Leviticus 10

Hebrew (WLC)

⋮⋮

Greek (LXX)

⋮⋮

Latin (Vulgate)

⋮⋮

Samaritan (SP)

⋮⋮

English (KJV)

⋮⋮

Qumran (DSS)

⋮⋮

וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֜בוּ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם׃

Καὶ λαβόντες οἱ δύο υἱοὶ Ἀαρὼν Ναδὰβ καὶ Ἀβιοὺδ ἕκαστος τὸ πυρεῖον αὐτοῦ ἐπέθηκαν ἐπ᾽ αὐτὸ πῦρ καὶ ἐπέβαλον ἐπ᾽ αὐτὸ θυμίαμα, καὶ προσήνεγκαν ἔναντι Κυρίου πῦρ ἀλλότριον ὃ οὐ προσέταξεν κύριος αὐτοῖς.

Arreptísque Nadab et Abiu fílii Aaron thuríbulis, posuérunt ignem, et incénsum désuper, offeréntes coram Dómino ignem aliénum: quod eis præcéptum non erat.

ויקחו בני־אהרן נדב ואביהוא אישׁ מחתתו ויתנו בהן אשׁ וישׂמו עליהן קטרת ויקריבו לפני יהוה אשׁ זרה אשׁר לא צוה אתם

And Nadab and Abihu, the sons of Aaron, took either of them his censer, and put fire therein, and put incense thereon, and offered strange fire before the LORD, which he commanded them not.

11Q2 · f2

ויקחו ש##[ני בני אהרון] [נדב ואביהוא א]י?ש מחתת׳ו ויתנו ב׳ה[ן אש וישימו] [עלי׳ה קטורת ו]י?קר#י?ב#ו לפני יהו[ה אש זרה אשר] [לוא צוה יהו]ה אות׳ם ׃

וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְהוָ֖ה וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

καὶ ἐξῆλθεν πῦρ παρὰ Κυρίου καὶ κατέφαγεν αὐτούς, καὶ ἀπέθανον ἔναντι Κυρίου.

Egressúsque ignis a Dómino, devorávit eos, et mórtui sunt coram Dómino.

ותצא אשׁ מלפני יהוה ותאכל אתם וימתו לפני יהוה

And there went out fire from the LORD, and devoured them, and they died before the LORD.

11Q2 · f2

ותצא[ אש מלפני יהוה] [ותאוכל אות׳ם וימותו ]ל[פני יהוה ׃

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְהוָ֤ה ׀ לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל הָ־עָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן׃

καὶ εἶπεν Μωυσῆς πρὸς Ἀαρών Τοῦτό ἐστιν ὃ εἶπεν Κύριος λέγων Ἐν τοῖς ἐγγίζουσίν μοι ἁγιασθήσομαι, καὶ ἐν πάσῃ συναγωγῇ δοξασθήσομαι · καὶ κατενύχθη Ἀαρών.

Dixítque Móyses ad Aaron: Hoc est quod locútus est Dóminus: Sanctificábor in iis, qui appropínquant mihi, et in conspéctu omnis pópuli glorificábor. Quod áudiens tácuit Aaron.

ויאמר משׁה אל־אהרן הוא אשׁר־דבר יהוה לאמר בקריבי אקדשׁ ועל־פני כל העם אכבד וידם אהרן

Then Moses said unto Aaron, This [is it] that the LORD spake, saying, I will be sanctified in them that come nigh me, and before all the people I will be glorified. And Aaron held his peace.

