THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְיַעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃
1
Ἐξῆλθεν δὲ Δείνα ἡ θυγάτηρ Λείας, ἣν ἔτεκεν τῷ Ἰακώβ, καταμαθεῖν τὰς θυγατέρας τῶν ἐνχωρίων.
1
Egréssa est autem Dina fília Liæ ut vidéret mulíeres regiónis illíus.
1
ותצא דינה בת־לאה אשׁר ילדה ליעקב להראות בבנות הארץ
1
And Dinah the daughter of Leah, which she bare unto Jacob, went out to see the daughters of the land.
1
4Q6 · f1a
ותצא דינה בת־לאה## [אשר] [י]לדה ליעקב לרא##[ות] בפנות הארץ ׃
2
וַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן־חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ וַיִּקַּ֥ח אֹתָ֛הּ וַיִּשְׁכַּ֥ב אֹתָ֖הּ וַיְעַנֶּֽהָ׃
2
καὶ ἴδεν αὐτὴν Συχὲμ ὁ υἱὸς Ἐμμὼρ ὁ Χορραῖος, ὁ ἄρχων τῆς γῆς · καὶ λαβὼν αὐτὴν ἐκοιμήθη μετ᾽ αὐτῆς, καὶ ἐταπείνωσεν αὐτήν.
2
Quam cum vidísset Sichem fílius Hemor Hevǽi, princeps terræ illíus, adamávit eam: et rápuit, et dormívit cum illa, vi ópprimens vírginem.
2
וירא אתה שׁכם בן־חמור החוי נשׂיא הארץ ויקח אתה וישׁכב אתה ויענה
2
And when Shechem the son of Hamor the Hivite, prince of the country, saw her, he took her, and lay with her, and defiled her.
2
4Q6 · f1a
וירא## [את׳ה] ׃
3
וַתִּדְבַּ֣ק נַפְשׁ֔וֹ בְּדִינָ֖ה בַּֽת־יַעֲקֹ֑ב וַיֶּֽאֱהַב֙ אֶת הַֽ־נַּעֲרָ֔ וַיְדַבֵּ֖ר עַל־לֵ֥ב הַֽנַּעֲרָֽ׃
3
καὶ προσέσχεν τῇ ψυχῇ Δείνας τῆς θυγατρὸς Ἰακώβ, καὶ ἠγάπησεν τὴν παρθένον, καὶ ἐλάλησεν κατὰ τὴν διάνοιαν τῆς παρθένου αὐτῇ.
3
Et conglutináta est ánima eius cum ea, tristémque delinívit blandítiis.
3
ותדבק נפשׁו בדינה בת־יעקב ויאהב את הנערה וידבר אל לב הנערה
3
And his soul clave unto Dinah the daughter of Jacob, and he loved the damsel, and spake kindly unto the damsel.
3
Murx · f1
ותדבק] נ[פש׳ו בדינה בת־יעקב ויאהב את הנער ׃
4
וַיֹּ֣אמֶר שְׁכֶ֔ם אֶל־חֲמ֥וֹר אָבִ֖יו לֵאמֹ֑ר קַֽח לִ֛־י אֶת הַ־יַּלְדָּ֥ה הַזֹּ֖את לְאִשָּֽׁה׃
4
εἶπεν δὲ Συχὲμ πρὸς Ἐμμὼρ τὸν πατέρα αὐτοῦ λέγων Λάβε μοι τὴν παιδίσκην ταύτην εἰς γυναῖκα.
4
Et pergens ad Hemor patrem suum: Accipe, inquit, mihi puéllam hanc cóniugem.
4
ויאמר שׁכם אל אביו לאמר קח לי את הילדה הזאת לאשׁה
4
And Shechem spake unto his father Hamor, saying, Get me this damsel to wife.
4
[not available]
5
וְיַעֲקֹ֣ב שָׁמַ֗ע כִּ֤י טִמֵּא֙ אֶת־דִּינָ֣ה בִתּ֔וֹ וּבָנָ֛יו הָי֥וּ אֶת מִקְנֵ֖־הוּ בַּשָּׂדֶ֑ה וְהֶחֱרִ֥שׁ יַעֲקֹ֖ב עַד בֹּאָֽ־ם׃
5
Ἰακὼβ δὲ ἤκουσεν ὅτι ἐμίανεν ὁ υἱὸς Ἐμμὼρ Δείναν τὴν θυγατέρα αὐτοῦ · οἱ δὲ υἱοὶ αὐτοῦ ἦσαν μετὰ τῶν κτηνῶν αὐτοῦ ἐν τῷ πεδίῳ · παρεσιώπησεν δὲ Ἰακὼβ ἕως τοῦ ἐλθεῖν αὐτούς.
