Deuteronomy 8

Hebrew (WLC)

⋮⋮

Greek (LXX)

⋮⋮

Latin (Vulgate)

⋮⋮

Samaritan (SP)

⋮⋮

English (KJV)

⋮⋮

Qumran (DSS)

⋮⋮

כָּל הַ־מִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּן וּרְבִיתֶ֗ם וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת הָ־אָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לַאֲבֹתֵיכֶֽם׃

Πάσας τὰς ἐντολὰς ἃς ἐγὼ ἐντέλλομαι ὑμῖν σήμερον φυλάξεσθε ποιεῖν, ἵνα ζῆτε καὶ πολυπλασιασθῆτε, καὶ εἰσελθόντες κληρονομήσητε τὴν γῆν ἣν Κύριος ὁ θεὸς ὑμῶν ὤμοσεν τοῖς πατράσιν ὑμῶν.

Omne mandátum, quod ego præcípio tibi hódie, cave diligénter ut fácias, ut possítis vívere, et multiplicémini, ingressíque possideátis terram, pro qua iurávit Dóminus pátribus vestris.

כל המצוה אשׁר אנכי מצוך היום תשׁמרון לעשׂות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשׁתם את הארץ אשׁר־נשׁבע יהוה לאבתיכם

All the commandments which I command thee this day shall ye observe to do, that ye may live, and multiply, and go in and possess the land which the LORD sware unto your fathers.

4Q30 · f5

[את ]ה##א##[ר]ץ## אשר־נשבע # # # [ ε לאבתי׳כם ׃

וְזָכַרְתָּ֣ אֶת־כָּל הַ־דֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הֹלִֽיכֲךָ֜ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ זֶ֛ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לְמַ֨עַן עַנֹּֽתְךָ֜ לְנַסֹּֽתְךָ֗ לָדַ֜עַת אֶת־אֲשֶׁ֧ר בִּֽלְבָבְךָ֛ הֲתִשְׁמֹ֥ר מצותו אִם־לֹֽא׃

καὶ μνησθήσῃ πᾶσαν τὴν ὁδὸν ἣν ἤγαγέν σε Κύριος ὁ θεός σου ἐν τῇ ἐρήμῳ, ὡς ἂν κακώσῃ σε καὶ ἐκπειράσῃ σε, καὶ διαγνωσθῇ τὰ ἐν τῇ καρδίᾳ σου, εἰ φυλάξῃ τὰς ἐντολὰς αὐτοῦ ἢ οὔ.

Et recordáberis cuncti itíneris, per quod addúxit te Dóminus Deus tuus quadragínta annis per desértum, ut afflígeret te, atque tentáret, et nota fíerent quæ in tuo ánimo versabántur, utrum custodíres mandáta illíus, an non.

וזכרת את־כל הדרך אשׁר הוליכך יהוה אלהיך זה ארבעים שׁנה במדבר למען ענותך לנסותך לדעת אשׁר בלבבך התשׁמר מצותיו אם־לא

And thou shalt remember all the way which the LORD thy God led thee these forty years in the wilderness, to humble thee, [and] to prove thee, to know what [was] in thine heart, whether thou wouldest keep his commandments, or no.

4Q30 · f5

וזכרת את־כל הדרך אשר] הוליכ׳ך יהוה אלהי׳ך זה ארבעים שנה[ במדבר למען ענת׳ך] נסות׳ך ולדעת את־אשר בלבב׳ך התשמר מצות##[י׳ו אם־לא ׃

וַֽיְעַנְּךָ֮ וַיַּרְעִבֶךָ֒ וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤ אֶת הַמָּן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדַ֔עְתָּ וְלֹ֥א יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן הוֹדִֽעֲךָ֗ כִּ֠י לֹ֣א עַל הַ־לֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִחְיֶ֣ה הָֽאָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כָּל־מוֹצָ֥א פִֽי־יְהוָ֖ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָֽם׃

