THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיְצַ֞ו אֶת־אֲשֶׁ֣ר עַל בֵּית־וֹ֮ לֵאמֹר֒ מַלֵּ֞א אֶת־אַמְתְּחֹ֤ת הָֽאֲנָשִׁים֙ אֹ֔כֶל כַּאֲשֶׁ֥ר יוּכְל֖וּן שְׂאֵ֑ת וְשִׂ֥ים כֶּֽסֶף־אִ֖ישׁ בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ׃
1
Καὶ ἐνετείλατο Ἰωσὴφ τῷ ὄντι ἐπὶ τῆς οἰκίας αὐτοῦ λέγων Πλήσατε τοὺς μαρσίππους τῶν ἀνθρώπων βρωμάτων ὅσα ἐὰν δύνωνται ἆραι, καὶ ἐμβάλατε ἑκάστου τὸ ἀργύριον ἐπὶ τοῦ στόματος τοῦ μαρσίππου αὐτοῦ ·
1
Præcépit autem Ioseph dispensatóri domus suæ, dicens: Imple saccos eórum fruménto, quantum possunt cápere: et pone pecúniam singulórum in summitáte sacci.
1
ויצו את־אשׁר על ביתו לאמר מלא את־אמתחת האנשׁים אכל כאשׁר יוכלון שׂאת ושׂים כסף־אישׁ בפי אמתחתו
1
And he commanded the steward of his house, saying, Fill the men ’s sacks [with] food, as much as they can carry, and put every man ’s money in his sack ’s mouth.
1
[not available]
2
וְאֶת גְּבִיעִ֞־י גְּבִ֣יעַ הַכֶּ֗סֶף תָּשִׂים֙ בְּפִי֙ אַמְתַּ֣חַת הַקָּטֹ֔ן וְאֵ֖ת כֶּ֣סֶף שִׁבְר֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כִּדְבַ֥ר יוֹסֵ֖ף אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃
2
καὶ τὸ κόνδυ μου τὸ ἀργυροῦν ἐμβάλατε εἰς τὸν μάρσιππον τοῦ νεωτέρου, καὶ τὴν τιμὴν τοῦ σίτου αὐτοῦ. ἐγενήθη δὲ κατὰ τὸ ῥῆμα Ἰωσὴφ καθὼς εἶπεν.
2
Scyphum autem meum argénteum, et prétium quod dedit trítici, pone in ore sacci iunióris. Factúmque est ita.
2
ואת גביע גביע הכסף תשׂים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שׁברו ויעשׂ כדבר יוסף אשׁר דבר
2
And put my cup, the silver cup, in the sack ’s mouth of the youngest, and his corn money. And he did according to the word that Joseph had spoken.
2
[not available]
3
הַבֹּ֖קֶר א֑וֹר וְהָאֲנָשִׁ֣ים שֻׁלְּח֔וּ הֵ֖מָּה וַחֲמֹרֵיהֶֽם׃
3
τὸ πρωὶ διέφαυσεν καὶ οἱ ἄνθρωποι ἀπεστάλησαν, αὐτοὶ καὶ οἱ ὄνοι αὐτῶν.
3
Et orto mane, dimíssi sunt cum ásinis suis.
3
הבקר אור והאנשׁים שׁלחו הם וחמריהם
3
As soon as the morning was light, the men were sent away, they and their asses.
3
[not available]
4
הֵ֠ם יָֽצְא֣וּ אֶת הָ־עִיר֮ לֹ֣א הִרְחִיקוּ֒ וְיוֹסֵ֤ף אָמַר֙ לַֽאֲשֶׁ֣ר עַל בֵּית֔־וֹ ק֥וּם רְדֹ֖ף אַחֲרֵ֣י הָֽאֲנָשִׁ֑ים וְהִשַּׂגְתָּם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לָ֛מָּה שִׁלַּמְתֶּ֥ם רָעָ֖ה תַּ֥חַת טוֹבָֽה׃
4
ἐξελθόντων δὲ αὐτῶν τὴν πόλιν οὐκ ἀπέσχον μακράν, καὶ Ἰωσὴφ εἶπεν τῷ ἐπὶ τῆς οἰκίας αὐτοῦ λέγων Ἀναστὰς ἐπιδίωξον ὀπίσω τῶν ἀνθρώπων, καὶ καταλήμψῃ αὐτοὺς καὶ ἐρεῖς αὐτοῖς Τί ὅτι ἀνταπεδώκατέ μοι πονηρὰ ἀντὶ καλῶν; ἵνα τί ἐκλέψατέ μου τὸ κόνδυ τὸ ἀργυροῦν;
4
Iamque urbem exíerant, et procésserant páululum: tunc Ioseph accersíto dispensatóre domus, Surge, inquit, et perséquere viros: et apprehénsis dícito: Quare reddidístis malum pro bono?