5
Quod cum audísset Iacob abséntibus fíliis, et in pastu pécorum occupátis, síluit donec redírent.
5
ויעקב שׁמע כי טמא את־דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשׂדה וחרישׁ יעקב עד באם
5
And Jacob heard that he had defiled Dinah his daughter: now his sons were with his cattle in the field: and Jacob held his peace until they were come.
5
Mur1 · f2ii
[בת׳ו ובני׳ו היו את מקנ׳הו בשדה והחרש י]ע#קב עד [בא׳ם ׃
6
וַיֵּצֵ֛א חֲמ֥וֹר אֲבִֽי־שְׁכֶ֖ם אֶֽל־יַעֲקֹ֑ב לְדַבֵּ֖ר אִתּֽוֹ׃
6
ἐξῆλθεν δὲ Ἐμμὼρ ὁ πατὴρ Συχὲμ πρὸς Ἰακὼβ λαλῆσαι αὐτῷ.
6
Egrésso autem Hemor patre Sichem ut loquerétur ad Iacob,
6
ויצא חמור אבי־שׁכם אל־יעקב לדבר אתו
6
And Hamor the father of Shechem went out unto Jacob to commune with him.
6
Mur1 · f2ii
ויצא חמור א]ב#[י]־שכם אל־יעקב לדבר א#ת#׳ו ׃
7
וּבְנֵ֨י יַעֲקֹ֜ב בָּ֤אוּ מִן הַ־שָּׂדֶה֙ כְּשָׁמְעָ֔ם וַיִּֽתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹ֑ד כִּֽי־נְבָלָ֞ה עָשָׂ֣ה בְיִשְׂרָאֵ֗ל לִשְׁכַּב֙ אֶת־בַּֽת־יַעֲקֹ֔ב וְכֵ֖ן לֹ֥א יֵעָשֶֽׂה׃
7
οἱ δὲ υἱοὶ Ἰακὼβ ἦλθον ἐκ τοῦ πεδίου · ὡς δὲ ἤκουσαν, κατενύχθησαν οἱ ἄνδρες, καὶ λυπηρὸν ἦν αὐτοῖς σφόδρα, ὅτι ἄσχημον ἐποίησεν Συχὲμ ἐν Ἰσραήλ, κοιμηθεὶς μετὰ τῆς θυγατρὸς Ἰακώβ · καὶ οὐχ οὕτως ἔσται.
7
ecce fílii eius veniébant de agro: auditóque quod accíderat, iráti sunt valde, eo quod fœdam rem operátus esset in Israel et, violáta fília Iacob, rem illícitam perpetrásset.
7
ובני יעקב באו מן השׂדה כשׁמעם ויתעצבו האנשׁים ויחר להם מאד כי־נבלה עשׂה בישׂראל לשׁכב את־בת־יעקב וכן לא יעשׂה
7
And the sons of Jacob came out of the field when they heard [it]: and the men were grieved, and they were very wroth, because he had wrought folly in Israel in lying with Jacob ’s daughter; which thing ought not to be done.
7
4Q576 · f1
ε ובני יע]ק##[ב באו מן השדה כשמע׳ם ויתעצבו האנשים] [ויחר ל׳הם מאד כי־נבלה עשה בישראל לשכב את־]בת־[יעקב וכן לא יעשה ׃
8
וַיְדַבֵּ֥ר חֲמ֖וֹר אִתָּ֣ם לֵאמֹ֑ר שְׁכֶ֣ם בְּנִ֗י חָֽשְׁקָ֤ה נַפְשׁוֹ֙ בְּבִתְּכֶ֔ם תְּנ֨וּ נָ֥א אֹתָ֛הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃
8
καὶ ἐλάλησεν αὐτοῖς Ἐμμὼρ λέγων Συχὲμ ὁ υἱός μου προείλατο τῇ ψυχῇ τὴν θυγατέρα ὑμῶν · δότε οὖν αὐτὴν αὐτῷ γυναῖκα.
8
Locútus est ítaque Hemor ad eos: Sichem fílii mei adhǽsit ánima fíliæ vestræ: date eam illi uxórem:
8
וידבר חמור אתם לאמר שׁכם בני חשׁקה נפשׁו בבתכם תנו נא אתה לו לאשׁה
8
And Hamor communed with them, saying, The soul of my son Shechem longeth for your daughter: I pray you give her him to wife.
