THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיֵּ֣שֶׁב יַעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן׃
1
Κατῴκει δὲ Ἰακὼβ ἐν τῇ γῇ οὗ παρῴκησεν ὁ πατὴρ αὐτοῦ, ἐν γῇ Χανάαν.
1
Habitávit autem Iacob in terra Chánaan, in qua pater suus peregrinátus est.
1
וישׁב יעקב בארץ מגרי אביו בארץ כנען
1
And Jacob dwelt in the land wherein his father was a stranger, in the land of Canaan.
1
4Q5 · f1
[וישב יעקב ב]ארץ מגו#?רי אבי׳ו בארץ##[ כנען ׃
2
אֵ֣לֶּה ׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת אֶחָי־ו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת דִּבָּתָ֥־ם רָעָ֖ה אֶל אֲבִי־הֶֽם׃
2
αὗται δὲ αἱ γενέσεις Ἰακώβ. Ἰωσὴφ δέκα ἑπτὰ ἐτῶν ἦν ποιμαίνων μετὰ τῶν ἀδελφῶν αὐτοῦ τὰ πρόβατα, ὢν νέος, μετὰ τῶν υἱῶν Βάλλας καὶ μετὰ τῶν υἱῶν Ζέλφας τῶν γυναικῶν τοῦ πατρὸς αὐτοῦ · κατήνεγκαν δὲ Ἰωσὴφ ψόγον πονηρὸν πρὸς Ἰσραὴλ τὸν πατέρα αὐτῶν.
2
Et hæ sunt generatiónes eius: Ioseph cum sédecim esset annórum, pascébat gregem cum frátribus suis adhuc puer: et erat cum fíliis Balæ et Zelphæ uxórum patris sui: accusavítque fratres suos apud patrem crímine péssimo.
2
אלה תולדת יעקב יוסף בן־שׁבע־עשׂרה שׁנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את־בני בלהה ואת־בני זלפה נשׁי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם
2
These [are] the generations of Jacob. Joseph, [being] seventeen years old, was feeding the flock with his brethren; and the lad [was] with the sons of Bilhah, and with the sons of Zilpah, his father ’s wives: and Joseph brought unto his father their evil report.
2
4Q5 · f1
אלה תלדות יעקב יוסף בן]־[שבע־עשרה שנ]ה## ה##[י]ה## רע#ה## את אחי׳ו בצ##[אן והוא נער את־בני בלהה ואת]־[בני זלפה נשי אבי׳ו ויבא י]ו?סף א[ת דב]ת##׳ם רע##[ה אל אבי׳הם ׃
3
וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכָּל בָּנָ֔י־ו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים׃
3
Ἰακὼβ δὲ ἠγάπα τὸν Ἰωσὴφ παρὰ πάντας τοὺς υἱοὺς αὐτοῦ, ὅτι υἱὸς γήρους ἦν αὐτῷ · ἐποίησεν δὲ αὐτῷ χιτῶνα ποικίλον.
3
Israel autem diligébat Ioseph super omnes fílios suos, eo quod in senectúte genuísset eum: fecítque ei túnicam polýmitam.
3
וישׂראל אהב את־יוסף מכל בניו כי־בן־זקנים הוא לו ויעשׂ לו כיתנת פסים
3
Now Israel loved Joseph more than all his children, because he [was] the son of his old age: and he made him a coat of [many] colours.
3
[not available]
4
וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי אֹת֞־וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל אֶחָ֔י־ו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם׃
4
ἰδόντες δὲ οἱ ἀδελφοὶ αὐτοῦ ὅτι αὐτὸν ἐφίλει ὁ πατὴρ αὐτοῦ ἐκ πάντων τῶν υἱῶν αὐτοῦ, ἐμίσησαν αὐτόν, καὶ οὐκ ἐδύναντο λαλεῖν αὐτῷ οὐδὲν εἰρηνικόν.
4
Vidéntes autem fratres eius quod a patre plus cunctis fíliis amarétur, óderant eum, nec póterant ei quidquam pacífice loqui.
4
ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל בניו וישׂנאו אתו ולא יכלו דבריו לשׁלום
4
And when his brethren saw that their father loved him more than all his brethren, they hated him, and could not speak peaceably unto him.
4
[not available]
5
וַיַּחֲלֹ֤ם יוֹסֵף֙ חֲל֔וֹם וַיַּגֵּ֖ד לְאֶחָ֑יו וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ׃
5
ἐνυπνιασθεὶς δὲ Ἰωσὴφ ἐνύπνιον ἀπήγγειλεν αὐτὸ τοῖς ἀδελφοῖς αὐτοῦ,
5
Accidit quoque ut visum sómnium reférret frátribus suis: quæ causa maióris ódii seminárium fuit.
