THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן הָ־הָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם ׀ עֲשֵׂה לָ֣־נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה ׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֨נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ׃
1
Καὶ ἰδὼν ὁ λαὸς ὅτι κεχρόνικεν Μωυσῆς καταβῆναι ἐκ τοῦ ὄρους, συνέστη ὁ λαὸς ἐπὶ Ἀαρὼν καὶ λέγουσιν αὐτῷ Ἀνάστηθι καὶ ποίησον ἡμῖν θεοὺς οἳ προπορεύσονται ἡμῶν · ὁ γὰρ Μωσῆς οὗτος ὁ ἄνθρωπος ὃς ἐξήγαγεν ἡμᾶς ἐξ Αἰγύπτου, οὐκ οἴδαμεν τί γέγονεν αὐτῷ.
1
Videns autem pópulus quod moram fáceret descendéndi de monte Móyses, congregátus advérsus Aaron, dixit: Surge, fac nobis deos, qui nos præcédant: Móysi enim huic viro, qui nos edúxit de terra Ægýpti, ignorámus quid accíderit.
1
וירא העם כי־בשׁשׁ משׁה לרדת מן ההר ויקהל העם על־אהרן ויאמרו אליו קום עשׂה לנו אלהים אשׁר ילכו לפנינו כי־זה משׁה האישׁ אשׁר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו
1
And when the people saw that Moses delayed to come down out of the mount, the people gathered themselves together unto Aaron, and said unto him, Up, make us gods, which shall go before us; for [as for] this Moses, the man that brought us up out of the land of Egypt, we wot not what is become of him.
1
[not available]
2
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַהֲרֹ֔ן פָּֽרְקוּ֙ נִזְמֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר֙ בְּאָזְנֵ֣י נְשֵׁיכֶ֔ם בְּנֵיכֶ֖ם וּבְנֹתֵיכֶ֑ם וְהָבִ֖יאוּ אֵלָֽי׃
2
καὶ λέγει αὐτοῖς Ἀαρών Περιέλεσθε τὰ ἐνώτια τὰ χρυσᾶ τὰ ἐν τοῖς ὠσὶν τῶν γυναικῶν ὑμῶν καὶ θυγατέρων, καὶ ἐνέγκατε πρὸς μέ.
2
Dixítque ad eos Aaron: Tóllite ináures áureas de uxórum, filiorúmque et filiárum vestrárum áuribus, et afférte ad me.
2
ויאמר אליהם אהרן פרקו את נזמי הזהב אשׁר באזני נשׁיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי
2
And Aaron said unto them, Break off the golden earrings, which [are] in the ears of your wives, of your sons, and of your daughters, and bring [them] unto me.
2
4Q22 · 37
ε ויאומ]ר## אלי׳הם[ אהרן פרקו נזמי הזהב] [אשר באזני נשי]׳כם בני׳כם [ובנתי׳כם והביאו אל׳י ׃
3
וַיִּתְפָּֽרְקוּ֙ כָּל הָ־עָ֔ם אֶת־נִזְמֵ֥י הַזָּהָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיָּבִ֖יאוּ אֶֽל־אַהֲרֹֽן׃
3
καὶ περιείλαντο πᾶς ὁ λαὸς τὰ ἐνώτια τὰ χρυσᾶ τὰ ἐν τοῖς ὠσὶν αὐτῶν, καὶ ἤνεγκαν πρὸς Ἀαρών.
3
Fecítque pópulus quæ iússerat, déferens ináures ad Aaron.
3
ויתפרקו כל העם את־נזמי הזהב אשׁר באזניהם ויביאו אל־אהרן
3
And all the people brake off the golden earrings which [were] in their ears, and brought [them] unto Aaron.
3
4Q22 · 37
[ויתפרקו כל העם את־]נ#?זמי? ה##[זהב אשר באזני׳הם ויביאו] [אל־אהרן ׃
4
וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
4
καὶ ἐδέξατο ἐκ τῶν χειρῶν αὐτῶν καὶ ἔπλασεν αὐτὰ ἐν τῇ γραφίδι, καὶ ἐποίησεν αὐτὰ μόσχον χωνευτὸν καὶ εἶπεν Οὗτοι οἱ θεοί σου, Ἰσραήλ, οἵτινες ἀνεβίβασάν σε ἐκ γῆς Αἰγύπτου.
4
Quas cum ille accepísset, formávit ópere fusório, et fecit ex eis vítulum conflátilem: dixerúntque: Hi sunt dii tui Israel, qui te eduxérunt de terra Ægýpti.
4
ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשׂהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישׂראל אשׁר העלוך מארץ מצרים
4
And he received [them] at their hand, and fashioned it with a graving tool, after he had made it a molten calf: and they said, These [be] thy gods, O Israel, which brought thee up out of the land of Egypt.
4
4Q22 · 37
ו]יקח מי[ד׳ם ויצר את׳ו בחרט ויעש׳הו עגל] [מסכה ויאמרו אלה אלהי׳ך ישראל אשר העלו׳ך מארץ] [מצרים ׃
5
וַיַּ֣רְא אַהֲרֹ֔ן וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ לְפָנָ֑יו וַיִּקְרָ֤א אַֽהֲרֹן֙ וַיֹּאמַ֔ר חַ֥ג לַיהוָ֖ה מָחָֽר׃
5
καὶ ἰδὼν Ἀαρὼν ᾠκοδόμησεν θυσιαστήριον κατέναντι αὐτοῦ · καὶ ἐκήρυξεν Ἀαρὼν λέγων Ἑορτὴ τοῦ κυρίου αὔριον.
