THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֛ישׁ אִשָּׁ֖ה וּבְעָלָ֑הּ וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א תִמְצָא־חֵ֣ן בְּעֵינָ֗יו כִּי־מָ֤צָא בָהּ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּיתֽוֹ׃
1
Ἐὰν δὲ τις λάβῃ γυναῖκα καὶ συνοικήσῃ αὐτῇ, καὶ ἔσται ἐὰν μὴ εὕρῃ χάριν ἐναντίον αὐτοῦ ὅτι εὗρεν ἐν αὐτῇ ἄσχημον πρᾶγμα, καὶ γράψει αὐτῇ βιβλίον ἀποστασίου καὶ δώσει εἰς τὰς χεῖρας αὐτῆς, καὶ ἐξαποστελεῖ αὐτὴν ἐκ τῆς οἰκίας αὐτοῦ ·
1
Si accéperit homo uxórem, et habúerit eam, et non invénerit grátiam ante óculos eius propter áliquam fœditátem: scribet libéllum repúdii, et dabit in manu illíus, et dimíttet eam de domo sua.
1
כי־יקח אישׁ אשׁה ובא אליה ובעלה והיה אם־לא תמצא־חן בעיניו כי־מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושׁלחה מביתו
1
When a man hath taken a wife, and married her, and it come to pass that she find no favour in his eyes, because he hath found some uncleanness in her: then let him write her a bill of divorcement, and give [it] in her hand, and send her out of his house.
1
4Q28 · f1
[כי־יקח איש אשה ובעל׳ה והיה אם־לא תמצ]א־חן בעיני׳ו כי־מצא ב׳ה ערות# [דבר וכתב ל׳ה ספר כריתת ונתן ביד׳ה ו]ש#ל##ח׳ה מבית׳ו ׃
2
וְיָצְאָ֖ה מִבֵּית֑וֹ וְהָלְכָ֖ה וְהָיְתָ֥ה לְאִישׁ־אַחֵֽר׃
2
καὶ ἀπελθοῦσα γένηται ἀνδρὶ ἑτέρῳ,
2
Cumque egréssa álterum marítum dúxerit,
2
ויצאה מביתו והלכה והיתה לאישׁ־אחר
2
And when she is departed out of his house, she may go and be another man ’s [wife].
2
4Q28 · f1
והלכה והיתה לאיש־[אחר ׃
3
וּשְׂנֵאָהּ֮ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲרוֹן֒ וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּית֑וֹ א֣וֹ כִ֤י יָמוּת֙ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲר֔וֹן אֲשֶׁר לְקָחָ֥־הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃
3
καὶ μισήσῃ αὐτὴν ὁ ἀνὴρ ὁ ἔσχατος, καὶ γράψει αὐτῇ βιβλίον ἀποστασίου καὶ δώσει εἰς τὰς χεῖρας αὐτῆς καὶ ἐξαποστελεῖ αὐτὴν ἐκ τῆς οἰκίας αὐτοῦ, καὶ ἀποθάνῃ ὁ ἀνὴρ ὁ ἔσχατος ὃς ἔλαβεν αὐτὴν αὐτῷ γυναῖκα ·
3
et ille quoque óderit eam, dederítque ei libéllum repúdii, et dimíserit de domo sua, vel certe mórtuus fúerit:
3
ושׂנאה האישׁ האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושׁלחה מביתו או כי ימות בעלה האחרון אשׁר לקחה לו לאשׁה
3
And [if] the latter husband hate her, and write her a bill of divorcement, and giveth [it] in her hand, and sendeth her out of his house; or if the latter husband die, which took her [to be] his wife;
3
4Q28 · f1
ושנא׳ה האיש האחרון ו]כתב ל׳ה ספר כרתת ונתן ביד׳ה ושלח׳ה מבית׳ו [או כי ימות האיש האחרון ]א#שר לקח׳ה ל׳ו לאשה ׃
4
לֹא־יוּכַ֣ל בַּעְלָ֣הּ הָרִאשׁ֣וֹן אֲשֶֽׁר שִׁ֠לְּחָ־הּ לָשׁ֨וּב לְקַחְתָּ֜הּ לִהְי֧וֹת ל֣וֹ לְאִשָּׁ֗ה אַחֲרֵי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻטַּמָּ֔אָה כִּֽי־תוֹעֵבָ֥ה הִ֖וא לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹ֤א תַחֲטִיא֙ אֶת הָ־אָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃ ס
4
οὐ δυνήσεται ὁ ἀνὴρ ὁ πρότερος ἐξαποστείλας αὐτὴν ἐπαναστρέψας λαβεῖν αὐτὴν ἑαυτῷ γυναῖκα μετὰ τὸ μιανθῆναι αὐτήν, ὅτι βδέλυγμά ἐστιν ἐναντίον Κυρίου τοῦ θεοῦ σου · καὶ οὐ μιανεῖτε τὴν γῆν ἣν Κύριος ὁ θεός σου δίδωσίν σοι ἐν κλήρῳ.
