THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃
1
Εἶπεν δὲ Κύριος πρὸς Μωυσῆν καὶ Ἀαρὼν ἐν γῇ Αἰγύπτου λέγων
1
Dixit quoque Dóminus ad Móysen et Aaron in terra Ægýpti:
1
ויאמר יהוה אל־משׁה ואל־אהרן בארץ מצרים לאמר
1
And the LORD spake unto Moses and Aaron in the land of Egypt, saying,
1
4Q11 · f7ii
ו#?יאמר# י#?ה##[וה אל־משה ואל־א]ה##ר##ן בא#ר##ץ## מצרי[ם לאמר ׃
2
הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃
2
Ὁ μὴν οὗτος ὑμῖν ἀρχὴ μηνῶν, πρῶτός ἐστιν ὑμῖν ἐν τοῖς μησὶν τοῦ ἐνιαυτοῦ.
2
Mensis iste, vobis princípium ménsium: primus erit in ménsibus anni.
2
החדשׁ הזה לכם ראשׁ החדשׁים ראישׁון הוא לכם לחדשׁי השׁנה
2
This month [shall be] unto you the beginning of months: it [shall be] the first month of the year to you.
2
4Q11 · f7ii
החדש] ה##ז#?ה## ל##׳כ##ם## ר##א##ש# ]ח##ד##ש##י(# ם #) ר##[אשו]ן#? הוא ל׳כ#ם# ל#ח#ד#ש#י ה#[שנה ׃
3
דַּבְּר֗וּ אֶֽל־כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת׃
3
λάλησον πρὸς πᾶσαν συναγωγὴν υἱῶν Ἰσραὴλ λέγων Τῇ δεκάτῃ τοῦ μηνὸς τούτου λαβέτωσαν ἕκαστος πρόβατον κατ᾽ οἴκους πατριῶν, ἕκαστος πρόβατον κατ᾽ οἰκίαν.
3
Loquímini ad univérsum cœtum filiórum Israel, et dícite eis: Décima die mensis huius tollat unusquísque agnum per famílias et domos suas.
3
דברו נא אל־כל־עדת בני ישׂראל לאמר בעשׂור לחדשׁ הזה ויקחו להם אישׁ שׂה לבית אבות שׂה לבית
3
Speak ye unto all the congregation of Israel, saying, In the tenth [day] of this month they shall take to them every man a lamb, according to the house of [their] fathers, a lamb for an house:
3
4Q11 · f7ii
דברו אל]־[כ]ל##־ע#ד##[ת ]ב##נ?י ישר#[אל ]ל##א#מ#ר## בעש##ר# ל[חד]ש## ה#זה# ויקח##ו#?[ ל׳הם] [איש שה ]ל##ב##י#?ת ש##[ה ל]ב##ית א#[בו]ת## ׃
4
וְאִם־יִמְעַ֣ט הַבַּיִת֮ מִהְיֹ֣ת מִשֶּׂה֒ וְלָקַ֣ח ה֗וּא וּשְׁכֵנ֛וֹ הַקָּרֹ֥ב אֶל בֵּית֖־וֹ בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אָכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל הַ־שֶּֽׂה׃
4
ἐὰν δὲ ὀλιγοστοὶ ὦσιν οἱ ἐν τῇ οἰκίᾳ ὥστε μὴ εἶναι ἱκανοὺς εἰς πρόβατον, συλλήμψεται μεθ᾽ ἑαυτοῦ τὸν γείτονα τὸν πλησίον αὐτοῦ · κατὰ ἀριθμὸν ψυχῶν ἕκαστος τὸ ἀρκοῦν αὐτῷ συναριθμήσεται εἰς πρόβατον.
4
Sin autem minor est númerus ut suffícere possit ad vescéndum agnum, assúmet vicínum suum qui iunctus est dómui suæ, iuxta númerum animárum quæ suffícere possunt ad esum agni.
4
ואם־ימעט הבית מהיות משׁה ולקח הוא ושׁכינו הקרוב אל ביתו במכסות נפשׁות אישׁ לפי אכלו תכסו על השׂה
4
And if the household be too little for the lamb, let him and his neighbour next unto his house take [it] according to the number of the souls; every man according to his eating shall make your count for the lamb.
4
4Q11 · f7ii
ו#?א#ם#־ימעט הבית מ##ה#יו?ת##[ משה ולקח] [הוא ושכנ׳ו הקרו]ב# אל בי?ת׳ו במכסת נפשות א#יש##[ לפי אכל׳ו תכסו] [על השה ׃
5
שֶׂ֥ה תָמִ֛ים זָכָ֥ר בֶּן־שָׁנָ֖ה יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִן הַ־כְּבָשִׂ֥ים וּמִן הָ־עִזִּ֖ים תִּקָּֽחוּ׃
5
πρόβατον τέλειον ἄρσεν ἐνιαύσιον ἔσται ὑμῖν · ἀπὸ τῶν ἀρνῶν καὶ τῶν ἐρίφων λήμψεσθε.
5
Erit autem agnus absque mácula, másculus, annículus: iuxta quem ritum tollétis et hædum.
5
שׂה תמים זכר בן־שׁנה יהיה לכם מן הכשׂבים ומן העזים תקחו
5
Your lamb shall be without blemish, a male of the first year: ye shall take [it] out from the sheep, or from the goats:
5
4Q11 · f7ii
שה תמים זכ]ר ב#ן־שנה יהיה ל׳כם מן הכשב#[ים ומן] [העזים תקחו ׃
6
וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ לְמִשְׁמֶ֔רֶת עַ֣ד אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְשָׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַֽת־יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם׃
6
καὶ ἔσται ὑμῖν διατετηρημένον ἕως τῆς τεσσαρεσκαιδεκάτης τοῦ μηνὸς τούτου, καὶ σφάξουσιν αὐτὸ πᾶν τὸ πλῆθος συναγωγῆς υἱῶν Ἰσραὴλ πρὸς ἑσπέραν.
6
Et servábitis eum usque ad quartam décimam diem mensis huius: immolabítque eum univérsa multitúdo filiórum Israel ad vésperam.
6
והיה לכם למשׁמרת עד ארבעה עשׂר יום לחדשׁ הזה ושׁחטו אתו כל קהל עדת בני ישׂראל בין הערבים
6
And ye shall keep it up until the fourteenth day of the same month: and the whole assembly of the congregation of Israel shall kill it in the evening.
