THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
אִם בַּ־מַּחְתֶּ֛רֶת יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב וְהֻכָּ֣ה וָמֵ֑ת אֵ֥ין ל֖וֹ דָּמִֽים׃
1
Ἐὰν δέ τις κλέψῃ μόσχον ἢ πρόβατον καὶ σφάξῃ ἢ ἀποδῶται πέντε μόσχους ἀποτίσει ἀντὶ τοῦ μόσχου καὶ τέσσερα πρόβατα ἀντὶ τοῦ προβάτου.
1
22:2
Si effríngens fur domum sive suffódiens fúerit invéntus, et accépto vúlnere mórtuus fúerit, percússor non erit reus sánguinis.
1
אם במחתרת ימצא הגנב והכהו ומת אין לו דם
1
22:2
If a thief be found breaking up, and be smitten that he die, [there shall] no blood [be shed] for him.
1
2Q3 · f4
אם] [במחתרת י]מ#צ#א ה[גנב והוכה ומת אין ל׳ו דמים ׃
2
אִם־זָרְחָ֥ה הַשֶּׁ֛מֶשׁ עָלָ֖יו דָּמִ֣ים ל֑וֹ שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם אִם־אֵ֣ין ל֔וֹ וְנִמְכַּ֖ר בִּגְנֵבָתֽוֹ׃
2
ἐὰν δὲ ἐν τῷ διορύγματι εὑρεθῇ ὁ κλέπτης καὶ πληγεὶς ἀποθάνῃ οὐκ ἔστιν αὐτῷ φόνος ·
2
22:3
Quod si orto sole hoc fécerit, homicídium perpetrávit, et ipse moriétur. Si non habúerit quod pro furto reddat, ipse venumdábitur.
2
אם־זרחה השׁמשׁ עליו דם לו שׁלם ישׁלם אם־אין לו ונמכר בגנבתו
2
22:3
If the sun be risen upon him, [there shall be] blood [shed] for him; [for] he should make full restitution; if he have nothing, then he shall be sold for his theft.
2
2Q3 · f4
[אם־זרחה הש]מש ע#[לי׳ו דמים ל׳ו שלם ישלם אם]־[אין ל׳ו לש]לם[ ונמכר בגנבת׳ו ε ׃
3
אִֽם־הִמָּצֵא֩ תִמָּצֵ֨א בְיָד֜וֹ הַגְּנֵבָ֗ה מִשּׁ֧וֹר עַד־חֲמ֛וֹר עַד־שֶׂ֖ה חַיִּ֑ים שְׁנַ֖יִם יְשַׁלֵּֽם׃ ס
3
ἐὰν δὲ ἀνατείλῃ ὁ ἥλιος ἐπ᾽ αὐτῷ ἔνοχός ἐστιν ἀνταποθανεῖται ἐὰν δὲ μὴ ὑπάρχῃ αὐτῷ πραθήτω ἀντὶ τοῦ κλέμματος.
3
22:4
Si invéntum fúerit apud eum quod furátus est, vivens, sive bos, sive ásinus, sive ovis, duplum restítuet.
3
אם־המצא תמצא בידו הגנבה משׁור עד־חמור עד־שׂה עד כל בהמה חיים אחד שׁנים ישׁלם
3
22:4
If the theft be certainly found in his hand alive, whether it be ox, or ass, or sheep; he shall restore double.
3
4Q22 · 24
[עד־חמור עד־שה עד כל בהמה חי]ים אחד##[ שנים ישלם] ׃ ε ] # [ ε
4
כִּ֤י יַבְעֶר־אִישׁ֙ שָׂדֶ֣ה אוֹ־כֶ֔רֶם וְשִׁלַּח֙ אֶת בעיר־ה וּבִעֵ֖ר בִּשְׂדֵ֣ה אַחֵ֑ר מֵיטַ֥ב שָׂדֵ֛הוּ וּמֵיטַ֥ב כַּרְמ֖וֹ יְשַׁלֵּֽם׃ ס
4
ἐὰν δὲ καταλημφθῇ καὶ εὑρεθῇ ἐν τῇ χειρὶ αὐτοῦ τὸ κλέμμα ἀπό τε ὄνου ἕως προβάτου ζῶντα διπλᾶ αὐτὰ ἀποτίσει.