5
Quod cum vidísset Aaron, ædificávit altáre coram eo, et præcónis voce clamávit dicens: Cras solémnitas Dómini est.
5
וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר
5
And when Aaron saw [it], he built an altar before it; and Aaron made proclamation, and said, To morrow [is] a feast to the LORD.
5
4Q22 · 37
[וירא אהרן ויבן מזבח לפ]נ?י׳ו [ויקרא אהרן ויאמר] [חג ליהוה מחר ׃
6
וַיַּשְׁכִּ֨ימוּ֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיַּעֲל֣וּ עֹלֹ֔ת וַיַּגִּ֖שׁוּ שְׁלָמִ֑ים וַיֵּ֤שֶׁב הָעָם֙ לֶֽאֱכֹ֣ל וְשָׁת֔וֹ וַיָּקֻ֖מוּ לְצַחֵֽק׃ פ
6
καὶ ὀρθρίσας τῇ ἐπαύριον ἀνεβίβασεν ὁλοκαυτώματα, καὶ προσήνεγκεν θυσίαν σωτηρίου · καὶ ἐκάθισεν ὁ λαὸς φαγεῖν καὶ πιεῖν, καὶ ἀνέστησαν παίζειν.
6
Surgentésque mane, obtulérunt holocáusta, et hóstias pacíficas, et sedit pópulus manducáre, et bíbere, et surrexérunt lúdere.
6
וישׁכמו ממחרת ויעלו עלות ויגישׁו שׁלמים וישׁב העם לאכל ושׁתו ויקמו לצחק
6
And they rose up early on the morrow, and offered burnt offerings, and brought peace offerings; and the people sat down to eat and to drink, and rose up to play.
6
4Q22 · 37
וי]ש##כימו ממוח[רת ויעלו] [עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכו]ל# ושתו ו#?[יקומו] [לצחק ׃
7
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה לֶךְ־רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הֶעֱלֵ֖יתָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
7
Καὶ ἐλάλησεν Κύριος πρὸς Μωυσῆν λέγων Βάδιζε τὸ τάχος ἐντεῦθεν, κατάβηθι · ἠνόμησεν γὰρ ὁ λαός σου ὃν ἐξήγαγες ἐκ γῆς Αἰγύπτου.
7
Locútus est autem Dóminus ad Móysen, dicens: Vade, descénde: peccávit pópulus tuus, quem eduxísti de terra Ægýpti.
7
וידבר יהוה אל־משׁה לאמר לך־רד כי שׁחת עמך אשׁר העלית מארץ מצרים
7
And the LORD said unto Moses, Go, get thee down; for thy people, which thou broughtest out of the land of Egypt, have corrupted [themselves]:
7
4Q22 · 37
ו[ידבר יהוה אל־משה לא]מ#ור רד כי[ שחת עמ׳ך אשר] [העלית מארץ מצרים ׃
8
סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן הַ־דֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֣וּ לָהֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ ל־וֹ֙ וַיִּזְבְּחוּ ל֔־וֹ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
8
παρέβησαν ταχὺ ἐκ τῆς ὁδοῦ ἧς ἐνετείλω αὐτοῖς · ἐποίησαν ἑαυτοῖς μόσχον, καὶ προσκεκυνήκασιν αὐτῷ καὶ εἶπαν.
8
Recessérunt cito de via, quam ostendísti eis: fecerúntque sibi vítulum conflátilem, et adoravérunt, atque immolántes ei hóstias, dixérunt: Isti sunt dii tui Israel, qui te eduxérunt de terra Ægýpti.
8
סרו מהר מן הדרך אשׁר צויתם עשׂו להם עגל מסכה וישׁתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישׂראל אשׁר העלוך מארץ מצרים
8
They have turned aside quickly out of the way which I commanded them: they have made them a molten calf, and have worshipped it, and have sacrificed thereunto, and said, These [be] thy gods, O Israel, which have brought thee up out of the land of Egypt.
8
4Q22 · 37
סרו מהר ]מן הדרך א#[שר צוית׳ם] [עשו ל׳הם עגל מסכה ]ו#?י?[שת]ח##וו [ל]׳ו? ו?יז#?ב##[חו ל׳ו ויאמרו] [אלה אלהי׳ך ישר]אל אשר העלו׳ך מא[רץ מצרים ׃
9
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה רָאִ֨יתִי֙ אֶת הָ־עָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא׃
9
Οὗτοι οἱ θεοί σου, Ἰσραήλ, οἵτινες ἀνεβίβασάν σε ἐκ γῆς Αἰγύπτου.
9
Rursúmque ait Dóminus ad Móysen: Cerno quod pópulus iste duræ cervícis sit:
9
ויאמר יהוה אל־משׁה ראיתי את העם הזה והנה עם־קשׁה־ערף הוא
9
And the LORD said unto Moses, I have seen this people, and, behold, it [is] a stiffnecked people:
9
4Q22 · 37
ו[יאומר יהוה ]א##ל־מש#ה##[ ראיתי את העם הזה והנה עם־קשה]־[ערף הוא ׃
10
וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר אַפִּ֥־י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃
10
καὶ νῦν ἔασόν με καὶ θυμωθεὶς ὀργῇ εἰς αὐτοὺς ἐκτρίψω αὐτούς, καὶ ποιήσω σε εἰς ἔθνος μέγα.
