THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וְהָרָעָ֖ב כָּבֵ֥ד בָּאָֽרֶץ׃
1
Ὁ δὲ λιμὸς ἐνίσχυσεν ἐπὶ τῆς γῆς.
1
Interim fames omnem terram veheménter premébat.
1
והרעב כבד בארץ
1
And the famine [was] sore in the land.
1
4Q9 · f6+14
והר#עב כבד# בארץ# ׃
2
וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר כִּלּוּ֙ לֶאֱכֹ֣ל אֶת הַ־שֶּׁ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר הֵבִ֖יאוּ מִמִּצְרָ֑יִם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ אֲבִיהֶ֔ם שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ לָ֥־נוּ מְעַט־אֹֽכֶל׃
2
ἐγένετο δὲ ἡνίκα συνετέλεσαν καταφαγεῖν τὸν σῖτον ὃν ἤνεγκαν ἐξ Αἰγύπτου, καὶ εἶπεν αὐτοῖς ὁ πατὴρ αὐτῶν Πάλιν πορευθέντες πρίασθε ἡμῖν μικρὰ βρώματα.
2
Consumptísque cibis quos ex Ægýpto detúlerant, dixit Iacob ad fílios suos: Revertímini, et émite nobis pauxíllum escárum.
2
ויהי כאשׁר כלו לאכל את השׁבר אשׁר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שׁובו ושׁברו לנו מעט־אכל
2
And it came to pass, when they had eaten up the corn which they had brought out of Egypt, their father said unto them, Go again, buy us a little food.
2
4Q9 · f6+14
[ויהי כאשר כלו לאכל את השבר אשר הביאו מ]מ##צ##[ר]ים ויאמר ׃
3
וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר הָעֵ֣ד הֵעִד֩ בָּ֨נוּ הָאִ֤ישׁ לֵאמֹר֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם׃
3
εἶπεν δὲ αὐτῷ Ἰούδας λέγων Διαμαρτυρίᾳ διαμεμαρτύρηται ἡμῖν ὁ ἄνθρωπος λέγων Οὐκ ὄψεσθε τὸ πρόσωπόν μου ἐὰν μὴ ὁ ἀδελφὸς ὑμῶν ὁ νεώτερος καταβῇ πρὸς μέ.
3
Respóndit Iudas: Denuntiávit nobis vir ille sub attestatióne iurisiurándi, dicens: Non vidébitis fáciem meam, nisi fratrem vestrum mínimum adduxéritis vobíscum.
3
ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האישׁ לאמר לא־תראו פני בלתי אחיכם אתכם
3
And Judah spake unto him, saying, The man did solemnly protest unto us, saying, Ye shall not see my face, except your brother [be] with you.
3
[not available]
4
אִם יֶשְׁ־ךָ֛ מְשַׁלֵּ֥חַ אֶת אָחִ֖י־נוּ אִתָּ֑נוּ נֵרְדָ֕ה וְנִשְׁבְּרָ֥ה לְךָ֖ אֹֽכֶל׃
4
εἰ μὲν οὖν ἀποστέλλεις τὸν ἀδελφὸν ἡμῶν μεθ᾽ ἡμῶν, καταβησόμεθα καὶ ἀγοράσωμέν σοι βρώματα ·
4
Si ergo vis eum míttere nobíscum, pergémus páriter, et emémus tibi necessária:
4
אם ישׁך משׁלח את אחינו אתנו נרדה ונשׁברה לך אכל
4
If thou wilt send our brother with us, we will go down and buy thee food:
4
[not available]
5
וְאִם אֵינְ־ךָ֥ מְשַׁלֵּ֖חַ לֹ֣א נֵרֵ֑ד כִּֽי הָ־אִ֞ישׁ אָמַ֤ר אֵלֵ֨ינוּ֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ פָנַ֔י בִּלְתִּ֖י אֲחִיכֶ֥ם אִתְּכֶֽם׃
5
εἰ δὲ μὴ ἀποστέλλεις τὸν ἀδελφὸν ἡμῶν μεθ᾽ ἡμῶν, οὐ πορευσόμεθα · ὁ γὰρ ἄνθρωπος εἶπεν ἡμῖν λέγων Οὐκ ὄψεσθέ μου τὸ πρόσωπον ἐὰν μὴ ὁ ἀδελφὸς ὑμῶν ὁ νεώτερος μεθ᾽ ὑμῶν ᾖ.
5
sin autem non vis, non íbimus: vir enim, ut sæpe díximus, denuntiávit nobis, dicens: Non vidébitis fáciem meam absque fratre vestro mínimo.
5
ואם אינך משׁלח לא נרד כי האישׁ אמר אלינו לא־תראו פני בלתי אחיכם אתכם
5
But if thou wilt not send [him], we will not go down: for the man said unto us, Ye shall not see my face, except your brother [be] with you.
5
4Q9 · f7_8
[אינ׳ך משלח לא נרד כי ]האיש[ אמ]ר##[ אלי׳נו לא־תראו פנ׳י בלתי אחי׳כם] [את׳כם ׃
6
וַיֹּ֨אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לָמָ֥ה הֲרֵעֹתֶ֖ם לִ֑י לְהַגִּ֣יד לָאִ֔ישׁ הַע֥וֹד לָכֶ֖ם אָֽח׃
6
εἶπεν δὲ Ἰσραήλ Τί ἐκακοποιήσατέ μοι, ἀναγγείλαντες τῷ ἀνθρώπῳ εἰ ἔστιν ὑμῖν ἀδελφός;
6
Dixit eis Israel: In meam hoc fecístis misériam, ut indicarétis ei et álium habére vos fratrem.