4
non póterit prior marítus recípere eam in uxórem: quia pollúta est, et abominábilis facta est coram Dómino: ne peccáre fácias terram tuam, quam Dóminus Deus tuus tradíderit tibi possidéndam.
4
לא־יוכל בעלה הראישׁון אשׁר שׁלחה לשׁוב לקחתה להיות לו לאשׁה אחרי אשׁר הטמאה כי־תועבה היא לפני יהוה ולא תחטיאו את הארץ אשׁר יהוה אלהיך נתן לך נחלה
4
Her former husband, which sent her away, may not take her again to be his wife, after that she is defiled; for that [is] abomination before the LORD: and thou shalt not cause the land to sin, which the LORD thy God giveth thee [for] an inheritance.
4
4Q28 · f1
לא־יוכל בעל׳ה הראשו#?[ן] [אשר שלח׳ה ל]ש#וב ל##קחת#׳ה להיות ל׳ו לאשה אחרי אשר הטמאה כי־[תועבה הי]א לפני יהוה ולא תחטא את הארץ אשר יהוה אלהי׳ך נתן ל׳ך [נחלה ׃
5
כִּֽי־יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא־יַעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל־דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת וְשִׂמַּ֖ח אֶת אִשְׁתּ֥־וֹ אֲשֶׁר־לָקָֽח׃ ס
5
Ἐὰν δέ τις λάβῃ γυναῖκα προσφάτως, οὐκ ἐξελεύσεται εἰς τὸν πόλεμον, καὶ οὐκ ἐπιβληθήσεται αὐτῷ οὐδὲν πρᾶγμα · ἀθῷος ἔσται ἐν τῇ οἰκίᾳ αὐτοῦ ἐνιαυτὸν ἕνα · εὐφρανεῖ τὴν γυναῖκα αὐτοῦ ἣν ἔλαβεν.
5
Cum accéperit homo nuper uxórem, non procédet ad bellum, nec ei quíppiam necessitátis iniungétur públicæ, sed vacábit absque culpa domi suæ, ut uno anno lætétur cum uxóre sua.
5
כי־יקח אישׁ אשׁה חדשׁה לא יצא בצבא ולא־יעבר עליו לכל־דבר נקיא יהיה לביתו שׁנה אחת ושׂמח את אשׁתו אשׁר־לקח
5
When a man hath taken a new wife, he shall not go out to war, neither shall he be charged with any business: [but] he shall be free at home one year, and shall cheer up his wife which he hath taken.
5
1Q5 · f36
[כי־יקח איש אשה חדשה לא יצא ]בצבא[ ולא־יעבר עלי׳ו לכל־דבר ε ׃
6
לֹא־יַחֲבֹ֥ל רֵחַ֖יִם וָרָ֑כֶב כִּי־נֶ֖פֶשׁ ה֥וּא חֹבֵֽל׃ ס
6
Οὐκ ἐνεχυράσεις μύλον οὐδὲ ἐπιμύλιον, ὅτι ψυχὴν οὗτος ἐνεχυράζει.