[not available]

וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁ֗ה אֶל־מִֽישָׁאֵל֙ וְאֶ֣ל אֶלְצָפָ֔ן בְּנֵ֥י עֻזִּיאֵ֖ל דֹּ֣ד אַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם קִ֠רְב֞וּ שְׂא֤וּ אֶת אֲחֵי־כֶם֙ מֵאֵ֣ת פְּנֵי הַ־קֹּ֔דֶשׁ אֶל מִ־ח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃

καὶ ἐκάλεσεν Μωυσῆς τὸν Μισαδαὶ καὶ τὸν Ἐλισαφάν, υἱοὺς Ἀζιήλ, υἱοὺς τοῦ ἀδελφοῦ τοῦ πατρὸς Ἀαρών, καὶ εἶπεν αὐτοῖς Προσέλθατε καὶ ἄρατε τοὺς ἀδελφοὺς ὑμῶν ἐκ προσώπου τῶν ἁγίων ἔξω τῆς παρεμβολῆς.

Vocátis autem Móyses Misaéle et Elísaphan fíliis Oziel, pátrui Aaron, ait ad eos: Ite, et tóllite fratres vestros de conspéctu sanctuárii, et asportáte extra castra.

ויקרא משׁה אל־מישׁאל ואל אליצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אליהם קרבו שׂאו את אחיכם מאת פני הקדשׁ אל מחוץ למחנה

And Moses called Mishael and Elzaphan, the sons of Uzziel the uncle of Aaron, and said unto them, Come near, carry your brethren from before the sanctuary out of the camp.

11Q1 · fB

[ואל אלצפנ בני ע]זי[אל] ד##[ד א]הרנ[ ויאמר אל׳המ קרבו שאו את אחי׳כמ מאת] [פני הקדש אל מחו]צ למחנה ׃

וַֽיִּקְרְב֗וּ וַיִּשָּׂאֻם֙ בְּכֻתֳּנֹתָ֔ם אֶל מִ־ח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר מֹשֶֽׁה׃

καὶ προσῆλθον καὶ ἦραν ἐν τοῖς χιτῶσιν αὐτῶν ἔξω τῆς παρεμβολῆς, ὃν τρόπον εἶπεν Μωυσῆς.

Confestímque pergéntes, tulérunt eos sicut iacébant, vestítos líneis túnicis, et eiecérunt foras, ut sibi fúerat imperátum.

ויקרבו וישׂאו אתם בכיתנותם אל מחוץ למחנה כאשׁר דבר משׁה

So they went near, and carried them in their coats out of the camp; as Moses had said.

11Q1 · fB

ו?[י]קרבו ו[ישא׳מ בכתנת׳מ אל מחוצ למחנה] [כאשר דבר משה ׃

וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶֽל־אַהֲרֹ֡ן וּלְאֶלְעָזָר֩ וּלְאִֽיתָמָ֨ר ׀ בָּנָ֜יו רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֨מוּ֙ וְלֹ֣א תָמֻ֔תוּ וְעַ֥ל כָּל הָ־עֵדָ֖ה יִקְצֹ֑ף וַאֲחֵיכֶם֙ כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל יִבְכּוּ֙ אֶת הַ־שְּׂרֵפָ֔ה אֲשֶׁ֖ר שָׂרַ֥ף יְהוָֽה׃

καὶ εἶπεν Μωσῆς πρὸς Ἀαρὼν καὶ Ἐλεαζὰρ καὶ Ἰθαμὰρ τοὺς υἱοὺς αὐτοῦ τοὺς καταλελιμμένους Τὴν κεφαλὴν ὑμῶν οὐκ ἀποκιδαρώσετε καὶ τὰ ἱμάτια ὑμῶν οὐ διαρρήξετε, ἵνα μὴ ἀποθάνητε καὶ ἐπὶ πᾶσαν τὴν συναγωγὴν ἔσται θυμός · οἱ ἀδελφοὶ ὑμῶν πᾶς ὁ οἶκος Ἰσραὴλ κλαύσονται τὸν ἐνπυρισμὸν ὃν ἐνεπυρίσθησαν ὑπὸ Κυρίου.

