THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיְדַבֵּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ עֲלֵ֣ה מִזֶּ֔ה אַתָּ֣ה וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱלִ֖יתָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל הָ־אָ֗רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃
1
Καὶ εἶπεν Κύριος πρὸς Μωυσῆν Πορεύου ἀνάβηθι ἐντεῦθεν σὺ καὶ ὁ λαός σου, οὓς ἐξήγαγες ἐκ γῆς Αἰγύπτου, εἰς τὴν γῆν ἣν ὤμοσα τῷ Ἀβραὰμ καὶ Ἰσαὰκ καὶ Ἰακὼβ λέγων Τῷ σπέρματι ὑμῶν δώσω αὐτήν.
1
Locutúsque est Dóminus ad Móysen, dicens: Vade, ascénde de loco isto tu, et pópulus tuus quem eduxísti de terra Ægýpti, in terram quam iurávi Abraham, Isaac et Iacob, dicens: Sémini tuo dabo eam:
1
וידבר יהוה אל־משׁה לאמר לך עלה מזה אתה והעם אשׁר העלית מארץ מצרים אל הארץ אשׁר נשׁבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה
1
And the LORD said unto Moses, Depart, [and] go up hence, thou and the people which thou hast brought up out of the land of Egypt, unto the land which I sware unto Abraham, to Isaac, and to Jacob, saying, Unto thy seed will I give it:
1
[not available]
2
וְשָׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת הַֽ־כְּנַעֲנִי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃
2
καὶ συναποστελῶ τὸν ἄγγελόν μου πρὸ προσώπου σου, καὶ ἐκβαλεῖς τὸν Ἀμορραῖον καὶ χετταῖον καὶ Φερεζαῖον καὶ Γεργεσαῖον καὶ Εὑαῖον καὶ Ἰεβουσαῖον.
2
et mittam præcursórem tui ángelum, ut eíciam Chananǽum, et Amorrhǽum, et Hethǽum, et Pherezǽum, et Hevǽum, et Iebusǽum,
2
ושׁלחתי לפניך מלאך וגרשׁתי את הכנעני והאמרי והחתי והגרגשׁי והפרזי והחוי והיבוסי
2
And I will send an angel before thee; and I will drive out the Canaanite, the Amorite, and the Hittite, and the Perizzite, the Hivite, and the Jebusite:
2
[not available]
3
אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֨רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן אֲכֶלְ־ךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ׃
3
καὶ είσάξω σε εἰς γῆν ῥέουσαν γάλα καὶ μέλι · οὐ γὰρ μὴ συναναβῶ μετὰ σοῦ διὰ τὸ λαὸν σκληροτράχηλόν σε εἶναι, ἵνα μὴ ἐξαναλώσω σε ἐν τῇ ὁδῷ.
3
et intres in terram fluéntem lacte et melle. Non enim ascéndam tecum, quia pópulus duræ cervícis es: ne forte dispérdam te in via.
3
אל־ארץ זבת חלב ודבשׁ כי לא אעלה בקרבך כי עם־קשׁה־ערף אתה פן אכלך בדרך
3
Unto a land flowing with milk and honey: for I will not go up in the midst of thee; for thou [art] a stiffnecked people: lest I consume thee in the way.
3
[not available]
4
וַיִּשְׁמַ֣ע הָעָ֗ם אֶת הַ־דָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה וַיִּתְאַבָּ֑לוּ וְלֹא־שָׁ֛תוּ אִ֥ישׁ עֶדְי֖וֹ עָלָֽיו׃
4
καὶ ἀκούσας ὁ λαὸς τὸ ῥῆμα τὸ πονηρὸν τοῦτο κατεπένθησεν ἐν πενθικοῖς.
4
Audiénsque pópulus sermónem hunc péssimum, luxit: et nullus ex more indútus est cultu suo.
4
וישׁמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא־שׁתו אישׁ עדיו עליו
4
And when the people heard these evil tidings, they mourned: and no man did put on him his ornaments.