6
Non accípies loco pígnoris inferiórem, et superiórem molam: quia ánimam suam oppósuit tibi.
6
לא־יחבל רחים ורכב כי־נפשׁ הוא חבל
6
No man shall take the nether or the upper millstone to pledge: for he taketh [a man ’s] life to pledge.
6
4Q28 · f1
[רחי]ם ורכב כ#י?־נ?פש הוא חב#ל ׃ ל#[א תחב]ל
7
כִּי־יִמָּצֵ֣א אִ֗ישׁ גֹּנֵ֨ב נֶ֤פֶשׁ מֵאֶחָיו֙ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהִתְעַמֶּר בּ֖־וֹ וּמְכָר֑וֹ וּמֵת֙ הַגַּנָּ֣ב הַה֔וּא וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃
7
Ἐὰν δὲ ἁλῷ ἄνθρωπος κλέπτων ψυχὴν τῶν ἀδελφῶν αὐτοῦ τῶν υἱῶν Ἰσραήλ, καὶ καταδυναστεύσας αὐτὸν ἀποδῶται, ἀποθανεῖται ὁ κλέπτης ἐκεῖνος · καὶ ἐξαρεῖς τὸν πονηρὸν ἐξ ὑμῶν αὐτῶν.
7
Si deprehénsus fúerit homo sollícitans fratrem suum de fíliis Israel, et véndito eo accéperit prétium, interficiétur, et áuferes malum de médio tui.
7
כי־ימצא אישׁ גנב נפשׁ מאחיו מבני ישׂראל והתעמר בו ומכרו ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך
7
If a man be found stealing any of his brethren of the children of Israel, and maketh merchandise of him, or selleth him; then that thief shall die; and thou shalt put evil away from among you.
7
4Q28 · f1
כי־ימ#צ##א## א##י#?ש## ג#?נ#?[ב נפש מאחי׳ו מבני] ישראל [והת]ע##מר ב׳ו ומכר׳ו ומת הגנ#?[ב ההוא ובערת הרע מקרב׳ך ׃
8
הִשָּׁ֧מֶר בְּנֶֽגַע הַ־צָּרַ֛עַת לִשְׁמֹ֥ר מְאֹ֖ד וְלַעֲשׂ֑וֹת כְּכֹל֩ אֲשֶׁר־יוֹר֨וּ אֶתְכֶ֜ם הַכֹּהֲנִ֧ים הַלְוִיִּ֛ם כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖ם תִּשְׁמְר֥וּ לַעֲשֽׂוֹת׃ ס
8
Πρόσεχε σεαυτῷ ἐν τῇ ἁφῇ τῆς λέπρας · φυλάξῃ σφόδρα ποιεῖν κατὰ πάντα τὸν νόμον ὃν ἐὰν ἀναγγείλωσιν ὑμῖν οἱ ἱερεῖς οἱ Λευεῖται · ὃν τρόπον ἐνετειλάμην ὑμῖν, φυλάξασθε ποιεῖν.
8
Obsérva diligénter ne incúrras plagam lepræ, sed fácies quæcúmque docúerint te sacerdótes Levítici géneris, iuxta id, quod præcépi eis, et imple sollícite.
8
השׁמר בנגע הצרעת לשׁמר מאד לעשׂות ככל התורה אשׁר־יורו אתכם הכהנים הלוים כאשׁר צויתם תשׁמרו לעשׂות
8
Take heed in the plague of leprosy, that thou observe diligently, and do according to all that the priests the Levites shall teach you: as I commanded them, [so] ye shall observe to do.
