THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1📜
מִי־זֶ֣ה ׀ בָּ֣א מֵאֱד֗וֹם חֲמ֤וּץ בְּגָדִים֙ מִבָּצְרָ֔ה זֶ֚ה הָד֣וּר בִּלְבוּשׁ֔וֹ צֹעֶ֖ה בְּרֹ֣ב כֹּח֑וֹ אֲנִ֛י מְדַבֵּ֥ר בִּצְדָקָ֖ה רַ֥ב לְהוֹשִֽׁיעַ׃
1
Τίς οὗτος ὁ παραγινόμενος ἐξ Ἐδώμ, ἐρύθημα ἱματίων ἐκ Βοσόρ; οὕτως ὡραῖος ἐν στολῇ, βίᾳ μετὰ ἰσχύος; ἐγὼ διαλέγομαι δικαιοσύνην καὶ κρίσιν σωτηρίου.
1
Quis est iste, qui venit de Edom, tinctis véstibus de Bosra? iste formósus in stola sua, grádiens in multitúdine fortitúdinis suæ. Ego, qui loquor iustítiam, et propugnátor sum ad salvándum.
1
[not available]
1
Who is this that cometh from Edom, with dyed garments from Bozrah? this that is glorious in his apparel, travelling in the greatness of his strength? I that speak in righteousness, mighty to save.
1
[מי־זה בא מ]אד##ום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבוש׳ו [צע]ה ברב כח׳ו א##[ני ]מדבר בצדק [רב להושיע] ׃
מיא זה בא מאדום חמוץ בגדים מבוצרה זה הדר בלבוש׳ו צועה ברוב כ#וח׳וה אני מדבר בע#דקה רב להושיע ׃
2📜
מַדּ֥וּעַ אָדֹ֖ם לִלְבוּשֶׁ֑ךָ וּבְגָדֶ֖יךָ כְּדֹרֵ֥ךְ בְּגַֽת׃
2
διὰ τί σου ἐρυθρὰ τὰ ἱμάτια, καὶ τὰ ἐνδύματά σου ὡς ἀπὸ πατητοῦ ληνοῦ;
2
Quare ergo rubrum est induméntum tuum, et vestiménta tua sicut calcántium in torculári?
2
[not available]
2
Wherefore art thou red in thine apparel, and thy garments like him that treadeth in the winefat?
2
מדוע אדם ללבוש׳ך [ו]בגדי׳ך כדורך בגת# ׃
מדוע אדום ללבוש׳כה ובגדי׳ך כדורך בג?ד ׃
3📜
פּוּרָ֣ה ׀ דָּרַ֣כְתִּי לְבַדִּ֗י וּמֵֽעַמִּים֙ אֵֽין־אִ֣ישׁ אִתִּ֔י וְאֶדְרְכֵ֣ם בְּאַפִּ֔י וְאֶרְמְסֵ֖ם בַּחֲמָתִ֑י וְיֵ֤ז נִצְחָם֙ עַל בְּגָדַ֔־י וְכָל מַלְבּוּשַׁ֖־י אֶגְאָֽלְתִּי׃
3
πλήρης καταπεπατημένης, καὶ τῶν ἐθνῶν οὐκ ἔστιν ἀνὴρ μετ᾽ ἐμοῦ, καὶ κατεπάτησα αὐτοὺς ἐν θυμῷ μου, καὶ κατέθλασα αὐτοὺς ὡς γῆν, καὶ κατήγαγον τὸ αἷμα αὐτῶν.
3
Tórcular calcávi solus, et de géntibus non est vir mecum: calcávi eos in furóre meo, et conculcávi eos in ira mea: et aspérsus est sanguis eórum super vestiménta mea, et ómnia induménta mea inquinávi.
3
[not available]
3
I have trodden the winepress alone; and of the people there was none with me: for I will tread them in mine anger, and trample them in my fury; and their blood shall be sprinkled upon my garments, and I will stain all my raiment.
3
[פו]ר##ה דרכתי לבד׳י [ו]מ##עמים אין־[איש את]׳י#? ואדרכ׳ם באפ׳י וארמס׳ם בחמת׳י ויז נצח׳ם על בגד׳י וכל מלב[וש]׳י#? גאלתי ׃
פורה דר#כתי לבד׳י ומעמ׳י אין־איש את׳י וכול מלבוש׳י גאלתי ׃
4📜
כִּ֛י י֥וֹם נָקָ֖ם בְּלִבִּ֑י וּשְׁנַ֥ת גְּאוּלַ֖י בָּֽאָה׃
4
ἡμέρα γὰρ ἀνταποδόσεως ἦλθεν αὐτοῖς, καὶ ἐνιαυτὸς λυτρώσεως πάρεστιν.
