THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁה֮ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם שְׁמַ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ אֶת הַ־חֻקִּ֣ים וְאֶת הַ־מִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י דֹּבֵ֥ר בְּאָזְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם וּלְמַדְתֶּ֣ם אֹתָ֔ם וּשְׁמַרְתֶּ֖ם לַעֲשֹׂתָֽם׃
1
Καὶ ἐκάλεσεν Μωυσῆς πάντα Ἰσραὴλ καὶ εἶπεν πρὸς αὐτούς Ἄκουε Ἰσραὴλ τὰ δικαιώματα καὶ τὰ κρίματα ὅσα ἐγὼ λαλῶ ἐν τοῖς ὠσὶν ὑμῶν ἐν τῇ ἡμέρᾳ ταύτῃ, καὶ μαθήσεσθε αὐτὰ καὶ φυλάξεσθε ποιεῖν αὐτά.
1
Vocavítque Móyses omnem Israélem, et dixit ad eum: Audi Israel cæremónias atque iudícia, quæ ego loquor in áuribus vestris hódie: díscite ea, et ópere compléte.
1
ויקרא משׁה אל־כל־ישׂראל ויאמר אליהם שׁמע ישׂראל את החקים ואת המשׁפטים אשׁר אנכי דבר באזניכם היום ולמדתם אתם ושׁמרתם לעשׂותם
1
And Moses called all Israel, and said unto them, Hear, O Israel, the statutes and judgments which I speak in your ears this day, that ye may learn them, and keep, and do them.
1
1Q13 · f1_18
[וי]קרא מ[שה אל־כל]־[י]שראל ו[יאמר אל׳הם ]שמע [ישראל את החקים ואת ה]משפט[ים אשר] [אנכי ד]ובר בא[זני׳כם היום ו]למדתם א[ת׳ם ושמר]תם לעש[ת׳ם ׃
2
יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ כָּרַ֥ת עִמָּ֛נוּ בְּרִ֖ית בְּחֹרֵֽב׃
2
Κύριος ὁ θεὸς ὑμῶν διέθετο πρὸς ὑμᾶς διαθήκην ἐν Χωρήβ.
2
Dóminus Deus noster pépigit nobíscum fœdus in Horeb.
2
יהוה אלהינו כרת עמנו ברית בחורב
2
The LORD our God made a covenant with us in Horeb.
2
1Q13 · f1_18
יהוה] [אלהי׳נו כרת ]עמ׳נו בר[ית ]בחרב ׃
3
לֹ֣א אֶת אֲבֹתֵ֔י־נוּ כָּרַ֥ת יְהוָ֖ה אֶת הַ־בְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֗נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיּ֖וֹם כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים׃
3
οὐχὶ τοῖς πατράσιν ὑμῶν διέθετο Κύριος τὴν διαθήκην ταύτην ἀλλ᾽ ἢ πρὸς ὑμᾶς · ὑμεῖς ὧδε πάντες ζῶντες σήμερον.
3
Non cum pátribus nostris íniit pactum, sed nobíscum qui in præsentiárum sumus, et vívimus.
3
לא את אבתינו כרת יהוה את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים
3
The LORD made not this covenant with our fathers, but with us, [even] us, who [are] all of us here alive this day.
3
1Q13 · f1_18
ול[א את אבתי׳נו ]כרת יהוה[ את ה]ברית[ הזאת כי את׳נו] [אנחנו אלה פה היום ]כל׳נו ח[יים ׃
4
פָּנִ֣ים ׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְהוָ֧ה עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃
4
πρόσωπον κατὰ πρόσωπον ἐλάλησεν Κύριος πρὸς ὑμᾶς ἐν τῷ ὄρει ἐκ μέσου τοῦ πυρός,
4
Fácie ad fáciem locútus est nobis in monte de médio ignis.