4
הם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשׁר על ביתו קום רדף אחרי האנשׁים והשׂגתם ואמרת אליהם למה שׁלמתם רעה תחת טובה
4
[And] when they were gone out of the city, [and] not [yet] far off, Joseph said unto his steward, Up, follow after the men; and when thou dost overtake them, say unto them, Wherefore have ye rewarded evil for good?
4
[not available]
5
הֲל֣וֹא זֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִשְׁתֶּ֤ה אֲדֹנִי֙ בּ֔וֹ וְה֕וּא נַחֵ֥שׁ יְנַחֵ֖שׁ בּ֑וֹ הֲרֵעֹתֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם׃
5
οὐ τοῦτό ἐστιν ἐν ᾧ πίνει ὁ κύριός μου; αὐτὸς δὲ οἰωνισμῷ οἰωνίζεται ἐν αὐτῷ · πονηρὰ συντετέλεσθε ἃ πεποιήκατε.
5
Scyphus, quem furáti estis, ipse est in quo bibit dóminus meus, et in quo augurári solet: péssimam rem fecístis.
5
הלוא זה אשׁר ישׁתה אדני בו והוא נחשׁ ינחשׁ בו הרעתם אשׁר עשׂיתם
5
[Is] not this [it] in which my lord drinketh, and whereby indeed he divineth? ye have done evil in so doing.
5
[not available]
6
וַֽיַּשִּׂגֵ֑ם וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אֶת הַ־דְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
6
εὑρὼν δὲ αὐτοὺς εἶπεν αὐτοῖς κατὰ τὰ ῥήματα ταῦτα.
6
Fecit ille ut iússerat: et apprehénsis per órdinem locútus est.
6
וישׂגם וידבר אליהם את הדברים האלה
6
And he overtook them, and he spake unto them these same words.
6
[not available]
7
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו לָ֚מָּה יְדַבֵּ֣ר אֲדֹנִ֔י כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה חָלִ֨ילָה֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ מֵעֲשׂ֖וֹת כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
7
οἱ δὲ εἶπον αὐτῷ Ἵνα τί λαλεῖ ὁ κύριος κατὰ τὰ ῥήματα ταῦτα; μὴ γένοιτο τοῖς παισίν σου ποιῆσαι τὸ ῥῆμα τοῦτο.
7
Qui respondérunt: Quare sic lóquitur dóminus noster, ut servi tui tantum flagítii commíserint?
7
ויאמרו למה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשׂות כדבר הזה
7
And they said unto him, Wherefore saith my lord these words? God forbid that thy servants should do according to this thing:
7
[not available]
8
הֵ֣ן כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר מָצָ֨אנוּ֙ בְּפִ֣י אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ הֱשִׁיבֹ֥נוּ אֵלֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְאֵ֗יךְ נִגְנֹב֙ מִבֵּ֣ית אֲדֹנֶ֔יךָ כֶּ֖סֶף א֥וֹ זָהָֽב׃
8
εἰ τὸ μὲν ἀργύριον ὃ εὕραμεν ἐν τοῖς μαρσίπποις ἡμῶν ἀπεστρέψαμεν πρὸς σὲ ἐκ γῆς Χανάαν, πῶς ἂν κλέψαιμεν ἐκ τοῦ οἴκου τοῦ κυρίου σου ἀργύριον ἢ χρυσίον;
8
Pecúniam, quam invénimus in summitáte saccórum, reportávimus ad te de terra Chánaan: et quómodo cónsequens est ut furáti simus de domo dómini tui aurum vel argéntum?
