THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֹּ֣אמֶר לְיוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָבִ֖יךָ חֹלֶ֑ה וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י בָנָיו֙ עִמּ֔וֹ אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת־אֶפְרָֽיִם׃
1
Ἐγένετο δὲ μετὰ τὰ ῥήματα ταῦτα ἀπηγγέλη τῷ Ἰωσὴφ ὅτι Ὁ πατήρ σου ἐνοχλεῖται · καὶ ἀναλαβὼν τοὺς δύο υἱοὺς αὐτοῦ, τὸν Μανασσὴ καὶ τὸν Ἐφράιμ, ἦλθεν πρὸς Ἰακώβ.
1
His ita transáctis, nuntiátum est Ioseph quod ægrotáret pater suus: qui, assúmptis duóbus fíliis Manásse et Ephraim, ire perréxit.
1
ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חלה ויקח את־שׁני בניו עמו את־מנשׁה ואת־אפרים
1
And it came to pass after these things, that [one] told Joseph, Behold, thy father [is] sick: and he took with him his two sons, Manasseh and Ephraim.
1
4Q6 · f1
ויהי א##[חר( י ) הדברים ה]אלה ויאמר ליוסף הנה [אבי׳ך חלה] ויק#[ח את־שני בני׳ו עמ]׳ו? את־מנשה ואת־אפרי?[ם ׃
2
וַיַּגֵּ֣ד לְיַעֲקֹ֔ב וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה בִּנְךָ֥ יוֹסֵ֖ף בָּ֣א אֵלֶ֑יךָ וַיִּתְחַזֵּק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖שֶׁב עַל הַ־מִּטָּֽה׃
2
ἀπηγγέλη δὲ τῷ Ἰακὼβ λέγοντες Ἰδοὺ ὁ υἱός σου Ἰωσὴφ ἔρχεται πρὸς σέ · καὶ ἐνισχύσας Ἰσραὴλ ἐκάθισεν ἐπὶ τὴν κλίνην.
2
Dictúmque est seni: Ecce fílius tuus Ioseph venit ad te. Qui confortátus sedit in léctulo.
2
ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישׂראל וישׁב על המטה
2
And [one] told Jacob, and said, Behold, thy son Joseph cometh unto thee: and Israel strengthened himself, and sat upon the bed.
2
4Q1 · f12
[ויגד ליעקב וי]א#מר[ הנה בנ׳ך יוסף בא אלי׳ך ויתחזק ישראל וישב] [על המטה ׃
3
וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֵ֥ל שַׁדַּ֛י נִרְאָֽה אֵלַ֥־י בְּל֖וּז בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיְבָ֖רֶךְ אֹתִֽי׃
3
καὶ εἶπεν Ἰακὼβ τῷ Ἰωσήφ Ὤφθη μοι ὁ θεός μου ἐν Λοῦζα ἐν γῇ Χανάαν, καὶ εὐλόγησέν με.
3
Et ingrésso ad se ait: Deus omnípotens appáruit mihi in Luza, quæ est in terra Chánaan: benedixítque mihi,
3
ויאמר יעקב אל־יוסף אל שׁדי נראה אלי בלוזה בארץ כנען ויברך אתי
3
And Jacob said unto Joseph, God Almighty appeared unto me at Luz in the land of Canaan, and blessed me,
3
4Q1 · f12
ויאמר יע]קב א#[ל־יוסף אל שדי נראה אל׳י בלוז בארץ] [כנען ויברך את׳י ׃
4
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הִנְנִ֤י מַפְרְךָ֙ וְהִרְבִּיתִ֔ךָ וּנְתַתִּ֖יךָ לִקְהַ֣ל עַמִּ֑ים וְנָ֨תַתִּ֜י אֶת הָ־אָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לְזַרְעֲךָ֥ אַחֲרֶ֖יךָ אֲחֻזַּ֥ת עוֹלָֽם׃
4
καὶ εἶπέν μοι Ἰδοὺ ἐγώ σε αὐξανῶ καὶ πληθυνῶ καὶ ποιήσω σε εἰς συναγωγὰς ἐθνῶν, καὶ δώσω σοι τὴν γῆν ταύτην καὶ τῷ σπέρματί σου μετὰ σὲ εἰς κατάσχεσιν αἰώνιον.
