמי׳הם ביד׳ם וי]בואו?[ א]ל#[־ב]לע##[ם וידברו אלי׳ו] את דברי בלק ׃

וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם לִ֤ינוּ פֹה֙ הַלַּ֔יְלָה וַהֲשִׁבֹתִ֤י אֶתְכֶם֙ דָּבָ֔ר כַּאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֵלָ֑י וַיֵּשְׁב֥וּ שָׂרֵֽי־מוֹאָ֖ב עִם־בִּלְעָֽם׃

καὶ εἶπεν πρὸς αὐτούς Καταλύσατε αὐτοῦ τὴν νύκτα, καὶ ἀποκριθήσομαι ὑμῖν πράγματα ἃ ἐὰν λαλήσῃ Κύριος πρὸς μέ. καὶ κατέμειναν οἱ ἄρχοντες Μωὰβ παρὰ Βαλαάμ.

ille respóndit: Manéte hic nocte, et respondébo quidquid mihi díxerit Dóminus. Manéntibus illis apud Bálaam, venit Deus, et ait ad eum:

ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשׁבתי אתכם דבר כאשׁר ידבר יהוה אלי וישׁבו שׂרי־מואב עם־בלעם

And he said unto them, Lodge here this night, and I will bring you word again, as the LORD shall speak unto me: and the princes of Moab abode with Balaam.

4Q27 · f20_22

ויו?אמר [אלי׳הם לינו פ]וה[ הל]יל#[ה והשיבו]ת##י#? את#׳[כמה דבר כאשר] ידבר יהוה אל׳י וי?שבו שרי?[־]מ#ו(# [א]ב #) עם#־[ב]לע#ם ׃

וַיָּבֹ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר מִ֛י הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה עִמָּֽךְ׃

καὶ ἦλθεν ὁ θεὸς παρὰ Βαλαὰμ καὶ εἶπεν αὐτῷ Τί οἱ ἄνθρωποι οὗτοι παρὰ σοί?

Quid sibi volunt hómines isti apud te?

ויבא אלהים אל־בלעם ויאמר מה האנשׁים האלה עמך

And God came unto Balaam, and said, What men [are] these with thee?

4Q27 · f20_22

ויבוא[ אלוהי]ם אל־ב#[לעם ויואמר] אלי׳ו מי האנשים האלה#[ ע]מ׳כה ׃

וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל הָ־אֱלֹהִ֑ים בָּלָ֧ק בֶּן־צִפֹּ֛ר מֶ֥לֶךְ מוֹאָ֖ב שָׁלַ֥ח אֵלָֽי׃

καὶ εἶπεν Βαλαὰμ πρὸς τὸν θεόν Βαλὰκ υἱὸς Σεπφὼρ βασιλεὺς Μωὰβ ἀπέστειλεν αὐτοὺς πρὸς μὲ λέγων

Respóndit: Balac fílius Sephor rex Moabitárum misit ad me,

ויאמר בלעם אל האלהים בלק בן צפור מלך מואב שׁלח אלי

And Balaam said unto God, Balak the son of Zippor, king of Moab, hath sent unto me, [saying],

4Q27 · f20_22

ויואמר בלעם אל האלו?הים בלק בן צ##[פור מלך מואב שלח] אל׳י#? ל#א##מ##ו?ר ׃

הִנֵּ֤ה הָעָם֙ הַיֹּצֵ֣א מִמִּצְרַ֔יִם וַיְכַ֖ס אֶת־עֵ֣ין הָאָ֑רֶץ עַתָּ֗ה לְכָ֤ה קָֽבָה לִּ־י֙ אֹת֔וֹ אוּלַ֥י אוּכַ֛ל לְהִלָּ֥חֶם בּ֖וֹ וְגֵרַשְׁתִּֽיו׃

Ἰδοὺ λαὸς ἐξελήλυθεν ἐξ Αἰγύπτου, καὶ ἰδοὺ κεκάλυφεν τὴν ὄψιν τῆς γῆς, καὶ οὗτος ἐνκάθηται ἐχόμενός μου · καὶ νῦν δεῦρο ἄρασαί μοι αὐτόν, εἰ ἄρα δυνήσομαι πατάξαι αὐτὸν καὶ ἐκβαλῶ αὐτὸν ἀπὸ τῆς γῆς.

dicens: Ecce pópulus qui egréssus est de Ægýpto, opéruit superfíciem terræ: veni, et máledic ei, si quo modo possim pugnans abígere eum.

הן עם יצא ממצרים ויכס את־עין הארץ ועתה לכה קבה לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשׁתיו

Behold, [there is] a people come out of Egypt, which covereth the face of the earth: come now, curse me them; peradventure I shall be able to overcome them, and drive them out.

4Q27 · f20_22

הנה עם יצא מ#מ##צ##ר##י?ם ו?יכס את־עי?ן? האר#ץ והוא##ה יושב[ ממול׳י ועתה לכ׳ה] קו?ב#׳[ה ל׳י ]אות׳ו אולי אוכל[ ל]ה##לח#ם ב׳ו וגרשתי׳הו#?[ מן האר]ץ# ׃

וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לֹ֥א תֵלֵ֖ךְ עִמָּהֶ֑ם לֹ֤א תָאֹר֙ אֶת הָ־עָ֔ם כִּ֥י בָר֖וּךְ הֽוּא׃

καὶ εἶπεν ὁ θεὸς πρὸς Βαλαάμ Οὐ πορεύσῃ μετ᾽ αὐτῶν οὐδὲ καταράσῃ τὸν λαόν · ἔστιν γὰρ εὐλογημένος.