8
4Q28 · f1
השמר#[ בנגע ה]צ#רעת לשמ#ר## מאד ול##[עשות ככל אשר־יורו את׳כם הכהנים] [הלוים כאשר צוי]ת##׳ם## [תשמרו לעשות ׃ ε
9
זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃ ס
9
μνήσθητι ὅσα ἐποίησεν Κύριος ὁ θεός σου τῇ Μαριὰμ ἐν τῇ ὁδῷ, ἐκπορευομένων ὑμῶν ἐξ Αἰγύπτου.
9
Mementóte quæ fécerit Dóminus Deus vester Maríæ in via cum egrederémini de Ægýpto.
9
זכור את אשׁר־עשׂה יהוה אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים
9
Remember what the LORD thy God did unto Miriam by the way, after that ye were come forth out of Egypt.
9
[not available]
10
כִּֽי־תַשֶּׁ֥ה בְרֵֽעֲךָ מַשַּׁ֣את מְא֑וּמָה לֹא־תָבֹ֥א אֶל בֵּית֖־וֹ לַעֲבֹ֥ט עֲבֹטֽוֹ׃
10
Ἐὰν ὀφείλημα ᾖ ἐν τῷ πλησίον σου, ὀφείλημα ὁτιοῦν, καὶ εἰσελεύσῃ εἰς τὴν οἰκίαν αὐτοῦ ἐνεχυράσαι τὸ ἐνέχυρον αὐτοῦ ·
10
Cum répetes a próximo tuo rem áliquam, quam debet tibi, non ingrediéris domum eius ut pignus áuferas:
10
כי תשׁא ברעך משׁאת מאומה לא תבוא אל ביתו לעבט עבוטו
10
When thou dost lend thy brother any thing, thou shalt not go into his house to fetch his pledge.
10
1Q5 · f8ii
מ#ש#[את מאומה לא־תבא אל בית׳ו לעבט עבט׳ו ׃
11
בַּח֖וּץ תַּעֲמֹ֑ד וְהָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ נֹשֶׁ֣ה ב֔וֹ יוֹצִ֥יא אֵלֶ֛יךָ אֶֽת הַ־עֲב֖וֹט הַחֽוּצָה׃
11
ἔξω στήσῃ, καὶ ὁ ἄνθρωπος οὗ τὸ δάνιόν σού ἐστιν ἐν αὐτῷ ἐξοίσει σοι τὸ ἐνέχυρον ἔξω.
11
sed stabis foris, et ille tibi próferet quod habúerit.
11
בחוץ תעמד והאישׁ אשׁר אתה נשׁא בו הוא יוצא אליך את העבוט החוצה
11
Thou shalt stand abroad, and the man to whom thou dost lend shall bring out the pledge abroad unto thee.
11
1Q5 · f8ii
בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נשה ב׳ו] יוצא א[לי׳ך את העבוט החוצ׳ה ׃
12
וְאִם־אִ֥ישׁ עָנִ֖י ה֑וּא לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב בַּעֲבֹטֽוֹ׃
12
ἐὰν δὲ ὁ ἄνθρωπος πένηται, οὐ κοιμηθήσῃ ἐν τῷ ἐνεχύρῳ ·
12
Sin autem pauper est, non pernoctábit apud te pignus,
12
ואם־אישׁ עני הוא לא תשׁכב בעבוטו
12
And if the man [be] poor, thou shalt not sleep with his pledge:
12
1Q5 · f8ii
ואם־איש עני הוא לא תשכב בעבט׳ו ׃
13
הָשֵׁב֩ תָּשִׁ֨יב ל֤וֹ אֶֽת הַ־עֲבוֹט֙ כְּבֹ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וְשָׁכַ֥ב בְּשַׂלְמָת֖וֹ וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ וּלְךָ֙ תִּהְיֶ֣ה צְדָקָ֔ה לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ ס
13
ἀποδόσει ἀποδώσεις τὸ ἐνέχυρον αὐτοῦ πρὸς δυσμαῖς ἡλίου, καὶ κοιμηθήσεται ἐν τῷ ἱματίῳ αὐτοῦ, καὶ εὐλογήσει σε, καὶ ἔσται σοι ἐλεημοσύνη ἐναντίον Κυρίου τοῦ θεοῦ σου.