4
22:5
Si lǽserit quíspiam agrum vel víneam, et dimíserit iuméntum suum ut depascátur aliéna: quidquid óptimum habúerit in agro suo, vel in vínea, pro damni æstimatióne restítuet.
4
וכי יבעיר אישׁ שׂדה או־כרם ושׁלח את בעירו ובער בשׂדה אחר שׁלם ישׁלם משׂדהו כתבואתה ואם כל השׂדה יבעה מיטב שׂדהו ומיטב כרמו ישׁלם
4
22:5
If a man shall cause a field or vineyard to be eaten, and shall put in his beast, and shall feed in another man ’s field; of the best of his own field, and of the best of his own vineyard, shall he make restitution.
4
4Q22 · 24
[וכי יבעיר איש שדה או־כרם ו]שלח את ב##[עיר׳ו ובער בשדה] [אחר שלם ישלם משד׳הו כתבואת׳ה ואם ]כ#ל[ השדה יבעי] ׃
5
כִּֽי־תֵצֵ֨א אֵ֜שׁ וּמָצְאָ֤ה קֹצִים֙ וְנֶאֱכַ֣ל גָּדִ֔ישׁ א֥וֹ הַקָּמָ֖ה א֣וֹ הַשָּׂדֶ֑ה שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם הַמַּבְעִ֖ר אֶת הַ־בְּעֵרָֽה׃ ס
5
Ἐὰν δὲ καταβοσκήσῃ τις ἀγρὸν ἢ ἀμπελῶνα καὶ ἀφῇ τὸ κτῆνος αὐτοῦ καταβοσκῆσαι ἀγρὸν ἕτερον ἀποτίσει ἐκ τοῦ ἀγροῦ αὐτοῦ κατὰ τὸ γένημα αὐτοῦ ἐὰν δὲ πάντα τὸν ἀγρὸν καταβοσκήσῃ τὰ βέλτιστα τοῦ ἀγροῦ αὐτοῦ καὶ τὰ βέλτιστα τοῦ ἀμπελῶνος αὐτοῦ ἀποτίσει.
5
22:6
Si egréssus ignis invénerit spinas, et comprehénderit acérvos frugum, sive stantes ségetes in agris, reddet damnum qui ignem succénderit.
5
כי־תצא אשׁ ומצאה קוצים ונאכל גדישׁ או הקמה או שׂדה שׁלם ישׁלם המבעיר את הבעירה
5
22:6
If fire break out, and catch in thorns, so that the stacks of corn, or the standing corn, or the field, be consumed [therewith]; he that kindled the fire shall surely make restitution.
5
[not available]
6
כִּֽי־יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל רֵעֵ֜־הוּ כֶּ֤סֶף אֽוֹ־כֵלִים֙ לִשְׁמֹ֔ר וְגֻנַּ֖ב מִבֵּ֣ית הָאִ֑ישׁ אִם־יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנָֽיִם׃
6
Ἐὰν δὲ ἐξελθὸν πῦρ εὕρῃ ἀκάνθας καὶ προσεμπρήσῃ ἅλωνας ἢ στάχυς ἢ πεδίον ἀποτίσει ὁ τὸ πῦρ ἐκκαύσας.
6
22:7
Si quis commendáverit amíco pecúniam aut vas in custódiam, et ab eo, qui suscéperat, furto abláta fúerint: si invenítur fur, duplum reddet:
6
וכי־יתן אישׁ אל רעהו כסף או־כלים לשׁמר ונגנב מבית האישׁ אם־ימצא הגנב ושׁלם אחד שׁנים
6
22:7
If a man shall deliver unto his neighbour money or stuff to keep, and it be stolen out of the man ’s house; if the thief be found, let him pay double.
