THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וְעַתָּ֥ה שְׁמַ֖ע יַעֲקֹ֣ב עַבְדִּ֑י וְיִשְׂרָאֵ֖ל בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃
1
νῦν δὲ ἄκουσον, Ἰακὼβ ὁ παῖς μου, καὶ Ἰσραὴλ ὃν ἐξελεξάμην,
1
Et nunc audi Iacob serve meus, et Israel quem elégi:
1
[not available]
1
Yet now hear, O Jacob my servant; and Israel, whom I have chosen:
1
ε ] # # [ ε ׃
ועתה שמע יעקוב עבד׳י וישראל בחרתי ב׳וא ׃
2
כֹּה־אָמַ֨ר יְהוָ֥ה עֹשֶׂ֛ךָ וְיֹצֶרְךָ֥ מִבֶּ֖טֶן יַעְזְרֶ֑ךָּ אַל־תִּירָא֙ עַבְדִּ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וִישֻׁר֖וּן בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃
2
οὕτως λέγει Κύριος ὁ θεὸς ὁ ποιήσας σε, καὶ ὁ πλάσας σε ἐκ κοιλίας Ἔτι βοηθηθήσῃ· μὴ φοβοῦ, παῖς μου Ἰακώβ, καὶ ὁ ἠγαπημένος Ἰσραὴλ ὃν ἐξελεξάμην.
2
hæc dicit Dóminus fáciens et formans te, ab útero auxiliátor tuus: noli timére serve meus Iacob, et rectíssime, quem elégi.
2
[not available]
2
Thus saith the LORD that made thee, and formed thee from the womb, which will help thee; Fear not, O Jacob, my servant; and thou, Jesurun, whom I have chosen.
2
כוה אמר יהוה עוש׳כה ויוצר׳כה מבטן ועוזר׳כה אל־תירא עבד׳י יעקוב וישורון בחרתי ב׳וא ׃
ε ] # [ ε ] # ε ׃
3
כִּ֤י אֶצָּק־מַ֨יִם֙ עַל־צָמֵ֔א וְנֹזְלִ֖ים עַל־יַבָּשָׁ֑ה אֶצֹּ֤ק רוּחִי֙ עַל זַרְעֶ֔־ךָ וּבִרְכָתִ֖י עַל צֶאֱצָאֶֽי־ךָ׃
3
ὅτι ἐγὼ δώσω ὕδωρ ἐν δίψει τοῖς πορευομένοις ἐν ἀνύδρῳ, ἐπιθήσω τὸ πνεῦμά μου ἐπὶ τὸ σπέρμα σου, καὶ τὰς εὐλογίας μου ἐπὶ τὰ τέκνα σου,
3
Effúndam enim aquas super sitiéntem, et fluénta super áridam: effúndam spíritum meum super semen tuum, et benedictiónem meam super stirpem tuam:
3
[not available]
3
For I will pour water upon him that is thirsty, and floods upon the dry ground: I will pour my spirit upon thy seed, and my blessing upon thine offspring:
3
כיא אצק־מים על־צמא ונוזלים על־יבשה (^ כן ^) אצק רוח׳י על זרע׳כה וברכת׳י על צאצאי׳כה ׃
כי אצק]־מים#[ על־צמא ונזלים על־יבשה ε ] # ε על זרע׳ך וברכת׳י ]ע#ל צאצ[אי׳כה ׃
4
וְצָמְח֖וּ בְּבֵ֣ין חָצִ֑יר כַּעֲרָבִ֖ים עַל־יִבְלֵי־מָֽיִם׃
4
καὶ ἀνατελοῦσιν ὡς ἀνὰ μέσον ὕδατος χόρτος, καὶ ὡς ἰτέα ἐπὶ παραρρέον ὕδωρ.
4
et germinábunt inter herbas, quasi sálices iuxta præterfluéntes aquas.
4
[not available]
4
And they shall spring up as among the grass, as willows by the water courses.
4
ח#ציר כערבים על יובלי מים ׃ יצמחו כבין
וצמחו בבין חציר כערבים] [על־יבלי־מים ׃
5
זֶ֤ה יֹאמַר֙ לַֽיהוָ֣ה אָ֔נִי וְזֶ֖ה יִקְרָ֣א בְשֵֽׁם־יַעֲקֹ֑ב וְזֶ֗ה יִכְתֹּ֤ב יָדוֹ֙ לַֽיהוָ֔ה וּבְשֵׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל יְכַנֶּֽה׃ פ
5
οὗτος ἐρεῖ Τοῦ θεοῦ εἰμι, καὶ οὗτος βοήσεται ἐπὶ τῷ ὀνόματι Ἰακώβ, καὶ ἕτερος ἐπιγράψει χειρὶ αὐτοῦ Τοῦ θεοῦ εἰμι· ἐπὶ τῷ ὀνόματι Ἰσραὴλ καὶ βοήσεται.