5
ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שׂנא אתו
5
And Joseph dreamed a dream, and he told [it] his brethren: and they hated him yet the more.
5
4Q1 · f7
ε ו#?י?חלם י?ו?ס##[ף חלום ויגד לאחי׳ו ויוספו עוד שנא את׳ו ׃
6
וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם שִׁמְעוּ־נָ֕א הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר חָלָֽמְתִּי׃
6
καὶ εἶπεν αὐτοῖς Ἀκούσατε τοῦ ἐνυπνίου τούτου οὗ ἐνυπνιάσθην.
6
Dixítque ad eos: Audíte sómnium meum quod vidi:
6
ויאמר אליהם שׁמעו־נא החלום הזה אשׁר חלמתי
6
And he said unto them, Hear, I pray you, this dream which I have dreamed:
6
4Q1 · f7
ויאמר] [אלי׳הם שמעו־נ]א## החלום[ הזה אשר חלמתי ׃
7
וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֨ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי׃
7
ᾤμην ὑμᾶς δεσμεύειν δράγματα ἐν μέσῳ τῷ πεδίῳ · καὶ ἀνέστη τὸ ἐμὸν δράγμα καὶ ὠρθώθη · περιστραφέντα δὲ τὰ δράγματα ὑμῶν προσεκύνησαν τὸ ἐμὸν δράγμα.
7
putábam nos ligáre manípulos in agro: et quasi consúrgere manípulum meum, et stare, vestrósque manípulos circumstántes adoráre manípulum meum.
7
והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השׂדה והנה קמה אלמתי וגם־נצבה והנה תסבנה אלמתיכם ותשׁתחוינה לאלמתי
7
For, behold, we [were] binding sheaves in the field, and, lo, my sheaf arose, and also stood upright; and, behold, your sheaves stood round about, and made obeisance to my sheaf.
7
4Q1 · f7
ε ε ] # [ ε ׃
8
וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל חֲלֹמֹתָ֖י־ו וְעַל דְּבָרָֽי־ו׃
8
εἶπαν δὲ αὐτῷ οἱ ἀδελφοί Μὴ βασιλεύων βασιλεύσεις ἐφ᾽ ἡμᾶς, ἢ κυριεύων κυριεύσεις ἡμῶν; καὶ προσέθεντο ἔτι μισεῖν αὐτὸν ἕνεκεν τῶν ἐνυπνίων αὐτοῦ καὶ ἕνεκεν τῶν ῥημάτων αὐτοῦ.
8
Respondérunt fratres eius: Numquid rex noster eris? aut subiciémur ditióni tuæ? Hæc ergo causa somniórum atque sermónum, invídiæ et ódii fómitem ministrávit.
8
ויאמרו לו אחיו המלוך תמלך עלינו אם משׁל תמשׁל בנו ויוסיפו עוד שׂנא אתו על חלמיו ועל דבריו
8
And his brethren said to him, Shalt thou indeed reign over us? or shalt thou indeed have dominion over us? And they hated him yet the more for his dreams, and for his words.
8
[not available]
9
וַיַּחֲלֹ֥ם עוֹד֙ חֲל֣וֹם אַחֵ֔ר וַיְסַפֵּ֥ר אֹת֖וֹ לְאֶחָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה חָלַ֤מְתִּֽי חֲלוֹם֙ ע֔וֹד וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי׃
9
ἴδεν δὲ ἐνύπνιον ἕτερον, καὶ διηγήσατο αὐτὸ τῷ πατρὶ αὐτοῦ καὶ τοῖς ἀδελφοῖς αὐτοῦ, καὶ εἶπεν Ἰδοὺ ἐνυπνιάσθην ἐνύπνιον ἕτερον · ὥσπερ ὁ ἥλιος καὶ ἡ σελήνη καὶ ἕνδεκα ἀστέρες προσεκύνουν με.
9
Aliud quoque vidit sómnium, quod narrans frátribus, ait: Vidi per sómnium, quasi solem, et lunam, et stellas úndecim adoráre me.
9
ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השׁמשׁ והירח ואחד עשׂר כוכבים משׁתחוים לי
9
And he dreamed yet another dream, and told it his brethren, and said, Behold, I have dreamed a dream more; and, behold, the sun and the moon and the eleven stars made obeisance to me.