6
4Q22 · 24
[כסף או־כלים לשמר ו]נ?גנב מב[ית האיש אם־ימצא הגנב] [ישלם שנים ׃
7
אִם־לֹ֤א יִמָּצֵא֙ הַגַּנָּ֔ב וְנִקְרַ֥ב בַּֽעַל הַ־בַּ֖יִת אֶל הָֽ־אֱלֹהִ֑ים אִם־לֹ֥א שָׁלַ֛ח יָד֖וֹ בִּמְלֶ֥אכֶת רֵעֵֽהוּ׃
7
Ἐὰν δέ τις δῷ τῷ πλησίον ἀργύριον ἢ σκεύη φυλάξαι καὶ κλαπῇ ἐκ τῆς οἰκίας τοῦ ἀνθρώπου ἐὰν εὑρεθῇ ὁ κλέψας ἀποτίσει τὸ διπλοῦν ·
7
22:8
si latet fur, dóminus domus applicábitur ad deos, et iurábit quod non exténderit manum in rem próximi sui,
7
ואם־לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים אם־לא שׁלח ידו במלאכת רעהו
7
22:8
If the thief be not found, then the master of the house shall be brought unto the judges, [to see] whether he have put his hand unto his neighbour ’s goods.
7
4Q22 · 24
אם־ל]א# ימצ##[א הגנב ונקרב בעל הבית אל] [האלהים אם־לא שלח י]ד#׳ו ב##[מלאכת רע׳הו ׃ ε
8
עַֽל־כָּל־דְּבַר־פֶּ֡שַׁע עַל־שׁ֡וֹר עַל־חֲ֠מוֹר עַל־שֶׂ֨ה עַל־שַׂלְמָ֜ה עַל־כָּל־אֲבֵדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יֹאמַר֙ כִּי־ה֣וּא זֶ֔ה עַ֚ד הָֽאֱלֹהִ֔ים יָבֹ֖א דְּבַר שְׁנֵי־הֶ֑ם אֲשֶׁ֤ר יַרְשִׁיעֻן֙ אֱלֹהִ֔ים יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנַ֖יִם לְרֵעֵֽהוּ׃ ס
8
ἐὰν δὲ μὴ εὑρεθῇ ὁ κλέψας προσελεύσεται ὁ κύριος τῆς οἰκίας ἐνώπιον τοῦ θεοῦ καὶ ὀμεῖται ἦ μὴν μὴ αὐτὸν πεπονηρεῦσθαι ἐφ᾽ ὅλης τῆς παρακαταθήκης τοῦ πλησίον.
8
22:9
ad perpetrándam fraudem, tam in bove quam in ásino, et ove ac vestiménto, et quidquid damnum inférre potest: ad deos utriúsque causa pervéniet: et si illi iudicáverint, duplum restítuet próximo suo.
8
על־כל־דבר־פשׁע על־שׁור על־חמור על־שׂה על שׂמלה על־כל האבדה אשׁר יאמר כי־הוא זה עד יהוה יבוא דבר שׁניהם אשׁר ירשׁיענו האלהים ישׁלם אחד שׁנים לרעהו
8
22:9
For all manner of trespass, [whether it be] for ox, for ass, for sheep, for raiment, [or] for any manner of lost thing, which [another] challengeth to be his, the cause of both parties shall come before the judges; [and] whom the judges shall condemn, he shall pay double unto his neighbour.
8
[not available]
9
כִּֽי־יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל רֵעֵ֜־הוּ חֲמ֨וֹר אוֹ־שׁ֥וֹר אוֹ־שֶׂ֛ה וְכָל־בְּהֵמָ֖ה לִשְׁמֹ֑ר וּמֵ֛ת אוֹ־נִשְׁבַּ֥ר אוֹ־נִשְׁבָּ֖ה אֵ֥ין רֹאֶֽה׃
9
κατὰ πᾶν ῥητὸν ἀδίκημα περί τε μόσχου καὶ ὑποζυγίου καὶ προβάτου καὶ ἱματίου καὶ πάσης ἀπωλίας τῆς ἐνκαλουμένης ὅ τι οὖν ἂν ᾖ ἐνώπιον τοῦ θεοῦ ἐλεύσεται ἡ κρίσις ἀμφοτέρων καὶ ὁ ἁλοὺς διὰ τοῦ θεοῦ ἀποτίσει διπλοῦν τῷ πλησίον.