10
dimítte me, ut irascátur furor meus contra eos, et déleam eos, faciámque te in gentem magnam.
10
ועתה הניחה לי ויחר אפי בם ואכלם ואעשׂה אתך לגוי גדול ובאהרן התאנף יהוה מאד להשׁמידו ויתפלל משׁה בעד אהרן
10
Now therefore let me alone, that my wrath may wax hot against them, and that I may consume them: and I will make of thee a great nation.
10
4Q22 · 37, 38
ועתה הניח׳ה ל׳י ויחר אפ׳י ב׳ם ואכל׳ם ואעשה] או#?[ת׳ך ]לגוי גדול [ובאהרון התאנף יה]וה מאד לה#שמיד׳ו? ו[י]ת##פלל משה בעד א[הרון ׃
11
וַיְחַ֣ל מֹשֶׁ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר לָמָ֤ה יְהוָה֙ יֶחֱרֶ֤ה אַפְּךָ֙ בְּעַמֶּ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֨אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּכֹ֥חַ גָּד֖וֹל וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה׃
11
καὶ ἐδεήθη Μωυσῆς ἔναντι Κυρίου τοῦ θεοῦ καὶ εἶπεν Ἵνα τί, Κύριε, θυμοῖ ὀργῇ εἰς τὸν λαόν σου, οὓς ἐξήγαγες ἐκ γῆς Αἰγύπτου ἐν ἰσχύι μεγάλῃ καὶ ἐν τῷ βραχίονί σου τῷ ὑψηλῷ.
11
Móyses autem orábat Dóminum Deum suum, dicens: Cur, Dómine, iráscitur furor tuus contra pópulum tuum, quem eduxísti de terra Ægýpti, in fortitúdine magna, et in manu robústa?
11
ויחל משׁה את־פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחר אפך בעמך אשׁר הוצאת ממצרים בכח גדול ובזרוע נטויה
11
And Moses besought the LORD his God, and said, LORD, why doth thy wrath wax hot against thy people, which thou hast brought forth out of the land of Egypt with great power, and with a mighty hand?
11
4Q22 · 38
וי#?[ח]ל## משה את#[־פנ]י? [יהוה אלהי׳ו ויאו]מ#ר למ[ה ]יהוה יחר א[פ׳ך] בעמ׳ך## אשר# ה##ו#?צ[את מארץ מצרים בכח גדול ו]בזרוע חזק[ה ׃
12
לָמָּה֩ יֹאמְר֨וּ מִצְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֽוֹצִיאָם֙ לַהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּֽהָרִ֔ים וּ֨לְכַלֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה שׁ֚וּב מֵחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל הָ־רָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ׃
12
μή ποτε εἴπωσιν οἱ Αἰγύπτιοι λέγοντες Μετὰ πονηρίας ἐξήγαγεν αὐτοὺς ἀποκτεῖναι ἐν τοῖς ὄρεσιν καὶ ἐξαναλῶσαι αὐτοὺς ἀπὸ τῆς γῆς. παῦσαι τῆς ὀργῆς τοῦ θυμοῦ σου, καὶ ἵλεως γενοῦ ἐπὶ τῇ κακίᾳ τοῦ λαοῦ σου,
12
Ne, quæso, dicant Ægýptii: Cállide edúxit eos, ut interfíceret in móntibus, et deléret e terra: quiéscat ira tua, et esto placábilis super nequítia pópuli tui.
12
למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה שׁוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך
12
Wherefore should the Egyptians speak, and say, For mischief did he bring them out, to slay them in the mountains, and to consume them from the face of the earth? Turn from thy fierce wrath, and repent of this evil against thy people.
12
4Q22 · 38
למ##[ה ]י#?א##ו#?[מרו מצרים לאמר ברעה הוציא׳ם להרו]ג או?ת#׳ם בהרי?[ם] [ולכלת׳ם מעל פני האדמה שוב מחרון א]פ##׳ך# [וה]נ?חם על הרעה לעמ׳ך## ׃
13
זְכֹ֡ר לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָהֶם֮ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶֽת זַרְעֲ־כֶ֔ם כְּכוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל הָ־אָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַרְעֲכֶ֔ם וְנָחֲל֖וּ לְעֹלָֽם׃
13
μνησθεὶς Ἀβραὰμ καὶ Ἰσαὰκ καὶ Ἰακὼβ τῶν σῶν οἰκετῶν, οἷς ὤμοσας κατὰ σεαυτοῦ καὶ ἐλάλησας πρὸς αὐτοὺς λέγων Πολυπληθυνῶ τὸ σπέρμα ὑμῶν ὡσεὶ τὰ ἄστρα τοῦ οὐρανοῦ τῷ πλήθει, καὶ πᾶσαν τὴν γῆν ταύτην ἣν εἶπας δοῦναι αὐτοῖς, καὶ καθέξουσιν αὐτὴν εἰς τὸν αἰῶνα.