4
[not available]
5
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אַתֶּ֣ם עַם־קְשֵׁה־עֹ֔רֶף רֶ֧גַע אֶחָ֛ד אֶֽעֱלֶ֥ה בְקִרְבְּךָ֖ וְכִלִּיתִ֑יךָ וְעַתָּ֗ה הוֹרֵ֤ד עֶדְיְךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְאֵדְעָ֖ה מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂה לָּֽ־ךְ׃
5
καὶ εἶπεν Κύριος τοῖς υἱοῖς Ἰσραήλ Ὑμεῖς λαὸς σκληροτράχηλος · ὁρᾶτε μὴ πληγὴν ἄλλην ἐπάξω ἐγὼ ἐφ᾽ ὑμᾶς καὶ ἐξαναλώσω ὑμᾶς · νῦν οὖν ἀφέλεσθε τὰς στολὰς τῶν δοξῶν ὑμῶν καὶ τὸν κόσμον, καὶ δείξω σοι ἃ ποιήσω σοι.
5
Dixítque Dóminus ad Móysen: Lóquere fíliis Israel: Pópulus duræ cervícis es: semel ascéndam in médio tui, et delébo te. Iam nunc depóne ornátum tuum, ut sciam quid fáciam tibi.
5
ויאמר יהוה אל־משׁה אמר אל־בני־ישׂראל אתם עם־קשׁה־ערף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הוריד עדיך מעליך ואדעה מה אעשׂה לך
5
For the LORD had said unto Moses, Say unto the children of Israel, Ye [are] a stiffnecked people: I will come up into the midst of thee in a moment, and consume thee: therefore now put off thy ornaments from thee, that I may know what to do unto thee.
5
[not available]
6
וַיִּֽתְנַצְּל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת עֶדְיָ֖־ם מֵהַ֥ר חוֹרֵֽב׃
6
καὶ περιείλαντο οἱ υἱοὶ Ἰσραὴλ τὸν κόσμον αὐτῶν καὶ τὴν περιστολὴν ἀπὸ τοῦ ὄρους τοῦ Χωρήβ.
6
Deposuérunt ergo fílii Israel ornátum suum a monte Horeb.
6
ויתנצלו בני־ישׂראל את עדים מהר חורב
6
And the children of Israel stripped themselves of their ornaments by the mount Horeb.
6
[not available]
7
וּמֹשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת הָ־אֹ֜הֶל וְנָֽטָה ל֣־וֹ ׀ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן הַֽ־מַּחֲנֶ֔ה וְקָ֥רָא ל֖וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֙ כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ יְהוָ֔ה יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃
7
Καὶ λαβὼν Μωυσῆς τὴν σκηνὴν αὐτοῦ ἔπηξεν ἔξω τῆς παρεμβολῆς, μακρὰν ἀπὸ τῆς παρεμβολῆς, καὶ ἐκλήθη σκηνὴ μαρτυρίου · καὶ ἐγένετο, πᾶς ὁ ζητῶν Κύριον ἐξεπορεύετο εἰς τὴν σκηνὴν ἔξω τῆς παρεμβολῆς.
7
Móyses quoque tollens tabernáculum, teténdit extra castra procul, vocavítque nomen eius, Tabernáculum fœ́deris. Et omnis pópulus, qui habébat áliquam quæstiónem, egrediebátur ad tabernáculum fœ́deris, extra castra.
7
ומשׁה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחיק מן המחנה וקרא לו אהל מועד והיו כל מבקשׁי יהוה יצאו אל־אהל מועד אשׁר מחוץ למחנה
7
And Moses took the tabernacle, and pitched it without the camp, afar off from the camp, and called it the Tabernacle of the congregation. And it came to pass, [that] every one which sought the LORD went out unto the tabernacle of the congregation, which [was] without the camp.
7
[not available]
8
וְהָיָ֗ה כְּצֵ֤את מֹשֶׁה֙ אֶל הָ־אֹ֔הֶל יָק֨וּמוּ֙ כָּל הָ־עָ֔ם וְנִ֨צְּב֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֣תַח אָהֳל֑וֹ וְהִבִּ֨יטוּ֙ אַחֲרֵ֣י מֹשֶׁ֔ה עַד בֹּא֖־וֹ הָאֹֽהֱלָה׃
8
ἡνίκα δ᾽ ἂν εἰσεπορεύετο Μωσῆς εἰς τὴν σκηνὴν ἔξω τῆς παρεμβολῆς, ἱστήκει πᾶς ὁ λαὸς σκοπεύοντες ἕκαστος παρὰ τὰς θύρας τῆς σκηνῆς αὐτοῦ · καὶ κατενοοῦσαν ἀπιόντος Μωσῆ ἕως τοῦ εἰσελθεῖν αὐτὸν εἰς τὴν σκηνὴν.
