THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וְאַחַ֗ר בָּ֚אוּ מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּאמְר֖וּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שַׁלַּח֙ אֶת עַמִּ֔־י וְיָחֹ֥גּוּ לִ֖י בַּמִּדְבָּֽר׃
1
Καὶ μετὰ ταῦτα εἰσῆλθεν Μωυσῆς καὶ Ἀαρὼν πρὸς Φαραὼ καὶ εἶπαν αὐτῷ Τάδε λέγει Κύριος ὁ θεὸς Ἰσραήλ, Ἐξαπόστειλον τὸν λαόν μου, ἵνα μοι ἑορτάσωσιν ἐν τῇ ἐρήμῳ.
1
Post hæc ingréssi sunt Móyses et Aaron, et dixérunt Pharaóni: Hæc dicit Dóminus Deus Israel: Dimítte pópulum meum ut sacríficet mihi in desérto.
1
ואחר באו משׁה ואהרן ויאמרו אל־פרעה כה־אמר יהוה אלהי ישׂראל שׁלח את עמי ויחגו לי במדבר
1
And afterward Moses and Aaron went in, and told Pharaoh, Thus saith the LORD God of Israel, Let my people go, that they may hold a feast unto me in the wilderness.
1
4Q1 · f24_25i
ואח]ר## ב#א#ו משה ואהרן [ויאמרו אל־פרעה כה־אמר יהוה אלהי ישראל שלח את ע]מ##׳י ויחגו ׃
2
וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֨עְתִּי֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ׃
2
καὶ εἶπεν Φαραώ Τίς ἐστιν οὗ εἰσακούσομαι τῆς φωνῆς αὐτοῦ ὥστε ἐξαποστεῖλαι τοὺς υἱοὺς Ἰσραήλ? οὐκ οἶδα τὸν κύριον, καὶ τὸν Ἰσραὴλ οὐκ ἐξαποστέλλω.
2
At ille respóndit: Quis est Dóminus, ut áudiam vocem eius, et dimíttam Israel? néscio Dóminum, et Israel non dimíttam.
2
ויאמר פרעה מי יהוה אשׁר אשׁמע בקולו לשׁלח את־ישׂראל לא ידעתי את־יהוה וגם את־ישׂראל לא אשׁלח
2
And Pharaoh said, Who [is] the LORD, that I should obey his voice to let Israel go? I know not the LORD, neither will I let Israel go.
2
4Q1 · f22ii+26
# [ ε ׃
3
וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֱלֹהֵ֥י הָעִבְרִ֖ים נִקְרָ֣א עָלֵ֑ינוּ נֵ֣לֲכָה נָּ֡א דֶּרֶךְ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וְנִזְבְּחָה֙ לַֽיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ פֶּ֨ן יִפְגָּעֵ֔־נוּ בַּדֶּ֖בֶר א֥וֹ בֶחָֽרֶב׃
3
καὶ λέγουσιν αὐτῷ Ὁ θεὸς τῶν Ἐβραίων προσκέκληται ἡμᾶς · πορευσόμεθα οὖν ὁδὸν τριῶν ἡμερῶν εἰς τὴν ἔρημον, ὅπως θύσωμεν τῷ θεῷ ἡμῶν, μή ποτε συναντήσῃ ἡμῖν θάνατος ἢ φόνος.
3
Dixerúntque: Deus Hebræórum vocávit nos, ut eámus viam trium diérum in solitúdinem, et sacrificémus Dómino Deo nostro: ne forte áccidat nobis pestis aut gládius.
3
ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא המדברה דרך שׁלשׁת ימים ונזבחה ליהוה אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב
3
And they said, The God of the Hebrews hath met with us: let us go, we pray thee, three days ’ journey into the desert, and sacrifice unto the LORD our God; lest he fall upon us with pestilence, or with the sword.
3
2Q4 · f1
נלכה[ נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהי׳נו פן יפגע׳נו בדבר או] בחר##ב[ ׃
4
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָ֚מָּה מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן תַּפְרִ֥יעוּ אֶת הָ־עָ֖ם מִמַּֽעֲשָׂ֑יו לְכ֖וּ לְסִבְלֹתֵיכֶֽם׃
4
καὶ εἶπεν αὐτοῖς ὁ βασιλεὺς Αἰγύπτου Ἵνα τί, Μωυσῆ καὶ Ἀαρών, διαστρέφετε τὸν λαόν μου ἀπὸ τῶν ἔργων? ἀπέλθατε ἕκαστος ὑμῶν πρὸς τὰ ἔργα αὐτοῦ.
