THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1📜
שִׁמְע֥וּ אֵלַ֛י רֹ֥דְפֵי צֶ֖דֶק מְבַקְשֵׁ֣י יְהוָ֑ה הַבִּ֨יטוּ֙ אֶל־צ֣וּר חֻצַּבְתֶּ֔ם וְאֶל־מַקֶּ֥בֶת בּ֖וֹר נֻקַּרְתֶּֽם׃
1
Ἀκούσατέ μου, οἱ διώκοντες τὸ δίκαιον καὶ ζητοῦντες τὸν κύριον, ἐμβλέψατε εἰς τὴν στερεὰν πέτραν ἣν ἐλατομήσατε, καὶ εἰς τὸν βόθυνον τοῦ λάκκου ὃν ὠρύξατε.
1
Audíte me qui sequímini quod iustum est, et quǽritis Dóminum: atténdite ad petram unde excísi estis, et ad cavérnam laci, de qua præcísi estis.
1
[not available]
1
Hearken to me, ye that follow after righteousness, ye that seek the LORD: look unto the rock [whence] ye are hewn, and to the hole of the pit [whence] ye are digged.
1
1Q8 · 22
שמעו אל׳י רדפי צדק מבקשי יהוה הביטו ע[ל] צור[ חצבתם ו]על מקבת בור נקרתם ׃
2📜
הַבִּ֨יטוּ֙ אֶל־אַבְרָהָ֣ם אֲבִיכֶ֔ם וְאֶל־שָׂרָ֖ה תְּחוֹלֶלְכֶ֑ם כִּי־אֶחָ֣ד קְרָאתִ֔יו וַאֲבָרְכֵ֖הוּ וְאַרְבֵּֽהוּ׃ ס
2
ἐμβλέψατε εἰς Ἀβραὰμ τὸν πατέρα ὑμῶν, καὶ εἰς Σάρραν τὴν ὠδίνουσαν ὑμᾶς · ὅτι εἷς ἦν καὶ ἐκάλεσα αὐτόν, καὶ εὐλόγησα αὐτὸν καὶ ἠγάπησα αὐτόν.
2
Atténdite ad Abraham patrem vestrum, et ad Saram, quæ péperit vos: quia unum vocávi eum, et benedíxi ei, et multiplicávi eum.
2
[not available]
2
Look unto Abraham your father, and unto Sarah [that] bare you: for I called him alone, and blessed him, and increased him.
2
1Q8 · 22
ואל־ש##[רה תחו]לל׳כם כי־אחד קראתי׳ו ואברכ׳הו וארב׳הו ׃ הביטו אל־אברהם אבי׳כם
3📜
כִּֽי־נִחַ֨ם יְהוָ֜ה צִיּ֗וֹן נִחַם֙ כָּל חָרְבֹתֶ֔י־הָ וַיָּ֤שֶׂם מִדְבָּרָהּ֙ כְּעֵ֔דֶן וְעַרְבָתָ֖הּ כְּגַן־יְהוָ֑ה שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יִמָּ֣צֵא בָ֔הּ תּוֹדָ֖ה וְק֥וֹל זִמְרָֽה׃ ס
3
καὶ σὲ νῦν παρακαλέσω, Σειών, καὶ παρεκάλεσα πάντα τὰ ἔρημα αὐτῆς, καὶ θήσω τὰ ἔρημα αὐτῆς ὡς παράδεισον, καὶ τὰ πρὸς δυσμὰς ὡς παράδεισον Κυρίου · εὐφροσύνην καὶ ἀγαλλίαμα εὑρήσουσιν ἐν αὐτῇ, ἐξομολόγησιν καὶ φωνὴν αἰνέσεως.
3
Consolábitur ergo Dóminus Sion, et consolábitur omnes ruínas eius: et ponet desértum eius quasi delícias, et solitúdinem eius quasi hortum Dómini. Gáudium et lætítia inveniétur in ea, gratiárum áctio et vox laudis.