13
sed statim reddes ei ante solis occásum: ut dórmiens in vestiménto suo, benedícat tibi, et hábeas iustítiam coram Dómino Deo tuo.
13
השׁב תשׁיב לו את העבוט כבוא השׁמשׁ ושׁכב בשׂמלתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני יהוה אלהיך
13
In any case thou shalt deliver him the pledge again when the sun goeth down, that he may sleep in his own raiment, and bless thee: and it shall be righteousness unto thee before the LORD thy God.
13
1Q5 · f8ii
השב תשיב ל׳ו] את העבט כבוא השמ#ש[ ושכב בשלמת׳ו וברכ׳ך ול׳ך תהיה צדקה לפני יהוה אלהי׳ך ׃
14
לֹא־תַעֲשֹׁ֥ק שָׂכִ֖יר עָנִ֣י וְאֶבְי֑וֹן מֵאַחֶ֕יךָ א֧וֹ מִגֵּרְךָ֛ אֲשֶׁ֥ר בְּאַרְצְךָ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃
14
Οὐκ ἀπαδικήσεις μισθὸν πένητος καὶ ἐνδεοῦς ἐκ τῶν ἀδελφῶν σου ἢ ἐκ τῶν προσηλύτων τῶν ἐν ταῖς πόλεσίν σου ·
14
Non negábis mercédem indigéntis, et páuperis fratris tui, sive ádvenæ, qui tecum morátur in terra, et intra portas tuas est:
14
לא־תעשׁק שׂכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשׁר בארצך בשׁעריך
14
Thou shalt not oppress an hired servant [that is] poor and needy, [whether he be] of thy brethren, or of thy strangers that [are] in thy land within thy gates:
14
1Q5 · f8ii
לא־תעשק שכר עני ואביון מאח#[י׳ך או מגר׳ך אשר בארצ׳ך בשערי׳ך ׃
15
בְּיוֹמוֹ֩ תִתֵּ֨ן שְׂכָר֜וֹ וְֽלֹא־תָב֧וֹא עָלָ֣יו הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֤י עָנִי֙ ה֔וּא וְאֵלָ֕יו ה֥וּא נֹשֵׂ֖א אֶת נַפְשׁ֑־וֹ וְלֹֽא־יִקְרָ֤א עָלֶ֨יךָ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃ ס
15
αὐθημερὸν ἀποδώσεις τὸν μισθὸν αὐτοῦ, οὐκ ἐπιδύσεται ὁ ἥλιος ἐπ᾽ αὐτῷ · ὅτι πένης ἐστὶν καὶ ἐν αὐτῷ ἔχει τὴν ἐλπίδα, καὶ καταβοήσεται κατὰ σοῦ πρὸς Κύριον, καὶ ἔσται ἐν σοὶ ἁμαρτία.
15
sed eádem die reddes ei prétium labóris sui ante solis occásum, quia pauper est, et ex eo susténtat ánimam suam: ne clamet contra te ad Dóminum, et reputétur tibi in peccátum.
15
ביומו תתן שׂכרו ולא־תבוא עליו השׁמשׁ כי עני הוא ואליו הוא נשׂא את נפשׁו ולא־יקרא עליך אל־יהוה והיה בך חטא
15
At his day thou shalt give [him] his hire, neither shall the sun go down upon it; for he [is] poor, and setteth his heart upon it: lest he cry against thee unto the LORD, and it be sin unto thee.