8
4Q576 · f1
וידבר חמור את׳ם לאמר שכם] [בנ׳י חשקה נפש׳ו בבת׳כם תנו נא את׳ה ל׳ו לאשה ׃
9
וְהִֽתְחַתְּנ֖וּ אֹתָ֑נוּ בְּנֹֽתֵיכֶם֙ תִּתְּנוּ לָ֔־נוּ וְאֶת בְּנֹתֵ֖י־נוּ תִּקְח֥וּ לָכֶֽם׃
9
ἐπιγαμβρεύσατε ἡμῖν · τὰς θυγατέρας ὑμῶν δότε ἡμῖν, καὶ τὰς θυγατέρας ἡμῶν λάβετε τοῖς υἱοῖς ὑμῶν.
9
et iungámus vicíssim connúbia: fílias vestras trádite nobis, et fílias nostras accípite,
9
והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם
9
And make ye marriages with us, [and] give your daughters unto us, and take our daughters unto you.
9
4Q576 · f1
והת]חתנו א##[ת׳נו בנתי׳כם תתנו ל׳נו ואת בנתי׳נו תקחו] [ל׳כם ׃
10
וְאִתָּ֖נוּ תֵּשֵׁ֑בוּ וְהָאָ֨רֶץ֙ תִּהְיֶ֣ה לִפְנֵיכֶ֔ם שְׁבוּ֙ וּסְחָר֔וּהָ וְהֵֽאָחֲז֖וּ בָּֽהּ׃
10
καὶ ἐν ἡμῖν κατοικεῖτε, καὶ ἰδοὺ ἡ γῆ πλατεῖα ἐναντίον ὑμῶν · κατοικεῖτε καὶ ἐμπορεύεσθε ἐπ᾽ αὐτῆς καὶ ἐνκτᾶσθε ἐν αὐτῇ.
10
et habitáte nobíscum: terra in potestáte vestra est, exercéte, negotiámini, et possidéte eam.
10
ואתנו תשׁבו והארץ תהיה לפניכם שׁבו סחרו ואחזו בה
10
And ye shall dwell with us: and the land shall be before you; dwell and trade ye therein, and get you possessions therein.
10
4Q576 · f1
ואת׳נו תשבו והארץ תהיה לפני׳כם שבו וסחרו׳ה ו]האחז#?[ו ב׳ה ׃
11
וַיֹּ֤אמֶר שְׁכֶם֙ אֶל אָבִ֣י־ה וְאֶל אַחֶ֔י־הָ אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֵיכֶ֑ם וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן׃
11
εἶπεν δὲ Συχὲμ πρὸς τὸν πατέρα αὐτῆς καὶ πρὸς τοὺς ἀδελφοὺς αὐτῆς Εὕροιμι χάριν ἐναντίον ὑμῶν, καὶ ὃ ἐὰν εἴπητε ἡμῖν δώσομεν.
11
Sed et Sichem ad patrem et ad fratres eius ait: Invéniam grátiam coram vobis: et quæcúmque statuéritis, dabo:
11
ויאמר שׁכם אל אביה ואל אחיה אמצא־חן בעיניכם ואשׁר תאמרו אלי אתן
11
And Shechem said unto her father and unto her brethren, Let me find grace in your eyes, and what ye shall say unto me I will give.
11
4Q576 · f1
ε ׃
12
הַרְבּ֨וּ עָלַ֤י מְאֹד֙ מֹ֣הַר וּמַתָּ֔ן וְאֶ֨תְּנָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֖וּ אֵלָ֑י וּתְנוּ לִ֥־י אֶת הַֽ־נַּעֲרָ֖ לְאִשָּֽׁה׃
12
πληθύνατε τὴν φερνὴν σφόδρα, καὶ δώσω καθότι ἂν εἴπητέ μοι, καὶ δώσετέ μοι τὴν παῖδα ταύτην εἰς γυναῖκα.
12
augéte dotem, et múnera postuláte, et libénter tríbuam quod petiéritis: tantum date mihi puéllam hanc uxórem.
12
הרבו עלי מהר מאד ומתנה ואתן כאשׁר תאמרו אלי ותנו לי את הנערה לאשׁה
12
Ask me never so much dowry and gift, and I will give according as ye shall say unto me: but give me the damsel to wife.
