THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת לִבּ־וֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ׃
1
Εἶπεν δὲ Κύριος πρὸς Μωυσῆν λέγων Εἴσελθε πρὸς Φαραώ · ἐγὼ γὰρ ἐσκλήρυνα αὐτοῦ τὴν καρδίαν καὶ τῶν θεραπόντων αὐτοῦ, ἵνα ἑξῆς ἐπέλθῃ τὰ σημεῖα ταῦτα ἐπ᾽ αὐτούς ·
1
Et dixit Dóminus ad Móysen: Ingrédere ad Pharaónem: ego enim indurávi cor eius, et servórum illíus, ut fáciam signa mea hæc in eo:
1
ויאמר יהוה אל־משׁה בא אל־פרעה כי־אני הכבדתי את לבו ואת־לב עבדיו למען שׁתי אתותי אלה בקרבו
1
And the LORD said unto Moses, Go in unto Pharaoh: for I have hardened his heart, and the heart of his servants, that I might shew these my signs before him:
1
4Q11 · f7i+8
[ויאמר יהוה אל־משה בא אל־פרעה כי־אני הכבדתי א]ת ל[ב׳ו ]ו#?את־לב [עבדי׳ו למען שת׳י אתת׳י אלה בקרב׳ו ׃
2
וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן בִּנְ־ךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֨לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת אֹתֹתַ֖־י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
2
ὅπως διηγήσησθε εἰς τὰ ὦτα τῶν τέκνων ὑμῶν καὶ τοῖς τέκνοις τῶν τέκνων ὑμῶν ὅσα ἐμπέπαιχα τοῖς Αἰγυπτίοις, καὶ τὰ σημεῖά μου ἃ ἐποίησα ἐν αὐτοῖς, καὶ γνώσεσθε ὅτι ἐγὼ Κύριος.
2
et narres in áuribus fílii tui, et nepótum tuórum, quóties contríverim Ægýptios, et signa mea fécerim in eis: et sciátis quia ego Dóminus.
2
ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשׁר התעללתי במצרים ואת אתותי אשׁר־שׂמתי בם וידעתם כי־אני יהוה אלהיכם ואמרת אל פרעה כה אמר יהוה אלהי העברים עד מתי מאנת לענות מפני שׁלח את עמי ויעבדני כי אם מאן אתה לשׁלח את עמי הנני מביא מחר ארבה בגבולך וכסה את עין הארץ ולא יכל לראות את הארץ ואכל את יתר הפלטה הנשׁארת לכם מן הברד ואכל את כל עשׂב הארץ ואת כל פרי העץ הצמח לכם מן השׂדה ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים אשׁר לא ראו אבתיך ואבות אבתיך מיום היותם על האדמה עד היום הזה
2
And that thou mayest tell in the ears of thy son, and of thy son ’s son, what things I have wrought in Egypt, and my signs which I have done among them; that ye may know how that I [am] the LORD.
2
4Q11 · f7i+8
[אני יהוה ׃ ולמען תספר באזני בנ׳ך ]ו#?בן בנ׳ך [את אשר התעללתי במצרים ε ] # [ ε ויד]ע##תם כ#י
3
וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹן֮ אֶל־פַּרְעֹה֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים עַד־מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ לֵעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃
3
εἰσῆλθεν δὲ Μωυσῆς καὶ Ἀαρὼν ἐναντίον Φαραὼ καὶ εἶπαν αὐτῷ Τάδε λέγει Κύριος ὁ θεὸς τῶν Ἐβραίων Ἕως τίνος οὐ βούλει ἐντραπῆναί με; ἐξαπόστειλον τὸν λαόν μου ἵνα λατρεύσωσίν μοι.
3
Introiérunt ergo Móyses et Aaron ad Pharaónem, et dixérunt ei: Hæc dicit Dóminus Deus Hebræórum: Usquequo non vis súbici mihi? dimítte pópulum meum, ut sacríficet mihi.
3
ויבא משׁה ואהרן אל־פרעה ויאמרו אליו כה־אמר יהוה אלהי העברים עד־מתי מאנת לענות מפני שׁלח את עמי ויעבדני
3
And Moses and Aaron came in unto Pharaoh, and said unto him, Thus saith the LORD God of the Hebrews, How long wilt thou refuse to humble thyself before me? let my people go, that they may serve me.