9
22:10
Si quis commendáverit próximo suo ásinum, bovem, ovem, et omne iuméntum ad custódiam, et mórtuum fúerit, aut debilitátum, vel captum ab hóstibus, nullúsque hoc víderit:
9
וכי־יתן אישׁ אל רעהו חמור או־שׁור או־שׂה או כל־בהמה לשׁמר ומת או־נשׁבר או־נשׁבה אין ראה
9
22:10
If a man deliver unto his neighbour an ass, or an ox, or a sheep, or any beast, to keep; and it die, or be hurt, or driven away, no man seeing [it]:
9
[not available]
10
שְׁבֻעַ֣ת יְהוָ֗ה תִּהְיֶה֙ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֔ם אִם־לֹ֥א שָׁלַ֛ח יָד֖וֹ בִּמְלֶ֣אכֶת רֵעֵ֑הוּ וְלָקַ֥ח בְּעָלָ֖יו וְלֹ֥א יְשַׁלֵּֽם׃
10
Ἐὰν δέ τις δῷ τῷ πλησίον ὑποζύγιον ἢ μόσχον ἢ πρόβατον ἢ πᾶν κτῆνος φυλάξαι καὶ συντριβῇ ἢ τελευτήσῃ ἢ αἰχμάλωτον γένηται καὶ μηδεὶς γνῷ,
10
22:11
iusiurándum erit in médio, quod non exténderit manum ad rem próximi sui: suscipiétque dóminus iuraméntum, et ille réddere non cogétur.
10
שׁבועת יהוה תהיה בין שׁניהם אם־לא שׁלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישׁלם
10
22:11
[Then] shall an oath of the LORD be between them both, that he hath not put his hand unto his neighbour ’s goods; and the owner of it shall accept [thereof], and he shall not make [it] good.
10
[not available]
11
וְאִם־גָּנֹ֥ב יִגָּנֵ֖ב מֵעִמּ֑וֹ יְשַׁלֵּ֖ם לִבְעָלָֽיו׃
11
ὅρκος ἔσται τοῦ θεοῦ ἀνὰ μέσον ἀμφοτέρων ἦ μὴν μὴ αὐτὸν πεπονηρεῦσθαι καθόλου τῆς παρακαταθήκης τοῦ πλησίον καὶ οὕτως προσδέξεται ὁ κύριος αὐτοῦ καὶ οὐκ ἀποτίσει.
11
22:12
Quod si furto ablátum fúerit, restítuet damnum dómino.
11
אם־גנב יגנב מעמו ושׁלם לבעליו
11
22:12
And if it be stolen from him, he shall make restitution unto the owner thereof.
11
4Q22 · 24
ε ואם־גנב יגנב מעמ׳ו ישל]ם##[ לבעלי׳ו ׃
12
אִם־טָרֹ֥ף יִטָּרֵ֖ף יְבִאֵ֣הוּ עֵ֑ד הַטְּרֵפָ֖ה לֹ֥א יְשַׁלֵּֽם׃ פ
12
ἐὰν δὲ κλαπῇ παρ᾽ αὐτοῦ ἀποτίσει τῷ κυρίῳ ·
12
22:13
Si coméstum a béstia, déferat ad eum quod occísum est, et non restítuet.
12
אם־טרף יטרף יביא עד הטרפה ולא ישׁלם
12
22:13
If it be torn in pieces, [then] let him bring it [for] witness, [and] he shall not make good that which was torn.
12
4Q22 · 24
אם־טרף יטרף] [יבא׳הו עד הטרפה לא י]שלם[ ׃
13
וְכִֽי־יִשְׁאַ֥ל אִ֛ישׁ מֵעִ֥ם רֵעֵ֖הוּ וְנִשְׁבַּ֣ר אוֹ־מֵ֑ת בְּעָלָ֥יו אֵין עִמּ֖־וֹ שַׁלֵּ֥ם יְשַׁלֵּֽם׃
13
ἐὰν δὲ θηριάλωτον γένηται ἄξει αὐτὸν ἐπὶ τὴν θήραν καὶ οὐκ ἀποτίσει.
13
22:14
Qui a próximo suo quidquam horum mútuo postuláverit, et debilitátum aut mórtuum fúerit dómino non præsénte, réddere compellétur.