4
פנים בפנים דבר יהוה עמכם בהר מתוך האשׁ
4
The LORD talked with you face to face in the mount out of the midst of the fire,
4
1Q13 · f1_18
פנ]ים בפנים ד[בר ]יהוה ע[מ׳כ]ם בה[ר מ]תוך האש[ ׃
5
אָ֠נֹכִי עֹמֵ֨ד בֵּין־יְהוָ֤ה וּבֵֽינֵיכֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְהַגִּ֥יד לָכֶ֖ם אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה כִּ֤י יְרֵאתֶם֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ וְלֹֽא־עֲלִיתֶ֥ם בָּהָ֖ר לֵאמֹֽר׃ ס
5
κἀγὼ εἱστήκειν ἀνὰ μέσον Κυρίου καὶ ὑμῶν ἐν τῷ καιρῷ ἐκείνῳ, ἀναγγεῖλαι ὑμῖν τὰ ῥήματα Κυρίου, ὅτι ἐφοβήθητε ἀπὸ προσώπου τοῦ πυρὸς καὶ οὐκ ἀνέβητε εἰς τὸ ὄρος, λέγων
5
Ego sequéster et médius fui inter Dóminum et vos in témpore illo, ut annuntiárem vobis verba eius: timuístis enim ignem, et non ascendístis in montem. Et ait:
5
ואנכי עמד בין־יהוה ובינכם בעת ההיא להגיד לכם את דברי יהוה כי יראתם מפני האשׁ ולא־עליתם בהר לאמר
5
( I stood between the LORD and you at that time, to shew you the word of the LORD: for ye were afraid by reason of the fire, and went not up into the mount; ) saying,
5
1Q13 · f1_18
אנכי ]עמיד ב[ין]־[יהוה וביני׳כם בעת ההיא ]ל[הגיד ל׳כם את־דבר[ יה]וה כי ירתם מפנ[י הא]ש[ ו]לא־עלי[תם בה]ר לאמר ׃
6
אָֽנֹכִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃
6
Ἐγώ Κύριος ὁ θεός σου ὁ ἐξαγαγών σε ἐκ γῆς Αἰγύπτου, ἐξ οἴκου δουλίας.
6
Ego Dóminus Deus tuus, qui edúxi te de terra Ægýpti, de domo servitútis.
6
אנכי יהוה אלהיך אשׁר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים
6
I [am] the LORD thy God, which brought thee out of the land of Egypt, from the house of bondage.
6
1Q13 · f1_18
א[נכ]י יה[וה] [אלהי׳ך אשר הוצאתי׳ך מארץ מצרים מבית ע]בדים ׃
7
לֹא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל פָּנָֽ־יַ׃
7
Οὐκ ἔσονταί σοι θεοὶ ἕτεροι πρὸ προσώπου μου.
7
Non habébis deos aliénos in conspéctu meo.
7
לא־יהיה לך אלהים אחרים על פני
7
Thou shalt have none other gods before me.
7
1Q13 · f1_18
כי לא[־י]היה ל׳ך אלהים [אחרים ]על פנ׳[י ׃
8
לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֥ה לְךָ֥ פֶ֨סֶל֙ כָּל־תְּמוּנָ֔ה אֲשֶׁ֤ר בַּשָּׁמַ֨יִם֙ מִמַּ֔עַל וַאֲשֶׁ֥ר בָּאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖יִם מִתַּ֥חַת לָאָֽרֶץ׃
8
Οὐ ποιήσεις σεαυτῷ εἴδωλον οὐδὲ παντὸς ὁμοίωμα, ὅσα ἐν τῷ οὐρανῷ ἄνω καὶ ὅσα ἐν τῇ γῇ κάτω καὶ ὅσα ἐν τοῖς ὕδασιν ὑποκάτω τῆς γῆς.
8
Non fácies tibi scúlptile, nec similitúdinem ómnium, quæ in cælo sunt désuper, et quæ in terra deórsum, et quæ versántur in aquis sub terra.
8
לא־תעשׂה לך פסל וכל־תמונה אשׁר בשׁמים ממעל ואשׁר בארץ מתחת ואשׁר במים מתחת לארץ
8
Thou shalt not make thee [any] graven image, [or] any likeness [of any thing] that [is] in heaven above, or that [is] in the earth beneath, or that [is] in the waters beneath the earth:
8
1Q13 · f1_18
לא־תע]שה ל׳ך פסל[ כ]ל־תמונ[ה אשר ]בשמים [ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ ׃
9
לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥ה לָהֶ֖ם וְלֹ֣א תָעָבְדֵ֑ם כִּ֣י אָנֹכִ֞י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָב֧וֹת עַל־בָּנִ֛ים וְעַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽי׃
9
οὐ προσκυνήσεις αὐτοῖς οὐδὲ μὴ λατρεύσῃς αὐτοῖς · ἐγὼ γάρ εἰμι Κύριος ὁ θεός σου, θεὸς ζηλωτής, ἀποδιδοὺς ἁμαρτίας πατέρων ἐπὶ τέκνα ἐπὶ τρίτην καὶ τετάρτην γενεὰν τοῖς μισοῦσίν με,
9
Non adorábis ea, et non coles. Ego enim sum Dóminus Deus tuus: Deus æmulátor, reddens iniquitátem patrum super fílios in tértiam et quartam generatiónem his qui odérunt me,
9
לא־תשׁתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יהוה אלהיך אל קנא פקד עון אבות על־בנים על שׁלישׁים ועל רביעים לשׂנאי
9
Thou shalt not bow down thyself unto them, nor serve them: for I the LORD thy God [am] a jealous God, visiting the iniquity of the fathers upon the children unto the third and fourth [generation] of them that hate me,
9
1Q13 · f1_18
[לשונא׳י ׃ לא־תשתחוה ל׳הם ו]לא תעובד׳ם כי א[נכי יהוה א]להי׳ך[ אל קנא פ]קד עון א[בות על־בנ]ים[ ועל־ש]לשים וע[ל־]רבעים
10
וְעֹ֥שֶׂה חֶ֖סֶד לַֽאֲלָפִ֑ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מצותו׃ ס
10
καὶ ποιῶν ἔλεος εἰς χιλιάδας τοῖς ἀγαπῶσίν με καὶ τοῖς φυλάσσουσιν τὰ προστάγματά μου.