8
Cumque egrederétur Móyses ad tabernáculum, surgébat univérsa plebs, et stabat unusquísque in óstio papiliónis sui, aspiciebántque tergum Móysi, donec ingrederétur tentórium.
8
והיה כצאת משׁה אל האהל יקומו כל העם ונצבו אישׁ פתח אהלו והביטו אחרי משׁה עד באו האהלה
8
And it came to pass, when Moses went out unto the tabernacle, [that] all the people rose up, and stood every man [at] his tent door, and looked after Moses, until he was gone into the tabernacle.
8
[not available]
9
וְהָיָ֗ה כְּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ הָאֹ֔הֱלָה יֵרֵד֙ עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן וְעָמַ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְדִבֶּ֖ר עִם־מֹשֶֽׁה׃
9
ὡς δ᾽ ἂν εἰσῆλθεν Μωσῆς εἰς τὴν σκηνήν, κατέβαινεν ὁ στύλος τῆς νεφέλης καὶ ἵστατο ἐπὶ τὴν θύραν τῆς σκηνῆς, καὶ ἐλάλει Μωσῇ ·
9
Ingrésso autem illo tabernáculum fœ́deris, descendébat colúmna nubis, et stabat ad óstium, loquebatúrque cum Móyse,
9
והיה כבוא משׁה האהל ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם־משׁה
9
And it came to pass, as Moses entered into the tabernacle, the cloudy pillar descended, and stood [at] the door of the tabernacle, and [the LORD] talked with Moses.
9
[not available]
10
וְרָאָ֤ה כָל הָ־עָם֙ אֶת־עַמּ֣וּד הֶֽעָנָ֔ן עֹמֵ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וְקָ֤ם כָּל הָ־עָם֙ וְהִֽשְׁתַּחֲוּ֔וּ אִ֖ישׁ פֶּ֥תַח אָהֳלֽוֹ׃
10
καὶ ἑώρα πᾶς ὁ λαὸς τὸν στύλον τῆς νεφέλης ἑστῶτα ἐπὶ τῆς θύρας τῆς σκηνῆς · καὶ στάντες πᾶς ὁ λαὸς προσεκύνησαν ἕκαστος ἀπὸ τῆς θύρας τῆς σκηνῆς αὐτοῦ.
10
cernéntibus univérsis quod colúmna nubis staret ad óstium tabernáculi. Stabántque ipsi, et adorábant per fores tabernaculórum suórum.
10
וראו כל העם את־עמוד הענן עמד פתח האהל וקמו כל העם והשׁתחוו אישׁ פתח אהלו
10
And all the people saw the cloudy pillar stand [at] the tabernacle door: and all the people rose up and worshipped, every man [in] his tent door.
10
[not available]
11
וְדִבֶּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים כַּאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר אִ֖ישׁ אֶל רֵעֵ֑־הוּ וְשָׁב֙ אֶל הַֽ־מַּחֲנֶ֔ה וּמְשָׁ֨רְת֜וֹ יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן־נוּן֙ נַ֔עַר לֹ֥א יָמִ֖ישׁ מִתּ֥וֹךְ הָאֹֽהֶל׃ ס
11
καὶ ἐλάλησεν Κύριος πρὸς Μωυσῆν ἐνώπιος ἐνωπίῳ, ὡς εἴ τις λαλήσει πρὸς τὸν ἑαυτοῦ φίλον · καὶ ἀπελύετο εἰς τὴν παρεμβολήν · ὁ δὲ θεράπων Ἰησοῦς υἱὸς Ναυὴ νέος οὐκ ἐξεπορεύετο ἐκ τῆς σκηνῆς.