12
[not available]
13
וַיַּעֲנ֨וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֜ב אֶת־שְׁכֶ֨ם וְאֶת־חֲמ֥וֹר אָבִ֛יו בְּמִרְמָ֖ה וַיְדַבֵּ֑רוּ אֲשֶׁ֣ר טִמֵּ֔א אֵ֖ת דִּינָ֥ה אֲחֹתָֽם׃
13
ἀπεκρίθησαν δὲ οἱ υἱοὶ Ἰακὼβ τῷ Συχὲμ καὶ Ἐμμὼρ τῷ πατρὶ αὐτοῦ μετὰ δόλου, καὶ ἐλάλησαν αὐτοῖς, ὅτι ἐμίαναν Δείναν τὴν ἀδελφὴν αὐτῶν.
13
Respondérunt fílii Iacob Sichem et patri eius in dolo, sæviéntes ob stuprum soróris:
13
ויענו בני־יעקב את־שׁכם ואת־חמור אביו במרמה וידברו אשׁר טמאו את דינה אחותם
13
And the sons of Jacob answered Shechem and Hamor his father deceitfully, and said, because he had defiled Dinah their sister:
13
[not available]
14
וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵיהֶ֗ם לֹ֤א נוּכַל֙ לַעֲשׂוֹת֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לָתֵת֙ אֶת אֲחֹתֵ֔־נוּ לְאִ֖ישׁ אֲשֶׁר ל֣־וֹ עָרְלָ֑ה כִּֽי־חֶרְפָּ֥ה הִ֖וא לָֽנוּ׃
14
καὶ εἶπαν αὐτοῖς Συμεὼν καὶ Λευὶ οἱ ἀδελφοὶ Δείνας υἱοὶ δὲ Λείας Οὐ δυνησόμεθα ποιῆσαι τοῦτο, δοῦναι τὴν ἀδελφὴν ἡμῶν ἀνθρώπῳ ὃς ἔχει ἀκροβυστίαν · ἔστιν γὰρ ὄνειδος ἡmῖν.
14
Non póssumus fácere quod pétitis, nec dare sorórem nostram hómini incircumcíso: quod illícitum et nefárium est apud nos.
14
ויאמרו אליהם לא נוכל לעשׂות את הדבר הזה לתת את אחותנו לאישׁ אשׁר לו ערלה כי־חרפה היא לנו
14
And they said unto them, We can not do this thing, to give our sister to one that is uncircumcised; for that [were] a reproach unto us:
14
[not available]
15
אַךְ בְּ־זֹ֖את נֵא֣וֹת לָכֶ֑ם אִ֚ם תִּהְי֣וּ כָמֹ֔נוּ לְהִמֹּ֥ל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר׃
15
ἐν τούτῳ ὁμοιωθησόμεθα ὑμῖν καὶ κατοικήσωμεν ἐν ὑμῖν, ἐὰν γένησθε ὡς ἡμεῖς καὶ ὑμεῖς ἐν τῷ περιτμηθῆναι ὑμῶν πᾶν ἀρσενικόν ·
15
Sed in hoc valébimus fœderári, si voluéritis esse símiles nostri, et circumcidátur in vobis omne masculíni sexus:
15
אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו להמול לכם כל־זכר
15
But in this will we consent unto you: If ye will be as we [be], that every male of you be circumcised;
15
[not available]
16
וְנָתַ֤נּוּ אֶת בְּנֹתֵ֨י־נוּ֙ לָכֶ֔ם וְאֶת בְּנֹתֵי־כֶ֖ם נִֽקַּֽח לָ֑־נוּ וְיָשַׁ֣בְנוּ אִתְּכֶ֔ם וְהָיִ֖ינוּ לְעַ֥ם אֶחָֽד׃
16
καὶ δώσομεν τὰς θυγατέρας ἡμῶν ὑμῖν, καὶ ἀπὸ τῶν θυγατέρων ὑμῶν λημψόμεθα ἡμῖν γυναῖκας · καὶ οἰκήσωμεν παρ᾽ ὑμῖν, καὶ ἐσόμεθα ὡς γένος ἕν.
16
tunc dábimus et accipiémus mútuo fílias vestras ac nostras: et habitábimus vobíscum, erimúsque unus pópulus.
16
ונתנו את בנתינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו וישׁבנו אתכם והיינו כעם אחד
16
Then will we give our daughters unto you, and we will take your daughters to us, and we will dwell with you, and we will become one people.