6
ויאמר ישׂראל למה הרעתם לי להגיד לאישׁ העוד לכם אח
6
And Israel said, Wherefore dealt ye [so] ill with me, [as] to tell the man whether ye had yet a brother?
6
4Q9 · f7_8
ויאמר ישראל ]ל#מה הרעתם ל׳י לה##[גיד לאיש העוד ל׳כ]ם## [א]ח# ׃
7
וַיֹּאמְר֡וּ שָׁא֣וֹל שָֽׁאַל הָ֠־אִישׁ לָ֣נוּ וּלְמֽוֹלַדְתֵּ֜נוּ לֵאמֹ֗ר הַע֨וֹד אֲבִיכֶ֥ם חַי֙ הֲיֵ֣שׁ לָכֶ֣ם אָ֔ח וַנַ֨גֶּד ל֔־וֹ עַל־פִּ֖י הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲיָד֣וֹעַ נֵדַ֔ע כִּ֣י יֹאמַ֔ר הוֹרִ֖ידוּ אֶת אֲחִי־כֶֽם׃
7
οἱ δὲ εἶπαν Ἐρωτῶν ἐπηρώτησεν ἡμᾶς ὁ ἄνθρωπος καὶ τὴν γενεὰν ἡμῶν, λέγων Εἰ ἔτι ὁ πατὴρ ὑμῶν ζῇ; εἰ ἔστιν ὑμῖν ἀδελφός; καὶ ἀπηγγείλαμεν αὐτῷ κατὰ τὴν ἐπερώτησιν αὐτοῦ. μὴ ᾔδειμεν εἰ ἐρεῖ ἡμῖν Ἀγάγετε τὸν ἀδελφὸν ὑμῶν;
7
At illi respondérunt: Interrogávit nos homo per órdinem nostram progéniem: si pater víveret: si haberémus fratrem: et nos respóndimus ei consequénter iuxta id quod fúerat sciscitátus: numquid scire poterámus quod dictúrus esset: Addúcite fratrem vestrum vobíscum?
7
ויאמרו שׁאל שׁאל האישׁ לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי הישׁ לכם אח ונגיד לו על־פי הדברים האלה היודע נדע כי יאמר הורידו את אחיכם
7
And they said, The man asked us straitly of our state, and of our kindred, saying, [Is] your father yet alive? have ye [another] brother? and we told him according to the tenor of these words: could we certainly know that he would say, Bring your brother down?
7
4Q9 · f7_8
[ויאמרו שאול שאל האיש ]ל׳נו ולמולד##[ת׳נו לאמר העוד אבי׳כ]ם חי ה#יש [ל׳כם אח ונגד ל׳ו על־פי ה]ד##ב##[רים האלה הידוע נדע] כ##י יאמר [הורידו את אחי׳כם ׃
8
וַיֹּ֨אמֶר יְהוּדָ֜ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֗יו שִׁלְחָ֥ה הַנַּ֛עַר אִתִּ֖י וְנָק֣וּמָה וְנֵלֵ֑כָה וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת גַּם־אֲנַ֥חְנוּ גַם־אַתָּ֖ה גַּם טַפֵּֽ־נוּ׃
8
εἶπεν δὲ Ἰούδας πρὸς Ἰσραὴλ τὸν πατέρα αὐτοῦ Ἀπόστειλον τὸ παιδάριον μετ᾽ ἐμοῦ, καὶ ἀναστάντες πορευσόμεθα, ἵνα ζῶμεν καὶ μὴ ἀποθάνωμεν καὶ ἡμεῖς καὶ σὺ καὶ ἡ ἀποσκευὴ ἡμῶν.
8
Iudas quoque dixit patri suo: Mitte púerum mecum, ut proficiscámur, et possímus vívere: ne moriámur nos et párvuli nostri.
8
ויאמר יהודה אל־ישׂראל אביו שׁלח הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם־אנחנו גם־אתה גם טפנו
8
And Judah said unto Israel his father, Send the lad with me, and we will arise and go; that we may live, and not die, both we, and thou, [and] also our little ones.
8
4Q5 · f8
[ונחיה ו]ל##א נמות גם־אנחנו גם־אתה גם טפ׳נו ׃
9
אָֽנֹכִי֙ אֶֽעֶרְבֶ֔נּוּ מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נּוּ אִם־לֹ֨א הֲבִיאֹתִ֤יו אֵלֶ֨יךָ֙ וְהִצַּגְתִּ֣יו לְפָנֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִֽי לְךָ֖ כָּל הַ־יָּמִֽים׃
9
ἐγὼ δὲ ἐκδέχομαι αὐτόν, ἐκ χειρός μου ζήτησον αὐτόν · ἐὰν μὴ ἀγάγω αὐτὸν πρὸς σὲ καὶ στήσω αὐτὸν ἐναντίον σου, ἡμαρτηκὼς ἔσομαι πρὸς σὲ πάσας τὰς ἡμέρας.