13
Recordáre Abraham, Isaac, et Israel servórum tuórum, quibus iurásti per temetípsum, dicens: Multiplicábo semen vestrum sicut stellas cæli: et univérsam terram hanc, de qua locútus sum, dabo sémini vestro, et possidébitis eam semper.
13
זכור לאברהם ליצחק וליעקב עבדיך אשׁר נשׁבעת להם בך ותדבר אליהם הרבה ארבה את זרעכם ככוכבי השׁמים וכל הארץ הזאת אשׁר אמרתי אתן לזרעכם ונחלוה לעולם
13
Remember Abraham, Isaac, and Israel, thy servants, to whom thou swarest by thine own self, and saidst unto them, I will multiply your seed as the stars of heaven, and all this land that I have spoken of will I give unto your seed, and they shall inherit [it] for ever.
13
4Q22 · 38
[זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדי׳ך ]אשר נשבעת ל׳הם ב׳ך# [ותדבר אל׳הם ארבה את זרע׳כם ככו]כ##ב#י?[ ה]ש##מ#י#?ם## ו#?כל ה#ארץ [הזאת אשר אמרתי אתן לזרע׳כם ונחל]ו#?׳ה לעול[ם ׃
14
וַיִּנָּ֖חֶם יְהוָ֑ה עַל הָ֣־רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת לְעַמּֽוֹ׃ פ
14
καὶ ἱλάσθη Κύριος περιποιῆσαι τὸν λαὸν αὐτοῦ.
14
Placatúsque est Dóminus ne fáceret malum quod locútus fúerat advérsus pópulum suum.
14
וינחם יהוה על הרעה אשׁר דבר לעשׂות לעמו
14
And the LORD repented of the evil which he thought to do unto his people.
14
4Q22 · 38
[ינחם יהו]ה ע##[ל הרעה אשר דבר לעשו]ת לעמ׳ו ׃ ו
15
וַיִּ֜פֶן וַיֵּ֤רֶד מֹשֶׁה֙ מִן הָ־הָ֔ר וּשְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָעֵדֻ֖ת בְּיָד֑וֹ לֻחֹ֗ת כְּתֻבִים֙ מִשְּׁנֵ֣י עֶבְרֵיהֶ֔ם מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה הֵ֥ם כְּתֻבִֽים׃
15
Καὶ ἀποστρέψας Μωυσῆς κατέβη ἀπὸ τοῦ ὄρους · καὶ αἱ δύο πλάκες τοῦ μαρτυρίου ἐν ταῖς χερσὶν αὐτοῦ, πλάκες λίθιναι, καταγεγραμμέναι ἐξ ἀμφοτέρων τῶν μερῶν αὐτῶν, ἔνθεν καὶ ἔνθεν ἦσαν γεγραμμέναι ·
15
Et revérsus est Móyses de monte, portans duas tábulas testimónii in manu sua, scriptas ex utráque parte,
15
ויפן וירד משׁה מן ההר ושׁני לוחת העדות בידו לוחת כתובים משׁני עבריהם מזה ומזה הם כתובים
15
And Moses turned, and went down from the mount, and the two tables of the testimony [were] in his hand: the tables [were] written on both their sides; on the one side and on the other [were] they written.
15
4Q22 · 38
[ויפן וירד משה] [מן ההר ]ושני [לחת העדת ביד׳ו ]ל##וחת כת##[ובים משני ע]ב##ר##י#?׳ה##[ם] [מזה ומ]ז#?ה הם[ כתבים ׃
16
וְהַ֨לֻּחֹ֔ת מַעֲשֵׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים הֵ֑מָּה וְהַמִּכְתָּ֗ב מִכְתַּ֤ב אֱלֹהִים֙ ה֔וּא חָר֖וּת עַל הַ־לֻּחֹֽת׃
16
καὶ αἱ πλάκες ἔργον θεοῦ ἦσαν, καὶ ἡ γραφὴ γραφὴ θεοῦ κεκολαμμένη ἐν ταῖς πλαξίν.
16
et factas ópere Dei: scriptúra quoque Dei erat sculpta in tábulis.
16
והלוחות מעשׂה אלהים הם והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות
16
And the tables [were] the work of God, and the writing [was] the writing of God, graven upon the tables.
16
4Q22 · 38
והלחת מעשה ]א##לה##[ים המה וה]מ#כתב מכת[ב] [אלה]ים הוא##[ חרות על הלחת ׃
17
וַיִּשְׁמַ֧ע יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־ק֥וֹל הָעָ֖ם בְּרֵעֹ֑ה וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה ק֥וֹל מִלְחָמָ֖ה בַּֽמַּחֲנֶה׃
17
καὶ ἀκούσας Ἰησοῦς τῆς φωνῆς τοῦ λαοῦ κραζόντων λέγει πρὸς Μωυσῆν Φωνὴ πολέμου ἐν τῇ παρεμβολῇ.
17
Audiens autem Iósue tumúltum pópuli vociferántis, dixit ad Móysen: Ululátus pugnæ audítur in castris.
17
וישׁמע יהושׁע את־קול העם ברעה ויאמר אל־משׁה קול מלחמה במחנה
17
And when Joshua heard the noise of the people as they shouted, he said unto Moses, [There is] a noise of war in the camp.
