THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וְיוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה וַיִּקְנֵ֡הוּ פּוֹטִיפַר֩ סְרִ֨יס פַּרְעֹ֜ה שַׂ֤ר הַטַּבָּחִים֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מִיַּד֙ הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹרִדֻ֖הוּ שָֽׁמָּה׃
1
Ἰωσὴφ δὲ κατήχθη εἰς Αἴγυπτον · καὶ ἐκτήσατο αὐτὸν Πετεφρῆς ὁ εὐνοῦχος Φαραὼ ὁ ἀρχιμάγειρος, ἀνήρ Αἰγύπτιος, ἐκ χειρῶν Ἰσμαηλειτῶν, οἳ κατήγαγον αὐτὸν ἐκεῖ
1
Igitur Ioseph ductus est in Ægýptum, emítque eum Putíphar eunúchus Pharaónis, princeps exércitus, vir Ægýptius, de manu Ismaelitárum, a quibus perdúctus erat.
1
ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שׂר הטבחים אישׁ מצרי מיד הישׁמעאלים אשׁר הורידהו שׁמה
1
And Joseph was brought down to Egypt; and Potiphar, an officer of Pharaoh, captain of the guard, an Egyptian, bought him of the hands of the Ishmeelites, which had brought him down thither.
1
[not available]
2
וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ וַיְהִ֕י בְּבֵ֥ית אֲדֹנָ֖יו הַמִּצְרִֽי׃
2
καὶ ἦν Κύριος μετὰ Ἰωσήφ, καὶ ἦν ἀνὴρ ἐπιτυγχάνων · καὶ ἐγένετο ἐν τῷ οἴκῳ παρὰ τῷ κυρίῳ τῷ Αἰγυπτίῳ
2
Fuítque Dóminus cum eo, et erat vir in cunctis próspere agens: habitavítque in domo dómini sui,
2
ויהי יהוה את־יוסף ויהי אישׁ מצליח ויהי בית אדניו המצרי
2
And the LORD was with Joseph, and he was a prosperous man; and he was in the house of his master the Egyptian.
2
[not available]
3
וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא עֹשֶׂ֔ה יְהוָ֖ה מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ׃
3
ᾔδει δὲ ὁ κύριος αὐτοῦ ὅτι Κύριος μετ᾽ αὐτοῦ, καὶ ὅσα ἂν ποιῇ, Κύριος εὐοδοῖ ἐν ταῖς χερσὶν αὐτοῦ
3
qui óptime nóverat Dóminum esse cum eo, et ómnia, quæ gerébat, ab eo dírigi in manu illíus.
3
וירא אדניו כי יהוה אתו וכל אשׁר־הוא עשׂה יהוה מצליח בידו
3
And his master saw that the LORD [was] with him, and that the LORD made all that he did to prosper in his hand.
3
[not available]
4
וַיִּמְצָ֨א יוֹסֵ֥ף חֵ֛ן בְּעֵינָ֖יו וַיְשָׁ֣רֶת אֹת֑וֹ וַיַּפְקִדֵ֨הוּ֙ עַל בֵּית֔־וֹ וְכָל־יֶשׁ ל֖־וֹ נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ׃
4
καὶ εὗρεν Ἰωσὴφ χάριν ἐναντίον τοῦ κυρίου αὐτοῦ, εὐηρέστει δὲ αὐτῷ · καὶ κατέστησεν αὐτὸν ἐπὶ τοῦ οἴκου αὐτοῦ, καὶ πάντα ὅσα ἦν αὐτῷ ἔδωκεν διὰ χειρὸς Ἰωσήφ
4
Invenítque Ioseph grátiam coram dómino suo, et ministrábat ei: a quo præpósitus ómnibus gubernábat créditam sibi domum, et univérsa quæ ei trádita fúerant:
4
וימצא יוסף חן בעיני אדניו וישׁרת אתו ויפקדהו על ביתו וכל אשׁר ישׁ לו נתן בידו
4
And Joseph found grace in his sight, and he served him: and he made him overseer over his house, and all [that] he had he put into his hand.