4
Dies enim ultiónis in corde meo, annus redemptiónis meæ venit.
4
[not available]
4
For the day of vengeance is in mine heart, and the year of my redeemed is come.
4
כי [יום נקם] בלב׳י ו#?ש##נ#?ת## גאול׳י באה ׃
כיא יומ נקם בלב׳י ושנת גאול׳י באה ׃
5📜
וְאַבִּיט֙ וְאֵ֣ין עֹזֵ֔ר וְאֶשְׁתּוֹמֵ֖ם וְאֵ֣ין סוֹמֵ֑ךְ וַתּ֤וֹשַֽׁע לִי֙ זְרֹעִ֔י וַחֲמָתִ֖י הִ֥יא סְמָכָֽתְנִי׃
5
καὶ ἐπέβλεψα, καὶ οὐκ ἦν βοηθός· καὶ προσενόησα, καὶ οὐθεὶς ἀντελαμβάνετο· καὶ ἐρρύσατο αὐτοὺς ὁ βραχίων μου, καὶ ὁ θυμός μου ἐπέστη.
5
Circumspéxi, et non erat auxiliátor: quæsívi, et non fuit qui adiuváret: et salvávit mihi bráchium meum, et indignátio mea ipsa auxiliáta est mihi.
5
[not available]
5
And I looked, and there was none to help; and I wondered that there was none to uphold: therefore mine own arm brought salvation unto me; and my fury, it upheld me.
5
ואביטה ואין איש ואשתוממה ואין סו[מך ]ו?ת#ושע ל׳י ז?רע׳י [וחמת׳י ה]י#?א## ס##מ##כ##ת#׳נ#?י? ׃
ואביט ואי?ן עוזר ואשתוממ ואין תומך ותושע ל׳יא זרוע׳י וחמת׳יא היא סמכת׳ני ׃
6📜
וְאָב֤וּס עַמִּים֙ בְּאַפִּ֔י וַאֲשַׁכְּרֵ֖ם בַּחֲמָתִ֑י וְאוֹרִ֥יד לָאָ֖רֶץ נִצְחָֽם׃ ס
6
καὶ κατεπάτησα αὐτοὺς τῇ ὀργῇ μου, καὶ κατήγαγον τὸ αἷμα αὐτῶν εἰς γῆν.
6
Et conculcávi pópulos in furóre meo, et inebriávi eos in indignatióne mea, et detráxi in terram virtútem eórum.
6
[not available]
6
And I will tread down the people in mine anger, and make them drunk in my fury, and I will bring down their strength to the earth.
6
ו?א##בוסה ע#מ#י?ם בא#פ׳י ואשכיר׳ם בחמת׳י וארידה לא##ר##[ץ נצח׳ם ׃
ואבוסה עמים באפ׳יא ואשכיר׳םה בחמת׳י ואורידה לארצ נצח׳ם ׃
7📜
חַֽסְדֵ֨י יְהוָ֤ה ׀ אַזְכִּיר֙ תְּהִלֹּ֣ת יְהוָ֔ה כְּעַ֕ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר גְּמָלָ֖־נוּ יְהוָ֑ה וְרַב־טוּב֙ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר גְּמָלָ֥־ם כְּֽרַחֲמָ֖יו וּכְרֹ֥ב חֲסָדָֽיו׃
7
Τὸν ἔλεον Κυρίου ἐμνήσθην, τὰς ἀρετὰς Κυρίου ἐν πᾶσιν οἷς ἡμῖν ἀνταποδίδωσιν. Κύριος κριτὴς ἀγαθὸς τῷ οἴκῳ Ἰσραήλ, ἐπάγει ἡμῖν κατὰ τὸ ἔλεος αὐτοῦ καὶ κατὰ τὸ πλῆθος τῆς δικαιοσύνης αὐτοῦ.
7
Miseratiónum Dómini recordábor, laudem Dómini super ómnibus, quæ réddidit nobis Dóminus, et super multitúdinem bonórum dómui Israel, quæ largítus est eis secúndum indulgéntiam suam, et secúndum multitúdinem misericordiárum suárum.