9
Ego suscípio púerum: de manu mea requíre illum: nisi redúxero, et reddídero eum tibi, ero peccáti reus in te omni témpore.
9
אנכי אערבנו מידי תבקשׁנו אם־לא הבאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים
9
I will be surety for him; of my hand shalt thou require him: if I bring him not unto thee, and set him before thee, then let me bear the blame for ever:
9
4Q5 · f8
אנכי אערב׳נו ומיד׳[י תבקש׳נו] [אם־]ל##[א הביא]ת׳הו אלי׳ך והצגת׳הו לפני׳ך וחטא##[תי ]ל׳ך כל ה[ימים ׃
10
כִּ֖י לוּלֵ֣א הִתְמַהְמָ֑הְנוּ כִּֽי־עַתָּ֥ה שַׁ֖בְנוּ זֶ֥ה פַעֲמָֽיִם׃
10
εἰ μὴ γὰρ ἐβραδύναμεν, ἤδη ἂν ὑπεστρέψαμεν δίς.
10
Si non intercessísset dilátio, iam vice áltera venissémus.
10
כי לו לא התמהמנו כי־עתה שׁבנו זה פעמים
10
For except we had lingered, surely now we had returned this second time.
10
4Q5 · f8
כי] [לולא התמהמ]הנו כי־עתה שבנו זה פעמים ׃
11
וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יִשְׂרָאֵ֣ל אֲבִיהֶ֗ם אִם־כֵּ֣ן ׀ אֵפוֹא֮ זֹ֣את עֲשׂוּ֒ קְח֞וּ מִזִּמְרַ֤ת הָאָ֨רֶץ֙ בִּכְלֵיכֶ֔ם וְהוֹרִ֥ידוּ לָאִ֖ישׁ מִנְחָ֑ה מְעַ֤ט צֳרִי֙ וּמְעַ֣ט דְּבַ֔שׁ נְכֹ֣את וָלֹ֔ט בָּטְנִ֖ים וּשְׁקֵדִֽים׃
11
εἶπεν δὲ αὐτοῖς Ἰσραὴλ ὁ πατὴρ αὐτῶν Εἰ οὕτως ἐστίν, τοῦτο ποιήσατε · λάβετε ἀπὸ τῶν καρπῶν τῆς γῆς ἐν τοῖς ἀγγίοις ὑμῶν, καὶ καταγάγετε τῷ ἀνθρώπῳ δῶρα, τῆς ῥιτίνης καὶ τοῦ μέλιτος, θυμίαμα καὶ στακτὴν καὶ τερέμινθον καὶ κάρυα.
11
Igitur Israel pater eórum dixit ad eos: Si sic necésse est, fácite quod vultis: súmite de óptimis terræ frúctibus in vasis vestris, et deférte viro múnera, módicum resínæ, et mellis, et stóracis, stactes, et terebínthi, et amygdalárum.
11
ויאמר אליהם ישׂראל אביהם אם־כן אפוא זאת עשׂו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאישׁ מנחה מעט צרי ומעט דבשׁ נכאת ולוט בטנים ושׁקידים
11
And their father Israel said unto them, If [it must be] so now, do this; take of the best fruits in the land in your vessels, and carry down the man a present, a little balm, and a little honey, spices, and myrrh, nuts, and almonds:
11
4Q5 · f8
[ויאמר אלי׳ה]ם ישראל אבי׳ה[ם אם־]כ#ן אפוא ז?א#[ת ]עשו קחו מ[זמרת הארץ] [בכלי׳כם והורידו לאיש מנח]ה מעט##[ צרי ו]מע#[ט דבש נכאת ולט בטנים] [ושקדים ׃
12
וְכֶ֥סֶף מִשְׁנֶ֖ה קְח֣וּ בְיֶדְכֶ֑ם וְאֶת הַ־כֶּ֜סֶף הַמּוּשָׁ֨ב בְּפִ֤י אַמְתְּחֹֽתֵיכֶם֙ תָּשִׁ֣יבוּ בְיֶדְכֶ֔ם אוּלַ֥י מִשְׁגֶּ֖ה הֽוּא׃
12
καὶ τὸ ἀργύριον δισσὸν λάβετε ἐν ταῖς χερσὶν ὑμῶν · τὸ ἀργύριον τὸ ἀποστραφὲν ἐν τοῖς μαρσίπποις ὑμῶν ἀποστρέψατε μεθ᾽ ὑμῶν · μή ποτε ἀγνόημά ἐστιν.
12
Pecúniam quoque dúplicem ferte vobíscum: et illam, quam invenístis in sácculis, reportáte, ne forte erróre factum sit:
12
וכסף משׁנה קחו בידכם ואת הכסף המושׁב בפי אמתחתיכם תשׁיבו בידיכם אולי משׁגה היא
12
And take double money in your hand; and the money that was brought again in the mouth of your sacks, carry [it] again in your hand; peradventure it [was] an oversight:
12
4Q5 · f8
וכסף משנה קחו ביד]׳כם ואת הכס#ף## המוש##[ב בפי אמתחתי׳כם] [תשיבו ביד׳כם אולי משגה הוא ׃
13
וְאֶת אֲחִי־כֶ֖ם קָ֑חוּ וְק֖וּמוּ שׁ֥וּבוּ אֶל הָ־אִֽישׁ׃
13
καὶ τὸν ἀδελφὸν ὑμῶν λάβετε, καὶ ἀναστάντες κατάβητε πρὸς τὸν ἄνθρωπον.