5
Iste dicet: Dómini ego sum: et ille vocábit in nómine Iacob: et hic scribet manu sua: Dómino: et in nómine Israel assimilábitur.
5
[not available]
5
One shall say, I am the LORD’S; and another shall call himself by the name of Jacob; and another shall subscribe with his hand unto the LORD, and surname himself by the name of Israel.
5
זה יואמר ליהוה אני וזה יקרא בשמ יעקוב וזה יכתוב ידו׳הי ליהוה ובשם ישראל יכנה ׃
זה יאמר ]ל##יהוה אנ#?[י וזה יקרא בשם־יעקב וזה] [יכתב יד׳ו ליהוה וב]ש##ם ישר[אל יכנה ׃
6
כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֧ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹהִֽים׃
6
Οὕτως λέγει ὁ βασιλεὺς Ἰσραὴλ καὶ ῥυσάμενος αὐτόν, θεὸς σαβαώθ Ἐγὼ πρῶτος καὶ ἐγὼ μετὰ ταῦτα, πλὴν ἐμοῦ οὐκ ἔστιν θεός.
6
Hæc dicit Dóminus rex Israel, et redémptor eius Dóminus exercítuum: Ego primus, et ego novíssimus, et absque me non est Deus.
6
[not available]
6
Thus saith the LORD the King of Israel, and his redeemer the LORD of hosts; I am the first, and I am the last; and beside me there is no God.
6
כוה אמר יהוה מלך־ישראל וגואל׳יו יהוה צבאות שמ׳ו אני רישון ואני אחרון ומבלעד׳י אין אלוהים ׃
כה־אמר יהוה מלך]־[ישראל וגאל׳ו י]הוה צב#[אות אני ראשון ואני אחרון] [ומבלעד׳י אין] אלוהימ ׃
7
וּמִֽי כָמ֣וֹ־נִי יִקְרָ֗א וְיַגִּידֶ֤הָ וְיַעְרְכֶ֨הָ֙ לִ֔י מִשּׂוּמִ֖י עַם־עוֹלָ֑ם וְאֹתִיּ֛וֹת וַאֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖אנָה יַגִּ֥ידוּ לָֽמוֹ׃
7
τίς ὥσπερ ἐγώ; στήτω καὶ καλεσάτω καὶ ἀναγγειλάτω, καὶ ἑτοιμασάτω μοι ἀφ᾽ οὗ ἐποίησα ἄνθρωπον εἰς τὸν αἰῶνα, καὶ τὰ ἐπερχόμενα πρὸ τοῦ ἐλθεῖν ἀναγγειλάτωσαν ὑμῖν.
7
Quis símilis mei? vocet, et annúntiet: et órdinem expónat mihi, ex quo constítui pópulum antíquum: ventúra et quæ futúra sunt annúntient eis.
7
[not available]
7
And who, as I, shall call, and shall declare it, and set it in order for me, since I appointed the ancient people? and the things that are coming, and shall come, let them shew unto them.
7
ומיא כמו׳ני יקרא ויגיד׳ה ויערוכ׳הה ל׳ו?א משימ׳ו עמ עולם ואותיות יואמר אשר תבו?אינה יגידו ל׳מו ׃
ו#?[מי כמו׳ני יקרא ויגיד׳ה ויערכ׳ה] [ל׳י משומ׳י עם ] # ואתיות ואשר תב##[ואנה יגידו ל׳מו ׃
8
אַֽל־תִּפְחֲדוּ֙ וְאַל־תִּרְה֔וּ הֲלֹ֥א מֵאָ֛ז הִשְׁמַעְתִּ֥יךָ וְהִגַּ֖דְתִּי וְאַתֶּ֣ם עֵדָ֑י הֲיֵ֤שׁ אֱל֨וֹהַּ֙ מִבַּלְעָדַ֔י וְאֵ֥ין צ֖וּר בַּל־יָדָֽעְתִּי׃
8
μὴ παρακαλύπτεσθε μηδὲ πλανᾶσθε· οὐκ ἀπ᾽ ἀρχῆς ἠνωτίσασθε, καὶ ἀπήγγειλα ὑμῖν; μάρτυρες ὑμεῖς ἐστε· εἰ ἔστιν θεὸς πλὴν ἐμοῦ; καὶ οὐκ ἤκουσαν τότε.
8
Nolíte timére, neque conturbémini: ex tunc audíre te feci, et annuntiávi: vos estis testes mei: numquid est Deus absque me, et formátor, quem ego non nóverim?
8
[not available]
8
Fear ye not, neither be afraid: have not I told thee from that time, and have declared it? ye are even my witnesses. Is there a God beside me? yea, there is no God; I know not any.