4
et ait: Ego te augébo et multiplicábo, et fáciam te in turbas populórum: dabóque tibi terram hanc, et sémini tuo post te in possessiónem sempitérnam.
4
ויאמר אלי הנני מפריך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחזת עולם
4
And said unto me, Behold, I will make thee fruitful, and multiply thee, and I will make of thee a multitude of people; and will give this land to thy seed after thee [for] an everlasting possession.
4
4Q1 · f12
ויאמר אל׳י הנ׳ני ]מ#פר#׳ך##[ והרבית׳ך ונתתי׳ך לקהל] ׃
5
וְעַתָּ֡ה שְׁנֵֽי בָנֶי־ךָ֩ הַנּוֹלָדִ֨ים לְךָ֜ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד בֹּאִ֥־י אֵלֶ֛יךָ מִצְרַ֖יְמָה לִי־הֵ֑ם אֶפְרַ֨יִם֙ וּמְנַשֶּׁ֔ה כִּרְאוּבֵ֥ן וְשִׁמְע֖וֹן יִֽהְיוּ לִֽ־י׃
5
νῦν οὖν οἱ δύο υἱοί σου οἱ γενόμενοί σοι ἐν Αἰγύπτῳ πρὸ τοῦ με ἐλθεῖν εἰς Αἴγυπτον πρὸς σὲ ἐμοί εἰσιν, Ἐφράιμ καὶ Μανασσή, ὡς Ῥουβὴν καὶ Συμεὼν ἔσονταί μοι ·
5
Duo ergo fílii tui, qui nati sunt tibi in terra Ægýpti ántequam huc venírem ad te, mei erunt: Ephraim et Manásses, sicut Ruben et Símeon reputabúntur mihi.
5
ועתה שׁני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד באי אליך מצרימה לי הם אפרים ומנשׁה כראובן וכשׁמעון יהיו לי
5
And now thy two sons, Ephraim and Manasseh, which were born unto thee in the land of Egypt before I came unto thee into Egypt, [are] mine; as Reuben and Simeon, they shall be mine.
5
4Q6 · f1
[ו( כ )ש]מ#ע#ון יהיו ל׳י ׃ ועתה ש#נ#?י בנ?[י׳ך הנולדים ל׳ך ב]א##ר#ץ מצרים# [עד] בוא׳י אלי׳ך מ#צ#[רימ׳ה ל׳י הם אפרי]ם ו?מנשה כר#[אובן]
6
וּמוֹלַדְתְּךָ֛ אֲשֶׁר־הוֹלַ֥דְתָּ אַחֲרֵיהֶ֖ם לְךָ֣ יִהְי֑וּ עַ֣ל שֵׁ֧ם אֲחֵיהֶ֛ם יִקָּרְא֖וּ בְּנַחֲלָתָֽם׃
6
τὰ δὲ ἔκγονα ἃ δ᾽ ἂν γεννήσῃς μετὰ ταῦτα ἔσονται ἐπὶ τῷ ὀνόματι τῶν ἀδελφῶν αὐτῶν, κληθήσονται ἐπὶ τοῖς ἐκείνων κλήροις.
6
Réliquos autem quos genúeris post eos, tui erunt, et nómine fratrum suórum vocabúntur in possessiónibus suis.
6
ומולדתך אשׁר־הולדת אחריהם לך יהיו על שׁם אחיהם יקראו בנחלתם
6
And thy issue, which thou begettest after them, shall be thine, [and] shall be called after the name of their brethren in their inheritance.
6
4Q6 · f1
ו[מולד]ת#׳ך אשר־הולדת א##ח##ר#ים [ל׳ך] יהיו על שם א#חי׳ה#[ם] יקראו בנחלת׳ם ׃
7
וַאֲנִ֣י ׀ בְּבֹאִ֣י מִפַּדָּ֗ן מֵ֩תָה֩ עָלַ֨י רָחֵ֜ל בְּאֶ֤רֶץ כְּנַ֨עַן֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּע֥וֹד כִּבְרַת־אֶ֖רֶץ לָבֹ֣א אֶפְרָ֑תָה וָאֶקְבְּרֶ֤הָ שָּׁם֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔ת הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם׃
7
ἐγὼ δὲ ἡνίκα ἠρχόμην ἐκ Μεσοποταμίας τῆς Συρίας, ἀπέθανεν Ῥαχὴλ ἡ μήτηρ σου ἐν γῇ Χανάαν, ἐγγίζοντός μου κατὰ τὸν ἱππόδρομον χαβραθὰ τῆς γῆς τοῦ ἐλθεῖν Ἐφράθα · καὶ κατώρυξα αὐτὴν ἐν τῇ ὁδῷ τοῦ ἱπποδρόμου · αὕτη ἐστὶν Βεθλέεμ.