Dixítque Deus ad Bálaam: Noli ire cum eis, neque maledícas pópulo: quia benedíctus est.

ויאמר אלהים אל־בלעם לא תלך עמהם ולא תאר את העם כי ברוך הוא

And God said unto Balaam, Thou shalt not go with them; thou shalt not curse the people: for they [are] blessed.

4Q27 · f20_22

וי[ו]אמר#[ אלוהים אל־בלעם] א##ל[ תלך ע]ם## האנשים ואל [תאו]ר# את הע#ם כיא ברוך#[ ]הואה ׃

וַיָּ֤קָם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־שָׂרֵ֣י בָלָ֔ק לְכ֖וּ אֶֽל אַרְצְ־כֶ֑ם כִּ֚י מֵאֵ֣ן יְהוָ֔ה לְתִתִּ֖י לַהֲלֹ֥ךְ עִמָּכֶֽם׃

καὶ ἀναστὰς Βαλαὰμ τὸ πρωὶ εἶπεν τοῖς ἄρχουσιν Βαλάκ Ἀποτρέχετε πρὸς τὸν κύριον ὑμῶν · οὐκ ἀφίησίν με ὁ θεὸς πορεύεσθαι μεθ᾽ ὑμῶν.

Qui mane consúrgens dixit ad príncipes: Ite in terram vestram, quia prohíbuit me Dóminus veníre vobíscum.

ויקם בלעם בבקר ויאמר אל־שׂרי בלק לכו אל ארצכם כי מאן יהוה לתתי להלך עמכם

And Balaam rose up in the morning, and said unto the princes of Balak, Get you into your land: for the LORD refuseth to give me leave to go with you.

4Q27 · f20_22

ו?י#?[קו]ם[ בלעם בבו]ק#ר# ו?[יו]א##[מר] [אל־שרי בל]ק לכו א##[ל ]א##ד##ו#?נ(# [י]׳כ##מ #)ה# כ#יא מאן יהוה לתת׳ני לה#ל#[וך עמ׳כמה ׃

וַיָּק֨וּמוּ֙ שָׂרֵ֣י מוֹאָ֔ב וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בָּלָ֑ק וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֵ֥ן בִּלְעָ֖ם הֲלֹ֥ךְ עִמָּֽנוּ׃

καὶ ἀναστάντες οἱ ἄρχοντες Μωὰβ ἦλθον πρὸς Βαλὰκ καὶ εἶπαν Οὐ θέλει Βαλαὰμ πορευθῆναι μεθ᾽ ἡμῶν.

Revérsi príncipes dixérunt ad Balac: Nóluit Bálaam veníre nobíscum.

ויקמו שׂרי מואב ויבאו אל־בלק ויאמרו מאן בלעם הלך עמנו

And the princes of Moab rose up, and they went unto Balak, and said, Balaam refuseth to come with us.

4Q27 · f20_22

ויקומו ]ש#רי מ##[ו]א[ב] [ויבואו א]ל#־בלק ויואמרו אלי׳ו מאן ב##לעם הלוך עמ׳נו ׃

וַיֹּ֥סֶף ע֖וֹד בָּלָ֑ק שְׁלֹ֣חַ שָׂרִ֔ים רַבִּ֥ים וְנִכְבָּדִ֖ים מֵאֵֽלֶּה׃

καὶ προσέθετο Βαλὰκ ἔτι ἀποστεῖλαι ἄρχοντας πλείους καὶ ἐντιμοτέρους τούτων.

Rursum ille multo plures et nobilióres quam ante míserat, misit.

ויסף עוד בלק שׁלח שׂרים רבים ונכבדים מאלה

And Balak sent yet again princes, more, and more honourable than they.

4Q27 · f20_22

ו#?י#?ו#?סף[ עוד בלק שלוח שרי]ם## רבים# [ונכבד]י#?ם מ#אלה ׃

וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמְרוּ ל֗וֹ כֹּ֤ה אָמַר֙ בָּלָ֣ק בֶּן־צִפּ֔וֹר אַל־נָ֥א תִמָּנַ֖ע מֵהֲלֹ֥ךְ אֵלָֽי׃

καὶ ἦλθον πρὸς Βαλαὰμ καὶ λέγουσιν αὐτῷ Τάδε λέγει Βαλὰκ ὁ τοῦ Σεπφώρ Ἀξιῶ σε, μὴ ὀκνήσῃς ἐλθεῖν πρὸς μέ.