15
1Q5 · f8ii
ביומ׳ו תתן שכר׳ו ולא־תבוא] עלי׳ו השמש כי עני הוא ו[א]ל[י׳ו הוא נשא את נפש׳ו ולא־יקרא עלי׳ך אל־יהוה והיה ב׳ך] [ח]טא ׃
16
לֹֽא־יוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וּבָנִ֖ים לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֑וֹת אִ֥יש בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָֽתוּ׃ ס
16
Οὐκ ἀποθανοῦνται πατέρες ὑπὲρ τέκνων, καὶ υἱοὶ οὐκ ἀποθανοῦνται ὑπὲρ πατέρων · ἕκαστος ἐν τῇ ἑαυτοῦ ἁμαρτίᾳ ἀποθανεῖται.
16
Non occidéntur patres pro fíliis, nec fílii pro pátribus, sed unusquísque pro peccáto suo moriétur.
16
לא־יומתו אבות על־בנים ובנים לא־יומתו על האבות אישׁ בחטאו יומת
16
The fathers shall not be put to death for the children, neither shall the children be put to death for the fathers: every man shall be put to death for his own sin.
16
1Q5 · f8ii
לא ימות אב#[ות על־בנים ובנים לא־יומתו על־אבות איש בחטא׳ו יומתו ׃
17
לֹ֣א תַטֶּ֔ה מִשְׁפַּ֖ט גֵּ֣ר יָת֑וֹם וְלֹ֣א תַחֲבֹ֔ל בֶּ֖גֶד אַלְמָנָֽה׃
17
Οὐκ ἐκκλινεῖς κρίσιν προσηλύτου καὶ ὀρφανοῦ καὶ χήρας ·
17
Non pervértes iudícium ádvenæ et pupílli, nec áuferes pígnoris loco víduæ vestiméntum.
17
לא תטה משׁפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה
17
Thou shalt not pervert the judgment of the stranger, [nor] of the fatherless; nor take a widow ’s raiment to pledge:
17
4Q34 · f3
לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל] [בג]ד## אלמנה ׃
18
וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֨יתָ֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מִשָּׁ֑ם עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת הַ־דָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ ס
18
ὅτι οἰκέτης ἦσθα ἐν γῇ Αἰγύπτῳ, καὶ ἐλυτρώσατό σε Κύριος ὁ θεός σου ἐκεῖθεν · διὰ τοῦτο ἐγώ σοι ἐντέλλομαι ποιεῖν τὸ ῥῆμα τοῦτο.
18
Meménto quod servíeris in Ægýpto, et erúerit te Dóminus Deus tuus inde. Idcírco præcípio tibi ut fácias hanc rem.
18
וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך יהוה אלהיך על־כן אנכי מצוך לעשׂות את הדבר הזה
18
But thou shalt remember that thou wast a bondman in Egypt, and the LORD thy God redeemed thee thence: therefore I command thee to do this thing.
18
4Q34 · f3
וזכרת כי ע[בד] ה##[יית במצרים ויפד׳ך יהוה אלהי׳ך משם על]־[כ]ן#? אנכ#י מצו׳ך לעשות את# הדבר הז#?ה##[ ׃
19
כִּ֣י תִקְצֹר֩ קְצִֽירְךָ֨ בְשָׂדֶ֜ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֧ עֹ֣מֶר בַּשָּׂדֶ֗ה לֹ֤א תָשׁוּב֙ לְקַחְתּ֔וֹ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶ֑ה לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃
19
Ἐὰν δὲ ἀμήσῃς ἀμητὸν ἐν τῷ ἀγρῷ σου, καὶ ἐπιλάθῃ δράγμα ἐν τῷ ἀγρῷ σου, οὐκ ἀναστραφήσῃ λαβεῖν αὐτό · τῷ προσηλύτῳ καὶ τῷ ὀρφανῷ καὶ τῇ χήρᾳ ἔσται, ἵνα εὐλογήσῃ σε Κύριος ὁ θεός σου ἐν πᾶσι τοῖς ἔργοις τῶν χειρῶν σου.