17
4Q22 · 38
]וישמע יהשו?[ע ]א##ת־קול הע##[ם] [ברע]׳ה ויא[ו]מ##[ר אל־משה קול מלחמה ε ׃
18
וַיֹּ֗אמֶר אֵ֥ין קוֹל֙ עֲנ֣וֹת גְּבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין ק֖וֹל עֲנ֣וֹת חֲלוּשָׁ֑ה ק֣וֹל עַנּ֔וֹת אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ׃
18
καὶ λέγει Οὐκ ἔστιν φωνὴ ἐξαρχόντων κατ᾽ ἰσχὺν οὐδὲ φωνὴ ἐξαρχόντων τροπῆς · ἀλλὰ φωνὴν ἐξαρχόντων οἴνου ἐγὼ ἀκούω.
18
Qui respóndit: Non est clamor adhortántium ad pugnam, neque vociferátio compelléntium ad fugam: sed vocem cantántium ego áudio.
18
ויאמר אין קול ענות גברה ואין קול ענות חלושׁה קול עונות אנכי שׁמע
18
And he said, [It is] not the voice of [them that] shout for mastery, neither [is it] the voice of [them that] cry for being overcome: [but] the noise of [them that] sing do I hear.
18
4Q22 · 38
ε ] # # # # [ ε קול ענו[ת] [גב]ו#?רה וא##ין ק[ול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע ׃
19
וַֽיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר קָרַב֙ אֶל הַֽ־מַּחֲנֶ֔ה וַיַּ֥רְא אֶת הָ־עֵ֖גֶל וּמְחֹלֹ֑ת וַיִּֽחַר־אַ֣ף מֹשֶׁ֗ה וַיַּשְׁלֵ֤ךְ מידו אֶת הַ־לֻּחֹ֔ת וַיְשַׁבֵּ֥ר אֹתָ֖ם תַּ֥חַת הָהָֽר׃
19
καὶ ἡνίκα ἤγγιζεν τῇ παρεμβολῇ, ὁρᾷ τὸν μόσχον καὶ τοὺς χορούς · καὶ ὀργισθεὶς θυμῷ Μωυσῆς ἔρριψεν ἀπὸ τῶν χειρῶν αὐτοῦ τὰς δύο πλάκας, καὶ συνέτριψεν αὐτὰς ὑπὸ τὸ ὄρος ·
19
Cumque appropinquásset ad castra, vidit vítulum, et choros: iratúsque valde, proiécit de manu tábulas, et confrégit eas ad radícem montis:
19
ויהי כאשׁר קרב אל המחנה וירא את העגל ואת המחלות ויחר־אף משׁה וישׁליך מידיו את הלוחות וישׁבר אתם בתחתית ההר
19
And it came to pass, as soon as he came nigh unto the camp, that he saw the calf, and the dancing: and Moses ’ anger waxed hot, and he cast the tables out of his hands, and brake them beneath the mount.
19
4Q22 · 38
ויהי כאשר] [קרב א]ל ה#[מחנה וירא את העגל ומחלת ויחר־אף משה וישלך מיד׳ו] ׃
20
וַיִּקַּ֞ח אֶת הָ־עֵ֨גֶל אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ וַיִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ וַיִּטְחַ֖ן עַ֣ד אֲשֶׁר־דָּ֑ק וַיִּ֨זֶר֙ עַל־פְּנֵ֣י הַמַּ֔יִם וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
20
καὶ λαβὼν τὸν μόσχον ὃν ἐποίησαν κατέκαυσεν αὐτὸν ἐν πυρί, καὶ κατήλεσεν αὐτὸν λεπτόν, καὶ ἔσπειρεν αὐτὸν ὑπὸ τὸ ὕδωρ, καὶ ἐπότισεν αὐτὸ τοὺς υἱοὺς Ἰσραήλ.
20
arripiénsque vítulum quem fécerant, combússit, et contrívit usque ad púlverem, quem sparsit in aquam, et dedit ex eo potum fíliis Israel.
20
ויקח את העגל אשׁר עשׂו וישׂרפהו באשׁ ויטנחהו עד אשׁר־דק ויזר על־פני המים וישׁק את־בני ישׂראל
20
And he took the calf which they had made, and burnt [it] in the fire, and ground [it] to powder, and strawed [it] upon the water, and made the children of Israel drink [of it].
20
[not available]
21
וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן מֶֽה־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־הֵבֵ֥אתָ עָלָ֖יו חֲטָאָ֥ה גְדֹלָֽה׃
21
καὶ εἶπεν Μωυσῆς τῷ Ἀαρών Τί ἐποίησέν σοι ὁ λαὸς οὗτος ὅτι ἐπήγαγες ἐπ᾽ αὐτοὺς ἁμαρτίαν μεγάλην.
21
Dixítque ad Aaron: Quid tibi fecit hic pópulus, ut indúceres super eum peccátum máximum?
21
ויאמר משׁה אל־אהרן מה־עשׂה לך העם הזה כי־הבאת עליו חטאה גדלה
21
And Moses said unto Aaron, What did this people unto thee, that thou hast brought so great a sin upon them?
21
[not available]
22
וַיֹּ֣אמֶר אַהֲרֹ֔ן אַל־יִ֥חַר אַ֖ף אֲדֹנִ֑י אַתָּה֙ יָדַ֣עְתָּ אֶת הָ־עָ֔ם כִּ֥י בְרָ֖ע הֽוּא׃
22
καὶ εἶπεν Ἀαρὼν πρὸς Μωυσῆν Μὴ ὀργίζου, κύριε · σὺ γὰρ οἶδας τὸ ὅρμημα τοῦ λαοῦ τούτου.