3
4Q11 · f7i+8
ויבא משה ואהרן אל־פרעה ויאמרו ]אלי׳ו כה־אמר י[הוה א]לה#י [העברים עד־מתי מאנת לענת מפנ׳י שלח ]א##ת עמ׳י וי?[עבד׳ני ׃
4
כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֣חַ אֶת עַמִּ֑־י הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא מָחָ֛ר אַרְבֶּ֖ה בִּגְבֻלֶֽךָ׃
4
ἐὰν δὲ μὴ θέλῃς σὺ ἐξαποστεῖλαι τὸν λαόν μου, ἰδοὺ ἐγὼ ἐπάγω ταύτην τὴν ὥραν αὔριον ἀκρίδα πολλὴν ἐπὶ πάντα τὰ ὅριά σου ·
4
Sin autem resístis, et non vis dimíttere eum: ecce ego indúcam cras locústam in fines tuos:
4
כי אם־מאן אתה לשׁלח את עמי הנני מביא מחר ארבה בגבולך
4
Else, if thou refuse to let my people go, behold, to morrow will I bring the locusts into thy coast:
4
4Q11 · f7i+8
כי אם־מאן אתה] [לשלח את עמ׳י הנ׳ני מביא מחר א]ר##בה בג#?[בול׳ך ׃
5
וְכִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת הָ־אָ֑רֶץ וְאָכַ֣ל ׀ אֶת־יֶ֣תֶר הַפְּלֵטָ֗ה הַנִּשְׁאֶ֤רֶת לָכֶם֙ מִן הַ־בָּרָ֔ד וְאָכַל֙ אֶת־כָּל הָ־עֵ֔ץ הַצֹּמֵ֥חַ לָכֶ֖ם מִן הַ־שָּׂדֶֽה׃
5
καὶ καλύψει τὴν ὄψιν τῆς γῆς, καὶ οὐ δυνήσῃ κατιδεῖν τὴν γῆν · καὶ κατέδεται πᾶν τὸ περισσὸν τῆς γῆς τὸ καταλειφθέν, ὃ κατέλιπεν ὑμῖν ἡ χάλαζα, καὶ κατέδεται πᾶν ξύλον τὸ φυόμενον ὑμῖν ἐπὶ τῆς γῆς ·
5
quæ opériat superfíciem terræ, ne quidquam eius appáreat, sed comedátur quod resíduum fúerit grándini: corródet enim ómnia ligna quæ gérminant in agris.
5
וכסה את־עין הארץ ולא יכל לראות את הארץ ואכל את־יתר הפלטה הנשׁארת לכם מן הברד ואכל את־כל עשׂב הארץ ואת־כל פרי העץ הצמח לכם מן השׂדה
5
And they shall cover the face of the earth, that one can not be able to see the earth: and they shall eat the residue of that which is escaped, which remaineth unto you from the hail, and shall eat every tree which groweth for you out of the field:
5
4Q11 · f7i+8
וכסה את־ע]י?ן [הארץ ולא יוכל לראת את הארץ ε ] # # [ ε ׃
6
וּמָלְא֨וּ בָתֶּ֜יךָ וּבָתֵּ֣י כָל עֲבָדֶי־ךָ֮ וּבָתֵּ֣י כָל־מִצְרַיִם֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־רָא֤וּ אֲבֹתֶ֨יךָ֙ וַאֲב֣וֹת אֲבֹתֶ֔יךָ מִיּ֗וֹם הֱיוֹתָם֙ עַל הָ֣־אֲדָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּ֥פֶן וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֥ם פַּרְעֹֽה׃
6
καὶ πλησθήσονταί σου αἱ οἰκίαι καὶ αἱ οἰκίαι τῶν θεραπόντων σου καὶ πᾶσαι αἱ οἰκίαι ἐν πάσῃ γῇ τῶν Αἰγυπτίων, ἃ οὐδέποτε ἑωράκασιν οἱ πατέρες σου οὐδὲ οἱ πρόπαπποι αὐτῶν, ἀφ᾽ ἧς ἡμέρας γεγόνασιν ἐπὶ τῆς γῆς ἕως τῆς ἡμέρας ταύτης. καὶ ἐκκλίνας Μωυσῆς ἐξῆλθεν ἀπὸ Φαραώ.
6
Et implébunt domos tuas, et servórum tuórum, et ómnium Ægyptiórum, quantam non vidérunt patres tui, et avi, ex quo orti sunt super terram, usque in præséntem diem. Avertítque se, et egréssus est a Pharaóne.
6
ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל־מצרים אשׁר לא־ראו אבתיך ואבות אבתיך מיום היותם על האדמה עד היום הזה ויפן ויצא מעם פרעה
6
And they shall fill thy houses, and the houses of all thy servants, and the houses of all the Egyptians; which neither thy fathers, nor thy fathers ’ fathers have seen, since the day that they were upon the earth unto this day. And he turned himself, and went out from Pharaoh.
