THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃
1
Καὶ ἐγένετο μετὰ τὰ ῥήματα ταῦτα ὁ θεὸς ἐπείραζεν τὸν Ἀβραάμ · καὶ εἶπεν πρὸς αὐτόν Ἀβραὰμ Ἀβραάμ. ὁ δὲ εἶπεν Ἰδοὺ ἐγώ.
1
Quæ postquam gesta sunt, tentávit Deus Abraham, et dixit ad eum: Abraham, Abraham. At ille respóndit: Adsum.
1
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את־אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני
1
And it came to pass after these things, that God did tempt Abraham, and said unto him, Abraham: and he said, Behold, [here] I [am].
1
[not available]
2
וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת בִּנְ־ךָ֨ אֶת יְחִֽידְ־ךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֨בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶךְ לְ־ךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃
2
καὶ εἶπεν Λάβε τὸν υἱόν σου τὸν ἀγαπητὸν ὃν ἠγάπησας, τὸν Ἰσαάκ, καὶ πορεύθητι εἰς τὴν γῆν τὴν ὑψηλήν, καὶ ἀνένεγκον αὐτὸν ἐκεῖ εἰς ὁλοκάρπωσιν ἐφ᾽ ἓν τῶν ὀρέων ὧν ἄν σοι εἴπω.
2
Ait illi: Tolle fílium tuum unigénitum, quem díligis, Isaac, et vade in terram visiónis, atque ibi ófferes eum in holocáustum super unum móntium quem monstrávero tibi.
2
ויאמר קח־נא את בנך את יחידך אשׁר־אהבת את־יצחק ולך לך אל־ארץ המוראה והעלהו שׁם עלה על אחד ההרים אשׁר אמר אליך
2
And he said, Take now thy son, thine only [son] Isaac, whom thou lovest, and get thee into the land of Moriah; and offer him there for a burnt offering upon one of the mountains which I will tell thee of.
2
[not available]
3
וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת חֲמֹר֔־וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל הַ־מָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר ל֥־וֹ הָאֱלֹהִֽים׃
3
ἀναστὰς δὲ Ἀβραὰμ τὸ πρωὶ ἐπέσαξεν τὴν ὄνον αὐτοῦ. παρέλαβεν δὲ μεθ᾽ ἑαυτοῦ δύο παῖδας καὶ Ἰσαὰκ τὸν υἱὸν αὐτοῦ, καὶ σχὶσας ξύλα εἰς ὁλοκάρπωσιν ἀναστὰς ἐπορεύθη. Καὶ ἦλθεν ἐπὶ τὸν τόπον ὃν εἶπεν αὐτῷ ὁ θεὸς
3
Igitur Abraham de nocte consúrgens, stravit ásinum suum, ducens secum duos iúvenes, et Isaac fílium suum: cumque concidísset ligna in holocáustum, ábiit ad locum quem præcéperat ei Deus.
3
וישׁכם אברהם בבקר ויחבשׁ את חמורו ויקח את־שׁני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי העלה ויקם וילך אל המקום אשׁר־אמר לו האלהים
3
And Abraham rose up early in the morning, and saddled his ass, and took two of his young men with him, and Isaac his son, and clave the wood for the burnt offering, and rose up, and went unto the place of which God had told him.
3
[not available]
4
בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת עֵינָ֛י־ו וַיַּ֥רְא אֶת הַ־מָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק׃
4
τῇ ἡμέρᾳ τῇ τρίτῃ. Καὶ ἀναβλέψας Ἀβραὰμ τοῖς ὀφθαλμοῖς ἴδεν τὸν τόπον μακρόθεν ·
4
Die autem tértio, elevátis óculis, vidit locum procul:
4
ביום השׁלישׁי וישׂא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק
4
Then on the third day Abraham lifted up his eyes, and saw the place afar off.
4
[not available]
5
וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל נְעָרָ֗י־ו שְׁבוּ לָ־כֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם הַ־חֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם׃
5
καὶ εἶπεν Ἀβραὰμ τοῖς παισὶν αὐτοῦ Καθίσατε αὐτοῦ μετὰ τῆς ὄνου, ἐγὼ δὲ καὶ τὸ παιδίον διελευσόμεθα ἕως ὧδε · καὶ προσκυνήσαντες ἀναστρέψωμεν πρὸς ὑμᾶς.
5
dixítque ad púeros suos: Exspectáte hic cum ásino: ego et puer illuc usque properántes, postquam adoravérimus, revertémur ad vos.