Locutúsque est Móyses ad Aaron, et ad Eleázar, et Ithamar, fílios eius: Cápita vestra nolíte nudáre, et vestiménta nolíte scíndere, ne forte moriámini, et super omnem cœtum oriátur indignátio. Fratres vestri, et omnis domus Israel, plangant incéndium quod Dóminus suscitávit:

ויאמר משׁה אל־אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו ראשׁיכם לא תפרעו ובגדיכם לא־תפרמו ולא תמותו ועל כל העדה יקצף ואחיכם כל־בית ישׂראל יבכו את השׂרפה אשׁר שׂרף יהוה

And Moses said unto Aaron, and unto Eleazar and unto Ithamar, his sons, Uncover not your heads, neither rend your clothes; lest ye die, and lest wrath come upon all the people: but let your brethren, the whole house of Israel, bewail the burning which the LORD hath kindled.

11Q1 · fB

ויאמר משה אל אהרנ ו]לאלעזר ולאית[מר ]בני[׳ו ראשי׳כמ] [אל־תפרעו ובגדי׳כמ לא־תפרמו ולא תמתו] ועל כל העדה יקצ[פ ואחי׳כמ] [כל־בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרפ יהוה ׃

וּמִפֶּתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ פֶּן־תָּמֻ֔תוּ כִּי־שֶׁ֛מֶן מִשְׁחַ֥ת יְהוָ֖ה עֲלֵיכֶ֑ם וַֽיַּעֲשׂ֖וּ כִּדְבַ֥ר מֹשֶֽׁה׃ פ

καὶ ἀπὸ τῆς θύρας τῆς σκηνῆς τοῦ μαρτυρίου οὐκ ἐξελεύσεσθε, ἵνα μὴ ἀποθάνητε · τὸ γὰρ ἔλαιον τῆς χρίσεως τὸ παρὰ Κυρίου ἐφ᾽ ὑμῖν. καὶ ἐποίησαν κατὰ τὸ ῥῆμα Μωσῆ.

vos autem non egrediémini fores tabernáculi, alióquin períbitis: óleum quippe sanctæ unctiónis est super vos. Qui fecérunt ómnia iuxta præcéptum Móysi.

ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו כי־שׁמן משׁחת יהוה עליכם ויעשׂו כדבר משׁה

And ye shall not go out from the door of the tabernacle of the congregation, lest ye die: for the anointing oil of the LORD [is] upon you. And they did according to the word of Moses.

11Q1 · fB

ופתח אהל מועד לא ׃

וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃

Καὶ ἐλάλησεν Κύριος τῷ Ἀαρὼν λέγων.

Dixit quoque Dóminus ad Aaron:

וידבר יהוה אל־אהרן לאמר

And the LORD spake unto Aaron, saying,

Mas1b · 3

[וידבר יהוה אל־אהרן לאמר] ׃

יַ֣יִן וְשֵׁכָ֞ר אַל־תֵּ֣שְׁתְּ ׀ אַתָּ֣ה ׀ וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֗ךְ בְּבֹאֲכֶ֛ם אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְלֹ֣א תָמֻ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃

Οἶνον καὶ σίκερα οὐ πίεσθε, σὺ καὶ οἱ υἱοί σου μετὰ σοῦ, ἡνίκα ἂν εἰσπορεύησθε εἰς τὴν σκηνὴν τοῦ μαρτυρίου, ἢ προσπορευομένων ὑμῶν πρὸς τὸ θυσιαστήριον, καὶ οὐ μὴ ἀποθάνητε · νόμιμον αἰώνιον εἰς τὰς γενεὰς ὑμῶν ·

Vinum, et omne quod inebriáre potest, non bibétis tu et fílii tui, quando intrátis in tabernáculum testimónii, ne moriámini: quia præcéptum sempitérnum est in generatiónes vestras.