6
4Q14 · 3
ומלאו בתי׳ך ובתי כל עבדי׳ך ובתי] [כל־מצרים אשר לא־ראו אבתי׳ך ואבות אבתי׳ך מיום היות׳ם על האדמה עד היום הזה ויפן ויצא מעם פרעה ׃
7
וַיֹּאמְרוּ֩ עַבְדֵ֨י פַרְעֹ֜ה אֵלָ֗יו עַד־מָתַי֙ יִהְיֶ֨ה זֶ֥ה לָ֨נוּ֙ לְמוֹקֵ֔שׁ שַׁלַּח֙ אֶת הָ֣־אֲנָשִׁ֔ים וְיַֽעַבְד֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הֲטֶ֣רֶם תֵּדַ֔ע כִּ֥י אָבְדָ֖ה מִצְרָֽיִם׃
7
καὶ λέγουσιν οἱ θεράποντες Φαραὼ πρὸς αὐτόν Ἕως τίνος ἔσται τοῦτο ἡμῖν σκῶλον; ἐξαπόστειλον τοὺς ἀνθρώπους ὅπως λατρεύσωσιν τῷ θεῷ αὐτῶν · ἢ εἰδέναι βούλει ὅτι ἀπόλωλεν Αἴγυπτος;
7
Dixérunt autem servi Pharaónis ad eum: Usquequo patiémur hoc scándalum? dimítte hómines, ut sacríficent Dómino Deo suo: nonne vides quod períerit Ægýptus?
7
ויאמרו עבדי פרעה אליו עד־מתי יהיה זה לנו למוקשׁ שׁלח את האנשׁים ויעבדו את־יהוה אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים
7
And Pharaoh ’s servants said unto him, How long shall this man be a snare unto us? let the men go, that they may serve the LORD their God: knowest thou not yet that Egypt is destroyed?
7
4Q14 · 3
[ויאמרו עבדי פרעה אלי׳ו עד־מתי יהיה זה ל׳נו למוקש] שלח את האנש#[ים ויעבדו את־יהוה אלהי׳הם הטרם תדע] [כי אבדה מצרים ׃
8
וַיּוּשַׁ֞ב אֶת־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם לְכ֥וּ עִבְד֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם מִ֥י וָמִ֖י הַהֹלְכִֽים׃
8
καὶ ἀπέστρεψαν τόν τε Μωυσῆν καὶ Ἀαρὼν πρὸς Φαραώ, καὶ εἶπεν αὐτοῖς Πορεύεσθε καὶ λατρεύσατε τῷ θεῷ ὑμῶν · τίνες δὲ καὶ τίνες εἰσὶν οἱ πορευόμενοι;
8
Revocaverúntque Móysen et Aaron ad Pharaónem: qui dixit eis: Ite, sacrificáte Dómino Deo vestro: quinam sunt qui itúri sunt?
8
וישׁב את־משׁה ואת־אהרן אל־פרעה ויאמר אליהם לכו עבדו את־יהוה אלהיכם מי ומי ההלכים
8
And Moses and Aaron were brought again unto Pharaoh: and he said unto them, Go, serve the LORD your God: [but] who [are] they that shall go?
8
4Q14 · 3
[מי ו]מ##י ההולכים ׃ ויוש]ב## א##ת־מש##[ה ]ו?את־אהרן אל##[־פרעה ויאמר אל׳הם לכו עבדו את־יהוה אלהי׳כם]
9
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֨נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ כִּ֥י חַג־יְהוָ֖ה לָֽנוּ׃
9
καὶ λέγει Μωυσῆς Σὺν τοῖς νεανίσκοις καὶ πρεσβυτέροις πορευσόμεθα, σὺν τοῖς υἱοῖς καὶ θυγατράσιν καὶ προβάτοις καὶ βουσὶν ἡμῶν · ἔστιν γὰρ ἑορτὴ Κυρίου.
9
Ait Móyses: Cum párvulis nostris, et senióribus pergémus, cum fíliis et filiábus, cum óvibus et arméntis: est enim solémnitas Dómini Dei nostri.
9
ויאמר משׁה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנתינו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג־יהוה לנו
9
And Moses said, We will go with our young and with our old, with our sons and with our daughters, with our flocks and with our herds will we go; for we [must hold] a feast unto the LORD.
9
4Q14 · 3
ו?י?א##[מר משה ב#נ#?ער##י?׳נ?ו? ו#?[בזקני׳נו נלך ^) ]בב#נ[י׳נו ובבנות׳נו בצאנ׳נו ובבקר׳נו נלך כי חג־יהוה ל׳נו ׃
10
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם יְהִ֨י כֵ֤ן יְהוָה֙ עִמָּכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר אֲשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת טַפְּ־כֶ֑ם רְא֕וּ כִּ֥י רָעָ֖ה נֶ֥גֶד פְּנֵיכֶֽם׃
10
καὶ εἶπεν πρὸς αὐτούς Ἔστω οὕτως, Κύριος μεθ᾽ ὑμῶν · καθότι ἀποστέλλω ὑμᾶς, μὴ καὶ τὴν ἀποσκευὴν ὑμῶν; ἴδετε, ὅτι πονηρία πρόσκειται ὑμῖν.
10
Et respóndit Phárao: Sic Dóminus sit vobíscum, quómodo ego dimíttam vos, et párvulos vestros: cui dúbium est quod péssime cogitétis?