13
וכי־ישׁאל אישׁ מעם רעהו ונשׁבר או־מת בעליו אין עמו שׁלם ישׁלם
13
22:14
And if a man borrow [ought] of his neighbour, and it be hurt, or die, the owner thereof [being] not with it, he shall surely make [it] good.
13
4Q22 · 24
וכי־ישאל איש מעם] [רע׳הו ונשבר א]ו#?־מת[ בעלי׳ו אין עמ׳ו שלם ישלם ׃ ε
14
אִם בְּעָלָ֥י־ו עִמּ֖וֹ לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑ם אִם־שָׂכִ֣יר ה֔וּא בָּ֖א בִּשְׂכָרֽוֹ׃ ס
14
Ἐὰν δὲ αἰτήσῃ τις παρὰ τοῦ πλησίον καὶ συντριβῇ ἢ ἀποθάνῃ ἢ αἰχμάλωτον γένηται ὁ δὲ κύριος μὴ ᾖ μετ᾽ αὐτοῦ ἀποτίσει ·
14
22:15
Quod si impræsentiárum dóminus fúerit, non restítuet, máxime si condúctum vénerat pro mercéde óperis sui.
14
אם בעליו עמו לא ישׁלם אם־שׂכיר הוא ובא בשׂכרו
14
22:15
[But] if the owner thereof [be] with it, he shall not make [it] good: if it [be] an hired [thing], it came for his hire.
14
[not available]
15
וְכִֽי־יְפַתֶּ֣ה אִ֗ישׁ בְּתוּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־אֹרָ֖שָׂה וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ מָהֹ֛ר יִמְהָרֶ֥נָּה לּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃
15
ἐὰν δὲ ὁ κύριος ᾖ μετ᾽ αὐτοῦ οὐκ ἀποτίσει ἐὰν δὲ μισθωτὸς ᾖ ἔσται αὐτῷ ἀντὶ τοῦ μισθοῦ αὐτοῦ.
15
22:16
Si sedúxerit quis vírginem necdum desponsátam, dormierítque cum ea: dotábit eam, et habébit eam uxórem.
15
וכי־יפתה אישׁ בתולה אשׁר לא־ארשׂה ושׁכב עמה מהר ימהרנה לו לאשׁה
15
22:16
And if a man entice a maid that is not betrothed, and lie with her, he shall surely endow her to be his wife.
15
2Q3 · f5
ε וכי־יפ]תה א[יש בתולה אשר לוא] [אורשה ε ושכב ]ע##מ׳ה מ[הור ימהר׳נה ל׳ו] [לאשה ׃
16
אִם־מָאֵ֧ן יְמָאֵ֛ן אָבִ֖יהָ לְתִתָּ֣הּ ל֑וֹ כֶּ֣סֶף יִשְׁקֹ֔ל כְּמֹ֖הַר הַבְּתוּלֹֽת׃ ס
16
Ἐὰν δὲ ἀπατήσῃ τις παρθένον ἀμνήστευτον καὶ κοιμηθῇ μετ᾽ αὐτῆς φερνῇ φερνιεῖ αὐτὴν αὐτῷ γυναῖκα.
16
22:17
Si pater vírginis dare nolúerit, reddet pecúniam iuxta modum dotis, quam vírgines accípere consuevérunt.
16
ואם־מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישׁקל כמהר הבתולות
16
22:17
If her father utterly refuse to give her unto him, he shall pay money according to the dowry of virgins.
16
2Q3 · f5
אם־מאן ימאן אבי׳ה] לתת׳ה [ל׳ו כסף ישקול כמוהר] [הבתולות ׃
17
מְכַשֵּׁפָ֖ה לֹ֥א תְחַיֶּֽה׃ ס
17
ἐὰν δὲ ἀνανεύων ἀνανεύσῃ καὶ μὴ βούληται ὁ πατὴρ αὐτῆς δοῦναι αὐτὴν αὐτῷ γυναῖκα ἀργύριον ἀποτίσει τῷ πατρὶ καθ᾽ ὅσον ἐστὶν ἡ φερνὴ τῶν παρθένων.