10
et fáciens misericórdiam in multa míllia diligéntibus me, et custodiéntibus præcépta mea.
10
ועשׂה חסד לאלפים לאהבי ולשׁמרי מצותי
10
And shewing mercy unto thousands of them that love me and keep my commandments.
10
1Q13 · f1_18
ועושה חסד לאלפים לאוהב׳י לשומרי מצות׳י ׃
11
לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת שְׁמ֖־וֹ לַשָּֽׁוְא׃ ס
11
Οὐ λήμψῃ τὸ ὄνομα Κυρίου τοῦ θεοῦ σου ἐπὶ ματαίῳ · οὐ γὰρ μὴ καθαρίσῃ Κύριος τὸν λαμβάνοντα τὸ ὄνομα αὐτοῦ ἐπὶ ματαίῳ.
11
Non usurpábis nomen Dómini Dei tui frustra: quia non erit impunítus qui super re vana nomen eius assúmpserit.
11
לא תשׂא את־שׁם־יהוה אלהיך לשׁוא כי לא ינקה יהוה את אשׁר־ישׂא את שׁמו לשׁוא
11
Thou shalt not take the name of the LORD thy God in vain: for the LORD will not hold [him] guiltless that taketh his name in vain.
11
1Q13 · f1_18
ל]א תש[א את־שם־יהוה אלהי׳ך לשוא כ]י לא ינ[קה יהוה את אש]ר־ישא את[ ש]מ׳ו [לשוא ׃
12
שָׁמ֛וֹר אֶת־י֥וֹם הַשַׁבָּ֖ת לְקַדְּשׁ֑וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
12
Φύλαξαι τὴν ἡμέραν τῶν σαββάτων ἁγιάζειν αὐτήν, ὃν τρόπον ἐνετείλατό σοι Κύριος ὁ θεός σου.
12
Obsérva diem sábbati, ut sanctífices eum, sicut præcépit tibi Dóminus Deus tuus.
12
שׁמור את־יום השׁבת לקדשׁהו כאשׁר צוך יהוה אלהיך
12
Keep the sabbath day to sanctify it, as the LORD thy God hath commanded thee.
12
1Q13 · f1_18
שמור את־יום השבת לקדש׳ו כאשר צו׳ך יהוה אלהי׳ך ׃
13
שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד וְעָשִׂ֖יתָ כָּל מְלַאכְתֶּֽ־ךָ׃
13
ἓξ ἡμέρας ἐργᾷ καὶ ποιήσεις πάντα τὰ ἔργα σου,
13
Sex diébus operáberis, et fácies ómnia ópera tua.
13
שׁשׁת ימים תעבד ועשׂית כל מלאכתך
13
Six days thou shalt labour, and do all thy work:
13
1Q13 · f1_18
שש]ת ימים ת[עבד ועשית כל מלאכ]ת׳ך ׃
14
וְי֨וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שַׁבָּ֖ת לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ וּבִתֶּ֣־ךָ וְעַבְדְּךָֽ וַ֠אֲמָתֶ־ךָ וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכָל בְּהֶמְתֶּ֗־ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָנ֛וּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽוֹךָ׃
14
τῇ δὲ ἡμέρᾳ τῇ ἑβδόμῃ σάββατα Κυρίῳ τῷ θεῷ σου · οὐ ποιήσεις ἐν αὐτῇ πᾶν ἔργον, σὺ καὶ οἱ υἱοί σου καὶ ἡ θυγάτηρ σου, ὁ παῖς σου καὶ ἡ παιδίσκη σου, ὁ βοῦς σου καὶ τὸ ὑποζύγιόν σου καὶ πᾶν κτῆνός σου, ὁ προσήλυτος ὁ παροικῶν ἐν σοί · ἐν γὰρ ἓξ ἡμέραις ἐποίησεν Κύριος τόν τε οὐρανὸν καὶ τὴν γῆν καὶ τὴν θάλασσαν καὶ πάντα τὰ ἐν αὐτοῖς · ἵνα ἀναπαύσηται ὁ παῖς σου καὶ ἡ παιδίσκη σου ὥσπερ καὶ σύ.
14
Séptimus dies sábbati est, id est, réquies Dómini Dei tui. Non fácies in eo quidquam óperis tu, et fílius tuus, et fília, servus et ancílla, et bos, et ásinus, et omne iuméntum tuum, et peregrínus qui est intra portas tuas: ut requiéscat servus tuus, et ancílla tua, sicut et tu.