10
ויאמר אליהם יהיה כן יהוה עמכם כאשׁר אשׁלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם
10
And he said unto them, Let the LORD be so with you, as I will let you go, and your little ones: look [to it]; for evil [is] before you.
10
4Q14 · 3
ויאמר] [אל׳הם יהי כן יהוה עמ׳כם כאשר אשלח את׳כם ואת טפ׳כם ראו כי רעה נגד פני׳כם ׃
11
לֹ֣א כֵ֗ן לְכֽוּ־נָ֤א הַגְּבָרִים֙ וְעִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֔ה כִּ֥י אֹתָ֖הּ אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֑ים וַיְגָ֣רֶשׁ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת פְּנֵ֥י פַרְעֹֽה׃ פ
11
μὴ οὕτως · πορευέσθωσαν δὲ οἱ ἄνδρες καὶ λατρευσάτωσαν τῷ θεῷ · τοῦτο γὰρ αὐτοὶ ἐζητεῖτε. ἐξέβαλον δὲ αὐτοὺς ἀπὸ προσώπου Φαραώ.
11
Non fiet ita, sed ite tantum viri, et sacrificáte Dómino: hoc enim et ipsi petístis. Statímque eiécti sunt de conspéctu Pharaónis.
11
לכן לכו־נא הגברים ועבדו את־יהוה כי אתה אתם מבקשׁים ויגרשׁו אתם מאת פני פרעה
11
Not so: go now ye [that are] men, and serve the LORD; for that ye did desire. And they were driven out from Pharaoh ’s presence.
11
4Q14 · 3
לא כן לכו־נא הגברים] [ועבדו את־יהוה כי את׳ה אתם מבקשים ויגרש את׳ם מאת פני פרעה ׃
12
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֨ה יָדְךָ֜ עַל־אֶ֤רֶץ מִצְרַ֨יִם֙ בָּֽאַרְבֶּ֔ה וְיַ֖עַל עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיֹאכַל֙ אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הִשְׁאִ֖יר הַבָּרָֽד׃
12
Εἶπεν δὲ Κύριος πρὸς Μωυσῆν Ἔκτεινον τὴν χεῖρα ἐπὶ γῆν Αἰγύπτου, καὶ ἀναβήτω ἀκρὶς ἐπὶ τὴν γῆν, καὶ κατέδεται πᾶσαν βοτάνην τῆς γῆς καὶ πάντα τὸν καρπὸν τῶν ξύλων ὃν ὑπελίπετο ἡ χάλαζα.
12
Dixit autem Dóminus ad Móysen: Exténde manum tuam super terram Ægýpti ad locústam, ut ascéndat super eam, et dévoret omnem herbam quæ resídua fúerit grándini.
12
ויאמר יהוה אל־משׁה נטה את ידך על־ארץ מצרים בארבה ויעל על־ארץ מצרים ויאכל את־כל־עשׂב הארץ ואת־כל פרי העץ אשׁר השׁאיר הברד
12
And the LORD said unto Moses, Stretch out thine hand over the land of Egypt for the locusts, that they may come up upon the land of Egypt, and eat every herb of the land, [even] all that the hail hath left.
12
4Q14 · 3
[ויאמר יהוה אל־משה נטה יד׳ך על־אר]ץ## מצרי[ם בארבה ויעל על־ארץ מצרים ויאכל את־כל־עשב הארץ את]־[כל־אשר השאיר ]ה##ב##רד ׃
13
וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת מַטֵּ־הוּ֮ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַֽיהוָ֗ה נִהַ֤ג ר֥וּחַ קָדִים֙ בָּאָ֔רֶץ כָּל הַ־יּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל הַ־לָּ֑יְלָה הַבֹּ֣קֶר הָיָ֔ה וְר֨וּחַ֙ הַקָּדִ֔ים נָשָׂ֖א אֶת הָ־אַרְבֶּֽה׃
13
καὶ ἐπῆρεν Μωυσῆς τὴν ῥάβδον εἰς τὸν οὐρανόν, καὶ ἐπήγαγεν ἄνεμον νότον ἐπὶ τὴν γῆν ὅλην τὴν ἡμέραν ἐκείνην καὶ ὅλην τὴν νύκτα · τὸ πρωὶ ἐγενήθη, καὶ ὁ ἄνεμος ὁ νότος ἀνέλαβεν τὴν ἀκρίδα
13
Et exténdit Móyses virgam super terram Ægýpti: et Dóminus indúxit ventum uréntem tota die illa et nocte: et mane facto, ventus urens levávit locústas.
13
ויט משׁה את ידו על־ארץ מצרים ויהוה נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשׂא את הארבה
13
And Moses stretched forth his rod over the land of Egypt, and the LORD brought an east wind upon the land all that day, and all [that] night; [and] when it was morning, the east wind brought the locusts.
