THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַֽיְהִי֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיַּ֤עַשׂ לוֹ֙ אַבְשָׁל֔וֹם מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים וַחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו׃
1
Καὶ ἐγένετο μετὰ ταῦτα καὶ ἐποίησεν ἑαυτῷ Ἀβεσσαλὼμ ἅρματα καὶ ἵππους καὶ πεντήκοντα ἄνδρας παρατρέχειν ἔμπροσθεν αὐτοῦ.
1
Igitur post hæc fecit sibi Absalom currus, et équites, et quinquagínta viros, qui præcéderent eum.
1
[not available]
1
And it came to pass after this, that Absalom prepared him chariots and horses, and fifty men to run before him.
1
4Q51 · f112_114
[ויהי אחרי כ]ן ויע##ש[ ל׳ו אבשלום מרכ]ב##ה## וס##[וסים וחמשים איש] [רצים לפני׳ו ׃
2
וְהִשְׁכִּים֙ אַבְשָׁל֔וֹם וְעָמַ֕ד עַל־יַ֖ד דֶּ֣רֶךְ הַשָּׁ֑עַר וַיְהִ֡י כָּל הָ־אִ֣ישׁ אֲשֶֽׁר־יִהְיֶה לּ־וֹ־רִיב֩ לָב֨וֹא אֶל הַ־מֶּ֜לֶךְ לַמִּשְׁפָּ֗ט וַיִּקְרָ֨א אַבְשָׁל֤וֹם אֵלָיו֙ וַיֹּ֗אמֶר אֵֽי מִ־זֶּ֥ה עִיר֙ אַ֔תָּה וַיֹּ֕אמֶר מֵאַחַ֥ד שִׁבְטֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל עַבְדֶּֽךָ׃
2
καὶ ὤρθρισεν Ἀβεσσαλὼμ καὶ ἔστη ἀνὰ χεῖρα τῆς ὁδοῦ τῆς πύλης · καὶ ἐγένετο πᾶς ἀνὴρ ᾧ ἐγένετο κρίσις ἦλθεν πρὸς τὸν βασιλέα εἰς κρίσιν, καὶ ἐβόησεν πρὸς αὐτὸν Ἀβεσσαλὼμ καὶ ἔλεγεν αὐτῷ Ἐκ ποίας πόλεως σὺ εἶ? καὶ εἶπεν Ἐκ μιᾶς φυλῶν Ἰσραὴλ ὁ δοῦλός σου.
2
Et mane consúrgens Absalom, stabat iuxta intróitum portæ, et omnem virum, qui habébat negótium ut veníret ad regis iudícium, vocábat Absalom ad se, et dicébat: De qua civitáte es tu? Qui respóndens aiébat: Ex una tribu Israel ego sum servus tuus.
2
[not available]
2
And Absalom rose up early, and stood beside the way of the gate: and it was [so], that when any man that had a controversy came to the king for judgment, then Absalom called unto him, and said, Of what city [art] thou? And he said, Thy servant [is] of one of the tribes of Israel.
2
4Q51 · f112_114
ואבש]לום ה##[שכם ועמד ]ע#ל־יד הדרך וה[יה כ]ול איש [אשר־יהיה ל׳ו ריב לבוא אל המלך א]ל## המשפט וקרא ל׳ו אבשל[ו]ם## [ואמר אי מזה עיר אתה וענה האיש] ואמר מא#[ח]ד# שבטי?־ישראל [עבד׳ך ׃
3
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אַבְשָׁל֔וֹם רְאֵ֥ה דְבָרֶ֖ךָ טוֹבִ֣ים וּנְכֹחִ֑ים וְשֹׁמֵ֥עַ אֵין לְ־ךָ֖ מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃
3
καὶ εἶπεν πρὸς αὐτὸν ὁ Ἀβεσσαλώμ Ἰδοὺ οἱ λόγοι σου ἀγαθοὶ καὶ εὔκολοι, καὶ ἀκούων οὐκ ἔστιν σου παρὰ τοῦ βασιλέως.
3
Respondebátque ei Absalom: Vidéntur mihi sermónes tui boni et iusti. Sed non est qui te áudiat constitútus a rege. Dicebátque Absalom:
3
[not available]
3
And Absalom said unto him, See, thy matters [are] good and right; but [there is] no man [deputed] of the king to hear thee.
3
4Q51 · f112_114
ואמר אלי׳ו אבשלום ראה דברי׳ך טובים ]ונכוח[ים ושומע אין] [ל׳ך מאת המלך ׃
4
וַיֹּ֨אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם מִי יְשִׂמֵ֥־נִי שֹׁפֵ֖ט בָּאָ֑רֶץ וְעָלַ֗י יָב֥וֹא כָּל־אִ֛ישׁ אֲשֶֽׁר־יִהְיֶה לּ־וֹ־רִ֥יב וּמִשְׁפָּ֖ט וְהִצְדַּקְתִּֽיו׃
4
καὶ εἶπεν Ἀβεσσαλώμ Τίς με καταστήσει κριτὴν ἐν τῇ γῇ, καὶ ἐπ᾽ ἐμὲ ἐλεύσεται πᾶς ἀνὴρ ᾧ ἐὰν ᾖ ἀντιλογία καὶ κρίσις καὶ δικαιώσω αὐτόν?
4
Quis me constítuat iúdicem super terram, ut ad me véniant omnes, qui habent negótium, et iuste iúdicem?
4
[not available]
4
Absalom said moreover, Oh that I were made judge in the land, that every man which hath any suit or cause might come unto me, and I would do him justice!