3
[not available]
3
For the LORD shall comfort Zion: he will comfort all her waste places; and he will make her wilderness like Eden, and her desert like the garden of the LORD; joy and gladness shall be found therein, thanksgiving, and the voice of melody.
3
1Q8 · 22
כי־נחם יהוה צ[יון נחם ]כל חרבתי׳ה וישם מדבר׳ה כעדן וערבת׳ה כגן־יהוה שש##[ון ו]ש##מחה ימצא ב׳ה תו?ד#ה וקול זמרה ׃
4📜
הַקְשִׁ֤יבוּ אֵלַי֙ עַמִּ֔י וּלְאוּמִּ֖י אֵלַ֣י הַאֲזִ֑ינוּ כִּ֤י תוֹרָה֙ מֵאִתִּ֣י תֵצֵ֔א וּמִשְׁפָּטִ֔י לְא֥וֹר עַמִּ֖ים אַרְגִּֽיעַ׃
4
Ἀκούσατέ μου, ἀκούσατέ μου, λαός μου, καὶ οἱ βασιλεῖς πρὸς μὲ ἐνωτίσασθε, ὅτι νόμος παρ᾽ ἐμοῦ ἐξελεύσεται, καὶ ἡ κρίσις μου εἰς φῶς ἐθνῶν.
4
Atténdite ad me pópule meus, et tribus mea me audíte: quia lex a me éxiet, et iudícium meum in lucem populórum requiéscet.
4
[not available]
4
Hearken unto me, my people; and give ear unto me, O my nation: for a law shall proceed from me, and I will make my judgment to rest for a light of the people.
4
1Q8 · 22
הקשיבו אל׳י עמ׳י ולא#מ׳י? אל׳י#? ה##א##ז#?י#?נ#?[ו כ]י#? ת##ו#?רה מאת׳י תצא ומשפט׳י לאור עמים אר##גיע ׃
5📜
קָר֤וֹב צִדְקִי֙ יָצָ֣א יִשְׁעִ֔י וּזְרֹעַ֖י עַמִּ֣ים יִשְׁפֹּ֑טוּ אֵלַי֙ אִיִּ֣ים יְקַוּ֔וּ וְאֶל זְרֹעִ֖־י יְיַחֵלֽוּן׃
5
ἐγγίζει ταχὺ ἡ δικαιοσύνη μου, καὶ ἐξελεύσεται ὡς φῶς καὶ τὸ σωτήριόν μου, καὶ εἰς τὸν βραχίονά μου ἔθνη ἐλπιοῦσιν · ἐμὲ νῆσοι ὑπομενοῦσιν καὶ εἰς τὸν βραχίονά μου ἐλπιοῦσιν.
5
Prope est iustus meus, egréssus est salvátor meus, et bráchia mea pópulos iudicábunt: me ínsulæ exspectábunt, et bráchium meum sustinébunt.
5
[not available]
5
My righteousness [is] near; my salvation is gone forth, and mine arms shall judge the people; the isles shall wait upon me, and on mine arm shall they trust.
5
1Q8 · 22
קרוב צד##[ק׳י יצא ישע׳י וז]ר##ו?ע׳י? עמים ישפטו אל׳י איים יקוו ואל ז?רע#׳י? יי#?[חלו׳ן ׃
6📜
שְׂאוּ֩ לַשָּׁמַ֨יִם עֵֽינֵיכֶ֜ם וְֽהַבִּ֧יטוּ אֶל הָ־אָ֣רֶץ מִתַּ֗חַת כִּֽי־שָׁמַ֜יִם כֶּעָשָׁ֤ן נִמְלָ֨חוּ֙ וְהָאָ֨רֶץ֙ כַּבֶּ֣גֶד תִּבְלֶ֔ה וְיֹשְׁבֶ֖יהָ כְּמוֹ־כֵ֣ן יְמוּת֑וּן וִישֽׁוּעָתִי֙ לְעוֹלָ֣ם תִּֽהְיֶ֔ה וְצִדְקָתִ֖י לֹ֥א תֵחָֽת׃ ס
6
ἄρατε εἰς τὸν οὐρανὸν τοὺς ὀφθαλμοὺς ὑμῶν, καὶ ἐμβλέψατε εἰς τὴν γῆν κάτω, ὅτι ὁ οὐρανὸς ὡς καπνὸς ἐστερεώθη, ἡ δὲ γῆ ὡς ἱμάτιον παλαιωθήσεται, οἱ δὲ κατοικοῦντες ὥσπερ ταῦτα ἀποθανοῦνται, τὸ δὲ σωτήριόν μου εἰς τὸν αἰῶνα ἔσται, ἡ δὲ δικαιοσύνη μου οὐ μὴ ἐκλίπῃ.