8
1Qisaa · 37
אל־תפחדו ואל תיראו הלוא מאז השמעתי׳כה והגדתי ואתמה עד׳י היש אלוה מבלעד׳י ואין צור בל־ידעתי ׃
9
יֹֽצְרֵי־פֶ֤סֶל כֻּלָּם֙ תֹּ֔הוּ וַחֲמוּדֵיהֶ֖ם בַּל־יוֹעִ֑ילוּ וְעֵדֵיהֶ֣ם הֵׄ֗מָּׄהׄ בַּל־יִרְא֛וּ וּבַל־יֵדְע֖וּ לְמַ֥עַן יֵבֹֽשׁוּ׃
9
οἱ πλάσσοντες καὶ οἱ γλύφοντες, πάντες μάταια, ποιοῦντες τὰ καταθύμια αὐτῶν ἃ οὐκ ὠφελήσει αὐτούς· ἀλλὰ αἰσχυνθήσονται.
9
Plastæ idóli omnes nihil sunt, et amantíssima eórum non próderunt eis. Ipsi sunt testes eórum, quia non vident, neque intélligunt, ut confundántur.
9
[not available]
9
They that make a graven image are all of them vanity; and their delectable things shall not profit; and they are their own witnesses; they see not, nor know; that they may be ashamed.
9
1Qisaa · 37
ויצר פסל כול׳מה תהו וחמו?די׳המה בל־יועילו ועדי׳המה (^ המה ^) בל־יראו בל־ידעו למען יבושו ׃
10
מִֽי־יָצַ֥ר אֵ֖ל וּפֶ֣סֶל נָסָ֑ךְ לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל׃
10
οἱ πλάσσοντες θεὸν καὶ γλύφοντες, πάντες ἀνωφελῆ,
10
Quis formávit deum, et scúlptile conflávit ad nihil útile?
10
[not available]
10
Who hath formed a god, or molten a graven image that is profitable for nothing?
10
1Qisaa · 37
מי־יצר אל ופסל נסך לבלתי הועיל ׃
11
הֵ֤ן כָּל חֲבֵרָי־ו֙ יֵבֹ֔שׁוּ וְחָרָשִׁ֥ים הֵ֖מָּה מֵֽאָדָ֑ם יִֽתְקַבְּצ֤וּ כֻלָּם֙ יַֽעֲמֹ֔דוּ יִפְחֲד֖וּ יֵבֹ֥שׁוּ יָֽחַד׃
11
καὶ πάντες ὅθεν ἐγένοντο ἐξηράνθησαν, καὶ κωφοὶ ἀπὸ ἀνθρώπων· συναχθήτωσαν πάντες καὶ στήτωσαν ἅμα, καὶ ἐντραπήτωσαν καὶ αἰσχυνθήτωσαν ἅμα.
11
Ecce omnes partícipes eius confundéntur, fabri enim sunt ex homínibus: convénient omnes, stabunt et pavébunt, et confundéntur simul.
11
[not available]
11
Behold, all his fellows shall be ashamed: and the workmen, they are of men: let them all be gathered together, let them stand up; yet they shall fear, and they shall be ashamed together.
11
1Qisaa · 37
הנה כול חוברי׳ו יבושו וחרשים המה מאדם יתקבצו כול׳ם ועמודו ופחדו יבושו יחדיו ׃
12
חָרַ֤שׁ בַּרְזֶל֙ מַֽעֲצָ֔ד וּפָעַל֙ בַּפֶּחָ֔ם וּבַמַּקָּב֖וֹת יִצְּרֵ֑הוּ וַיִּפְעָלֵ֨הוּ֙ בִּזְר֣וֹעַ כֹּח֔וֹ גַּם־רָעֵב֙ וְאֵ֣ין כֹּ֔חַ לֹא־שָׁ֥תָה מַ֖יִם וַיִּיעָֽף׃
12
ὅτι ὤξυνεν τέκτων σίδηρον, σκεπάρνῳ εἰργάσατο αὐτὸ καὶ ἐν τερέτρῳ ἔστησεν αὐτό, καὶ εἰργάσατο αὐτὸ ἐν τῷ βραχίονι τῆς ἰσχύος αὐτοῦ· καὶ πεινάσει καὶ ἀσθενήσει καὶ οὐ μὴ πίῃ ὕδωρ.
12
Faber ferrárius lima operátus est, in prunis et in málleis formávit illud, et operátus est in bráchio fortitúdinis suæ: esúriet et defíciet, non bibet aquam et lasséscet.
12
[not available]
12
The smith with the tongs both worketh in the coals, and fashioneth it with hammers, and worketh it with the strength of his arms: yea, he is hungry, and his strength faileth: he drinketh no water, and is faint.