16
4Q1 · f4
ε ] # # [ ε ׃
17
וְאִם־לֹ֧א תִשְׁמְע֛וּ אֵלֵ֖ינוּ לְהִמּ֑וֹל וְלָקַ֥חְנוּ אֶת בִּתֵּ֖־נוּ וְהָלָֽכְנוּ׃
17
ἐὰν δὲ μὴ εἰσακούσητε ἡμῶν τοῦ περιτέμνεσθαι, λαβόντες τὰς θυγατέρας ἡμῶν ἀπελευσόμεθα.
17
Si autem circumcídi noluéritis, tollémus fíliam nostram, et recedémus.
17
ואם־לא תשׁמעו אלינו להמול ולקחנו את בתנו והלכנו
17
But if ye will not hearken unto us, to be circumcised; then will we take our daughter, and we will be gone.
17
4Q1 · f4
[ואם־לא תשמעו אלי׳נו להמו]ל# ו?לקחנ?ו? [את בת׳נו והלכנו ׃
18
וַיִּֽיטְב֥וּ דִבְרֵיהֶ֖ם בְּעֵינֵ֣י חֲמ֑וֹר וּבְעֵינֵ֖י שְׁכֶ֥ם בֶּן־חֲמֽוֹר׃
18
καὶ ἤρεσαν οἱ λόγοι ἐναντίον Ἐμμὼρ καὶ ἐναντίον Συχὲμ τοῦ υἱοῦ Ἐμμώρ.
18
Plácuit oblátio eórum Hemor, et Sichem fílio eius,
18
וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שׁכם בנו
18
And their words pleased Hamor, and Shechem Hamor ’s son.
18
4Q1 · f4
וייטבו דברי׳הם] [בעיני חמור ובעיני ]ש#כם [בן־]ח##מור ׃
19
וְלֹֽא־אֵחַ֤ר הַנַּ֨עַר֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַדָּבָ֔ר כִּ֥י חָפֵ֖ץ בְּבַֽת־יַעֲקֹ֑ב וְה֣וּא נִכְבָּ֔ד מִכֹּ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיו׃
19
καὶ οὐκ ἐχρόνισεν ὁ νεανίσκος τοῦ ποιῆσαι τὸ ῥῆμα τοῦτο · ἐνέκειτο γὰρ τῇ θυγατρὶ Ἰακώβ · αὐτὸς δὲ ἦν ἐνδοξότατος πάντων τῶν ἐν τῷ οἴκῳ τοῦ πατρὸς αὐτοῦ.
19
nec dístulit adoléscens quin statim quod petebátur expléret: amábat enim puéllam valde, et ipse erat ínclytus in omni domo patris sui.
19
ולא־אחר הנער לעשׂות הדבר כי חפץ בבת־יעקב והוא נכבד מכל בית אביו
19
And the young man deferred not to do the thing, because he had delight in Jacob ’s daughter: and he [was] more honourable than all the house of his father.
19
4Q1 · f4
ולא־אח##[ר הנער לעשות הדבר כי חפץ] [בבת־יעקב והו]א נכבד מכל בית אב##י׳ו?[ ׃
20
וַיָּבֹ֥א חֲמ֛וֹר וּשְׁכֶ֥ם בְּנ֖וֹ אֶל־שַׁ֣עַר עִירָ֑ם וַֽיְדַבְּר֛וּ אֶל־אַנְשֵׁ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹֽר׃
20
ἦλθεν δὲ Ἐμμὼρ καὶ Συχὲμ ὁ υἱὸς αὐτοῦ πρὸς τὴν πύλην τῆς πόλεως αὐτῶν, καὶ ἐλάλησαν πρὸς τοὺς ἄνδρας τῆς πόλεως αὐτῶν λέγοντες.