καὶ ἐκάκωσέν σε καὶ ἐλιμαγχόνησέν σε, καὶ ἐψώμισέν σε τὸ μάννα ὃ οὐκ εἴδησαν οἱ πατέρες σου · ἵνα ἀναγγείλῃ σοι ὅτι οὐκ ἐπ᾽ ἄρτῳ μόνῳ ζήσεται ὁ ἄνθρωπος, ἀλλ᾽ ἐπὶ παντὶ ῥήματι τῷ ἐκπορευομένῳ διὰ στόματος θεοῦ ζήσεται ὁ ἄνθρωπος.

Afflíxit te penúria, et dedit tibi cibum manna, quod ignorábas tu et patres tui: ut osténderet tibi quod non in solo pane vivat homo, sed in omni verbo quod egréditur de ore Dei.

ויענך וירעבך ויאכילך את המן אשׁר לא־ידעת ולא ידעו אבתיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על־כל־מוצא פי־יהוה יחיה האדם

And he humbled thee, and suffered thee to hunger, and fed thee with manna, which thou knewest not, neither did thy fathers know; that he might make thee know that man doth not live by bread only, but by every [word] that proceedeth out of the mouth of the LORD doth man live.

4Q30 · f5

ויענ׳ך] וירעיב׳ך ויאכיל׳ך את המן אשר לא־ידעת ולא ידעו אבותי׳ך למען הודיע׳ך כי לא על הלחם לבד׳ו יחיה האדם כי על־כל־מ##ו#?[צא פי]־יהוה יחיה האדם ׃

שִׂמְלָ֨תְךָ֜ לֹ֤א בָֽלְתָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְרַגְלְךָ֖ לֹ֣א בָצֵ֑קָה זֶ֖ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃

τὰ ἱμάτιά σου οὐκ ἐπαλαιώθη ἀπὸ σοῦ, τὰ ὑποδήματά σου οὐ κατετρίβη ἀπὸ σοῦ, οἱ πόδες σου οὐκ ἐτυλώθησαν ἰδοὺ τεσσεράκοντα ἔτη.

Vestiméntum tuum, quo operiebáris, nequáquam vetustáte defécit, et pes tuus non est subtrítus, en quadragésimus annus est:

שׂמלתך לא בלתה מעליך ורגליך לא בצקה זה ארבעים שׁנה

Thy raiment waxed not old upon thee, neither did thy foot swell, these forty years.

4Q30 · f5

שלמת׳ך{{ ך }} לא בלתה מעלי?׳ך##[ ורגל׳ך לא בצקה] זה ארבעים שנה ׃

וְיָדַעְתָּ֖ עִם לְבָבֶ֑־ךָ כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר יְיַסֵּ֥ר אִישׁ֙ אֶת בְּנ֔־וֹ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מְיַסְּרֶֽךָּ׃

καὶ γνώσῃ τῇ καρδίᾳ σου ὅτι ὡς εἴ τις παιδεύσαι ἄνθρωπος τὸν υἱὸν αὐτοῦ, οὕτως Κύριος ὁ θεός σου παιδεύσει σε ·

ut recógites in corde tuo, quia sicut érudit fílium suum homo, sic Dóminus Deus tuus erudívit te,

וידעת עם לבבך כי כאשׁר ייסר אישׁ את בנו יהוה אלהיך מיסרך

Thou shalt also consider in thine heart, that, as a man chasteneth his son, [so] the LORD thy God chasteneth thee.

4Q30 · f5

וידע[ת ע]ם## ל##[בב׳ך כי כאשר ייסר איש את בנ׳ו] ׃

וְשָׁ֣מַרְתָּ֔ אֶת־מִצְוֺ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו וּלְיִרְאָ֥ה אֹתֽוֹ׃

καὶ φυλάξῃ τὰς ἐντολὰς Κυρίου τοῦ θεοῦ σου, πορεύεσθαι ταῖς ὁδοῖς αὐτοῦ καὶ φοβεῖσθαι αὐτόν.

ut custódias mandáta Dómini Dei tui, et ámbules in viis eius, et tímeas eum.