5
ויאמר אברהם אל נעריו שׁבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד־כה ונשׁתחוי ונשׁוב אליכם
5
And Abraham said unto his young men, Abide ye here with the ass; and I and the lad will go yonder and worship, and come again to you.
5
[not available]
6
וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה וַיָּ֨שֶׂם֙ עַל־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ אֶת הָ־אֵ֖שׁ וְאֶת הַֽ־מַּאֲכֶ֑לֶת וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃
6
ἔλαβεν δὲ Ἀβραὰμ τὰ ξύλα τῆς ὁλοκαρπώσεως καὶ ἐπέθηκεν Ἰσαὰκ τῷ υἱῷ αὐτοῦ · ἔλαβεν δὲ καὶ τὸ πῦρ μετὰ χεῖρα καὶ τὴν μάχαιραν, καὶ ἐπορεύθησαν οἱ δύο ἅμα.
6
Tulit quoque ligna holocáusti, et impósuit super Isaac fílium suum: ipse vero portábat in mánibus ignem et gládium. Cumque duo pérgerent simul,
6
ויקח אברהם את־עצי העלה וישׂם על־יצחק בנו ויקח בידו את האשׁ ואת המאכלת וילכו שׁניהם יחדו
6
And Abraham took the wood of the burnt offering, and laid [it] upon Isaac his son; and he took the fire in his hand, and a knife; and they went both of them together.
6
[not available]
7
וַיֹּ֨אמֶר יִצְחָ֜ק אֶל־אַבְרָהָ֤ם אָבִיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה׃
7
καὶ εἶπεν Ἰσαὰκ πρὸς Ἀβραὰμ τὸν πατέρα αὐτοῦ εἴπας Πάτερ · ὁ δὲ εἶπεν Τί ἐστιν, τέκνον; λέγων Ἰδού τὸ πῦρ καὶ τὰ ξύλα · ποῦ ἔστιν τὸ πρόβατον τὸ εἰς ὁλοκάρπωσιν;
7
dixit Isaac patri suo: Pater mi. At ille respóndit: Quid vis fili? Ecce, inquit, ignis et ligna: ubi est víctima holocáusti?
7
ויאמר יצחק אל־אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האשׁ והעצים ואיה השׂה לעלה
7
And Isaac spake unto Abraham his father, and said, My father: and he said, Here [am] I, my son. And he said, Behold the fire and the wood: but where [is] the lamb for a burnt offering?
7
[not available]
8
וַיֹּ֨אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה לּ֥־וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃
8
εἶπεν δὲ Ἀβραάμ Ὁ θεὸς ὄψεται ἑαυτῷ πρόβατον εἰς ὁλοκάρπωσιν, τέκνον. πορευθέντες δὲ ἀμφότεροι ἅμα
8
Dixit autem Abraham: Deus providébit sibi víctimam holocáusti, fili mi. Pergébant ergo páriter.
8
ויאמר אברהם אלהים יראה לו שׂה לעלה בני וילכו שׁניהם יחדו
8
And Abraham said, My son, God will provide himself a lamb for a burnt offering: so they went both of them together.
8
[not available]
9
וַיָּבֹ֗אוּ אֶֽל הַ־מָּקוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר ל֣־וֹ הָאֱלֹהִים֒ וַיִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אֶת הַ־מִּזְבֵּ֔חַ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת הָ־עֵצִ֑ים וַֽיַּעֲקֹד֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם אֹתוֹ֙ עַל הַ־מִּזְבֵּ֔חַ מִמַּ֖עַל לָעֵצִֽים׃
9
ἦλθον ἐπὶ τὸν τόπον ὃν εἶπεν αὐτῷ ὁ θεός. Καὶ ᾠκοδόμησεν ἐκεῖ Ἀβραὰμ θυσιαστήριον καὶ ἐπέθηκεν τὰ ξύλα · καὶ συμποδίσας Ἰσαὰκ τὸν υἱὸν αὐτοῦ ἐπέθηκεν αὐτὸν ἐπὶ τὸ θυσιαστήριον ἐπάνω τῶν ξύλων.
9
Et venérunt ad locum quem osténderat ei Deus, in quo ædificávit altáre, et désuper ligna compósuit: cumque alligásset Isaac fílium suum, pósuit eum in altáre super struem lignórum.
9
ויבאו אל המקום אשׁר אמר לו האלהים ויבן שׁם אברהם את המזבח ויערך את העצים ויעקד את־יצחק בנו וישׂם אתו על המזבח ממעל לעצים
9
And they came to the place which God had told him of; and Abraham built an altar there, and laid the wood in order, and bound Isaac his son, and laid him on the altar upon the wood.