Qui cum veníssent ad Bálaam, dixérunt: Sic dicit Balac fílius Sephor: Ne cunctéris veníre ad me:

ויבאו אל־בלעם ויאמרו לו כה אמר בלק בן־צפור אל־נא תמנע מהלך אלי

And they came to Balaam, and said to him, Thus saith Balak the son of Zippor, Let nothing, I pray thee, hinder thee from coming unto me:

4Q27 · f20_22

[נא תמנ]ע מהלוך אל׳י[ ׃ ו?י#?ב##ואו אל־בלע##ם##[ ו]י#?ואמרו אלי׳ו[ כוה אמר בלק בן־צפור מ]ל#ך[ מואב א]ל#

כִּֽי־כַבֵּ֤ד אֲכַבֶּדְךָ֙ מְאֹ֔ד וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־תֹּאמַ֥ר אֵלַ֖י אֶֽעֱשֶׂ֑ה וּלְכָה־נָּא֙ קָֽבָה לִּ֔־י אֵ֖ת הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃

ἐντίμως γὰρ τιμήσω σε, καὶ ὅσα ἐὰν εἴπῃς ποιήσω σοι · καὶ δεῦρο ἐπικατάρασαί μοι τὸν λαὸν τοῦτον.

parátus sum honoráre te, et quidquid volúeris, dabo tibi: veni, et máledic pópulo isti.

כי־כבד אכבדך מאד וכל אשׁר־תאמר אלי אעשׂה ולכה נא קבה לי את העם הזה

For I will promote thee unto very great honour, and I will do whatsoever thou sayest unto me: come therefore, I pray thee, curse me this people.

4Q27 · f20_22

]כ##י#?א##[ כ]בד אכבד׳(^ כ ^)ה# מו?אד׳ה וכ[ול אשר תואמר אל׳י אעש]ה## ל׳כה ולכ#׳[ה] [נא קו]ב׳ה ל׳י את הע##[ם הזה ׃

וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־עַבְדֵ֣י בָלָ֔ק אִם־יִתֶּן לִ֥־י בָלָ֛ק מְלֹ֥א בֵית֖וֹ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י לַעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה׃

καὶ ἀπεκρίθη Βαλαὰμ καὶ εἶπεν τοῖς ἄρχουσιν Βαλάκ Ἐὰν δῷ μοι Βαλὰκ πλήρη τὸν οἶκον αὐτοῦ ἀργυρίου καὶ χρυσίου, οὐ δυνήσομαι παραβῆναι τὸ ῥῆμα Κυρίου τοῦ θεοῦ, ποιῆσαι αὐτὸ μικρὸν ἢ μέγα ἐν τῇ διανοίᾳ μου.

Respóndit Bálaam: Si déderit mihi Balac plenam domum suam argénti et auri, non pótero immutáre verbum Dómini Dei mei, ut vel plus, vel minus loquar.

ויען בלעם ויאמר אל־עבדי בלק אם־יתן לי בלק מלוא ביתו כסף או זהב לא אוכל אעבר את־פי יהוה אלהי לעשׂות קטנה או גדלה

And Balaam answered and said unto the servants of Balak, If Balak would give me his house full of silver and gold, I can not go beyond the word of the LORD my God, to do less or more.

4Q27 · f20_22

]ו#?יען בלעם ויואמר [אל־עבדי בלק אם־יתן ל]׳י#? בלק מ#לו?[א] [בית׳ו ]כ##ס##ף## וזהב[ ]לו#?[א אוכל לעב]ור את־פי יה#וה אלו?[ה׳י לעשות קטנה או גדו]ל#[ה ב]ל#[ב׳י] ׃

וְעַתָּ֗ה שְׁב֨וּ נָ֥א בָזֶ֛ה גַּם־אַתֶּ֖ם הַלָּ֑יְלָה וְאֵ֣דְעָ֔ה מַה־יֹּסֵ֥ף יְהוָ֖ה דַּבֵּ֥ר עִמִּֽי׃

καὶ νῦν ὑπομείνατε αὐτοῦ καὶ ὑμεῖς τὴν νύκτα ταύτην, καὶ γνώσομαι τί προσθήσει Κύριος λαλῆσαι πρὸς μέ.

Obsecro ut hic maneátis étiam hac nocte, et scire queam quid mihi rursum respóndeat Dóminus.

ועתה שׁבו נא בזה גם־אתם הלילה ואדעה מה־יסף יהוה דבר עמי

Now therefore, I pray you, tarry ye also here this night, that I may know what the LORD will say unto me more.

4Q27 · f20_22

[ועתה שב]ו#? נא [בזה גם אתמה ]הלילה#[ ואדעה מ]ה##[ יוסף יהוה דבר עמ׳י וישבו ]שרי [מואב] [עם בלעם ׃

וַיָּבֹ֨א אֱלֹהִ֥ים ׀ אֶל־בִּלְעָם֮ לַיְלָה֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אִם לִ־קְרֹ֤א לְךָ֙ בָּ֣אוּ הָאֲנָשִׁ֔ים ק֖וּם לֵ֣ךְ אִתָּ֑ם וְאַ֗ךְ אֶת הַ־דָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֥וֹ תַעֲשֶֽׂה׃

καὶ ἦλθεν ὁ θεὸς πρὸς Βαλαὰμ καὶ εἶπεν αὐτῷ Εἰ καλέσαι σε πάρεισιν οἱ ἄνθρωποι οὗτοι, ἀναστὰς ἀκολούθησον αὐτοῖς · ἀλλὰ τὸ ῥῆμα ὃ ἂν λαλήσω πρὸς σέ, τοῦτο ποιήσεις.