11
Loquebátur autem Dóminus ad Móysen fácie ad fáciem, sicut solet loqui homo ad amícum suum. Cumque ille reverterétur in castra, miníster eius Iósue fílius Nun, puer, non recedébat de tabernáculo.
11
ודבר יהוה אל־משׁה פנים אל־פנים כאשׁר ידבר אישׁ אל רעהו ושׁב אל המחנה ומשׁרתו יהושׁע בן־נון נער לא ימושׁ מתוך האהל
11
And the LORD spake unto Moses face to face, as a man speaketh unto his friend. And he turned again into the camp: but his servant Joshua, the son of Nun, a young man, departed not out of the tabernacle.
11
[not available]
12
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־יְהוָ֗ה רְ֠אֵה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת הָ־עָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֨רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃
12
Καὶ εἶπεν Μωυσῆς πρὸς Κύριον Ἰδοὺ σύ μοι λέγεις Ἀνάγαγε τὸν λαὸν τοῦτον · σὺ δὲ οὐκ ἐδήλωσάς μοι ὃν συναποστελεῖς μετ᾽ ἐμοῦ · σὺ δέ μοι εἶπας Οἶδά σε παρὰ πάντας, καὶ χάριν ἔχεις παρ᾽ ἐμοί.
12
Dixit autem Móyses ad Dóminum: Prǽcipis ut edúcam pópulum istum: et non índicas mihi quem missúrus es mecum, præsértim cum díxeris: Novi te ex nómine, et invenísti grátiam coram me.
12
ויאמר משׁה אל־יהוה ראה אתה אמר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשׁר־תשׁלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשׁם וגם־מצאת חן בעיני
12
And Moses said unto the LORD, See, thou sayest unto me, Bring up this people: and thou hast not let me know whom thou wilt send with me. Yet thou hast said, I know thee by name, and thou hast also found grace in my sight.
12
4Q22 · 39
[בשם וג]ם#־מ#צ##[את חן בעינ׳י ׃
13
וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת דְּרָכֶ֔־ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה׃
13
εἰ οὖν εὕρηκα χάριν ἐναντίον σου, ἐμφάνισόν μοι σεαυτόν · γνωστῶς ἴδω σε, ὅπως ἂν ὦ εὑρηκὼς χάριν ἐναντίον σου, καὶ ἵνα γνῶ ὅτι λαός σου τὸ ἔθνος τὸ μέγα τοῦτο.
13
Si ergo invéni grátiam in conspéctu tuo, osténde mihi fáciem tuam, ut sciam te, et invéniam grátiam ante óculos tuos: réspice pópulum tuum gentem hanc.
13
ועתה אם־נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא־חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה
13
Now therefore, I pray thee, if I have found grace in thy sight, shew me now thy way, that I may know thee, that I may find grace in thy sight: and consider that this nation [is] thy people.
13
4Q22 · 39
ועתה אם־נא מצאתי חן בעיני׳ך] [הוד]יע׳ני נא[ את דרכ׳ך ואדע׳ך למען אמצא־חן בעיני׳ך וראה] כי עמ׳ך ה#ג#?[וי הזה ׃
14
וַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ׃
14
καὶ λέγει Αὐτὸς προπορεύσομαί σου καὶ καταπαύσω σε.
14
Dixítque Dóminus: Fácies mea præcédet te, et réquiem dabo tibi.
14
ויאמר פני ילכו והנחתי לך
14
And he said, My presence shall go [with thee], and I will give thee rest.
14
4Q22 · 39
ויאמר פנ׳י ילכו והנחתי ל׳ך ׃
15
וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֨יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל תַּעֲלֵ֖־נוּ מִזֶּֽה׃
15
καὶ λέγει πρὸς αὐτόν Εἰ μὴ αὐτὸς σὺ πορεύῃ, μή με ἀναγάγῃς ἐντεῦθεν.
15
Et ait Móyses: Si non tu ipse præcédas, ne edúcas nos de loco isto.
15
ויאמר אליו אם־אין פניך הלכים אל תעלני מזה
15
And he said unto him, If thy presence go not [with me], carry us not up hence.