4
Ait ad eos rex Ægýpti: Quare Móyses et Aaron sollicitátis pópulum ab opéribus suis? ite ad ónera vestra.
4
ויאמר אליהם מלך מצרים למה משׁה ואהרן תפרידו את העם ממעשׂיו לכו לסבלתיכם
4
And the king of Egypt said unto them, Wherefore do ye, Moses and Aaron, let the people from their works? get you unto your burdens.
4
2Q4 · f1
ויאמר אל׳הם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשי׳ו לכו לסבלתי׳כם ׃
5
וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה הֵן־רַבִּ֥ים עַתָּ֖ה עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁבַּתֶּ֥ם אֹתָ֖ם מִסִּבְלֹתָֽם׃
5
καὶ εἶπεν Φαραώ Ἰδοὺ νῦν πολυπληθεῖ ὁ λαός · μὴ οὖν καταπαύσωμεν αὐτοὺς ἀπὸ τῶν ἔργων.
5
Dixítque Phárao: Multus est pópulus terræ: vidétis quod turba succréverit: quanto magis si dedéritis eis réquiem ab opéribus?
5
ויאמר פרעה הן־רבים עתה מעם הארץ והשׁבתם אתם מסבלותם
5
And Pharaoh said, Behold, the people of the land now [are] many, and ye make them rest from their burdens.
5
2Q4 · f1
[ו]יאמ##[ר פרעה הן־רבים עתה עם הארץ והשבתם את׳ם מסבלת׳ם ׃
6
וַיְצַ֥ו פַּרְעֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֶת הַ־נֹּגְשִׂ֣ים בָּעָ֔ם וְאֶת שֹׁטְרָ֖י־ו לֵאמֹֽר׃
6
συνέταξεν δὲ Φαραὼ τοῖς ἐργοδιώκταις τοῦ λαοῦ καὶ τοῖς γραμματεῦσιν λέγων.
6
Præcépit ergo in die illo præféctis óperum et exactóribus pópuli, dicens:
6
ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשׂים בעם ואת שׁוטריו לאמר
6
And Pharaoh commanded the same day the taskmasters of the people, and their officers, saying,
6
4Q1 · f22ii+26
[וי]צ#ו[ פרע]ה# ביום ההוא[ את הנגשים בעם ואת שטרי׳ו לאמר ׃
7
לֹ֣א תֹאסִפ֞וּן לָתֵ֨ת תֶּ֧בֶן לָעָ֛ם לִלְבֹּ֥ן הַלְּבֵנִ֖ים כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֑ם הֵ֚ם יֵֽלְכ֔וּ וְקֹשְׁשׁ֥וּ לָהֶ֖ם תֶּֽבֶן׃
7
Οὐκέτι προστεθήσεται διδόναι ἄχυρον τῷ λαῷ εἰς τὴν πλινθουργίαν καθάπερ ἐχθὲς καὶ τρίτην ἡμέραν · αὐτοὶ πορευέσθωσαν καὶ συναγαγέτωσαν ἑαυτοῖς ἄχυρα.
7
Nequáquam ultra dábitis páleas pópulo ad conficiéndos láteres, sicut prius: sed ipsi vadant, et cólligant stípulas.
7
לא תוסיפון לתת תבן לעם ללבן לבנים כתמול שׁלשׁום הם ילכו יקשׁשׁו להם תבן
7
Ye shall no more give the people straw to make brick, as heretofore: let them go and gather straw for themselves.
7
4Q1 · f22ii+26
לא] [תאספו׳ן לת]ת# תבן לעם ללבן?[ הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו] [ל׳הם תבן ׃
8
וְאֶת־מַתְכֹּ֨נֶת הַלְּבֵנִ֜ים אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ עֹשִׂ֨ים תְּמ֤וֹל שִׁלְשֹׁם֙ תָּשִׂ֣ימוּ עֲלֵיהֶ֔ם לֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ כִּֽי־נִרְפִּ֣ים הֵ֔ם עַל־כֵּ֗ן הֵ֤ם צֹֽעֲקִים֙ לֵאמֹ֔ר נֵלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לֵאלֹהֵֽינוּ׃
8
καὶ τὴν σύνταξιν τῆς πλινθίας ἧς αὐτοὶ ποιοῦσιν καθ᾽ ἑκάστην ἡμέραν ἐπιβαλεῖς αὐτοῖς, οὐκ ἀφελεῖς οὐδέν · σχολάζουσιν γάρ, διὰ τοῦτο κεκράγασιν λέγοντες Ἐγερθῶμεν καὶ θύσωμεν τῷ θεῷ ἡμῶν.