7
Mihi enim, quando veniébam de Mesopotámia, mórtua est Rachel in terra Chánaan in ipso itínere, erátque vernum tempus: et ingrediébar Ephratam, et sepelívi eam iuxta viam Ephratæ, quæ álio nómine appellátur Béthlehem.
7
ואני בבאי מפדן ארם מתה עלי רחל אמך בארץ כנען בדרך בעוד כברת הארץ לבוא אפרתה ואקברה שׁם בדרך אפרתה היא בית לחם
7
And as for me, when I came from Padan, Rachel died by me in the land of Canaan in the way, when yet [there was] but a little way to come unto Ephrath: and I buried her there in the way of Ephrath; the same [is] Bethlehem.
7
4Q6 · f1
ואני [בב]ו?א׳י מפדן מתה על׳י [ר]ח##ל בארץ כנען בדרך ב#ע#ו?ד# כ#ב#ר##ת#׳ה# ארץ לבוא אפרת#׳ה היא בית לחם ׃
8
וַיַּ֥רְא יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־בְּנֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵֽלֶּה׃
8
ἰδὼν δὲ Ἰσραὴλ τοὺς υἱοὺς Ἰωσὴφ εἶπεν Τίνες σοι οὗτοι?
8
Videns autem fílios eius dixit ad eum: Qui sunt isti?
8
וירא ישׂראל את־בני יוסף ויאמר מי־אלה לך
8
And Israel beheld Joseph ’s sons, and said, Who [are] these?
8
4Q6 · f1
וירא ישר#א#ל את־בני יוסף ויאמר# מי־אלה ׃
9
וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל אָבִ֔י־ו בָּנַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־נָֽתַן לִ֥־י אֱלֹהִ֖ים בָּזֶ֑ה וַיֹּאמַ֕ר קָֽחֶם־נָ֥א אֵלַ֖י וַאֲבָרֲכֵֽם׃
9
εἶπεν δὲ Ἰωσὴφ τῷ πατρὶ αὐτοῦ Υἱοί μού εἰσιν οὓς ἔδωκέν μοι ὁ θεὸς ἐνταῦθα. καὶ εἶπεν Ἰακώβ Προσάγαγέ μοι αὐτοὺς ἵνα εὐλογήσω αὐτούς.
9
Respóndit: Fílii mei sunt, quos donávit mihi Deus in hoc loco. Adduc, inquit, eos ad me, ut benedícam illis.
9
ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשׁר־נתן לי אלהים בזה ויאמר קחם נא אלי ואברכם
9
And Joseph said unto his father, They [are] my sons, whom God hath given me in this [place]. And he said, Bring them, I pray thee, unto me, and I will bless them.
9
4Q6 · f1
ויאמר י?וסף בנ׳י הם# אשר־נתן ל׳י אלהים בז?ה# ויאמר קח׳ם נא א#ל׳י ואברכ׳ם ׃
10
וְעֵינֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כָּבְד֣וּ מִזֹּ֔קֶן לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְא֑וֹת וַיַּגֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֵלָ֔יו וַיִּשַּׁ֥ק לָהֶ֖ם וַיְחַבֵּ֥ק לָהֶֽם׃
10
οἱ δὲ ὀφθαλμοὶ Ἰσραὴλ ἐβαρυώπησαν ἀπὸ τοῦ γήρους, καὶ οὐκ ἠδύνατο βλέπειν · καὶ ἤγγισεν αὐτοὺς πρὸς αὐτόν, καὶ ἐφίλησεν αὐτοὺς καὶ περιέλαβεν αὐτούς.