6
4Q11 · f7ii
והיה ל׳כם למש]מ##רת עד א#רבעה עשר# יו?ם## לח[דש הזה] [ושחטו את׳ו ]כ#ל## קהל עד#ת##[ בני ]י?שרא#ל בין#? ה#ע##ר##ב#י?ם ׃
7
וְלָֽקְחוּ֙ מִן הַ־דָּ֔ם וְנָֽתְנ֛וּ עַל־שְׁתֵּ֥י הַמְּזוּזֹ֖ת וְעַל הַ־מַּשְׁק֑וֹף עַ֚ל הַבָּ֣תִּ֔ים אֲשֶׁר־יֹאכְל֥וּ אֹת֖וֹ בָּהֶֽם׃
7
καὶ λήμψονται ἀπὸ τοῦ αἵματος καὶ θήσουσιν ἐπὶ τῶν δύο σταθμῶν καὶ ἐπὶ τὴν φλιὰν ἐν τοῖς οἴκοις ἐν οἷς ἐὰν φάγωσιν αὐτὰ ἐν αὐτοῖς.
7
Et sument de sánguine eius, ac ponent super utrúmque postem, et in superlimináribus domórum, in quibus cómedent illum.
7
ולקחו מן הדם ונתנו על־שׁתי המזזות ועל המשׁקוף על הבתים אשׁר־יאכלו אתו בהם
7
And they shall take of the blood, and strike [it] on the two side posts and on the upper door post of the houses, wherein they shall eat it.
7
4Q11 · f7ii
ו#?ל#[קחו מן] [הדם ונתנו ע]ל##־ש##ת##י#? ה#מז#?ו?ז#?ו?ת## ו#?ע#ל ה#משקוף ע#ל ה#בתי?[ם אשר]־[יאכלו את׳ו ב]׳ה##ם ׃
8
וְאָכְל֥וּ אֶת הַ־בָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי־אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל־מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃
8
καὶ φάγονται τὰ κρέα τῇ νυκτὶ ταύτῃ ὀπτὰ πυρί, καὶ ἄζυμα ἐπὶ πικρίδων ἔδονται.
8
Et edent carnes nocte illa assas igni, et ázymos panes cum lactúcis agréstibus.
8
ואכלו את הבשׂר בלילה הזה צלי־אשׁ ומצות על־מררים יאכלהו
8
And they shall eat the flesh in that night, roast with fire, and unleavened bread; [and] with bitter [herbs] they shall eat it.
8
4Q11 · f7ii
ואכ##ל##ו#? א##ת## ה#בשר## ב##לי#?לה## ה##ז(# ה #) צלי־א##[ש ומצות] [על־מררים יאכל׳הו ׃
9
אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֨נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל כְּרָעָ֖י־ו וְעַל קִרְבּֽ־וֹ׃
9
οὐκ ἔδεσθε ἀπ᾽ αὐτῶν ὠμὸν οὐδὲ ἡψημένον ἐν ὕδατι ἀλλ᾽ ἢ ὀπτὰ πυρί, κεφαλὴν σὺν τοῖς ποσὶν καὶ τοῖς ἐνδοσθίοις.
9
Non comedétis ex eo crudum quid, nec coctum aqua, sed tantum assum igni: caput cum pédibus eius et intestínis vorábitis.
9
אל־תאכלו ממנו נא ובשׁל מבשׁל במים כי אם־צלי־אשׁ ראשׁו על כרעיו ועל קרבו
9
Eat not of it raw, nor sodden at all with water, but roast [with] fire; his head with his legs, and with the purtenance thereof.
9
4Q11 · f7ii
אל־ת]א##כ#ל##ו ממ׳נו נו ובשל ומ#ב#ש#ל ב#מ##[ים כי אם]־[צלי־אש ראש׳ו על כרע]י?׳ו ו?על ק##רב#׳ו ׃
10
וְלֹא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד־בֹּ֖קֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ׃
10
οὐκ ἀπολείψεται ἀπ᾽ αὐτοῦ ἕως πρωί · καὶ ὀστοῦν οὐ συντρίψεται ἀπ᾽ αὐτοῦ · τὰ δὲ καταλιπόμενα ἀπ᾽ αὐτοῦ ἕως πρωὶ ἐν πυρὶ κατακαύσετε.
10
Nec remanébit quidquam ex eo usque mane: si quid resíduum fúerit, igne comburétis.
10
ולא־תותירו ממנו עד־בקר והנותר ממנו עד־בקר באשׁ תשׂרפו
10
And ye shall let nothing of it remain until the morning; and that which remaineth of it until the morning ye shall burn with fire.
10
4Q11 · f7ii
ולא־תותירו מ##מ#׳נו[ עד־בקר] [והנתר ממ׳נו עד־בקר באש] תשרפו ׃
11
וְכָכָה֮ תֹּאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּ֥סַח ה֖וּא לַיהוָֽה׃
11
οὕτως δὲ φάγεσθε αὐτό · αἱ ὀσφύες ὑμῶν περιεζωσμέναι, καὶ τὰ ὑποδήματα ἐν τοῖς ποσὶν ὑμῶν, καὶ αἱ βακτηρίαι ἐν ταῖς χερσὶν ὑμῶν · καὶ ἔδεσθε αὐτὸ μετὰ σπουδῆς · πάσχα ἐστὶν Κυρίῳ.
11
Sic autem comedétis illum: renes vestros accingétis, et calceaménta habébitis in pédibus, tenéntes báculos in mánibus, et comedétis festinánter: est enim Phase ( id est tránsitus ) Dómini.
11
וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקליכם בידיכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה
11
And thus shall ye eat it; [with] your loins girded, your shoes on your feet, and your staff in your hand; and ye shall eat it in haste: it [is] the LORD ’S passover.
11
4Q11 · f7ii
וככה# תאכלו את׳ו מ#ת#נ?י#?׳כ##[ם חגרים] [נעלי׳כם ברגלי׳כם ומקל׳כם ביד]׳כם# ואכלתם# את#׳ו בחפ#זון [פסח הוא ליהוה ׃
12
וְעָבַרְתִּ֣י בְאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֮ בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּה֒ וְהִכֵּיתִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וּבְכָל־אֱלֹהֵ֥י מִצְרַ֛יִם אֶֽעֱשֶׂ֥ה שְׁפָטִ֖ים אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
12
καὶ ἐλεύσομαι ἐν γῇ Αἰγύπτῳ ἐν τῇ νυκτὶ ταύτῃ καὶ πατάξω πᾶν πρωτότοκον ἐν γῇ Αἰγύπτῳ ἀπὸ ἀνθρώπου ἕως κτήνους, καὶ ἐν πᾶσι τοῖς θεοῖς τῶν Αἰγυπτίων ποιήσω τὴν ἐκδίκησιν · ἐγὼ Κύριος.