13
sed et fratrem vestrum tóllite, et ite ad virum.
13
ואת אחיכם קחו וקומו ושׁובו אל האישׁ
13
Take also your brother, and arise, go again unto the man:
13
4Q5 · f8
ואת אחי׳כם#[ קחו וקומו שובו אל האיש ׃
14
וְאֵ֣ל שַׁדַּ֗י יִתֵּ֨ן לָכֶ֤ם רַחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְשִׁלַּ֥ח לָכֶ֛ם אֶת אֲחִי־כֶ֥ם אַחֵ֖ר וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ין וַאֲנִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי׃
14
ὁ δὲ θεός μου δῴη ὑμῖν χάριν ἐναντίον τοῦ ἀνθρώπου, καὶ ἀποστείλαι τὸν ἀδελφὸν ὑμῶν τὸν ἕνα καὶ τὸν Βενιαμείν · ἐγὼ μὲν γὰρ καθὰ ἠτέκνωμαι ἠτέκνωμαι.
14
Deus autem meus omnípotens fáciat vobis eum placábilem: et remíttat vobíscum fratrem vestrum quem tenet, et hunc Béniamin: ego autem quasi orbátus absque líberis ero.
14
ואל שׁדי יתן לכם רחמים לפני האישׁ ושׁלח לכם את אחיכם האחד ואת בנימים ואני כאשׁר שׁכלתי שׁכלתי
14
And God Almighty give you mercy before the man, that he may send away your other brother, and Benjamin. If I be bereaved [of my children], I am bereaved.
14
4Q5 · f8
[ואל שדי יתן ל׳כם רחמים לפני ה]איש [וש]ל#[ח ל׳כם את אחי׳כם אחר] [ואת־בנימין ואני כאשר שכ]לת#י[ שכלתי ׃
15
וַיִּקְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת הַ־מִּנְחָ֣ה הַזֹּ֔את וּמִשְׁנֶה־כֶּ֛סֶף לָקְח֥וּ בְיָדָ֖ם וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ן וַיָּקֻ֨מוּ֙ וַיֵּרְד֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יוֹסֵֽף׃
15
Λαβόντες δὲ οἱ ἄνδρες τὰ δῶρα ταῦτα, καὶ τὸ ἀργύριον διπλοῦν ἔλαβον ἐν ταῖς χερσὶν αὐτῶν, καὶ τὸν Βενιαμείν · καὶ ἀναστάντες κατέβησαν εἰς Αἴγυπτον, καὶ ἔστησαν ἐναντίον Ἰωσήφ.
15
Tulérunt ergo viri múnera, et pecúniam dúplicem, et Béniamin: descenderúntque in Ægýptum, et stetérunt coram Ioseph.
15
ויקחו האנשׁים את המנחה הזאת ומשׁנה־כסף לקחו בידם ואת בנימים ויקמו וירדו מצרימה ויעמדו לפני יוסף
15
And the men took that present, and they took double money in their hand, and Benjamin; and rose up, and went down to Egypt, and stood before Joseph.
15
[not available]
16
וַיַּ֨רְא יוֹסֵ֣ף אִתָּם֮ אֶת־בִּנְיָמִין֒ וַיֹּ֨אמֶר֙ לַֽאֲשֶׁ֣ר עַל בֵּית֔־וֹ הָבֵ֥א אֶת הָ־אֲנָשִׁ֖ים הַבָּ֑יְתָה וּטְבֹ֤חַ טֶ֨בַח֙ וְהָכֵ֔ן כִּ֥י אִתִּ֛י יֹאכְל֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים בַּֽצָּהֳרָֽיִם׃
16
ἴδεν δὲ Ἰωσὴφ αὐτοὺς καὶ τὸν Βενιαμεὶν τὸν ἀδελφὸν αὐτοῦ τὸν ὁμομήτριον, καὶ ἐνετείλατο τῷ ἐπὶ τῆς οἰκίας αὐτοῦ εἰσαγαγεῖν τοὺς ἀνθρώπους εἰς τὴν οἰκίαν Καὶ σφάξον θύματα καὶ ἑτοίμασον · μετ᾽ ἐμοῦ γὰρ φάγονται οἱ ἄνθρωποι ἄρτους τὴν μεσημβρίαν ⸆
16
Quos cum ille vidísset, et Béniamin simul, præcépit dispensatóri domus suæ, dicens: Intróduc viros domum, et occíde víctimas, et ínstrue convívium: quóniam mecum sunt comestúri merídie.
16
וירא יוסף אתם ואת בנימים ויאמר לאשׁר על ביתו הבא את האנשׁים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשׁים בצהרים
16
And when Joseph saw Benjamin with them, he said to the ruler of his house, Bring [these] men home, and slay, and make ready; for [these] men shall dine with me at noon.
16
[not available]
17
וַיַּ֣עַשׂ הָאִ֔ישׁ כַּֽאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר יוֹסֵ֑ף וַיָּבֵ֥א הָאִ֛ישׁ אֶת הָ־אֲנָשִׁ֖ים בֵּ֥יתָה יוֹסֵֽף׃
17
ἐποίησεν δὲ ὁ ἄνθρωπος καθὰ εἶπεν Ἰωσήφ, καὶ εἰσήγαγεν τοὺς ἀνθρώπους εἰς τὴν οἰκίαν Ἰωσήφ.