9
[not available]
10
וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְרָהָם֙ אֶת יָד֔־וֹ וַיִּקַּ֖ח אֶת הַֽ־מַּאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט אֶת בְּנֽ־וֹ׃
10
καὶ ἐξέτεινεν Ἀβραὰμ τὴν χεῖρα αὐτοῦ λαβεῖν τὴν μάχαιραν, σφάξαι τὸν υἱὸν αὐτοῦ.
10
Extendítque manum, et arrípuit gládium, ut immoláret fílium suum.
10
וישׁלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשׁחט את בנו
10
And Abraham stretched forth his hand, and took the knife to slay his son.
10
[not available]
11
וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ מִן הַ־שָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם ׀ אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃
11
καὶ ἐκάλεσεν αὐτὸν ἄγγελος Κυρίου ἐκ τοῦ οὐρανοῦ καὶ εἶπεν αὐτῷ Ἀβραὰμ Ἀβραάμ. ὁ δὲ εἶπεν Ἰδού ἐγώ.
11
Et ecce ángelus Dómini de cælo clamávit, dicens: Abraham, Abraham. Qui respóndit: Adsum.
11
ויקרא אליו מלאך יהוה מן השׁמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני
11
And the angel of the LORD called unto him out of heaven, and said, Abraham, Abraham: and he said, Here [am] I.
11
[not available]
12
וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל הַ־נַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָּה כִּ֣י ׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת בִּנְ־ךָ֥ אֶת יְחִידְ־ךָ֖ מִמֶּֽנִּי׃
12
καὶ εἶπεν Μὴ ἐπιβάλῃς τὴν χεῖρά σου ἐπὶ τὸ παιδάριον, μηδὲ ποιήσῃς αὐτῷ μηδέν · νῦν γὰρ ἔγνων ὅτι φοβῇ τὸν θεὸν σύ, καὶ οὐκ ἐφείσω τοῦ υἱοῦ σου τοῦ ἀγαπητοῦ δι᾽ ἐμέ.
12
Dixítque ei: Non exténdas manum tuam super púerum, neque fácias illi quidquam: nunc cognóvi quod times Deum, et non pepercísti unigénito fílio tuo propter me.
12
ויאמר אל־תשׁלח ידך על הנער ואל תעשׂה לו מאומה כי עתה ידעתי כי־ירא אלהים אתה ולא חשׂכת את בנך את יחידך ממני
12
And he said, Lay not thine hand upon the lad, neither do thou any thing unto him: for now I know that thou fearest God, seeing thou hast not withheld thy son, thine only [son] from me.
12
[not available]
13
וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת עֵינָ֗י־ו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה־אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת הָ־אַ֔יִל וַיַּעֲלֵ֥הוּ לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֽוֹ׃
13
καὶ ἀναβλέψας Ἀβραὰμ τοῖς ὀφθαλμοῖς αὐτοῦ ἴδεν, καὶ ἰδοὺ κριὸς εἷς κατεχόμενος ἐν φυτῷ σαβὲκ τῶν κεράτων. Καὶ ἐπορεύθη Ἀβραὰμ καὶ ἔλαβεν τὸν κριόν, καὶ ἀνήνεγκεν αὐτὸν εἰς ὁλοκάρπωσιν ἀντὶ Ἰσαὰκ τοῦ υἱοῦ αὐτοῦ.
13
Levávit Abraham óculos suos, vidítque post tergum aríetem inter vepres hæréntem córnibus, quem assúmens óbtulit holocáustum pro fílio.
13
וישׂא אברהם את עיניו וירא והנה־איל אחד נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו עלה תחת בנו
13
And Abraham lifted up his eyes, and looked, and behold behind [him] a ram caught in a thicket by his horns: and Abraham went and took the ram, and offered him up for a burnt offering in the stead of his son.
13
1Q1 · f3
[בקרני׳ו וילך אב]ר#הם ויק##[ח את האיל ויעל׳הו לעלה תחת בנ׳ו ׃
14
וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם הַ־מָּק֥וֹם הַה֖וּא יְהוָ֣ה ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְהוָ֖ה יֵרָאֶֽה׃
14
καὶ ἐκάλεσεν Ἀβραὰμ τὸ ὄνομα τοῦ τόπου ἐκείνου Κύριος ἴδεν · ἵνα εἴπωσιν σήμερον Ἐν τῷ ὄρει Κύριος ὤφθη.