4
[not available]
5
וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ וְעַל֙ כָּל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ ל֔־וֹ וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֶת־בֵּ֥ית הַמִּצְרִ֖י בִּגְלַ֣ל יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֞י בִּרְכַּ֤ת יְהוָה֙ בְּכָל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ ל֔־וֹ בַּבַּ֖יִת וּבַשָּׂדֶֽה׃
5
ἐγένετο δὲ μετὰ τὸ κατασταθῆναι αὐτὸν ἐπὶ τοῦ οἴκου αὐτοῦ καὶ ἐπὶ πάντα ὅσα ἦν αὐτῷ, καὶ ηὐλόγησεν Κύριος τὸν οἶκον τοῦ Αἰγυπτίου διὰ Ἰωσήφ · καὶ ἐγενήθη εὐλογία Κυρίου ἐπὶ πᾶσιν τοῖς ὑπάρχουσιν αὐτῷ ἐν τῷ οἴκῳ καὶ ἐν τῷ ἀγρῷ
5
benedixítque Dóminus dómui Ægýptii propter Ioseph, et multiplicávit tam in ǽdibus quam in agris cunctam eius substántiam:
5
ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל־אשׁר ישׁ לו ויברך יהוה את־בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת יהוה בכל־אשׁר ישׁ לו בבית ובשׂדה
5
And it came to pass from the time [that] he had made him overseer in his house, and over all that he had, that the LORD blessed the Egyptian ’s house for Joseph ’s sake; and the blessing of the LORD was upon all that he had in the house, and in the field.
5
[not available]
6
וַיַּעֲזֹ֣ב כָּל־אֲשֶׁר ל־וֹ֮ בְּיַד־יוֹסֵף֒ וְלֹא־יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם הַ־לֶּ֖חֶם אֲשֶׁר־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃
6
καὶ ἐπέστρεψεν πάντα ὅσα ἦν αὐτῷ εἰς χεῖρας Ἰωσήφ, καὶ οὐκ ᾔδει τῶν καθ᾽ ἑαυτὸν οὐδὲν πλὴν τοῦ ἄρτου οὗ ἤσθιεν αὐτός. καὶ ἦν Ἰωσὴφ καλὸς τῷ εἴδει καὶ ὡραῖος τῇ ὄψει σφόδρα
6
nec quidquam áliud nóverat, nisi panem quo vescebátur. Erat autem Ioseph pulchra fácie, et decórus aspéctu.
6
ויעזב כל־אשׁר לו ביד־יוסף ולא־ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשׁר־הוא אכל ויהי יוסף יפה־תאר ויפה מראה
6
And he left all that he had in Joseph ’s hand; and he knew not ought he had, save the bread which he did eat. And Joseph was [a] goodly [person], and well favoured.
6
[not available]
7
וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַתִּשָּׂ֧א אֵֽשֶׁת אֲדֹנָ֛י־ו אֶת עֵינֶ֖י־הָ אֶל־יוֹסֵ֑ף וַתֹּ֖אמֶר שִׁכְבָ֥ה עִמִּֽי׃
7
καὶ ἐγένετο μετὰ τὰ ῥήματα ταῦτα καὶ ἐπέβαλεν ἡ γυνὴ τοῦ κυρίου αὐτοῦ τοὺς ὀφθαλμοὺς αὐτῆς ἐπὶ Ἰωσήφ, καὶ εἶπεν Κοιμήθητι μετ᾽ ἐμοῦ
7
Post multos ítaque dies iniécit dómina sua óculos suos in Ioseph, et ait: Dormi mecum.
7
ויהי אחר הדברים האלה ותשׂא אשׁת אדניו את עיניה אל־יוסף ותאמר שׁכבה עמי
7
And it came to pass after these things, that his master ’s wife cast her eyes upon Joseph; and she said, Lie with me.