22
Cui ille respóndit: Ne indignétur dóminus meus: tu enim nosti pópulum istum, quod pronus sit ad malum:
22
ויאמר אהרן אל־יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי פרוע הוא
22
And Aaron said, Let not the anger of my lord wax hot: thou knowest the people, that they [are set] on mischief.
22
[not available]
23
וַיֹּ֣אמְרוּ לִ֔י עֲשֵׂה לָ֣־נוּ אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יֵלְכ֖וּ לְפָנֵ֑ינוּ כִּי־זֶ֣ה ׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֨נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ׃
23
λέγουσιν γάρ μοι Ποίησον ἡμῖν θεοὺς οἳ προπορεύσονται ἡμῶν · ὁ γὰρ Μωυσῆς οὗτος ὁ ἄνθρωπος ὃς ἐξήγαγεν ἡμᾶς ἐξ Αἰγύπτου, οὐκ οἴδαμεν τί γέγονεν αὐτῷ.
23
dixérunt mihi: Fac nobis deos, qui nos præcédant: huic enim Móysi, qui nos edúxit de terra Ægýpti, nescímus quid accíderit.
23
ויאמרו לי עשׂה לנו אלהים אשׁר ילכו לפנינו כי־זה משׁה האישׁ אשׁר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו
23
For they said unto me, Make us gods, which shall go before us: for [as for] this Moses, the man that brought us up out of the land of Egypt, we wot not what is become of him.
23
[not available]
24
וָאֹמַ֤ר לָהֶם֙ לְמִ֣י זָהָ֔ב הִתְפָּרָ֖קוּ וַיִּתְּנוּ לִ֑־י וָאַשְׁלִכֵ֣הוּ בָאֵ֔שׁ וַיֵּצֵ֖א הָעֵ֥גֶל הַזֶּֽה׃
24
καὶ εἶπα αὐτοῖς Εἴ τινι ὑπάρχει χρυσία, περιέλεσθε. καὶ ἔδωκάν μοι · καὶ ἔρριψα εἰς τὸ πῦρ, καὶ ἐξῆλθεν ὁ μόσχος οὗτος.
24
Quibus ego dixi: Quis vestrum habet aurum? Tulérunt, et dedérunt mihi: et proiéci illud in ignem, egressúsque est hic vítulus.
24
ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשׁליכהו באשׁ ויצא העגל הזה
24
And I said unto them, Whosoever hath any gold, let them break [it] off. So they gave [it] me: then I cast it into the fire, and there came out this calf.
24
[not available]
25
וַיַּ֤רְא מֹשֶׁה֙ אֶת הָ־עָ֔ם כִּ֥י פָרֻ֖עַ ה֑וּא כִּֽי פְרָעֹ֣־ה אַהֲרֹ֔ן לְשִׁמְצָ֖ה בְּקָמֵיהֶֽם׃
25
καὶ ἰδὼν Μωυσῆς τὸν λαὸν ὅτι διεσκέδασται, διεσκέδασεν γὰρ αὐτοὺς Ἀαρών, ἐπίχαρμα τοῖς ὑπεναντίοις αὐτῶν ·
25
Videns ergo Móyses pópulum quod esset nudátus ( spoliáverat enim eum Aaron propter ignomíniam sordis, et inter hostes nudum constitúerat ),
25
וירא משׁה את העם כי פרוע הוא כי פרעו אהרן לשׁמצו בקומיהם
25
And when Moses saw that the people [were] naked; ( for Aaron had made them naked unto [their] shame among their enemies: )
25
4Q22 · 38
ε הוא ]כ#י פ[רע׳ה אהרן לשמצה בקמי׳הם ׃
26
וַיַּעֲמֹ֤ד מֹשֶׁה֙ בְּשַׁ֣עַר הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לַיהוָ֖ה אֵלָ֑י וַיֵּאָסְפ֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃
26
ἔστη δὲ Μωυσῆς ἐπὶ τῆς πύλης τῆς παρεμβολῆς καὶ εἶπεν Τίς πρὸς Κύριον; ἴτω πρὸς μέ. συνῆλθον οὖν πάντες οἱ υἱοὶ Λευεί.
26
et stans in porta castrórum, ait: Si quis est Dómini, iungátur mihi. Congregatíque sunt ad eum omnes fílii Levi:
26
ויעמד משׁה בשׁער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל־בני לוי
26
Then Moses stood in the gate of the camp, and said, Who [is] on the LORD ’S side? [let him come] unto me. And all the sons of Levi gathered themselves together unto him.
26
4Q22 · 38
ויעמד] [משה בשער המחנה ו]יא#ומר מי[ ליהוה אל׳י ויאספו אלי׳ו] [כל־בני ]ל##ו?י#?[ ׃
27
וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שִׂ֥ימוּ אִישׁ חַרְבּ֖־וֹ עַל יְרֵכ֑־וֹ עִבְר֨וּ וָשׁ֜וּבוּ מִשַּׁ֤עַר לָשַׁ֨עַר֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה וְהִרְג֧וּ אִֽישׁ־אֶת אָחִ֛י־ו וְאִ֥ישׁ אֶת רֵעֵ֖־הוּ וְאִ֥ישׁ אֶת קְרֹבֽ־וֹ׃
27
καὶ λέγει αὐτοῖς Τάδε λέγει Κύριος ὁ θεὸς Ἰσραήλ Θέσθε ἕκαστος τὴν ἑαυτοῦ ῥομφαίαν ἐπὶ τόν μηρόν, καὶ διέλθατε καὶ ἀνακάμψατε ἀπὸ πύλης ἐπὶ πύλην διὰ τῆς παρεμβολῆς, καὶ ἀποκτείνατε ἕκαστος τὸν ἀδελφὸν αὐτοῦ καὶ ἕκαστος τὸν ἔγγιστα αὐτοῦ.