15
4Q22 · 39
ויאמר] אלי׳ו אם־א#[ין פני׳ך הלכים אל תעל׳נו מזה ׃ ε ׃
16
וּבַמֶּ֣ה ׀ יִוָּדַ֣ע אֵפ֗וֹא כִּֽי־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֨יךָ֙ אֲנִ֣י וְעַמֶּ֔ךָ הֲל֖וֹא בְּלֶכְתְּךָ֣ עִמָּ֑נוּ וְנִפְלֵ֨ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ֔ מִכָּ֨ל הָ־עָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ פ
16
καὶ πῶς γνωστὸν ἔσται ἀληθῶς ὅτι εὕρηκα χάριν παρὰ σοί, ἐγώ τε καὶ ὁ λαός σου, ἀλλ᾽ ἢ συμπορευομένου σου μεθ᾽ ἡμῶν? καὶ ἐνδοξασθήσομαι ἐγώ τε καὶ ὁ λαός σου παρὰ πάντα τὰ ἔθνη ὅσα ἐπὶ τῆς γῆς ἐστίν.
16
In quo enim scire potérimus ego et pópulus tuus invenísse nos grátiam in conspéctu tuo, nisi ambuláveris nobíscum, ut glorificémur ab ómnibus pópulis qui hábitant super terram?
16
ובמה יודע אפוא כי־מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלאנו אני ועמך מכל העם אשׁר על־פני האדמה
16
For wherein shall it be known here that I and thy people have found grace in thy sight? [is it] not in that thou goest with us? so shall we be separated, I and thy people, from all the people that [are] upon the face of the earth.
16
4Q22 · 40
[כי־מצאתי חן בעיני׳ך אני ועמ׳ך הל]וא##[ בלכת׳ך עמ׳נו] ונפלינו [אנ]י ועמ׳ך [מכל העם אשר על־פני הא]ד##מ#ה##[ ׃
17
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה גַּ֣ם אֶת הַ־דָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֶֽעֱשֶׂ֑ה כִּֽי־מָצָ֤אתָ חֵן֙ בְּעֵינַ֔י וָאֵדָעֲךָ֖ בְּשֵֽׁם׃
17
Καὶ εἶπεν Κύριος πρὸς Μωυσῆν Καὶ τοῦτόν σοι τὸν λόγον ὃν εἴρηκας ποιήσω · εὕρηκας γὰρ χάριν ἐναντίον μου, καὶ οἶδά σε παρὰ πάντας.
17
Dixit autem Dóminus ad Móysen: Et verbum istud, quod locútus es, fáciam: invenísti enim grátiam coram me, et teípsum novi ex nómine.
17
ויאמר יהוה אל־משׁה גם את הדבר הזה אשׁר דברת אעשׂה כי־מצאת חן בעיני ואדעך בשׁם
17
And the LORD said unto Moses, I will do this thing also that thou hast spoken: for thou hast found grace in my sight, and I know thee by name.
17
4Q22 · 40
]ו[יאו]מ#ר י[הוה אל־משה] ג?ם# את ה#ד##[בר ה]זה אש[ר דבר]ת אעש##[ה כי]־[מצאת חן בעינ׳י ואדע]׳ך# בשם ׃
18
וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת כְּבֹדֶֽ־ךָ׃
18
καὶ λέγει Ἐμφάνισόν μοι σεαυτόν.
18
Qui ait: Osténde mihi glóriam tuam.
18
ויאמר הראני נא את כבודך
18
And he said, I beseech thee, shew me thy glory.
18
4Q22 · 40
וי[א]ומר הרא׳ני[ נא את כבד׳ך ׃
19
וַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַעֲבִ֤יר כָּל טוּבִ־י֙ עַל פָּנֶ֔י־ךָ וְקָרָ֧אתִֽי בְשֵׁ֛ם יְהוָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם׃
19
καὶ εἶπεν Ἐγὼ παρελεύσομαι πρότερός σου τῇ δόξῃ μου, καὶ λαλήσω ἐπὶ τῷ ὀνόματί μου Κύριος ἐναντίον σου · καὶ ἐλεήσω ὃν ἂν ἐλεῶ, καὶ οἰκτειρήσω ὃν ἂν οἰκτείρω.