6
Leváte in cælum óculos vestros, et vidéte sub terra deórsum: quia cæli sicut fumus liquéscent, et terra sicut vestiméntum atterétur, et habitatóres eius sicut hæc interíbunt: salus autem mea in sempitérnum erit, et iustítia mea non defíciet.
6
[not available]
6
Lift up your eyes to the heavens, and look upon the earth beneath: for the heavens shall vanish away like smoke, and the earth shall wax old like a garment, and they that dwell therein shall die in like manner: but my salvation shall be for ever, and my righteousness shall not be abolished.
6
1Q8 · 22
שאו לשמים עינ]י#?׳כ##ם והביטו אל הארץ מתח#ת כ##י#?־ש##[מים כעשן נמלחו והארץ כבגד ת]בלה וישבי׳ה כ#מו־כן ימותו?׳ן#? ו#?[ישועת׳י לעולם תהיה וצדקת׳י לא ]ת#חת ׃
7📜
שִׁמְע֤וּ אֵלַי֙ יֹ֣דְעֵי צֶ֔דֶק עַ֖ם תּוֹרָתִ֣י בְלִבָּ֑ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ חֶרְפַּ֣ת אֱנ֔וֹשׁ וּמִגִּדֻּפֹתָ֖ם אַל־תֵּחָֽתּוּ׃
7
Ἀκούσατέ μου, οἱ εἰδότες κρίσιν, λαὸς οὗ ὁ νόμος μου ἐν τῇ καρδίᾳ ὑμῶν, μὴ φοβεῖσθε ὀνειδισμὸν ἀνθρώπων, καὶ τῷ φαυλισμῷ αὐτῶν μὴ ἡττᾶσθε.
7
Audíte me qui scitis iustum, pópulus meus lex mea in corde eórum: nolíte timére oppróbrium hóminum, et blasphémias eórum ne metuátis.
7
[not available]
7
Hearken unto me, ye that know righteousness, the people in whose heart [is] my law; fear ye not the reproach of men, neither be ye afraid of their revilings.
7
1Q8 · 22
שמעו אל׳י יודעי [צדק עם תורת׳י בלב׳ם אל־תיראו חרפת] אנוש וממגדפת׳ם אל־תחתו#? ׃
8📜
כִּ֤י כַבֶּ֨גֶד֙ יֹאכְלֵ֣ם עָ֔שׁ וְכַצֶּ֖מֶר יֹאכְלֵ֣ם סָ֑ס וְצִדְקָתִי֙ לְעוֹלָ֣ם תִּֽהְיֶ֔ה וִישׁוּעָתִ֖י לְד֥וֹר דּוֹרִֽים׃ ס
8
ὡς γὰρ ἱμάτιον βρωθήσεται ὑπὸ χρόνου, καὶ ὡς ἔρια βρωθήσεται ὑπὸ σητός, ἡ δὲ δικαιοσύνη μου εἰς τὸν αἰῶνα ἔσται, τὸ δὲ σωτήριόν μου εἰς γενεὰς γενεῶν.