7
[not available]
8
וַיְמָאֵ֓ן ׀ וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה בַּ־בָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ ל֖־וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי׃
8
ὁ δὲ οὐκ ἤθελεν, εἶπεν δὲ τῇ γυναικὶ τοῦ κυρίου αὐτοῦ Εἰ ὁ κύριός μου οὐ γινώσκει δι᾽ ἐμὲ οὐδὲν ἐν τῷ οἴκῳ αὐτοῦ, καὶ πάντα ὅσα ἐστὶν αὐτῷ ἔδωκεν εἰς τὰς χεῖράς μου
8
Qui nequáquam acquiéscens óperi nefário, dixit ad eam: Ecce dóminus meus, ómnibus mihi tráditis, ignórat quid hábeat in domo sua:
8
וימאן ויאמר אל־אשׁת אדניו הן אדני לא־ידע אתי מאומה בביתו וכל אשׁר־ישׁ לו נתן בידי
8
But he refused, and said unto his master ’s wife, Behold, my master wotteth not what [is] with me in the house, and he hath committed all that he hath to my hand;
8
[not available]
9
אֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֮ מִמֶּנִּי֒ וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֨נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם אוֹתָ֖־ךְ בַּאֲשֶׁ֣ר אַתְּ אִשְׁתּ֑־וֹ וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים׃
9
καὶ οὐχ ὑπερέχει ἐν τῇ οἰκίᾳ αὐτοῦ οὐθὲν ἐμοῦ, οὐδὲ ὑπεξῄρηται ἀπ᾽ ἐμοῦ οὐδὲν πλὴν σοῦ, διὰ τὸ σὲ γυναῖκα αὐτοῦ εἶναι · καὶ πῶς ποιήσω τὸ ῥῆμα τὸ πονηρὸν τοῦτο καὶ ἁμαρτήσομαι ἐναντίον τοῦ θεοῦ
9
nec quidquam est quod non in mea sit potestáte, vel non tradíderit mihi, præter te, quæ uxor eius es: quómodo ergo possum hoc malum fácere, et peccáre in Deum meum?
9
איננו גדול בבית הזה ממני ולא־חשׂך ממני מאומה כי אם אתיך באשׁר אתי אשׁתו ואיך אעשׂה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלהים
9
[There is] none greater in this house than I; neither hath he kept back any thing from me but thee, because thou [art] his wife: how then can I do this great wickedness, and sin against God?
9
[not available]
10
וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם ׀ י֑וֹם וְלֹא־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִהְי֥וֹת עִמָּֽהּ׃
10
ἡνίκα δὲ ἐλάλει Ἰωσὴφ ἡμέραν ἐξ ἡμέρας, καὶ οὐχ ὑπήκουεν αὐτῇ καθεύδειν μετ᾽ αὐτῆς τοῦ συγγενέσθαι αὐτῇ
10
Huiuscémodi verbis per síngulos dies, et múlier molésta erat adolescénti: et ille recusábat stuprum.
10
ויהי כדברה אל־יוסף יום ויום ולא־שׁמע אליה לשׁכב אצלה להיות עמה
10
And it came to pass, as she spake to Joseph day by day, that he hearkened not unto her, to lie by her, [or] to be with her.
10
[not available]
11
וַיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת׃
11
ἐγένετο δὲ τοιαύτη τις ἡμέρα · εἰσῆλθεν Ἰωσὴφ εἰς τὴν οἰκίαν τοῦ ποιεῖν τὰ ἔργα αὐτοῦ, καὶ οὐθεὶς ἦν ἐν τῇ οἰκίᾳ ἔσω
11
Accidit autem quadam die ut intráret Ioseph domum, et óperis quíppiam absque árbitris fáceret:
11
ויהי כיום הזה ויבא יוסף הביתה לעשׂות מלאכתו בבית ואין אישׁ מאנשׁי הבית שׁם בבית
11
And it came to pass about this time, that [Joseph] went into the house to do his business; and [there was] none of the men of the house there within.
11
4Q1 · f9
[ויהי כהיום הזה ויב]א הבית׳ה לעשות מלאכת׳ו ואין איש מאנשי[ הבית שם בבית ׃
12
וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃
12
καὶ ἐπεσπάσατο αὐτὸν τῶν ἱματίων αὐτοῦ λέγουσα Κοιμήθητι μετ᾽ ἐμοῦ · καὶ καταλείπων τὰ ἱμάτια αὐτοῦ ἔφυγεν καὶ ἐξῆλθεν ἔξω
12
et illa, apprehénsa lacínia vestiménti eius, díceret: Dormi mecum. Qui relícto in manu eius pállio fugit, et egréssus est foras.
12
ותתפשׂהו בבגדיו לאמר שׁכבה עמי ויעזב בגדיו בידה וינס ויצא החוצה
12
And she caught him by his garment, saying, Lie with me: and he left his garment in her hand, and fled, and got him out.