12
1Qisaa · 37
חרש ברזל מעצד {{ ופ }} יפעל בפחם ובמקבות (^ ו ^)יצור׳הו ויפעל׳הו בזרוע כוח׳וה גמ רעב ואין כוח לוא שותה מים ויועף ׃
13
חָרַ֣שׁ עֵצִים֮ נָ֣טָה קָו֒ יְתָאֲרֵ֣הוּ בַשֶּׂ֔רֶד יַעֲשֵׂ֨הוּ֙ בַּמַּקְצֻע֔וֹת וּבַמְּחוּגָ֖ה יְתָאֳרֵ֑הוּ וַֽיַּעֲשֵׂ֨הוּ֙ כְּתַבְנִ֣ית אִ֔ישׁ כְּתִפְאֶ֥רֶת אָדָ֖ם לָשֶׁ֥בֶת בָּֽיִת׃
13
ἐκλεξάμενος τέκτων ξύλον ἔστησεν αὐτὸ ἐν μέτρῳ, καὶ ἐν κόλλῃ ἐρύθμισεν αὐτό, καὶ ἐποίησεν αὐτὸ ὡς μορφὴν ἀνδρὸς καὶ ὡς ὡραιότητα ἀνθρώπου, στῆσαι αὐτὸ ἐν οἴκῳ.
13
Artifex lignárius exténdit normam, formávit illud in runcína, fecit illud in anguláribus, et in círcino tornávit illud, et fecit imáginem viri quasi speciósum hóminem habitántem in domo.
13
[not available]
13
The carpenter stretcheth out his rule; he marketh it out with a line; he fitteth it with planes, and he marketh it out with the compass, and maketh it after the figure of a man, according to the beauty of a man; that it may remain in the house.
13
1Qisaa · 37
ח(^ {{ ו }} ^)רש עצים נט׳הו קו יתאר׳הו בשרד ועש׳הו במקצעות ובמחגה יתאר׳הו ויעש׳הו כתבנית איש כתפארת אדם לשבת בית ׃
14
לִכְרָת ל֣־וֹ אֲרָזִ֔ים וַיִּקַּ֤ח תִּרְזָה֙ וְאַלּ֔וֹן וַיְאַמֶּץ ל֖־וֹ בַּעֲצֵי־יָ֑עַר נָטַ֥ע אֹ֖רֶ וְגֶ֥שֶׁם יְגַדֵּֽל׃
14
ἔκοψεν ξύλον ἐκ τοῦ δρυμοῦ ὃ ἐφύτευσεν ὁ κύριος, καὶ ὑετὸς ἐμήκυνεν,
14
Succídit cedros, tulit ílicem, et quercum, quæ stéterat inter ligna saltus: plantávit pinum, quam plúvia nutrívit.
14
[not available]
14
He heweth him down cedars, and taketh the cypress and the oak, which he strengtheneth for himself among the trees of the forest: he planteth an ash, and the rain doth nourish it.
14
1Qisaa · 37
לכרות ל׳וא ארזים ויקח תרזה# # א##לון ויאמץ ל׳וא בעצי־יער נטע אורן וגשם יגדל ׃
15
וְהָיָ֤ה לְאָדָם֙ לְבָעֵ֔ר וַיִּקַּ֤ח מֵהֶם֙ וַיָּ֔חָם אַף־יַשִּׂ֖יק וְאָ֣פָה לָ֑חֶם אַף־יִפְעַל־אֵל֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ עָשָׂ֥הוּ פֶ֖סֶל וַיִּסְגָּד לָֽ־מוֹ׃
15
ἵνα ᾖ ἀνθρώποις εἰς καῦσιν· καὶ λαβὼν ἀπ᾽ αὐτοῦ ἐθερμάνθη, καὶ καύσαντες ἔπεψαν ἄρτους ἐπ᾽ αὐτῶν· τὸ δὲ λοιπὸν εἰργάσαντο θεούς, καὶ προσκυνοῦσιν αὐτούς.
15
Et facta est homínibus in focum: sumpsit ex eis, et calefáctus est: et succéndit et coxit panes: de réliquo autem operátus est deum et adorávit: fecit scúlptile, et curvátus est ante illud.
15
[not available]
15
Then shall it be for a man to burn: for he will take thereof, and warm himself; yea, he kindleth it, and baketh bread; yea, he maketh a god, and worshippeth it; he maketh it a graven image, and falleth down thereto.
15
1Qisaa · 37
והגה לאדם לבער ויקח מ׳המה ויחום אף־ישיק ואפה לחם או יפעל־אל וישתחו עש׳הו? פסל ויסגוד ל׳מו ׃
16📜
חֶצְיוֹ֙ שָׂרַ֣ף בְּמוֹ־אֵ֔שׁ עַל חֶצְי־וֹ֙ בָּשָׂ֣ר יֹאכֵ֔ל יִצְלֶ֥ה צָלִ֖י וְיִשְׂבָּ֑ע אַף־יָחֹם֙ וְיֹאמַ֣ר הֶאָ֔ח חַמּוֹתִ֖י רָאִ֥יתִי אֽוּר׃
16
οὗ τὸ ἥμισυ αὐτοῦ κατέκαυσεν ἐν πυρί, καὶ ἐπὶ τοῦ ἡμίσους αὐτοῦ ἔπεψεν ἐν τοῖς ἄνθραξιν ἄρτους, καὶ ἐπ᾽ αὐτοῦ κρέας ὀπτήσας ἔφαγεν καὶ ἐνεπλήσθη, καὶ ερμανθεὶς εἶπεν Ἡδύ μοι ὅτι ἐθερμάνθην καὶ εἶδον πῦρ·
16
Médium eius combússit igni, et de médio eius carnes comédit: coxit pulméntum, et saturátus est, et calefáctus est, et dixit: Vah, calefáctus sum, vidi focum.