4
4Q51 · f112_114
ואמר אבשלום מי ישמ׳ני שופט בארץ ו]ע##[ל]׳י יב[וא כול] [איש אשר־יהיה ל׳ו ריב ומשפט והצדקתי׳ו ׃
5
וְהָיָה֙ בִּקְרָב־אִ֔ישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֖ת ל֑וֹ וְשָׁלַ֧ח אֶת יָד֛־וֹ וְהֶחֱזִ֥יק ל֖וֹ וְנָ֥שַׁק לֽוֹ׃
5
καὶ ἐγένετο ἐν τῷ ἐγγίζειν ἄνδρα τοῦ προσκυνῆσαι αὐτῷ, καὶ ἐξέτεινε τὴν χεῖρα αὐτοῦ καὶ ἐπελαμβάνετο αὐτοῦ καὶ κατεφίλησεν αὐτὸν.
5
Sed et cum accéderet ad eum homo ut salutáret illum, extendébat manum suam, et apprehéndens osculabátur eum.
5
[not available]
5
And it was [so], that when any man came nigh [to him] to do him obeisance, he put forth his hand, and took him, and kissed him.
5
4Q51 · f112_114
והיה בקרוב] א##י#?ש להש##[תח]ו#?ו?ת## [ל׳ו ושלח את יד׳ו והחזיק ל׳ו ו]נשק## [ל׳ו ׃
6
וַיַּ֨עַשׂ אַבְשָׁל֜וֹם כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־יָבֹ֥אוּ לַמִּשְׁפָּ֖ט אֶל הַ־מֶּ֑לֶךְ וַיְגַנֵּב֙ אַבְשָׁל֔וֹם אֶת־לֵ֖ב אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ פ
6
καὶ ἐποίησεν Ἀβεσσαλὼμ κατὰ τὸ ῥῆμα τοῦτο παντὶ Ἰσραὴλ τοῖς παραγινομένοις εἰς κρίσιν πρὸς τὸν βασιλέα, καὶ ἰδιοποιεῖτο Ἀβεσσαλὼμ τὴν καρδίαν ἀνδρῶν Ἰσραήλ.
6
Faciebátque hoc omni Israel veniénti ad iudícium ut audirétur a rege, et sollicitábat corda virórum Israel.
6
[not available]
6
And on this manner did Absalom to all Israel that came to the king for judgment: so Absalom stole the hearts of the men of Israel.
6
4Q51 · f112_114
[כול אנשי ישראל ׃ ועשה אבש]ל#ו#?[ם] כדבר הז#?[ה] לכו?ל [אנשי ישראל אשר באים למ]ש##פט[ אל המלך] ו#?[גנ]ב אבשלום את־ל[ב]
7
וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל הַ־מֶּ֔לֶךְ אֵ֣לֲכָה נָּ֗א וַאֲשַׁלֵּ֛ם אֶת נִדְרִ֛־י אֲשֶׁר־נָדַ֥רְתִּי לַֽיהוָ֖ה בְּחֶבְרֽוֹן׃
7
Καὶ ἐγένετο ἀπὸ τέλους τεσσεράκοντα ἐτῶν καὶ εἶπεν Ἀβεσσαλὼμ πρὸς τὸν πατέρα αὐτοῦ Πορεύσομαι δὴ καὶ ἀποτίσω τὰς εὐχάς μου ἃς ηὐξάμην τῷ κυρίῳ ἐν Χεβρών ·
7
Post quadragínta autem annos, dixit Absalom ad regem David: Vadam, et reddam vota mea quæ vovi Dómino in Hebron.
7
[not available]
7
And it came to pass after forty years, that Absalom said unto the king, I pray thee, let me go and pay my vow, which I have vowed unto the LORD, in Hebron.
7
4Q51 · f112_114
[ויהי מקץ ארבע שנים ויאמר אבשלום אל ה]מ##לך## [אלכה נא ואשלם] ׃
8
כִּי־נֵ֨דֶר֙ נָדַ֣ר עַבְדְּךָ֔ בְּשִׁבְתִּ֥י בִגְשׁ֛וּר בַּאֲרָ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־ישיב יְשִׁיבֵ֤נִי יְהוָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְעָבַדְתִּ֖י אֶת־יְהוָֽה׃
8
ὅτι εὐχὴν ηὔξατο ὁ δοῦλός σου ἐν τῷ οἰκεῖν με ἐν Γεδσοὺρ ἐν Συρίᾳ λέγων Ἐὰν ἐπιστρέφων ἐπιστρέψῃ με Κύριος εἰς Ἰερουσαλήμ, καὶ λατρεύσω τῷ κυρίῳ.
8
Vovens enim vovit servus tuus cum esset in Gessur Sýriæ, dicens: Si redúxerit me Dóminus in Ierúsalem, sacrificábo Dómino.
8
[not available]
8
For thy servant vowed a vow while I abode at Geshur in Syria, saying, If the LORD shall bring me again indeed to Jerusalem, then I will serve the LORD.
8
4Q53 · f7ii_11
[כיא נדר נדר עבד׳כה בש]ב##ת׳י בגשור# ב(^ א## ^)רם[ לאמור אם השב ישיב׳ני] ייי[י ירושלם ועבדתי את ]יייי ׃
9
וַיֹּֽאמֶר ל֥־וֹ הַמֶּ֖לֶךְ לֵ֣ךְ בְּשָׁל֑וֹם וַיָּ֖קָם וַיֵּ֥לֶךְ חֶבְרֽוֹנָה׃ פ
9
καὶ εἶπεν αὐτῷ ὁ βασιλεύς Βάδιζε εἰς εἰρήνην · καὶ ἀναστὰς ἐπορεύθη εἰς Χεβρών.
9
Dixítque ei rex David: Vade in pace. Et surréxit, et ábiit in Hebron.
9
[not available]
9
And the king said unto him, Go in peace. So he arose, and went to Hebron.