12
Et transíbo per terram Ægýpti nocte illa, percutiámque omne primogénitum in terra Ægýpti ab hómine usque ad pecus: et in cunctis diis Ægýpti fáciam iudícia. Ego Dóminus.
12
ועברתי בארץ־מצרים בלילה הזה והכיתי כל־בכור בארץ־מצרים מאדם עד־בהמה ובכל־אלהי מצרים אעשׂה שׁפטים אני יהוה
12
For I will pass through the land of Egypt this night, and will smite all the firstborn in the land of Egypt, both man and beast; and against all the gods of Egypt I will execute judgment: I [am] the LORD.
12
4Q11 · f7ii
ועברתי בארץ־מצרים] ב##ל##י(# לה #) ה##ז#?ה## ו#?ה##כ##י#?ת##י#? כ##ל##[־בכור] [בארץ־מצרים מאדם ועד־בהמה ובכל]־א##ל##ה##י#? מ##צ##ר##[ים אעשה שפטים אני] [יהוה ׃
13
וְהָיָה֩ הַדָּ֨ם לָכֶ֜ם לְאֹ֗ת עַ֤ל הַבָּתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם שָׁ֔ם וְרָאִ֨יתִי֙ אֶת הַ־דָּ֔ם וּפָסַחְתִּ֖י עֲלֵכֶ֑ם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֨ה בָכֶ֥ם נֶ֨גֶף֙ לְמַשְׁחִ֔ית בְּהַכֹּתִ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
13
καὶ ἔσται τὸ αἷμα ὑμῖν ἐν σημείῳ ἐπὶ τῶν οἰκιῶν ἐν αἷς ὑμεῖς ἐστὲ ἐκεῖ · καὶ ὄψομαι τὸ αἷμα, καὶ σκεπάσω ὑμᾶς, καὶ οὐκ ἔσται ἐν ὑμῖν πληγὴ τοῦ ἐκτριβῆναι ὅταν παίω ἐν γῇ Αἰγύπτῳ.
13
Erit autem sanguis vobis in signum in ǽdibus in quibus éritis: et vidébo sánguinem, et transíbo vos: nec erit in vobis plaga dispérdens quando percússero terram Ægýpti.
13
והיה הדם לכם לאות על הבתים אשׁר אתם שׁם וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא־יהיה בכם נגף למשׁחית בהכותי בארץ מצרים
13
And the blood shall be to you for a token upon the houses where ye [are]: and when I see the blood, I will pass over you, and the plague shall not be upon you to destroy [you], when I smite the land of Egypt.
13
4Q11 · f7ii
ε ] # [ ׃
14
וְהָיָה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ לְזִכָּר֔וֹן וְחַגֹּתֶ֥ם אֹת֖וֹ חַ֣ג לַֽיהוָ֑ה לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם תְּחָגֻּֽהוּ׃
14
καὶ ἔσται ἡ ἡμέρα ὑμῖν αὕτη μνημόσυνον, καὶ ἑορτάσετε αὐτὴν ἑορτὴν Κυρίῳ εἰς πάσας τὰς γενεὰς ὑμῶν · νόμιμον αἰώνιον ἑορτάσετε αὐτήν.
14
Habébitis autem hunc diem in monuméntum: et celebrábitis eam solémnem Dómino in generatiónibus vestris cultu sempitérno.
14
והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו
14
And this day shall be unto you for a memorial; and ye shall keep it a feast to the LORD throughout your generations; ye shall keep it a feast by an ordinance for ever.
14
4Q14 · 4
וה##יה ה#י#?ו#?ם [הז]ה# [ל׳כם לזכרון וחגתם את׳ו חג ליהוה לדרתי׳כם] חקת עולם ת#חג(# ׳ה #)ו ׃
15
שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖ר מִבָּתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י ׀ כָּל־אֹכֵ֣ל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל מִיּ֥וֹם הָרִאשֹׁ֖ן עַד־י֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי׃
15
ἑπτὰ ἡμέρας ἄζυμα ἔδεσθε, ἀπὸ δὲ τῆς ἡμέρας τῆς πρώτης ἀφανιεῖτε ζύμην ἐκ τῶν οἰκιῶν ὑμῶν · πᾶς ὃς ἂν φάγῃ ζύμην, ἐξολεθρευθήσεται ἡ ψυχὴ ἐκείνη ἐξ Ἰσραήλ, ἀπὸ τῆς ἡμέρας τῆς πρώτης ἕως τῆς ἡμέρας τῆς ἑβδόμης.
15
Septem diébus ázyma comedétis: in die primo non erit ferméntum in dómibus vestris: quicúmque coméderit fermentátum, períbit ánima illa de Israel, a primo die usque ad diem séptimum.
15
שׁבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראישׁון תשׁביתו שׂאר מבתיכם כי כל־אכל חמץ ונכרתה הנפשׁ ההיא מישׂראל מיום הראישׁון ועד־יום השׁביעי
15
Seven days shall ye eat unleavened bread; even the first day ye shall put away leaven out of your houses: for whosoever eateth leavened bread from the first day until the seventh day, that soul shall be cut off from Israel.
15
4Q14 · 4
שבעת י(# מ##י?ם #) מ#[צות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר] מ#בתי?׳כ#[ם כי כ]ל##[־]א##[כ]ל#[ ]חמץ[ ו]נ#?כרתה[ הנפש ההוא מישראל מיום הראשן] [עד־יום השבעי ׃
16
וּבַיּ֤וֹם הָרִאשׁוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלָאכָה֙ לֹא־יֵעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֣ל לְכָל־נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃
16
καὶ ἡ ἡμέρα ἡ πρώτη κληθήσεται ἁγία, καὶ ἡ ἡμέρα ἡ ἑβδόμη κλητὴ ἁγία ἔσται ὑμῖν · πᾶν ἔργον λατρευτὸν οὐ ποιήσετε ἐν αὐταῖς, πλὴν ὅσα ποιηθήσεται πάσῃ ψυχῇ, τοῦτο μόνον ποιηθήσεται ὑμῖν.
16
Dies prima erit sancta atque solémnis, et dies séptima eádem festivitáte venerábilis: nihil óperis faciétis in eis, excéptis his, quæ ad vescéndum pértinent.
16
וביום הראישׁון מקרא־קדשׁ וביום השׁביעי מקרא־קדשׁ יהיה לכם כל־מלאכה לא־יעשׂה בהם אך אשׁר יאכל לכל־נפשׁ הוא לבדו יעשׂה לכם
16
And in the first day [there shall be] an holy convocation, and in the seventh day there shall be an holy convocation to you; no manner of work shall be done in them, save [that] which every man must eat, that only may be done of you.