17
Fecit ille quod sibi fúerat imperátum, et introdúxit viros domum.
17
ויעשׂ האישׁ כאשׁר אמר יוסף ויבא האישׁ את האנשׁים ביתה יוסף
17
And the man did as Joseph bade; and the man brought the men into Joseph ’s house.
17
[not available]
18
וַיִּֽירְא֣וּ הָֽאֲנָשִׁ֗ים כִּ֣י הֽוּבְאוּ֮ בֵּ֣ית יוֹסֵף֒ וַיֹּאמְר֗וּ עַל־דְּבַ֤ר הַכֶּ֨סֶף֙ הַשָּׁ֤ב בְּאַמְתְּחֹתֵ֨ינוּ֙ בַּתְּחִלָּ֔ה אֲנַ֖חְנוּ מֽוּבָאִ֑ים לְהִתְגֹּלֵ֤ל עָלֵ֨ינוּ֙ וּלְהִתְנַפֵּ֣ל עָלֵ֔ינוּ וְלָקַ֧חַת אֹתָ֛נוּ לַעֲבָדִ֖ים וְאֶת חֲמֹרֵֽי־נוּ׃
18
ἰδόντες δὲ οἱ ἄνθρωποι ὅτι εἰσηνέχθησαν εἰς τὸν οἶκον Ἰωσὴφ εἶπαν Διὰ τὸ ἀργύριον τὸ ἀποστραφὲν ἐν τοῖς μαρσίπποις ἡμῶν τὴν ἀρχὴν ἡμεῖς εἰσαγόμεθα, τοῦ συκοφαντῆσαι ἡμᾶς καὶ ἐπιθέσθαι ἡμῖν, τοῦ λαβεῖν ἡμᾶς εἰς παῖδας καὶ τοὺς ὄνους ἡμῶν.
18
Ibíque extérriti, dixérunt mútuo: Propter pecúniam, quam retúlimus prius in saccis nostris, introdúcti sumus: ut devólvat in nos calúmniam, et violénter subíciat servitúti et nos, et ásinos nostros.
18
וייראו האנשׁים כי הובאו ביתה יוסף ויאמרו על־דבר הכסף המושׁב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו לקחת אתנו לעבדים ואת חמרינו
18
And the men were afraid, because they were brought into Joseph ’s house; and they said, Because of the money that was returned in our sacks at the first time are we brought in; that he may seek occasion against us, and fall upon us, and take us for bondmen, and our asses.
18
[not available]
19
וַֽיִּגְּשׁוּ֙ אֶל הָ־אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֖ר עַל־בֵּ֣ית יוֹסֵ֑ף וַיְדַבְּר֥וּ אֵלָ֖יו פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת׃
19
προσελθόντες δὲ πρὸς τὸν ἄνθρωπον τὸν ἐπὶ τοῦ οἴκου Ἰωσὴφ ἐλάλησαν αὐτῷ ἐν τῷ πυλῶνι τοῦ οἴκου
19
Quam ob rem in ipsis fóribus accedéntes ad dispensatórem domus,
19
ויגשׁו אל האישׁ אשׁר על־בית יוסף וידברו אליו פתח הבית
19
And they came near to the steward of Joseph ’s house, and they communed with him at the door of the house,
19
[not available]
20
וַיֹּאמְר֖וּ בִּ֣י אֲדֹנִ֑י יָרֹ֥ד יָרַ֛דְנוּ בַּתְּחִלָּ֖ה לִשְׁבָּר־אֹֽכֶל׃
20
λέγοντες Δεόμεθα, κύριε · κατέβημεν τὴν ἀρχὴν πρίασθαι βρώματα ·
20
locúti sunt: Orámus dómine ut áudias nos. Iam ante descéndimus ut emerémus escas:
20
ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשׁבר־אכל
20
And said, O sir, we came indeed down at the first time to buy food:
20
[not available]
21
וַֽיְהִ֞י כִּי־בָ֣אנוּ אֶל הַ־מָּל֗וֹן וַֽנִּפְתְּחָה֙ אֶת אַמְתְּחֹתֵ֔י־נוּ וְהִנֵּ֤ה כֶֽסֶף־אִישׁ֙ בְּפִ֣י אַמְתַּחְתּ֔וֹ כַּסְפֵּ֖נוּ בְּמִשְׁקָל֑וֹ וַנָּ֥שֶׁב אֹת֖וֹ בְּיָדֵֽנוּ׃
21
καὶ ἐγένετο ἡνίκα ἤλθομεν εἰς τὸ καταλῦσαι καὶ ἠνοίξαμεν τοὺς μαρσίππους ἡμῶν, καὶ τόδε τὸ ἀργύριον ἑκάστου ἐν τῷ μαρσίππῳ αὐτοῦ. Τὸ ἀργύριον ἡμῶν ἐν σταθμῷ ἀπεστρέψαμεν νῦν ἐν τοῖς μαρσίπποις ἡμῶν,
21
quibus emptis, cum venissémus ad diversórium, aperúimus saccos nostros, et invénimus pecúniam in ore saccórum: quam nunc eódem póndere reportávimus.
