Exodus 34

Hebrew (WLC)

⋮⋮

Greek (LXX)

⋮⋮

Latin (Vulgate)

⋮⋮

Samaritan (SP)

⋮⋮

English (KJV)

⋮⋮

Qumran (DSS)

⋮⋮

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה פְּסָל לְ־ךָ֛ שְׁנֵֽי־לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִאשֹׁנִ֑ים וְכָתַבְתִּי֙ עַל הַ־לֻּחֹ֔ת אֶת הַ־דְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל הַ־לֻּחֹ֥ת הָרִאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שִׁבַּֽרְתָּ׃

Καὶ εἶπεν Κύριος πρὸς Μωυσῆν Λάξευσον σεαυτῷ δύο πλάκας λιθίνας καθὼς καὶ αἱ πρῶται, καὶ ἀνάβηθι πρὸς μὲ εἰς τὸ ὄρος, καὶ γράψω ἐπὶ τῶν πλακῶν τὰ ῥήματα ἃ ἦν ἐν ταῖς πλαξὶν ταῖς πρώταις αἷς συνέτριψας.

Ac deínceps: Præcíde, ait tibi duas tábulas lapídeas instar priórum, et scribam super eas verba, quæ habuérunt tábulæ, quas fregísti.

ויאמר יהוה אל־משׁה פסל לך שׁני לוחת אבנים כראישׁונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשׁר היו על הלוחות הראישׁונים אשׁר שׁברת

And the LORD said unto Moses, Hew thee two tables of stone like unto the first: and I will write upon [these] tables the words that were in the first tables, which thou brakest.

4Q22 · 40

ו[יאומר יהוה אל־משה פסל ל׳ך ]ש#נ?י?[־לחת אבנים ]כ#ראשנים [וכתבתי] [על הלחת את הדב]רים אש[ר היו על הלו]ח##ו?ת אשר ש[ברת ׃

וֶהְיֵ֥ה נָכ֖וֹן לַבֹּ֑קֶר וְעָלִ֤יתָ בַבֹּ֨קֶר֙ אֶל־הַ֣ר סִינַ֔י וְנִצַּבְתָּ֥ לִ֛י שָׁ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָהָֽר׃

καὶ γίνου ἕτοιμος εἰς τὸ πρωί, καὶ ἀναβήσῃ ἐπὶ τὸ ὄρος τὸ Σινά, καὶ στήσῃ μοι ἐκεῖ ἐπ᾽ ἄκρου τοῦ ὄρους.

Esto parátus mane, ut ascéndas statim in montem Sínai, stabísque mecum super vérticem montis.

והוי נכון לבקר ועלית בבקר אל־הר סיני ונצבת לי שׁם על־ראשׁ ההר

And be ready in the morning, and come up in the morning unto mount Sinai, and present thyself there to me in the top of the mount.

4Q22 · 40

[והיה נכון לבקר ועלי]ת בבוקר [אל־הר סיני ונצבת ל׳י] [שם על־ראש ההר ׃

וְאִישׁ֙ לֹֽא־יַעֲלֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְגַם־אִ֥ישׁ אַל־יֵרָ֖א בְּכָל הָ־הָ֑ר גַּם הַ־צֹּ֤אן וְהַבָּקָר֙ אַל־יִרְע֔וּ אֶל־מ֖וּל הָהָ֥ר הַהֽוּא׃

καὶ μηδεὶς ἀναβήτω μετὰ σοῦ μηδὲ ὀφθήτω ἐν παντὶ τῷ ὄρει · καὶ τὰ πρόβατα καὶ αἱ βόες μὴ νεμέσθωσαν πλησίον τοῦ ὄρους ἐκείνου.

Nullus ascéndat tecum, nec videátur quíspiam per totum montem: boves quoque et oves non pascántur ecóntra.

ואישׁ לא־יעלה עמך וגם־אישׁ אל יראה בכל ההר וגם צאן ובקר אל־ירעו אל־מול ההר ההוא

And no man shall come up with thee, neither let any man be seen throughout all the mount; neither let the flocks nor herds feed before that mount.

4Q22 · 40

ואיש לא]־יעלה[ עמ׳ך וגם־איש אל־ירא] ׃

וַיִּפְסֹ֡ל שְׁנֵֽי־לֻחֹ֨ת אֲבָנִ֜ים כָּרִאשֹׁנִ֗ים וַיַּשְׁכֵּ֨ם מֹשֶׁ֤ה בַבֹּ֨קֶר֙ וַיַּ֨עַל֙ אֶל־הַ֣ר סִינַ֔י כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ שְׁנֵ֖י לֻחֹ֥ת אֲבָנִֽים׃

καὶ ἐλάξευσεν δύο πλάκας λιθίνας καθάπερ καὶ αἱ πρῶται · καὶ ὀρθρίσας Μωυσῆς ἀνέβη εἰς τὸ ὄρος τὸ Σινά, καθότι συνέταξεν αὐτῷ Κύριος · καὶ ἔλαβεν Μωυσῆς τὰς δύο πλάκας τὰς λιθίνας.