16
4Q14 · 4
וביום ]ה##רא#שו?ן[ מקרא־קדש וביום השביעי מקרא־קדש יהיה] ׃
17
וּשְׁמַרְתֶּם֮ אֶת הַ־מַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת צִבְאוֹתֵי־כֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת הַ־יּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם׃
17
καὶ φυλάξετε τὴν ἐντολὴν ταύτην · ἐν γὰρ τῇ ἡμέρᾳ ταύτῃ ἐξάξω τὴν δύναμιν ὑμῶν ἐκ γῆς Αἰγύπτου, καὶ ποιήσετε τὴν ἡμέραν ταύτην εἰς γενεὰς ὑμῶν νόμιμον αἰώνιον ·
17
Et observábitis ázyma: in eádem enim ipsa die edúcam exércitum vestrum de terra Ægýpti, et custodiétis diem istum in generatiónes vestras ritu perpétuo.
17
ושׁמרתם את המצוה כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאתיכם מארץ מצרים ושׁמרתם ועשׂיתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם
17
And ye shall observe [the feast of] unleavened bread; for in this selfsame day have I brought your armies out of the land of Egypt: therefore shall ye observe this day in your generations by an ordinance for ever.
17
4Q22 · 9
ושמרתם את המצות] כ#י [בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותי׳כם מארץ מצרים] ו[שמרתם את היום הזה לדרתי׳כם חקת עולם ׃
18
בָּרִאשֹׁ֡ן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֨דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב תֹּאכְל֖וּ מַצֹּ֑ת עַ֠ד י֣וֹם הָאֶחָ֧ד וְעֶשְׂרִ֛ים לַחֹ֖דֶשׁ בָּעָֽרֶב׃
18
ἐναρχομένου τῇ τεσσαρεσκαιδεκάτῃ ἡμέρᾳ τοῦ μηνὸς τοῦ πρώτου ἀφ᾽ ἑσπέρας ἔδεσθε ἄζυμα, ἕως ἡμέρας μιᾶς καὶ εἰκάδος τοῦ μηνὸς ἕως ἑσπέρας.
18
Primo mense, quartadécima die mensis ad vésperam, comedétis ázyma usque ad diem vigésimam primam eiúsdem mensis ad vésperam.
18
בראישׁון בארבעה עשׂר יום לחדשׁ בערב תאכלו מצות עד יום אחד ועשׂרים לחדשׁ בערב
18
In the first [month], on the fourteenth day of the month at even, ye shall eat unleavened bread, until the one and twentieth day of the month at even.
18
4Q22 · 9
בראשו]ן [בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצ]ו#?ת ע#ד##[ יום הא]ח##ד [ועשרים לחדש בערב ׃
19
שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י ׀ כָּל־אֹכֵ֣ל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגֵּ֖ר וּבְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ׃
19
ἑπτὰ ἡμέρας ζύμη οὐχ εὑρεθήσεται ἐν ταῖς οἰκίαις ὑμῶν · πᾶς ὃς ἂν φάγῃ ζυμωτόν, ἐξολεθρευθήσεται ἡ ψυχὴ ἐκείνη ἐκ συναγωγῆς Ἰσραήλ, ἔν τε τοῖς γιώραις καὶ αὐτόχθοσιν τῆς γῆς ·
19
Septem diébus ferméntum non inveniétur in dómibus vestris: qui coméderit fermentátum, períbit ánima eius de cœtu Israel, tam de ádvenis quam de idýgenis terræ.
19
שׁבעת ימים שׂאר לא ימצא בבתיכם כי כל־אכל מחמצת ונכרתה הנפשׁ ההיא מעדת ישׂראל בגר ובאזרח הארץ
19
Seven days shall there be no leaven found in your houses: for whosoever eateth that which is leavened, even that soul shall be cut off from the congregation of Israel, whether he be a stranger, or born in the land.
19
4Q22 · 9
שבעת ימים שאר לא ]י#?מצא ב##[בתי]׳כ##ם# כי כל־[אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת יש]ר##אל בגר## ו#?באזר##ח [הארץ ׃
20
כָּל־מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ בְּכֹל֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם תֹּאכְל֖וּ מַצּֽוֹת׃ פ
20
πᾶν ζυμωτὸν οὐκ ἔδεσθε, ἐν παντὶ δὲ κατοικητηρίῳ ὑμῶν ἔδεσθε ἄζυμα.
20
Omne fermentátum non comedétis: in cunctis habitáculis vestris edétis ázyma.
20
כל־מחמצת לא תאכלו בכל מושׁבתיכם תאכלו מצות
20
Ye shall eat nothing leavened; in all your habitations shall ye eat unleavened bread.
20
4Q22 · 9
כל־מחמצת לא תאכלו בכל מושבתי׳כם תאוכל]ו#? מצ[ו]ת ׃
21
וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה לְכָל־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם מִֽשְׁכ֗וּ וּקְח֨וּ לָכֶ֥ם צֹ֛אן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶ֖ם וְשַׁחֲט֥וּ הַפָּֽסַח׃
21
Ἐκάλεσεν δὲ Μωυσῆς πᾶσαν γερουσίαν υἱῶν Ἰσραὴλ καὶ εἶπεν πρὸς αὐτούς Ἀπελθόντες λάβετε ὑμῖν ἑαυτοῖς πρόβατον κατὰ συγγενίαν ὑμῶν, καὶ θύσετε τὸ πάσχα.
21
Vocávit autem Móyses omnes senióres filiórum Israel, et dixit ad eos: Ite tolléntes ánimal per famílias vestras, et immoláte Phase.
21
ויקרא משׁה לכל־זקני ישׂראל ויאמר אליהם משׁכו קחו לכם צאן למשׁפחותיכם ושׁחטו הפסח
21
Then Moses called for all the elders of Israel, and said unto them, Draw out and take you a lamb according to your families, and kill the passover.
21
4Q22 · 9
[ויקרא משה לכל־זקני ישראל ויאומ]ר## א#ל[י׳ה]ם [משכו וקחו ל׳כם צאן למשפחתי׳כם ושחטו הפסח ׃
22
וּלְקַחְתֶּ֞ם אֲגֻדַּ֣ת אֵז֗וֹב וּטְבַלְתֶּם֮ בַּדָּ֣ם אֲשֶׁר בַּ־סַּף֒ וְהִגַּעְתֶּ֤ם אֶל הַ־מַּשְׁקוֹף֙ וְאֶל־שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֔ת מִן הַ־דָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח בֵּית֖־וֹ עַד־בֹּֽקֶר׃
22
λήμψεσθε δὲ δέσμην ὑσσώπου, καὶ βάψαντες ἀπὸ τοῦ αἵματος τοῦ παρά τὴν θύραν καθίξετε τῆς φλιᾶς καὶ ἐπ᾽ ἀμφοτέρων τῶν σταθμῶν, ἀπὸ τοῦ αἵματος ὅ ἐστιν παρὰ τὴν θύραν · ὑμεῖς δὲ οὐκ ἐξελεύσεσθε ἕκαστος τὴν θύραν τοῦ οἴκου αὐτοῦ ἕως πρωί.