ושׁמרת את־מצות יהוה אלהיך ללכת בדרכיו וליראה אתו

Therefore thou shalt keep the commandments of the LORD thy God, to walk in his ways, and to fear him.

4Q32 · f3ii+5

ושמרת את־מצות יהוה אלהי׳ך ללכת בדרכי׳ו ולירא׳ה] את׳ו ׃

כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר׃

ὁ γὰρ Κύριος ὁ θεός σου εἰσάγει σε εἰς γῆν ἀγαθὴν καὶ πολλήν, οὗ χείμαρροι ὑδάτων, πηγαὶ ἀβύσσων ἐκπορευόμεναι διὰ τῶν πεδίων καὶ διά τῶν ὀρέων ·

Dóminus enim Deus tuus introdúcet te in terram bonam, terram rivórum, aquarúmque et fóntium, in cuius campis et móntibus erúmpunt fluviórum abýssi:

כי יהוה אלהיך מביאך אל־ארץ טובה ורחבה ארץ נחלי מים עינות תהומות יצאים בבקעה ובהר

For the LORD thy God bringeth thee into a good land, a land of brooks of water, of fountains and depths that spring out of valleys and hills;

4Q32 · f3ii+5

כ##[י יהוה אלהי׳ך מביא׳ך אל־ארץ טובה ארץ נחלי מים] [עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר ε ׃ ε ε ε ׃

אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ׃

γῆ πυροῦ καὶ κριθῆς, ἄμπελοι, συκαῖ, ῥόαι, γῆ ἐλαίας ἐλαίου καὶ μέλιτος ·

terram fruménti, hórdei ac vineárum, in qua ficus, et malogranáta, et olivéta nascúntur: terram ólei ac mellis,

ארץ חטה ושׂערה גפן תאנה ורמון ארץ־זית שׁמן ודבשׁ

A land of wheat, and barley, and vines, and fig trees, and pomegranates; a land of oil olive, and honey;

1Q5 · f2

[ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ־זית ש]מן ו[דבש ׃

אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל בָּ֣־הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת׃

γῆ ἐφ᾽ ἧς οὐ μετὰ πτωχίας φάγῃ τὸν ἄρτον σου, καὶ οὐκ ἐνδεηθήσῃ ἐπ᾽ αὐτῆς οὐδέν · γῆ ἧς οἱ λίθοι σίδηρος, καὶ ἐκ τῶν ὀρέων αὐτῆς μεταλλεύσεις χαλκόν ·

ubi absque ulla penúria cómedes panem tuum, et rerum ómnium abundántia perfruéris: cuius lápides ferrum sunt, et de móntibus eius æris metálla fodiúntur:

ארץ אשׁר לא במסכנת תאכל בה לחם לא־תחסר כל בה ארץ אשׁר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשׁת

A land wherein thou shalt eat bread without scarceness, thou shalt not lack any [thing] in it; a land whose stones [are] iron, and out of whose hills thou mayest dig brass.

1Q5 · f2

ארץ אשר לא במסכנת תאכל ב׳ה] [לחם לא־תחסר כל ב׳ה ארץ אשר אבני׳ה ברזל ומהררי׳ה] תחצב נח[שת] ׃

וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל הָ־אָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן לָֽ־ךְ׃

καὶ φάγῃ καὶ ἐμπλησθήσῃ, καὶ εὐλογήσεις Κύριον τὸν θεόν σου ἐπὶ τῆς γῆς τῆς ἀγαθῆς ἧς ἔδωκέν σοι.

ut cum coméderis, et satiátus fúeris, benedícas Dómino Deo tuo pro terra óptima, quam dedit tibi.