8
Sicut enim vestiméntum, sic cómedet eos vermis, et sicut lanam, sic devorábit eos tínea: salus autem mea in sempitérnum erit, et iustítia mea in generatiónes generatiónum.
8
[not available]
8
For the moth shall eat them up like a garment, and the worm shall eat them like wool: but my righteousness shall be for ever, and my salvation from generation to generation.
8
1Q8 · 22
כ##י#?[ כבגד יאכל׳ם עש וכצמר יאכל׳ם ס]ס## וצ#דקת׳י לעולם תהיה ויש#ו#?[עת׳י לדור דורים ׃
9📜
עוּרִ֨י עוּרִ֤י לִבְשִׁי־עֹז֙ זְר֣וֹעַ יְהוָ֔ה ע֚וּרִי כִּ֣ימֵי קֶ֔דֶם דֹּר֖וֹת עוֹלָמִ֑ים הֲל֥וֹא אַתְּ־הִ֛יא הַמַּחְצֶ֥בֶת רַ֖הַב מְחוֹלֶ֥לֶת תַּנִּֽין׃
9
Ἐξεγείρου ἐξεγείρου, Ἰερουσαλήμ, καὶ ἔνδυσαι τὴν ἰσχὺν τοῦ βραχίονός σου · ἐξεγείρου ὡς ἐν ἀρχῇ ἡμέρας, ὡς γενεὰ αἰῶνος. οὐ σὺ εἶ
9
Consúrge, consúrge, indúere fortitúdinem bráchium Dómini: consúrge sicut in diébus antíquis, in generatiónibus sæculórum. Numquid non tu percussísti supérbum, vulnerásti dracónem?
9
[not available]
9
Awake, awake, put on strength, O arm of the LORD; awake, as in the ancient days, in the generations of old. [Art] thou not it that hath cut Rahab, [and] wounded the dragon?
9
1Q8 · 22
עורי ע##ו(# ר #)י#?[ לבשי־עז זרוע יהוה עורי כימי קדם דורות ע]ו#?למים ה#לוא את##[־היא המחצבת רהב מחוללת תנין ׃
10📜
הֲל֤וֹא אַתְּ־הִיא֙ הַמַּחֲרֶ֣בֶת יָ֔ם מֵ֖י תְּה֣וֹם רַבָּ֑ה הַשָּׂ֨מָה֙ מַֽעֲמַקֵּי־יָ֔ם דֶּ֖רֶךְ לַעֲבֹ֥ר גְּאוּלִֽים׃
10
ἡ ἐρημοῦσα θάλασσαν, ὕδωρ ἀβύσσου πλῆθος; ἡ θεῖσα τὰ βάθη τῆς θαλάσσης ὁδὸν διαβάσεως ῥυομένοις
10
Numquid non tu siccásti mare, aquam abýssi veheméntis: qui posuísti profúndum maris viam, ut transírent liberáti?
10
[not available]
10
[Art] thou not it which hath dried the sea, the waters of the great deep; that hath made the depths of the sea a way for the ransomed to pass over?
10
1Q8 · 22
הלוא א]ת##־ה##י#?א## ה##מ##ח##ר##בת י?ם# מ#י#? ת##[הום רבה השמה מעמקי־ים דרך לעבר ג]א##ו?לי#?ם## ׃
11📜
וּפְדוּיֵ֨י יְהוָ֜ה יְשׁוּב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל רֹאשָׁ֑־ם שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂיג֔וּן נָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה׃ ס
11
καὶ λελυτρωμένοις; ὑπὸ γὰρ Κυρίου ἀποστραφήσονται, καὶ ἥξουσιν εἰς Σειὼν μετ᾽ εὐφροσύνης καὶ ἀγαλλιάματος αἰωνίου · ἐπὶ κεφαλῆς γὰρ αὐτῶν αἴνεσις, καὶ εὐφροσύνη καταλήμψεται αὐτούς, ἀπέδρα ὀδύνη καὶ λύπη καὶ στεναγμός.