22
Fasciculúmque hyssópi tíngite in sánguine qui est in límine, et aspérgite ex eo superlimináre, et utrúmque postem: nullus vestrum egrediátur óstium domus suæ usque mane.
22
ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשׁר בסף והגעתם על המשׁקף ועל שׁתי המזזות מן הדם אשׁר בסף ואתם אל תצאו אישׁ מפתח ביתו עד־בקר
22
And ye shall take a bunch of hyssop, and dip [it] in the blood that [is] in the bason, and strike the lintel and the two side posts with the blood that [is] in the bason; and none of you shall go out at the door of his house until the morning.
22
4Q22 · 9
ולקחת]ם ׃
23
וְעָבַ֣ר יְהוָה֮ לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַיִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת הַ־דָּם֙ עַל הַ־מַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח יְהוָה֙ עַל הַ־פֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל בָּתֵּי־כֶ֖ם לִנְגֹּֽף׃
23
καὶ παρελεύσεται Κύριος πατάξαι τοὺς Αἰγυπτίους, καὶ ὄψεται τὸ αἷμα ἐπὶ τῆς φλιᾶς καὶ ἐπ᾽ ἀμφοτέρων τῶν σταθμῶν · καὶ παρελεύσεται Κύριος τὴν θύραν, καὶ οὐκ ἀφήσει τὸν ὀλεθρεύοντα εἰσελθεῖν εἰς τὰς οἰκίας ὑμῶν πατάξαι.
23
Transíbit enim Dóminus percútiens Ægýptios: cumque víderit sánguinem in superliminári, et in utróque poste, transcéndet óstium domus, et non sinet percussórem íngredi domos vestras et lǽdere.
23
ועבר יהוה לנגף את־מצרים וראה את הדם על המשׁקף ועל שׁתי המזזות ופסח יהוה על הפתח ולא יתן המשׁחית לבוא אל בתיכם לנגף
23
For the LORD will pass through to smite the Egyptians; and when he seeth the blood upon the lintel, and on the two side posts, the LORD will pass over the door, and will not suffer the destroyer to come in unto your houses to smite [you].
23
[not available]
24
וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת הַ־דָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְחָק לְ־ךָ֥ וּלְבָנֶ֖יךָ עַד־עוֹלָֽם׃
24
καὶ φυλάξεσθε τὸ ῥῆμα τοῦτο νόμιμον σεαυτῷ καὶ τοῖς υἱοῖς σου ἕως αἰῶνος.
24
Custódi verbum istud legítimum tibi et fíliis tuis usque in ætérnum.
24
ושׁמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד־עולם
24
And ye shall observe this thing for an ordinance to thee and to thy sons for ever.
24
[not available]
25
וְהָיָ֞ה כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל הָ־אָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת הָ־עֲבֹדָ֥ה הַזֹּֽאת׃
25
ἐὰν δὲ εἰσέλθητε εἰς τὴν γῆν ἣν ἂν δῷ Κύριος ὑμῖν καθότι ἐλάλησεν, φυλάξεσθε τὴν λατρίαν ταύτην ·
25
Cumque introiéritis terram, quam Dóminus datúrus est vobis ut pollícitus est, observábitis cæremónias istas.
25
והיה כי־תבאו אל הארץ אשׁר יתן יהוה לכם כאשׁר דבר ושׁמרתם את העבדה הזאת בחדשׁ הזה
25
And it shall come to pass, when ye be come to the land which the LORD will give you, according as he hath promised, that ye shall keep this service.
25
[not available]
26
וְהָיָ֕ה כִּֽי־יֹאמְר֥וּ אֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵיכֶ֑ם מָ֛ה הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את לָכֶֽם׃
26
καὶ ἔσται ἐὰν λέγωσιν πρὸς ὑμᾶς υἱοὶ ὑμῶν Τίς ἡ λατρία αὕτη?
26
Et cum díxerint vobis fílii vestri: Quæ est ista relígio?
26
והיה כי־יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם
26
And it shall come to pass, when your children shall say unto you, What mean ye by this service?
26
2Q3 · f2
[והיה כי יואמרו אלי׳כם בני׳כ]ם# מ#[ה העבודה הזואת ל׳כם ׃
27
וַאֲמַרְתֶּ֡ם זֶֽבַח־פֶּ֨סַח ה֜וּא לַֽיהוָ֗ה אֲשֶׁ֣ר פָּ֠סַח עַל־בָּתֵּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּמִצְרַ֔יִם בְּנָגְפּ֥וֹ אֶת־מִצְרַ֖יִם וְאֶת בָּתֵּ֣י־נוּ הִצִּ֑יל וַיִּקֹּ֥ד הָעָ֖ם וַיִּֽשְׁתַּחֲוּֽוּ׃
27
καὶ ἐρεῖτε αὐτοῖς Θυσία τὸ πάσχα τοῦτο Κυρίῳ, ὡς ἐσκέπασεν τοὺς οἴκους τῶν υἱῶν Ἰσραὴλ ἐν Αἰγύπτῳ, ἡνίκα ἐπάταξεν τοὺς Αἰγυπτίους, τοὺς δὲ οἴκους ἡμῶν ἐρρύσατο. καὶ κύψας ὁ λαὸς προσεκύνησεν.
27
Dicétis eis: Víctima tránsitus Dómini est, quando transívit super domos filiórum Israel in Ægýpto, percútiens Ægýptios, et domos nostras líberans. Incurvatúsque pópulus adorávit.
27
ואמרתם זבח־פסח הוא ליהוה אשׁר פסח על־בתי בני־ישׂראל במצרים בנגפו את־מצרים ואת בתינו הציל ויקדו העם וישׁתחוו
27
That ye shall say, It [is] the sacrifice of the LORD ’S passover, who passed over the houses of the children of Israel in Egypt, when he smote the Egyptians, and delivered our houses. And the people bowed the head and worshipped.