9
4Q53 · f7ii_11
ויאומר ל׳וא [המלך לך בשלום ויקום] וילך [חברונ׳ה ׃
10
וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְשָׁלוֹם֙ מְרַגְּלִ֔ים בְּכָל־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּשָׁמְעֲכֶם֙ אֶת־ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וַאֲמַרְתֶּ֕ם מָלַ֥ךְ אַבְשָׁל֖וֹם בְּחֶבְרֽוֹן׃
10
καὶ ἀπέστειλεν Ἀβεσσαλὼμ κατασκόπους ἐν πάσαις φυλαῖς Ἰσραὴλ λέγων Ἐν τῷ ἀκοῦσαι ὑμᾶς τὴν φωνὴν τῆς κερατίνης καὶ ἐρεῖτε Βεβασίλευκεν βασιλεὺς Ἀβεσσαλὼμ ἐν Χεβρών.
10
Misit autem Absalom exploratóres in univérsas tribus Israel, dicens: Statim ut audiéritis clangórem búccinæ, dícite: Regnávit Absalom in Hebron.
10
[not available]
10
But Absalom sent spies throughout all the tribes of Israel, saying, As soon as ye hear the sound of the trumpet, then ye shall say, Absalom reigneth in Hebron.
10
4Q53 · f7ii_11
וישלח אבשלום] מירושלם בכול ש[בטי ישראל לאמור] [כשומע׳כם את־ק]ו(# ל #) השופר [ואמרתם מלך אבשלום בחברון ׃
11
וְאֶת־אַבְשָׁל֗וֹם הָלְכ֞וּ מָאתַ֤יִם אִישׁ֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם קְרֻאִ֖ים וְהֹלְכִ֣ים לְתֻמָּ֑ם וְלֹ֥א יָדְע֖וּ כָּל־דָּבָֽר׃
11
καὶ μετὰ Ἀβεσσαλὼμ ἐπορεύθησαν διακόσιοι ἄνδρες ἐξ Ἰερουσαλὴμ κλητοί · καὶ πορευόμενοι τῇ ἁπλότητι αὐτῶν καὶ οὐκ ἔγνωσαν πᾶν ῥῆμα.
11
Porro cum Absalom iérunt ducénti viri de Ierúsalem vocáti, eúntes símplici corde, et causam pénitus ignorántes.
11
[not available]
11
And with Absalom went two hundred men out of Jerusalem, [that were] called; and they went in their simplicity, and they knew not any thing.
11
4Q53 · f7ii_11
[הלכו מאתים אי]ש## מירושלים ק##[רו]אים [והולכים לתמ׳ם ולוא ידעו] [כול דבר ׃ ואת־אבשלום]
12
וַיִּשְׁלַ֣ח אַ֠בְשָׁלוֹם אֶת־אֲחִיתֹ֨פֶל הַגִּֽילֹנִ֜י יוֹעֵ֣ץ דָּוִ֗ד מֵֽעִירוֹ֙ מִגִּלֹ֔ה בְּזָבְח֖וֹ אֶת הַ־זְּבָחִ֑ים וַיְהִ֤י הַקֶּ֨שֶׁר֙ אַמִּ֔ץ וְהָעָ֛ם הוֹלֵ֥ךְ וָרָ֖ב אֶת־אַבְשָׁלֽוֹם׃
12
καὶ ἀπέστειλεν Ἀβεσσαλὼμ τῷ Ἀχειτόφελ τῷ Θεκωνεὶ σύμβουλον Δαυεὶδ ἐν πόλει αὐτοῦ εἰς Γωλὰ ἐν τῷ θυσιάζειν αὐτόν · καὶ ἐγένετο σύντριμμα ἰσχυρόν, καὶ ὁ λαὸς ὁ πορευόμενος καὶ πολὺς μετὰ Ἀβεσσαλώμ.
12
Accersívit quoque Absalom Achítophel Gilonítem consiliárium David, de civitáte sua Gilo. Cumque immoláret víctimas, facta est coniurátio válida, populúsque concúrrens augebátur cum Absalom.
12
[not available]
12
And Absalom sent for Ahithophel the Gilonite, David ’s counseller, from his city, [even] from Giloh, while he offered sacrifices. And the conspiracy was strong; for the people increased continually with Absalom.
12
4Q53 · f7ii_11
וישל]ח# (^ [ויק]ר##א ^) את־אח[י]תפל ה##גי?[לוני יועצ דויד מעיר׳ו מגילה] [בזובח׳ו את הזבחים וה]י?ה##[ הק]ש#ר א[מצ והעם הולך ורב את־אבשלום] ׃
13
וַיָּבֹא֙ הַמַּגִּ֔יד אֶל־דָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הָיָ֛ה לֶב־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם׃
13
Καὶ παρεγένετο ὁ ἀπαγγέλλων πρὸς Δαυεὶδ λέγων Ἐγενήθη ἡ καρδία ἀνδρῶν Ἰσραὴλ ὀπίσω Ἀβεσσαλώμ.
13
Venit ígitur núntius ad David, dicens: Toto corde univérsus Israel séquitur Absalom.
13
[not available]
13
And there came a messenger to David, saying, The hearts of the men of Israel are after Absalom.