8
Et mensúram láterum, quam prius faciébant, imponétis super eos, nec minuétis quidquam: vacant enim, et idcírco vociferántur, dicéntes: Eámus, et sacrificémus Deo nostro.
8
ואת־מתכנת הלבנים אשׁר הם עשׂים תמול שׁלשׁום תשׂימו עליהם לא תגרעו ממנו כי־נרפים הם על־כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו
8
And the tale of the bricks, which they did make heretofore, ye shall lay upon them; ye shall not diminish [ought] thereof: for they [be] idle; therefore they cry, saying, Let us go [and] sacrifice to our God.
8
4Q1 · f22ii+26
ו]את־מתכנת הלבני#?[ם אשר הם עשים תמול שלשם תשימו] [עלי׳הם לא ]ת##ג?ר#ע#ו? מ#מ##׳נ#?[ו כי־נרפים הם על־כן הם צעקים לאמר] נלכה ו#?נ?ז#?בחה לאלהי׳נו ׃
9
תִּכְבַּ֧ד הָעֲבֹדָ֛ה עַל הָ־אֲנָשִׁ֖ים וְיַעֲשׂוּ בָ֑־הּ וְאַל־יִשְׁע֖וּ בְּדִבְרֵי־שָֽׁקֶר׃
9
βαρυνέσθω τὰ ἔργα τῶν ἀνθρώπων τούτων, καὶ μεριμνάτωσαν ταῦτα, καὶ μὴ μεριμνάτωσαν ἐν λόγοις κενοῖς.
9
Opprimántur opéribus, et éxpleant ea: ut non acquiéscant verbis mendácibus.
9
תכבד העבדה על האנשׁים וישׁעו בה ולא ישׁעו בדברי־שׁקר
9
Let there more work be laid upon the men, that they may labour therein; and let them not regard vain words.
9
4Q1 · f22ii+26
י(# ש #)עו בדב#ר#י?־שקר# ׃ תכ##[בד העבדה על האנשים ויעשו ב׳ה ואל]
10
וַיֵּ֨צְא֜וּ נֹגְשֵׂ֤י הָעָם֙ וְשֹׁ֣טְרָ֔יו וַיֹּאמְר֥וּ אֶל הָ־עָ֖ם לֵאמֹ֑ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר פַּרְעֹ֔ה אֵינֶ֛נִּי נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם תֶּֽבֶן׃
10
κατέσπευδον δὲ αὐτοὺς οἱ ἐργοδιῶκται καὶ οἱ γραμματεῖς, καὶ ἔλεγον πρὸς τὸν λαὸν λέγοντες Τάδε λέγει Φαραώ Οὐκέτι δίδωμι ὑμῖν ἄχυρα ·
10
Igitur egréssi præfécti óperum et exactóres ad pópulum, dixérunt: Sic dicit Phárao: Non do vobis páleas:
10
ויצאו נגשׂי העם ושׁוטריו וידברו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן
10
And the taskmasters of the people went out, and their officers, and they spake to the people, saying, Thus saith Pharaoh, I will not give you straw.
10
4Q1 · f22ii+26
ויצא#[ו נגשי] העם ושט#[רי׳ו ויאמרו אל העם לאמר] [כה א]מ##ר פ#ר#עה אינ?׳נ#?[י נ]ת#ן ל׳כם תבן ׃
11
אַתֶּ֗ם לְכ֨וּ קְח֤וּ לָכֶם֙ תֶּ֔בֶן מֵאֲשֶׁ֖ר תִּמְצָ֑אוּ כִּ֣י אֵ֥ין נִגְרָ֛ע מֵעֲבֹדַתְכֶ֖ם דָּבָֽר׃
11
αὐτοὶ πορευόμενοι συλλέγετε ἑαυτοῖς ἄχυρα ὅθεν ἐὰν εὕρητε, οὐ γὰρ ἀφαιρεῖται ἀπὸ τῆς συντάξεως ὑμῶν οὐθέν.