27
2Q3 · f2
[ואמרתם זבח־פסח הוא ליה]וה אשר פ#[סח על־בתי] [בני־ישראל במצרים בנוגפ׳ו א]ת־מצ##רים[ ואת בתי׳נו הציל] ׃
28
וַיֵּלְכ֥וּ וַיַּֽעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃ ס
28
καὶ ἀπελθόντες ἐποίησαν οἱ υἱοὶ Ἰσραὴλ καθὰ ἐνετείλατο Κύριος τῷ Μωσῇ, οὕτως ἐποίησαν.
28
Et egréssi fílii Israel fecérunt sicut præcéperat Dóminus Móysi et Aaron.
28
וילכו ויעשׂו בני ישׂראל כאשׁר צוה יהוה את־משׁה ואת אהרן כן עשׂו
28
And the children of Israel went away, and did as the LORD had commanded Moses and Aaron, so did they.
28
[not available]
29
וַיְהִ֣י ׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיהוָה֮ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל כִּסְא֔־וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃
29
Ἐγενήθη δὲ μεσούσης τῆς νυκτὸς καὶ Κύριος ἐπάταξεν πᾶν πρωτότοκον ἐν γῇ Αἰγύπτῳ, ἀπὸ πρωτοτόκου Φαραὼ τοῦ καθημένου ἐπὶ τοῦ θρόνου ἕως πρωτοτόκου τῆς αἰχμαλωτίδος τῆς ἐν τῷ λάκκῳ, καὶ ἕως πρωτοτόκου παντὸς κτήνους.
29
Factum est autem in noctis médio, percússit Dóminus omne primogénitum in terra Ægýpti, a primogénito Pharaónis, qui in sólio eius sedébat, usque ad primogénitum captívæ quæ erat in cárcere, et omne primogénitum iumentórum.
29
ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל־בכור בארץ מצרים מבכור פרעה הישׁב על כסאו ועד בכור השׁבי אשׁר בבית הבור וכל־בכור בהמה
29
And it came to pass, that at midnight the LORD smote all the firstborn in the land of Egypt, from the firstborn of Pharaoh that sat on his throne unto the firstborn of the captive that [was] in the dungeon; and all the firstborn of cattle.
29
[not available]
30
וַיָּ֨קָם פַּרְעֹ֜ה לַ֗יְלָה ה֤וּא וְכָל עֲבָדָי־ו֙ וְכָל־מִצְרַ֔יִם וַתְּהִ֛י צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם כִּֽי־אֵ֣ין בַּ֔יִת אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־שָׁ֖ם מֵֽת׃
30
[not available]
30
Surrexítque Phárao nocte, et omnes servi eius, cunctáque Ægýptus: et ortus est clamor magnus in Ægýpto: neque enim erat domus in qua non iacéret mórtuus.
30
ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל־מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי־אין בית אשׁר אין־שׁם מת
30
And Pharaoh rose up in the night, he, and all his servants, and all the Egyptians; and there was a great cry in Egypt; for [there was] not a house where [there was] not one dead.
30
4Q22 · 10
ε ] # [ ε ε ׃
31
וַיִּקְרָא֩ לְמֹשֶׁ֨ה וּֽלְאַהֲרֹ֜ן לַ֗יְלָה וַיֹּ֨אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֔י גַּם־אַתֶּ֖ם גַּם־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּלְכ֛וּ עִבְד֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה כְּדַבֶּרְכֶֽם׃
31
καὶ ἐκάλεσεν Φαραὼ Μωυσῆν καὶ Ἀαρὼν νυκτὸς καὶ εἶπεν αὐτοῖς Ἀνάστητε καὶ ἐξέλθατε ἐκ τοῦ λαοῦ μου, καὶ ὑμεῖς καὶ οἱ υἱοὶ Ἰσραήλ · βαδίζετε καὶ λατρεύσατε Κυρίῳ τῷ θεῷ ὑμῶν καθὰ λέγετε ·
31
Vocatísque Phárao Móyse et Aaron nocte, ait: Súrgite et egredímini a pópulo meo, vos et fílii Israel: ite, immoláte Dómino sicut dícitis.
31
ויקרא למשׁה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם־אתם גם־בני ישׂראל ולכו עבדו את־יהוה כדבריכם
31
And he called for Moses and Aaron by night, and said, Rise up, [and] get you forth from among my people, both ye and the children of Israel; and go, serve the LORD, as ye have said.
31
4Q14 · 5
ε ויקרא למ]ש##ה ולאהר##[ן ]לילה ויאמר [קומו צאו מתוך עמ׳י גם־אתם גם־בני ישראל ולכו עבדו את־יהוה כדבר]׳כ##ם# ׃
32
גַּם צֹאנְ־כֶ֨ם גַּם בְּקַרְ־כֶ֥ם קְח֛וּ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ וּבֵֽרַכְתֶּ֖ם גַּם אֹתִֽ־י׃
32
καὶ τὰ πρόβατα καὶ τοὺς βόας ὑμῶν ἀναλαβόντες πορεύεσθε, εὐλογήσατε δὴ κἀμέ.
32
Oves vestras et arménta assúmite ut petierátis, et abeúntes benedícite mihi.
32
גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשׁר דברתם ולכו וברכתם גם אתי
32
Also take your flocks and your herds, as ye have said, and be gone; and bless me also.
32
2Q2 · f5
ε גם צ]א#נ?׳כ#[ם גם בק]ר##׳כ##[ם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אות׳י ׃
33
וַתֶּחֱזַ֤ק מִצְרַ֨יִם֙ עַל הָ־עָ֔ם לְמַהֵ֖ר לְשַׁלְּחָ֣ם מִן הָ־אָ֑רֶץ כִּ֥י אָמְר֖וּ כֻּלָּ֥נוּ מֵתִֽים׃
33
καὶ κατεβιάζοντο οἱ Αἰγύπτιοι τὸν λαὸν σπουδῇ ἐκβαλεῖν αὐτοὺς ἐκ τῆς γῆς · εἶπαν γὰρ ὅτι Πάντες ἡμεῖς ἀποθνήσκομεν.
33
Urgebántque Ægýptii pópulum de terra exíre velóciter, dicéntes: Omnes moriémur.
33
ותחזק מצרים על העם למהר לשׁלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מיתים
33
And the Egyptians were urgent upon the people, that they might send them out of the land in haste; for they said, We [be] all dead [men].
33
2Q2 · f5
[ותחזק מצר]ים[ על ה]עם למהר# לש#[לח׳ם מן הארץ כי אמרו כל׳נו מתים ׃
34
וַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת בְּצֵק֖־וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל שִׁכְמָֽ־ם׃
34
ἀνέλαβεν δὲ ὁ λαὸς τὸ σταῖς πρὸ τοῦ ζυμωθῆναι, τὰ φυράματα αὐτῶν ἐνδεδεμένα ἐν τοῖς ἱματίοις αὐτῶν ἐπὶ τῶν ὤμων.