13
4Q53 · f7ii_11
ויבו[א] ה#מ##[גיד אל דויד לאמור היה לב־איש ישראל אחרי אבשלום] ׃
14
וַיֹּ֣אמֶר דָּ֠וִד לְכָל עֲבָדָ֨י־ו אֲשֶׁר אִתּ֤־וֹ בִירוּשָׁלִַ֨ם֙ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹא־תִֽהְיֶה לָּ֥־נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁל֑וֹם מַהֲר֣וּ לָלֶ֗כֶת פֶּן־יְמַהֵ֤ר וְהִשִּׂגָ֨נוּ֙ וְהִדִּ֤יחַ עָלֵ֨ינוּ֙ אֶת הָ֣־רָעָ֔ה וְהִכָּ֥ה הָעִ֖יר לְפִי־חָֽרֶב׃
14
καὶ εἶπεν Δαυεὶδ πᾶσιν τοῖς παισὶν αὐτοῦ τοῖς μετ᾽ αὐτοῦ τοῖς ἐν Ἰερουσαλήμ Ἀνάστητε καὶ φύγωμεν, ὅτι οὐκ ἔστιν ἡμῖν σωτηρία ἀπὸ προσώπου Ἀβεσσαλώμ · ταχύνατε τοῦ πορευθῆναι, ἵνα μὴ ταχύνῃ καὶ καταλάβῃ ἡμᾶς, καὶ ἐξώσῃ ἐφ᾽ ἡμᾶς τὴν κακίαν καὶ πατάξῃ τὴν πόλιν στόματι μαχαίρης.
14
Et ait David servis suis, qui erant cum eo in Ierúsalem: Súrgite, fugiámus: neque enim erit nobis effúgium a fácie Absalom: festináte égredi, ne forte véniens óccupet nos, et impéllat super nos ruínam, et percútiat civitátem in ore gládii.
14
[not available]
14
And David said unto all his servants that [were] with him at Jerusalem, Arise, and let us flee; for we shall not [else] escape from Absalom: make speed to depart, lest he overtake us suddenly, and bring evil upon us, and smite the city with the edge of the sword.
14
4Q53 · f7ii_11
ויאומר ד##[ויד לכול עבדי׳ו אשר את׳ו בירושלם קומו ונברחה] תהי ל׳נו [פליטה מפני אבשלום מהרו ללכת פן־ימהר והשג׳נו] והדיח [עלי׳נו את הרעה והכה העיר לפי־חרב ׃
15
וַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽי הַ־מֶּ֖לֶךְ אֶל הַ־מֶּ֑לֶךְ כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־יִבְחַ֛ר אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִנֵּ֥ה עֲבָדֶֽיךָ׃
15
καὶ εἶπον οἱ παῖδες τοῦ βασιλέως πρὸς τὸν βασιλέα Κατὰ πάντα ὅσα αἱρεῖται ὁ κύριος ἡμῶν ὁ βασιλεύς, ἰδοὺ οἱ παῖδές σου.
15
Dixerúntque servi regis ad eum: Omnia quæcúmque præcéperit dóminus noster rex, libénter exsequémur servi tui.
15
[not available]
15
And the king ’s servants said unto the king, Behold, thy servants [are ready to do] whatsoever my lord the king shall appoint.
15
4Q53 · f7ii_11
ויאומרו עבדי] ה##מלך א[ל ε ׃
16
וַיֵּצֵ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכָל בֵּית֖־וֹ בְּרַגְלָ֑יו וַיַּעֲזֹ֣ב הַמֶּ֗לֶךְ אֵ֣ת עֶ֧שֶׂר נָשִׁ֛ים פִּֽלַגְשִׁ֖ים לִשְׁמֹ֥ר הַבָּֽיִת׃
16
καὶ ἐξῆλθεν ὁ βασιλεὺς καὶ πᾶς ὁ οἶκος αὐτοῦ τοῖς ποσὶν αὐτῶν · καὶ ἀφῆκεν ὁ βασιλεὺς δέκα γυναῖκας τῶν παλλακῶν αὐτοῦ φυλάσσειν τὸν οἶκον.
16
Egréssus est ergo rex, et univérsa domus eius pédibus suis: et derelíquit rex decem mulíeres concubínas ad custodiéndam domum.
16
[not available]
16
And the king went forth, and all his household after him. And the king left ten women, [which were] concubines, to keep the house.
16
[not available]
17
וַיֵּצֵ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכָל הָ־עָ֖ם בְּרַגְלָ֑יו וַיַּעַמְד֖וּ בֵּ֥ית הַמֶּרְחָֽק׃
17
καὶ ἐξῆλθεν ὁ βασιλεὺς καὶ πάντες οἱ παῖδες αὐτοῦ πεζῇ, καὶ ἔστησαν ἐν οἴκῳ τῷ Μακράν.
17
Egressúsque rex et omnis Israel pédibus suis, stetit procul a domo:
17
[not available]
17
And the king went forth, and all the people after him, and tarried in a place that was far off.
17
[not available]
18
וְכָל עֲבָדָי־ו֙ עֹבְרִ֣ים עַל יָד֔־וֹ וְכָל הַ־כְּרֵתִ֖י וְכָל הַ־פְּלֵתִ֑י וְכָֽל הַ־גִּתִּ֞ים שֵׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ אֲשֶׁר־בָּ֤אוּ בְרַגְלוֹ֙ מִגַּ֔ת עֹבְרִ֖ים עַל־פְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
18
καὶ πάντες οἱ παῖδες αὐτοῦ ἀνὰ χεῖρα αὐτοῦ παρῆγον καὶ πᾶς ὁ Χεττεὶ καὶ πᾶς ὁ Φελετθεί, καὶ ἔστησαν ἐπὶ τῆς ἐλαίας ἐν τῇ ἐρήμῳ · καὶ πᾶς ὁ λαὸς παρεπορεύετο ἐχόμενος αὐτοῦ, καὶ πάντες οἱ περὶ αὐτὸν καὶ πάντες οἱ ἁδροὶ καὶ πάντες οἱ μαχηταί, ἑξακόσιοι ἄνδρες, καὶ παρῆσαν ἐπὶ χεῖρα αὐτοῦ · καὶ πᾶς ὁ Χερεθθεὶ καὶ πᾶς ὁ Φελεθθεὶ καὶ πάντες οἱ Γεθθαῖοι, οἱ ἑξακόσιοι ἄνδρες οἱ ἐλθόντες τοῖς ποσὶν αὐτῶν εἰς Γὲθ καὶ πορευόμενοι ἐπὶ πρόσωπον τοῦ βασιλέως.