11
ite, et collígite sícubi inveníre potéritis: nec minuétur quidquam de ópere vestro.
11
אתם לכו קחו לכם תבן מאשׁר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר
11
Go ye, get you straw where ye can find it: yet not ought of your work shall be diminished.
11
4Q1 · f22ii+26
את#ם# [לכו קחו ל׳כם תבן] [מאשר ]ת##מצאו כי אין נ[ג]רע מעבדת׳כ#ם דב#[ר ׃
12
וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְקֹשֵׁ֥שׁ קַ֖שׁ לַתֶּֽבֶן׃
12
καὶ διεσπάρη ὁ λαὸς ἐν ὅλῃ γῇ Αἰγύπτῳ συναγαγεῖν καλάμην εἰς ἄχυρα ·
12
Dispersúsque est pópulus per omnem terram Ægýpti ad colligéndas páleas.
12
ויפץ העם בכל־ארץ מצרים לקשׁשׁ קשׁ לתבן
12
So the people were scattered abroad throughout all the land of Egypt to gather stubble instead of straw.
12
4Q1 · f22ii+26
ויפץ העם בכל]־[ארץ מצרים] לקשש קש לתבן ׃
13
וְהַנֹּגְשִׂ֖ים אָצִ֣ים לֵאמֹ֑ר כַּלּ֤וּ מַעֲשֵׂיכֶם֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר בִּהְי֥וֹת הַתֶּֽבֶן׃
13
οἱ δὲ ἐργοδιῶκται κατέσπευδον αὐτοὺς λέγοντες Συντελεῖτε τὰ ἔργα τὰ καθήκοντα καθ᾽ ἡμέραν καθάπερ καὶ ὅτε τὸ ἄχυρον ἐδίδοτο ὑμῖν.
13
Præfécti quoque óperum instábant, dicéntes: Compléte opus vestrum quotídie, ut prius fácere solebátis quando dabántur vobis páleæ.
13
והנגשׂים אצוים בעם לאמר כלו מעשׂיכם דבר־יום ביומו כאשׁר בהיות התבן נתן לכם
13
And the taskmasters hasted [them], saying, Fulfil your works, [your] daily tasks, as when there was straw.
13
4Q1 · f22ii+26
והנגשים# א[צים לאמר כלו מעשי׳כם] [דבר־יום בי](^ ו ^)מ׳ו כאשר בהיות התבן נ#?[תן ל׳כם ׃
14
וַיֻּכּ֗וּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־שָׂ֣מוּ עֲלֵהֶ֔ם נֹגְשֵׂ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּ֡וּעַ לֹא֩ כִלִּיתֶ֨ם חָקְכֶ֤ם לִלְבֹּן֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם גַּם־תְּמ֖וֹל גַּם הַ־יּֽוֹם׃
14
καὶ ἐμαστιγώθησαν οἱ γραμματεῖς τοῦ γένους τῶν υἱῶν Ἰσραὴλ οἱ κατασταθέντες ἐπ᾽ αὐτοὺς ὑπὸ τῶν ἐπιστατῶν τοῦ Φαραώ, λέγοντες Διὰ τί οὐ συνετελέσατε τὰς συντάξεις ὑμῶν τῆς πλινθίας καθάπερ ἐχθὲς καὶ τρίτην ἡμέραν καὶ τὸ τῆς σήμερον?
14
Flagellatíque sunt qui prǽerant opéribus filiórum Israel, ab exactóribus Pharaónis, dicéntibus: Quare non implétis mensúram láterum sicut prius, nec heri, nec hódie?
14
ויכו שׁוטרי בני ישׂראל אשׁר־שׂמו עליהם נגשׂי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שׁלשׁום גם־תמול גם היום
14
And the officers of the children of Israel, which Pharaoh ’s taskmasters had set over them, were beaten, [and] demanded, Wherefore have ye not fulfilled your task in making brick both yesterday and to day, as heretofore?
