THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיְהִ֧י דְבַר־יְהוָ֛ה אֶל־יוֹנָ֖ה שֵׁנִ֥ית לֵאמֹֽר׃
1
Καὶ ἐγένετο λόγος Κυρίου πρὸς Ἰωνᾶν ἐκ δευτέρου λέγων
1
Et factum est verbum Dómini ad Ionam secúndo, dicens:
1
[not available]
1
And the word of the LORD came unto Jonah the second time, saying,
1
4Q82 · f78ii+82_87
ויהי דבר־[יהוה אל־יונה שנית ]ל#[אמר ׃
2
ק֛וּם לֵ֥ךְ אֶל־נִֽינְוֵ֖ה הָעִ֣יר הַגְּדוֹלָ֑ה וִּקְרָ֤א אֵלֶ֨יהָ֙ אֶת הַ־קְּרִיאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ׃
2
Ἀνάστηθι πορεύθητι εἰς Νινευὴ τὴν πόλιν τὴν μεγάλην, καὶ κήρυξον ἐν αὐτῇ κατὰ τὸ κήρυγμα τὸ ἔμπροσθεν ὃ ἐγὼ ἐλάλησα πρὸς σὲ.
2
Surge, et vade in Níniven, civitátem magnam: et prǽdica in ea prædicatiónem, quam ego loquor ad te.
2
[not available]
2
Arise, go unto Nineveh, that great city, and preach unto it the preaching that I bid thee.
2
4Q76 · f22
ε ] # # [ ε ] # [ ε [וקרא אלי׳ה את הקרי]אה כזות אשר אנכי ד##[בר אלי׳ך ׃
3
וַיָּ֣קָם יוֹנָ֗ה וַיֵּ֛לֶךְ אֶל־נִֽינְוֶ֖ה כִּדְבַ֣ר יְהוָ֑ה וְנִֽינְוֵ֗ה הָיְתָ֤ה עִיר־גְּדוֹלָה֙ לֵֽאלֹהִ֔ים מַהֲלַ֖ךְ שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים׃
3
καὶ ἀνέστη Ἰωνᾶς καὶ ἐπορεύθη εἰς Νινευή, καθὰ ἐλάλησεν Κύριος · ἡ δὲ Νινευὴ ἦν πόλις μεγάλη τῷ θεῷ, ὡσεὶ πορείας ὁδοῦ ἡμερῶν τριῶν.
3
Et surréxit Ionas, et ábiit in Níniven iuxta verbum Dómini: et Nínive erat cívitas magna itínere trium diérum.
3
[not available]
3
So Jonah arose, and went unto Nineveh, according to the word of the LORD. Now Nineveh was an exceeding great city of three days ’ journey.
3
4Q82 · f78ii+82_87
ו#?י#?קו[ם] [יונה וילך אל־נינוה כדבר יהוה ε ] # [ ε ׃
4
וַיָּ֤חֶל יוֹנָה֙ לָב֣וֹא בָעִ֔יר מַהֲלַ֖ךְ י֣וֹם אֶחָ֑ד וַיִּקְרָא֙ וַיֹּאמַ֔ר ע֚וֹד אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְנִֽינְוֵ֖ה נֶהְפָּֽכֶת׃
4
καὶ ἤρξατο Ἰωνᾶς τοῦ εἰσελθεῖν εἰς τὴν πόλιν ὡσεὶ πορείαν ἡμέρας μιᾶς, καὶ ἐκήρυξεν καὶ εἶπεν Ἔτι τρεῖς ἡμέραι καὶ Νινευὴ καταστραφήσεται.
4
Et cœpit Ionas introíre in civitátem itínere diéi uníus: et clamávit, et dixit: Adhuc quadragínta dies, et Nínive subvertétur.
4
[not available]
4
And Jonah began to enter into the city a day ’s journey, and he cried, and said, Yet forty days, and Nineveh shall be overthrown.