Excídit ergo duas tábulas lapídeas, quales ántea fúerant: et de nocte consúrgens ascéndit in montem Sínai, sicut præcéperat ei Dóminus, portans secum tábulas.

ויפסל משׁה שׁני לוחת אבנים כראישׁונים וישׁכם בבקר ויעל אל־הר סיני כאשׁר צוה יהוה אתו ויקח בידו שׁני לוחת אבנים

And he hewed two tables of stone like unto the first; and Moses rose up early in the morning, and went up unto mount Sinai, as the LORD had commanded him, and took in his hand the two tables of stone.

[not available]

וַיֵּ֤רֶד יְהוָה֙ בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם יְהוָֽה׃

καὶ κατέβη Κύριος ἐν νεφέλῃ καὶ παρέστη αὐτῷ ἐκεῖ, καὶ ἐκάλεσεν τῷ ὀνόματι Κυρίου.

Cumque descendísset Dóminus per nubem, stetit Móyses cum eo, ínvocans nomen Dómini.

וירד יהוה בענן ויתיצב עמו שׁם ויקרא בשׁם יהוה

And the LORD descended in the cloud, and stood with him there, and proclaimed the name of the LORD.

[not available]

וַיַּעֲבֹ֨ר יְהוָ֥ה ׀ עַל פָּנָי־ו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהוָ֣ה ׀ יְהוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת ׀

καὶ παρῆλθεν Κύριος πρὸ προσώπου αὐτοῦ, καὶ ἐκάλεσεν κύριος ὁ θεὸς οἰκτείρμων καὶ ἐλεήμων, μακρόθυμος καὶ πολυέλεος καὶ ἀληθινός,

Quo transeúnte coram eo, ait: Dominátor Dómine Deus, miséricors et clemens, pátiens et multæ miseratiónis, ac verax,

ויעבר יהוה על פניו ויקרא יהוה יהוה אל רחום וחנון ארך אפים ורב־חסד ואמת

And the LORD passed by before him, and proclaimed, The LORD, The LORD God, merciful and gracious, longsuffering, and abundant in goodness and truth,

[not available]

נֹצֵ֥ר חֶ֨סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד ׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃

καὶ δικαιοσύνην διατηρῶν καὶ ἔλεος εἰς χιλιάδας, ἀφαιρῶν ἀνομίας καὶ ἀδικίας καὶ ἁμαρτίας, καὶ οὐ καθαριεῖ τὸν ἔνοχον, ἐπάγων ἀνομίας πατέρων ἐπὶ τέκνα καὶ ἐπὶ τέκνα τέκνων ἐπὶ τρίτην καὶ τετάρτην γενεάν.

qui custódis misericórdiam in míllia: qui aufers iniquitátem, et scélera, atque peccáta, nullúsque apud te per se ínnocens est: qui reddis iniquitátem patrum fíliis, ac nepótibus in tértiam et quartam progéniem.

נצר חסד לאלפים נשׂא עון ופשׁע וחטאה ונקה לו ינקה פקד עון אבות על־בנים ועל־בני בנים על שׁלישׁים ועל רביעים

Keeping mercy for thousands, forgiving iniquity and transgression and sin, and that will by no means clear [the guilty]; visiting the iniquity of the fathers upon the children, and upon the children ’s children, unto the third and to the fourth [generation].

[not available]

וַיְמַהֵ֖ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּקֹּ֥ד אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃

καὶ σπεύσας Μωσῆς κύψας ἐπὶ τὴν γῆν προσεκύνησεν,

Festinúsque Móyses, curvátus est pronus in terram, et adórans

וימהר משׁה ויקד ארצה וישׁתחוי

And Moses made haste, and bowed his head toward the earth, and worshipped.

[not available]

וַיֹּ֡אמֶר אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֨יךָ֙ אֲדֹנָ֔י יֵֽלֶךְ־נָ֥א אֲדֹנָ֖י בְּקִרְבֵּ֑נוּ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֨רֶף֙ ה֔וּא וְסָלַחְתָּ֛ לַעֲוֺנֵ֥נוּ וּלְחַטָּאתֵ֖נוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ׃

καὶ εἶπεν Εἰ εὕρηκα χάριν ἐνώπιόν σου, συνπορευθήτω ὁ κύριός μου μεθ᾽ ἡμῶν · ὁ λαὸς γὰρ σκληροτράχηλός ἐστιν, καὶ ἀφελεῖς σὺ τὰς ἁμαρτίας ἡμῶν καὶ τὰς ἀνομίας ἡμῶν, καὶ ἐσόμεθα σοί.

ait: Si invéni grátiam in conspéctu tuo Dómine, óbsecro ut gradiáris nobíscum ( pópulus enim duræ cervícis est ), et áuferas iniquitátes nostras atque peccáta, nosque possídeas.