14
4Q1 · f22ii+26, f27
ויכו שטרי בני] [ישראל ]א#[ש]ר##[־שמו ע]ל#׳ה##ם##[ נג]ש#י#?[ פרעה לאמר מדוע לא כליתם חק׳כם ללבן] כ#ת[מול שלשם גם־תמול גם היום ׃
15
וַיָּבֹ֗אוּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּצְעֲק֥וּ אֶל־פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה לַעֲבָדֶֽיךָ׃
15
εἰσελθόντες δὲ οἱ γραμματεῖς τῶν υἱῶν Ἰσραὴλ κατεβόησαν πρὸς Φαραὼ λέγοντες Ἵνα τί οὕτως ποιεῖς τοῖς σοῖς οἰκέταις?
15
Venerúntque præpósiti filiórum Israel, et vociferáti sunt ad Pharaónem dicéntes: Cur ita agis contra servos tuos?
15
ויבאו שׁוטרי בני ישׂראל ויצעקו אל־פרעה לאמר למה תעשׂה כה לעבדיך
15
Then the officers of the children of Israel came and cried unto Pharaoh, saying, Wherefore dealest thou thus with thy servants?
15
4Q1 · f27
ויבאו שטרי בני ישראל] ויצע##[קו אל־פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדי׳ך ׃
16
תֶּ֗בֶן אֵ֤ין נִתָּן֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ וּלְבֵנִ֛ים אֹמְרִ֥ים לָ֖נוּ עֲשׂ֑וּ וְהִנֵּ֧ה עֲבָדֶ֛יךָ מֻכִּ֖ים וְחָטָ֥את עַמֶּֽךָ׃
16
ἄχυρον οὐ δίδοται τοῖς οἰκέταις σου, καὶ τὴν πλίνθον ἡμῖν λέγουσιν ποιεῖν, καὶ ἰδοὺ οἱ παῖδές σου μεμαστίγωνται · ἀδικήσεις οὖν τὸν λαόν σου.
16
Páleæ non dantur nobis, et láteres simíliter imperántur: en fámuli tui flagéllis cǽdimur, et iniúste ágitur contra pópulum tuum.
16
תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשׂו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך
16
There is no straw given unto thy servants, and they say to us, Make brick: and, behold, thy servants [are] beaten; but the fault [is] in thine own people.
16
4Q1 · f27
תבן אין נתן לעבדי׳ך] ולבנים א##[מרים ל׳נו עשו והנה עבדי׳ך מכים וחטאת עמ׳ך ׃
17
וַיֹּ֛אמֶר נִרְפִּ֥ים אַתֶּ֖ם נִרְפִּ֑ים עַל־כֵּן֙ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לַֽיהוָֽה׃
17
καὶ εἶπεν αὐτοῖς Σχολάζετε, σχολασταί ἐστε · διὰ τοῦτο λέγετε Πορευθῶμεν θύσωμεν τῷ θεῷ ἡμῶν.
17
Qui ait: Vacátis ótio, et idcírco dícitis: Eámus, et sacrificémus Dómino.
17
ויאמר נרפים אתם נרפים על־כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה
17
But he said, Ye [are] idle, [ye are] idle: therefore ye say, Let us go [and] do sacrifice to the LORD.
17
4Q1 · f27
ויאמר] נר[פים אתם נרפים על־כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה ׃
18
וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ עִבְד֔וּ וְתֶ֖בֶן לֹא־יִנָּתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְתֹ֥כֶן לְבֵנִ֖ים תִּתֵּֽנּוּ׃
18
νῦν οὖν πορευθέντες ἐργάζεσθε · τὸ γὰρ ἄχυρον οὐ δοθήσεται ὑμῖν, καὶ τὴν σύνταξιν τῆς πλινθίας ἀποδώσετε.
18
Ite ergo, et operámini: páleæ non dabúntur vobis, et reddétis consuétum númerum láterum.
18
ועתה לכו עבדו ותבן לא־ינתן לכם ותכן הלבנים תתנו
18
Go therefore now, [and] work; for there shall no straw be given you, yet shall ye deliver the tale of bricks.
18
[not available]
19
וַיִּרְא֞וּ שֹֽׁטְרֵ֧י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֹתָ֖ם בְּרָ֣ע לֵאמֹ֑ר לֹא־תִגְרְע֥וּ מִלִּבְנֵיכֶ֖ם דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃
19
ἑώρων δὲ οἱ γραμματεῖς τῶν υἱῶν Ἰσραὴλ ἑαυτοὺς ἐν κακοῖς λέγοντες Οὐκ ἀπολείψετε τῆς πλινθίας τὸ καθῆκον τῇ ἡμέρᾳ.