21
ויהי כי־באנו אל המלון ונפתח את אמתחתינו והנה כסף־אישׁ בפי אמתחתו כספנו במשׁקלו ונשׁיב אתו בידנו
21
And it came to pass, when we came to the inn, that we opened our sacks, and, behold, [every] man ’s money [was] in the mouth of his sack, our money in full weight: and we have brought it again in our hand.
21
[not available]
22
וְכֶ֧סֶף אַחֵ֛ר הוֹרַ֥דְנוּ בְיָדֵ֖נוּ לִשְׁבָּר־אֹ֑כֶל לֹ֣א יָדַ֔עְנוּ מִי־שָׂ֥ם כַּסְפֵּ֖נוּ בְּאַמְתְּחֹתֵֽינוּ׃
22
καὶ ἀργύριον ἕτερον ἠνέγκαμεν μεθ᾽ ἑαυτῶν ἀγοράσαι βρώματα · οὐκ οἴδαμεν τίς ἐνέβαλεν τὸ ἀργύριον εἰς τοὺς μαρσίππους ἡμῶν.
22
Sed et áliud attúlimus argéntum, ut emámus quæ nobis necessária sunt: non est in nostra consciéntia quis posúerit eam in marsúpiis nostris.
22
וכסף אחר לקחנו בידנו לשׁבר־אכל לא ידענו מי־שׂם כספנו באמתחתינו
22
And other money have we brought down in our hands to buy food: we can not tell who put our money in our sacks.
22
[not available]
23
וַיֹּאמֶר֩ שָׁל֨וֹם לָכֶ֜ם אַל־תִּירָ֗אוּ אֱלֹ֨הֵיכֶ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י אֲבִיכֶם֙ נָתַ֨ן לָכֶ֤ם מַטְמוֹן֙ בְּאַמְתְּחֹ֣תֵיכֶ֔ם כַּסְפְּכֶ֖ם בָּ֣א אֵלָ֑י וַיּוֹצֵ֥א אֲלֵהֶ֖ם אֶת־שִׁמְעֽוֹן׃
23
εἶπεν δὲ αὐτοῖς ὁ ἄνθρωπος Ἵλεως ὑμῖν, μὴ φοβεῖσθε · ὁ θεὸς ὑμῶν καὶ ὁ θεὸς τῶν πατέρων ὑμῶν ἔδωκεν ὑμῖν θησαυροὺς ἐν τοῖς μαρσίπποις ὑμῶν · Τὸ δὲ ἀργύριον ὑμῶν εὐδοκιμοῦν ἀπέχω. καὶ ἐξήγαγεν πρὸς αὐτοὺς Συμεών ·
23
At ille respóndit: Pax vobíscum, nolíte timére: Deus vester, et Deus patris vestri, dedit vobis thesáuros in saccis vestris: nam pecúniam, quam dedístis mihi, probátam ego hábeo. Eduxítque ad eos Símeon.
23
ויאמר שׁלום לכם אל־תיראו אלהיכם ואלהי אבתיכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי ויוצא אליהם את־שׁמעון
23
And he said, Peace [be] to you, fear not: your God, and the God of your father, hath given you treasure in your sacks: I had your money. And he brought Simeon out unto them.
23
[not available]
24
וַיָּבֵ֥א הָאִ֛ישׁ אֶת הָ־אֲנָשִׁ֖ים בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֑ף וַיִּתֶּן־מַ֨יִם֙ וַיִּרְחֲצ֣וּ רַגְלֵיהֶ֔ם וַיִּתֵּ֥ן מִסְפּ֖וֹא לַחֲמֹֽרֵיהֶֽם׃
24
καὶ ἤνεγκεν ὕδωρ νίψαι τοὺς πόδας αὐτῶν, καὶ ἤνεγκεν χορτάσματα τοῖς ὄνοις αὐτῶν.
24
Et introdúctis domum, áttulit aquam, et lavérunt pedes suos, dedítque pábulum ásinis eórum.
24
ויבא האישׁ את האנשׁים ביתה יוסף ויתן־מים וירחצו רגליהם ויתן מספה לחמריהם
24
And the man brought the men into Joseph ’s house, and gave [them] water, and they washed their feet; and he gave their asses provender.
24
[not available]
25
וַיָּכִ֨ינוּ֙ אֶת הַ־מִּנְחָ֔ה עַד־בּ֥וֹא יוֹסֵ֖ף בַּֽצָּהֳרָ֑יִם כִּ֣י שָֽׁמְע֔וּ כִּי־שָׁ֖ם יֹ֥אכְלוּ לָֽחֶם׃
25
ἡτοίμασαν δὲ τὰ δῶρα ἕως τοῦ ἐλθεῖν Ἰωσὴφ μεσημβρίᾳ · ἤκουσαν γὰρ ὅτι ἐκεῖ μέλλει ἀριστᾷν.
25
Illi vero parábant múnera, donec ingrederétur Ioseph merídie: audíerant enim quod ibi comestúri essent panem.
25
ויכינו את המנחה עד בא יוסף בצהרים כי שׁמעו כי־שׁם יאכלו לחם
25
And they made ready the present against Joseph came at noon: for they heard that they should eat bread there.