12
4Q1 · f9
[ותתפש׳הו בבגד׳ו ]ל#אמר שכב׳ה עמ׳י ויעזב בגד׳ו ביד׳ה וינס ויצ##[א החוצ׳ה ׃
13
וַיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔הּ כִּֽי־עָזַ֥ב בִּגְד֖וֹ בְּיָדָ֑הּ וַיָּ֖נָס הַחֽוּצָה׃
13
καὶ ἐγένετο ὡς εἶδεν ὅτι κατέλειπεν τὰ ἱμάτια αὐτοῦ ἐν ταῖς χερσὶν αὐτῆς καὶ ἔφυγεν καὶ ἐξῆλθεν ἔξω
13
Cumque vidísset múlier vestem in mánibus suis, et se esse contémptam,
13
ויהי כראותה כי־עזב בגדיו בידה וינס ויצא החוצה
13
And it came to pass, when she saw that he had left his garment in her hand, and was fled forth,
13
4Q1 · f9
[ויהי כראות׳ה כי־עז]ב ב#ג?ד׳ו ב##יד׳ה וינס החוצ׳ה ׃
14
וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל׃
14
καὶ ἐκάλεσεν τοὺς ὄντας ἐν τῇ οἰκίᾳ καὶ εἶπεν αὐτοῖς λέγουσα Ἴδετε, εἰσήγαγεν ἡμῖν παῖδα Ἐβραῖον ἐμπαίζειν ἡμῖν · εἰσῆλθεν πρὸς μὲ λέγων Κοιμήθητι μετ᾽ ἐμοῦ · καὶ ἐβόησα φωνῇ μεγάλῃ
14
vocávit ad se hómines domus suæ, et ait ad eos: En introdúxit virum Hebrǽum, ut illúderet nobis: ingréssus est ad me, ut coíret mecum: cumque ego succlamássem,
14
ותקרא לאנשׁי ביתה ותאמר להם לאמר ראו הביא לנו אישׁ עברי לצחק בנו בא אלי לשׁכב עמי ואקרא בקול גדול
14
That she called unto the men of her house, and spake unto them, saying, See, he hath brought in an Hebrew unto us to mock us; he came in unto me to lie with me, and I cried with a loud voice:
14
4Q1 · f9
ותקרא לאנשי בית׳ה ות#אמ[ר] [ל׳הם לאמר ראו הביא ]ל#׳[נ]ו איש עברי לצחק# ב׳נו בא אל׳י לשכב עמ׳י ואקרא בקו[ל] [גדול ׃
15
וַיְהִ֣י כְשָׁמְע֔וֹ כִּֽי־הֲרִימֹ֥תִי קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ אֶצְלִ֔י וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃
15
ἐν δὲ τῷ ἀκοῦσαι αὐτὸν ὅτι ὕψωσα τὴν φωνήν μου καὶ ἐβόησα, καταλείπων τὰ ἱμάτια αὐτοῦ παρ᾽ ἐμοὶ ἔφυγεν καὶ ἐξῆλθεν ἔξω
15
et audísset vocem meam, relíquit pállium quod tenébam, et fugit foras.
15
ויהי כשׁמעו כי הרמי קולי ואקרא ויעזב בגדיו בידי וינס ויצא החוצה
15
And it came to pass, when he heard that I lifted up my voice and cried, that he left his garment with me, and fled, and got him out.
15
4Q1 · f9
ויהי כשמע׳ו כ]י#?־הרי[מ]תי קול#׳י? ואקרא ויעזב בגד׳ו אצל׳י וינס ויצא [החוצ׳ה ׃
16
וַתַּנַּ֥ח בִּגְד֖וֹ אֶצְלָ֑הּ עַד־בּ֥וֹא אֲדֹנָ֖יו אֶל בֵּיתֽ־וֹ׃
16
καὶ καταλιμπάνει τὰ ἱμάτια παρ᾽ ἑαυτῇ ἕως ἦλθεν ὁ κύριος εἰς τὸν οἶκον αὐτοῦ
16
In arguméntum ergo fídei reténtum pállium osténdit maríto reverténti domum,
16
ותנח בגדיו אצלה עד בא אדניו אל ביתו
16
And she laid up his garment by her, until his lord came home.