7
[not available]
7
I will mention the lovingkindnesses of the LORD, and the praises of the LORD, according to all that the LORD hath bestowed on us, and the great goodness toward the house of Israel, which he hath bestowed on them according to his mercies, and according to the multitude of his lovingkindnesses.
7
]ח##ס##ד##י#? [יהוה אזכיר ]תהלו?ת י?ה##ו#?ה## כעל כל אשר גמל#׳נ#?ו#? יהוה ורב#־ט##ו#ב# לבית ישרא##[ל אשר גמ]ל#[׳ם ]כ##[רח]מ#י׳ו [וכרב חסדי׳ו ׃
חסדי יהוה אזכיר תהלת יהוה כעל כול אשר גמל׳נו יהוה ורב־טוב לבית ישראל אשר גמאל׳ם כרחמי׳ו וכרוב חסדי׳ו ׃
8📜
וַיֹּ֨אמֶר֙ אַךְ עַמִּ֣־י הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹ֣א יְשַׁקֵּ֑רוּ וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְמוֹשִֽׁיעַ׃
8
καὶ εἶπεν Οὐχ ὁ λαός μου; τέκνα, οὐ μὴ ἀθετήσωσιν· καὶ ἐγένετο αὐτοῖς εἰς σωτηρίαν.
8
Et dixit: Verúmtamen pópulus meus est, fílii non negántes: et factus est eis salvátor.
8
[not available]
8
For he said, Surely they are my people, children that will not lie: so he was their Saviour.
8
וי]א##מ#[ר אך ]ע##מ##׳י#? המה[ בנים לא ]י?ש##ק#ר##ו#? ו#?י#?ה##י#? ל׳ה#ם למושיע ׃
ויואמ(^ ר ^) אכ עמ׳י המה בנים לוא ישקרו ויהי ל׳המה למושיע ׃
9📜
בְּֽכָל צָרָתָ֣־ם ׀ לא צָ֗ר וּמַלְאַ֤ךְ פָּנָיו֙ הֽוֹשִׁיעָ֔ם בְּאַהֲבָת֥וֹ וּבְחֶמְלָת֖וֹ ה֣וּא גְאָלָ֑ם וַֽיְנַטְּלֵ֥ם וַֽיְנַשְּׂאֵ֖ם כָּל־יְמֵ֥י עוֹלָֽם׃
9
ἐκ πάσης θλίψεως αὐτῶν. οὐ πρέσβυς οὐδὲ ἄγγελος, ἀλλ᾽ αὐτὸς ἔσωσεν αὐτούς, διὰ τὸ ἀγαπᾷν αὐτοὺς καὶ φείδεσθαι αὐτῶν· αὐτὸς ἐλυτρώσατο αὐτοὺς καὶ ἀνέλαβεν αὐτούς, καὶ ὕψωσεν αὐτοὺς πάσας τὰς ἡμέρας τοῦ αἰῶνος·
9
In omni tribulatióne eórum non est tribulátus, et ángelus faciéi eius salvávit eos: in dilectióne sua, et in indulgéntia sua ipse redémit eos, et portávit eos, et elevávit eos cunctis diébus sǽculi.
9
[not available]
9
In all their affliction he was afflicted, and the angel of his presence saved them: in his love and in his pity he redeemed them; and he bare them, and carried them all the days of old.
9
ב##[כל צרת׳ם לא] [צר ומלאך פני׳ו הושיע׳ם באהבת׳ו ובחמלת׳ו הוא גא]ל׳ם##[ וינ]ט##ל׳ם##[ וינ]שא׳ם כל־י[מי עולם ׃
בכול צרת׳מה לוא צר ומלאכ פני׳ו הושיע׳מה באהבת׳יו ובחומלת׳יו הואה גאל׳מה וינשא׳ם וינטל׳מ כול ימי עולם ׃
10📜
וְהֵ֛מָּה מָר֥וּ וְעִצְּב֖וּ אֶת־ר֣וּחַ קָדְשׁ֑וֹ וַיֵּהָפֵ֥ךְ לָהֶ֛ם לְאוֹיֵ֖ב ה֥וּא נִלְחַם בָּֽ־ם׃
10
αὐτοὶ δὲ ἠπείθησαν καὶ παρώξυναν τὸ πνεῦμα τὸ ἅγιον αὐτοῦ· καὶ ἐστράφη αὐτοῖς εἰς ἔχθραν, αὐτὸς ἐπολέμησεν αὐτούς.