10
Oculi enim Israel caligábant præ nímia senectúte, et clare vidére non póterat. Applicitósque ad se, deosculátus et circumpléxus eos,
10
ועיני ישׂראל כבדה מזקנה לא יכל לראות ויגשׁ אתם אליו וישׁק להם ויחבק להם
10
Now the eyes of Israel were dim for age, [so that] he could not see. And he brought them near unto him; and he kissed them, and embraced them.
10
4Q6 · f1
ועיני ישראל כבדו מזקנה ל#א יוכל לראות ו?י?ג#?ש## א#ת׳ם אלי׳ו ויחבק ל׳ה#ם וישק ל׳ה#ם ׃
11
וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף רְאֹ֥ה פָנֶ֖יךָ לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי וְהִנֵּ֨ה הֶרְאָ֥ה אֹתִ֛י אֱלֹהִ֖ים גַּ֥ם אֶת זַרְעֶֽ־ךָ׃
11
καὶ εἶπεν Ἰσραὴλ πρὸς Ἰωσήφ Ἰδοὺ τοῦ προσώπου σου οὐκ ἐστερήθην, καὶ ἰδοὺ ἔδειξέν μοι ὁ θεὸς καὶ τὸ σπέρμα σου,
11
dixit ad fílium suum: Non sum fraudátus aspéctu tuo: ínsuper osténdit mihi Deus semen tuum.
11
ויאמר ישׂראל אל־יוסף ראה פניך לא פללתי והנה הראה אתי אלהים גם את זרעך
11
And Israel said unto Joseph, I had not thought to see thy face: and, lo, God hath shewed me also thy seed.
11
4Q6 · f1
ויאמר ישראל# א##ל##־יוסף ׃
12
וַיּוֹצֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֹתָ֖ם מֵעִ֣ם בִּרְכָּ֑יו וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְאַפָּ֖יו אָֽרְצָה׃
12
καὶ ἐξήγαγεν Ἰωσὴφ αὐτοὺς ἀπὸ τῶν γονάτων αὐτοῦ, καὶ προσεκύνησαν αὐτῷ ἐπὶ πρόσωπον ἐπὶ τῆς γῆς.
12
Cumque tulísset eos Ioseph de grémio patris, adorávit pronus in terram.
12
ויוצא יוסף אתם מעם ברכיו וישׁתחוו לאפיו ארצה
12
And Joseph brought them out from between his knees, and he bowed himself with his face to the earth.
12
[not available]
13
וַיִּקַּ֣ח יוֹסֵף֮ אֶת שְׁנֵי־הֶם֒ אֶת־אֶפְרַ֤יִם בִּֽימִינוֹ֙ מִשְּׂמֹ֣אל יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־מְנַשֶּׁ֥ה בִשְׂמֹאל֖וֹ מִימִ֣ין יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּגֵּ֖שׁ אֵלָֽיו׃
13
λαβὼν δὲ Ἰωσὴφ τοὺς δύο υἱοὺς αὐτοῦ, τόν τε Ἐφράιμ ἐν τῇ δεξιᾷ, ἐξ ἀριστερῶν δὲ Ἰσραήλ, τὸν δὲ Μανασσὴ ἐξ ἀριστερῶν, ἐκ δεξιῶν δὲ Ἰσραήλ, ἤγγισεν αὐτοὺς αὐτῷ.
13
Et pósuit Ephraim ad déxteram suam, id est, ad sinístram Israel: Manássen vero in sinístra sua, ad déxteram scílicet patris, applicuítque ambos ad eum.
13
ויקח יוסף את שׁניהם את־אפרים בימינו משׂמאל ישׂראל ואת־מנשׁה בשׂמאלו מימין ישׂראל ויגשׁ אליו
13
And Joseph took them both, Ephraim in his right hand toward Israel ’s left hand, and Manasseh in his left hand toward Israel ’s right hand, and brought [them] near unto him.