ויאמר אם־נא מצאתי חן בעיניך אדני ילך־נא אדני בקרבנו כי עם־קשׁה־ערף הוא וסלחת לעוננו ולחטאתינו ונחלתנו

And he said, If now I have found grace in thy sight, O Lord, let my Lord, I pray thee, go among us; for it [is] a stiffnecked people; and pardon our iniquity and our sin, and take us for thine inheritance.

[not available]

וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֮ כֹּרֵ֣ת בְּרִית֒ נֶ֤גֶד כָּֽל עַמְּ־ךָ֙ אֶעֱשֶׂ֣ה נִפְלָאֹ֔ת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־נִבְרְא֥וּ בְכָל הָ־אָ֖רֶץ וּבְכָל הַ־גּוֹיִ֑ם וְרָאָ֣ה כָל הָ֠־עָם אֲשֶׁר־אַתָּ֨ה בְקִרְבּ֜וֹ אֶת־מַעֲשֵׂ֤ה יְהוָה֙ כִּֽי־נוֹרָ֣א ה֔וּא אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֥ה עִמָּֽךְ׃

καὶ εἶπεν Κύριος πρός Μωυσῆν Ἰδοὺ ἐγὼ τίθημί σοι διαθήκην ἐνώπιον παντὸς τοῦ λαοῦ σοῦ · ποιήσω ἔνδοξα ἃ οὐ γέγονεν ἐν πάσῃ τῇ γῇ καὶ ἐν παντὶ ἔθνει · καὶ ὄψεται πᾶς ὁ λαός, ἐν οἷς εἶ σύ, τὰ ἔργα Κυρίου, ὅτι θαυμαστά ἐστιν ἃ ἐγὼ ποιήσω σοι.

Respóndit Dóminus: Ego iníbo pactum vidéntibus cunctis, signa fáciam quæ numquam visa sunt super terram, nec in ullis géntibus: ut cernat pópulus iste, in cuius es médio, opus Dómini terríbile quod factúrus sum.

ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשׂה נפלאות אשׁר לא־נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשׁר־אתה בקרבו את־מעשׂה יהוה כי־נורא הוא אשׁר אני עשׂה עמך

And he said, Behold, I make a covenant: before all thy people I will do marvels, such as have not been done in all the earth, nor in any nation: and all the people among which thou [art] shall see the work of the LORD: for it [is] a terrible thing that I will do with thee.

2Q3 · f8

[וי]ו#?א##מ##[ר י]הוה א#[ל מושה הנה אנוכי כורת ברית] [נגד ]כול עמ׳כה א#[עשה נפלאת אשר לוא נבראו] [בכו]ל הארץ ו#?ב#[כול הגוים וראה כול העם אשר]־[את]ה## בקרב׳[ו את־מעשה יהוה כי־נורא הוא] [אשר ]אנ?ו?כ#[י עושה עמ׳כה ε ׃

שְׁמָ֨ר לְ־ךָ֔ אֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוְּךָ֣ הַיּ֑וֹם הִנְנִ֧י גֹרֵ֣שׁ מִפָּנֶ֗יךָ אֶת הָ־אֱמֹרִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י וְהַחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃

πρόσεχε σὺ πάντα ὅσα ἐγὼ ἐντέλλομαί σοι · ἰδοὺ ἐκβάλλω πρὸ προσώπου ὑμῶν τὸν Ἀμορραῖον καὶ Χαναναῖον καὶ Φερεζαῖον καὶ Χετταῖον καὶ Εὑαῖον καὶ Γεργεσαῖον καὶ Ἰεβουσαῖον ·

Obsérva cuncta quæ hódie mando tibi: ego ipse eíciam ante fáciem tuam Amorrhǽum, et Chananǽum, et Hethǽum, Pherezǽum quoque, et Hevǽum, et Iebusǽum.

שׁמור לך את אשׁר אנכי מצוך היום הנני גרשׁ מפניך את הכנעני והאמרי והחתי והגרגשׁי והפרזי והחוי והיבוסי

Observe thou that which I command thee this day: behold, I drive out before thee the Amorite, and the Canaanite, and the Hittite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite.

4Q22 · 40

[שמר ל׳ך את אשר אנכי מצו]׳ך היום [הנ׳ני גרש מפני׳ך] [את האמרי והכנעני] והגרג[שי והחתי והפרזי והחוי והיבוסי ׃

הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ פֶּן־תִּכְרֹ֤ת בְּרִית֙ לְיוֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה בָּ֣א עָלֶ֑יהָ פֶּן־יִהְיֶ֥ה לְמוֹקֵ֖שׁ בְּקִרְבֶּֽךָ׃

πρόσεχε σεαυτῷ μή ποτε θῇς διαθήκην τοῖς ἐνκαθημένοις ἐπὶ τῆς γῆς εἰς ἣν εἰσπορεύῃ εἰς αὐτήν, μή σοι γένηται πρόσκομμα ἐν ὑμῖν.