Venit ergo Deus ad Bálaam nocte, et ait ei: Si vocáre te venérunt hómines isti, surge, et vade cum eis: ita dumtáxat, ut quod tibi præcépero, fácias.

ויבא מלאך אלהים אל־בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשׁים קום לך אתם ואך את הדבר אשׁר־אדבר אליך אתו תעשׂה

And God came unto Balaam at night, and said unto him, If the men come to call thee, rise up, [and] go with them; but yet the word which I shall say unto thee, that shalt thou do.

4Q27 · f20_22

ויבוא מלאך] אלוה[י]ם אל[־בלעם לילה ויואמר ל׳ו אם ]ל##קר#וא ל׳כ#ה בא[ו] [האנשים האלה קום לך א]ת#׳מה וא#ך את [הדבר אשר־אדבר אלי׳כה או]ת#׳ו תעשה ׃

וַיָּ֤קָם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַֽיַּחֲבֹ֖שׁ אֶת אֲתֹנ֑־וֹ וַיֵּ֖לֶךְ עִם־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃

καὶ ἀναστὰς Βαλαὰμ τὸ πρωὶ ἐπέσαξεν τὴν ὄνον αὐτοῦ, καὶ ἐπορεύθη μετὰ τῶν ἀρχόντων Μωάβ.

Surréxit Bálaam mane, et strata ásina sua proféctus est cum eis.

ויקם בלעם בבקר ויחבשׁ את אתנו וילך עם־שׂרי מואב

And Balaam rose up in the morning, and saddled his ass, and went with the princes of Moab.

4Q27 · f20_22

ויקום בלעם בבוקר ויחבוש את אתונ׳ו וילך עם־]שרי? מואב ׃

וַיִּֽחַר־אַ֣ף אֱלֹהִים֮ כִּֽי־הוֹלֵ֣ךְ הוּא֒ וַיִּתְיַצֵּ֞ב מַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה בַּדֶּ֖רֶךְ לְשָׂטָ֣ן ל֑וֹ וְהוּא֙ רֹכֵ֣ב עַל אֲתֹנ֔־וֹ וּשְׁנֵ֥י נְעָרָ֖יו עִמּֽוֹ׃

καὶ ὠργίσθη θυμῷ ὁ θεὸς ὅτι ἐπορεύθη αὐτός, καὶ ἀνέστη ὁ ἄγγελος τοῦ θεοῦ ἐνδιαβαλεῖν αὐτόν · καὶ αὐτὸς ἐπιβεβήκει ἐπὶ τῆς ὄνου αὐτοῦ, καὶ δύο παῖδες αὐτοῦ μετ᾽ αὐτοῦ.

Et irátus est Deus. Stetítque ángelus Dómini in via contra Bálaam, qui insidébat ásinæ, et duos púeros habébat secum.

ויחר־אף יהוה כי הלך הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשׂטן לו והוא רכב על אתנו ושׁני נעריו עמו

And God ’s anger was kindled because he went: and the angel of the LORD stood in the way for an adversary against him. Now he was riding upon his ass, and his two servants [were] with him.

4Q23 · f64

א##[להי]ם# כ#י? הלך [הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשטן ל׳ו והוא רכב על אתנ׳ו ושני] נערי?׳ו? עמ#׳ו? ׃

וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן֩ אֶת־מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה נִצָּ֣ב בַּדֶּ֗רֶךְ וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ וַתֵּ֤ט הָֽאָתוֹן֙ מִן הַ־דֶּ֔רֶךְ וַתֵּ֖לֶךְ בַּשָּׂדֶ֑ה וַיַּ֤ךְ בִּלְעָם֙ אֶת הָ֣־אָת֔וֹן לְהַטֹּתָ֖הּ הַדָּֽרֶךְ׃

καὶ ἰδοῦσα ἡ ὄνος τὸν ἄγγελον τοῦ θεοῦ ἀνθεστηκότα ἐν τῇ ὁδῷ καὶ τὴν ῥομφαίαν ἐσπασμένην ἐν τῇ χειρὶ αὐτοῦ, καὶ ἐξέκλινεν ἡ ὄνος ἐκ τῆς ὁδοῦ αὐτῆς καὶ ἐπορεύετο εἰς τὸ πεδίον · καὶ ἐπάταξεν τὴν ὄνον τῇ ῥάβδῳ, τοῦ εὐθῦναι αὐτὴν ἐν τῇ ὁδῷ.

Cernens ásina ángelum stantem in via, evagináto gládio, avértit se de itínere, et ibat per agrum. Quam cum verberáret Bálaam, et vellet ad sémitam redúcere,

ותרא האתון את־מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שׁלופה בידו ותט האתון מן הדרך ותלך בשׂדה ויך בלעם את האתון להטותה הדרך

And the ass saw the angel of the LORD standing in the way, and his sword drawn in his hand: and the ass turned aside out of the way, and went into the field: and Balaam smote the ass, to turn her into the way.