13
[not available]
14
וַיִּשְׁלַח֩ יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת יְמִינ֜־וֹ וַיָּ֨שֶׁת עַל־רֹ֤אשׁ אֶפְרַ֨יִם֙ וְה֣וּא הַצָּעִ֔יר וְאֶת שְׂמֹאל֖־וֹ עַל־רֹ֣אשׁ מְנַשֶּׁ֑ה שִׂכֵּל֙ אֶת יָדָ֔י־ו כִּ֥י מְנַשֶּׁ֖ה הַבְּכֽוֹר׃
14
ἐκτείνας δὲ Ἰσραὴλ τὴν χεῖρα τὴν δεξιὰν ἐπέβαλεν ἐπὶ τὴν κεφαλὴν Ἐφράιμ, οὗτος δὲ ἦν ὁ νεώτερος, καὶ τὴν ἀριστερὰν ἐπὶ τὴν κεφαλὴν Μανασσή, ἐναλλὰξ τὰς χεῖρας.
14
Qui exténdens manum déxteram, pósuit super caput Ephraim minóris fratris: sinístram autem super caput Manásse qui maior natu erat, commútans manus.
14
וישׁלח ישׂראל את יד ימינו וישׁתה על־ראשׁ אפרים והוא הצעיר ואת שׂמאלו על־ראשׁ מנשׁה שׂכל את ידיו כי מנשׁה הבכור
14
And Israel stretched out his right hand, and laid [it] upon Ephraim ’s head, who [was] the younger, and his left hand upon Manasseh ’s head, guiding his hands wittingly; for Manasseh [was] the firstborn.
14
[not available]
15
וַיְבָ֥רֶךְ אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיֹּאמַ֑ר הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֔ק הָֽאֱלֹהִים֙ הָרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵעוֹדִ֖י עַד הַ־יּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
15
καὶ ηὐλόγησεν αὐτοὺς καὶ εἶπεν Ὁ θεὸς ᾧ εὐηρέστησαν οἱ πατέρες μου ἐναντίον αὐτοῦ Ἀβραὰμ καὶ Ἰσαάκ, ὁ κύριος ὁ τρέφων με ἐκ νεότητος ἕως τῆς ἡμέρας ταύτης,
15
Benedixítque Iacob fíliis Ioseph, et ait: Deus, in cuius conspéctu ambulavérunt patres mei Abraham, et Isaac, Deus qui pascit me ab adolescéntia mea usque in præséntem diem:
15
ויברך את־יוסף ויאמר האלהים אשׁר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק האלהים הרעה אתי מעודני עד היום הזה
15
And he blessed Joseph, and said, God, before whom my fathers Abraham and Isaac did walk, the God which fed me all my life long unto this day,
15
4Q1 · f13
[ויאמר האלהים אשר התהלכו א]ב##ת׳י ל#פ#נ#?[י׳ו ]א##ברהם [ויצחק האלהים] [הרעה את׳י מעוד׳י עד היום הזה ׃
16
הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֮ אֶת הַ־נְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃
16
ὁ ἄγγελος ὁ ῥυόμενός με ἐκ πάντων τῶν κακῶν, εὐλογήσαι τὰ παιδία ταῦτα · καὶ ἐπικληθήσεται τὸ ὄνομά μου ἐν αὐτοῖς καὶ τὸ ὄνομα τῶν πατέρων μου Ἀβραὰμ καὶ Ἰσαάκ · καὶ πληθυνθείησαν εἰς πλῆθος πολὺ ἐπὶ τῆς γῆς.
16
ángelus, qui éruit me de cunctis malis, benedícat púeris istis: et invocétur super eos nomen meum, nómina quoque patrum meórum Abraham et Isaac, et crescant in multitúdinem super terram.
16
המלך הגאל אתי מכל־רע יברך את הנערים האלה ויקרא בהם שׁמי ושׁם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ
16
The Angel which redeemed me from all evil, bless the lads; and let my name be named on them, and the name of my fathers Abraham and Isaac; and let them grow into a multitude in the midst of the earth.