8
הן הכסף אשׁר מצאנו בפי אמתחתינו הושׁבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב
8
Behold, the money, which we found in our sacks ’ mouths, we brought again unto thee out of the land of Canaan: how then should we steal out of thy lord ’s house silver or gold?
8
[not available]
9
אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֥א אִתּ֛וֹ מֵעֲבָדֶ֖יךָ וָמֵ֑ת וְגַם־אֲנַ֕חְנוּ נִֽהְיֶ֥ה לַֽאדֹנִ֖י לַעֲבָדִֽים׃
9
παρ᾽ ᾧ ἂν εὑρεθῇ τὸ κόνδυ τῶν παίδων σου, ἀποθνησκέτω · καὶ ἡμεῖς δὲ ἐσόμεθα παῖδες τῷ κυρίῳ ἡμῶν.
9
Apud quemcúmque fúerit invéntum servórum tuórum quod quæris, moriátur, et nos érimus servi dómini nostri.
9
אשׁר ימצא אתו מעבדיך יומת וגם־אנחנו נהיה לאדני לעבדים
9
With whomsoever of thy servants it be found, both let him die, and we also will be my lord ’s bondmen.
9
[not available]
10
וַיֹּ֕אמֶר גַּם־עַתָּ֥ה כְדִבְרֵיכֶ֖ם כֶּן־ה֑וּא אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֤א אִתּוֹ֙ יִהְיֶה לִּ֣־י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֖ם תִּהְי֥וּ נְקִיִּֽם׃
10
ὁ δὲ εἶπεν Καὶ νῦν ὡς λέγετε, οὕτως ἔσται · ὁ ἄνθρωπος παρ᾽ ᾧ ἂν εὑρεθῇ τὸ κόνδυ, αὐτὸς ἔσται μου παῖς, ὑμεῖς δὲ ἔσεσθε καθαροί.
10
Qui dixit eis: Fiat iuxta vestram senténtiam: apud quemcúmque fúerit invéntus, ipse sit servus meus, vos autem éritis innóxii.
10
ויאמר גם־עתה כדבריכם כן־הוא אשׁר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקואים
10
And he said, Now also [let] it [be] according unto your words: he with whom it is found shall be my servant; and ye shall be blameless.
10
[not available]
11
וַֽיְמַהֲר֗וּ וַיּוֹרִ֛דוּ אִ֥ישׁ אֶת אַמְתַּחְתּ֖־וֹ אָ֑רְצָה וַֽיִּפְתְּח֖וּ אִ֥ישׁ אַמְתַּחְתּֽוֹ׃
11
καὶ ἔσπευσαν καὶ καθεῖλαν ἕκαστος τὸν μάρσιππον αὐτοῦ ἐπὶ τὴν γῆν, καὶ ἤνοιξεν ἕκαστος τὸν μάρσιππον αὐτοῦ.
11
Itaque festináto deponéntes in terram saccos, aperuérunt sínguli.
11
וימהרו ויורידו אישׁ אמתחתו ארצה ויפתחו אישׁ אמתחתו
11
Then they speedily took down every man his sack to the ground, and opened every man his sack.
11
[not available]
12
וַיְחַפֵּ֕שׂ בַּגָּד֣וֹל הֵחֵ֔ל וּבַקָּטֹ֖ן כִּלָּ֑ה וַיִּמָּצֵא֙ הַגָּבִ֔יעַ בְּאַמְתַּ֖חַת בִּנְיָמִֽן׃
12
ἠρεύνα δὲ ἀπὸ τοῦ πρεσβυτέρου ἀρξάμενος ἕως ἦλθεν ἐπὶ τὸν νεώτερον, καὶ εὗρεν τὸ κόνδυ ἐν τῷ μαρσίππῳ τῷ Βενιαμείν.
12
Quos scrutátus, incípiens a maióre usque ad mínimum, invénit scyphum in sacco Béniamin.
12
ויחפשׂ בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימים
12
And he searched, [and] began at the eldest, and left at the youngest: and the cup was found in Benjamin ’s sack.