Cave ne unquam cum habitatóribus terræ illíus iungas amicítias, quæ sint tibi in ruínam:

השׁמר לך פן־תכרת ברית ליושׁב הארץ אשׁר אתה בא עליו פן־יהיה למוקשׁ בקרבך

Take heed to thyself, lest thou make a covenant with the inhabitants of the land whither thou goest, lest it be for a snare in the midst of thee:

4Q22 · 40

[השמר ל׳ך פן־תכרת ברית ]ל[יושב הארץ אשר אתה בא עלי׳ה] [פן־יהיה ]למ#ו#?ק##ש [בקרב׳ך ׃

כִּ֤י אֶת מִזְבְּחֹתָ־ם֙ תִּתֹּצ֔וּן וְאֶת מַצֵּבֹתָ֖־ם תְּשַׁבֵּר֑וּן וְאֶת אֲשֵׁרָ֖י־ו תִּכְרֹתֽוּן׃

τοὺς βωμοὺς αὐτῶν καθελεῖτε, καὶ τὰς στήλας αὐτῶν συντρίψετε, καὶ τὰ ἄλση αὐτῶν ἐκκόψετε, καὶ τὰ γλυπτὰ τῶν θεῶν αὐτῶν κατακαύσετε ἐν πυρί.

sed aras eórum déstrue, confrínge státuas, lucósque succíde:

כי את מזבחתיהם תתצון ומצבתיהם תשׁברון ואשׁריהם תכרתון

But ye shall destroy their altars, break their images, and cut down their groves:

4Q22 · 40

כי את מזבחת׳ם תתצו ואת] [מצבת׳ם תשברו׳ן ]ואשרי׳ו[ תכרתו׳ן ׃ ε ε ׃

כִּ֛י לֹ֥א תִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה לְאֵ֣ל אַחֵ֑ר כִּ֤י יְהוָה֙ קַנָּ֣א שְׁמ֔וֹ אֵ֥ל קַנָּ֖א הֽוּא׃

οὐ γὰρ μὴ προσκυνήσητε θεοῖς ἑτέροις · ὁ γὰρ Κύριος ὁ θεὸς ζηλωτὸν ὄνομα, θεὸς ζηλωτής ἐστιν.

noli adoráre deum aliénum. Dóminus zelótes nomen eius: Deus est æmulátor.

כי לא תשׁתחוי לאל אחר כי יהוה קנא שׁמו אל קנא הוא

For thou shalt worship no other god: for the LORD, whose name [is] Jealous, [is] a jealous God:

[not available]

פֶּן־תִּכְרֹ֥ת בְּרִ֖ית לְיוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וְזָנ֣וּ ׀ אַחֲרֵ֣י אֱלֹֽהֵיהֶ֗ם וְזָבְחוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְקָרָ֣א לְךָ֔ וְאָכַלְתָּ֖ מִזִּבְחֽוֹ׃

μή ποτε θῇς διαθῆκεν τοῖς ἐνκαθημένοις πρὸς ἀλλοφύλους ἐπὶ τῆς γῆς, ἐκπορνεύσωσιν ὀπίσω τῶν θεῶν αὐτῶν, καὶ θύσωσι τοῖς θεοῖς αὐτῶν, καὶ καλέσωσίν σε καὶ φάγῃς τῶν θυμάτων αὐτῶν,

Ne íneas pactum cum homínibus illárum regiónum: ne, cum fornicáti fúerint cum diis suis, et adoráverint simulácra eórum, vocet te quíspiam ut cómedas de immolátis.

פן־תכרת ברית ליושׁב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו

Lest thou make a covenant with the inhabitants of the land, and they go a whoring after their gods, and do sacrifice unto their gods, and [one] call thee, and thou eat of his sacrifice;

4Q22 · 41

[וזנו אחרי אלהי׳הם וזבח]ו? לאלה##[י׳הם וקרא ל׳ך ואכלת מזבח׳ו ׃

וְלָקַחְתָּ֥ מִבְּנֹתָ֖יו לְבָנֶ֑יךָ וְזָנ֣וּ בְנֹתָ֗יו אַחֲרֵי֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ן וְהִזְנוּ֙ אֶת בָּנֶ֔י־ךָ אַחֲרֵ֖י אֱלֹהֵיהֶֽן׃

καὶ λάβῃς τῶν θυγατέρων αὐτῶν τοῖς υἱοῖς σου, καὶ τῶν θυγατέρων σου δῷς τοῖς υἱοῖς αὐτῶν, καὶ ἐκπορνεύσωσιν αἱ θυγατέρες σου ὀπίσω τῶν θεῶν αὐτῶν, καὶ ἐκπορνεύσωσιν οἱ υἱοί σου ὀπίσω τῶν θεῶν αὐτῶν.

Nec uxórem de filiábus eórum accípies fíliis tuis: ne, postquam ipsæ fúerint fornicátæ, fornicári fáciant et fílios tuos in deos suos.

ולקחת מבנתיו לבניך וזנו בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן

And thou take of their daughters unto thy sons, and their daughters go a whoring after their gods, and make thy sons go a whoring after their gods.