20
Ingressíque portam urbis, locúti sunt ad pópulum:
20
ויבא חמור ושׁכם בנו אל־שׁער עירם וידברו אל־אנשׁי עירם לאמר
20
And Hamor and Shechem his son came unto the gate of their city, and communed with the men of their city, saying,
20
4Q1 · f4
ויבא חמור ושכם בנ׳ו אל־שער] [עיר׳ם וידברו אל־]א##נשי [עיר]׳ם לאמר[ ׃
21
הָאֲנָשִׁ֨ים הָאֵ֜לֶּה שְֽׁלֵמִ֧ים הֵ֣ם אִתָּ֗נוּ וְיֵשְׁב֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ וְיִסְחֲר֣וּ אֹתָ֔הּ וְהָאָ֛רֶץ הִנֵּ֥ה רַֽחֲבַת־יָדַ֖יִם לִפְנֵיהֶ֑ם אֶת בְּנֹתָ־ם֙ נִקַּֽח לָ֣־נוּ לְנָשִׁ֔ים וְאֶת בְּנֹתֵ֖י־נוּ נִתֵּ֥ן לָהֶֽם׃
21
Οἱ ἄνθρωποι οὗτοι εἰρηνικοί εἰσιν μεθ᾽ ἡμῶν · οἰκείτωσαν ἐπὶ τῆς γῆς καὶ ἐμπορευέσθωσαν αὐτήν, ἡ δὲ γῆ ἰδοὺ πλατεῖα ἐναντίον αὐτῶν · τὰς θυγατέρας αὐτῶν λημψόμεθα ἡμῖν γυναῖκας, καὶ τὰς θυγατέρας ἡμῶν δώσομεν αὐτοῖς.
21
Viri isti pacífici sunt, et volunt habitáre nobíscum: negotiéntur in terra, et exérceant eam, quæ spatiósa et lata cultóribus índiget: fílias eórum accipiémus uxóres, et nostras illis dábimus.
21
האנשׁים האלה שׁלמים הם אתנו ישׁבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבות ידים לפניהם את בנותם נקח לנו לנשׁים ואת בנתינו נתן להם
21
These men [are] peaceable with us; therefore let them dwell in the land, and trade therein; for the land, behold, [it is] large enough for them; let us take their daughters to us for wives, and let us give them our daughters.
21
4Q1 · f4
האנשים האלה שלמים הם את׳נו וישבו] [בארץ ויסחרו את׳ה והארץ] ה##[נה רחבת־ידים לפני׳הם את בנת׳ם נקח ל׳נו לנשים] ׃
22
אַךְ בְּ֠־זֹאת יֵאֹ֨תוּ לָ֤נוּ הָאֲנָשִׁים֙ לָשֶׁ֣בֶת אִתָּ֔נוּ לִהְי֖וֹת לְעַ֣ם אֶחָ֑ד בְּהִמּ֥וֹל לָ֨נוּ֙ כָּל־זָכָ֔ר כַּאֲשֶׁ֖ר הֵ֥ם נִמֹּלִֽים׃
22
μόνον ἐν τούτῳ ὁμοιωθήσονται ἡμῖν οἱ ἄνθρωποι τοῦ κατοικεῖν μεθ᾽ ἡμῶν ὥστε εἶναι λαὸν ἕνα, ἐν τῷ περιτέμνεσθαι ἡμῶν πᾶν ἀρσενικόν, καθὰ καὶ αὐτοὶ περιτέτμηνται.
22
Unum est quo différtur tantum bonum: si circumcidámus másculos nostros, ritum gentis imitántes.
22
אך בזאת יאותו לנו האנשׁים לשׁבת אתנו להיות לעם אחד בהמול לנו כל־זכר כאשׁר הם נמלים
22
Only herein will the men consent unto us for to dwell with us, to be one people, if every male among us be circumcised, as they [are] circumcised.
22
[not available]
23
מִקְנֵהֶ֤ם וְקִנְיָנָם֙ וְכָל בְּהֶמְתָּ֔־ם הֲל֥וֹא לָ֖נוּ הֵ֑ם אַ֚ךְ נֵא֣וֹתָה לָהֶ֔ם וְיֵשְׁב֖וּ אִתָּֽנוּ׃
23
καὶ τὰ κτήνη αὐτῶν καὶ τὰ ὑπάρχοντα καὶ τὰ τετράποδα αὐτῶν οὐχ ἡμῶν ἔσται · μόνον ἐν τούτῳ ὁμοιωθῶμεν αὐτοῖς, καὶ οἰκήσουσιν μεθ᾽ ἡμῶν.
23
Et substántia eórum, et pécora, et cuncta quæ póssident, nostra erunt: tantum in hoc acquiescámus, et habitántes simul, unum efficiémus pópulum.
23
מקניהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם אך נאות להם וישׁבו אתנו
23
[Shall] not their cattle and their substance and every beast of theirs [be] ours? only let us consent unto them, and they will dwell with us.