9
[not available]
10
וַיְסַפֵּ֣ר אֶל אָבִי־ו֮ וְאֶל אֶחָי־ו֒ וַיִּגְעַר בּ֣־וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה׃
10
καὶ ἐπετίμησεν αὐτῷ ὁ πατὴρ αὐτοῦ καὶ εἶπεν Τί τὸ ἐνύπνιον τοῦτο ὃ ἐνυπνιάσθης; ἆρά γε ἐλθόντες ἐλευσόμεθα ἐγώ τε καὶ ἡ μήτηρ σου καὶ οἱ ἀδελφοί σου προσκυνῆσαί σοι ἐπὶ τὴν γῆν;
10
Quod cum patri suo, et frátribus retulísset, increpávit eum pater suus, et dixit: Quid sibi vult hoc sómnium quod vidísti? num ego et mater tua, et fratres tui adorábimus te super terram?
10
ויספר לאביו ולאחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשׁר חלמת הבא נבוא אני ואמך ואחיך להשׁתחות לך ארצה
10
And he told [it] to his father, and to his brethren: and his father rebuked him, and said unto him, What [is] this dream that thou hast dreamed? Shall I and thy mother and thy brethren indeed come to bow down ourselves to thee to the earth?
10
[not available]
11
וַיְקַנְאוּ ב֖־וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת הַ־דָּבָֽר׃
11
ἐζήλωσαν δὲ αὐτὸν οἱ ἀδελφοὶ αὐτοῦ · ὁ δὲ πατὴρ αὐτοῦ διετήρησεν τὸ ῥῆμα.
11
Invidébant ei ígitur fratres sui: pater vero rem tácitus considerábat.
11
ויקנאו בו אחיו ואביו שׁמר את הדבר
11
And his brethren envied him; but his father observed the saying.
11
[not available]
12
וַיֵּלְכ֖וּ אֶחָ֑יו לִרְע֛וֹת אֶׄתׄ־צֹ֥אן אֲבִיהֶ֖ם בִּשְׁכֶֽם׃
12
Ἐπορεύθησαν δὲ οἱ ἀδελφοὶ αὐτοῦ βόσκειν τὰ πρόβατα τοῦ πατρὸς αὐτῶν εἰς Συχέμ.
12
Cumque fratres illíus in pascéndis grégibus patris moraréntur in Sichem,
12
וילכו אחיו לרעות את־צאן אביהם בשׁכם
12
And his brethren went to feed their father ’s flock in Shechem.
12
[not available]
13
וַיֹּ֨אמֶר יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא אַחֶ֨יךָ֙ רֹעִ֣ים בִּשְׁכֶ֔ם לְכָ֖ה וְאֶשְׁלָחֲךָ֣ אֲלֵיהֶ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ הִנֵּֽנִי׃
13
καὶ εἶπεν Ἰσραὴλ πρὸς Ἰωσήφ Οὐχ οἱ ἀδελφοί σου ποιμαίνουσιν ἐν Συχέμ; δεῦρο ἀποστείλω σε πρὸς αὐτούς. εἶπεν δὲ αὐτῷ Ἰδοὺ ἐγώ.
13
dixit ad eum Israel: Fratres tui pascunt oves in Síchimis: veni, mittam te ad eos. Quo respondénte,
13
ויאמר ישׂראל אל־יוסף הלוא אחיך רעים בשׁכם לך ואשׁלחך אליהם ויאמר לו הנני
13
And Israel said unto Joseph, Do not thy brethren feed [the flock] in Shechem? come, and I will send thee unto them. And he said to him, Here [am I].
13
[not available]
14
וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ־נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת־שְׁל֤וֹם אַחֶ֨יךָ֙ וְאֶת־שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר וַיִּשְׁלָחֵ֨הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה׃
14
εἶπεν δὲ αὐτῷ Ἰσραήλ Πορευθεὶς ἴδε εἰ ὑγιαίνουσιν οἱ ἀδελφοί σου καὶ τὰ πρόβατα, καὶ ἀνάγγειλόν μοι. καὶ ἀπέστειλεν αὐτὸν ἐκ τῆς κοιλάδος τῆς Χεβρών · καὶ ἦλθεν εἰς Συχέμ.
14
Præsto sum, ait ei: Vade, et vide si cuncta próspera sint erga fratres tuos, et pécora: et renúntia mihi quid agátur. Missus de valle Hebron, venit in Sichem:
14
ויאמר לו לך־נא וראה את־שׁלום אחיך ואת־שׁלום הצאן והשׁבני דבר וישׁלחהו מעמק חברון ויבא שׁכמה
14
And he said to him, Go, I pray thee, see whether it be well with thy brethren, and well with the flocks; and bring me word again. So he sent him out of the vale of Hebron, and he came to Shechem.