14
ויום השׁביעי שׁבת ליהוה אלהיך לא תעשׂה בו כל־מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך שׁורך וחמורך וכל בהמתך וגרך אשׁר בשׁעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך
14
But the seventh day [is] the sabbath of the LORD thy God: [in it] thou shalt not do any work, thou, nor thy son, nor thy daughter, nor thy manservant, nor thy maidservant, nor thine ox, nor thine ass, nor any of thy cattle, nor thy stranger that [is] within thy gates; that thy manservant and thy maidservant may rest as well as thou.
14
1Q13 · f1_18
כי ביום[ השביע]י שבת ל[יהו]ה אלהי׳ך לא תעשה [כל־מלאכה אתה ובנ׳ך ובת׳ך ועבד׳ך ואמת׳ך ושור׳ך וחמר׳ך וכל בהמת׳ך וג]ר׳ך א[שר בשערי׳ך למען ינוח עבד׳ך ואמ]ת׳ך כמו׳ך[ ׃
15
וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י־עֶ֤בֶד הָיִ֨יתָ֙ ׀ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜ יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ מִשָּׁ֔ם בְּיָ֥ד חֲזָקָ֖ה וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑ה עַל־כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־י֥וֹם הַשַׁבָּֽת׃ ס
15
καὶ μνησθήσῃ ὅτι οἰκέτης ἦσθα ἐν γῇ Αἰγύπτῳ, καὶ ἐξήγαγέν σε Κύριος ὁ θεός σου ἐκεῖθεν ἐν χειρὶ κραταιᾷ καὶ ἐν βραχίονι ὑψηλῷ · διὰ τοῦτο συνέταξέν σοι Κύριος ὁ θεός σου ὥστε φυλάσσεσθαι τὴν ἡμέραν τῶν σαββάτων καὶ ἁγιάζειν αὐτήν.
15
Meménto quod et ipse servíeris in Ægýpto, et edúxerit te inde Dóminus Deus tuus in manu forti, et bráchio exténto. Idcírco præcépit tibi ut observáres diem sábbati.
15
וזכרת כי־עבד היית בארץ מצרים ויוציאך יהוה אלהיך משׁם ביד חזקה ובזרוע נטויה על־כן צוך יהוה אלהיך לעשׂות את־יום השׁבת
15
And remember that thou wast a servant in the land of Egypt, and [that] the LORD thy God brought thee out thence through a mighty hand and by a stretched out arm: therefore the LORD thy God commanded thee to keep the sabbath day.
15
1Q13 · f1_18
וזכר]ת כי־עבד היית בארץ [מצרים ויוציא׳ך יהוה אלהי׳ך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה על־כן ]צו׳ך יה[וה אלהי׳ך לעשות את־יום השבת ׃
16
כַּבֵּ֤ד אֶת אָבִ֨י־ךָ֙ וְאֶת אִמֶּ֔־ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְמַ֣עַן ׀ יַאֲרִיכֻ֣ן יָמֶ֗יךָ וּלְמַ֨עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ ס
16
Τίμα τὸν πατέρα σου καὶ τὴν μητέρα σου, ὃν τρόπον ἐνετείλατο Κύριος ὁ θεός σου, ἵνα εὖ σοι γένηται, καὶ ἵνα μακροχρόνιοι ἦτε ἐπὶ τῆς γῆς ἧς Κύριος ὁ θεός σου δίδωσίν σοι.
16
Honóra patrem tuum et matrem, sicut præcépit tibi Dóminus Deus tuus, ut longo vivas témpore, et bene sit tibi in terra, quam Dóminus Deus tuus datúrus est tibi.
16
כבד את אביך ואת אמך כאשׁר צוך יהוה אלהיך למען יארכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשׁר־יהוה אלהיך נתן לך
16
Honour thy father and thy mother, as the LORD thy God hath commanded thee; that thy days may be prolonged, and that it may go well with thee, in the land which the LORD thy God giveth thee.
16
1Q13 · f1_18
כבד את ]אבי׳ך ואת[ א]מ׳ך כאשר[ צו׳ך ]יהוה אלה(<< י׳ך >>) [למען יאריכו׳ן ימי׳ך ולמען ייטב ל׳ך על האדמה אשר־יהוה אלהי׳ך נותן ]ל׳ך ׃
17
לֹ֖א תִּרְצָֽח׃ ס
17
5:18
Οὐ φονεύσεις.
17
Non occídes.
17
לא תרצח
17
Thou shalt not kill.
17
1Q13 · f1_18
לא תרצח[ ׃
18
וְלֹ֖א תִּנְאָֽף׃ ס
18
5:17
Οὐ μοιχεύσεις.
18
Neque mœcháberis.
18
לא תנאף
18
Neither shalt thou commit adultery.
18
1Q13 · f1_18
ולא תנאף ׃
19
וְלֹ֖א תִּגְנֹֽב׃ ס
19
Οὐ κλέψεις.