16
4Q1 · f13
המלא]ך## ה#גאל את׳י מ#[כ]ל־ר#ע#[ יברך] [את הנערים ויקרא ב׳הם שמ׳י ושם אבת׳י אבר]הם ויצחק[ וידגו לרב בקרב] [הארץ ׃
17
וַיַּ֣רְא יוֹסֵ֗ף כִּי־יָשִׁ֨ית אָבִ֧יו יַד יְמִינ֛־וֹ עַל־רֹ֥אשׁ אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣רַע בְּעֵינָ֑יו וַיִּתְמֹ֣ךְ יַד אָבִ֗י־ו לְהָסִ֥יר אֹתָ֛הּ מֵעַ֥ל רֹאשׁ־אֶפְרַ֖יִם עַל־רֹ֥אשׁ מְנַשֶּֽׁה׃
17
ἰδὼν δὲ Ἰωσὴφ ὅτι ἐπέβαλεν ὁ πατὴρ τὴν δεξιὰν αὐτοῦ ἐπὶ τὴν κεφαλὴν Ἐφράιμ, βαρὺ αὐτῷ κατεφάνη · καὶ ἀντελάβετο Ἰωσὴφ τῆς χειρὸς τοῦ πατρὸς αὐτοῦ ἀφελεῖν αὐτὴν ἀπὸ τῆς κεφαλῆς Ἐφράιμ ἐπὶ τὴν κεφαλὴν Μανασσή.
17
Videns autem Ioseph quod posuísset pater suus déxteram manum super caput Ephraim, gráviter accépit: et apprehénsam manum patris leváre conátus est de cápite Ephraim, et transférre super caput Manásse.
17
וירא יוסף כי־ישׁית אביו את יד ימינו על־ראשׁ־אפרים וירע בעיניו ויתמך יד אביו להסיר אתה מעל־ראשׁ־אפרים על־ראשׁ מנשׁה
17
And when Joseph saw that his father laid his right hand upon the head of Ephraim, it displeased him: and he held up his father ’s hand, to remove it from Ephraim ’s head unto Manasseh ’s head.
17
4Q1 · f13
וירא יוסף כי־ישית אבי׳ו י]ד ימינ?׳ו? [על־ר]אש־אפרים##[ וירע בעיני׳ו] ׃
18
וַיֹּ֧אמֶר יוֹסֵ֛ף אֶל אָבִ֖י־ו לֹא־כֵ֣ן אָבִ֑י כִּי־זֶ֣ה הַבְּכֹ֔ר שִׂ֥ים יְמִינְךָ֖ עַל רֹאשֽׁ־וֹ׃
18
εἶπεν δὲ Ἰωσὴφ τῷ πατρὶ αὐτοῦ Οὐχ οὕτως, πάτερ · οὗτος γὰρ ὁ πρωτότοκος, ἐπίθες τὴν δεξιὰν ἐπὶ τὴν κεφαλὴν αὐτοῦ.
18
Dixítque ad patrem: Non ita cónvenit, pater: quia hic est primogénitus, pone déxteram tuam super caput eius.
18
ויאמר יוסף אל אביו לא־כן אבי כי־זה הבכור שׂים ימינך על ראשׁו
18
And Joseph said unto his father, Not so, my father: for this [is] the firstborn; put thy right hand upon his head.
18
4Q1 · f14
[הבכר שים י]מינ#?׳ך##[ על ראש׳ו ׃
19
וַיְמָאֵ֣ן אָבִ֗יו וַיֹּ֨אמֶר֙ יָדַ֤עְתִּֽי בְנִי֙ יָדַ֔עְתִּי גַּם־ה֥וּא יִֽהְיֶה לְּ־עָ֖ם וְגַם־ה֣וּא יִגְדָּ֑ל וְאוּלָ֗ם אָחִ֤יו הַקָּטֹן֙ יִגְדַּ֣ל מִמֶּ֔נּוּ וְזַרְע֖וֹ יִהְיֶ֥ה מְלֹֽא הַ־גּוֹיִֽם׃
19
καὶ οὐκ ἠθέλησεν, ἀλλὰ εἶπεν Οἶδα, τέκνον, οἶδα · καὶ οὗτος ἔσται εἰς λαόν, καὶ οὗτος ὑψωθήσεται · ἀλλὰ ὁ ἀδελφὸς αὐτοῦ ὁ νεώτερος μείζων αὐτοῦ ἔσται, καὶ τὸ σπέρμα αὐτοῦ ἔσται εἰς πλῆθος ἐθνῶν.
19
Qui rénuens, ait: Scio fili mi, scio: et iste quidem erit in pópulos, et multiplicábitur: sed frater eius minor, maior erit illo: et semen illíus crescet in gentes.