17
22:18
Maléficos non patiéris vívere.
17
מכשׁפה לא תחיה
17
22:18
Thou shalt not suffer a witch to live.
17
2Q3 · f5
מכשפה לוא תח]יה[ ׃
18
כָּל־שֹׁכֵ֥ב עִם־בְּהֵמָ֖ה מ֥וֹת יוּמָֽת׃ ס
18
Φαρμακοὺς οὐ περιποιήσετε.
18
22:19
Qui coíerit cum iuménto, morte moriátur.
18
כל־שׁכב עם־בהמה מות יומת
18
22:19
Whosoever lieth with a beast shall surely be put to death.
18
2Q3 · f5
כול שוכב עם־בהמה] [מות יומת ׃
19
זֹבֵ֥חַ לָאֱלֹהִ֖ים יָֽחֳרָ֑ם בִּלְתִּ֥י לַיהוָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃
19
Πᾶν κοιμώμενον μετὰ κτήνους θανάτῳ ἀποκτενεῖτε αὐτούς.
19
22:20
Qui ímmolat diis, occidétur, prætérquam Dómino soli.
19
זבח לאלהים אחרים יחרם
19
22:20
He that sacrificeth unto [any] god, save unto the LORD only, he shall be utterly destroyed.
19
2Q3 · f5
זובח לאלוהי]ם י?[וחרם בלתי ליהוה לבד׳ו ׃
20
וְגֵ֥ר לֹא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
20
Ὁ θυσιάζων θεοῖς θανάτῳ ὀλεθρευθήσεται πλὴν Κυρίῳ μόνῳ.
20
22:21
Advenam non contristábis, neque afflíges eum: ádvenæ enim et ipsi fuístis in terra Ægýpti.
20
וגר לא תונו ולא תלחצו כי־גרים הייתם בארץ מצרים
20
22:21
Thou shalt neither vex a stranger, nor oppress him: for ye were strangers in the land of Egypt.
20
4Q22 · 25
בארץ מ#צ[רים ׃
21
כָּל־אַלְמָנָ֥ה וְיָת֖וֹם לֹ֥א תְעַנּֽוּן׃
21
Καὶ προσήλυτον οὐ κακώσετε οὐδὲ μὴ θλίψητε αὐτόν ἦτε γάρ προσήλυτοι ἐν γῇ Αἰγύπτῳ.
21
22:22
Víduæ et pupíllo non nocébitis.
21
כל־אלמנה ויתום לא תענו
21
22:22
Ye shall not afflict any widow, or fatherless child.
21
4Q22 · 25
כל־אלמנה ויתום לא תענו׳ן ׃
22
אִם־עַנֵּ֥ה תְעַנֶּ֖ה אֹת֑וֹ כִּ֣י אִם־צָעֹ֤ק יִצְעַק֙ אֵלַ֔י שָׁמֹ֥עַ אֶשְׁמַ֖ע צַעֲקָתֽוֹ׃
22
πᾶσαν χήραν καὶ ὀρφανὸν οὐ κακώσετε ·
22
22:23
Si læséritis eos, vociferabúntur ad me, et ego áudiam clamórem eórum:
22
כי אם־ענה תענו אתו כי אם־צעק יצעק אלי שׁמע אשׁמע צעקתו
22
22:23
If thou afflict them in any wise, and they cry at all unto me, I will surely hear their cry;
22
4Q11 · f22
ε ] # מ##[ε ε ׃
23
וְחָרָ֣ה אַפִּ֔י וְהָרַגְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בֶּחָ֑רֶב וְהָי֤וּ נְשֵׁיכֶם֙ אַלְמָנ֔וֹת וּבְנֵיכֶ֖ם יְתֹמִֽים׃ פ
23
ἐὰν δὲ κακίᾳ κακώσητε αὐτοὺς καὶ κεκράξαντες καταβοήσωσι πρὸς μέ ἀκοῇ εἰσακούσομαι τῆς φωνῆς αὐτῶν ·
23
22:24
et indignábitur furor meus, percutiámque vos gládio, et erunt uxóres vestræ víduæ, et fílii vestri pupílli.