14
[not available]
15
וַיִּמְצָאֵ֣הוּ אִ֔ישׁ וְהִנֵּ֥ה תֹעֶ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה וַיִּשְׁאָלֵ֧הוּ הָאִ֛ישׁ לֵאמֹ֖ר מַה־תְּבַקֵּֽשׁ׃
15
καὶ εὗρεν αὐτὸν ἄνθρωπος πλανώμενον ἐν τῷ πεδίῳ · ἠρώτησεν δὲ αὐτὸν ὁ ἄνθρωπος λέγων Τί ζητεῖς;
15
invenítque eum vir errántem in agro, et interrogávit quid quǽreret.
15
וימצאהו האישׁ והנה תעה בשׂדה וישׁאלהו האישׁ לאמר מה־תבקשׁ
15
And a certain man found him, and, behold, [he was] wandering in the field: and the man asked him, saying, What seekest thou?
15
[not available]
16
וַיֹּ֕אמֶר אֶת אַחַ֖־י אָנֹכִ֣י מְבַקֵּ֑שׁ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י אֵיפֹ֖ה הֵ֥ם רֹעִֽים׃
16
ὁ δὲ εἶπεν Τοὺς ἀδελφούς μου ζητῶ · ἀπάγγειλόν μοι ποῦ βόσκουσιν.
16
At ille respóndit: Fratres meos quæro: índica mihi ubi pascant greges.
16
ויאמר את אחי אני מבקשׁ הגידה נא לי איפה הם רעים
16
And he said, I seek my brethren: tell me, I pray thee, where they feed [their flocks].
16
[not available]
17
וַיֹּ֤אמֶר הָאִישׁ֙ נָסְע֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֤י שָׁמַ֨עְתִּי֙ אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה דֹּתָ֑יְנָה וַיֵּ֤לֶךְ יוֹסֵף֙ אַחַ֣ר אֶחָ֔יו וַיִּמְצָאֵ֖ם בְּדֹתָֽן׃
17
εἶπεν δὲ αὐτῷ ὁ ἄνθρωπος Ἀπήρκασιν ἐντεῦθεν · ἤκουσα γὰρ αὐτῶν λεγόντων Πορευθῶμεν εἰς Δωθάειμ. καὶ ἐπορεύθη Ἰωσὴφ κατόπισθεν τῶν ἀδελφῶν αὐτοῦ, καὶ εὗρεν αὐτοὺς εἰς Δωθάειμ.
17
Dixítque ei vir: Recessérunt de loco isto: audívi autem eos dicéntes: Eámus in Dóthain. Perréxit ergo Ioseph post fratres suos, et invénit eos in Dóthain.
17
ויאמר האישׁ נסעו מזה כי שׁמעתים אמרים נלכה דותינה וילך יוסף אחרי אחיו וימצאם בדותין
17
And the man said, They are departed hence; for I heard them say, Let us go to Dothan. And Joseph went after his brethren, and found them in Dothan.
17
[not available]
18
וַיִּרְא֥וּ אֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק וּבְטֶ֨רֶם֙ יִקְרַ֣ב אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּֽתְנַכְּל֥וּ אֹת֖וֹ לַהֲמִיתֽוֹ׃
18
πρόιδον δὲ αὐτὸν μακρόθεν πρὸ τοῦ ἐγγίσαι αὐτὸν πρὸς αὐτούς · καὶ ἐπορεύοντο ἀποκτεῖναι αὐτόν.
18
Qui cum vidíssent eum procul, ántequam accéderet ad eos, cogitavérunt illum occídere:
18
ויראו אתו מרחק בטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו
18
And when they saw him afar off, even before he came near unto them, they conspired against him to slay him.
18
[not available]
19
וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל אָחִ֑י־ו הִנֵּ֗ה בַּ֛עַל הַחֲלֹמ֥וֹת הַלָּזֶ֖ה בָּֽא׃
19
εἶπαν δὲ ἕκαστος πρὸς τὸν ἀδελφὸν αὐτοῦ Ἰδοὺ ὁ ἐνυπνιαστὴς ἐκεῖνος ἔρχεται ·
19
et mútuo loquebántur: Ecce somniátor venit:
19
ויאמרו אישׁ אל אחיו הנה בעל החלמות הלז בא
19
And they said one to another, Behold, this dreamer cometh.