23
[not available]
24
וַיִּשְׁמְע֤וּ אֶל־חֲמוֹר֙ וְאֶל־שְׁכֶ֣ם בְּנ֔וֹ כָּל־יֹצְאֵ֖י שַׁ֣עַר עִיר֑וֹ וַיִּמֹּ֨לוּ֙ כָּל־זָכָ֔ר כָּל־יֹצְאֵ֖י שַׁ֥עַר עִירֽוֹ׃
24
καὶ εἰσήκουσαν Ἐμμὼρ καὶ Συχὲμ τοῦ υἱοῦ αὐτοῦ πάντες οἱ ἐκπορευόμενοι τὴν πύλην τῆς πόλεως αὐτῶν, καὶ περιετέμοντο τὴν σάρκα τῆς ἀκροβυστίας αὐτῶν πᾶς ἄρσην.
24
Assensíque sunt omnes, circumcísis cunctis máribus.
24
וישׁמעו אל־חמור ואל־שׁכם בנו כל־יצאי שׁער עירו וימלו כל־זכר כל־יצאי שׁער עירו
24
And unto Hamor and unto Shechem his son hearkened all that went out of the gate of his city; and every male was circumcised, all that went out of the gate of his city.
24
[not available]
25
וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיוֹתָ֣ם כֹּֽאֲבִ֗ים וַיִּקְח֣וּ שְׁנֵֽי־בְנֵי־יַ֠עֲקֹב שִׁמְע֨וֹן וְלֵוִ֜י אֲחֵ֤י דִינָה֙ אִ֣ישׁ חַרְבּ֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ עַל הָ־עִ֖יר בֶּ֑טַח וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל־זָכָֽר׃
25
ἐγένετο δὲ ἐν τῇ ἡμέρᾳ τῇ τρίτῃ ὅτε ἦσαν ἐν τῷ πόνῳ, ἔλαβον οἱ δύο υἱοὶ Ἰακὼβ Συμεὼν καὶ Λευί, ἀδελφοὶ Δείνας, ἕκαστος τὴν μάχαιραν αὐτοῦ, καὶ εἰσῆλθον εἰς τὴν πόλιν ἀσφαλῶς καὶ ἀπέκτειναν πᾶν ἀρσενικόν ·
25
Et ecce, die tértio, quando gravíssimus vúlnerum dolor est: arréptis duo fílii Iacob, Símeon et Levi fratres Dinæ, gládiis, ingréssi sunt urbem confidénter: interfectísque ómnibus másculis,
25
ויהי ביום השׁלישׁי בהיותם כאבים ויקחו שׁני־בני־יעקב שׁמעון ולוי אחי דינה אישׁ חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל־זכר
25
And it came to pass on the third day, when they were sore, that two of the sons of Jacob, Simeon and Levi, Dinah ’s brethren, took each man his sword, and came upon the city boldly, and slew all the males.
25
[not available]
26
וְאֶת־חֲמוֹר֙ וְאֶת־שְׁכֶ֣ם בְּנ֔וֹ הָרְג֖וּ לְפִי־חָ֑רֶב וַיִּקְח֧וּ אֶת־דִּינָ֛ה מִבֵּ֥ית שְׁכֶ֖ם וַיֵּצֵֽאוּ׃
26
τόν τε Ἐμμὼρ καὶ τὸν Συχὲμ τὸν υἱὸν αὐτοῦ ἀπέκτειναν ἐν στόματι μαχαίρας, καὶ ἔλαβον τὴν Δεινὰ ἐκ τοῦ οἴκου τοῦ Συχέμ, καὶ ἐξῆλθον.
26
Hemor et Sichem páriter necavérunt, tolléntes Dinam de domo Sichem sorórem suam.
26
ואת־חמור ואת־שׁכם בנו הרגו לפי־חרב ויקחו את־דינה מבית שׁכם ויצאו
26
And they slew Hamor and Shechem his son with the edge of the sword, and took Dinah out of Shechem ’s house, and went out.
26
[not available]
27
בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֗ב בָּ֚אוּ עַל הַ֣־חֲלָלִ֔ים וַיָּבֹ֖זּוּ הָעִ֑יר אֲשֶׁ֥ר טִמְּא֖וּ אֲחוֹתָֽם׃
27
οἱ δὲ υἱοὶ Ἰακὼβ εἰσῆλθον ἐπὶ τοὺς τραυματίας, καὶ διήρπασαν τὴν πόλιν, ἐν ᾗ ἐμίαναν Δείναν τὴν ἀδελφὴν αὐτῶν ·
27
Quibus egréssis, irruérunt super occísos céteri fílii Iacob: et depopuláti sunt urbem in ultiónem stupri.
27
ובני יעקב באו על החללים ויבזו העיר אשׁר טמאו אחותם
27
The sons of Jacob came upon the slain, and spoiled the city, because they had defiled their sister.