23
וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשׁיכם אלמנות ובניכם יתומים
23
22:24
And my wrath shall wax hot, and I will kill you with the sword; and your wives shall be widows, and your children fatherless.
23
4Q11 · f22
וחרה אפ׳י והרגתי ]א##ת##׳כ#ם# ב##ח##ר##ב# [והיו נשי׳כם אלמנות ובני׳כם ית]מ#ים# ׃
24
אִם־כֶּ֣סֶף ׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת עַמִּ֗־י אֶת הֶֽ־עָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא־תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא תְשִׂימ֥וּ־ן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ׃
24
καὶ ὀργισθήσομαι θυμῷ καὶ ἀποκτενῶ ὑμᾶς μαχαίρᾳ καὶ ἔσονται αἱ γυναῖκες ὑμῶν χῆραι καὶ τὰ παιδία ὑμῶν ὀρφανά.
24
22:25
Si pecúniam mútuam déderis pópulo meo páuperi qui hábitat tecum, non urgébis eum quasi exáctor, nec usúris ópprimes.
24
אם־כסף תלוה את עמי את עני עמך לא־תהיה לו כנשׁא לא תשׂימנו עליו נשׁך
24
22:25
If thou lend money to [any of] my people [that is] poor by thee, thou shalt not be to him as an usurer, neither shalt thou lay upon him usury.
24
4Q11 · f22
[אם־כסף תלוה את עמ׳י את העני עמ׳ך לא־]ת##ה##י#?ה## ל׳ו#?[ כ]נ#?[שה] ׃
25
אִם־חָבֹ֥ל תַּחְבֹּ֖ל שַׂלְמַ֣ת רֵעֶ֑ךָ עַד־בֹּ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ תְּשִׁיבֶ֥נּוּ לֽוֹ׃
25
Ἐὰν δὲ ἀργύριον ἐκδανίσῃς τῷ ἀδελφῷ τῷ πενιχρῷ παρὰ σοί οὐκ ἔσῃ αὐτὸν κατεπείγων οὐκ ἐπιθήσεις αὐτῷ τόκον.
25
22:26
Si pignus a próximo tuo accéperis vestiméntum, ante solis occásum reddes ei.
25
אם־חבל תחבל את שׂמלת רעך עד־בא השׁמשׁ תשׁיבנה לו
25
22:26
If thou at all take thy neighbour ’s raiment to pledge, thou shalt deliver it unto him by that the sun goeth down:
25
4Q22 · 25
]א##ם־ח##[בל ת]ח##בול שלמת רע׳ך ע##ד־ב[א השמש תשיב׳נו] ל##׳ו#? ׃
26
כִּ֣י הִ֤וא כסותה לְבַדָּ֔הּ הִ֥וא שִׂמְלָת֖וֹ לְעֹר֑וֹ בַּמֶּ֣ה יִשְׁכָּ֔ב וְהָיָה֙ כִּֽי־יִצְעַ֣ק אֵלַ֔י וְשָׁמַעְתִּ֖י כִּֽי־חַנּ֥וּן אָֽנִי׃ ס
26
ἐὰν δὲ ἐνεχύρασμα ἐνεχυράσῃς τὸ ἱμάτιον τοῦ πλησίον πρὸ δυσμῶν ἡλίου ἀποδώσεις αὐτῷ ·
26
22:27
Ipsum enim est solum, quo operítur, induméntum carnis eius, nec habet áliud in quo dórmiat: si clamáverit ad me, exáudiam eum, quia miséricors sum.
26
כי היא כסותו לבדה היא שׂמלתו לעורו במה ישׁכב והיה כי־יצעק אלי ושׁמעתי כי־חנון אנכי
26
22:27
For that [is] his covering only, it [is] his raiment for his skin: wherein shall he sleep? and it shall come to pass, when he crieth unto me, that I will hear; for I [am] gracious.