18
et univérsi servi eius ambulábant iuxta eum, et legiónes Ceréthi, et Pheléthi, et omnes Gethǽi, pugnatóres válidi, sexcénti viri qui secúti eum fúerant de Geth pédites, præcedébant regem.
18
[not available]
18
And all his servants passed on beside him; and all the Cherethites, and all the Pelethites, and all the Gittites, six hundred men which came after him from Gath, passed on before the king.
18
[not available]
19
וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶל־אִתַּ֣י הַגִּתִּ֔י לָ֧מָּה תֵלֵ֛ךְ גַּם־אַתָּ֖ה אִתָּ֑נוּ שׁ֣וּב וְשֵׁ֤ב עִם הַ־מֶּ֨לֶךְ֙ כִּֽי־נָכְרִ֣י אַ֔תָּה וְגַם־גֹּלֶ֥ה אַתָּ֖ה לִמְקוֹמֶֽךָ׃
19
καὶ εἶπεν ὁ βασιλεὺς πρὸς Σεθθεὶ τὸν Γεθθαῖον Ἵνα τί πορεύῃ καὶ σὺ μεθ᾽ ἡμῶν? ἐπίστρεφε καὶ οἴκει μετὰ τοῦ βασιλέως, ὅτι ξένος εἶ σὺ καὶ ὅτι μετῴκηκας σὺ ἐκ τοῦ τόπου σου.
19
Dixit autem rex ad Ethái Gethǽum: Cur venis nobíscum? revértere, et hábita cum rege, quia peregrínus es, et egréssus es de loco tuo.
19
[not available]
19
Then said the king to Ittai the Gittite, Wherefore goest thou also with us? return to thy place, and abide with the king: for thou [art] a stranger, and also an exile.
19
[not available]
20
תְּמ֣וֹל ׀ בּוֹאֶ֗ךָ וְהַיּ֞וֹם אנועך עִמָּ֨נוּ֙ לָלֶ֔כֶת וַאֲנִ֣י הוֹלֵ֔ךְ עַ֥ל אֲשֶׁר־אֲנִ֖י הוֹלֵ֑ךְ שׁ֣וּב וְהָשֵׁ֧ב אֶת אַחֶ֛י־ךָ עִמָּ֖ךְ חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃
20
εἰ ἐχθὲς παραγέγονας, καὶ σήμερον κινήσω σε μεθ᾽ ἡμῶν? καί γε μεταναστήσεις τὸν τόπον σου · ἐχθὲς ἡ ἐξέλευσίς σου, καὶ σήμερον μετακινήσω σε μεθ᾽ ἡμῶν τοῦ πορευθῆναι? καὶ ἐγὼ πορεύσομαι ἐφ᾽ οὗ ἂν ἐγὼ πορευθῶ · ἐπιστρέφου καὶ ἐπίστρεψον τοὺς ἀδελφούς σου μετὰ σοῦ, καὶ Κύριος ποιήσει μετὰ σοῦ ἔλεος καὶ ἀλήθειαν.
20
Heri venísti, et hódie compélleris nobíscum égredi? Ego autem vadam quo itúrus sum: revértere, et reduc tecum fratres tuos, et Dóminus fáciet tecum misericórdiam, et veritátem, quia ostendísti grátiam et fidem.
20
[not available]
20
Whereas thou camest [but] yesterday, should I this day make thee go up and down with us? seeing I go whither I may, return thou, and take back thy brethren: mercy and truth [be] with thee.
20
4Q51 · f115
[ללכת ואני הולך על אשר־]א##נ#?[י הולך שוב והשב את אחי׳ך עמ׳ך] [חסד ואמת ׃
21
וַיַּ֧עַן אִתַּ֛י אֶת הַ־מֶּ֖לֶךְ וַיֹּאמַ֑ר חַי־יְהוָ֗ה וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י אִם בִּ־מְק֞וֹם אֲשֶׁ֥ר יִֽהְיֶה־שָּׁ֣ם ׀ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ אִם לְ־מָ֨וֶת֙ אִם לְ־חַיִּ֔ים כִּי־שָׁ֖ם יִהְיֶ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃
21
καὶ ἀπεκρίθη Ἐθθεὶ τῷ βασιλεῖ καὶ εἶπεν Ζῇ Κύριος καὶ ζῇ ὁ κύριός μου ὁ βασιλεύς, ὅτι εἰς τὸν τόπον οὗ ἐὰν ᾖ ὁ κύριός μου, καὶ ἐὰν εἰς θάνατον καὶ ἐὰν εἰς ζωήν, ὅτι ἐκεῖ ἔσται ὁ δοῦλός σου.
21
Et respóndit Ethái regi dicens: Vivit Dóminus, et vivit dóminus meus rex: quóniam in quocúmque loco fúeris dómine mi rex, sive in morte, sive in vita, ibi erit servus tuus.
21
[not available]
21
And Ittai answered the king, and said, [As] the LORD liveth, and [as] my lord the king liveth, surely in what place my lord the king shall be, whether in death or life, even there also will thy servant be.