16
[not available]
16
He burneth part thereof in the fire; with part thereof he eateth flesh; he roasteth roast, and is satisfied: yea, he warmeth himself, and saith, Aha, I am warm, I have seen the fire:
16
1Qisaa · 37
חצי׳ו שרף במו־אש (^ ועל ^) וחצי׳ו בשר ויאכל ועל גחלי׳ו ישב ויחם ויואמר האח חמותי נגד אור ׃
17📜
וּשְׁאֵ֣רִית֔וֹ לְאֵ֥ל עָשָׂ֖ה לְפִסְל֑וֹ יסגוד ל֤־וֹ וְיִשְׁתַּ֨חוּ֙ וְיִתְפַּלֵּ֣ל אֵלָ֔יו וְיֹאמַר֙ הַצִּילֵ֔נִי כִּ֥י אֵלִ֖י אָֽתָּה׃
17
τὸ δὲ λοιπὸν ἐποίησεν εἰς θεὸν γλυπτόν, καὶ προσκυνεῖ καὶ προσεύχεται πρὸς αὐτὸ λέγων Ἐξελοῦ με, ὅτι θεός μου εἶ σύ.
17
Réliquum autem eius deum fecit et scúlptile sibi: curvátur ante illud, et adórat illud, et óbsecrat, dicens: Líbera me, quia deus meus es tu.
17
[not available]
17
And the residue thereof he maketh a god, even his graven image: he falleth down unto it, and worshippeth it, and prayeth unto it, and saith, Deliver me; for thou art my god.
17
1Qisaa · 37
ושרית׳ו לאל {{ י }}עשה לבליו עצ יסגוד ל׳ו וישתחוה ויתפלל אלי׳ו ויואמר הציל׳ני כיא אל׳י אתה ׃
18📜
לֹ֥א יָדְע֖וּ וְלֹ֣א יָבִ֑ינוּ כִּ֣י טַ֤ח מֵֽרְאוֹת֙ עֵֽינֵיהֶ֔ם מֵהַשְׂכִּ֖יל לִבֹּתָֽם׃
18
οὐκ ἔγνωσαν φρονῆσαι, ὅτι ἀπημαυρώθησαν τοῦ βλέπειν τοῖς ὀφθαλμοῖς αὐτῶν καὶ τοῦ νοῆσαι τῇ καρδίᾳ αὐτῶν.
18
Nesciérunt, neque intellexérunt: oblíti enim sunt ne vídeant óculi eórum, et ne intélligant corde suo.
18
[not available]
18
They have not known nor understood: for he hath shut their eyes, that they can not see; and their hearts, that they can not understand.
18
1Qisaa · 37
לוא ידעו ולוא יבינו כיא טח מראות עיני׳המה מהשכל לבות׳םה ׃
19📜
וְלֹא־יָשִׁ֣יב אֶל לִבּ֗־וֹ וְלֹ֨א דַ֥עַת וְלֹֽא־תְבוּנָה֮ לֵאמֹר֒ חֶצְי֞וֹ שָׂרַ֣פְתִּי בְמוֹ־אֵ֗שׁ וְ֠אַף אָפִ֤יתִי עַל גֶּחָלָי־ו֙ לֶ֔חֶם אֶצְלֶ֥ה בָשָׂ֖ר וְאֹכֵ֑ל וְיִתְרוֹ֙ לְתוֹעֵבָ֣ה אֶעֱשֶׂ֔ה לְב֥וּל עֵ֖ץ אֶסְגּֽוֹד׃
19
καὶ οὐκ ἐλογίσατο τῇ ψυχῇ αὐτοῦ οὐδὲ ἔγνω τῇ φρονήσει ὅτι τὸ ἥμισυ αὐτοῦ κατέκαυσεν ἐν πυρί, καὶ ἔπεψεν ἐπὶ τῶν ἀνθράκων αὐτοῦ ἄρτους, καὶ ὀπτήσας κρέα ἔφαγεν, καὶ τὸ λοιπὸν αὐτοῦ εἰς βδέλυγμα ἐποίησεν καὶ προσκυνοῦσιν αὐτῷ.
19
Non recógitant in mente sua, neque cognóscunt, neque séntiunt, ut dicant: Medietátem eius combússi igni, et coxi super carbónes eius panes: coxi carnes et comédi, et de réliquo eius idólum fáciam? ante truncum ligni prócidam?