19
[not available]
20
וְעַתָּ֣ה ׀ לְכ֣וּ וְנַֽהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֨הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו׃
20
νῦν οὖν δεῦτε ἀποκτείνωμεν αὐτόν, καὶ ῥίψομεν αὐτὸν εἰς ἕνα τῶν λάκκων, καὶ ἐροῦμεν Θηρίον πονηρὸν κατέφαγεν αὐτόν · καὶ ὀψόμεθα τί ἔστιν τὰ ἐνύπνια αὐτοῦ.
20
veníte, occidámus eum, et mittámus in cistérnam véterem: dicemúsque: Fera péssima devorávit eum: et tunc apparébit quid illi prosint sómnia sua.
20
ועתה לכו ונהרגהו ונשׁליכהו באחד הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתו ונראה מה יהיה חלמתיו
20
Come now therefore, and let us slay him, and cast him into some pit, and we will say, Some evil beast hath devoured him: and we shall see what will become of his dreams.
20
[not available]
21
וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ׃
21
ἀκούσας δὲ Ῥουβὴν ἐξείλατο αὐτὸν ἐκ τῶν χειρῶν αὐτῶν, καὶ εἶπεν Οὐ πατάξομεν αὐτὸν εἰς ψυχήν.
21
Audiens autem hoc Ruben nitebátur liberáre eum de mánibus eórum, et dicébat:
21
וישׁמע ראובן ויצלו מידם ויאמר לא נכנו נפשׁ
21
And Reuben heard [it], and he delivered him out of their hands; and said, Let us not kill him.
21
[not available]
22
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם ׀ רְאוּבֵן֮ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒ הַשְׁלִ֣יכוּ אֹת֗וֹ אֶל הַ־בּ֤וֹר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר וְיָ֖ד אַל־תִּשְׁלְחוּ ב֑־וֹ לְמַ֗עַן הַצִּ֤יל אֹתוֹ֙ מִיָּדָ֔ם לַהֲשִׁיב֖וֹ אֶל אָבִֽי־ו׃
22
εἶπεν δὲ αὐτοῖς Ῥουβήν Μὴ ἐκχέητε αἷμα · ἐμβάλετε δὲ αὐτὸν εἰς ἕνα τῶν λάκκων τῶν ἐν τῇ ἐρήμῳ, χεῖρα δὲ μὴ ἐπενέγκητε αὐτῷ · ὅπως ἐξέληται αὐτόν ἐκ τῶν χειρῶν αὐτῶν καὶ ἀποδῷ αὐτὸν τῷ πατρὶ αὐτοῦ.
22
Non interficiátis ánimam eius, nec effundátis sánguinem: sed proícite eum in cistérnam hanc, quæ est in solitúdine, manúsque vestras serváte innóxias: hoc autem dicébat, volens erípere eum de mánibus eórum, et réddere patri suo.
22
ויאמר אליהם ראובן אל־תשׁפכו־דם השׁליכו אתו אל הבור הזה אשׁר במדבר ויד אל־תשׁלחו בו למען הציל אתו מידם להשׁיבו אל אביו
22
And Reuben said unto them, Shed no blood, [but] cast him into this pit that [is] in the wilderness, and lay no hand upon him; that he might rid him out of their hands, to deliver him to his father again.
22
4Q1 · f8
[אשר ]ב##מ##[דבר ויד אל־תשלחו ב׳ו למען הציל את׳ו מיד׳ם להשיב׳ו אל אבי׳ו ׃
23
וַֽיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל אֶחָ֑י־ו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת־יוֹסֵף֙ אֶת כֻּתָּנְתּ֔־וֹ אֶת־כְּתֹ֥נֶת הַפַּסִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו׃
23
ἐγένετο δὲ ἡνίκα ἦλθεν Ἰωσὴφ πρὸς τοὺς ἀδελφοὺς αὐτοῦ, ἐξέδυσαν τὸν Ἰωσὴφ τὸν χιτῶνα τὸν ποικίλον τὸν περὶ αὐτόν,
23
Conféstim ígitur ut pervénit ad fratres suos, nudavérunt eum túnica talári, et polýmita:
23
ויהי כאשׁר־בא יוסף אל אחיו ויפשׁטו את־יוסף את כיתנתו את כיתנת הפסים אשׁר עליו
23
And it came to pass, when Joseph was come unto his brethren, that they stript Joseph out of his coat, [his] coat of [many] colours that [was] on him;
23
4Q1 · f8
ויהי כאש[ר־בא יוסף אל אחי׳ו ויפשיטו את־יוסף את כתנת׳ו את־כתנת הפסים אשר] עלי׳ו ׃
24
וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם׃
24
καὶ λαβόντες αὐτὸν ἔρριψαν εἰς τὸν λάκκον · ὁ δὲ λάκκος ἐκεῖνος ὕδωρ οὐκ εἶχεν.