21
4Q51 · f115
ויען אתי את ה]מלך[ ויאמר חי־יהוה וחי אדנ׳י] [המלך כי אם במקום א]שר [יהיה־שם אדנ׳י המלך אם למות] [אם לחיים כי־שם יהיה עבד׳ך ׃
22
וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־אִתַּ֖י לֵ֣ךְ וַעֲבֹ֑ר וַֽיַּעֲבֹ֞ר אִתַּ֤י הַגִּתִּי֙ וְכָל אֲנָשָׁ֔י־ו וְכָל הַ־טַּ֖ף אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃
22
καὶ εἶπεν ὁ βασιλεὺς πρὸς Σεθθεί Δεῦρο καὶ διάβαινε μετ᾽ ἐμοῦ · καὶ παρῆλθεν Σεθθεὶ ὁ Γεθθαῖος καὶ πάντες οἱ παῖδες αὐτοῦ καὶ πᾶς ὁ ὄχλος ὁ μετ᾽ αὐτοῦ.
22
Et ait David Ethái: Veni, et transi. Et transívit Ethái Gethǽus, et omnes viri, qui cum eo erant, et réliqua multitúdo.
22
[not available]
22
And David said to Ittai, Go and pass over. And Ittai the Gittite passed over, and all his men, and all the little ones that [were] with him.
22
4Q51 · f115
ויאמר דוד אל־אתי לך ועבר] [ויעבר אתי הגתי וכל אנשי׳ו וכל הטף אשר את׳ו ׃
23
וְכָל הָ־אָ֗רֶץ בּוֹכִים֙ ק֣וֹל גָּד֔וֹל וְכָל הָ־עָ֖ם עֹֽבְרִ֑ים וְהַמֶּ֗לֶךְ עֹבֵר֙ בְּנַ֣חַל קִדְר֔וֹן וְכָל הָ־עָם֙ עֹבְרִ֔ים עַל־פְּנֵי־דֶ֖רֶךְ אֶת הַ־מִּדְבָּֽר׃
23
καὶ πᾶσα ἡ γῆ ἔκλαιεν φωνῇ μεγάλῃ · καὶ πᾶς ὁ λαὸς παρεπορεύοντο ἐν τῷ χειμάρρῳ τῶν κέδρων, καὶ ὁ βασιλεὺς διέβη τὸν χειμάρρουν Κεδρών · καὶ πᾶς ὁ λαὸς καὶ ὁ βασιλεὺς παρεπορεύοντο ἐπὶ πρόσωπον ὁδοῦ τὴν ἔρημον.
23
Omnésque flebant voce magna, et univérsus pópulus transíbat: rex quoque transgrediebátur torréntem Cedron, et cunctus pópulus incedébat contra viam, quæ réspicit ad desértum.
23
[not available]
23
And all the country wept with a loud voice, and all the people passed over: the king also himself passed over the brook Kidron, and all the people passed over, toward the way of the wilderness.
23
4Q51 · f115
וכל האר]ץ[ בוכים] ׃
24
וְהִנֵּ֨ה גַם־צָד֜וֹק וְכָֽל הַ־לְוִיִּ֣ם אִתּ֗וֹ נֹֽשְׂאִים֙ אֶת־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וַיַּצִּ֨קוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וַיַּ֖עַל אֶבְיָתָ֑ר עַד־תֹּ֥ם כָּל הָ־עָ֖ם לַעֲב֥וֹר מִן הָ־עִֽיר׃
24
καὶ ἰδοὺ καὶ γε Σαδδὼκ καὶ πάντες οἱ Λευεῖται μετ᾽ αὐτοῦ αἴροντες τὴν κιβωτὸν διαθήκης Κυρίου ἀπὸ Βαιθάρ · καὶ ἔστησαν τὴν κιβωτὸν τοῦ θεοῦ, καὶ ἀνέβη Ἀβιαθάρ, ὡς ἐπαύσατο πᾶς ὁ λαὸς παρελθεῖν ἐκ τῆς πόλεως.
24
Venit autem et Sadoc sacérdos, et univérsi Levítæ cum eo, portántes arcam fœ́deris Dei: et deposuérunt arcam Dei. Et ascéndit Abíathar, donec explétus esset omnis pópulus, qui egréssus fúerat de civitáte.
24
[not available]
24
And lo Zadok also, and all the Levites [were] with him, bearing the ark of the covenant of God: and they set down the ark of God; and Abiathar went up, until all the people had done passing out of the city.
24
[not available]
25
וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ לְצָד֔וֹק הָשֵׁ֛ב אֶת־אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים הָעִ֑יר אִם־אֶמְצָ֥א חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה וֶהֱשִׁבַ֕נִי וְהִרְאַ֥נִי אֹת֖וֹ וְאֶת נָוֵֽ־הוּ׃
25
καὶ εἶπεν ὁ βασιλεὺς τῷ Σαδδώκ Ἀπόστρεψον τὴν κιβωτὸν τοῦ θεοῦ εἰς τὴν πόλιν · ἐὰν εὕρω χάριν ἐν ὀφθαλμοῖς Κυρίου, καὶ ἐπιστρέψει με καὶ δείξει μοι αὐτὴν καὶ τὴν εὐπρέπειαν αὐτῆς ·
25
Et dixit rex ad Sadoc: Repórta arcam Dei in urbem: si invénero grátiam in óculis Dómini, redúcet me, et osténdet mihi eam, et tabernáculum suum.
25
[not available]
25
And the king said unto Zadok, Carry back the ark of God into the city: if I shall find favour in the eyes of the LORD, he will bring me again, and shew me [both] it, and his habitation:
25
[not available]
26
וְאִם֙ כֹּ֣ה יֹאמַ֔ר לֹ֥א חָפַ֖צְתִּי בָּ֑ךְ הִנְנִ֕י יַֽעֲשֶׂה לִּ֕־י כַּאֲשֶׁ֥ר ט֖וֹב בְּעֵינָֽיו׃ ס
26
[not available]
26
Si autem díxerit mihi: Non places: præsto sum, fáciat quod bonum est coram se.