19
Furtúmque non fácies.
19
לא תגנב
19
Neither shalt thou steal.
19
1Q13 · f1_18
ולא תגנוב ׃
20
וְלֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁוְא׃ ס
20
Οὐ ψευδομαρτυρήσεις κατὰ τοῦ πλησίον σου μαρτυρίαν ψευδῆ.
20
Nec loquéris contra próximum tuum falsum testimónium.
20
לא־תענה ברעך עד שׁוא
20
Neither shalt thou bear false witness against thy neighbour.
20
1Q13 · f1_18
ולא־תענה ברעי׳ך עד שוא ׃
21
וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֑ךָ וְלֹ֨א תִתְאַוֶּ֜ה בֵּ֣ית רֵעֶ֗ךָ שָׂדֵ֜הוּ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ שׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃ ס
21
Οὐκ ἐπιθυμήσεις τὴν γυναῖκα τοῦ πλησίον σου · οὐκ ἐπιθυμήσεις τὴν οἰκίαν τοῦ πλησίον σου οὔτε τὸν ἀγρὸν αὐτοῦ οὔτε τὸν παῖδα αὐτοῦ οὔτε τὴν παιδίσκην αὐτοῦ, οὔτε τοῦ βοὸς αὐτοῦ οὔτε τοῦ ὑποζυγίου αὐτοῦ οὔτε παντὸς κτήνους αὐτοῦ, οὔτε ὅσα τῷ πλησίον σού ἐστιν.
21
Non concupísces uxórem próximi tui: non domum, non agrum, non servum, non ancíllam, non bovem, non ásinum, et univérsa quæ illíus sunt.
21
לא תחמד בית רעך ולא תחמד אשׁת רעך שׂדהו עבדו ואמתו שׁורו וחמרו וכל אשׁר לרעך והיה כי יביאך יהוה אלהיך אל ארץ הכנעני אשׁר אתה בא שׁמה לרשׁתה והקמת לך אבנים גדלות ושׂדת אתם בשׂיד וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשׁר אנכי מצוה אתכם היום בהרגריזים ובנית שׁם מזבח ליהוה אלהיך מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל אבנים שׁלמות תבנה את מזבח יהוה אלהיך והעלית עליו עלות ליהוה אלהיך וזבחת שׁלמים ואכלת שׁם ושׂמחת לפני יהוה אלהיך ההר ההוא בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השׁמשׁ בארץ הכנעני הישׁב בערבה מול הגלגל אצל אלון מורא מול שׁכם
21
Neither shalt thou desire thy neighbour ’s wife, neither shalt thou covet thy neighbour ’s house, his field, or his manservant, or his maidservant, his ox, or his ass, or any [thing] that [is] thy neighbour ’s.
21
1Q13 · f1_18
ולא ת]חמוד[ אשת ]רעי׳ך ולא [תתאוה בית רעי׳ך שד׳הו ועבד׳ו ואמת׳ו שור׳ו וחמור׳ו וכל אשר לרעי׳ך ׃
22
אֶֽת הַ־דְּבָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה דִּבֶּר֩ יְהוָ֨ה אֶל־כָּל קְהַלְ־כֶ֜ם בָּהָ֗ר מִתּ֤וֹךְ הָאֵשׁ֙ הֶֽעָנָ֣ן וְהָֽעֲרָפֶ֔ל ק֥וֹל גָּד֖וֹל וְלֹ֣א יָסָ֑ף וַֽיִּכְתְּבֵ֗ם עַל־שְׁנֵי֙ לֻחֹ֣ת אֲבָנִ֔ים וַֽיִּתְּנֵ֖ם אֵלָֽי׃
22
Τὰ ῥήματα ταῦτα ἐλάλησεν Κύριος πρὸς πᾶσαν συναγωγὴν ὑμῶν ἐν τῷ ὄρει ἐκ μέσου τοῦ πυρός · σκότος, γνόφος, θύελλα, φωνὴ μεγάλη · καὶ οὐ προσέθηκεν · καὶ ἔγραψεν αὐτὰ ἐπὶ δύο πλάκας, καὶ ἔδωκέν μοι.
22
Hæc verba locútus est Dóminus ad omnem multitúdinem vestram in monte de médio ignis et nubis, et calíginis, voce magna, nihil addens ámplius: et scripsit ea in duábus tábulis lapídeis, quas trádidit mihi.
22
את הדברים האלה דבר יהוה אל־כל קהלכם בהר מתוך האשׁ חשׁך ענן וערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על־שׁני לוחת אבנים ויתנם אלי
22
These words the LORD spake unto all your assembly in the mount out of the midst of the fire, of the cloud, and of the thick darkness, with a great voice: and he added no more. And he wrote them in two tables of stone, and delivered them unto me.