24
miserúntque eum in cistérnam véterem, quæ non habébat aquam.
24
ויקחו וישׁלכו אתו הבור והבור ריק אין בו מים
24
And they took him, and cast him into a pit: and the pit [was] empty, [there was] no water in it.
24
4Q1 · f8
ויק#ח׳הו? [וישלכו את׳ו הבר׳ה והבור רק אין ב׳ו מים ׃
25
וַיֵּשְׁבוּ֮ לֶֽאֱכָל־לֶחֶם֒ וַיִּשְׂא֤וּ עֵֽינֵיהֶם֙ וַיִּרְא֔וּ וְהִנֵּה֙ אֹרְחַ֣ת יִשְׁמְעֵאלִ֔ים בָּאָ֖ה מִגִּלְעָ֑ד וּגְמַלֵּיהֶ֣ם נֹֽשְׂאִ֗ים נְכֹאת֙ וּצְרִ֣י וָלֹ֔ט הוֹלְכִ֖ים לְהוֹרִ֥יד מִצְרָֽיְמָה׃
25
ἐκάθισαν δὲ φαγεῖν ἄρτον · καὶ ἀναβλέψαντες τοῖς ὀφθαλμοῖς ἴδον, καὶ ἰδοὺ ὁδοιπόροι Ἰσμαηλεῖται ἤρχοντο ἐκ Γαλαάδ, καὶ οἱ κάμηλοι αὐτῶν ἔγεμον θυμιαμάτων καὶ ῥιτίνης καὶ στακτῆς · ἐπορεύοντο δὲ καταγαγεῖν εἰς Αἴγυπτον.
25
Et sedéntes ut coméderent panem, vidérunt Ismaelítas viatóres veníre de Gálaad, et camélos eórum portántes arómata, et resínam, et stacten in Ægýptum.
25
וישׁבו לאכל־לחם וישׂאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישׁמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשׂאים נכאת וצרי ולוט הלכים להוריד מצרימה
25
And they sat down to eat bread: and they lifted up their eyes and looked, and, behold, a company of Ishmeelites came from Gilead with their camels bearing spicery and balm and myrrh, going to carry [it] down to Egypt.
25
4Q1 · f8
וישבו לאכל־לחם] וישאו? עיני׳הם[ ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמלי׳הם נשאים] [נכ]א#ת וצרי ול##[ט הולכים להוריד מצרימ׳ה ׃
26
וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל אֶחָ֑י־ו מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַהֲרֹג֙ אֶת אָחִ֔י־נוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת דָּמֽ־וֹ׃
26
εἶπεν δὲ Ἰούδας πρὸς τοὺς ἀδελφοὺς αὐτοῦ Τί χρήσιμον ἐὰν ἀποκτείνωμεν τὸν ἀδελφὸν ἡμῶν καὶ κρύψωμεν τὸ αἷμα αὐτοῦ;
26
Dixit ergo Iudas frátribus suis: Quid nobis prodest si occidérimus fratrem nostrum, et celavérimus sánguinem ipsíus?
26
ויאמר יהודה אל אחיו מה־בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו
26
And Judah said unto his brethren, What profit [is it] if we slay our brother, and conceal his blood?
26
4Q1 · f8
ויאמר יהודה אל אחי׳ו מה־בצע] כי נהרג[ את אחי׳נו וכסינו את דמ׳ו ׃
27
לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֨נוּ֙ אַל־תְּהִי ב֔־וֹ כִּֽי אָחִ֥י־נוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו׃
27
δεῦτε ἀποδώμεθα αὐτὸν τοῖς Ἰσμαηλίταις τούτοις, αἱ δὲ χεῖρες ἡμῶν μὴ ἔστωσαν ἐπ᾽ αὐτόν, ὅτι ἀδελφὸς ἡμῶν καὶ σάρξ ἡμῶν ἐστίν. ἤκουσαν δὲ οἱ ἀδελφοὶ αὐτοῦ.
27
Mélius est ut venumdétur Ismaelítis, et manus nostræ non polluántur: frater enim, et caro nostra est. Acquievérunt fratres sermónibus illíus.
27
לכו נמכרנו לישׁמעאלים וידנו אל תהיה בו כי אחינו ובשׂרנו הוא וישׁמעו אחיו
27
Come, and let us sell him to the Ishmeelites, and let not our hand be upon him; for he [is] our brother [and] our flesh. And his brethren were content.