27
[not available]
28
אֶת צֹאנָ֥־ם וְאֶת בְּקָרָ֖־ם וְאֶת חֲמֹרֵי־הֶּ֑ם וְאֵ֧ת אֲשֶׁר בָּ־עִ֛יר וְאֶת־אֲשֶׁ֥ר בַּשָּׂדֶ֖ה לָקָֽחוּ׃
28
καὶ τὰ πρόβατα αὐτῶν καὶ τοὺς βόας αὐτῶν καὶ τοὺς ὄνους αὐτῶν, ὅσα τε ἦν ἐν τῇ πόλει καὶ ὅσα ἦν ἐν τῷ πεδίῳ, ἔλαβον.
28
Oves eórum, et arménta, et ásinos, cunctáque vastántes quæ in dómibus et in agris erant,
28
את צאנם ואת בקרם ואת חמריהם ואת־אשׁר בעיר ואת־אשׁר בשׂדה לקחו
28
They took their sheep, and their oxen, and their asses, and that which [was] in the city, and that which [was] in the field,
28
[not available]
29
וְאֶת־כָּל חֵילָ֤־ם וְאֶת־כָּל טַפָּ־ם֙ וְאֶת נְשֵׁי־הֶ֔ם שָׁב֖וּ וַיָּבֹ֑זּוּ וְאֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר בַּבָּֽיִת׃
29
καὶ πάντα τὰ σώματα αὐτῶν καὶ πᾶσαν τὴν ἀποσκευὴν αὐτῶν καὶ τὰς γυναῖκας αὐτῶν ᾐχμαλώτευσαν · καὶ διήρπασαν ὅσα τε ἦν ἐν τῇ πόλει καὶ ὅσα ἦν ἐν ταῖς οἰκίαις.
29
párvulos quoque eórum et uxóres duxérunt captívas.
29
ואת־כל חילם ואת טפם ואת נשׁיהם שׁבו ויבזו את־כל־אשׁר בבית
29
And all their wealth, and all their little ones, and their wives took they captive, and spoiled even all that [was] in the house.
29
[not available]
30
וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־שִׁמְע֣וֹן וְאֶל־לֵוִי֮ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֨נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי׃
30
εἶπεν δὲ Ἰακὼβ Συμεὼν καὶ Λευί Μισητόν με πεποιήκατε, ὥστε πονηρόν με εἶναι τοῖς κατοικοῦσιν τὴν γῆν, ἔν τε τοῖς Χαναναίοις καὶ τοῖς Φερεζαίοις · ἐγὼ δὲ ὀλιγοστός εἰμι ἐν ἀριθμῷ, καὶ συναχθέντες ἐπ᾽ ἐμὲ συγκόψουσίν με, καὶ ἐκτρίβομαι ἐγὼ καὶ ὁ οἶκός μου.
30
Quibus patrátis audácter, Iacob dixit ad Símeon et Levi: Turbástis me, et odiósum fecístis me Chananǽis, et Pherezǽis habitatóribus terræ huius: nos pauci sumus: illi congregáti percútient me, et delébor ego, et domus mea.
30
ויאמר יעקב אל־שׁמעון ואל־לוי עכרתם אתי להבאשׁני ביושׁב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשׁמדתי אני וביתי
30
And Jacob said to Simeon and Levi, Ye have troubled me to make me to stink among the inhabitants of the land, among the Canaanites and the Perizzites: and I [being] few in number, they shall gather themselves together against me, and slay me; and I shall be destroyed, I and my house.
30
Mur1 · f2iii_3
[ב]כ##נ#?עני ובפרזי ואני מתי מספר ונאס##[פו על׳י] והכו׳ני ונשמדתי אני ובית׳י ׃
31
וַיֹּאמְר֑וּ הַכְזוֹנָ֕ה יַעֲשֶׂ֖ה אֶת אֲחוֹתֵֽ־נוּ׃ פ
31
οἱ δὲ εἶπαν Ἀλλ᾽ ὡσεὶ πόρνῃ χρήσωνται τῇ ἀδελφῇ ἡμῶν ·
31
Respondérunt: Numquid ut scorto abúti debuére soróre nostra?
31
ויאמרו הך זונה יעשׂו את אחותנו
31
And they said, Should he deal with our sister as with an harlot?
31
Mur1 · f2iii_3
ויא#[מרו הכזונה] יעשה את אח(^ ו ^)ת׳נו ׃