13
4Q14 · 3
ויטה מ##[ש]ה##[ את מט׳הו על־ארץ מצרים ויהוה נהג רוח קדים בארץ כל היום] [ההוא ]ו#?כ##ל ה##לי(# לה #) הבקר ה#י#?[ה ורוח הק]ד##ים נשא א##ת [הארבה ׃
14
וַיַּ֣עַל הָֽאַרְבֶּ֗ה עַ֚ל כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיָּ֕נַח בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד לְ֠פָנָיו לֹא־הָ֨יָה כֵ֤ן אַרְבֶּה֙ כָּמֹ֔הוּ וְאַחֲרָ֖יו לֹ֥א יִֽהְיֶה־כֵּֽן׃
14
καὶ ἀνήγαγεν αὐτὴν ἐπὶ πᾶσαν γῆν Αἰγύπτου, καὶ κατέπαυσεν ἐπὶ πάντα τὰ ὅρια Αἰγύπτου πολλὴ σφόδρα · προτέρα αὐτῆς οὐ γέγονεν τοιαύτη ἀκρὶς καὶ μετὰ ταῦτα οὐκ ἔσται οὕτως.
14
Quæ ascendérunt super univérsam terram Ægýpti: et sedérunt in cunctis fínibus Ægyptiórum innumerábiles, quales ante illud tempus non fúerant, nec póstea futúræ sunt.
14
ויעל הארבה על כל־ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים כבד מאד לפניו לא־היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה־כן
14
And the locusts went up over all the land of Egypt, and rested in all the coasts of Egypt: very grievous [were they]; before them there were no such locusts as they, neither after them shall be such.
14
4Q14 · 3
ויעל הארבה על כל־ארץ מצרים] [וינח ]בכל גבול מ##[צרים כבד מאד לפני׳ו לא־]ה#יה כ#ן? אר##ב##ה##[ כמ׳הו ואחרי׳ו לא יהיה־כן ׃
15
וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין כָּל הָ־אָרֶץ֮ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָרֶץ֒ וַיֹּ֜אכַל אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֗רֶץ וְאֵת֙ כָּל־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֥ר הוֹתִ֖יר הַבָּרָ֑ד וְלֹא־נוֹתַ֨ר כָּל־יֶ֧רֶק בָּעֵ֛ץ וּבְעֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
15
καὶ ἐκάλυψεν τὴν ὄψιν τῆς γῆς, καὶ ἐφθάρη ἡ γῆ · καὶ κατέφαγεν πᾶσαν βοτάνην τῆς γῆς καὶ πάντα τόν καρπὸν τῶν ξύλων ὃς ὑπελείφθη ἀπὸ τῆς χαλάζης · οὐχ ὑπελείφθη χλωρὸν οὐδὲν ἐν τοῖς ξύλοις καὶ ἐν πάσῃ βοτάνῃ πεδίου ἐν γῇ Αἰγύπτου.
15
Operuerúntque univérsam superfíciem terræ, vastántes ómnia. Devoráta est ígitur herba terræ, et quidquid pomórum in arbóribus fuit, quæ grando dimíserat: nihílque omníno virens relíctum est in lignis et in herbis terræ, in cuncta Ægýpto.
15
ויכס את־עין כל הארץ ותחשׁך הארץ ויאכל את־כל־עשׂב הארץ ואת־כל־פרי העץ אשׁר הותיר הברד ולא־נותר כל־ירק בעץ ובעשׂב השׂדה בכל־ארץ מצרים
15
For they covered the face of the whole earth, so that the land was darkened; and they did eat every herb of the land, and all the fruit of the trees which the hail had left: and there remained not any green thing in the trees, or in the herbs of the field, through all the land of Egypt.
15
4Q14 · 3
ויכס את־עין] [כל ה]א##ר##ץ# ותשח#ת#[ הארץ ε ] # # [ ε כל־]ע##שב ה##א##[רץ ואת־כל־פרי העץ אשר הותיר הברד] [ולא־]נ#?ותר כל־י(# ר##ק #) בעץ וב#ע##ש##ב##[ הש]ד##ה בכל־אר[ץ מצרים ׃
16
וַיְמַהֵ֣ר פַּרְעֹ֔ה לִקְרֹ֖א לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר חָטָ֛אתִי לַיהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם׃
16
κατέσπευδεν δὲ Φαραὼ καλέσαι Μωυσῆν καὶ Ἀαρὼν λέγων Ἡμάρτηκα ἐναντίον Κυρίου τοῦ θεοῦ ὑμῶν καὶ εἰς ὑμᾶς ·
16
Quam ob rem festínus Phárao vocávit Móysen et Aaron, et dixit eis: Peccávi in Dóminum Deum vestrum, et in vos.
16
וימהר פרעה לקרא למשׁה ולאהרן ויאמר חטאתי ליהוה אלהיכם ולכם
16
Then Pharaoh called for Moses and Aaron in haste; and he said, I have sinned against the LORD your God, and against you.