19
Videbántque se præpósiti filiórum Israel in malo, eo quod dicerétur eis: Non minuétur quidquam de latéribus per síngulos dies.
19
ויראו שׁוטרי בני־ישׂראל אתם ברע לאמר לא יגרע מלבניכם דבר־יום ביומו
19
And the officers of the children of Israel did see [that] they [were] in evil [case], after it was said, Ye shall not minish [ought] from your bricks of your daily task.
19
[not available]
20
וַֽיִּפְגְּעוּ֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֔ן נִצָּבִ֖ים לִקְרָאתָ֑ם בְּצֵאתָ֖ם מֵאֵ֥ת פַּרְעֹֽה׃
20
συνήντησαν δὲ Μωυσῇ καὶ Ἀαρὼν ἐρχομένοις εἰς συνάντησιν αὐτοῖς, ἐκπορευομένων αὐτῶν ἀπὸ Φαραώ,
20
Occurrerúntque Móysi et Aaron, qui stabant ex advérso, egrediéntibus a Pharaóne:
20
ויפגעו את־משׁה ואת־אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פני פרעה
20
And they met Moses and Aaron, who stood in the way, as they came forth from Pharaoh:
20
[not available]
21
וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם יֵ֧רֶא יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם וְיִשְׁפֹּ֑ט אֲשֶׁ֧ר הִבְאַשְׁתֶּ֣ם אֶת רֵיחֵ֗־נוּ בְּעֵינֵ֤י פַרְעֹה֙ וּבְעֵינֵ֣י עֲבָדָ֔יו לָֽתֶת־חֶ֥רֶב בְּיָדָ֖ם לְהָרְגֵֽנוּ׃
21
καὶ εἶπαν αὐτοῖς Ἴδοι ὁ θεὸς ὑμᾶς καὶ κρίναι, ὅτι ἐβδελύξατε τὴν ὀσμὴν ἡμῶν ἐναντίον Φαραὼ καὶ ἐναντίον τῶν θεραπόντων αὐτοῦ, δοῦναι ῥομφαίαν εἰς τὰς χεῖρας αὐτοῦ ἀποκτεῖναι ἡμᾶς.
21
et dixérunt ad eos: Vídeat Dóminus et iúdicet, quóniam fœtére fecístis odórem nostrum coram Pharaóne et servis eius, et præbuístis ei gládium, ut occíderet nos.
21
ויאמרו אליהם יראה יהוה עליכם וישׁפט אשׁר הבאשׁתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת־חרב בידו להרגנו
21
And they said unto them, The LORD look upon you, and judge; because ye have made our savour to be abhorred in the eyes of Pharaoh, and in the eyes of his servants, to put a sword in their hand to slay us.
21
[not available]
22
וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֨תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי׃
22
Ἐπέστρεψεν δὲ Μωυσῆς πρὸς Κύριον καὶ εἶπεν Δέομαι, Κύριε, τί ἐκάκωσας τὸν λαὸν τοῦτον? καὶ ἵνα τί ἀπέσταλκάς με?
22
Reversúsque est Móyses ad Dóminum, et ait: Dómine, cur afflixísti pópulum istum? quare misísti me?
22
וישׁב משׁה אל־יהוה ויאמר אדני למה הרעת לעם הזה ולמה זה שׁלחתני
22
And Moses returned unto the LORD, and said, Lord, wherefore hast thou [so] evil entreated this people? why [is] it [that] thou hast sent me?
22
[not available]
23
וּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל־פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְהַצֵּ֥ל לֹא־הִצַּ֖לְתָּ אֶת עַמֶּֽ־ךָ׃
23
καὶ ἀφ᾽ οὗ πεπόρευμαι πρὸς Φαραὼ λαλῆσαι ἐπὶ τῷ σῷ ὀνόματι, ἐκάκωσεν τὸν λαὸν τοῦτον, καὶ οὐκ ἐρρύσω τὸν λαόν σου.
23
Ex eo enim quo ingréssus sum ad Pharaónem ut lóquerer in nómine tuo, afflíxit pópulum tuum: et non liberásti eos.
23
ומאז באתי אל־פרעה לדבר בשׁמך הרע לעם הזה והצל לא־הצלת את עמך
23
For since I came to Pharaoh to speak in thy name, he hath done evil to this people; neither hast thou delivered thy people at all.
23
[not available]