10
Ipsi autem ad iracúndiam provocavérunt, et afflixérunt spíritum sancti eius: et convérsus est eis in inimícum, et ipse debellávit eos.
10
[not available]
10
But they rebelled, and vexed his holy Spirit: therefore he was turned to be their enemy, and he fought against them.
10
והמה מרו] [ועצבו את־רוח קדש׳ו ויהפך ל׳הם לאויב הוא נלחם ב׳ם ׃
והמה מרו ועצבו את־רוח קודש׳יו ויהפ#ך ל׳המה לאויב והואה נלחם ב׳מ ׃
11📜
וַיִּזְכֹּ֥ר יְמֵֽי־עוֹלָ֖ם מֹשֶׁ֣ה עַמּ֑וֹ אַיֵּ֣ה ׀ הַֽמַּעֲלֵ֣ם מִיָּ֗ם אֵ֚ת רֹעֵ֣י צֹאנ֔וֹ אַיֵּ֛ה הַשָּׂ֥ם בְּקִרְבּ֖וֹ אֶת־ר֥וּחַ קָדְשֽׁוֹ׃
11
καὶ ἐμνήσθη ἡμερῶν αἰωνίων· ποῦ ὁ ἀναβιβάσας ἐκ τῆς θαλάσσης τὸν ποιμένα τῶν προβάτων; ποῦ ἐστιν ὁ θεὶς ἐν αὐτοῖς τὸ πνεῦμα τὸ ἅγιον;
11
Et recordátus est diérum sǽculi Móysi, et pópuli sui: Ubi est qui edúxit eos de mari cum pastóribus gregis sui? ubi est qui pósuit in médio eius spíritum sancti sui?
11
[not available]
11
Then he remembered the days of old, Moses, and his people, saying, Where is he that brought them up out of the sea with the shepherd of his flock? where is he that put his holy Spirit within him?
11
ויז]כ##ר ימי־עולם [משה עמ׳ו איה] [המעל׳ם מים את רעי צאנ׳ו איה השם בקרב׳ו את־רוח קדש׳ו ׃
ויזכור ימי־עולם מושה עמ׳וא איה המעלה מים את ר#ועי צ(^ ו ^)א{{ ו }}נ׳ו איה השמ בקרב׳ו את־רוח קודש׳ו ׃
12📜
מוֹלִיךְ֙ לִימִ֣ין מֹשֶׁ֔ה זְר֖וֹעַ תִּפְאַרְתּ֑וֹ בּ֤וֹקֵֽעַ מַ֨יִם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת ל֖וֹ שֵׁ֥ם עוֹלָֽם׃
12
ὁ ἀγαγὼν τῇ δεξιᾷ Μωσῆν, ὁ βραχίων τῆς δόξης αὐτοῦ; κατίσχυσεν ὕδωρ ἀπὸ προσώπου αὐτοῦ, ποιῆσαι ἑαυτῷ ὄνομα αἰώνιον.
12
qui edúxit ad déxteram Móysen bráchio maiestátis suæ, qui scidit aquas ante eos, ut fáceret sibi nomen sempitérnum:
12
[not available]
12
That led them by the right hand of Moses with his glorious arm, dividing the water before them, to make himself an everlasting name?
12
מולי]ך# לימין מ[שה זרוע] [תפארת׳ו בוקע מים מפני׳הם לעשות ל׳ו שם עולם ׃
ומוליך לימין מושה זרוע תפארת׳יו בוקע מים מפני׳המה לעשות שמ עולם ׃
13📜
מוֹלִיכָ֖ם בַּתְּהֹמ֑וֹת כַּסּ֥וּס בַּמִּדְבָּ֖ר לֹ֥א יִכָּשֵֽׁלוּ׃
13
ἤγαγεν αὐτοὺς δι᾽ ἀβύσσου ὡς ἵππον δι᾽ ἐρήμου, καὶ οὐκ ἐκοπίασαν,
13
qui edúxit eos per abýssos, quasi equum in desérto non impingéntem:
13
[not available]
13
That led them through the deep, as an horse in the wilderness, that they should not stumble?