11
Et nunc qui redémpti sunt a Dómino, reverténtur, et vénient in Sion laudántes, et lætítia sempitérna super cápita eórum, gáudium et lætítiam tenébunt, fúgiet dolor et gémitus.
11
[not available]
11
Therefore the redeemed of the LORD shall return, and come with singing unto Zion; and everlasting joy [shall be] upon their head: they shall obtain gladness and joy; [and] sorrow and mourning shall flee away.
11
1Q8 · 22
ופדו?י? [יהוה ישובו׳ן ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראש׳ם ש]שון ׃
12📜
אָנֹכִ֧י אָנֹכִ֛י ה֖וּא מְנַחֶמְכֶ֑ם מִֽי־אַ֤תְּ וַתִּֽירְאִי֙ מֵאֱנ֣וֹשׁ יָמ֔וּת וּמִבֶּן־אָדָ֖ם חָצִ֥יר יִנָּתֵֽן׃
12
ἐγώ εἰμι ἐγώ εἰμι ὁ παρακαλῶν σε · γνῶθι τίς οὖσα ἐφοβήθης ἀπὸ ἀνθρώπου θνητοῦ καὶ ἀπὸ υἱοῦ ἀνθρώπου, οἳ ὡσεὶ χόρτος ἐξηράνθησαν.
12
Ego, ego ipse consolábor vos: quis tu ut timéres ab hómine mortáli, et a fílio hóminis, qui quasi fœnum ita aréscet?
12
[not available]
12
I, [even] I, [am] he that comforteth you: who [art] thou, that thou shouldest be afraid of a man [that] shall die, and of the son of man [which] shall be made [as] grass;
12
1Qisaa · 42
אנוכי אנוכי הואה מנחמ׳כמה מי אתי ותיראי מאנוש ימות ומבן־אדם חציר נתן ׃
13📜
וַתִּשְׁכַּ֞ח יְהוָ֣ה עֹשֶׂ֗ךָ נוֹטֶ֣ה שָׁמַיִם֮ וְיֹסֵ֣ד אָרֶץ֒ וַתְּפַחֵ֨ד תָּמִ֜יד כָּל הַ־יּ֗וֹם מִפְּנֵי֙ חֲמַ֣ת הַמֵּצִ֔יק כַּאֲשֶׁ֥ר כּוֹנֵ֖ן לְהַשְׁחִ֑ית וְאַיֵּ֖ה חֲמַ֥ת הַמֵּצִֽיק׃
13
καὶ ἐπελάθου θεὸν τὸν ποιήσαντά σε, τὸν ποιήσαντα τὸν οὐρανὸν καὶ θεμελιώσαντα τὴν γῆν · καὶ ἐφόβου ἀεὶ πάσας τὰς ἡμέρας τὸ πρόσωπον τοῦ θυμοῦ τοῦ θλίβοντός σε, ὃν τρόπον γὰρ ἐβουλεύσατο τοῦ ἆραί σε · καὶ νῦν ποῦ ὁ θυμὸς τοῦ θλίβοντός σε;
13
Et oblítus es Dómini factóris tui, qui teténdit cælos et fundávit terram: et formidásti iúgiter tota die a fácie furóris eius, qui te tribulábat, et paráverat ad perdéndum: ubi nunc est furor tribulántis?
13
[not available]
13
And forgettest the LORD thy maker, that hath stretched forth the heavens, and laid the foundations of the earth; and hast feared continually every day because of the fury of the oppressor, as if he were ready to destroy? and where [is] the fury of the oppressor?