4
Mur88 · 11
ו#?יח#ל# י?ו#?נ#?ה## לבוא ב#עיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד# ארבעים יום ונינוה [נהפכ]ת## ׃
5
וַֽיַּאֲמִ֛ינוּ אַנְשֵׁ֥י נִֽינְוֵ֖ה בֵּֽאלֹהִ֑ים וַיִּקְרְאוּ־צוֹם֙ וַיִּלְבְּשׁ֣וּ שַׂקִּ֔ים מִגְּדוֹלָ֖ם וְעַד קְטַנָּֽ־ם׃
5
καὶ ἐνεπίστευσαν οἱ ἄνδρες Νινευὴ τῷ θεῷ, καὶ ἐκήρυξαν νηστίαν, καὶ ἐνεδύσαντο σάκκους ἀπὸ μεγάλου αὐτῶν ἕως μικροῦ αὐτῶν.
5
Et credidérunt viri Ninivítæ in Deum: et prædicavérunt ieiúnium, et vestíti sunt saccis, a maióre usque ad minórem.
5
[not available]
5
So the people of Nineveh believed God, and proclaimed a fast, and put on sackcloth, from the greatest of them even to the least of them.
5
Mur88 · 11
ויאמי?[נ]ו? אנשי נינוה באלהים ויקר#א##ו#?־צ#ום וילבשו שקים מגד#ו?ל׳ם ועד## [ק]טנ׳ם ׃
6
וַיִּגַּ֤ע הַדָּבָר֙ אֶל־מֶ֣לֶך נִֽינְוֵ֔ה וַיָּ֨קָם֙ מִכִּסְא֔וֹ וַיַּעֲבֵ֥ר אַדַּרְתּ֖וֹ מֵֽעָלָ֑יו וַיְכַ֣ס שַׂ֔ק וַיֵּ֖שֶׁב עַל הָ־אֵֽפֶר׃
6
καὶ ἤγγισεν ὁ λόγος πρὸς τὸν βασιλέα τῆς Νινευή · καὶ ἐξανέστη ἀπὸ τοῦ θρόνου αὐτοῦ, καὶ περιείλατο τὴν στολὴν αὐτοῦ ἀφ᾽ ἑαυτοῦ καὶ περιεβάλετο σάκκον, καὶ ἐκάθισεν ἐπὶ σποδοῦ.
6
Et pervénit verbum ad regem Nínive: et surréxit de sólio suo, et abiécit vestiméntum suum a se, et indútus est sacco, et sedit in cínere.
6
[not available]
6
For word came unto the king of Nineveh, and he arose from his throne, and he laid his robe from him, and covered [him] with sackcloth, and sat in ashes.
6
Mur88 · 11
ו#?[יגע] ה##דבר אל־מלך נינוה ויקם מכסא׳ו וי#?עבר אדרת׳ו מעל##י#?׳ו#? ויכס שק [וישב] על האפר ׃
7
וַיַּזְעֵ֗ק וַיֹּ֨אמֶר֙ בְּנִֽינְוֵ֔ה מִטַּ֧עַם הַמֶּ֛לֶךְ וּגְדֹלָ֖יו לֵאמֹ֑ר הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה הַבָּקָ֣ר וְהַצֹּ֗אן אַֽל־יִטְעֲמוּ֙ מְא֔וּמָה אַ֨ל־יִרְע֔וּ וּמַ֖יִם אַל־יִשְׁתּֽוּ׃
7
καὶ ἐκηρύχθη καὶ ἐρρέθη ἐν τῇ Νινευὴ παρὰ τοῦ βασιλέως καὶ παρὰ τῶν μεγιστάνων αὐτοῦ λέγων Οἱ ἄνθρωποι καὶ τὰ κτήνη καὶ οἱ βόες καὶ τὰ πρόβατα μὴ γευσάσθωσαν μηδὲν μηδὲ νεμέσθωσαν μηδὲ ὕδωρ πιέτωσαν.
7
Et clamávit, et dixit in Nínive ex ore regis et príncipum eius, dicens: Hómines, et iuménta, et boves, et pécora non gustent quidquam: nec pascántur, et aquam non bibant.