14
Appellavítque nomen loci illíus, Dóminus videt. Unde usque hódie dícitur: In monte Dóminus vidébit.
14
ויקרא אברהם את שׁם המקום ההוא יהוה יראה אשׁר יאמר היום בהר יהוה יראה
14
And Abraham called the name of that place Jehovahjireh: as it is said [to] this day, In the mount of the LORD it shall be seen.
14
1Q1 · f3
[ויקרא אבר]הם את שם המק[ום ההוא יהוה יראה אשר יאמר היום בהר] [יהוה יראה ׃
15
וַיִּקְרָ֛א מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם שֵׁנִ֖ית מִן הַ־שָּׁמָֽיִם׃
15
καὶ ἐκάλεσεν ἄγγελος Κυρίου τὸν Ἀβραὰμ δεύτερον ἐκ τοῦ οὐρανοῦ
15
Vocávit autem ángelus Dómini Abraham secúndo de cælo, dicens:
15
ויקרא מלאך יהוה אל־אברהם שׁנית מן השׁמים
15
And the angel of the LORD called unto Abraham out of heaven the second time,
15
1Q1 · f3
וי]קרא מלאך יהוה א[ל־אברהם שנית מן השמים ׃
16
וַיֹּ֕אמֶר בִּ֥י נִשְׁבַּ֖עְתִּי נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֗י יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֨יתָ֙ אֶת הַ־דָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת בִּנְ־ךָ֥ אֶת יְחִידֶֽ־ךָ׃
16
λέγων Κατ᾽ ἐμαυτοῦ ὤμοσα, λέγει Κύριος, οὗ εἵνεκεν ἐποίησας τὸ ῥῆμα τοῦτο καὶ οὐκ ἐφείσω τοῦ υἱοῦ σου τοῦ ἀγαπητοῦ δι᾽ ἐμέ,
16
Per memetípsum iurávi, dicit Dóminus: quia fecísti hanc rem, et non pepercísti fílio tuo unigénito propter me:
16
ויאמר בי נשׁבעתי נאם־יהוה כי יען אשׁר עשׂית את הדבר הזה ולא חשׂכת את בנך את יחידך ממני
16
And said, By myself have I sworn, saith the LORD, for because thou hast done this thing, and hast not withheld thy son, thine only [son]:
16
[not available]
17
כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת זַרְעֲ־ךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו׃
17
εἰ μήν εὐλογῶν εὐλογήσω σε, καὶ πληθύνων πληθυνῶ τὸ σπέρμα σου ὡς τοὺς ἀστέρας τοῦ οὐρανοῦ καὶ ὡς τὴν ἄμμον τὴν παρὰ τὸ χεῖλος τῆς θαλάσσης · καὶ κληρονομήσει τὸ σπέρμα σου τὰς πόλεις τῶν ὑπεναντίων.
17
benedícam tibi, et multiplicábo semen tuum sicut stellas cæli, et velut arénam quæ est in líttore maris: possidébit semen tuum portas inimicórum suórum,
17
כי ברוך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השׁמים וכחול אשׁר על־שׂפת הים ויירשׁ זרעך את שׁער איביו
17
That in blessing I will bless thee, and in multiplying I will multiply thy seed as the stars of the heaven, and as the sand which [is] upon the sea shore; and thy seed shall possess the gate of his enemies;
17
[not available]
18
וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ עֵ֕קֶב אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתָּ בְּקֹלִֽי׃
18
καὶ ἐνευλογηθήσονται ἐν τῷ σπέρματι σου πάντα τὰ ἔθνη, ἀνθ᾽ ὧν ὑπήκουσας τῆς ἐμῆς φωνῆς.
18
et benedicéntur in sémine tuo omnes gentes terræ, quia obedísti voci meæ.
18
והתברכו בזרעך כל גוי הארץ עקב אשׁר שׁמעת בקולי
18
And in thy seed shall all the nations of the earth be blessed; because thou hast obeyed my voice.
18
[not available]
19
וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל נְעָרָ֔י־ו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ פ
19
ἀπεστράφη δὲ Ἀβραὰμ πρὸς τοὺς παῖδας αὐτοῦ, καὶ ἀναστάντες ἐπορεύθησαν ἐπὶ τὸ φρέαρ τοῦ ὃρκου · Καὶ κατῴκησεν Ἀβραὰμ ἐπὶ τῷ φρέατι τοῦ ὅρκου.
19
Revérsus est Abraham ad púeros suos, abierúntque Bersabée simul, et habitávit ibi.