12
[not available]
13
וַֽיִּקְרְע֖וּ שִׂמְלֹתָ֑ם וַֽיַּעֲמֹס֙ אִ֣ישׁ עַל חֲמֹר֔־וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ הָעִֽירָה׃
13
καὶ διέρρηξαν τὰ ἱμάτια αὐτῶν, καὶ ἐπέθηκαν ἕκαστος τὸν μάρσιππον αὐτοῦ ἐπὶ τὸν ὄνον αὐτοῦ, καὶ ἐπέστρεψαν εἰς τὴν πόλιν.
13
At illi, scissis véstibus, oneratísque rursum ásinis, revérsi sunt in óppidum.
13
ויקרעו שׂמלותם ויעמסו אישׁ על חמורו וישׁבו העירה
13
Then they rent their clothes, and laded every man his ass, and returned to the city.
13
[not available]
14
וַיָּבֹ֨א יְהוּדָ֤ה וְאֶחָיו֙ בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֔ף וְה֖וּא עוֹדֶ֣נּוּ שָׁ֑ם וַיִּפְּל֥וּ לְפָנָ֖יו אָֽרְצָה׃
14
εἰσῆλθεν δὲ Ἰούδας καὶ οἱ ἀδελφοὶ αὐτοῦ πρὸς Ἰωσήφ, ἔτι αὐτοῦ ὄντος ἐκεῖ · καὶ ἔπεσον ἐναντίον αὐτοῦ ἐπὶ τὴν γῆν.
14
Primúsque Iudas cum frátribus ingréssus est ad Ioseph ( necdum enim de loco abíerat ) omnésque ante eum páriter in terram corruérunt.
14
ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שׁם ויפלו לפניו ארצה
14
And Judah and his brethren came to Joseph ’s house; for he [was] yet there: and they fell before him on the ground.
14
[not available]
15
וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יוֹסֵ֔ף מָֽה הַ־מַּעֲשֶׂ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֑ם הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם כִּֽי־נַחֵ֧שׁ יְנַחֵ֛שׁ אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֥ר כָּמֹֽנִי׃
15
εἶπεν δὲ αὐτοῖς Ἰωσήφ Τί τὸ πρᾶγμα τοῦτο ἐποιήσατε; οὐκ οἴδατε ὅτι οἰωνισμῷ οἰωνιεῖται ἄνθρωπος οἷος ἐγώ;
15
Quibus ille ait: Cur sic ágere voluístis? an ignorátis quod non sit símilis mei in augurándi sciéntia?
15
ויאמר להם יוסף מה המעשׂה הזה אשׁר עשׂיתם הלוא ידעתם כי־נחשׁ ינחשׁ אישׁ אשׁר כמוני
15
And Joseph said unto them, What deed [is] this that ye have done? wot ye not that such a man as I can certainly divine?
15
[not available]
16
וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה־נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק הָאֱלֹהִ֗ים מָצָא֙ אֶת־עֲוֺ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּנּ֤וּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ׃
16
εἶπεν δὲ Ἰούδας Τί ἀντεροῦμεν τῷ κυρίῳ ἢ τί λαλήσωμεν ἢ τί δικαιωθῶμεν; ὁ δὲ θεὸς εὗρεν τὴν ἀδικίαν τῶν παίδων σου · ἰδού ἐσμεν οἰκέται τῷ κυρίῳ ἡμῶν, καὶ ἡμεῖς καὶ παρ᾽ ᾧ εὑρέθη τὸ κόνδυ.
16
Cui Iudas: Quid respondébimus, inquit dómino meo? vel quid loquémur, aut iuste potérimus obténdere? Deus invénit iniquitátem servórum tuórum: en omnes servi sumus dómini mei, et nos, et apud quem invéntus est scyphus.
16
ויאמר יהודה מה־נאמר לאדני ומה־נדבר ומה־נצטדק והאלהים מצא את־עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם־אנחנו גם אשׁר־נמצא הגביע בידו
16
And Judah said, What shall we say unto my lord? what shall we speak? or how shall we clear ourselves? God hath found out the iniquity of thy servants: behold, we [are] my lord ’s servants, both we, and [he] also with whom the cup is found.