13
מוליכ׳ם בתהמות] כסוס במד[ב]ר##[ לא יכשלו] ׃
מוליכ׳ם בתומות כסוס במ(^ ד ^){{ י? }}בר לוא יכשלו ׃
14📜
כַּבְּהֵמָה֙ בַּבִּקְעָ֣ה תֵרֵ֔ד ר֥וּחַ יְהוָ֖ה תְּנִיחֶ֑נּוּ כֵּ֚ן נִהַ֣גְתָּ עַמְּךָ֔ לַעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ שֵׁ֥ם תִּפְאָֽרֶת׃
14
καὶ ὡς κτήνη διὰ πεδίου· κατέβη πνεῦμα παρὰ Κυρίου καὶ ὡδήγησεν αὐτούς· οὕτως ἤγαγες τὸν λαόν σου, ποιῆσαι σεαυτῷ ὄνομα δόξης.
14
quasi ánimal in campo descéndens, spíritus Dómini ductor eius fuit: sic adduxísti pópulum tuum, ut fáceres tibi nomen glóriæ.
14
[not available]
14
As a beast goeth down into the valley, the Spirit of the LORD caused him to rest: so didst thou lead thy people, to make thyself a glorious name.
14
[כבהמה בבקעה תרד רוח יהוה תניח׳נו כן נהגת עמ׳ך לעשות ל]׳ך# שם תפארת ׃
תרד רוח יהוה תניח׳נו כיא נהגתה עמ׳כה לעשות ל׳כה שמ תפארת ׃ כבהמה בבקעה
15📜
הַבֵּ֤ט מִשָּׁמַ֨יִם֙ וּרְאֵ֔ה מִזְּבֻ֥ל קָדְשְׁךָ֖ וְתִפְאַרְתֶּ֑ךָ אַיֵּ֤ה קִנְאָֽתְךָ֙ וּגְב֣וּרֹתֶ֔ךָ הֲמ֥וֹן מֵעֶ֛יךָ וְֽרַחֲמֶ֖יךָ אֵלַ֥י הִתְאַפָּֽקוּ׃
15
Ἐπίστρεψον ἐκ τοῦ οὐρανοῦ καὶ ἴδε ἐκ τοῦ οἴκου τοῦ ἁγίου σου καὶ δόξης σου· ποῦ ἐστιν ὁ ζῆλός σου καὶ ἡ ἰσχύς σου; ποῦ ἐστιν τὸ πλῆθος τοῦ ἐλέους σου καὶ οἰκτειρμῶν σου, ὅτι ἀνέσχου ἡμῶν;
15
Atténde de cælo, et vide de habitáculo sancto tuo, et glóriæ tuæ: ubi est zelus tuus, et fortitúdo tua, multitúdo víscerum tuórum et miseratiónum tuárum? super me continuérunt se.
15
[not available]
15
Look down from heaven, and behold from the habitation of thy holiness and of thy glory: where is thy zeal and thy strength, the sounding of thy bowels and of thy mercies toward me? are they restrained?
15
ה#ב##[ט משמים] [וראה מזבל קדש׳ך ותפארת׳ך איה קנאת׳ך וגבורת׳ך המון ]מ##עי׳ך ורחמי׳ך א##[ל׳י התאפקו ׃
הבט מן השמים וראה מזבול קודש׳כה ותפאר##ת׳כה איה קנאת׳כה וגבורת׳כה המון מעי׳ך ורחמי׳כ אל׳י התאפקו ׃
16📜
כִּֽי־אַתָּ֣ה אָבִ֔ינוּ כִּ֤י אַבְרָהָם֙ לֹ֣א יְדָעָ֔נוּ וְיִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יַכִּירָ֑נוּ אַתָּ֤ה יְהוָה֙ אָבִ֔ינוּ גֹּאֲלֵ֥נוּ מֵֽעוֹלָ֖ם שְׁמֶֽךָ׃
16
σὺ γὰρ εἶ πατὴρ ἡμῶν, ὅτι Ἀβραὰμ οὐκ ἔγνω ἡμᾶς, καὶ Ἰσραὴλ οὐκ ἐπέγνω ἡμᾶς· ἀλλὰ σύ, Κύριε, πατὴρ ἡμῶν· ῥῦσαι ἡμᾶς, ἀπ᾽ ἀρχῆς τὸ ὄνομά σου ἐφ᾽ ἡμᾶς ἐστιν.
16
Tu enim pater noster, et Abraham nescívit nos, et Israel ignorávit nos: tu Dómine pater noster, redémptor noster, a sǽculo nomen tuum.