22
1Q13 · f1_18
את הד]ברים הא[לה ε ׃
23
וַיְהִ֗י כְּשָׁמְעֲכֶ֤ם אֶת הַ־קּוֹל֙ מִתּ֣וֹךְ הַחֹ֔שֶׁךְ וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַ֔י כָּל־רָאשֵׁ֥י שִׁבְטֵיכֶ֖ם וְזִקְנֵיכֶֽם׃
23
καὶ ἐγένετο ὡς ἠκούσατε τὴν φωνὴν ἐκ μέσου τοῦ πυρός, καὶ τὸ ὄρος ἐκαίετο πυρί, καὶ προσήλθετε πρὸς μὲ πάντες οἱ ἡγούμενοι τῶν φυλῶν ὑμῶν καὶ ἡ γερουσία ὑμῶν ·
23
Vos autem postquam audístis vocem de médio tenebrárum, et montem ardére vidístis, accessístis ad me omnes príncipes tríbuum et maióres natu, atque dixístis:
23
ויהי כשׁמעכם את הקול מתוך החשׁך וההר בער באשׁ ותקרבון אלי כל־ראשׁי שׁבטיכם וזקניכם
23
And it came to pass, when ye heard the voice out of the midst of the darkness, ( for the mountain did burn with fire, ) that ye came near unto me, [even] all the heads of your tribes, and your elders;
23
1Q13 · f19
[ויהי כשמע׳כם את הקול מתוך החשך וההר בער באש ותק]ר##בו׳ן[ אל׳י כל־ראשי שבטי׳כם וזקני׳כם ׃
24
וַתֹּאמְר֗וּ הֵ֣ן הֶרְאָ֜נוּ יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֨ינוּ֙ אֶת כְּבֹד֣־וֹ וְאֶת גָּדְל֔־וֹ וְאֶת קֹל֥־וֹ שָׁמַ֖עְנוּ מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ רָאִ֔ינוּ כִּֽי־יְדַבֵּ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֶת הָֽ־אָדָ֖ם וָחָֽי׃
24
καὶ ἐλέγετε Ἰδοὺ ἔδειξεν Κύριος ὁ θεὸς ἡμῶν τὴν δόξαν αὐτοῦ, τὴν φωνὴν αὐτοῦ ἠκούσαμεν ἐκ μέσου τοῦ πυρός · ἐν τῇ ἡμέρᾳ ταύτῃ ἴδομεν ὅτι λαλήσει θεὸς πρὸς ἄνθρωπον, καὶ ζήσεται.
24
Ecce osténdit nobis Dóminus Deus noster majestátem et magnitúdinem suam: vocem eius audívimus de médio ignis, et probávimus hódie, quod loquénte Deo cum hómine, víxerit homo.
24
ותאמרו הן הראנו יהוה אלהינו את כבודו את גדלו ואת קולו שׁמענו מתוך האשׁ היום הזה ראינו כי־ידבר אלהים את האדם וחי
24
And ye said, Behold, the LORD our God hath shewed us his glory and his greatness, and we have heard his voice out of the midst of the fire: we have seen this day that God doth talk with man, and he liveth.
24
1Q13 · f19
ותאמרו הן הרא׳נו יהוה אלהי׳נו את כבד׳ו] [ואת גדל׳ו ואת קל׳ו שמענו מתוך האש היום הזה ראי]נ?ו כי־ידבר[ אלהים את האדם וחי ׃
25
וְעַתָּה֙ לָ֣מָּה נָמ֔וּת כִּ֣י תֹֽאכְלֵ֔נוּ הָאֵ֥שׁ הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את אִם־יֹסְפִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ לִ֠שְׁמֹעַ אֶת־ק֨וֹל יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ ע֖וֹד וָמָֽתְנוּ׃
25
καὶ νῦν μὴ ἀποθάνωμεν, ὅτι ἐξαναλώσει ἡμᾶς τὸ πῦρ τὸ μέγα τοῦτο, ἐὰν προσθώμεθα ἡμεῖς ἀκοῦσαι τὴν φωνὴν Κυρίου τοῦ θεοῦ ἡμῶν ἔτι, καὶ ἀποθανούμεθα.
25
Cur ergo moriémur, et devorábit nos ignis hic máximus? si enim audiérimus ultra vocem Dómini Dei nostri, moriémur.
25
ועתה למה נמות כי תאכלנו האשׁ הגדלה הזאת אם־יספים אנחנו לשׁמע את־קול יהוה אלהינו עוד ומתנו
25
Now therefore why should we die? for this great fire will consume us: if we hear the voice of the LORD our God any more, then we shall die.