16
4Q1 · f9
[ותנח בגד׳ו אצל]׳ה## עד־ב#וא אדני׳ו אל בית׳ו ׃
17
וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר בָּֽא אֵלַ֞־י הָעֶ֧בֶד הָֽעִבְרִ֛י אֲשֶׁר־הֵבֵ֥אתָ לָּ֖נוּ לְצַ֥חֶק בִּֽי׃
17
καὶ ἐλάλησεν αὐτῷ κατὰ τὰ ῥήματα ταῦτα λέγουσα Εἰσῆλθεν πρὸς μὲ ὁ παῖς ὁ Ἐβραῖος, ὃν εἰσήγαγες πρὸς ἡμᾶς, ἐμπαῖξαί μοι, καὶ εἶπέν μοι Κοιμήθητι μετ᾽ ἐμοῦ
17
et ait: Ingréssus est ad me servus Hebrǽus quem adduxísti, ut illúderet mihi:
17
ותדבר אליו כדברים האלה לאמר בא אלי העבד העברי אשׁר־הבאת לנו לצחק בי
17
And she spake unto him according to these words, saying, The Hebrew servant, which thou hast brought unto us, came in unto me to mock me:
17
4Q1 · f9
ותדבר אלי׳ו כדברים#[ האלה לאמר] [בא אל׳י העבד הע]ברי אשר־הבאת ל׳נו לצחק ב׳י ׃
18
וַיְהִ֕י כַּהֲרִימִ֥י קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֥ב בִּגְד֛וֹ אֶצְלִ֖י וַיָּ֥נָס הַחֽוּצָה׃
18
ὡς δὲ ἤκουσεν ὅτι ὕψωσα τὴν φωνήν μου καὶ ἐβόησα, κατέλειπεν τὰ ἱμάτια αὐτοῦ παρ᾽ ἐμοὶ καὶ ἔφυγεν καὶ ἐξῆλθεν ἔξω
18
cumque audísset me clamáre, relíquit pállium quod tenébam, et fugit foras.
18
ויהי כהרמי קולי ואקרא ויעזב בגדיו אצלי וינס החוצה
18
And it came to pass, as I lifted up my voice and cried, that he left his garment with me, and fled out.
18
4Q1 · f9
ויהי כהרימ׳י?[ קול׳י ואקרא] [ויעזב בגד׳ו אצ]ל#׳[י] וינס החוצ׳ה ׃
19
וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹנָ֜יו אֶת־דִּבְרֵ֣י אִשְׁתּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבְּרָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עָ֥שָׂהּ לִ֖י עַבְדֶּ֑ךָ וַיִּ֖חַר אַפּֽוֹ׃
19
ἐγένετο δὲ ὡς ἤκουσεν ὁ κύριος τὰ ῥήματα τῆς γυναικὸς αὐτοῦ, ὅσα ἐλάλησεν πρὸς αὐτὸν λέγουσα Οὕτως ἐποίησέν μοι ὁ παῖς σου, καὶ ἐθυμώθη ὀργῇ
19
His audítis dóminus, et nímium crédulus verbis cóniugis, irátus est valde:
19
ויהי כשׁמע אדניו את־דברי אשׁתו אשׁר דברה אליו לאמר כדברים האלה עשׂה לי עבדך ויחר אפו
19
And it came to pass, when his master heard the words of his wife, which she spake unto him, saying, After this manner did thy servant to me; that his wrath was kindled.
19
4Q1 · f9
ויהי כשמע אדני׳ו את־דברי אשת׳[ו אשר] [דברה אלי׳ו לאמר כדב]רים האלה עשה ל׳י עבד׳ך ויחר אפ׳ו ׃
20
וַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֨הוּ֙ אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר־אסורי הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי־שָׁ֖ם בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר׃
20
καὶ ἔλαβεν ὁ κύριος Ἰωσὴφ καὶ ἐνέβαλεν αὐτὸν εἰς τὸ ὀχύρωμα, εἰς τὸν τόπον ἐν ᾧ οἱ δεσμῶται τοῦ βασιλέως κατέχονται ἐκεῖ ἐν τῷ ὀχυρώματι
20
tradidítque Ioseph in cárcerem, ubi vincti regis custodiebántur, et erat ibi clausus.
20
ויקח אדני יוסף אתו ויתנהו אל־בית הסחר מקום אשׁר־אסורי המלך אסורים ויהי־שׁם בבית הסחר
20
And Joseph ’s master took him, and put him into the prison, a place where the king ’s prisoners [were] bound: and he was there in the prison.