16
4Q14 · 3
וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן] [ויאמר חטאתי לי]ה##ו(# ה #) א#לה#י(# ׳כ #)ם ו?ל##׳[כם] ׃
17
וְעַתָּ֗ה שָׂ֣א נָ֤א חַטָּאתִי֙ אַ֣ךְ הַפַּ֔עַם וְהַעְתִּ֖ירוּ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְיָסֵר֙ מֵֽעָלַ֔י רַ֖ק אֶת הַ־מָּ֥וֶת הַזֶּֽה׃
17
προσδέξασθε οὖν μου τὴν ἁμαρτίαν ἔτι νῦν, καὶ προσεύξασθε πρὸς Κύριον τὸν θεὸν ὑμῶν, καὶ περιελέτω ἀπ᾽ ἐμοῦ τὸν θάνατον τοῦτον.
17
Sed nunc dimíttite peccátum mihi étiam hac vice, et rogáte Dóminum Deum vestrum, ut áuferat a me mortem istam.
17
ועתה שׂאו נא חטאתי אך הפעם העתירו אל יהוה אלהיכם ויסר מעלי רק את המות הזה
17
Now therefore forgive, I pray thee, my sin only this once, and intreat the LORD your God, that he may take away from me this death only.
17
4Q14 · 3
ועתה שאו נ#?[א חטאת׳י אך הפעם והעתירו ליהוה אלהי׳כם] [ויסר מעל׳י רק את המות הזה ׃
18
וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־יְהוָֽה׃
18
ἐξῆλθεν δὲ Μωυσῆς ἀπὸ Φαραὼ καὶ ηὔξατο πρὸς τὸν θεόν.
18
Egressúsque Móyses de conspéctu Pharaónis, orávit Dóminum.
18
ויצא מעם פרעה ויעתר אל־יהוה
18
And he went out from Pharaoh, and intreated the LORD.
18
4Q14 · 3
ε ] # [ ε פר]עה ויעתר א#[ל־יהוה ׃
19
וַיַּהֲפֹ֨ךְ יְהוָ֤ה רֽוּחַ־יָם֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַיִּשָּׂא֙ אֶת הָ֣־אַרְבֶּ֔ה וַיִּתְקָעֵ֖הוּ יָ֣מָּה סּ֑וּף לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד בְּכֹ֖ל גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם׃
19
καὶ μετέβαλεν Κύριος ἄνεμον ἀπὸ θαλάσσης σφοδρόν, καὶ ἀνέλαβεν τὴν ἀκρίδα καὶ ἔβαλεν αὐτὴν εἰς τὴν ἐρυθρὰν θάλασσαν · καὶ οὐχ ὑπελείφθη ἀκρὶς μία ἐν πάσῃ γῇ Αἰγύπτου.
19
Qui flare fecit ventum ab occidénte vehementíssimum, et arréptam locústam proiécit in mare Rubrum: non remánsit ne una quidem in cunctis fínibus Ægýpti.
19
ויהפך יהוה רוח־ים חזק מאד וישׂא את הארבה ויתקעהו ים סוף לא נשׁאר ארבה אחד בכל גבול מצרים
19
And the LORD turned a mighty strong west wind, which took away the locusts, and cast them into the Red sea; there remained not one locust in all the coasts of Egypt.
19
4Q14 · 3
וי]ה##פ#ך[ יהוה רוח־ים חזק] [מאד וישא את הארבה ויתקע׳הו ימ׳ה סוף ε ] # # # [ ε בכל ג]בול [מצרים ׃
20
וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ פ
20
καὶ ἐσκλήρυνεν Κύριος τὴν καρδίαν Φαραώ, καὶ οὐκ ἐξαπέστειλεν τοὺς υἱοὺς Ἰσραήλ.
20
Et indurávit Dóminus cor Pharaónis, nec dimísit fílios Israel.
20
ויחזק יהוה את־לב פרעה ולא שׁלח את־בני ישׂראל
20
But the LORD hardened Pharaoh ’s heart, so that he would not let the children of Israel go.
20
4Q14 · 3
ויחזק יהוה] [את־לב פרעה ולא שלח את־בני ישראל ׃
21
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה יָֽדְךָ֙ עַל הַ־שָּׁמַ֔יִם וִ֥יהִי חֹ֖שֶׁךְ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ׃
21
Εἶπεν δὲ Κύριος πρὸς Μωυσῆν Ἔκτεινον τὴν χεῖρά σου εἰς τὸν οὐρανόν, καὶ γενηθήτω σκότος ἐπὶ γῆν Αἰγύπτου, ψηλαφητὸν σκότος.
21
Dixit autem Dóminus ad Móysen: Exténde manum tuam in cælum: et sint ténebræ super terram Ægýpti tam densæ, ut palpári queant.
21
ויאמר יהוה אל־משׁה נטה את ידך על השׁמים ויהי חשׁך על־ארץ מצרים וימשׁ החשׁך
21
And the LORD said unto Moses, Stretch out thine hand toward heaven, that there may be darkness over the land of Egypt, even darkness [which] may be felt.