16
[not available]
17
וַיֹּ֕אמֶר חָלִ֣ילָה לִּ֔י מֵעֲשׂ֖וֹת זֹ֑את הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א הַגָּבִ֜יעַ בְּיָד֗וֹ ה֚וּא יִהְיֶה לִּ֣־י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֕ם עֲל֥וּ לְשָׁל֖וֹם אֶל אֲבִי־כֶֽם׃ פ
17
εἶπεν δὲ Ἰωσήφ Μή μοι γένοιτο ποιῆσαι τὸ ῥῆμα τοῦτο · ὁ ἄνθρωπος παρ᾽ ᾧ εὑρέθη τὸ κόνδυ, αὐτὸς ἔσται μου παῖς · ὑμεῖς δὲ ἀνάβητε μετὰ σωτηρίας πρὸς τὸν πατέρα ὑμῶν.
17
Respóndit Ioseph: Absit a me ut sic agam: qui furátus est scyphum, ipse sit servus meus: vos autem abíte líberi ad patrem vestrum.
17
ויאמר חלילה לי מעשׂות זאת האישׁ אשׁר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשׁלום אל אביכם
17
And he said, God forbid that I should do so: [but] the man in whose hand the cup is found, he shall be my servant; and as for you, get you up in peace unto your father.
17
[not available]
18
וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֮ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה׃
18
Ἐγγίσας δὲ αὐτῷ Ἰούδας εἶπεν Δέομαι, κύριε · λαλησάτω ὁ παῖς σου ῥῆμα ἐναντίον σου, καὶ μὴ θυμωθῇς τῷ παιδί σου, ὅτι σὺ εἶ μετὰ Φαραώ.
18
Accédens autem própius Iudas, confidénter ait: Oro dómine mi, loquátur servus tuus verbum in áuribus tuis, et ne irascáris fámulo tuo: tu es enim post Pharaónem
18
ויגשׁ אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר־נא עבדך דבר באזני אדני ואל־יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה
18
Then Judah came near unto him, and said, Oh my lord, let thy servant, I pray thee, speak a word in my lord ’s ears, and let not thine anger burn against thy servant: for thou [art] even as Pharaoh.
18
[not available]
19
אֲדֹנִ֣י שָׁאַ֔ל אֶת עֲבָדָ֖י־ו לֵאמֹ֑ר הֲיֵשׁ לָ־כֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח׃
19
κύριε, σὺ ἠρώτησας τοὺς παῖδάς σου λέγων Εἰ ἔχετε πατέρα ἢ ἀδελφόν;
19
dóminus meus. Interrogásti prius servos tuos: Habétis patrem aut fratrem?
19
אדני שׁאל את עבדיו לאמר הישׁ לכם אב או־אח
19
My lord asked his servants, saying, Have ye a father, or a brother?
19
[not available]
20
וַנֹּ֨אמֶר֙ אֶל אֲדֹנִ֔־י יֶשׁ לָ֨־נוּ֙ אָ֣ב זָקֵ֔ן וְיֶ֥לֶד זְקֻנִ֖ים קָטָ֑ן וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃
20
καὶ εἴπαμεν τῷ κυρίῳ Ἔστιν ἡμῖν πατὴρ πρεσβύτερος, καὶ παιδίον νεώτερον γήρως αὐτῷ, καὶ ὁ ἀδελφὸς αὐτοῦ ἀπέθανεν, αὐτὸς δὲ μόνος ὑπελείφθη τῷ πατρὶ αὐτοῦ, ὁ δὲ πατὴρ αὐτὸν ἠγάπησεν.
20
Et nos respóndimus tibi dómino meo: Est nobis pater senex, et puer párvulus, qui in senectúte illíus natus est: cuius uterínus frater mórtuus est: et ipsum solum habet mater sua, pater vero ténere díligit eum.
20
ונאמר אל אדני ישׁ לנו אב זקן ויולד זקנים קטן אחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו
20
And we said unto my lord, We have a father, an old man, and a child of his old age, a little one; and his brother is dead, and he alone is left of his mother, and his father loveth him.
20
[not available]
21
וַתֹּ֨אמֶר֙ אֶל עֲבָדֶ֔י־ךָ הוֹרִדֻ֖הוּ אֵלָ֑י וְאָשִׂ֥ימָה עֵינִ֖י עָלָֽיו׃
21
εἶπας δὲ τοῖς παισίν σου ὅτι Καταγάγετε αὐτὸν πρὸς μέ, καὶ ἐπιμελοῦμαι αὐτοῦ.