25
[not available]
26
וַיָּבֹ֤א יוֹסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וַיָּבִ֥יאּוּ ל֛וֹ אֶת הַ־מִּנְחָ֥ה אֲשֶׁר בְּיָדָ֖־ם הַבָּ֑יְתָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ ל֖־וֹ אָֽרְצָה׃
26
εἰσῆλθεν δὲ Ἰωσὴφ εἰς τὴν οἰκίαν, καὶ προσήνεγκαν αὐτῷ τὰ δῶρα ἃ εἶχον ἐν ταῖς χερσὶν αὐτῶν εἰς τὸν οἶκον, καὶ προσεκύνησαν αὐτῷ ἐπὶ πρόσωπον ἐπὶ τὴν γῆν.
26
Igitur ingréssus est Ioseph domum suam, obtulerúntque ei múnera, tenéntes in mánibus suis: et adoravérunt proni in terram.
26
ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את המנחה אשׁר בידם הביתה וישׁתחוו לו ארצה
26
And when Joseph came home, they brought him the present which [was] in their hand into the house, and bowed themselves to him to the earth.
26
[not available]
27
וַיִּשְׁאַ֤ל לָהֶם֙ לְשָׁל֔וֹם וַיֹּ֗אמֶר הֲשָׁל֛וֹם אֲבִיכֶ֥ם הַזָּקֵ֖ן אֲשֶׁ֣ר אֲמַרְתֶּ֑ם הַעוֹדֶ֖נּוּ חָֽי׃
27
ἠρώτησεν δὲ αὐτούς Πῶς ἔχετε; καὶ εἶπεν αὐτοῖς Εἰ ὑγιαίνει ὁ πατὴρ ὑμῶν ὁ πρεσβύτερος ὃν εἴπατε; ἔτι ζῇ;
27
At ille, cleménter resalutátis eis, interrogávit eos, dicens: Salvúsne est pater vester senex, de quo dixerátis mihi? adhuc vivit?
27
וישׁאל להם לשׁלום ויאמר השׁלום אביכם הזקן אשׁר אמרתם עודנו חי
27
And he asked them of [their] welfare, and said, [Is] your father well, the old man of whom ye spake? [Is] he yet alive?
27
[not available]
28
וַיֹּאמְר֗וּ שָׁל֛וֹם לְעַבְדְּךָ֥ לְאָבִ֖ינוּ עוֹדֶ֣נּוּ חָ֑י וַֽיִּקְּד֖וּ וישתחו׃
28
οἱ δὲ εἶπαν Ὑγιαίνει ὁ παῖς σου ὁ πατὴρ ἡμῶν, ἔτι ζῇ. καὶ εἶπεν Εὐλογητὸς ὁ ἄνθρωπος ἐκεῖνος τῷ θεῷ. καὶ κύψαντες προσεκύνησαν.
28
Qui respondérunt: Sospes est servus tuus pater noster, adhuc vivit. Et incurváti, adoravérunt eum.
28
ויאמרו שׁלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויאמר ברוך האישׁ ההוא לאלהים ויקדו וישׁתחוו
28
And they answered, Thy servant our father [is] in good health, he [is] yet alive. And they bowed down their heads, and made obeisance.
28
[not available]
29
וַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־בִּנְיָמִ֣ין אָחִיו֮ בֶּן אִמּ־וֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר הֲזֶה֙ אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹ֔ן אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּאמַ֕ר אֱלֹהִ֥ים יָחְנְךָ֖ בְּנִֽי׃
29
ἀναβλέψας δὲ τοῖς ὀφθαλμοῖς Ἰωσὴφ ἴδεν Βενιαμεὶν τὸν ἀδελφὸν αὐτοῦ τὸν ὁμομήτριον, καὶ εἶπεν αὐτοῖς Οὗτός ἐστιν ὁ ἀδελφὸς ὑμῶν ὁ νεώτερος, ὃν εἴπατε πρὸς μὲ ἀγαγεῖν; καὶ εἶπεν Ὁ θεὸς ἐλεήσαι σε, τέκνον.
29
Attóllens autem Ioseph óculos, vidit Béniamin fratrem suum uterínum, et ait: Iste est frater vester párvulus, de quo dixerátis mihi? Et rursum: Deus, inquit, misereátur tui, fili mi.
29
וישׂא עיניו וירא את בנימים אחיו בן אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשׁר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני
29
And he lifted up his eyes, and saw his brother Benjamin, his mother ’s son, and said, [Is] this your younger brother, of whom ye spake unto me? And he said, God be gracious unto thee, my son.
29
[not available]
30
וַיְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַחֲמָיו֙ אֶל אָחִ֔י־ו וַיְבַקֵּ֖שׁ לִבְכּ֑וֹת וַיָּבֹ֥א הַחַ֖דְרָה וַיֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּה׃
30
ἐταράχθη δὲ Ἰωσήφ, συνεστρέφετο γὰρ τὰ ἔντερα αὐτοῦ ἐπὶ τῷ ἀδελφῷ αὐτοῦ, καὶ ἐζήτει κλαῦσαι · εἰσελθὼν δὲ εἰς τὸ ταμιεῖον ἔκλαυσεν ἐκεῖ.
30
Festinavítque, quia commóta fúerant víscera eius super fratre suo, et erumpébant lácrymæ: et intróiens cubículum flevit.