27
4Q1 · f8
לכו ונמכר׳נו לישמעאלים ויד׳נו אל־תהי ב׳ו כי] אח##[י׳נו בשר׳נו הוא וישמעו אחי׳ו ׃
28
וַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן הַ־בּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה׃
28
καὶ παρεπορεύοντο οἱ ἄνθρωποι οἱ Μαδιηναῖοι οἱ ἔμποροι, καὶ ἐξείλκυσαν καὶ ἀνεβίβασαν τὸν Ἰωσὴφ ἐκ τοῦ λάκκου · καὶ ἀπέδοντο τὸν Ἰωσὴφ τοῖς Ἰσμαηλίταις εἴκοσι χρυσῶν · καὶ κατήγαγον τὸν Ἰωσὴφ εἰς Αἴγυπτον.
28
Et prætereúntibus Madianítis negotiatóribus, extrahéntes eum de cistérna, vendidérunt eum Ismaelítis, vigínti argénteis: qui duxérunt eum in Ægýptum.
28
ויעברו אנשׁים מדינים סחרים וימשׁכו ויעלו את־יוסף מן הבור וימכרו את־יוסף לישׁמעאלים בעשׂרים כסף ויביאו את־יוסף מצרימה
28
Then there passed by Midianites merchantmen; and they drew and lifted up Joseph out of the pit, and sold Joseph to the Ishmeelites for twenty [pieces] of silver: and they brought Joseph into Egypt.
28
4Q5 · f2_3
ויעברו] [אנשים מדינים סחרים וימש]כ##ו ויעלו א#ת־יוסף מן#?[ הבור וימ]כ##ר##ו#?[ את־יוסף לישמעאלים בעשרים] [כסף ויביאו את־יוס]ף## מ#צר[ימ׳ה ׃
29
וַיָּ֤שָׁב רְאוּבֵן֙ אֶל הַ־בּ֔וֹר וְהִנֵּ֥ה אֵין־יוֹסֵ֖ף בַּבּ֑וֹר וַיִּקְרַ֖ע אֶת בְּגָדָֽי־ו׃
29
ἀνέστρεψεν δὲ Ῥουβὴν ἐπὶ τὸν λάκκον, καὶ οὐχ ὁρᾷ τὸν Ἰωσὴφ ἐν τῷ λάκκῳ · καὶ διέρρηξεν τὰ ἱμάτια αὐτοῦ.
29
Reversúsque Ruben ad cistérnam, non invénit púerum:
29
וישׁב ראובן אל הבור והנה אין־יוסף בבור ויקרע את בגדיו
29
And Reuben returned unto the pit; and, behold, Joseph [was] not in the pit; and he rent his clothes.
29
4Q5 · f2_3
וישב ראו]בן אל ה##[בור והנה אין־יוסף בבור ויקרע את בגדי׳ו ׃
30
וַיָּ֥שָׁב אֶל אֶחָ֖י־ו וַיֹּאמַ֑ר הַיֶּ֣לֶד אֵינֶ֔נּוּ וַאֲנִ֖י אָ֥נָה אֲנִי־בָֽא׃
30
καὶ ἀνέστρεψεν πρὸς τοὺς ἀδελφοὺς αὐτοῦ καὶ εἶπεν Τὸ παιδάριον οὐκ ἔστιν · ἐγὼ δὲ ποῦ πορεύομαι ἔτι;
30
et scissis véstibus pergens ad fratres suos, ait: Puer non compáret, et ego quo ibo?
30
וישׁב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני הנה אני־בא
30
And he returned unto his brethren, and said, The child [is] not; and I, whither shall I go?
30
4Q5 · f2_3
[וישב אל אחי׳ו ויאמ]ר# היל##[ד אינ׳נו ואני אנ׳ה אני־בא ׃
31
וַיִּקְח֖וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַֽיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת הַ־כֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם׃
31
λαβόντες δὲ τὸν χιτῶνα τοῦ Ἰωσὴφ ἔσφαξαν ἔριφον αἰγῶν καὶ ἐμόλυναν τὸν χιτῶνα αἵματι.
31
Tulérunt autem túnicam eius, et in sánguine hædi, quem occíderant, tinxérunt:
31
ויקחו את כיתנת יוסף וישׁחטו שׂעיר עזים ויטבלו את הכיתנת בדם
31
And they took Joseph ’s coat, and killed a kid of the goats, and dipped the coat in the blood;
31
[not available]
32
וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֨יאוּ֙ אֶל אֲבִי־הֶ֔ם וַיֹּאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר־נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם־לֹֽא׃
32
καὶ ἀπέστειλαν τὸν χιτῶνα τὸν ποικίλον καὶ εἰσήνεγκαν τῷ πατρὶ αὐτῶν, καὶ εἶπαν Τοῦτον εὕρομεν · ἐπίγνωθι εἰ χιτὼν τοῦ υἱοῦ σού ἐστιν ἢ οὔ.