19
Quando messúeris ségetem in agro tuo, et oblítus manípulum relíqueris, non revertéris, ut tollas illum: sed ádvenam, et pupíllum, et víduam auférre patiéris, ut benedícat tibi Dóminus Deus tuus in omni ópere mánuum tuárum.
19
כי תקצר קצירך בשׂדך ושׁכחת עמר בשׂדה לא תשׁוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשׂה ידיך
19
When thou cuttest down thine harvest in thy field, and hast forgot a sheaf in the field, thou shalt not go again to fetch it: it shall be for the stranger, for the fatherless, and for the widow: that the LORD thy God may bless thee in all the work of thine hands.
19
4Q34 · f3
כי תקצר קציר׳ך בשד׳ך ושכחת] ע##מר בשדה לא תשוב לקחת׳ו לגר ליתום[ ולאלמנה יהיה למען יברכ׳ך] [יהוה ]אלהי׳ך ב#כל מעשה ידי׳ך ׃
20
כִּ֤י תַחְבֹּט֙ זֵֽיתְךָ֔ לֹ֥א תְפָאֵ֖ר אַחֲרֶ֑יךָ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶֽה׃ ס
20
ἐὰν δὲ ἐλαιολογῇς, οὐκ ἐπαναστρέψεις καλαμήσασθαι τὰ ὀπίσω σου · τῷ προσηλύτῳ καὶ τῷ ὀρφανῷ καὶ τῇ χήρᾳ ἔσται · καὶ μνησθήσῃ ὅτι οἰκέτης ἦσθα ἐν γῇ Αἰγύπτῳ · διὰ τοῦτο ἐγώ σοι ἐντέλλομαι ποιεῖν τὸ ῥῆμα τοῦτο.
20
Si fruges collégeris olivárum, quidquid remánserit in arbóribus, non revertéris ut cólligas: sed relínques ádvenæ, pupíllo, ac víduæ.
20
כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה
20
When thou beatest thine olive tree, thou shalt not go over the boughs again: it shall be for the stranger, for the fatherless, and for the widow.
20
4Q34 · f3
כי תחב##ט## ז#?[ית׳ך לא תפאר אחרי׳ך לגר] [ליתו]ם## ולאלמנה יהיה ׃
21
כִּ֤י תִבְצֹר֙ כַּרְמְךָ֔ לֹ֥א תְעוֹלֵ֖ל אַחֲרֶ֑יךָ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶֽה׃
21
ἐὰν δὲ τρυγήσῃς τὸν ἀμπελῶνά σου, οὐκ ἐπανατρυγήσεις αὐτὸν τὰ ὀπίσω σου · τῷ προσηλύτῳ καὶ τῷ ὀρφανῷ καὶ τῇ χήρᾳ ἔσται ·
21
Si vindemiáveris víneam tuam, non cólliges remanéntes racémos: sed cedent in usus ádvenæ, pupílli, ac víduæ.
21
כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה
21
When thou gatherest the grapes of thy vineyard, thou shalt not glean [it] afterward: it shall be for the stranger, for the fatherless, and for the widow.
21
4Q34 · f3
כי תבצר כרמ׳ך לא[ תעולל אחרי׳ך לגר ליתום] [ולאלמנה ]י#?היה ׃
22
וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת הַ־דָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ ס
22
καὶ μνησθήσῃ ὅτι οἰκέτης ἦσθα ἐν γῇ Αἰγύπτῳ · διὰ τοῦτο ἐγώ σοι ἐντέλλομαι ποιεῖν τὸ ῥῆμα τοῦτο.
22
Meménto quod et tu servíeris in Ægýpto, et idcírco præcípio tibi ut fácias hanc rem.
22
וזכרת כי־עבד היית בארץ מצרים על־כן אנכי מצוך את הדבר הזה
22
And thou shalt remember that thou wast a bondman in the land of Egypt: therefore I command thee to do this thing.
22
4Q34 · f3
וזכרת כי־עבד היית בארץ מ##צ##[רים על־כן אנכי מצו׳ך] ׃