19
[not available]
19
And none considereth in his heart, neither is there knowledge nor understanding to say, I have burned part of it in the fire; yea, also I have baked bread upon the coals thereof; I have roasted flesh, and eaten it: and shall I make the residue thereof an abomination? shall I fall down to the stock of a tree?
19
ולוא ישיב אל לב׳ו ולוא דעת ולוא תבונה לאמור לאמור חצי׳ו שרפתי במו־אש ואפ אפיתי על גחלי׳ו לחם ואצלה בשר ואוכלה ויתר׳ו לתועבות אעשה לבלוי עץ אסגוד ׃
# # # [ ε ואף אפיתי על גחלי׳ו לחם אצלה בשר] ואכל יתר׳ו לתועבה אעשה [לבול עץ אסגוד ׃
20📜
רֹעֶ֣ה אֵ֔פֶר לֵ֥ב הוּתַ֖ל הִטָּ֑הוּ וְלֹֽא־יַצִּ֤יל אֶת נַפְשׁ־וֹ֙ וְלֹ֣א יֹאמַ֔ר הֲל֥וֹא שֶׁ֖קֶר בִּימִינִֽי׃ ס
20
γνῶθι ὅτι σποδὸς ἡ καρδία αὐτῶν, καὶ πλανῶνται, καὶ οὐδεὶς δύναται ἐξελέσθαι τὴν ψυχὴν αὐτοῦ· ἴδετε, οὐκ ἐρεῖτε ὅτι ψεῦδος ἐν τῇ δεξιᾷ μου.
20
Pars eius cinis est: cor insípiens adorávit illud, et non liberábit ánimam suam, neque dicet: Forte mendácium est in déxtera mea.
20
[not available]
20
He feedeth on ashes: a deceived heart hath turned him aside, that he can not deliver his soul, nor say, Is there not a lie in my right hand?
20
רועה אפר לב הותל הט׳הו ולוא יוכיל נפש׳ו ולוא יואמר שקר בימינ׳י ׃
רעה אפר לב הותל] ה##ט׳הו ולא־יציל את נפש׳ו ולא יאמר הל##א#[ שקר בימינ׳י ׃
21📜
זְכָר־אֵ֣לֶּה יַעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֣י עַבְדִּי־אָ֑תָּה יְצַרְתִּ֤יךָ עֶֽבֶד לִ־י֙ אַ֔תָּה יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א תִנָּשֵֽׁנִי׃
21
Μνήσθητι ταῦτα, Ἰακὼβ καὶ Ἰσραήλ, ὅτι παῖς μου εἶ σύ· ἔπλασά σε παῖδά μου, καὶ σύ, Ἰσραήλ, μὴ ἐπιλανθάνου μου.
21
Meménto horum Iacob, et Israel, quóniam servus meus es tu: formávi te, servus meus es tu Israel, ne obliviscáris mei.
21
[not available]
21
Remember these, O Jacob and Israel; for thou art my servant: I have formed thee; thou art my servant: O Israel, thou shalt not be forgotten of me.
21
] # עבד׳י?[ אתה יצרתי׳ך עבד ל׳י אתה ישראל לא תנש׳ני ׃
זכור אלה יעקוב ישראל כיא עבד׳י אתה יצרתי׳כה עבד ל׳י אתה ישראל לוא תשא׳ני ׃
זכור אלה יעקוב וישראל כי ע##ב##ד׳י אתה#[ יצרתי׳ך] [ע]בד ל׳י אתה וישראל לא תנש׳ני ׃
22📜
מָחִ֤יתִי כָעָב֙ פְּשָׁעֶ֔יךָ וְכֶעָנָ֖ן חַטֹּאותֶ֑יךָ שׁוּבָ֥ה אֵלַ֖י כִּ֥י גְאַלְתִּֽיךָ׃
22
ἰδοὺ γὰρ ἀπήλειψα ὡς νεφέλην τὰς ἀνομίας σου, καὶ ὡς γνόφον τὰς ἁμαρτίας σου· ἐπιστράφητι πρὸς μέ, καὶ λυτρώσομαὶ σε.
22
Delévi ut nubem iniquitátes tuas, et quasi nébulam peccáta tua: revértere ad me, quóniam redémi te.
22
[not available]
22
I have blotted out, as a thick cloud, thy transgressions, and, as a cloud, thy sins: return unto me; for I have redeemed thee.