ואכלת ושׂבעת וברכת את־יהוה אלהיך על הארץ הטובה אשׁר נתן לך

When thou hast eaten and art full, then thou shalt bless the LORD thy God for the good land which he hath given thee.

4Q32 · f3ii+5

ואכלת ושבעת וברכת את]־י#?ה##[וה אלהי׳ך על הארץ הטבה אשר נתן ל׳ך ׃

הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃

πρόσεχε σεαυτῷ μὴ ἐπιλάθῃ Κυρίου τοῦ θεοῦ σου, τοῦ μὴ φυλάξαι τὰς ἐντολὰς αὐτοῦ καὶ τὰ κρίματα καὶ τὰ δικαιώματα αὐτοῦ, ὅσα ἐγὼ ἐντέλλομαί σοι σήμερον ·

Obsérva, et cave nequándo obliviscáris Dómini Dei tui, et négligas mandáta eius atque iudícia et cæremónias, quas ego præcípio tibi hódie:

השׁמר לך פן־תשׁכח את־יהוה אלהיך לבלתי שׁמר מצותיו ומשׁפטיו וחקתיו אשׁר אנכי מצוך היום

Beware that thou forget not the LORD thy God, in not keeping his commandments, and his judgments, and his statutes, which I command thee this day:

4Q32 · f3ii+5

י#?[הוה אלהי׳ך לבלתי שמר מצותי׳ו ומשפטי׳ו וחקתי׳ו אשר אנכי] מצ##[ו׳ך היום ׃ ε ε ε ׃ השמר ל׳ך פן־תשכח את]

פֶּן־תֹּאכַ֖ל וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבָתִּ֥ים טוֹבִ֛ים תִּבְנֶ֖ה וְיָשָֽׁבְתָּ׃

μὴ φαγὼν καὶ ἐμπλησθείς, καὶ οἰκίας καλὰς οἰκοδομήσας καὶ κατοικήσας ἐν αὐταῖς,

ne postquam coméderis et satiátus fúeris, domos pulchras ædificáveris, et habitáveris in eis,

פן־תאכל ושׂבעת ובתים טובים תבנה וישׁבת

Lest [when] thou hast eaten and art full, and hast built goodly houses, and dwelt [therein];

4Q33 · f4_6

]פן־תאכל ושבעת ובת#[ים טובים תבנה] [וישבת ׃

וּבְקָֽרְךָ֤ וְצֹֽאנְךָ֙ יִרְבְּיֻ֔ן וְכֶ֥סֶף וְזָהָ֖ב יִרְבֶּה לָּ֑־ךְ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר לְ־ךָ֖ יִרְבֶּֽה׃

καὶ τῶν βοῶν σου πληθυνθέντων καὶ τῶν προβάτων σου πληθυνθέντων, ἀργυρίου καὶ χρυσίου πληθυνθέντος σοι, καὶ πάντων ὅσων ἔσται σοι πληθυνθέντων σοι,

habuerísque arménta boum, et óvium greges, argénti et auri, cunctarúmque rerum cópiam,

ובקרך וצאנך ירבון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשׁר לך ירבה

And [when] thy herds and thy flocks multiply, and thy silver and thy gold is multiplied, and all that thou hast is multiplied;

4Q33 · f4_6

ובקר׳ך וצאנ׳ך ירבי׳ן וכס]ף וזהב ירב#ה#[ ל׳ך וכל אשר ל׳ך ירבה] ׃

וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃

ὑψωθῇς τῇ καρδίᾳ καὶ ἐπιλάθῃ Κυρίου τοῦ θεοῦ σου τοῦ ἐξαγαγόντος σε ἐκ γῆς Αἰγύπτου, ἐξ οἴκου δουλίας ·

elevétur cor tuum, et non reminiscáris Dómini Dei tui, qui edúxit te de terra Ægýpti, de domo servitútis,