4Q23 · f64

ותר#א ה##א##[תון את־מלאך יהוה נצב בדרך וחרב׳ו שלופה ביד׳ו ותט] האתו?ן? מ#ן? הד##ר##ך ותלך##[ בשדה ויך בלעם את האתון להטת׳ה הדרך ׃

וַֽיַּעֲמֹד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה בְּמִשְׁע֖וֹל הַכְּרָמִ֑ים גָּדֵ֥ר מִזֶּ֖ה וְגָדֵ֥ר מִזֶּֽה׃

καὶ ἔστη ὁ ἄγγελος τοῦ θεοῦ ἐν ταῖς αὔλαξιν τῶν ἀμπέλων, φραγμὸς ἐντεῦθεν καὶ φραγμὸς ἐντεῦθεν.

stetit ángelus in angústiis duárum maceriárum, quibus víneæ cingebántur.

ויעמד מלאך יהוה במשׁעל הכרמים גדר מזה וגדר מזה

But the angel of the LORD stood in a path of the vineyards, a wall [being] on this side, and a wall on that side.

4Q23 · f64

ויעמד מלאך יהוה] [במשעו]ל[ ]ה##כ##ר##מ##[ים גדר מזה וגדר מזה ׃

וַתֵּ֨רֶא הָאָת֜וֹן אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַתִּלָּחֵץ֙ אֶל הַ־קִּ֔יר וַתִּלְחַ֛ץ אֶת־רֶ֥גֶל בִּלְעָ֖ם אֶל הַ־קִּ֑יר וַיֹּ֖סֶף לְהַכֹּתָֽהּ׃

καὶ ἰδοῦσα ἡ ὄνος τὸν ἄγγελον τοῦ θεοῦ προσέθλιψεν αὐτὸν πρὸς τὸν τοῖχον, καὶ ἀπέθλιψεν τὸν πόδα Βαλαάμ, καὶ προσέθετο ἔτι μαστίξαι αὐτήν.

Quem videns ásina, iunxit se paríeti, et attrívit sedéntis pedem. At ille íterum verberábat eam:

ותרא האתון את־מלאך יהוה ותלחץ אל הקיר ותלחץ את־רגל בלעם אל הקיר ויסף להכותה

And when the ass saw the angel of the LORD, she thrust herself unto the wall, and crushed Balaam ’s foot against the wall: and he smote her again.

[not available]

וַיּ֥וֹסֶף מַלְאַךְ־יְהוָ֖ה עֲב֑וֹר וַֽיַּעֲמֹד֙ בְּמָק֣וֹם צָ֔ר אֲשֶׁ֛ר אֵֽין־דֶּ֥רֶךְ לִנְט֖וֹת יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃

καὶ προσέθετο ὁ ἄγγελος τοῦ θεοῦ καὶ ἀπελθὼν ὑπέστη ἐν τόπῳ στενῷ, εἰς ὃν οὐκ ἦν ἐκκλῖναι δεξιὰν οὐδὲ ἀριστεράν.

et nihilóminus ángelus ad locum angústum tránsiens, ubi nec ad déxteram, nec ad sinístram póterat deviáre, óbvius stetit.

ויסף מלאך־יהוה עבר ויעמד במקום צר אשׁר אין־דרך לנטות ימין ושׂמאל

And the angel of the LORD went further, and stood in a narrow place, where [was] no way to turn either to the right hand or to the left.

[not available]

וַתֵּ֤רֶא הָֽאָתוֹן֙ אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה וַתִּרְבַּ֖ץ תַּ֣חַת בִּלְעָ֑ם וַיִּֽחַר־אַ֣ף בִּלְעָ֔ם וַיַּ֥ךְ אֶת הָ־אָת֖וֹן בַּמַּקֵּֽל׃

καὶ ἰδοῦσα ἡ ὄνος τὸν ἄγγελον τοῦ θεοῦ συνεκάθισεν ὑποκάτω Βαλαάμ · καὶ ἐθυμώθη Βαλαὰμ καὶ ἔτυπτεν τὴν ὄνον τῇ ῥάβδῳ.

Cumque vidísset ásina stantem ángelum, cóncidit sub pédibus sedéntis: qui irátus, veheméntius cædébat fuste látera eius.

ותרא האתון את־מלאך יהוה ותרבץ תחת בלעם ויחר־אף בלעם ויך את האתון במקל

And when the ass saw the angel of the LORD, she fell down under Balaam: and Balaam ’s anger was kindled, and he smote the ass with a staff.

[not available]

וַיִּפְתַּ֥ח יְהוָ֖ה אֶת־פִּ֣י הָאָת֑וֹן וַתֹּ֤אמֶר לְבִלְעָם֙ מֶה־עָשִׂ֣יתִֽי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתַ֔נִי זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ רְגָלִֽים׃

καὶ ἤνοιξεν ὁ θεὸς τὸ στόμα τῆς ὄνου, καὶ λέγει τῷ Βαλαάμ Τί ἐποίησά σοι ὅτι πέπαικάς με τοῦτο τρίτον?

Aperuítque Dóminus os ásinæ, et locúta est: Quid feci tibi? cur pércutis me ecce iam tértio?

ויפתח יהוה את־פי האתון ותאמר אל בלעם מה־עשׂיתי לך כי הכיתני זה שׁלשׁ רגלים

And the LORD opened the mouth of the ass, and she said unto Balaam, What have I done unto thee, that thou hast smitten me these three times?