21
4Q14 · 3
[ויאמר יהוה אל־משה נטה יד׳ך על השמים ויהי חשך על־ארץ מצרים וימש חשך ׃
22
וַיֵּ֥ט מֹשֶׁ֛ה אֶת יָד֖־וֹ עַל הַ־שָּׁמָ֑יִם וַיְהִ֧י חֹֽשֶׁךְ־אֲפֵלָ֛ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים׃
22
ἐξέτεινεν δὲ Μωυσῆς τὴν χεῖρα εἰς τὸν οὐρανόν, καὶ ἐγένετο σκότος γνόφος θύελλα ἐπὶ πᾶσαν γῆν Αἰγύπτου τρεῖς ἡμέρας ·
22
Extendítque Móyses manum in cælum: et factæ sunt ténebræ horríbiles in univérsa terra Ægýpti tribus diébus.
22
ויט משׁה את ידו על השׁמים ויהי חשׁך־אפלה בכל־ארץ מצרים שׁלשׁת ימים
22
And Moses stretched forth his hand toward heaven; and there was a thick darkness in all the land of Egypt three days:
22
4Q14 · 3
ויט משה] [את יד׳ו על השמים ויהי חשך־אפלה בכל־ארץ מצרים שלשת ימים ׃
23
לֹֽא־רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת אָחִ֗י־ו וְלֹא־קָ֛מוּ אִ֥ישׁ מִתַּחְתָּ֖יו שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וּֽלְכָל־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָ֥יָה א֖וֹר בְּמוֹשְׁבֹתָֽם׃
23
καὶ οὐκ εἶδεν οὐδεὶς τὸν ἀδελφὸν αὐτοῦ τρεῖς ἡμέρας, καὶ οὐκ ἐξανέστη οὐδεὶς ἐκ τῆς κοίτης αὐτοῦ τρεῖς ἡμέρας · πᾶσι δὲ τοῖς υἱοῖς Ἰσραὴλ φῶς ἦν ἐν πᾶσιν οἷς κατεγίνοντο.
23
Nemo vidit fratrem suum, nec movit se de loco in quo erat: ubicúmque autem habitábant fílii Israel, lux erat.
23
לא־ראו אישׁ את אחיו ולא־קמו אישׁ מתחתיו שׁלשׁת ימים ולכל־בני ישׂראל היה אור במושׁבתם
23
They saw not one another, neither rose any from his place for three days: but all the children of Israel had light in their dwellings.
23
4Q14 · 3
לא־ראו איש] [את אחי׳ו ול]א#־קמו אי#?[ש מתחתי׳ו שלשת ימים ולכל־בני ישראל היה אור במושבת׳ם ׃
24
וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֨אמֶר֙ לְכוּ֙ עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֔ה רַ֛ק צֹאנְכֶ֥ם וּבְקַרְכֶ֖ם יֻצָּ֑ג גַּֽם טַפְּ־כֶ֖ם יֵלֵ֥ךְ עִמָּכֶֽם׃
24
καὶ ἐκάλεσεν Φαραὼ Μωυσῆν καὶ Ἀαρὼν λέγων Βαδίζετε λατρεύσατε Κυρίῳ τῷ θεῷ ὑμῶν · πλὴν τῶν προβάτων καὶ τῶν βοῶν ὑπολίπεσθε · καὶ ἡ ἀποσκευὴ ὑμῶν ἀποτρεχέτω μεθ᾽ ὑμῶν.
24
Vocavítque Phárao Móysen et Aaron, et dixit eis: Ite, sacrificáte Dómino: oves tantum vestræ et arménta remáneant, párvuli vestri eant vobíscum.
24
ויקרא פרעה למשׁה ולאהרן ויאמר לכו עבדו את־יהוה רק צאנכם ובקרכם יצג גם טפכם ילך עמכם
24
And Pharaoh called unto Moses, and said, Go ye, serve the LORD; only let your flocks and your herds be stayed: let your little ones also go with you.
24
4Q14 · 3
ויקרא] [פרעה אל־מ]שה ויאמר ל##[כו עבדו את־יהוה רק צאנ׳כם ובקר׳כם יצג גם טפ׳כם ילך עמ׳כם ׃
25
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה גַּם־אַתָּ֛ה תִּתֵּ֥ן בְּיָדֵ֖נוּ זְבָחִ֣ים וְעֹל֑וֹת וְעָשִׂ֖ינוּ לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃
25
καὶ εἶπεν Μωυσῆς Ἀλλὰ καὶ σὺ δώσεις ἡμῖν ὁλοκαυτώματα καὶ θυσίας ἃ ποιήσομεν Κυρίῳ τῷ θεῷ ἡμῶν,
25
Ait Móyses: Hóstias quoque et holocáusta dabis nobis, quæ offerámus Dómino Deo nostro.