21
Dixistíque servis tuis: Addúcite eum ad me, et ponam óculos meos super illum.
21
ותאמר אל עבדיך הורידהו אלי ואשׂימה עיני עליו
21
And thou saidst unto thy servants, Bring him down unto me, that I may set mine eyes upon him.
21
[not available]
22
וַנֹּ֨אמֶר֙ אֶל אֲדֹנִ֔־י לֹא־יוּכַ֥ל הַנַּ֖עַר לַעֲזֹ֣ב אֶת אָבִ֑י־ו וְעָזַ֥ב אֶת אָבִ֖י־ו וָמֵֽת׃
22
καὶ εἴπαμεν τῷ κυρίῳ Οὐ δυνήσεται τὸ παιδίον καταλιπεῖν τὸν πατέρα · ἐὰν δὲ καταλείπῃ τὸν πατέρα, ἀποθανεῖται.
22
Suggéssimus dómino meo: Non potest puer relínquere patrem suum: si enim illum dimíserit, moriétur.
22
ונאמר אל אדני לא־יוכל הנער לעזב את אביו ועזב את אביו ומת
22
And we said unto my lord, The lad can not leave his father: for [if] he should leave his father, [his father] would die.
22
[not available]
23
וַתֹּ֨אמֶר֙ אֶל עֲבָדֶ֔י־ךָ אִם־לֹ֥א יֵרֵ֛ד אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן אִתְּכֶ֑ם לֹ֥א תֹסִפ֖וּן לִרְא֥וֹת פָּנָֽי׃
23
σὺ δὲ εἶπας τοῖς παισίν σου Ἐὰν μὴ καταβῇ ὁ ἀδελφὸς ὑμῶν ὁ νεώτερος μεθ᾽ ὑμῶν, οὐ προσθήσεσθε ἔτι ἰδεῖν τὸ πρόσωπόν μου.
23
Et dixísti servis tuis: Nisi vénerit frater vester mínimus vobíscum, non vidébitis ámplius fáciem meam.
23
ותאמר אל עבדיך אם־לא ירד אחיכם הקטן אתכם לא תוסיפון לראות פני
23
And thou saidst unto thy servants, Except your youngest brother come down with you, ye shall see my face no more.
23
[not available]
24
וַיְהִי֙ כִּ֣י עָלִ֔ינוּ אֶֽל עַבְדְּ־ךָ֖ אָבִ֑י וַנַּ֨גֶּד ל֔־וֹ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֲדֹנִֽי׃
24
ἐγένετο δὲ ἡνίκα ἀνέβημεν πρὸς τὸν παῖδά σου πατέρα δὲ ἡμῶν, ἀπηγγείλαμεν αὐτῷ τὰ ῥήματα τοῦ κυρίου.
24
Cum ergo ascendissémus ad fámulum tuum patrem nostrum, narrávimus ei ómnia quæ locútus est dóminus meus.
24
ויהי כי עלינו אל עבדך אבינו ונגיד לו את דברי אדני
24
And it came to pass when we came up unto thy servant my father, we told him the words of my lord.
24
[not available]
25
וַיֹּ֖אמֶר אָבִ֑ינוּ שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ לָ֥־נוּ מְעַט־אֹֽכֶל׃
25
εἶπεν δὲ ἡμῖν ὁ πατὴρ ἡμῶν Βαδίσατε πάλιν, ἀγοράσατε ἡμῖν μικρὰ βρώματα.
25
Et dixit pater noster: Revertímini, et émite nobis parum trítici.
25
ויאמר אבינו שׁובו ושׁברו לנו מעט־אכל
25
And our father said, Go again, [and] buy us a little food.