27
quibus ait: Hæc dicit Dóminus Deus Israel: Ponat vir gládium super femur suum: ite, et redíte de porta usque ad portam per médium castrórum, et occídat unusquísque fratrem, et amícum, et próximum suum.
27
ויאמר להם כה־אמר יהוה אלהי ישׂראל שׂימו אישׁ חרבו על ירכו ועברו ושׁובו משׁער לשׁער במחנה והרגו אישׁ־את אחיו ואישׁ־את רעהו ואישׁ־את קריבו
27
And he said unto them, Thus saith the LORD God of Israel, Put every man his sword by his side, [and] go in and out from gate to gate throughout the camp, and slay every man his brother, and every man his companion, and every man his neighbour.
27
4Q22 · 38
ויאומר ל]׳הם כה־[אמר י]ה##וה [אלהי ישראל] שימו איש##[ חרב׳ו על ירכ׳ו ]ועב##[רו ושוב]ו משע[ר לשער במחנה] והרוגו איש[־את אחי׳ו ואיש־את רע׳הו ε ] # [ ε קרב׳ו ׃
28
וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְנֵֽי־לֵוִ֖י כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּפֹּ֤ל מִן הָ־עָם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אַלְפֵ֖י אִֽישׁ׃
28
καὶ ἐποίησαν οἱ υἱοὶ Λευεὶ καθὰ ἐλάλησεν αὐτοῖς Μωυσῆς · καὶ ἔπεσαν ἐκ τοῦ λαοῦ ἐν ἐκείνῃ τῇ ἡμέρᾳ εἰς τρισχιλίους ἄνδρας.
28
Fecerúntque fílii Levi iuxta sermónem Móysi, ceciderúntque in die illa quasi vigínti tria míllia hóminum.
28
ויעשׂו בני־לוי כדבר משׁה ויפל מן העם ביום ההוא כשׁלשׁת אלפים אישׁ
28
And the children of Levi did according to the word of Moses: and there fell of the people that day about three thousand men.
28
4Q22 · 38
ויעשו] ב##ני־לוי כדב##[ר מ]ש##ה ויפל מן הע##ם [ביו]ם# ההוא כ##[שלשת אלפי] איש ׃
29
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה מִלְא֨וּ יֶדְכֶ֤ם הַיּוֹם֙ לַֽיהוָ֔ה כִּ֛י אִ֥ישׁ בִּבְנ֖וֹ וּבְאָחִ֑יו וְלָתֵ֧ת עֲלֵיכֶ֛ם הַיּ֖וֹם בְּרָכָֽה׃
29
καὶ εἶπεν αὐτοῖς Μωυσῆς Ἐπληρώσατε τὰς χεῖρας ὑμῶν σήμερον Κυρίῳ, ἕκαστος ἐν τῷ υἱῷ ἢ τῷ ἀδελφῷ, δοθῆναι ἐφ᾽ ὑμᾶς εὐλογίαν.
29
Et ait Móyses: Consecrástis manus vestras hódie Dómino, unusquísque in fílio, et in fratre suo, ut detur vobis benedíctio.
29
ויאמר משׁה מלאו ידיכם היום ליהוה כי אישׁ בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה
29
For Moses had said, Consecrate yourselves to day to the LORD, even every man upon his son, and upon his brother; that he may bestow upon you a blessing this day.
29
4Q22 · 38
ויא[ומר מ]ש##ה## מ##לאו ידי׳כ##[ם ]היום ליהוה כי[ איש] בבנ׳ו וב[אח]י?׳[ו ולתת עלי]׳כם היום ברכה## ׃
30
וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל הָ־עָ֔ם אַתֶּ֥ם חֲטָאתֶ֖ם חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה וְעַתָּה֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־יְהוָ֔ה אוּלַ֥י אֲכַפְּרָ֖ה בְּעַ֥ד חַטַּאתְכֶֽם׃
30
Καὶ ἐγένετο μετὰ τὴν αὔριον εἶπεν Μωσῆς πρὸς τὸν λαόν Ὑμεῖς ἡμαρτήκατε ἁμαρτίαν μεγάλην. Καὶ νῦν ἀναβήσομαι πρὸς τὸν θεὸν ἵνα ἐξιλάσωμαι περὶ τῆς ἁμαρτίας ὑμῶν.
30
Facto autem áltero die, locútus est Móyses ad pópulum: Peccástis peccátum máximum: ascéndam ad Dóminum, si quo modo quívero eum deprecári pro scélere vestro.
30
ויהי ממחרת ויאמר משׁה אל העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל־יהוה אולי אכפר בעד חטאתיכם
30
And it came to pass on the morrow, that Moses said unto the people, Ye have sinned a great sin: and now I will go up unto the LORD; peradventure I shall make an atonement for your sin.