ורם לבבך ושׁכחת את־יהוה אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים

Then thine heart be lifted up, and thou forget the LORD thy God, which brought thee forth out of the land of Egypt, from the house of bondage;

4Q33 · f4_6

[ורם לבב׳ך ושכחת את־יהוה אלה]י(# ׳ך #) המוציא׳ך מ#[ארץ מצרים מבית עבדים] ׃

הַמּוֹלִ֨יכֲךָ֜ בַּמִּדְבָּ֣ר ׀ הַגָּדֹ֣ל וְהַנּוֹרָ֗א נָחָ֤שׁ ׀ שָׂרָף֙ וְעַקְרָ֔ב וְצִמָּא֖וֹן אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־מָ֑יִם הַמּוֹצִ֤יא לְךָ֙ מַ֔יִם מִצּ֖וּר הַֽחַלָּמִֽישׁ׃

τοῦ ἀγαγόντος σε διὰ τῆς ἐρήμου τῆς μεγάλης καὶ τῆς φοβερᾶς ἐκείνης, οὗ ὄφις δάκνων καὶ σκορπίος καὶ δίψα, οὗ οὐκ ἦν ὕδωρ. τοῦ ἐξαγαγόντος σοι ἐκ πέτρας ἀκροτόμου πηγὴν ὕδατος ·

et ductor tuus fuit in solitúdine magna atque terríbili, in qua erat serpens flatu adúrens, et scórpio ac dipsas, et nullæ omníno aquæ: qui edúxit rivos de petra duríssima,

המוליכך במדבר הגדול והנורא נחשׁ שׂרוף עקרב וצמאון אשׁר אין־מים המוצא לך מים מצור החלמישׁ

Who led thee through that great and terrible wilderness, [wherein were] fiery serpents, and scorpions, and drought, where [there was] no water; who brought thee forth water out of the rock of flint;

4Q32 · f3ii+5

ה##[מוליכ׳ך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון] א##ש##[ר אין־מים המוציא ל׳ך מים מצור החלמיש ׃

הַמַּֽאֲכִ֨לְךָ֥ מָן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא יָדְע֖וּ־ן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן עַנֹּֽתְךָ֗ וּלְמַ֨עַן֙ נַסֹּתֶ֔ךָ לְהֵיטִֽבְךָ֖ בְּאַחֲרִיתֶֽךָ׃

τοῦ ψωμίσαντός σε τὸ μάννα ἐν τῇ ἐρήμῳ, ὃ οὐκ ᾔδεισαν οἱ πατέρες σου, ἵνα κακώσῃ σε καὶ ἐκπειράσῃ σε, καὶ εὖ σε ποιήσῃ ἐπ᾽ ἐσχάτων τῶν ἡμερῶν σου ·

et cibávit te manna in solitúdine, quod nesciérunt patres tui. Et postquam afflíxit ac probávit, ad extrémum misértus est tui,

המאכילך מן במדבר אשׁר לא ידעו אבתיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך

Who fed thee in the wilderness with manna, which thy fathers knew not, that he might humble thee, and that he might prove thee, to do thee good at thy latter end;

4Q32 · f3ii+5

המאכל׳ך] מ#ן#?[ במדבר אשר לא ידעו׳ן אבתי׳ך למען ענת׳ך ולמען נסת׳ך] לה##[יטב׳ך באחרית׳ך ε ׃

וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת הַ־חַ֥יִל הַזֶּֽה׃

μὴ εἴπῃς ἐν τῇ καρδίᾳ σου Ἡ ἰσχύς μου καὶ τὸ κράτος τῆς χειρός μου ἐποίησέν μοι τὴν δύναμιν τὴν μεγάλην ταύτην.

ne díceres in corde tuo: Fortitúdo mea, et robur manus meæ, hæc mihi ómnia præstitérunt:

ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשׂה לי את החיל הזה

And thou say in thine heart, My power and the might of [mine] hand hath gotten me this wealth.