25
[not available]
26
וַנֹּ֕אמֶר לֹ֥א נוּכַ֖ל לָרֶ֑דֶת אִם־יֵשׁ֩ אָחִ֨ינוּ הַקָּטֹ֤ן אִתָּ֨נוּ֙ וְיָרַ֔דְנוּ כִּי־לֹ֣א נוּכַ֗ל לִרְאוֹת֙ פְּנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְאָחִ֥ינוּ הַקָּטֹ֖ן אֵינֶ֥נּוּ אִתָּֽנוּ׃
26
ἡμεῖς δὲ εἴπαμεν Οὐ δυνησόμεθα καταβῆναι · ἀλλ᾽ εἰ μὲν ὁ ἀδελφὸς ἡμῶν ὁ νεώτερος καταβαίνει μεθ᾽ ἡμῶν, καταβησόμεθα · οὐ γὰρ δυνησόμεθα ἰδεῖν τὸ πρόσωπον τοῦ ἀνθρώπου, τοῦ ἀδελφοῦ τοῦ νεωτέρου μὴ ὄντος μεθ᾽ ἡμῶν.
26
Cui díximus: Ire non póssumus: si frater noster mínimus descénderit nobíscum, proficiscémur simul: alióquin illo absénte, non audémus vidére fáciem viri.
26
ונאמר לא נוכל לרדת אם־ישׁ אחינו הקטן אתנו וירדנו כי־לא נוכל לראות את פני האישׁ ואחינו הקטן איננו אתנו
26
And we said, We can not go down: if our youngest brother be with us, then will we go down: for we may not see the man ’s face, except our youngest brother [be] with us.
26
[not available]
27
וַיֹּ֛אמֶר עַבְדְּךָ֥ אָבִ֖י אֵלֵ֑ינוּ אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם כִּ֥י שְׁנַ֖יִם יָֽלְדָה לִּ֥־י אִשְׁתִּֽי׃
27
εἶπεν δὲ ὁ παῖς σου ὁ πατὴρ ἡμῶν πρὸς ἡμᾶς Ὑμεῖς γινώσκετε ὅτι δύο ἔτεκέν μοι ἡ γυνή.
27
Ad quæ ille respóndit: Vos scitis quod duos genúerit mihi uxor mea.
27
ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שׁנים ילדה לי אשׁתי
27
And thy servant my father said unto us, Ye know that my wife bare me two [sons]:
27
[not available]
28
וַיֵּצֵ֤א הָֽאֶחָד֙ מֵֽאִתִּ֔י וָאֹמַ֕ר אַ֖ךְ טָרֹ֣ף טֹרָ֑ף וְלֹ֥א רְאִיתִ֖יו עַד־הֵֽנָּה׃
28
καὶ ἐξῆλθεν ὁ εἷς ἀπ᾽ ἐμοῦ, καὶ εἴπατε Θηριόβρωτος γέγονεν, καὶ οὐκ ἴδον αὐτὸν ἔτι.
28
Egréssus est unus, et dixístis: Béstia devorávit eum: et hucúsque non compáret.
28
ויצא האחד מאתי ואמר הך טרף טרף ולא ראיתיו עד־הנה
28
And the one went out from me, and I said, Surely he is torn in pieces; and I saw him not since:
28
[not available]
29
וּלְקַחְתֶּ֧ם גַּם־אֶת־זֶ֛ה מֵעִ֥ם פָּנַ֖י וְקָרָ֣הוּ אָס֑וֹן וְהֽוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת שֵׂיבָתִ֛־י בְּרָעָ֖ה שְׁאֹֽלָה׃
29
ἐὰν οὖν λάβητε καὶ τοῦτον ἐκ προσώπου μου καὶ συμβῇ αὐτῷ μαλακία ἐν τῇ ὁδῷ καὶ κατάξετέ μου τὸ γῆρας μετὰ λύπης εἰς ᾅδου.
29
Si tuléritis et istum, et áliquid ei in via contígerit, deducétis canos meos cum mœróre ad ínferos.
29
ולקחתם גם־את־זה מעם פני וקראהו אסון והורדתם את שׂיבתי ברעה שׁאלה
29
And if ye take this also from me, and mischief befall him, ye shall bring down my gray hairs with sorrow to the grave.