16
[not available]
16
Doubtless thou art our father, though Abraham be ignorant of us, and Israel acknowledge us not: thou, O LORD, art our father, our redeemer; thy name is from everlasting.
16
[כי־אתה אבי׳נו כי אברהם לא ידע׳נו וישראל לא יכיר׳נו אתה] יהוה אבי׳נו? גא#ל[׳נו מעולם] שמ׳ך ׃
כיא אתה אבי׳נו ואברהם לוא ידע׳נו וישראל לוא הכיר׳נו אתה הואה יהוה אבי׳נו גואל׳נו מעולם שמ׳כה ׃
17📜
לָ֣מָּה תַתְעֵ֤נוּ יְהוָה֙ מִדְּרָכֶ֔יךָ תַּקְשִׁ֥יחַ לִבֵּ֖נוּ מִיִּרְאָתֶ֑ךָ שׁ֚וּב לְמַ֣עַן עֲבָדֶ֔יךָ שִׁבְטֵ֖י נַחֲלָתֶֽךָ׃
17
τί ἐπλάνησας ἡμᾶς, Κύριε, ἀπὸ τῆς ὁδοῦ σου; ἐσκλήρυνας τὰς καρδίας ἡμῶν τοῦ μὴ φοβεῖσθαί σε; ἐπίστρεψον διὰ τοὺς δούλους σου, διὰ τὰς φυλὰς τῆς κληρονομίας σου,
17
Quare erráre nos fecísti Dómine de viis tuis: indurásti cor nostrum ne timerémus te? convértere propter servos tuos, tribus hereditátis tuæ.
17
[not available]
17
O LORD, why hast thou made us to err from thy ways, and hardened our heart from thy fear? Return for thy servants ’ sake, the tribes of thine inheritance.
17
[למה תתע׳נו יה]ו?ה# מדרכי׳ך תק[שיח ל]ב#׳נ#?ו מ##י?ר#א#[ת׳ך ]ש#וב למען עבדי׳ך[ שבט]י#? נ?ח##לת׳ך ׃
למה יהוה תתע׳נו מדרכי׳כה תקשיח לב׳נו מיראת׳ך שוב למען עבדי׳ך שבט נחלת׳ך# ׃
18📜
לַמִּצְעָ֕ר יָרְשׁ֖וּ עַם קָדְשֶׁ֑־ךָ צָרֵ֕ינוּ בּוֹסְס֖וּ מִקְדָּשֶֽׁךָ׃
18
ἵνα μικρὸν κληρονομήσωμεν τοῦ ὄρους τοῦ ἁγίου σου.
18
Quasi níhilum possedérunt pópulum sanctum tuum: hostes nostri conculcavérunt sanctificatiónem tuam.
18
[not available]
18
The people of thy holiness have possessed it but a little while: our adversaries have trodden down thy sanctuary.
18
[למצער ירשו ]ע##ם קדש׳ך צרי׳נו[ בוססו ]מקדש׳ך[ ׃
למצער ירש עמ קודש׳ך צרי׳נו בססו מקדש׳כה ׃
19📜
הָיִ֗ינוּ מֵֽעוֹלָם֙ לֹֽא־מָשַׁ֣לְתָּ בָּ֔ם לֹֽא־נִקְרָ֥א שִׁמְךָ֖ עֲלֵיהֶ֑ם לוּא־קָרַ֤עְתָּ שָׁמַ֨יִם֙ יָרַ֔דְתָּ מִפָּנֶ֖יךָ הָרִ֥ים נָזֹֽלּוּ׃
19
ἐγενόμεθα ὡς τὸ ἀπ᾽ ἀρχῆς, ὅτε οὐκ ἦρξας ἡμῶν οὐδὲ ἐκλήθη τὸ ὄνομά σου ἐφ᾽ ἡμᾶς.
19
64:1
Utinam dirúmperes cælos, et descénderes: a fácie tua montes deflúerent.
19
[not available]
19
We are thine: thou never barest rule over them; they were not called by thy name.
19
ה]י#?ינו מעולם לא־מ[שלת ב׳ם ]ל#א־נקרא [שמ׳ך עלי׳הם לוא־ק]רעת שמים י#?ר##[דת מפני]׳ך הר[י]ם##[ נז]ל#[ו ׃
הו?ינו מ#עולם לוא משלתה ב׳ם לוא נקרא שמ׳כה עלי׳המה לוא קרעתה שמים וירדתה מפני׳כה הרים נזלו ׃