19
וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם־הוא יהיה לעם וגם־הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים
19
And his father refused, and said, I know [it], my son, I know [it]: he also shall become a people, and he also shall be great: but truly his younger brother shall be greater than he, and his seed shall become a multitude of nations.
19
4Q1 · f14
וימאן אבי׳ו ויאמר ידעתי בנ׳י ידעתי גם]־[הוא יהיה לעם וג]ם#־הוא י#?ג#?ד##[ל ואולם אחי׳ו הקטן יגדל ממ׳נו וזרע׳ו יהיה] [מלא הגוי]ם## ׃
20
וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם בַּיּ֣וֹם הַהוּא֮ לֵאמוֹר֒ בְּךָ֗ יְבָרֵ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־אֶפְרַ֖יִם לִפְנֵ֥י מְנַשֶּֽׁה׃
20
καὶ εὐλόγησεν αὐτοὺς ἐν τῇ ἡμέρᾳ ἐκείνῃ λέγων Ἐν ὑμῖν εὐλογηθήσεται Ἰσραὴλ λέγοντες Ποιήσαι σε ὁ θεὸς ὡς Ἐφράιμ καὶ ὡς Μανασσή · καὶ ἔθηκεν τὸν Ἐφράιμ ἔμπροσθεν τοῦ Μανασσή.
20
Benedixítque eis in témpore illo, dicens: In te benedicétur Israel, atque dicétur: Fáciat tibi Deus sicut Ephraim, et sicut Manásse. Constituítque Ephraim ante Manássen.
20
ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישׂראל לאמר ישׂימך אלהים כאפרים וכמנשׁה וישׂם את־אפרים לפני מנשׁה
20
And he blessed them that day, saying, In thee shall Israel bless, saying, God make thee as Ephraim and as Manasseh: and he set Ephraim before Manasseh.
20
4Q1 · f14
ו#?יברכ׳ם ביום הה##[וא לאמור ב׳ך יברך ישראל לאמר ישמ׳ך] [אלהים כאפרים ו]כ##מ#נשה וי[שם] את#־א#פ#ר#י(# ם #) ל##פ##נ#?י#? מ#נשה ׃
21
וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָנֹכִ֖י מֵ֑ת וְהָיָ֤ה אֱלֹהִים֙ עִמָּכֶ֔ם וְהֵשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־אֶ֖רֶץ אֲבֹתֵיכֶֽם׃
21
εἶπεν δὲ Ἰσραὴλ τῷ Ἰωσήφ Ἰδοὺ ἐγὼ ἀποθνήσκω, καὶ ἔσται ὁ θεὸς μεθ᾽ ὑμῶν καὶ ἀποστρέψει ὑμᾶς εἰς τὴν γῆν τῶν πατέρων ὑμῶν ·
21
Et ait ad Ioseph fílium suum: En ego mórior, et erit Deus vobíscum, reducétque vos ad terram patrum vestrórum.
21
ויאמר ישׂראל אל־יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשׁיב אתכם אל־ארץ אבתיכם
21
And Israel said unto Joseph, Behold, I die: but God shall be with you, and bring you again unto the land of your fathers.
21
4Q1 · f14
ויא#[מר ישראל] [אל־יוסף ]הנה# [אנכי מת והיה ]אלה[ים עמ]׳כ##ם# ו#?ה#ש[י]ב את#׳כם אל־אר#[ץ] [אבתי׳כם ׃
22
וַאֲנִ֞י נָתַ֧תִּֽי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל אַחֶ֑י־ךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֨חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי׃ פ
22
ἐγὼ δὲ δίδωμί σοι σίκιμα ἐξαίρετον ὑπὲρ τοὺς ἀδελφούς σου, ἣν ἔλαβον ἐκ χειρὸς Ἀμορραίων ἐν μαχαίρᾳ μου καὶ τόξῳ.
22
Do tibi partem unam extra fratres tuos, quam tuli de manu Amorrhǽi in gládio et arcu meo.
22
ואני נתתי לך שׁכם אחת על אחיך אשׁר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשׁתי
22
Moreover I have given to thee one portion above thy brethren, which I took out of the hand of the Amorite with my sword and with my bow.
22
4Q1 · f14
]וא#[ני נתתי ל׳ך שכם אחד על אחי׳ך אשר לקחתי מיד ]ה#אמר[י] ׃