29
[not available]
30
וְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל עַבְדְּ־ךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשׁ֖וֹ קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֽׁוֹ׃
30
νῦν οὖν ἐὰν εἰσπορεύομαι πρὸς τὸν παῖδά σου πατέρα δὲ ἡμῶν, καὶ τὸ παιδάριον μὴ ᾖ μεθ᾽ ἡμῶν, ἡ δὲ ψυχὴ αὐτοῦ ἐκκρέμαται ἐκ τῆς τούτου ψυχῆς ·
30
Igitur si intrávero ad servum tuum patrem nostrum, et puer defúerit ( cum ánima illíus ex huius ánima péndeat ),
30
ועתה כבאי אל עבדך אבי והנער איננו אתי ונפשׁו קשׁורה בנפשׁו
30
Now therefore when I come to thy servant my father, and the lad [be] not with us; seeing that his life is bound up in the lad ’s life;
30
[not available]
31
וְהָיָ֗ה כִּרְאוֹת֛וֹ כִּי־אֵ֥ין הַנַּ֖עַר וָמֵ֑ת וְהוֹרִ֨ידוּ עֲבָדֶ֜יךָ אֶת־שֵׂיבַ֨ת עַבְדְּךָ֥ אָבִ֛ינוּ בְּיָג֖וֹן שְׁאֹֽלָה׃
31
καὶ ἔσται ἐν τῷ ἰδεῖν αὐτὸν μὴ ὂν τὸ παιδάριον μεθ᾽ ἡμῶν, τελευτήσει, καὶ κατάξουσιν οἱ παῖδές σου τὸ γῆρας τοῦ παιδός σου πατρὸς δὲ ἡμῶν μετ᾽ ὀδύνης εἰς ᾅδου.
31
viderítque eum non esse nobíscum, moriétur, et dedúcent fámuli tui canos eius cum dolóre ad ínferos.
31
והיה כראותו כי־אין הנער אתנו ומת והורידו עבדיך את־שׂיבת עבדך אבינו ביגון שׁאלה
31
It shall come to pass, when he seeth that the lad [is] not [with us], that he will die: and thy servants shall bring down the gray hairs of thy servant our father with sorrow to the grave.
31
[not available]
32
כִּ֤י עַבְדְּךָ֙ עָרַ֣ב אֶת הַ־נַּ֔עַר מֵעִ֥ם אָבִ֖י לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֤א אֲבִיאֶ֨נּוּ֙ אֵלֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְאָבִ֖י כָּל הַ־יָּמִֽים׃
32
ὁ γὰρ παῖς σου ἐκδέδεκται τὸ παιδίον παρὰ τοῦ πατρὸς λέγων Ἐὰν μὴ ἀγάγω αὐτὸν πρὸς σὲ καὶ στήσω αὐτὸν ἐναντίον σου, ἡμαρτηκὼς ἔσομαι πρὸς τὸν πατέρα πάσας τὰς ἡμέρας.
32
Ego próprie servus tuus sim qui in meam hunc recépi fidem, et spopóndi dicens: Nisi redúxero eum, peccáti reus ero in patrem meum omni témpore.
32
כי עבדך ערב את הנער מעם אביו לאמר אם־לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים
32
For thy servant became surety for the lad unto my father, saying, If I bring him not unto thee, then I shall bear the blame to my father for ever.
32
[not available]
33
וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם אֶחָֽי־ו׃
33
νῦν οὖν παραμενῶ σοι παῖς ἀντὶ τοῦ παιδίου, οἰκέτης τοῦ κυρίου · τὸ δὲ παιδίον ἀναβήτω μετὰ τῶν ἀδελφῶν.
33
Manébo ítaque servus tuus pro púero in ministério dómini mei, et puer ascéndat cum frátribus suis.
33
ועתה ישׁב־נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעלה עם אחיו
33
Now therefore, I pray thee, let thy servant abide instead of the lad a bondman to my lord; and let the lad go up with his brethren.
33
[not available]
34
כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל אָבִ֔־י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת אָבִֽ־י׃
34
πῶς γὰρ ἀναβήσομαι πρὸς τὸν πατέρα, τοῦ παιδίου μὴ ὄντος μεθ᾽ ἡμῶν; ἵνα μὴ ἴδω τὰ κακὰ ἃ εὑρήσει τὸν πατέρα μου.
34
Non enim possum redíre ad patrem meum, absénte púero: ne calamitátis, quæ opressúra est patrem meum, testis assístam.
34
כי־איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברעה אשׁר ימצא את אבי
34
For how shall I go up to my father, and the lad [be] not with me? lest peradventure I see the evil that shall come on my father.
34
[not available]