13
1Qisaa · 42, 43
ותשכחי את יהוה עש׳כה נוטה שמים ויסד# ארץ ותפחד תמיד כול היום {{ מ }}מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית ואיה חמת המציק ׃
14📜
מִהַ֥ר צֹעֶ֖ה לְהִפָּתֵ֑חַ וְלֹא־יָמ֣וּת לַשַּׁ֔חַת וְלֹ֥א יֶחְסַ֖ר לַחְמֽוֹ׃
14
ἐν γὰρ τῷ σώζεσθαί σε οὐ στήσεται οὐδὲ χρονιεῖ ·
14
Cito véniet grádiens ad aperiéndum, et non interfíciet usque ad interneciónem, nec defíciet panis eius.
14
[not available]
14
The captive exile hasteneth that he may be loosed, and that he should not die in the pit, nor that his bread should fail.
14
1Qisaa · 43
מהר צרה להפתח ולוא ימות לשחת ולוא יחסר לחמ׳ו ׃
15📜
וְאָֽנֹכִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ רֹגַ֣ע הַיָּ֔ם וַיֶּהֱמ֖וּ גַּלָּ֑יו יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃
15
ὅτι ἐγὼ ὁ θεός σου ὁ ταράσσων τὴν θάλασσαν καὶ ἠχῶν τὰ κύματα αὐτῆς, Κύριος σαβαὼθ ὄνομά μοι.
15
Ego autem sum Dóminus Deus tuus, qui contúrbo mare, et intuméscunt fluctus eius: Dóminus exercítuum nomen meum.
15
[not available]
15
But I [am] the LORD thy God, that divided the sea, whose waves roared: The LORD of hosts [is] his name.
15
1Qisaa · 43
אנוכי יהוה אלוהי׳כה רוגע הים ויהמו גלי׳ו יהוה צבאות שמ׳ו ׃
16
וָאָשִׂ֤ים דְּבָרַי֙ בְּפִ֔יךָ וּבְצֵ֥ל יָדִ֖י כִּסִּיתִ֑יךָ לִנְטֹ֤עַ שָׁמַ֨יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי־אָֽתָּה׃ ס
16
θήσω τοὺς λόγους μου εἰς τὸ στόμα σου, καὶ ὑπὸ τὴν σκιὰν τῆς χειρός μου σκεπάσω σε, ἐν ᾗ ἔστησα τὸν οὐρανὸν καὶ ἐθεμελίωσα τὴν γῆν · καὶ ἐρεῖ Σειών Λαός μου εἶ σύ.
16
Pósui verba mea in ore tuo, et in umbra manus meæ protéxi te, ut plantes cælos, et fundes terram, et dicas ad Sion: Pópulus meus es tu.
16
[not available]
16
And I have put my words in thy mouth, and I have covered thee in the shadow of mine hand, that I may plant the heavens, and lay the foundations of the earth, and say unto Zion, Thou [art] my people.
16
1Qisaa · 43
אשים דבר׳י בפי׳כה ובצל יד׳י כסיתי׳כה לנטוע שמים וליסד ארץ ולאמור לציון עמ׳יא אתה ׃
17
הִתְעוֹרְרִ֣י הִֽתְעוֹרְרִ֗י ק֚וּמִי יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֲשֶׁ֥ר שָׁתִ֛ית מִיַּ֥ד יְהוָ֖ה אֶת־כּ֣וֹס חֲמָת֑וֹ אֶת־קֻבַּ֜עַת כּ֧וֹס הַתַּרְעֵלָ֛ה שָׁתִ֖ית מָצִֽית׃
17
Ἐξεγείρου ἐξεγείρου, ἀνάστηθι, Ἰερουσαλήμ, ἡ πιοῦσα ἐκ χειρὸς Κυρίου τὸ ποτήριον τοῦ θυμοῦ αὐτοῦ · τὸ ποτήριον γὰρ τῆς πτώσεως, τὸ κόνδυ τοῦ θυμοῦ ἐξέπιες καὶ ἐξεκένωσας,
17
Eleváre, eleváre, consúrge Ierúsalem, quæ bibísti de manu Dómini cálicem iræ eius: usque ad fundum cálicis sopóris bibísti, et potásti usque ad fæces.