26
[not available]
26
But if he thus say, I have no delight in thee; behold, [here am] I, let him do to me as seemeth good unto him.
26
4Q51 · f116
[הנ׳ני יעשה ל׳י כאשר ]ט##וב[ לפני׳ו ׃
27
וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶל־צָד֣וֹק הַכֹּהֵ֔ן הֲרוֹאֶ֣ה אַתָּ֔ה שֻׁ֥בָה הָעִ֖יר בְּשָׁל֑וֹם וַאֲחִימַ֨עַץ בִּנְךָ֜ וִיהוֹנָתָ֧ן בֶּן־אֶבְיָתָ֛ר שְׁנֵ֥י בְנֵיכֶ֖ם אִתְּכֶֽם׃
27
καὶ εἶπεν ὁ βασιλεὺς τῷ Σαδὼκ τῷ ἱερεῖ Ἴδετε, σὺ ἐπιστρέφεις εἰς τὴν πόλιν ἐν εἰρήνῃ, καὶ Ἀχειμαίας ὁ υἱός σου καὶ Ἰωναθὰν ὁ υἱὸς Ἀβιαθὰρ οἱ δύο υἱοὶ ὑμῶν μεθ᾽ ὑμῶν ·
27
Et dixit rex ad Sadoc sacerdótem: O videns, revértere in civitátem in pace: et Achímaas fílius tuus, et Iónathas fílius Abíathar, duo fílii vestri, sint vobíscum.
27
[not available]
27
The king said also unto Zadok the priest, [Art not] thou a seer? return into the city in peace, and your two sons with you, Ahimaaz thy son, and Jonathan the son of Abiathar.
27
4Q51 · f116
[ויאמר המל]ך# אל־צדוק הכו#?[הן ראה אתה שוב׳ה העיר׳ה בשלום ואחימעץ] [בנ׳ך וי]ה##ו?נתן בן־א[בי]תר[ שני בני׳כם את׳כם ׃
28
רְאוּ֙ אָנֹכִ֣י מִתְמַהְמֵ֔הַּ בעברות הַמִּדְבָּ֑ר עַ֣ד בּ֥וֹא דָבָ֛ר מֵעִמָּכֶ֖ם לְהַגִּ֥יד לִֽי׃
28
ἴδετε, ἐγώ εἰμι στρατεύομαι ἐν ἀραβὼθ τῆς ἐρήμου ἕως τοῦ ἐλθεῖν ῥῆμα παρ᾽ ὑμῶν τοῦ ἀπαγγεῖλαί μοι.
28
Ecce ego abscóndar in campéstribus desérti, donec véniat sermo a vobis índicans mihi.
28
[not available]
28
See, I will tarry in the plain of the wilderness, until there come word from you to certify me.
28
4Q51 · f116
ראו אנכי מתמהמה בערבות] [המדבר ]ע##[ד] בוא מ[עמ׳כם דבר להגיד ל׳י ׃
29
וַיָּ֨שֶׁב צָד֧וֹק וְאֶבְיָתָ֛ר אֶת־אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים יְרוּשָׁלִָ֑ם וַיֵּשְׁב֖וּ שָֽׁם׃
29
καὶ ἀπέστρεψεν Σαδὼκ καὶ Ἀβιαθὰρ τὴν κιβωτὸν εἰς Ἰερουσαλήμ, καὶ ἐκάθισεν ἐκεῖ.
29
Reportavérunt ergo Sadoc, et Abíathar arcam Dei in Ierúsalem: et mansérunt ibi.
29
[not available]
29
Zadok therefore and Abiathar carried the ark of God again to Jerusalem: and they tarried there.
29
4Q51 · f116
וישב צדוק ואביתר את־ארון] [האלוהים ירו]ש##לימ׳ה[ וישבו שם ׃
30
וְדָוִ֡ד עֹלֶה֩ בְמַעֲלֵ֨ה הַזֵּיתִ֜ים עֹלֶ֣ה ׀ וּבוֹכֶ֗ה וְרֹ֥אשׁ לוֹ֙ חָפ֔וּי וְה֖וּא הֹלֵ֣ךְ יָחֵ֑ף וְכָל הָ־עָ֣ם אֲשֶׁר אִתּ֗־וֹ חָפוּ֙ אִ֣ישׁ רֹאשׁ֔וֹ וְעָל֥וּ עָלֹ֖ה וּבָכֹֽה׃
30
καὶ Δαυεὶδ ἀνέβαινεν ἐν τῇ ἀναβάσει τῶν ἐλαιῶν καὶ τὴν κεφαλὴν ἐπικεκαλυμμένος, καὶ αὐτὸς ἐπορεύετο ἀνυπόδετος · καὶ πᾶς ὁ λαὸς ὁ μετ᾽ αὐτοῦ ἐπεκάλυψεν ἀνὴρ τὴν κεφαλὴν αὐτοῦ, καὶ ἀνέβαινον ἀναβαίνοντες καὶ κλαίοντες.
30
Porro David ascendébat clivum Olivárum, scandens et flens, nudis pédibus incédens, et opérto cápite: sed et omnis pópulus, qui erat cum eo, opérto cápite ascendébat plorans.
30
[not available]
30
And David went up by the ascent of [mount] Olivet, and wept as he went up, and had his head covered, and he went barefoot: and all the people that [was] with him covered every man his head, and they went up, weeping as they went up.