5Q1 · 2

[כח׳י ועצם יד׳י עשה ל׳י את החיל הזה ׃ [ו]א##מרת בלבב׳ךם#

וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת בְּרִית֛־וֹ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ פ

καὶ μνησθήσῃ Κυρίου τοῦ θεοῦ σου, ὅτι αὐτός σοι δίδωσι τὴν ἰσχὺν τοῦ ποιῆσαι δύναμιν, καὶ ἵνα στήσῃ τὴν διαθήκην ἣν ὤμοσεν Κύριος τοῖς πατράσιν σου ὡς σήμερον.

sed recordéris Dómini Dei tui, quod ipse vires tibi præbúerit, ut impléret pactum suum, super quo iurávit pátribus tuis, sicut præsens índicat dies.

וזכרת את־יהוה אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשׂות חיל ולמען הקים את בריתו אשׁר־נשׁבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב כיום הזה

But thou shalt remember the LORD thy God: for [it is] he that giveth thee power to get wealth, that he may establish his covenant which he sware unto thy fathers, as [it is] this day.

1Q4 · f3_4

[הוא הנתן ל׳ך כח לעשות חיל למען ]ה#קים [את ברית׳ו אשר־נשבע לאבתי׳ך כיום הזה ׃

וְהָיָ֗ה אִם־שָׁכֹ֤חַ תִּשְׁכַּח֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֗ אַחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַעֲבַדְתָּ֖ם וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ לָהֶ֑ם הַעִדֹ֤תִי בָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵדֽוּן׃

καὶ ἔσται ἐὰν λήθῃ ἐπιλάθῃ Κυρίου τοῦ θεοῦ σου, καὶ πορευθῇς ὀπίσω θεῶν ἑτέρων καὶ λατρεύσῃς αὐτοῖς, διαμαρτύρομαι ὑμῖν σήμερον ὅτι ἀπωλίᾳ ἀπολεῖσθε ·

Sin autem oblítus Dómini Dei tui, secútus fúeris deos aliénos, coluerísque illos et adoráveris: ecce nunc prǽdico tibi quod omníno dispéreas.

והיה אם־שׁכח תשׁכח את־יהוה אלהיך והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשׁתחוית להם העדתי בכם היום כי אבד תאבדון

And it shall be, if thou do at all forget the LORD thy God, and walk after other gods, and serve them, and worship them, I testify against you this day that ye shall surely perish.

1Q4 · f3_4

והיה] [אם־שכח תשכח את־י]ה##וה[ אלהי׳ך והלכ]תה אחרי [אלהים אחרים ועבדת׳ם והשתחוית ל׳הם העדתי] [ב׳כם היום ]כיא אב#[ד תאבדו׳ן ׃

כַּגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר יְהוָה֙ מַאֲבִ֣יד מִפְּנֵיכֶ֔ם כֵּ֖ן תֹאבֵד֑וּן עֵ֚קֶב לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ פ

καθὰ καὶ τὰ λοιπὰ ἔθνη ὅσα Κύριος ἀπολλύει πρὸ προσώπου ὑμῶν, οὕτως ἀπολεῖσθε ἀνθ᾽ ὧν οὐκ ἠκούσατε τῆς φωνῆς Κυρίου τοῦ θεοῦ ὑμῶν.

Sicut gentes, quas delévit Dóminus in intróitu tuo, ita et vos períbitis, si inobediéntes fuéritis voci Dómini Dei vestri.

כגוים אשׁר יהוה מאבד מפניכם כן תאבדון עקב לא תשׁמעון בקול יהוה אלהיכם

As the nations which the LORD destroyeth before your face, so shall ye perish; because ye would not be obedient unto the voice of the LORD your God.

5Q1 · 2

[כגוים אשר יהוה מאביד מפני׳כם כן תאבדו׳ן עקב לא תשמעו׳ן בקול יהוה אלה]י׳כם ׃

‹ ›

Word Analysis