19
וישׁב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו אל־באר שׁבע וישׁב אברהם בבאר שׁבע
19
So Abraham returned unto his young men, and they rose up and went together to Beersheba; and Abraham dwelt at Beersheba.
19
[not available]
20
וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֻּגַּ֥ד לְאַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִ֠נֵּה יָלְדָ֨ה מִלְכָּ֥ה גַם־הִ֛וא בָּנִ֖ים לְנָח֥וֹר אָחִֽיךָ׃
20
Ἐγένετο · δὲ μετὰ τὰ ῥήματα ταῦτα καὶ ἀνηγγέλη τῷ Ἀβραὰμ λέγοντες Ἰδοὺ τέτοκεν Μελχὰ καὶ αὐτὴ υἱοὺς Ναχὼρ τῷ ἀδελφῷ σου,
20
His ita gestis, nuntiátum est Abrahæ quod Melcha quoque genuísset fílios Nachor fratri suo:
20
ויהי אחר הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך
20
And it came to pass after these things, that it was told Abraham, saying, Behold, Milcah, she hath also born children unto thy brother Nahor;
20
[not available]
21
אֶת־ע֥וּץ בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־בּ֣וּז אָחִ֑יו וְאֶת־קְמוּאֵ֖ל אֲבִ֥י אֲרָֽם׃
21
τὸν Ὢξ πρωτότοκον καὶ τὸν Βαὺξ ἀδελφὸν αὐτοῦ, καὶ τὸν Καμουὴλ πατέρα Σύρων
21
Hus primogénitum, et Buz fratrem eius, et Cámuel patrem Syrórum,
21
את־עוץ בכורו ואת־בוז אחיו ואת־קמואל אבי ארם
21
Huz his firstborn, and Buz his brother, and Kemuel the father of Aram,
21
[not available]
22
וְאֶת־כֶּ֣שֶׂד וְאֶת־חֲז֔וֹ וְאֶת־פִּלְדָּ֖שׁ וְאֶת־יִדְלָ֑ף וְאֵ֖ת בְּתוּאֵֽל׃
22
καὶ τὸν Χάσζαδ καὶ τὸν Ἁζαῦ καὶ τὸν φαλδὰς καὶ τὸν Ἰελδὰφ καὶ τὸν Βαθουήλ.
22
et Cased, et Azau, Pheldas quoque et Iedlaph,
22
ואת־כשׂד ואת־חזו ואת פילדשׁ ואת־ידלף ואת בתואל
22
And Chesed, and Hazo, and Pildash, and Jidlaph, and Bethuel.
22
[not available]
23
וּבְתוּאֵ֖ל יָלַ֣ד אֶת־רִבְקָ֑ה שְׁמֹנָ֥ה אֵ֨לֶּה֙ יָלְדָ֣ה מִלְכָּ֔ה לְנָח֖וֹר אֲחִ֥י אַבְרָהָֽם׃
23
καὶ Βαθουὴλ ἐγέννησεν τὴν Ῥεβέκκαν. ὀκτὼ οὗτοι υἱοὶ οὓς ἔτεκεν Μελχὰ τῷ Ναχὼρ τῷ ἀδελφῷ Ἀβραάμ.
23
ac Báthuel, de quo nata est Rebécca: octo istos génuit Melcha, Nachor fratri Abrahæ.
23
ובתואל הוליד את־רבקה שׁמנה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם
23
And Bethuel begat Rebekah: these eight Milcah did bear to Nahor, Abraham ’s brother.
23
[not available]
24
וּפִֽילַגְשׁ֖וֹ וּשְׁמָ֣הּ רְאוּמָ֑ה וַתֵּ֤לֶד גַּם־הִוא֙ אֶת־טֶ֣בַח וְאֶת־גַּ֔חַם וְאֶת־תַּ֖חַשׁ וְאֶֽת־מַעֲכָֽה׃ ס
24
καὶ ἡ παλλακὴ αὐτοῦ ᾗ ὄνομα Ῥεηρά, ἔτεκεν καὶ αὐτὴ τὸν Τάβεκ καὶ τὸν Τάαμ καὶ τὸν Τόχος καὶ τὸν Μωχά.
24
Concubína vero illíus, nómine Roma, péperit Tábee, et Gaham, et Thahas, et Máacha.
24
ופילגשׁו ושׁמה רומה ותלד גם היא את־טבח ואת־גחם ואת־תחשׁ ואת־מעכה
24
And his concubine, whose name [was] Reumah, she bare also Tebah, and Gaham, and Thahash, and Maachah.
24
[not available]