34
Tulit ígitur pópulus conspérsam farínam ántequam fermentarétur: et ligans in pálliis, pósuit super húmeros suos.
34
וישׂא העם את בצקו טרם יחמץ משׁארתם צררות בשׂמלותם על שׁכמם
34
And the people took their dough before it was leavened, their kneadingtroughs being bound up in their clothes upon their shoulders.
34
2Q2 · f5
וישא העם] [את בצק׳ו טר]ם יחמץ משארו?ת׳ם צרו?[רות בשמלות׳ם על שכמ׳ם ׃
35
וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת׃
35
οἱ δὲ υἱοὶ Ἰσραὴλ ἐποίησαν καθὰ συνέταξεν αὐτοῖς Μωυσῆς, καὶ ᾔτησαν παρὰ τῶν Αἰγυπτίων σκευη ἀργυρᾶ καὶ χρυσᾶ καὶ ἱματισμόν.
35
Fecerúntque fílii Israel sicut præcéperat Móyses: et petiérunt ab Ægýptiis vasa argéntea et áurea, vestémque plúrimam.
35
ובני־ישׂראל עשׂו כדבר משׁה וישׁאלו ממצרים כלי־כסף וכלי זהב ושׂמלות
35
And the children of Israel did according to the word of Moses; and they borrowed of the Egyptians jewels of silver, and jewels of gold, and raiment:
35
2Q2 · f5
ובני־ישראל עשו] [כדבר מו]שה וישאלו[ מ]מצרים כלי־כ[סף וכלי זהב ושמלות ׃
36
וַֽיהוָ֞ה נָתַ֨ן אֶת־חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַֽיְנַצְּל֖וּ אֶת־מִצְרָֽיִם׃ פ
36
καὶ ἔδωκεν Κύριος τὴν χάριν τῷ λαῷ αὐτοῦ ἐναντίον τῶν Αἰγυπτίων, καὶ ἔχρησαν αὐτοῖς · καὶ ἐσκύλευσαν τοὺς Αἰγυπτίους.
36
Dóminus autem dedit grátiam pópulo coram Ægýptiis ut commodárent eis: et spoliavérunt Ægýptios.
36
ויהוה נתן את־חן העם בעיני מצרים וישׁאילום וינצלו את־מצרים
36
And the LORD gave the people favour in the sight of the Egyptians, so that they lent unto them [such things as they required]. And they spoiled the Egyptians.
36
2Q2 · f5
ויהוה נתן את־חן העם בעיני מצרים] [וישא]לו׳ם [ו]י?נ?צ#[לו א]ת#־מצרים ׃
37
וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מֵרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵׁשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבַ֥ד מִטָּֽף׃
37
Ἀπάραντες δὲ οἱ υἱοὶ Ἰσραὴλ ἐκ Ῥαμεσσὴ εἰς Σοκχώθα εἰς ἑξακοσίας χιλιάδας πεζῶν οἱ ἄνδρες, πλὴν τῆς ἀποσκευῆς ·
37
Profectíque sunt fílii Israel de Ramésse in Socoth, sexcénta fere míllia péditum virórum, absque párvulis.
37
ויסעו בני־ישׂראל מרעמסס סכותה כשׁשׁ־מאות אלף רגלאי הגברים לבד מטף
37
And the children of Israel journeyed from Rameses to Succoth, about six hundred thousand on foot [that were] men, beside children.
37
2Q2 · f5
[ויסעו ]ב#ני־ישראל מרעמסס סכת׳ה כ[שש־מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף ׃
38
וְגַם־עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר מִקְנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃
38
[not available]
38
Sed et vulgus promíscuum innumerábile ascéndit cum eis, oves et arménta et animántia divérsi géneris multa nimis.
38
וגם־ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד
38
And a mixed multitude went up also with them; and flocks, and herds, [even] very much cattle.
38
2Q2 · f5
וגם־ערב רב] עלה את׳ם [ו]צאן ובקר מקנה כבד מ[אד ׃
39
וַיֹּאפ֨וּ אֶת הַ־בָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי־גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם׃
39
[not available]
39
Coxerúntque farínam, quam dudum de Ægýpto conspérsam túlerant: et fecérunt subcinerícios panes ázymos: neque enim póterant fermentári, cogéntibus exíre Ægýptiis, et nullam fácere sinéntibus moram: nec pulménti quidquam occúrrerat præparáre.
39
ויאפו את הבצק אשׁר הוציאו ממצרים עגות מצות כי לא חמץ כי גרשׁום מצרים ולא יכלו להתמהמה וגם־צדה לא־עשׂו להם
39
And they baked unleavened cakes of the dough which they brought forth out of Egypt, for it was not leavened; because they were thrust out of Egypt, and could not tarry, neither had they prepared for themselves any victual.
39
2Q2 · f5
ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות] מצות כי לא חמץ כי גרשו׳ם מצר[י]ם ו?[לא יכלו להתמהמה וגם־צדה לא־עשו ל׳הם ׃
40
וּמוֹשַׁב֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יָשְׁב֖וּ בְּמִצְרָ֑יִם שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃
40
[not available]
40
Habitátio autem filiórum Israel qua mansérunt in Ægýpto, fuit quadringentórum trigínta annórum.
40
ומושׁב בני ישׂראל ואבותם אשׁר ישׁבו בארץ כנען ובארץ מצרים שׁלשׁים שׁנה וארבע מאות שׁנה
40
Now the sojourning of the children of Israel, who dwelt in Egypt, [was] four hundred and thirty years.
40
2Q2 · f5
ומושב] ב#ני ישראל[ א]שר#[ יש]ב#[ו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה ׃
41
וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיְהִ֗י בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה יָֽצְא֛וּ כָּל־צִבְא֥וֹת יְהוָ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
41
[not available]
41
Quibus explétis, eádem die egréssus est omnis exércitus Dómini de terra Ægýpti.
41
ויהי מקץ שׁלשׁים שׁנה וארבע מאות שׁנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל־צבאות יהוה מארץ מצרים
41
And it came to pass at the end of the four hundred and thirty years, even the selfsame day it came to pass, that all the hosts of the LORD went out from the land of Egypt.
41
2Q2 · f5
[שלשים ]שנה [וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל־צבאות יהוה מארץ מצרים ׃ ויהי מקץ]
42
לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽיהוָ֔ה לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הֽוּא הַ־לַּ֤יְלָה הַזֶּה֙ לַֽיהוָ֔ה שִׁמֻּרִ֛ים לְכָל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹרֹתָֽם׃ פ
42
[not available]
42
Nox ista est observábilis Dómini, quando edúxit eos de terra Ægýpti: hanc observáre debent omnes fílii Israel in generatiónibus suis.