22
מחיתי] כ##ע##[ב] פשעי׳ך#[ וכענן חטאותי׳ך שוב׳ה אל׳י כי גאלתי׳ך ׃
מחיתי כעב פשע׳כה וכענן חטאותי׳כה שוב׳ה אל׳י כיא גאלתי׳כה ׃
מחיתי כעב[ פ]שעי׳ך [וכענן חטאותי׳ך] [שוב]׳ה אל׳י כי גאלתי׳[ך] ׃
23📜
רָנּ֨וּ שָׁמַ֜יִם כִּֽי־עָשָׂ֣ה יְהוָ֗ה הָרִ֨יעוּ֙ תַּחְתִּיּ֣וֹת אָ֔רֶץ פִּצְח֤וּ הָרִים֙ רִנָּ֔ה יַ֖עַר וְכָל־עֵ֣ץ בּ֑וֹ כִּֽי־גָאַ֤ל יְהוָה֙ יַֽעֲקֹ֔ב וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל יִתְפָּאָֽר׃ פ
23
εὐφράνθητε, οὐρανοί, ὅτι ἠλέησεν ὁ θεὸς τὸν Ἰσραήλ· σαλπίσατε τὰ θεμέλια τῆς γῆς, βοήσατε ὄρη εὐφροσύνην, οἱ βουνοὶ καὶ πάντα τὰ ξύλα τὰ ἐν αὐτοῖς, ὅτι ἐλυτρώσατο ὁ θεὸς τὸν Ἰακώβ, καὶ Ἰσραὴλ δοξασθήσεται.
23
Laudáte cæli, quóniam misericórdiam fecit Dóminus: iubiláte extréma terræ, resonáte montes laudatiónem, saltus et omne lignum eius: quóniam redémit Dóminus Iacob, et Israel gloriábitur.
23
[not available]
23
Sing, O ye heavens; for the LORD hath done it: shout, ye lower parts of the earth: break forth into singing, ye mountains, O forest, and every tree therein: for the LORD hath redeemed Jacob, and glorified himself in Israel.
23
רנו שמי]ם כי־עשה יהו?[ה ה]ר#יעו תחתיות ארץ[ פצחו הרים רנה ]י#?ע##ר## וכל־עץ ב׳ו כי־ג[אל י]ה##וה יעקב ובישראל יתפאר##[ ׃
רונו שמים כיא עשה יהוה הריעו תחתיות הארץ פצחו הרים רונה יער {{ ו }}כול עץ ב׳ו כיא גאל יהוה יעקוב ובישראל יתפאר ׃
רנו שמים כי־עשה יהוה הר#יע#ו[ תחתיות ארץ] [פצחו ה]רים רנה יער# [ו]כל־עץ ב׳ו כי־גאל יהוה יעקב ו#?ב#ישר#[אל יתפאר] ׃
ε ] # ם# ε ε וכל־עץ ב׳ו כי־גאל יהוה יעקב ובישראל ית]פ##אר ׃
24📜
כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ גֹּאֲלֶ֔ךָ וְיֹצֶרְךָ֖ מִבָּ֑טֶן אָנֹכִ֤י יְהוָה֙ עֹ֣שֶׂה כֹּ֔ל נֹטֶ֤ה שָׁמַ֨יִם֙ לְבַדִּ֔י רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ מי אתי׃
24
Οὕτως λέγει Κύριος ὁ λυτρούμενός σε καὶ πλάσσων σε ἐκ κοιλίας Ἐγὼ Κύριος ὁ συντελῶν πάντα, ἐξέτεινα τὸν οὐρανὸν μόνος, καὶ ἐστερέωσα τὴν γῆν.
24
Hæc dicit Dóminus redémptor tuus, et formátor tuus ex útero: Ego sum Dóminus, fáciens ómnia, exténdens cælos solus, stabíliens terram, et nullus mecum.
24
[not available]
24
Thus saith the LORD, thy redeemer, and he that formed thee from the womb, I am the LORD that maketh all things; that stretcheth forth the heavens alone; that spreadeth abroad the earth by myself;
24
כה־א]מר יהוה גואל׳ך ויוצר׳[ך מב]טן אנכי יהוה עשה כל##[ נטה ש]מים לב#ד׳י רוקע האר[ץ ? ]את׳י ׃
כוה אמר יהוה גואל׳כה ויוצר׳כה מבטן אנוכי יהוה עושה כול נוטה שמים לבד׳י {{ ו }}רוקע הארץ מיא את׳י ׃
כה־אמר יהוה גאל׳ך ויצר׳ך## מבטן א#[נכי יהוה עשה] [כל נט]ה שמים לבד׳י רקע הארץ מי את׳י ׃
25📜
מֵפֵר֙ אֹת֣וֹת בַּדִּ֔ים וְקֹסְמִ֖ים יְהוֹלֵ֑ל מֵשִׁ֧יב חֲכָמִ֛ים אָח֖וֹר וְדַעְתָּ֥ם יְשַׂכֵּֽל׃
25
τίς ἕτερος διασκεδάσει σημεῖα ἐνγαστριμύθων καὶ μαντείας ἀπὸ καρδίας, ἀποστρέφων φρονίμους εἰς τὰ ὀπίσω καὶ τὴν βουλὴν αὐτῶν μωρεύων,
25
Irrita fáciens signa divinórum, et aríolos in furórem vertens: convértens sapiéntes retrórsum, et sciéntiam eórum stultam fáciens.