25
ויאמר משׁה גם־אתה תתן בידנו זבחים ועלות ועשׂינו ליהוה אלהינו
25
And Moses said, Thou must give us also sacrifices and burnt offerings, that we may sacrifice unto the LORD our God.
25
4Q22 · 8
זב[ח]ים ו[עלות ו]ע#שינ[ו ליהוה אלהי׳נו ׃
26
וְגַם מִקְנֵ֜־נוּ יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗נוּ לֹ֤א תִשָּׁאֵר֙ פַּרְסָ֔ה כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ נִקַּ֔ח לַעֲבֹ֖ד אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וַאֲנַ֣חְנוּ לֹֽא־נֵדַ֗ע מַֽה־נַּעֲבֹד֙ אֶת־יְהוָ֔ה עַד בֹּאֵ֖־נוּ שָֽׁמָּה׃
26
καὶ τὰ κτήνη ἡμῶν πορεύσεται μεθ᾽ ἡmῶν, καὶ οὐχ ὑπολειφθησόμεθα ὁπλήν · ἀπ᾽ αὐτῶν γὰρ λημψόμεθα λατρεῦσαι Κυρίῳ τῷ θεῷ ἡμῶν · ἡμεῖς δὲ οὐκ οἴδαμεν τί λατρεύσωμεν Κυρίῳ τῷ θεῷ ἡμῶν ἕως τοῦ ἐλθεῖν ἡμᾶς ἐκεῖ.
26
Cuncti greges pergent nobíscum: non remanébit ex eis úngula: quæ necessária sunt in cultum Dómini Dei nostri: præsértim cum ignorémus quid débeat immolári, donec ad ipsum locum perveniámus.
26
וגם מקנינו ילך עמנו לא תשׁאר פרסה כי ממנו נקח לעבד את־יהוה אלהינו ואנחנו לא־נדע מה־נעבד את־יהוה עד באנו שׁמה
26
Our cattle also shall go with us; there shall not an hoof be left behind; for thereof must we take to serve the LORD our God; and we know not with what we must serve the LORD, until we come thither.
26
4Q22 · 8
וגם מק]נ?׳נו י#?[לך] עמ׳נו לא נשאר[ פרס]ה## כי#?[ ממ׳נו נקח לעבד את־יה]ו#?ה אלהי#?׳נ[ו] ואנחנו לא־נדע[ מה נ]עבוד את[־יהוה עד בא׳נו שמ׳ה ׃
27
וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א אָבָ֖ה לְשַׁלְּחָֽם׃
27
ἐσκλήρυνεν δὲ Κύριος τὴν καρδίαν Φαραώ, καὶ οὐκ ἐβουλήθη ἐξαποστεῖλαι αὐτούς.
27
Indurávit autem Dóminus cor Pharaónis, et nóluit dimíttere eos.
27
ויחזק יהוה את־לב פרעה ולא אבה לשׁלחם
27
But the LORD hardened Pharaoh ’s heart, and he would not let them go.
27
4Q22 · 8
ויחזק## יהוה##[ את־]ל#ב [פרעה ו]לא## אבה#[ לשלח׳ם ׃
28
וַיֹּֽאמֶר ל֥־וֹ פַרְעֹ֖ה לֵ֣ךְ מֵעָלָ֑י הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ אֶל־תֹּ֨סֶף֙ רְא֣וֹת פָּנַ֔י כִּ֗י בְּי֛וֹם רְאֹתְךָ֥ פָנַ֖י תָּמֽוּת׃
28
καὶ λέγει Φαραώ Ἄπελθε ἀπ᾽ ἐμοῦ, πρόσεχε σεαυτῷ ἔτι προσθεῖναι ἰδεῖν μου τὸ πρόσωπον · ᾗ δ᾽ ἂν ἡμέρᾳ ὀφθῇς μοι, ἀποθανῇ.
28
Dixítque Phárao ad Móysen: Recéde a me, et cave ne ultra vídeas fáciem meam: quocúmque die apparúeris mihi, moriéris.
28
ויאמר לו פרעה לך לך מעלי השׁמר לך אל תוסיף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות
28
And Pharaoh said unto him, Get thee from me, take heed to thyself, see my face no more; for in [that] day thou seest my face thou shalt die.
28
4Q22 · 8
ויאמר ל׳ו פרעה] לך מעל׳[י] [השמר ל׳ך ε ] # # [ ε ׃
29
וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה כֵּ֣ן דִּבַּ֑רְתָּ לֹא־אֹסִ֥ף ע֖וֹד רְא֥וֹת פָּנֶֽיךָ׃ פ
29
λέγει δὲ Μωσῆς Εἴρηκας · οὐκέτι ὀφθήσομαί σοι εἰς πρόσωπον.
29
Respóndit Móyses: Ita fiet ut locútus es: non vidébo ultra fáciem tuam.
29
ויאמר משׁה כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך
29
And Moses said, Thou hast spoken well, I will see thy face again no more.
29
[not available]