17
[not available]
17
Awake, awake, stand up, O Jerusalem, which hast drunk at the hand of the LORD the cup of his fury; thou hast drunken the dregs of the cup of trembling, [and] wrung [them] out.
17
1Qisaa · 43
התעוררי התעוררי קומי ירושלים אשר שתיתי מיד יהוה את־כוס חמת׳ו את קובעת כוס התרעלה שתיתי מצית ׃
18
אֵין־מְנַהֵ֣ל לָ֔הּ מִכָּל־בָּנִ֖ים יָלָ֑דָה וְאֵ֤ין מַחֲזִיק֙ בְּיָדָ֔הּ מִכָּל־בָּנִ֖ים גִּדֵּֽלָה׃
18
καὶ οὐκ ἦν ὁ παρακαλῶν σε ἀπὸ πάντων τῶν τέκνων σου ὧν ἔτεκες, καὶ οὐκ ἦν ὁ ἀντιλαμβανόμενος τῆς χειρός σου οὐδὲ ἀπὸ πάντων τῶν υἱῶν σου ὧν ὕψωσας.
18
Non est qui susténtet eam ex ómnibus fíliis, quos génuit: et non est qui apprehéndat manum eius ex ómnibus fíliis, quos enutrívit.
18
[not available]
18
[There is] none to guide her among all the sons [whom] she hath brought forth; neither [is there any] that taketh her by the hand of all the sons [that] she hath brought up.
18
1Qisaa · 43
אין מנחל ל׳ך מכול בנים ילדה ואין מחזיק ביד׳ה מכול בנים גדלה ׃
19
שְׁתַּ֤יִם הֵ֨נָּה֙ קֹֽרְאֹתַ֔יִךְ מִ֖י יָנ֣וּד לָ֑ךְ הַשֹּׁ֧ד וְהַשֶּׁ֛בֶר וְהָרָעָ֥ב וְהַחֶ֖רֶב מִ֥י אֲנַחֲמֵֽךְ׃
19
δύο ταῦτα ἀντικείμενά σοι · τίς σοι συνλυπηθήσεται; πτῶμα καὶ σύντριμμα, λιμὸς καὶ μάχαιρα · τίς παρακαλέσει σε;
19
Duo sunt quæ occurrérunt tibi: quis contristábitur super te? Vástitas, et contrítio, et fames, et gládius: quis consolábitur te?
19
[not available]
19
These two [things] are come unto thee; who shall be sorry for thee? desolation, and destruction, and the famine, and the sword: by whom shall I comfort thee?
19
1Qisaa · 43
שתים המה קראת׳כי מי ינוד ל׳כי השד והשבר והרעב ו(^ ה ^)חרב מי ינחמ׳ך ׃
20
בָּנַ֜יִךְ עֻלְּפ֥וּ שָׁכְב֛וּ בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצ֖וֹת כְּת֣וֹא מִכְמָ֑ר הַֽמְלֵאִ֥ים חֲמַת־יְהוָ֖ה גַּעֲרַ֥ת אֱלֹהָֽיִךְ׃
20
οἱ υἱοί σου οἱ ἀπορούμενοι, οἱ καθεύδοντες ἐπ᾽ ἄκρου πάσης ἐξόδου ὡς σευτλίον ἡμίεφθον, οἱ πλήρεις θυμοῦ Κυρίου, ἐκλελυμένοι διὰ Κυρίου τοῦ θεοῦ.
20
Fílii tui proiécti sunt, dormiérunt in cápite ómnium viárum, sicut oryx illaqueátus: pleni indignatióne Dómini, increpatióne Dei tui.
20
[not available]
20
Thy sons have fainted, they lie at the head of all the streets, as a wild bull in a net: they are full of the fury of the LORD, the rebuke of thy God.