30
4Q51 · f116
ודויד עולה במעלה הזיתים וראש ל׳ו] [חפוי והוא ]ה##ולך[ יחף וכול העם אשר את׳ו חפו איש ראש׳ו ועלו עלוה] [ובכוה ׃
31
וְדָוִד֙ הִגִּ֣יד לֵאמֹ֔ר אֲחִיתֹ֥פֶל בַּקֹּשְׁרִ֖ים עִם־אַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד סַכֶּל־נָ֛א אֶת־עֲצַ֥ת אֲחִיתֹ֖פֶל יְהוָֽה׃
31
καὶ ἀνηγγέλη Δαυεὶδ λέγοντες Καὶ Ἀχειτόφελ ἐν τοῖς συστρεφομένοις μετὰ Ἀβεσσαλώμ · καὶ εἶπεν Δαυείδ Διασκέδασον δὴ τὴν βουλὴν Ἀχειτόφελ, Κύριε ὁ θεός μου.
31
Nuntiátum est autem David quod et Achítophel esset in coniuratióne cum Absalom: dixítque David: Infátua quæso Dómine consílium Achítophel.
31
[not available]
31
And [one] told David, saying, Ahithophel [is] among the conspirators with Absalom. And David said, O LORD, I pray thee, turn the counsel of Ahithophel into foolishness.
31
4Q51 · f116
ו]לדוי[ד הוגד לאמור אחיתפל בקושרים עם־אבשלום ויאמר דויד] ׃
32
וַיְהִ֤י דָוִד֙ בָּ֣א עַד הָ־רֹ֔אשׁ אֲשֶֽׁר־יִשְׁתַּחֲוֶ֥ה שָׁ֖ם לֵאלֹהִ֑ים וְהִנֵּ֤ה לִקְרָאתוֹ֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י קָר֨וּעַ֙ כֻּתָּנְתּ֔וֹ וַאֲדָמָ֖ה עַל רֹאשֽׁ־וֹ׃
32
[not available]
32
Cumque ascénderet David summitátem montis, in quo adoratúrus erat Dóminum, ecce occúrrit ei Chúsai Arachítes, scissa veste, et terra pleno cápite.
32
[not available]
32
And it came to pass, that [when] David was come to the top [of the mount], where he worshipped God, behold, Hushai the Archite came to meet him with his coat rent, and earth upon his head:
32
[not available]
33
וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ דָּוִ֑ד אִ֚ם עָבַ֣רְתָּ אִתִּ֔י וְהָיִ֥תָ עָלַ֖י לְמַשָּֽׂא׃
33
[not available]
33
Et dixit ei David: Si véneris mecum, eris mihi óneri:
33
[not available]
33
Unto whom David said, If thou passest on with me, then thou shalt be a burden unto me:
33
[not available]
34
וְאִם הָ־עִ֣יר תָּשׁ֗וּב וְאָמַרְתָּ֤ לְאַבְשָׁלוֹם֙ עַבְדְּךָ֨ אֲנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶֽהְיֶ֔ה עֶ֣בֶד אָבִ֤יךָ וַֽאֲנִי֙ מֵאָ֔ז וְעַתָּ֖ה וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ וְהֵפַרְתָּ֣ה לִ֔י אֵ֖ת עֲצַ֥ת אֲחִיתֹֽפֶל׃
34
[not available]
34
si autem in civitátem revertáris, et díxeris Absalom: Servus tuus sum, rex: sicut fui servus patris tui, sic ero servus tuus: dissipábis consílium Achítophel.
34
[not available]
34
But if thou return to the city, and say unto Absalom, I will be thy servant, O king; [as] I [have been] thy father ’s servant hitherto, so [will] I now also [be] thy servant: then mayest thou for me defeat the counsel of Ahithophel.
34
[not available]
35
וַהֲל֤וֹא עִמְּךָ֙ שָׁ֔ם צָד֥וֹק וְאֶבְיָתָ֖ר הַכֹּהֲנִ֑ים וְהָיָ֗ה כָּל הַ־דָּבָר֙ אֲשֶׁ֤ר תִּשְׁמַע֙ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ תַּגִּ֕יד לְצָד֥וֹק וּלְאֶבְיָתָ֖ר הַכֹּהֲנִֽים׃
35
[not available]
35
Habes autem tecum Sadoc, et Abíathar sacerdótes: et omne verbum quodcúmque audíeris de domo regis, indicábis Sadoc, et Abíathar sacerdótibus.
35
[not available]
35
And [hast thou] not there with thee Zadok and Abiathar the priests? therefore it shall be, [that] what thing soever thou shalt hear out of the king ’s house, thou shalt tell [it] to Zadok and Abiathar the priests.
35
[not available]
36
הִנֵּה־שָׁ֤ם עִמָּם֙ שְׁנֵ֣י בְנֵיהֶ֔ם אֲחִימַ֣עַץ לְצָד֔וֹק וִיהוֹנָתָ֖ן לְאֶבְיָתָ֑ר וּשְׁלַחְתֶּ֤ם בְּיָדָם֙ אֵלַ֔י כָּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר תִּשְׁמָֽעוּ׃
36
[not available]
36
Sunt autem cum eis duo fílii eórum Achímaas fílius Sadoc, et Iónathas fílius Abíathar: et mittétis per eos ad me omne verbum quod audiéritis.
36
[not available]
36
Behold, [they have] there with them their two sons, Ahimaaz Zadok ’s [son], and Jonathan Abiathar ’s [son]; and by them ye shall send unto me every thing that ye can hear.
36
[not available]
37
וַיָּבֹ֥א חוּשַׁ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד הָעִ֑יר וְאַבְשָׁלֹ֔ם יָבֹ֖א יְרוּשָׁלִָֽם׃
37
[not available]
37
Veniénte ergo Chúsai amíco David in civitátem, Absalom quoque ingréssus est Ierúsalem.
37
[not available]
37
So Hushai David ’s friend came into the city, and Absalom came into Jerusalem.
37
4Q51 · f117_118
[דויד העיר׳ה ואבשלום יבו]א[ ירו]ש##[לימ׳ה ׃