[not available]

וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ לָֽאָת֔וֹן כִּ֥י הִתְעַלַּ֖לְתְּ בִּ֑י ל֤וּ יֶשׁ־חֶ֨רֶב֙ בְּיָדִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה הֲרַגְתִּֽיךְ׃

καὶ εἶπεν Βαλαὰμ τῇ ὄνῳ Ὅτι ἐμπέπαιχάς μοι · καὶ εἰ εἶχον μάχαιραν ἐν τῇ χειρί, ἤδη ἂν ἐξεκέντησά σε.

Respóndit Bálaam: Quia commeruísti, et illusísti mihi: útinam habérem gládium, ut te percúterem.

ויאמר בלעם לאתון כי התעללתי בי לו ישׁ־חרב בידי כי עתה הרגתיך

And Balaam said unto the ass, Because thou hast mocked me: I would there were a sword in mine hand, for now would I kill thee.

[not available]

וַתֹּ֨אמֶר הָאָת֜וֹן אֶל־בִּלְעָ֗ם הֲלוֹא֩ אָנֹכִ֨י אֲתֹֽנְךָ֜ אֲשֶׁר־רָכַ֣בְתָּ עָלַ֗י מֵעֽוֹדְךָ֙ עַד הַ־יּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַֽהַסְכֵּ֣ן הִסְכַּ֔נְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ כֹּ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לֹֽא׃

καὶ λέγει ἡ ὄνος τῷ Βαλαάμ Οὐκ ἐγὼ ἡ ὄνος σου, ἐφ᾽ ἧς ἐπέβαινες ἀπὸ νεότητός σου ἕως τῆς σήμερον ἡμέρας? μὴ ὑπεροράσει ὑπεριδοῦσα ἐποίησά σοι οὕτως? ὁ δὲ εἶπεν Οὐχί.

Dixit ásina: Nonne ánimal tuum sum, cui semper sedére consuevísti usque in præséntem diem? dic quid símile unquam fécerim tibi. At ille ait: Numquam.

ותאמר האתון אל־בלעם הלוא אנכי אתנך אשׁר־רכבת עלי מהודך עד היום הזה הסכן הסכנתי לעשׂות לך כה ויאמר לא

And the ass said unto Balaam, [Am] not I thine ass, upon which thou hast ridden ever since [I was] thine unto this day? was I ever wont to do so unto thee? And he said, Nay.

[not available]

וַיְגַ֣ל יְהוָה֮ אֶת־עֵינֵ֣י בִלְעָם֒ וַיַּ֞רְא אֶת־מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ נִצָּ֣ב בַּדֶּ֔רֶךְ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלֻפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיִּקֹּ֥ד וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לְאַפָּֽיו׃

ἀπεκάλυψεν δὲ ὁ θεὸς τοὺς ὀφθαλμοὺς Βαλαάμ, καὶ ὁρᾷ τὸν ἄγγελον Κυρίου ἀνθεστηκότα ἐν τῇ ὁδῷ καὶ τὴν μάχαιραν ἐσπασμένην ἐν τῇ χειρὶ αὐτοῦ, καὶ κύψας προσεκύνησεν τῷ προσώπῳ αὐτοῦ.

Prótinus apéruit Dóminus óculos Bálaam, et vidit ángelum stantem in via, evagináto gládio, adoravítque eum pronus in terram.

ויגל יהוה את־עיני בלעם וירא את־מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שׁלופה בידו ויקד וישׁתחוי לאפיו

Then the LORD opened the eyes of Balaam, and he saw the angel of the LORD standing in the way, and his sword drawn in his hand: and he bowed down his head, and fell flat on his face.

4Q27 · f20_22

[בלעם וירא את־מלאך יהוה נצב בדר]ך# ו#?ח##ר##ב#׳[ו שלופה ביד׳ו ויקוד וישתחו] [ל]פ##נ?י?׳ו#?[ ׃

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה עַל־מָ֗ה הִכִּ֨יתָ֙ אֶת אֲתֹ֣נְ־ךָ֔ זֶ֖ה שָׁל֣וֹשׁ רְגָלִ֑ים הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ יָצָ֣אתִי לְשָׂטָ֔ן כִּֽי־יָרַ֥ט הַדֶּ֖רֶךְ לְנֶגְדִּֽי׃

καὶ εἶπεν αὐτῷ ὁ ἄγγελος τοῦ θεοῦ Διὰ τί ἐπάταξας τὴν ὄνον σου τοῦτο τρίτον? καὶ ἰδοὺ ἐγὼ ἐξῆλθον εἰς διαβολήν σου, ὅτι οὐκ ἀστεία ἡ ὁδός σου ἐναντίον μου.