4Q22 · 41

[ולקחת מבנתי׳ו לבני׳ך וזנו בנתי׳ו אחרי אלהי׳הן לב]ני׳ך והזנ#?ו את בני׳[ך אחרי] [אלהי׳הן ׃

אֱלֹהֵ֥י מַסֵּכָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֶׂה לָּֽ־ךְ׃

καὶ θεοὺς χωνευτοὺς οὐ ποιήσεις σεαυτῷ.

Deos conflátiles non fácies tibi.

אלהי מסכה לא תעשׂה לך

Thou shalt make thee no molten gods.

4Q22 · 41

אלהי מסכה ]לא# ת##ע##ש##[ה ]ל׳[ך ׃

אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֮ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֨ת יָמִ֜ים תֹּאכַ֤ל מַצּוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ךָ לְמוֹעֵ֖ד חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֑יב כִּ֚י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב יָצָ֖אתָ מִמִּצְרָֽיִם׃

καὶ τὴν ἑορτὴν τῶν ἀζύμων φυλάξῃ · ἑπτὰ ἡμέρας φάγῃ ἄζυμα, καθάπερ ἐντέταλμαί σοι, εἰς τὸν καιρὸν ἐν μηνὶ τῶν νέων · ἐν γὰρ μηνὶ τῶν νέων ἐξῆλθες ἐξ Αἰγύπτου.

Solemnitátem azymórum custódies. Septem diébus vescéris ázymis, sicut præcépi tibi, in témpore mensis novórum: mense enim verni témporis egréssus es de Ægýpto.

את־חג המצות תשׁמר שׁבעת ימים תאכל מצות כאשׁר צויתיך למועד חדשׁ האביב כי בו יצאת ממצרים

The feast of unleavened bread shalt thou keep. Seven days thou shalt eat unleavened bread, as I commanded thee, in the time of the month Abib: for in the month Abib thou camest out from Egypt.

4Q22 · 41

את־חג המצות תשמר] [שבעת ימים תאכל מצות אשר ]צוית#י׳ך#[ למועד חדש האביב כי] ׃

כָּל־פֶּ֥טֶר רֶ֖חֶם לִ֑י וְכָֽל מִקְנְ־ךָ֙ תִּזָּכָ֔ר פֶּ֖טֶר שׁ֥וֹר וָשֶֽׂה׃

πᾶν διανοῖγον μήτραν, ἐμοὶ τὰ ἀρσενικά, πᾶν πρωτότοκον μόσχου καὶ πρωτότοκον προβάτου.

Omne quod áperit vulvam géneris masculíni, meum erit. De cunctis animántibus, tam de bobus, quam de óvibus, meum erit.

כל־פטר רחם לי וכל מקניך תזכיר פטר שׁור ושׂה

All that openeth the matrix [is] mine; and every firstling among thy cattle, [whether] ox or sheep, [that is male].

[not available]

וּפֶ֤טֶר חֲמוֹר֙ תִּפְדֶּ֣ה בְשֶׂ֔ה וְאִם־לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה וַעֲרַפְתּ֑וֹ כֹּ֣ל בְּכ֤וֹר בָּנֶ֨יךָ֙ תִּפְדֶּ֔ה וְלֹֽא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם׃

καὶ πρωτότοκον ὑποζυγίου λυτρώσῃ προβάτῳ · ἐὰν δὲ μὴ λυτρώσῃ αὐτό, τιμὴν δώσεις. πᾶν πρωτότοκον τῶν υἱῶν σου λυτρώσῃ · οὐκ ὀφθήσῃ ἐνώπιόν μου κενός.

Primogénitum ásini rédimes ove: sin autem nec prétium pro eo déderis, occidétur. Primogénitum filiórum tuórum rédimes: nec apparébis in conspéctu meo vácuus.

ופטר חמור תפדה בשׂה ואם־לא תפדנו וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה ולא־יראו פני רקים

But the firstling of an ass thou shalt redeem with a lamb: and if thou redeem [him] not, then shalt thou break his neck. All the firstborn of thy sons thou shalt redeem. And none shall appear before me empty.

4Q22 · 41

ε פנ׳י ]ריקם ׃

שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲבֹ֔ד וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת בֶּחָרִ֥ישׁ וּבַקָּצִ֖יר תִּשְׁבֹּֽת׃

ἓξ ἡμέρας ἐργᾷ, τῇ δὲ ἑβδόμῃ κατάπαυσις · τῷ σπόρῳ καὶ τῷ ἀμήτῳ κατάπαυσις.

Sex diébus operáberis: die septimo cessábis aráre, et métere.

שׁשׁת ימים תעבד וביום השׁביעי תשׁבת בחרישׁ ובקציר תשׁבת

Six days thou shalt work, but on the seventh day thou shalt rest: in earing time and in harvest thou shalt rest.

4Q22 · 41

[תשבת ׃ [ששת] [ימים תעבד וביום השביעי ת]ש##ב#ות בחריש ו#?[בקציר]

וְחַ֤ג שָׁבֻעֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לְךָ֔ בִּכּוּרֵ֖י קְצִ֣יר חִטִּ֑ים וְחַג֙ הָֽאָסִ֔יף תְּקוּפַ֖ת הַשָּׁנָֽה׃

καὶ ἑορτὴν ἑβδομάδων ποιήσεις μοι, ἀρχὴν θερισμοῦ πυροῦ, καὶ ἀρχὴν συναγωγῆς μεσοῦντος τοῦ ἐνιαυτοῦ.