42
לילה שׁמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה ליהוה שׁמרים לכל־בני ישׂראל לדרותם
42
It [is] a night to be much observed unto the LORD for bringing them out from the land of Egypt: this [is] that night of the LORD to be observed of all the children of Israel in their generations.
42
4Q11 · f9
ε ] # # # # # # # # # # [ ε [מארץ מצרים הוא הלילה הזה ליהוה שמרים לכ]ל־ב##נ?י#? י#?שרא##[ל לדרת׳ם ׃
43
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח כָּל־בֶּן־נֵכָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃
43
[not available]
43
Dixítque Dóminus ad Móysen et Aaron: Hæc est relígio Phase: Omnis alienígena non cómedet ex eo.
43
ויאמר יהוה אל־משׁה ואל אהרן זאת חקת הפסח כל־בן־נכר לא־יאכל בו
43
And the LORD said unto Moses and Aaron, This [is] the ordinance of the passover: There shall no stranger eat thereof:
43
4Q11 · f9
[ויאמר יהוה אל־משה ואהר]ן ז#?א##ת## ח##[קת] ה##[פ]ס#ח## כ##ל##[־בן־נכר לא־יאכל] [ב׳ו ׃
44
וְכָל־עֶ֥בֶד אִ֖ישׁ מִקְנַת־כָּ֑סֶף וּמַלְתָּ֣ה אֹת֔וֹ אָ֖ז יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃
44
[not available]
44
Omnis autem servus emptítius circumcidétur, et sic cómedet.
44
וכל־עבד אישׁ מקנת כספו ומלת אתו אז יאכל בו
44
But every man ’s servant that is bought for money, when thou hast circumcised him, then shall he eat thereof.
44
4Q11 · f9
וכל־עבד איש מקנת־כ]ס#[ף] ומ##ל##ת##ה## א##ת##׳[ו] [אז יאכל ב׳ו ׃
45
תּוֹשָׁ֥ב וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽ־וֹ׃
45
[not available]
45
Advena et mercenárius non edent ex eo.
45
תושׁב ושׂכיר לא־יאכל בו
45
A foreigner and an hired servant shall not eat thereof.
45
4Q11 · f9
תושב] [ושכיר לא־יאכל ב׳ו ׃
46
בְּבַ֤יִת אֶחָד֙ יֵאָכֵ֔ל לֹא־תוֹצִ֧יא מִן הַ־בַּ֛יִת מִן הַ־בָּשָׂ֖ר ח֑וּצָה וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ בֽ־וֹ׃
46
[not available]
46
In una domo comedétur, nec efferétis de cárnibus eius foras, nec os illíus confringétis.
46
בבית אחד יאכל לא תוציאו מן הבית מן הבשׂר החוצה ועצם לא תשׁברו בו
46
In one house shall it be eaten; thou shalt not carry forth ought of the flesh abroad out of the house; neither shall ye break a bone thereof.
46
4Q11 · f9
בבי]ת## א##ח#ד## י#?א##[כל לא־תוציא מן הבית מן הבשר] ׃
47
כָּל־עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃
47
[not available]
47
Omnis cœtus filiórum Israel fáciet illud.
47
כל־עדת ישׂראל יעשׂו אתו
47
All the congregation of Israel shall keep it.
47
4Q128 · f1
# # # י#?ש##ר##אל יעשו#? [אות׳ו ׃
48
וְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּךָ֜ גֵּ֗ר וְעָ֣שָׂה פֶסַח֮ לַיהוָה֒ הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כָל־זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַעֲשֹׂת֔וֹ וְהָיָ֖ה כְּאֶזְרַ֣ח הָאָ֑רֶץ וְכָל־עָרֵ֖ל לֹֽא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃
48
[not available]
48
Quod si quis peregrinórum in vestram volúerit transíre colóniam, et fácere Phase Dómini, circumcidétur prius omne masculínum eius, et tunc rite celebrábit: erítque sicut indígena terræ: si quis autem circumcísus non fúerit, non vescétur ex eo.
48
וכי־יגור אתכם גר ועשׂה פסח ליהוה המול לו כל־זכר ואז יקרב לעשׂותו והיה כאזרח הארץ וכל־ערל לא־יאכל בו
48
And when a stranger shall sojourn with thee, and will keep the passover to the LORD, let all his males be circumcised, and then let him come near and keep it; and he shall be as one that is born in the land: for no uncircumcised person shall eat thereof.
48
4Q128 · f1
וכי־יגור את׳ך גר ועשה פסח ליהוה המול ל׳ו כל־זכר ואז] יקרב לעשו#?ת##׳ו והיה כ{{ י }} א[זר]ח## הארץ וכול [ערל לוא יואכל ב׳ו ׃
49
תּוֹרָ֣ה אַחַ֔ת יִהְיֶ֖ה לָֽאֶזְרָ֑ח וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃
49
[not available]
49
Eadem lex erit indýgenæ et colóno qui peregrinátur apud vos.
49
תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם
49
One law shall be to him that is homeborn, and unto the stranger that sojourneth among you.
49
4Q128 · f1
תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר] בתוכ׳כמ#ה# ׃
50
וַיַּֽעֲשׂ֖וּ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃ ס
50
[not available]
50
Fecerúntque omnes fílii Israel sicut præcéperat Dóminus Móysi et Aaron.
50
ויעשׂו כל־בני ישׂראל כאשׁר צוה יהוה את־משׁה ואת־אהרן כן עשׂו
50
Thus did all the children of Israel; as the LORD commanded Moses and Aaron, so did they.
50
4Q128 · f1
ויעשו ב##ני ישראל כ#אשר# צ#וה יהוה את מ[ושה ו]א#ת א#[הרון כן עשו ׃
51
וַיְהִ֕י בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הוֹצִ֨יא יְהוָ֜ה אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל צִבְאֹתָֽ־ם׃ פ
51
[not available]
51
Et eádem die edúxit Dóminus fílios Israel de terra Ægýpti per turmas suas.
51
ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את־בני ישׂראל מארץ מצרים על צבאתם
51
And it came to pass the selfsame day, [that] the LORD did bring the children of Israel out of the land of Egypt by their armies.
51
4Q128 · f1
ויהי בעצם היום הזה הוציא] יהוה את־בנ?[י ישר]א#ל מ#ארץ מצרים על צבאות׳מה ׃