19
Respóndit: Ego osténdam omne bonum tibi, et vocábo in nómine Dómini coram te: et miserébor cui volúero, et clemens ero in quem mihi placúerit.
19
ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשׁם יהוה לפניך וחנתי את־אשׁר אחן ורחמתי את־אשׁר ארחם
19
And he said, I will make all my goodness pass before thee, and I will proclaim the name of the LORD before thee; and will be gracious to whom I will be gracious, and will shew mercy on whom I will shew mercy.
19
4Q22 · 40
[ויאמר ε ] # טוב׳י[ על פני׳ך וקראתי בשם יהוה] ל##פ#נ?י׳[ך וחנתי את־אשר ]א##[חן ורחמתי את־אשר ארחם ׃
20
וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת פָּנָ֑־י כִּ֛י לֹֽא יִרְאַ֥־נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי׃
20
καὶ εἶπεν Οὐ δυνήσῃ ἰδεῖν μου τὸ πρόσωπον · οὐ γὰρ μὴ ἴδῃ ἄνθρωπος τὸ πρόσωπόν μου καὶ ζήσεται.
20
Rursúmque ait: Non póteris vidére fáciem meam: non enim vidébit me homo, et vivet.
20
ויאמר לא תוכל לראות פני כי לא יראני האדם וחי
20
And he said, Thou canst not see my face: for there shall no man see me, and live.
20
4Q22 · 40
ויאומר[ לא תוכל לראת את פנ׳י כי לא ירא׳ני האדם וחי ׃
21
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הִנֵּ֥ה מָק֖וֹם אִתִּ֑י וְנִצַּבְתָּ֖ עַל הַ־צּֽוּר׃
21
καὶ εἶπεν Κύριος Ἰδοὺ τόπος παρ᾽ ἐμοί, στήσῃ ἐπὶ τῆς πέτρας ·
21
Et íterum: Ecce, inquit, est locus apud me, et stabis supra petram.
21
ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על הצור
21
And the LORD said, Behold, [there is] a place by me, and thou shalt stand upon a rock:
21
4Q22 · 40
[ויאמר יהוה הנה מקום את׳י ונצבת על ה]צור ׃
22
וְהָיָה֙ בַּעֲבֹ֣ר כְּבֹדִ֔י וְשַׂמְתִּ֖יךָ בְּנִקְרַ֣ת הַצּ֑וּר וְשַׂכֹּתִ֥י כַפִּ֛י עָלֶ֖יךָ עַד עָבְרִֽ־י׃
22
ἡνίκα δ᾽ ἂν παρέλθῃ μου ἡ δόξα, καὶ θήσω σε εἰς ὀπὴν τῆς πέτρας, καὶ σκεπάσω τῇ χειρί μου ἐπὶ σὲ ἕως ἂν παρέλθω ·
22
Cumque transíbit glória mea, ponam te in forámine petræ, et prótegam déxtera mea, donec tránseam:
22
והיה בעבר כבודי ושׂמתיך בנקירות הצור ושׂכתי כפי עליך עד עברי
22
And it shall come to pass, while my glory passeth by, that I will put thee in a clift of the rock, and will cover thee with my hand while I pass by:
22
4Q22 · 40
ו#?ה##יה##[ בעבר] [כבד׳י ושמתי׳ך בנקרת הצור ושכתי כ]פ##׳י#? עלי׳ך עד [עבר׳י ׃
23
וַהֲסִרֹתִי֙ אֶת כַּפִּ֔־י וְרָאִ֖יתָ אֶת אֲחֹרָ֑־י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵרָאֽוּ׃ ס
23
καὶ ἀφελῶ τὴν χεῖρα, καὶ τότε ὄψῃ τὰ ὀπίσω μου, τὸ δὲ πρόσωπόν μου οὐκ ὀφθήσεταί σοι.
23
tollámque manum meam, et vidébis posterióra mea: fáciem autem meam vidére non póteris.
23
והסרתי כפי וראית את אחרי ופני לא יראו
23
And I will take away mine hand, and thou shalt see my back parts: but my face shall not be seen.
23
4Q22 · 40
[והסרתי את כפ׳י וראית את אחר׳י ופנ׳י לא ]יראו ׃