Solemnitátem hebdomadárum fácies tibi in primítiis frugum messis tuæ tritíceæ, et solemnitátem, quando redeúnte anni témpore cuncta condúntur.

וחג שׁבעות תעשׂה לך בכורי קציר חטים וחג האסף תקופת השׁנה

And thou shalt observe the feast of weeks, of the firstfruits of wheat harvest, and the feast of ingathering at the year ’s end.

4Q22 · 41

וחג שבעת תעשה ל׳ך] ב#כ##ורי קצי[ר חטים] [וחג האסיף תקופת השנה ׃

שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵרָאֶה֙ כָּל זְכ֣וּרְ־ךָ֔ אֶת־פְּנֵ֛י הָֽאָדֹ֥ן ׀ יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

τρεῖς καιροὺς τοῦ ἐνιαυτοῦ ὀφθήσεται πᾶν ἀρσενικόν σου ἐνώπιον Κυρίου τοῦ θεοῦ Ἰσραήλ.

Tribus tempóribus anni apparébit omne masculínum tuum in conspéctu omnipoténtis Dómini Dei Israel.

שׁלשׁ פעמים בשׁנה יראה כל זכורך את־פני הארון יהוה אלהי ישׂראל

Thrice in the year shall all your men children appear before the Lord GOD, the God of Israel.

4Q22 · 41

שלש] פעמי[ם בשנה יראה] [כל זכור׳ך את־פני האדן יה]וה אלהי ישרא##[ל ׃

כִּֽי־אוֹרִ֤ישׁ גּוֹיִם֙ מִפָּנֶ֔יךָ וְהִרְחַבְתִּ֖י אֶת גְּבוּלֶ֑־ךָ וְלֹא־יַחְמֹ֥ד אִישׁ֙ אֶֽת אַרְצְ־ךָ֔ בַּעֲלֹֽתְךָ֗ לֵרָאוֹת֙ אֶת־פְּנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָֽה׃

ὅταν γὰρ ἐκβάλω τὰ ἔθνη πρὸ προσώπου σου καὶ πλατύνω τὰ ὅριά σου, οὐκ ἐπιθυμήσει οὐδεὶς τῆς γῆς σου, ἡνίκα ἂν ἀναβαίνῃς ὀφθῆναι ἐναντίον Κυρίου τοῦ θεοῦ σου τρεῖς καιροὺς τοῦ ἐνιαυτοῦ.

Cum enim túlero gentes a fácie tua, et dilatávero términos tuos, nullus insidiábitur terræ tuæ, ascendénte te, et apparénte in conspéctu Dómini Dei tui ter in anno.

כי־אורישׁ גוים רבים מפניך והרחבתי את גבולך ולא־יחמד אישׁ את ארצך בהעלותך להראות את־פני יהוה אלהיך שׁלשׁ פעמים בשׁנה

For I will cast out the nations before thee, and enlarge thy borders: neither shall any man desire thy land, when thou shalt go up to appear before the LORD thy God thrice in the year.

4Q22 · 41

כי]־[אוריש גוים מפני]׳ך## ו?ה##ר##ח##ב##[תי את גבול׳ך ולא־יחמד] ׃

לֹֽא־תִשְׁחַ֥ט עַל־חָמֵ֖ץ דַּם זִבְחִ֑־י וְלֹא־יָלִ֣ין לַבֹּ֔קֶר זֶ֖בַח חַ֥ג הַפָּֽסַח׃

οὐ σφάξεις ἐπὶ ζύμῃ αἷμα θυμιαμάτων μου, καὶ οὐ κοιμηθήσεται εἰς τὸ πρωὶ θύματα τῆς ἑορτῆς τοῦ πάσχα.

Non immolábis super ferménto sánguinem hóstiæ meæ: neque residébit mane de víctima solemnitátis Phase.

לא־תשׁחט על־חמץ דם זבחי ולא־ילין לבקר זבח חג הפסח

Thou shalt not offer the blood of my sacrifice with leaven; neither shall the sacrifice of the feast of the passover be left unto the morning.

[not available]

רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃ פ

τὰ πρωτογενήματα τῆς γῆς σου θήσεις εἰς τὸν οἶκον Κυρίου τοῦ θεοῦ σου. οὐ προσοίσεις ἄρνα ἐν γάλακτι μητρὸς αὐτοῦ.

Primítias frugum terræ tuæ ófferes in domo Dómini Dei tui. Non coques hædum in lacte matris suæ.

ראשׁית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא־תבשׁל גדי בחלב אמו

The first of the firstfruits of thy land thou shalt bring unto the house of the LORD thy God. Thou shalt not seethe a kid in his mother ’s milk.