25
[not available]
25
That frustrateth the tokens of the liars, and maketh diviners mad; that turneth wise men backward, and maketh their knowledge foolish;
25
מפר אתת בדים וקוסמ[ים יהול]ל משי?ב חכמים א[חור] ודעת׳ם יסכל ׃
מפר אותות (^ בדים ^) וקסמים יהולל משיב (^ חכמימ ^) אחור ודעת׳ם יסכל ׃
[יהולל ]משיב חכמים אחור ודעת׳ם יסכל ׃ מ#[פר ] # [ ε וקסמים]
26📜
מֵקִים֙ דְּבַ֣ר עַבְדּ֔וֹ וַעֲצַ֥ת מַלְאָכָ֖יו יַשְׁלִ֑ים הָאֹמֵ֨ר לִירוּשָׁלִַ֜ם תּוּשָׁ֗ב וּלְעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ תִּבָּנֶ֔ינָה וְחָרְבוֹתֶ֖יהָ אֲקוֹמֵֽם׃
26
καὶ ἱστῶν ῥήματα παιδὸς αὐτοῦ, καὶ τὴν βουλὴν τῶν ἀγγέλων αὐτοῦ ἀληθεύων; ὁ λέγων Ἰερουσαλήμ Κατοικηθήσῃ, καὶ ταῖς πόλεσιν τῆς Ἰδουμαίας Οἰκοδομηθήσεσθε, καὶ τὰ ἔρημα αὐτῆς ἀνατελεῖ·
26
Súscitans verbum servi sui, et consílium nuntiórum suórum complens. Qui dico Ierúsalem: Habitáberis: et civitátibus Iuda: Ædificabímini, et desérta eius suscitábo.
26
[not available]
26
That confirmeth the word of his servant, and performeth the counsel of his messengers; that saith to Jerusalem, Thou shalt be inhabited; and to the cities of Judah, Ye shall be built, and I will raise up the decayed places thereof:
26
מקים דבר עבד׳ו ו[עצת ]מלאכ##[י׳]ו#? ישלים האומ##ר## לירושלם תשב ולערי יהודה תבנינה וחרבתי׳ה אקומם ׃
מקים דבר עבד׳ו ועצת מלאכי׳ו ישלים האומר לירושלים תשב ולערי יהודה תבנינה וחרבותי׳ה אקומם ׃
מ#[קים דבר עבד׳ו ועצת] [מלא]כ##׳ו#? י?שלם האמר לירושלם[ תושב ו]ל#[ערי יהודה תבנינה וחרבותי׳ה] [א]ק##ומם ׃
27📜
הָאֹמֵ֥ר לַצּוּלָ֖ה חֳרָ֑בִי וְנַהֲרֹתַ֖יִךְ אוֹבִֽישׁ׃
27
ὁ λέγων τῇ ἀβύσσῳ Ἐρημωθήσῃ, καὶ τοὺς ποταμούς σου ξηρανῶ·
27
Qui dico profúndo: Desoláre, et flúmina tua arefáciam.
27
[not available]
27
That saith to the deep, Be dry, and I will dry up thy rivers:
27
הא[ו]מר לצולה חר#בי ונהרתי׳ך אוביש ׃
האומר לצולה חרבי ונהרותי׳ך אוביש ׃
האמר לצולה חרבי ונ?ה[רתי׳ך אוביש ׃
28📜
הָאֹמֵ֤ר לְכ֨וֹרֶשׁ֙ רֹעִ֔י וְכָל חֶפְצִ֖־י יַשְׁלִ֑ם וְלֵאמֹ֤ר לִירוּשָׁלִַ֨ם֙ תִּבָּנֶ֔ה וְהֵיכָ֖ל תִּוָּסֵֽד׃ ס
28
ὁ λέγων Κύρῳ φρονεῖν, καὶ Πάντα τὰ θελήματά μου ποιήσει· ὁ λέγων Ἰερουσαλήμ Οἰκοδομηθήσῃ, καὶ τὸν οἶκον τὸν ἅγιόν μου θεμελιώσω.⸆
28
Qui dico Cyro: Pastor meus es, et omnem voluntátem meam complébis. Qui dico Ierúsalem: Ædificáberis: et templo: Fundáberis.
28
[not available]
28
That saith of Cyrus, He is my shepherd, and shall perform all my pleasure: even saying to Jerusalem, Thou shalt be built; and to the temple, Thy foundation shall be laid.
28
רע׳י וכל חפ#צ#׳י ישלים ולאמר לירושלם תבנה והיכ#ל ת[ו]סד ׃ האומ#[ר ]ל#כורש
האומר לכורש רע׳י וכול חפצ׳י ישלים ולאמור לירושלים תבנה והיכל (^ י ^)תי?סד ׃
האמר לכורש רע׳י] [וכ]ל## ח#פ#צ׳י ישלם ולאמר לירושל#[ם תבנה והיכל תוסד ׃ ε