20
1Qisaa · 43
בני׳ך עולפו שוכבו בראוש כול חוצות כתו מ(^ ו ^)כמר המלאים חמת־יהוה גערת אלוהי׳ך ׃
21
לָכֵ֛ן שִׁמְעִי־נָ֥א זֹ֖את עֲנִיָּ֑ה וּשְׁכֻרַ֖ת וְלֹ֥א מִיָּֽיִן׃ ס
21
διὰ τοῦτο ἄκουε, τεταπεινωμένη καὶ μεθύουσα οὐκ ἀπὸ οἴνου.
21
Idcírco audi hoc paupércula, et ébria non a vino.
21
[not available]
21
Therefore hear now this, thou afflicted, and drunken, but not with wine:
21
1Qisaa · 43
זואת עניה שכורת ולוא מיין ׃ לכן שמעי־נא
22
כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנַ֣יִךְ יְהוָ֗ה וֵאלֹהַ֨יִךְ֙ יָרִ֣יב עַמּ֔וֹ הִנֵּ֥ה לָקַ֛חְתִּי מִיָּדֵ֖ךְ אֶת־כּ֣וֹס הַתַּרְעֵלָ֑ה אֶת־קֻבַּ֨עַת֙ כּ֣וֹס חֲמָתִ֔י לֹא־תוֹסִ֥יפִי לִשְׁתּוֹתָ֖הּ עֽוֹד׃
22
οὕτως λέγει Κύριος ὁ θεὸς ὁ κρίνων τὸν λαὸν αὐτοῦ Ἰδοὺ εἴληφα ἐκ τῆς χειρός σου τὸ ποτήριον τῆς πτώσεως, τὸ κόνδυ τοῦ θυμοῦ μου, καὶ οὐ προσθήσῃ ἔτι πιεῖν αὐτό ·
22
Hæc dicit dominátor tuus Dóminus, et Deus tuus, qui pugnábit pro pópulo suo: Ecce tuli de manu tua cálicem sopóris, fundum cálicis indignatiónis meæ, non adícies ut bibas illum ultra.
22
[not available]
22
Thus saith thy Lord the LORD, and thy God [that] pleadeth the cause of his people, Behold, I have taken out of thine hand the cup of trembling, [even] the dregs of the cup of my fury; thou shalt no more drink it again:
22
1Qisaa · 43
כוה אמר אדוני׳ך יהוה אלוהי׳ך יריב עמ׳וא הנה# לקחתי מיד׳ך את־כוס התרעלה את קובעת כוס חמת׳י לוא תוסיפי לשתות׳ו עוד ׃
23
וְשַׂמְתִּ֨יהָ֙ בְּיַד מוֹגַ֔יִ־ךְ אֲשֶׁר־אָמְר֥וּ לְנַפְשֵׁ֖ךְ שְׁחִ֣י וְנַעֲבֹ֑רָה וַתָּשִׂ֤ימִי כָאָ֨רֶץ֙ גֵּוֵ֔ךְ וְכַח֖וּץ לַעֹבְרִֽים׃ ס
23
καὶ δώσω αὐτὸ εἰς τὰς χεῖρας τῶν ἀδικησάντων σε τῶν ταπεινωσάντων σε, οἳ εἶπαν τῇ ψυχῇ σου Κύψον, ἵνα παρέλθωμεν · καὶ ἔθηκας ἴσα τῇ γῇ τὰ μέσα σου ἔξω τοῖς παραπορευομένοις.
23
Et ponam illum in manu eórum, qui te humiliavérunt, et dixérunt ánimæ tuæ: Incurváre, ut transeámus: et posuísti ut terram corpus tuum, et quasi viam transeúntibus.
23
[not available]
23
But I will put it into the hand of them that afflict thee; which have said to thy soul, Bow down, that we may go over: and thou hast laid thy body as the ground, and as the street, to them that went over.
23
1Qisaa · 43
ושמתי׳הו ביד מוגי׳ך ומעני׳ך אשר־אמרו לנפש׳כי שוחי ונעבורה ותשיםי כארץ גו׳ך וכחוץ לעוברים ׃