[not available]

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כְּתָב לְ־ךָ֖ אֶת הַ־דְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה כִּ֞י עַל־פִּ֣י ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה כָּרַ֧תִּי אִתְּךָ֛ בְּרִ֖ית וְאֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃

καὶ εἶπεν Κύριος πρὸς Μωυσῆν Γράψον σεαυτῷ τὰ ῥήματα ταῦτα · ἐπὶ γὰρ τῶν λόγων τούτων τέθειμαί σοι διαθήκην καὶ τῷ Ἰσραήλ.

Dixítque Dóminus ad Móysen: Scribe tibi verba hæc, quibus et tecum et cum Israel pépigi fœdus.

ויאמר יהוה אל־משׁה כתב לך את הדברים האלה כי על־פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת־ישׂראל

And the LORD said unto Moses, Write thou these words: for after the tenor of these words I have made a covenant with thee and with Israel.

4Q22 · 41

[ויאמר יהוה אל־משה כתב ל׳ך את הדברים האלה ]כ#י על־[פי הדברים האלה כרתי את׳ך ברית ואת־ישראל ׃

וַֽיְהִי־שָׁ֣ם עִם־יְהוָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔ל וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתָ֑ה וַיִּכְתֹּ֣ב עַל הַ־לֻּחֹ֗ת אֵ֚ת דִּבְרֵ֣י הַבְּרִ֔ית עֲשֶׂ֖רֶת הַדְּבָרִֽים׃

Καὶ ἦν ἐκεῖ Μωυσῆς ἐναντίον Κυρίου τεσσεράκοντα ἡμέρας καὶ τεσσεράκοντα νύκτας · ἄρτον οὐκ ἔφαγεν καὶ ὕδωρ οὐκ ἔπιεν · καὶ ἔγραψεν τὰ ῥήματα ταῦτα ἐπὶ τῶν πλακῶν τῆς διαθήκης, τοὺς δέκα λόγους.

Fuit ergo ibi cum Dómino quadragínta dies et quadragínta noctes: panem non comédit, et aquam non bibit, et scripsit in tábulis verba fœ́deris decem.

ויהי־שׁם לפני יהוה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שׁתה ויכתב על הלוחות את דברי הברית עשׂרת הדברים

And he was there with the LORD forty days and forty nights; he did neither eat bread, nor drink water. And he wrote upon the tables the words of the covenant, the ten commandments.

4Q22 · 41

ויהי־[שם עם־יהוה ארבעים יום וארבעים לילה לח]ם## ׃

וַיְהִ֗י בְּרֶ֤דֶת מֹשֶׁה֙ מֵהַ֣ר סִינַ֔י וּשְׁנֵ֨י לֻחֹ֤ת הָֽעֵדֻת֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה בְּרִדְתּ֖וֹ מִן הָ־הָ֑ר וּמֹשֶׁ֣ה לֹֽא־יָדַ֗ע כִּ֥י קָרַ֛ן ע֥וֹר פָּנָ֖יו בְּדַבְּר֥וֹ אִתּֽוֹ׃

Ὡς δὲ κατέβαινεν Μωυσῆς ἐκ τοῦ ὄρους, καὶ αἱ δύο πλάκες ἐπὶ τῶν χειρῶν Μωυσῆ · καταβαίνοντος δὲ αὐτοῦ ἐκ τοῦ ὄρους, Μωσῆς οὐκ ᾔδει ὅτι δεδόξασται ἡ ὄψις τοῦ χρώματος τοῦ προσώπου αὐτοῦ ἐν τῷ λαλεῖν αὐτὸν αὐτῷ.

Cumque descénderet Móyses de monte Sínai, tenébat duas tábulas testimónii, et ignorábat quod cornúta esset fácies sua ex consórtio sermónis Dómini.

ויהי ברדת משׁה מהר סיני ושׁני לוחת העדות בידו ברדתו מן ההר ומשׁה לא־ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו

And it came to pass, when Moses came down from mount Sinai with the two tables of testimony in Moses ’ hand, when he came down from the mount, that Moses wist not that the skin of his face shone while he talked with him.

[not available]

וַיַּ֨רְא אַהֲרֹ֜ן וְכָל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה וְהִנֵּ֥ה קָרַ֖ן ע֣וֹר פָּנָ֑יו וַיִּֽירְא֖וּ מִגֶּ֥שֶׁת אֵלָֽיו׃

καὶ ἴδεν Ἀαρὼν καὶ πάντες οἱ πρεσβύτεροι Ἰσραὴλ τὸν Μωυσῆν, καὶ ἦν δεδοξασμένη ἡ ὄψις τοῦ χρώματος τοῦ προσώπου αὐτοῦ. καὶ ἐφοβήθησαν ἐγγίσαι αὐτοῦ.

Vidéntes autem Aaron et fílii Israel cornútam Móysi fáciem, timuérunt prope accédere.

וירא אהרן וכל־בני ישׂראל את־משׁה והנה קרן עור פניו וייראו מגשׁת אליו

And when Aaron and all the children of Israel saw Moses, behold, the skin of his face shone; and they were afraid to come nigh him.