25
1Q13 · f19
ועתה למה נמות כי תאכל׳נו האש הגדלה] [הזאת אם־יספים אנחנו לשמע את־קול יהוה אלהי׳נו עוד ]ומתנ#?[ו ׃
26
כִּ֣י מִ֣י כָל־בָּשָׂ֡ר אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֣ע קוֹל֩ אֱלֹהִ֨ים חַיִּ֜ים מְדַבֵּ֧ר מִתּוֹךְ הָ־אֵ֛שׁ כָּמֹ֖נוּ וַיֶּֽחִי׃
26
τίς γὰρ σὰρξ ἥτις ἤκουσεν φωνὴν θεοῦ ζῶντος λαλοῦντος ἐκ μέσου τοῦ πυρὸς ὡς ἡμεῖς, καὶ ζήσεται;
26
Quid est omnis caro, ut áudiat vocem Dei vivéntis, qui de médio ignis lóquitur sicut nos audívimus, et possit vívere?
26
כי מי כל־בשׂר אשׁר שׁמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האשׁ כמונו ויחי
26
For who [is there of] all flesh, that hath heard the voice of the living God speaking out of the midst of the fire, as we [have], and lived?
26
1Q13 · f19
כי מי כל־בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש] [כמ׳נו ויחי ׃
27
קְרַ֤ב אַתָּה֙ וּֽשֲׁמָ֔ע אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאַ֣תְּ ׀ תְּדַבֵּ֣ר אֵלֵ֗ינוּ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר יְדַבֵּ֜ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ אֵלֶ֖יךָ וְשָׁמַ֥עְנוּ וְעָשִֽׂינוּ׃
27
πρόσελθε σὺ καὶ ἄκουσον ὅσα ἐὰν εἴπῃ Κύριος ὁ θεὸς ἡμῶν, καὶ σὺ λαλήσεις πρὸς ἡμᾶς πάντα ὅσα ἂν λαλήσῃ Κύριος ὁ θεὸς ἡμῶν πρὸς σέ, ἀκουσόμεθα καὶ ποιήσομεν.
27
Tu magis accéde: et audi cuncta quæ díxerit Dóminus Deus noster tibi: loquerísque ad nos, et nos audiéntes faciémus ea.
27
קרב אתה ושׁמע את כל־אשׁר יאמר יהוה אלהינו ואתה תדבר אלינו את כל־אשׁר ידבר יהוה אלהינו אליך ושׁמענו ועשׂינו
27
Go thou near, and hear all that the LORD our God shall say: and speak thou unto us all that the LORD our God shall speak unto thee; and we will hear [it], and do [it].
27
1Q13 · f19
קרב אתה ושמע את כל־אשר יאמר יהוה ]אלה[י׳נו ואת תדבר אלי׳נו את כל־אשר ידבר יהוה אלהי׳נו אלי׳ך ושמענו] ׃
28
וַיִּשְׁמַ֤ע יְהוָה֙ אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ׃
28
καὶ ἤκουσεν Κύριος τὴν φωνὴν τῶν λόγων ὑμῶν λαλούντων πρὸς μέ, καὶ εἶπεν Κύριος πρὸς μέ Ἤκουσα τὴν φωνὴν τῶν λόγων τοῦ λαοῦ τούτου ὅσα ἐλάλησαν πρὸς σέ · ὀρθῶς πάντα ὅσα ἐλάλησαν.
28
Quod cum audísset Dóminus, ait ad me: Audívi vocem verbórum pópuli huius quæ locúti sunt tibi: bene ómnia sunt locúti.
28
וישׁמע יהוה את־קול דבריכם בדברכם אלי ויאמר יהוה אלי שׁמעתי את־קול דברי העם הזה אשׁר דברו אליך הטיבו כל־אשׁר דברו
28
And the LORD heard the voice of your words, when ye spake unto me; and the LORD said unto me, I have heard the voice of the words of this people, which they have spoken unto thee: they have well said all that they have spoken.
28
4Q128 · f1
וישמע יהוה את־קול דברי׳כם בדבר׳כם אל׳י ויאמר יהוה אל׳י שמעתי את־קול דברי העם הזה א]ש#ר דברו[ אלי׳כה היטיבו כל־אשר דברו] ׃
29
מִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כָּל מִצְוֺתַ֖־י כָּל הַ־יָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם׃
29
τίς δώσει οὕτως εἶναι τὴν καρδίαν αὐτῶν ἐν αὐτοῖς ὥστε φοβεῖσθαί με καὶ φυλάσσεσθαι τὰς ἐντολάς μου πάσας τὰς ἡμέρας, ἵνα εὖ ᾖ αὐτοῖς καὶ τοῖς υἱοῖς αὐτῶν δι᾽ αἰῶνος;
29
Quis det talem eos habére mentem, ut tímeant me, et custódiant univérsa mandáta mea in omni témpore, ut bene sit eis et fíliis eórum in sempitérnum?
29
מי־יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשׁמר את מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם
29
O that there were such an heart in them, that they would fear me, and keep all my commandments always, that it might be well with them, and with their children for ever!