20
4Q1 · f9
[את׳ו ויתנ׳הו אל־ב]י?ת הסהר מקום אשר־אסורי המלך א#סורים ויהי־ש[ם בבית] [הסהר ׃ ויקח אדני י#?[וסף]
21
וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיֵּ֥ט אֵלָ֖יו חָ֑סֶד וַיִּתֵּ֣ן חִנּ֔וֹ בְּעֵינֵ֖י שַׂ֥ר בֵּית הַ־סֹּֽהַר׃
21
καὶ ἦν Κύριος μετὰ Ἰωσήφ καὶ κατέχεεν αὐτοῦ ἔλεος, καὶ ἔδωκεν αὐτῷ χάριν ἐναντίον τοῦ ἀρχιδεσμοφύλακος
21
Fuit autem Dóminus cum Ioseph, et misértus illíus dedit ei grátiam in conspéctu príncipis cárceris.
21
ויהי יהוה את־יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שׂר בית הסחר
21
But the LORD was with Joseph, and shewed him mercy, and gave him favour in the sight of the keeper of the prison.
21
4Q1 · f9
ויהי יה]ו?ה א##ת־יו?סף ויט אלי׳ו חסד ויתן חנ׳ו? בעיני שר בית[ הסהר ׃
22
וַיִּתֵּ֞ן שַׂ֤ר בֵּית הַ־סֹּ֨הַר֙ בְּיַד־יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת כָּל הָ֣־אֲסִירִ֔ם אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַסֹּ֑הַר וְאֵ֨ת כָּל־אֲשֶׁ֤ר עֹשִׂים֙ שָׁ֔ם ה֖וּא הָיָ֥ה עֹשֶֽׂה׃
22
καὶ ἔδωκεν ὁ ἀρχιδεσμοφύλαξ τὸ δεσμωτήριον διὰ χειρὸς Ἰωσήφ καὶ πάντας τοὺς ἀπηγμένους ὅσοι ἐν τῷ δεσμωτηρίῳ, καὶ πάντα ὅσα ποιοῦσιν ἐκεῖ
22
Qui trádidit in manu illíus univérsos vinctos qui in custódia tenebántur: et quidquid fiébat, sub ipso erat.
22
ויתן שׂר בית הסחר ביד־יוסף את כל האסורים אשׁר בבית הסחר ואת כל־אשׁר עשׂים שׁם הוא היה עשׂה
22
And the keeper of the prison committed to Joseph ’s hand all the prisoners that [were] in the prison; and whatsoever they did there, he was the doer [of it].
22
4Q1 · f9
ויתן] [שר בית הסהר ]ב#יד־יוסף את כל האסירם אשר בבית הס#[הר ואת כל־אשר עשים] [שם הוא היה עשה ׃
23
אֵ֣ין ׀ שַׂ֣ר בֵּית הַ־סֹּ֗הַר רֹאֶ֤ה אֶֽת־כָּל־מְא֨וּמָה֙ בְּיָד֔וֹ בַּאֲשֶׁ֥ר יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וַֽאֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה יְהוָ֥ה מַצְלִֽיחַ׃ ס
23
οὐκ ἦν ὁ ἀρχιδεσμοφύλαξ γινώσκων δι᾽ αὐτὸν οὐθέν · πάντα γὰρ ἦν διὰ χειρὸς Ἰωσήφ, διὰ τὸ τὸν κύριον μετ᾽ αὐτοῦ εἶναι · καὶ ὅσα αὐτὸς ἐποίει, Κύριος εὐοδοῖ ἐν ταῖς χερσὶν αὐτοῦ
23
Nec nóverat áliquid, cunctis ei créditis: Dóminus enim erat cum illo, et ómnia ópera eius dirigébat.
23
אין שׂר בית הסחר ראה את־כל־מאומה בידו באשׁר יהוה אתו וכל אשׁר־הוא עשׂה יהוה מצליח
23
The keeper of the prison looked not to any thing [that was] under his hand; because the LORD was with him, and [that] which he did, the LORD made [it] to prosper.
23
4Q1 · f9
א]י?ן שר בית הסהר ראה את־כל־מאומה#[ ביד׳ו באשר יהוה את׳ו] [ואשר־הוא ע]שה יהוה מצלי#?ח ׃