30
וימהר יוסף כי־נכמרו רחמיו על אחיו ויבקשׁ לבכות ויבא החדרה ויבך שׁם
30
And Joseph made haste; for his bowels did yearn upon his brother: and he sought [where] to weep; and he entered into [his] chamber, and wept there.
30
[not available]
31
וַיִּרְחַ֥ץ פָּנָ֖יו וַיֵּצֵ֑א וַיִּ֨תְאַפַּ֔ק וַיֹּ֖אמֶר שִׂ֥ימוּ לָֽחֶם׃
31
καὶ νιψάμενος τὸ πρόσωπον ἐξελθὼν ἐνεκρατεύσατο, καὶ εἶπεν Παράθετε ἄρτους.
31
Rursúmque lota fácie egréssus, contínuit se, et ait: Pónite panes.
31
וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שׂימו לחם
31
And he washed his face, and went out, and refrained himself, and said, Set on bread.
31
[not available]
32
וַיָּשִׂ֥ימוּ ל֛וֹ לְבַדּ֖וֹ וְלָהֶ֣ם לְבַדָּ֑ם וְלַמִּצְרִ֞ים הָאֹכְלִ֤ים אִתּוֹ֙ לְבַדָּ֔ם כִּי֩ לֹ֨א יוּכְל֜וּן הַמִּצְרִ֗ים לֶאֱכֹ֤ל אֶת הָֽ־עִבְרִים֙ לֶ֔חֶם כִּי־תוֹעֵבָ֥ה הִ֖וא לְמִצְרָֽיִם׃
32
καὶ παρέθηκαν αὐτῷ μόνῳ, καὶ αὐτοῖς καθ᾽ ἑαυτούς, καὶ τοῖς Αἰγυπτίοις τοῖς συνδειπνοῦσιν μετ᾽ αὐτοῦ καθ᾽ ἑαυτούς · οὐ γὰρ ἐδύναντο οἱ Αἰγύπτιοι συνεσθίειν μετὰ τῶν Ἐβραίων ἄρτους, βδέλυγμα γάρ ἐστιν τοῖς Αἰγυπτίοις πᾶς ποιμὴν προβάτων.
32
Quibus appósitis, seórsum Ioseph, et seórsum frátribus, Ægýptiis quoque qui vescebántur simul, seórsum ( illícitum est enim Ægýptiis comédere cum Hebrǽis, et profánum putant huiuscémodi convívium )
32
וישׂמו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי־תועבה היא למצרים
32
And they set on for him by himself, and for them by themselves, and for the Egyptians, which did eat with him, by themselves: because the Egyptians might not eat bread with the Hebrews; for that [is] an abomination unto the Egyptians.
32
[not available]
33
וַיֵּשְׁב֣וּ לְפָנָ֔יו הַבְּכֹר֙ כִּבְכֹ֣רָת֔וֹ וְהַצָּעִ֖יר כִּצְעִרָת֑וֹ וַיִּתְמְה֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים אִ֥ישׁ אֶל רֵעֵֽ־הוּ׃
33
ἐκάθισαν δὲ ἐναντίον αὐτοῦ, ὁ πρωτότοκος κατὰ τὰ πρεσβεῖα αὐτοῦ καὶ ὁ νεώτερος κατὰ τὴν νεότητα αὐτοῦ · ἐξίσταντο δὲ οἱ ἄνθρωποι ἕκαστος πρὸς τὸν ἀδελφὸν αὐτοῦ.
33
sedérunt coram eo, primogénitus iuxta primogénita sua, et mínimus iuxta ætátem suam. Et mirabántur nimis,
33
וישׁבו לפניו הבכור כבכירתו והצעיר כצעירתו ויתמהו האנשׁים אישׁ על רעהו
33
And they sat before him, the firstborn according to his birthright, and the youngest according to his youth: and the men marvelled one at another.
33
[not available]
34
וַיִּשָּׂ֨א מַשְׂאֹ֜ת מֵאֵ֣ת פָּנָיו֮ אֲלֵהֶם֒ וַתֵּ֜רֶב מַשְׂאַ֧ת בִּנְיָמִ֛ן מִמַּשְׂאֹ֥ת כֻּלָּ֖ם חָמֵ֣שׁ יָד֑וֹת וַיִּשְׁתּ֥וּ וַֽיִּשְׁכְּר֖וּ עִמּֽוֹ׃
34
ἦραν δὲ μερίδα παρ᾽ αὐτοῦ πρὸς αὐτούς · ἐμεγαλύνθη δὲ ἡ μερὶς Βενιαμεὶν παρὰ τὰς μερίδας πάντων πενταπλασίως πρὸς τὰς ἐκείνων. ἔπιον δὲ καὶ ἐμεθύσθησαν μετ᾽ αὐτοῦ.
34
sumptis pártibus quas ab eo accéperant: maiórque pars venit Béniamin, ita ut quinque pártibus excéderet. Biberúntque et inebriáti sunt cum eo.
34
וישׂא משׂאת מאת פניו אליהם ותרב משׂאת בנימים ממשׂאת כלם חמשׁ ידות וישׁתו וישׁכרו עמו
34
And he took [and sent] messes unto them from before him: but Benjamin ’s mess was five times so much as any of theirs. And they drank, and were merry with him.
34
[not available]