30
4Q22 · 38
ויהי ממוחר##ת#[ ויאומר] משה אל ה#ע##[ם אתם חטאתם ]חטאה גדו?לה ועתה אעלה אל־י[הוה] ׃
31
וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א הָעָ֤ם הַזֶּה֙ חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֔ה וַיַּֽעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י זָהָֽב׃
31
ὑπέστρεψεν δὲ Μωυσῆς πρὸς Κύριον καὶ εἶπεν Δέομαι, κύριε · ἡμάρτηκεν ὁ λαὸς οὗτος ἁμαρτίαν μεγάλην, καὶ ἐποίησαν ἑαυτοῖς θεοὺς χρυσοῦς ·
31
Reversúsque ad Dóminum, ait: Obsecro, peccávit pópulus iste peccátum máximum, fecerúntque sibi deos áureos: aut dimítte eis hanc noxam,
31
וישׁב משׁה אל־יהוה ויאמר הנה חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשׂו להם אלהי זהב
31
And Moses returned unto the LORD, and said, Oh, this people have sinned a great sin, and have made them gods of gold.
31
[not available]
32
וְעַתָּ֖ה אִם־תִּשָּׂ֣א חַטָּאתָ֑ם וְאִם־אַ֕יִן מְחֵ֣נִי נָ֔א מִֽסִּפְרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר כָּתָֽבְתָּ׃
32
καὶ νῦν εἰ μὲν ἀφεῖς αὐτοῖς τὴν ἁμαρτίαν αὐτῶν, ἄφες · εἰ δὲ μή, ἐξάλειψόν με ἐκ τῆς βίβλου σου ἧς ἔγραψας ·
32
aut si non facis, dele me de libro tuo quem scripsísti.
32
ועתה אם־תשׂא חטאתם שׂא ואם־אין מחני מספרך אשׁר כתבת
32
Yet now, if thou wilt forgive their sin—; and if not, blot me, I pray thee, out of thy book which thou hast written.
32
2Q2 · f10
ε ועתה אם־תשא] חט[את׳ם ואם־אין מח׳ני נא מספר׳ך] [אשר כתבתה ׃
33
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה מִ֚י אֲשֶׁ֣ר חָֽטָא לִ֔־י אֶמְחֶ֖נּוּ מִסִּפְרִֽי׃
33
καὶ εἶπεν Κύριος πρὸς Μωυσῆν Εἴ τις ἡμάρτηκεν, ἐξαλείψω αὐτοὺς ἐκ τῆς βίβλου μου.
33
Cui respóndit Dóminus: Qui peccáverit mihi, delébo eum de libro meo:
33
ויאמר יהוה אל־משׁה מי אשׁר חטא לי אמחנו מספרי
33
And the LORD said unto Moses, Whosoever hath sinned against me, him will I blot out of my book.
33
2Q2 · f10
ויואמ]ר יהוה[ אל מושה מי אשר חטא ל׳י אמח׳נו] [מספר׳י ׃
34
וְעַתָּ֞ה לֵ֣ךְ ׀ נְחֵ֣ה אֶת הָ־עָ֗ם אֶ֤ל אֲשֶׁר־דִּבַּ֨רְתִּי֙ לָ֔ךְ הִנֵּ֥ה מַלְאָכִ֖י יֵלֵ֣ךְ לְפָנֶ֑יךָ וּבְי֣וֹם פָּקְדִ֔י וּפָקַדְתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם חַטָּאתָֽם׃
34
σὺ δὲ βάδιζε κατάβηθι, καὶ ὁδήγησον τὸν λαὸν τοῦτον εἰς τὸν τόπον ὃν εἶπά σοι · ἰδοὺ ὁ ἄγγελός μου προπορεύεται πρὸ προσώπου σου · ᾗ δ᾽ ἂν ἡμέρᾳ ἐπισκέπτωμαι, ἐπάξω ἐπ᾽ αὐτοὺς τὴν ἁμαρτίαν αὐτῶν.
34
tu autem vade, et duc pópulum istum quo locútus sum tibi: ángelus meus præcédet te. Ego autem in die ultiónis visitábo et hoc peccátum eórum.
34
ועתה לך נחה את העם על אשׁר־דברתי לך והנה מלאכי ילך לפניך וביום פקודי ופקדתי עליהם חטאתם
34
Therefore now go, lead the people unto [the place] of which I have spoken unto thee: behold, mine Angel shall go before thee: nevertheless in the day when I visit I will visit their sin upon them.
34
2Q2 · f10
ועתה לך נח]ה## א[ת העם אל אשר־דברתי ל׳ך] ׃
35
וַיִּגֹּ֥ף יְהוָ֖ה אֶת הָ־עָ֑ם עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ אֶת הָ־עֵ֔גֶל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אַהֲרֹֽן׃ ס
35
καὶ ἐπάταξεν Κύριος τόν λαὸν περὶ τῆς ποιήσεως τοῦ μόσχου οὗ ἐποίησεν Ἀαρών.
35
Percússit ergo Dóminus pópulum pro reátu vítuli, quem fécerat Aaron.
35
ויגף יהוה את העם על אשׁר עשׂו את העגל אשׁר עשׂה אהרן
35
And the LORD plagued the people, because they made the calf, which Aaron made.
35
[not available]