32
mitténtes qui ferrent ad patrem, et dícerent: Hanc invénimus: vide utrum túnica fílii tui sit, an non.
32
וישׁלחו את כיתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר־נא הכיתנת בנך היא אם־לא
32
And they sent the coat of [many] colours, and they brought [it] to their father; and said, This have we found: know now whether it [be] thy son ’s coat or no.
32
[not available]
33
וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֨אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף׃
33
καὶ ἐπέγνω αὐτὸν καὶ εἶπεν Χιτὼν τοῦ υἱοῦ μού ἐστιν · θηρίον πονηρὸν κατέφαγεν αὐτόν, θηρίον ἥρπασεν τὸν Ἰωσήφ.
33
Quam cum agnovísset pater, ait: Túnica fílii mei est, fera péssima comédit eum, béstia devorávit Ioseph.
33
ויכרה ויאמר כיתנת בני היא חיה רעה אכלתו טרף טרף יוסף
33
And he knew it, and said, [It is] my son ’s coat; an evil beast hath devoured him; Joseph is without doubt rent in pieces.
33
[not available]
34
וַיִּקְרַ֤ע יַעֲקֹב֙ שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם שַׂ֖ק בְּמָתְנָ֑יו וַיִּתְאַבֵּ֥ל עַל בְּנ֖־וֹ יָמִ֥ים רַבִּֽים׃
34
διέρρηξεν δὲ Ἰακὼβ τὰ ἱμάτια αὐτοῦ, καὶ ἐπέθετο σάκκον ἐπὶ τὴν ὀσφὺν αὐτοῦ, καὶ ἐπένθει τὸν υἱὸν αὐτοῦ ἡμέρας τινάς.
34
Scissísque véstibus, indútus est cilício, lugens fílium suum multo témpore.
34
ויקרע יעקב שׂמלתיו וישׂם שׂק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים
34
And Jacob rent his clothes, and put sackcloth upon his loins, and mourned for his son many days.
34
[not available]
35
וַיָּקֻמוּ֩ כָל בָּנָ֨י־ו וְכָל בְּנֹתָ֜י־ו לְנַחֲמ֗וֹ וַיְמָאֵן֙ לְהִתְנַחֵ֔ם וַיֹּ֕אמֶר כִּֽי־אֵרֵ֧ד אֶל בְּנִ֛־י אָבֵ֖ל שְׁאֹ֑לָה וַיֵּ֥בְךְּ אֹת֖וֹ אָבִֽיו׃
35
συνήχθησαν δὲ πάντες οἱ υἱοὶ αὐτοῦ καὶ αἱ θυγατέρες, καὶ ἦλθον παρακαλέσαι αὐτόν · καὶ οὐκ ἤθελεν παρακαλεῖσθαι, λέγων ὅτι Καταβήσομαι πρὸς τὸν υἱόν μου πενθῶν εἰς ᾅδου · καὶ ἔκλαυσεν αὐτὸν ὁ πατὴρ αὐτοῦ.
35
Congregátis autem cunctis líberis eius ut lenírent dolórem patris, nóluit consolatiónem accípere, sed ait: Descéndam ad fílium meum lugens in inférnum. Et illo perseveránte in fletu,
35
ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי־ארד על בני אבל שׁאלה ויבך אתו אביו
35
And all his sons and all his daughters rose up to comfort him; but he refused to be comforted; and he said, For I will go down into the grave unto my son mourning. Thus his father wept for him.
35
[not available]
36
וְהַ֨מְּדָנִ֔ים מָכְר֥וּ אֹת֖וֹ אֶל־מִצְרָ֑יִם לְפֽוֹטִיפַר֙ סְרִ֣יס פַּרְעֹ֔ה שַׂ֖ר הַטַּבָּחִֽים׃ פ
36
οἱ δὲ Μαδιηναῖοι ἀπέδοντο τὸν Ἰωσὴφ εἰς Αἴγυπτον τῷ Πετρεφῇ τῷ σπάδοντι Φαραὼ ἀρχιμαγείρῳ.
36
Madianítæ vendidérunt Ioseph in Ægýpto Putíphari eunúcho Pharaónis, magístro mílitum.
36
והמדינים מכרו את יוסף מצרימה לפוטיפר סריס פרעה שׂר הטבחים
36
And the Midianites sold him into Egypt unto Potiphar, an officer of Pharaoh ’s, [and] captain of the guard.
36
[not available]