26
4Q22 · 25
כי הי?[א כסות׳ו לבד׳ה ]ה##י#?א ש##מ##לת׳ו לעור׳ו במה[ ישכב והיה] כי־יצעק# אל׳י[ ושמעתי כי־חנו]ן? אני ׃
27
אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א תְקַלֵּ֑ל וְנָשִׂ֥יא בְעַמְּךָ֖ לֹ֥א תָאֹֽר׃
27
ἔστιν γάρ τοῦτο περιβόλαιον αὐτοῦ μόνον τοῦτο τὸ ἱμάτιον ἀσχημοσύνης αὐτοῦ ἐν τίνι κοιμηθήσεται ἐὰν οὖν καταβοήσῃ πρὸς μέ εἰσακούσομαι αὐτοῦ ἐλεήμων γάρ εἰμι.
27
22:28
Diis non détrahes, et príncipi pópuli tui non maledíces.
27
אלהים לא תקלל ונשׂיא בעמך לא תאר
27
22:28
Thou shalt not revile the gods, nor curse the ruler of thy people.
27
4Q22 · 25
אלה#[ים לא תקלל] ונשיא בעמ׳ך לא[ תאר ׃
28
מְלֵאָתְךָ֥ וְדִמְעֲךָ֖ לֹ֣א תְאַחֵ֑ר בְּכ֥וֹר בָּנֶ֖יךָ תִּתֶּן לִּֽ־י׃
28
Θεοὺς οὐ κακολογήσεις καὶ ἄρχοντας τοῦ λαοῦ σου οὐ κακῶς ἐρεῖς.
28
22:29
Décimas tuas et primítias tuas non tardábis réddere: primogénitum filiórum tuórum dabis mihi.
28
מליתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי
28
22:29
Thou shalt not delay [to offer] the first of thy ripe fruits, and of thy liquors: the firstborn of thy sons shalt thou give unto me.
28
4Q22 · 25
מלאת׳ך וד]מע׳ך לא תאחר ב##כ##ו#?ר##[ בני׳ך תתן ל׳י ׃
29
כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְשֹׁרְךָ֖ לְצֹאנֶ֑ךָ שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ יִהְיֶ֣ה עִם אִמּ֔־וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י תִּתְּנוֹ לִֽ־י׃
29
ἀπαρχὰς ἅλωνος καὶ ληνοῦ σου οὐ καθυστερήσεις τὰ πρωτότοκα τῶν υἱῶν σου δώσεις ἐμοί.
29
22:30
De bobus quoque, et óvibus simíliter fácies: septem diébus sit cum matre sua, die octáva reddes illum mihi.
29
כן־תעשׂה לשׁורך ולצאנך שׁבעת ימים יהיה עם אמו וביום השׁמיני תתננו לי
29
22:30
Likewise shalt thou do with thine oxen, [and] with thy sheep: seven days it shall be with his dam; on the eighth day thou shalt give it me.
29
4Q22 · 25
כן־תעשה לש#ו#?[ר׳ך לצאנ׳ך שבעת ]י?מי#?ם##[ יהיה עם אמ׳ו ביום] [הש]מיני תתנ׳ו#?[ ל׳י ׃
30
וְאַנְשֵׁי־קֹ֖דֶשׁ תִּהְי֣וּן לִ֑י וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵפָה֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִכ֥וּן אֹתֽוֹ׃ ס
30
οὕτως ποιήσεις τὸν μόσχον σου καὶ τὸ πρόβατόν σου καὶ τὸ ὑποζύγιόν σου ἑπτὰ ἡμέρας ἔσται ὑπὸ τὴν μητέρα τῇ δὲ ὀγδόῃ ἡμέρᾳ ἀποδώσῃ μοι αὐτό.
30
22:31
Viri sancti éritis mihi: carnem, quæ a béstiis fúerit prægustáta, non comedétis, sed proiciétis cánibus.
30
ואנשׁי־קדשׁ תהיו לי ובשׂר בשׂדה טרפה לא תאכלו השׁליך תשׁליכו אתו
30
22:31
And ye shall be holy men unto me: neither shall ye eat [any] flesh [that is] torn of beasts in the field; ye shall cast it to the dogs.
30
4Q22 · 25
ואנשי־קדש תהיו׳ן ל׳י ובשר בשדה טרפה לא] [תאכ]ל[ו לכלב תשלכו׳ן את׳ו ׃ ε