[not available]

וַיִּקְרָ֤א אֲלֵהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה וַיָּשֻׁ֧בוּ אֵלָ֛יו אַהֲרֹ֥ן וְכָל הַ־נְּשִׂאִ֖ים בָּעֵדָ֑ה וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶֽם׃

καὶ ἐκάλεσεν αὐτοὺς Μωσῆς, καὶ ἐπεστράφησαν πρὸς αὐτὸν Ἀαρὼν καὶ πάντες οἱ ἄρχοντες τῆς συναγωγῆς · καὶ ἐλάλησεν αὐτοῖς Μωυσῆς.

Vocatíque ab eo, revérsi sunt tam Aaron, quam príncipes synagógæ. Et postquam locútus est ad eos,

ויקרא אליהם משׁה וישׁבו אליו אהרן וכל הנשׂיאים בעדה וידבר משׁה אליהם

And Moses called unto them; and Aaron and all the rulers of the congregation returned unto him: and Moses talked with them.

[not available]

וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן נִגְּשׁ֖וּ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְצַוֵּ֕ם אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אִתּ֖וֹ בְּהַ֥ר סִינָֽי׃

καὶ μετὰ ταῦτα προσῆλθον πρὸς αὐτὸν πάντες οἱ υἱοὶ Ἰσραήλ. καὶ ἐνετείλατο αὐτοῖς πάντα ὅσα ἐνετείλατο Κύριος πρὸς αὐτὸν ἐν τῷ ὄρει Σεινά.

venérunt ad eum étiam omnes fílii Israel: quibus præcépit cuncta quæ audíerat a Dómino in monte Sínai.

ואחרי־כן נגשׁו אליו כל־בני ישׂראל ויצום את כל־אשׁר דבר יהוה אתו בהר סיני

And afterward all the children of Israel came nigh: and he gave them in commandment all that the LORD had spoken with him in mount Sinai.

[not available]

וַיְכַ֣ל מֹשֶׁ֔ה מִדַּבֵּ֖ר אִתָּ֑ם וַיִּתֵּ֥ן עַל פָּנָ֖י־ו מַסְוֶֽה׃

καὶ ἐπειδὴ κατέπαυσεν λαλῶν πρὸς αὐτούς, ἐπέθηκεν ἐπὶ τὸ πρόσωπον αὐτοῦ κάλυμμα.

Impletísque sermónibus, pósuit velámen super fáciem suam.

ויכל משׁה מדבר אתם ויתן על פניו מסוה

And [till] Moses had done speaking with them, he put a vail on his face.

[not available]

וּבְבֹ֨א מֹשֶׁ֜ה לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ לְדַבֵּ֣ר אִתּ֔וֹ יָסִ֥יר אֶת הַ־מַּסְוֶ֖ה עַד צֵאת֑־וֹ וְיָצָ֗א וְדִבֶּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר יְצֻוֶּֽה׃

ἡνίκα δ᾽ ἂν εἰσεπορεύετο Μωσῆς ἔναντι Κυρίου λαλεῖν αὐτῷ, περιῃρεῖτο τὸ κάλυμμα ἕως τοῦ ἐκπορεύεσθαι · καὶ ἐξελθὼν ἐλάλει πᾶσιν τοῖς υἱοῖς Ἰσραὴλ ὅσα ἐνετείλατο αὐτῷ Κύριος.

Quod ingréssus ad Dóminum, et loquens cum eo, auferébat donec exíret, et tunc loquebátur ad fílios Israel ómnia quæ sibi fúerant imperáta.

ובבא משׁה לפני יהוה לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו ויצא ודבר אל־בני ישׂראל את כל אשׁר יצוהו

But when Moses went in before the LORD to speak with him, he took the vail off, until he came out. And he came out, and spake unto the children of Israel [that] which he was commanded.

[not available]

וְרָא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־פְּנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה כִּ֣י קָרַ֔ן ע֖וֹר פְּנֵ֣י מֹשֶׁ֑ה וְהֵשִׁ֨יב מֹשֶׁ֤ה אֶת הַ־מַּסְוֶה֙ עַל פָּנָ֔י־ו עַד בֹּא֖־וֹ לְדַבֵּ֥ר אִתּֽוֹ׃ ס

καὶ ἴδον οἱ υἱοὶ Ἰσραὴλ τὸ πρόσωπον Μωσῆ ὅτι δεδόξασται · καὶ περιέθηκεν Μωυσῆς κάλυμμα ἐπὶ τὸ πρόσωπον ἑαυτοῦ, ἕως ἂν εἰσέλθῃ συνλαλεῖν αὐτῷ.

Qui vidébant fáciem egrediéntis Móysi esse cornútam, sed operiébat ille rursus fáciem suam, si quando loquebátur ad eos.

וראו בני־ישׂראל את־פני משׁה כי קרן עור פני משׁה והשׁיב את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו

And the children of Israel saw the face of Moses, that the skin of Moses ’ face shone: and Moses put the vail upon his face again, until he went in to speak with him.

[not available]

‹ ›

Word Analysis