7
[not available]
7
And he caused [it] to be proclaimed and published through Nineveh by the decree of the king and his nobles, saying, Let neither man nor beast, herd nor flock, taste any thing: let them not feed, nor drink water:
7
Mur88 · 11
ויזעק ויאמר# בנינוה מטעם המלך וגדל[י׳ו] לאמר ה##א##[דם] והבהמה ה#ב##ק#ר והצ##[א]ן אל־יטעמו מאומה אל־ירעו ומי?ם א[ל־ישת]ו#? ׃
8
וְיִתְכַּסּ֣וּ שַׂקִּ֗ים הָֽאָדָם֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה וְיִקְרְא֥וּ אֶל־אֱלֹהִ֖ים בְּחָזְקָ֑ה וְיָשֻׁ֗בוּ אִ֚ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָֽרָעָ֔ה וּמִן הֶ־חָמָ֖ס אֲשֶׁ֥ר בְּכַפֵּיהֶֽם׃
8
καὶ περιεβάλοντο σάκκους οἱ ἄνθρωποι καὶ τὰ κτήνη, καὶ ἀνεβόησαν πρὸς τὸν θεὸν ἐκτενῶς · καὶ ἀπέστρεψαν ἕκαστος ἀπὸ τῆς ὁδοῦ αὐτοῦ τῆς πονηρᾶς καὶ ἀπὸ τῆς ἀδικίας τῆς ἐν χερσὶν αὐτῶν, λέγοντες
8
Et operiántur saccis hómines, et iuménta, et clament ad Dóminum in fortitúdine: et convertátur vir a via sua mala, et ab iniquitáte, quæ est in mánibus eórum.
8
[not available]
8
But let man and beast be covered with sackcloth, and cry mightily unto God: yea, let them turn every one from his evil way, and from the violence that [is] in their hands.
8
Mur88 · 11
ויתכסו ש##קים הא#ד#ם והב#ה#מה# [ו]י?קראו ע##ל אלהים# [בח]זק##[ה וישבו] איש מדרכ׳ו ה#ר##ע##[ה] ו?מן החמס אשר## ב##כ##פ##[י]׳ה#ם ׃
9
מִֽי־יוֹדֵ֣עַ יָשׁ֔וּב וְנִחַ֖ם הָאֱלֹהִ֑ים וְשָׁ֛ב מֵחֲר֥וֹן אַפּ֖וֹ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד׃
9
Τίς οἶδεν εἰ μετανοήσει ὁ θεὸς καὶ ἀποστρέψει ἐξ ὀργῆς θυμοῦ αὐτοῦ, καὶ οὐ μὴ ἀπολώμεθα;
9
Quis scit si convertátur, et ignóscat Deus: et revertátur a furóre iræ suæ, et non períbimus?
9
[not available]
9
Who can tell [if] God will turn and repent, and turn away from his fierce anger, that we perish not?
9
Mur88 · 11
יודע [ישוב ונ]חם האלהי?ם ושב# מ#ח#רון אפ׳ו ולא נאבד ׃ מ##י
10
וַיַּ֤רְא הָֽאֱלֹהִים֙ אֶֽת מַ֣עֲשֵׂי־הֶ֔ם כִּי־שָׁ֖בוּ מִדַּרְכָּ֣ם הָרָעָ֑ה וַיִּנָּ֣חֶם הָאֱלֹהִ֗ים עַל הָ־רָעָ֛ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר לַעֲשׂוֹת לָ־הֶ֖ם וְלֹ֥א עָשָֽׂה׃
10
καὶ εἶδεν ὁ θεὸς τὰ ἔργα αὐτῶν, ὅτι ἀπέστρεψαν ἀπὸ τῶν ὁδῶν αὐτῶν τῶν πονηρῶν · καὶ μετενόησεν ὁ θεὸς ἐπὶ τῇ κακίᾳ ᾗ ἐλάλησεν τοῦ ποιῆσαι αὐτοῖς, καὶ οὐκ ἐποίησεν.
10
Et vidit Deus ópera eórum, quia convérsi sunt de via sua mala: et misértus est Deus super malítiam, quam locútus fúerat ut fáceret eis, et non fecit.
10
[not available]
10
And God saw their works, that they turned from their evil way; and God repented of the evil, that he had said that he would do unto them; and he did [it] not.
10
Mur88 · 11
וירא האלהי?ם את מע##[שי׳הם] כי־שבו מדרכ׳ם ה##ר##ע##ה וינחם האלהים על הרעה אשר[־דבר] ל##ע##שות ל׳הם ולא עשה ׃