Cui ángelus: Cur, inquit, tértio vérberas ásinam tuam? ego veni ut adversárer tibi, quia pervérsa est via tua, mihíque contrária:

ויאמר אליו מלאך יהוה על־מה הכית את אתנך זה שׁלשׁ רגלים הנה אנכי יצאתי לשׂטנך כי הרע דרכך לנגדי

And the angel of the LORD said unto him, Wherefore hast thou smitten thine ass these three times? behold, I went out to withstand thee, because [thy] way is perverse before me:

4Q27 · f20_22

ויואמר אל]י?׳ו מלאך יהוה על־מה הכיתה את## אתונ׳כ#ה#[ זה שלוש רגלים הנה] אנו?כ#[י יצא]ת##י#?[ לשטן ]ל׳כ##ה כיא רעה הדרך לנגד׳י ׃

וַתִּרְאַ֨נִי֙ הָֽאָת֔וֹן וַתֵּ֣ט לְפָנַ֔י זֶ֖ה שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֑ים אוּלַי֙ נָטְתָ֣ה מִפָּנַ֔י כִּ֥י עַתָּ֛ה גַּם אֹתְ־כָ֥ה הָרַ֖גְתִּי וְאוֹתָ֥הּ הֶחֱיֵֽיתִי׃

καὶ ἰδοῦσά με ἡ ὄνος ἐξέκλινεν ἀπ᾽ ἐμοῦ τρίτον τοῦτο · καὶ εἰ μὴ ἐξέκλινεν, νῦν οὖν σὲ μὲν ἀπέκτεινα, ἐκείνην δὲ περιεποιησάμην.

et nisi ásina declinásset de via, dans locum resisténti, te occidíssem, et illa víveret.

ותראני האתון ותט מלפני זה שׁלשׁ רגלים אולי נטתה מפני כי עתה גם אתך הכיתי ואתה החייתי

And the ass saw me, and turned from me these three times: unless she had turned from me, surely now also I had slain thee, and saved her alive.

4Q27 · f20_22

ותר#א׳ני האתון ותט מלפנ׳י ז?ה#[ שלוש] ר#ג?[לי]ם# או?לי נטתה מ#לפ[נ׳י ]כ##י#?א ע#תה ג?ם א#ות׳כה הר#גתי וא(^ ו ^)ת׳ה החייתי ׃

וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ חָטָ֔אתִי כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י אַתָּ֛ה נִצָּ֥ב לִקְרָאתִ֖י בַּדָּ֑רֶךְ וְעַתָּ֛ה אִם־רַ֥ע בְּעֵינֶ֖יךָ אָשׁ֥וּבָה לִּֽי׃

καὶ εἶπεν Βαλαὰμ τῷ ἀγγέλῳ Κυρίου Ἡμάρτηκα, οὐ γὰρ ἠπιστάμην ὅτι σύ μοι ἀνθέστηκας ἐν τῇ ὁδῷ εἰς συνάντησιν · καὶ νῦν εἰ μή σοι ἀρέσκει, ἀποστραφήσομαι.

Dixit Bálaam: Peccávi, nésciens quod tu stares contra me: et nunc si dísplicet tibi ut vadam, revértar.

ויאמר בלעם אל־מלאך יהוה חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך ועתה אם רעה בעיניך אשׁובה לי

And Balaam said unto the angel of the LORD, I have sinned; for I knew not that thou stoodest in the way against me: now therefore, if it displease thee, I will get me back again.

4Q27 · f20_22

ויואמר בלעם אל־מלאך יהו?ה חטאתי? כיא לוא# י?דעתי כיא אתה נצב לקראת#׳י#? בדרך ועתה אם־רע# ׃

וַיֹּאמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה אֶל־בִּלְעָ֗ם לֵ֚ךְ עִם הָ֣־אֲנָשִׁ֔ים וְאֶ֗פֶס אֶת הַ־דָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֣וֹ תְדַבֵּ֑ר וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־שָׂרֵ֥י בָלָֽק׃

[not available]

Ait ángelus: Vade cum istis, et cave ne áliud quam præcépero tibi loquáris. Ivit ígitur cum princípibus.

ויאמר מלאך יהוה אל־בלעם לך עם האנשׁים ואפס את הדבר אשׁר־אדבר אליך אתו תשׁמר לדבר וילך בלעם עם־שׂרי בלק

And the angel of the LORD said unto Balaam, Go with the men: but only the word that I shall speak unto thee, that thou shalt speak. So Balaam went with the princes of Balak.

[not available]

וַיִּשְׁמַ֥ע בָּלָ֖ק כִּ֣י בָ֣א בִלְעָ֑ם וַיֵּצֵ֨א לִקְרָאת֜וֹ אֶל־עִ֣יר מוֹאָ֗ב אֲשֶׁר֙ עַל־גְּב֣וּל אַרְנֹ֔ן אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֥ה הַגְּבֽוּל׃

καὶ ἀκούσας Βαλὰκ ὅτι ἥκει Βαλαάμ, ἐξῆλθεν εἰς συνάντησιν αὐτῷ εἰς πόλιν Μωάβ, ἥτις ἐπὶ τῶν ὁρίων Ἀρνών, ὅ ἐστιν ἐκ μέρους τῶν ὁρίων.

Quod cum audísset Balac, egréssus est in occúrsum eius in óppido Moabitárum, quod situm est in extrémis fínibus Arnon.

וישׁמע בלק כי בא בלעם ויצא לקראתו אל־עיר מואב אשׁר על־גבול ארנן אשׁר בקצה הגבול

And when Balak heard that Balaam was come, he went out to meet him unto a city of Moab, which [is] in the border of Arnon, which [is] in the utmost coast.