29
4Q128 · f1
[מי־יתן והיה לבב׳ם זה ל׳הם לירא׳ה את׳י ולשמר את־כל מצות׳י כל הימים למען ייטב ל׳הם ולבני׳הם לעלם ׃
30
לֵ֖ךְ אֱמֹ֣ר לָהֶ֑ם שׁ֥וּבוּ לָכֶ֖ם לְאָהֳלֵיכֶֽם׃
30
βάδισον εἰπὸν αὐτοῖς Ἀποστράφητε ὑμεῖς εἰς τοὺς οἴκους ὑμῶν.
30
Vade et dic eis: Revertímini in tentória vestra.
30
לך אמר להם שׁובו לכם לאהליכם
30
Go say to them, Get you into your tents again.
30
4Q128 · f1
לכ׳ה] א##מור ל׳המה שוב#ו#? [ל׳כמה לאוהלי׳כמה] ׃
31
וְאַתָּ֗ה פֹּה֮ עֲמֹ֣ד עִמָּדִי֒ וַאֲדַבְּרָ֣ה אֵלֶ֗יךָ אֵ֧ת כָּל הַ־מִּצְוָ֛ה וְהַחֻקִּ֥ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תְּלַמְּדֵ֑ם וְעָשׂ֣וּ בָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם לְרִשְׁתָּֽהּ׃
31
σὺ δὲ αὐτοῦ στῆθι μετ᾽ ἐμοῦ, καὶ λαλήσω πρὸς σὲ τὰς ἐντολὰς καὶ τὰ δικαιώματα καὶ τὰ κρίματα ὅσα διδάξεις αὐτούς · καὶ ποιείτωσαν ἐν τῇ γῇ ἣν ἐγὼ δίδωμι αὐτοῖς ἐν κλήρῳ.
31
Tu vero hic sta mecum, et loquar tibi ómnia mandáta mea, et cæremónias atque iudícia: quæ docébis eos, ut fáciant ea in terra, quam dabo illis in possessiónem.
31
ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה החקים והמשׁפטים אשׁר תלמדם ועשׂו בארץ אשׁר אנכי נתן להם לרשׁתה
31
But as for thee, stand thou here by me, and I will speak unto thee all the commandments, and the statutes, and the judgments, which thou shalt teach them, that they may do [them] in the land which I give them to possess it.
31
4Q128 · f1
[ואתה פה עמד עמד׳י ואדברה אלי׳ך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמד׳ם ועשו בארץ אשר אנכי נתן ]ל##[׳ה]מה לרשת׳ה ׃
32
וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם אֶתְכֶ֑ם לֹ֥א תָסֻ֖רוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃
32
καὶ φυλάξεσθε ποιεῖν ὃν τρόπον ἐνετείλατό σοι Κύριος ὁ θεός σου · οὐκ ἐκκλινεῖτε εἰς δεξιὰ οὐδὲ εἰς ἀριστερά,
32
Custodíte ígitur et fácite quæ præcépit Dóminus Deus vobis: non declinábitis neque ad déxteram, neque ad sinístram:
32
ושׁמרתם לעשׂות כאשׁר צוה יהוה אלהיכם אתכם לא תסורו ימין ושׂמאל
32
Ye shall observe to do therefore as the LORD your God hath commanded you: ye shall not turn aside to the right hand or to the left.
32
4Q128 · f1
ושמ##ר##[תמה לעשות כאשר צוה] [יהוה אלהי׳כם את׳כם לא תסרו ימין ושמאל ׃
33
בְּכָל הַ־דֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם אֶתְכֶ֖ם תֵּלֵ֑כוּ לְמַ֤עַן תִּֽחְיוּן֙ וְט֣וֹב לָכֶ֔ם וְהַאֲרַכְתֶּ֣ם יָמִ֔ים בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּֽירָשֽׁוּן׃
33
κατὰ πᾶσαν τὴν ὁδὸν ἣν ἐνετείλατό σοι Κύριος ὁ θεός σου πορεύεσθαι ἐν αὐτῇ · ὅπως καταπαύσῃ σε, καὶ εὖ σοι ᾖ, καὶ μακροημερεύσητε ἐπὶ τῆς γῆς ἧς κληρονομήσετε.
33
sed per viam, quam præcépit Dóminus Deus vester, ambulábitis, ut vivátis, et bene sit vobis, et proteléntur dies in terra possessiónis vestræ.
33
בכל הדרך אשׁר צוה יהוה אלהיכם אתכם תלכון למען תחיון וטוב לכם והארכתם ימים בארץ אשׁר תירשׁון
33
Ye shall walk in all the ways which the LORD your God hath commanded you, that ye may live, and [that it may be] well with you, and [that] ye may prolong [your] days in the land which ye shall possess.
33
4Q135 · f1
[והארכתם ימים] בא#ר##[ץ אשר תירשו׳ן ׃ בכול הדרך אשר צוה יהוה אלהי׳כם תלכו׳ן ולמע#ן ת##[חיו׳ן וטוב ל׳](^ כם ^)