[not available]

וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם הֲלֹא֩ שָׁלֹ֨חַ שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֨יךָ֙ לִקְרֹא לָ֔־ךְ לָ֥מָּה לֹא־הָלַ֖כְתָּ אֵלָ֑י הַֽאֻמְנָ֔ם לֹ֥א אוּכַ֖ל כַּבְּדֶֽךָ׃

καὶ εἶπεν Βαλὰκ πρὸς Βαλαάμ Οὐχὶ ἀπέστειλα πρὸς σὲ καλέσαι σε; διὰ τί οὐκ ἤρχου πρὸς μέ; οὐ δυνήσομαι ὄντως τιμῆσαί σε;

Dixítque ad Bálaam: Misi núntios ut vocárent te: cur non statim venísti ad me? an quia mercédem advéntui tuo réddere néqueo?

ויאמר בלק אל־בלעם הלוא שׁלח שׁלחתי אליך לקרא לך למה לא־הלכת אלי האמנם לא אוכל כבדך

And Balak said unto Balaam, Did I not earnestly send unto thee to call thee? wherefore camest thou not unto me? am I not able indeed to promote thee to honour?

4Q27 · f23_26

[לקרוא ל׳כה למה לוא הלכתה אל׳י ה]א#מנם#[ לוא אוכל כבד׳כה ׃

וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־בָּלָ֗ק הִֽנֵּה־בָ֨אתִי֙ אֵלֶ֔יךָ עַתָּ֕ה הֲיָכ֥וֹל אוּכַ֖ל דַּבֵּ֣ר מְא֑וּמָה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֧ים אֱלֹהִ֛ים בְּפִ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃

καὶ εἶπεν Βαλαὰμ πρὸς Βαλάκ Ἰδοὺ ἥκω πρὸς σὲ νῦν · δυνατὸς ἔσομαι λαλῆσαί τι; τὸ ῥῆμα ὃ ἐὰν βάλῃ ὁ θεὸς εἰς τὸ στόμα μου, τοῦτο λαλήσω.

Cui ille respóndit: Ecce adsum: numquid loqui pótero áliud, nisi quod Deus posúerit in ore meo?

ויאמר בלעם אל־בלק הנה־באתי אליך עתה היוכל אוכל דבר מאומה הדבר אשׁר ישׂים אלהים בפיי אתו אשׁמר לדבר

And Balaam said unto Balak, Lo, I am come unto thee: have I now any power at all to say any thing? the word that God putteth in my mouth, that shall I speak.

4Q27 · f23_26

ויואמר] [בלעם אל־בלק הנה־באתי אלי׳כה עתה ה]י?כול##[ אוכל דבר מאומה הדבר אשר] ׃

וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־בָּלָ֑ק וַיָּבֹ֖אוּ קִרְיַ֥ת חֻצֽוֹת׃

καὶ ἐπορεύθη Βαλαὰμ μετὰ Βαλάκ, καὶ ἦλθον εἰς Πόλεις ἐπαύλεων.

Perrexérunt ergo simul, et venérunt in urbem, quæ in extrémis regni eius fínibus erat.

וילך בלעם עם־בלק ויבאהו קרית חיצות

And Balaam went with Balak, and they came unto Kirjathhuzoth.

[not available]

וַיִּזְבַּ֥ח בָּלָ֖ק בָּקָ֣ר וָצֹ֑אן וַיְשַׁלַּ֣ח לְבִלְעָ֔ם וְלַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃

καὶ ἔθυσεν Βαλὰκ πρόβατα καὶ μόσχους, καὶ ἀπέστειλεν τῷ Βαλαὰμ καὶ τοῖς ἄρχουσι τοῖς μετ᾽ αὐτοῦ.

Cumque occidísset Balac boves et oves, misit ad Bálaam, et príncipes qui cum eo erant, múnera.

ויזבח בלק בקר וצאן וישׁלח לבלעם ולשׂרים אשׁר אתו

And Balak offered oxen and sheep, and sent to Balaam, and to the princes that [were] with him.

4Q27 · f23_26

ε ויזבח בלק בקר וצואן וישלח לבלעם ולשרים אשר את׳ו ׃

וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּקַּ֤ח בָּלָק֙ אֶת־בִּלְעָ֔ם וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ בָּמ֣וֹת בָּ֑עַל וַיַּ֥רְא מִשָּׁ֖ם קְצֵ֥ה הָעָֽם׃

καὶ ἐγενήθη πρωί, καὶ παραλαβὼν Βαλὰκ τὸν Βαλαὰμ ἀνεβίβασεν αὐτὸν ἐπὶ τὴν στήλην τοῦ Βάαλ, καὶ ἔδειξεν αὐτῷ ἐκεῖθεν μέρος τι τοῦ λαοῦ.

Mane autem facto, duxit eum ad excélsa Baal, et intúitus est extrémam partem pópuli.

ויהי בבקר ויקח בלק את־בלעם ויעלהו במות בעל וירא משׁם את קצה העם

And it came to pass on the morrow, that Balak took Balaam, and brought him up into the high places of Baal, that thence he might see the utmost [part] of the people.

4Q27 · f23_26

ויה]י#? בבו#?[קר] [ויקח בלק את־בלעם ויעל׳הו במות בעל וירא משם קצה ]העם ׃

‹ ›

Word Analysis