יין ושׁכר אל תשׁתה אתה ובניך אתך בבאכם אל־אהל מועד ולא תמותו חקת עולם לדרתיכם

Do not drink wine nor strong drink, thou, nor thy sons with thee, when ye go into the tabernacle of the congregation, lest ye die: [it shall be] a statute for ever throughout your generations:

Mas1b · 3

י#?ין ושכ[ר א]ל##־ת#שת אתה# ו#?[בנ]י#?׳ך [את׳ך בבא׳כם אל־אהל מוע]ד ולא תמתו חקת עולם לדרתי׳כם ׃

וּֽלֲהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הַקֹּ֖דֶשׁ וּבֵ֣ין הַחֹ֑ל וּבֵ֥ין הַטָּמֵ֖א וּבֵ֥ין הַטָּהֽוֹר׃

διαστεῖλαι ἀνὰ μέσον τῶν ἁγίων καὶ τῶν βεβήλων, καὶ ἀνὰ μέσον τῶν ἀκαθάρτων καὶ τῶν καθαρῶν.

Et ut habeátis sciéntiam discernéndi inter sanctum et profánum, inter pollútum et mundum:

ולהבדיל בין הקדשׁ ובין החל ובין הטמא ובין הטהור

And that ye may put difference between holy and unholy, and between unclean and clean;

Mas1b · 3

[ולהבדיל בין הק]ד##ש ובין החל ובין הטמא ובין [הט]ה##ו?ר ׃

וּלְהוֹרֹ֖ת אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֚ת כָּל הַ֣־חֻקִּ֔ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֲלֵיהֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ פ

καὶ συμβιβάσεις τοὺς υἱοὺς Ἰσραὴλ πάντα τὰ νόμιμα ἃ ἐλάλησεν Κύριος πρὸς αὐτοὺς διὰ χειρὸς Μωσῆ.

doceatísque fílios Israel ómnia legítima mea quæ locútus est Dóminus ad eos per manum Móysi.

ולהורות את־בני ישׂראל את כל החקים אשׁר דבר יהוה אליהם ביד־משׁה

And that ye may teach the children of Israel all the statutes which the LORD hath spoken unto them by the hand of Moses.

Mas1b · 3

[ולהורת א]ת##־בנ[י] ישראל את כל החקים# [אשר] ד##ב##[ר יהוה] [אלי׳הם ביד־מ]ש##ה## ׃

וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן וְאֶ֣ל אֶ֠לְעָזָר וְאֶל־אִ֨יתָמָ֥ר ׀ בָּנָיו֮ הַנּֽוֹתָרִים֒ קְח֣וּ אֶת הַ־מִּנְחָ֗ה הַנּוֹתֶ֨רֶת֙ מֵאִשֵּׁ֣י יְהוָ֔ה וְאִכְל֥וּהָ מַצּ֖וֹת אֵ֣צֶל הַמִּזְבֵּ֑חַ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃

Καὶ εἶπεν Μωυσῆς πρὸς Ἀαρὼν καὶ πρὸς Ἐλεαζὰρ καὶ Ἰθαμὰρ τοὺς υἱοὺς Ἀαρὼν τοὺς καταλειφθέντας Λάβετε τὴν θυσίαν τὴν καταλειφθεῖσαν ἀπὸ τῶν καρπωμάτων Κυρίου, καὶ φάγεσθε ἄζυμα παρὰ τὸ θυσιαστήριον · ἅγια ἁγίων ἐστίν.

Locutúsque est Móyses ad Aaron, et ad Eleázar, et Ithamar, fílios eius, qui erant resídui: Tóllite sacrifícium, quod remánsit de oblatióne Dómini, et comédite illud absque ferménto iuxta altáre, quia Sanctum sanctórum est.

וידבר משׁה אל־אהרן ואל אלעזר ואל־איתמר בניו הנותרים קחו את המנחה הנותרת מאשׁי יהוה ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדשׁ קדשׁים היא

And Moses spake unto Aaron, and unto Eleazar and unto Ithamar, his sons that were left, Take the meat offering that remaineth of the offerings of the LORD made by fire, and eat it without leaven beside the altar: for it [is] most holy:

Mas1b · 3

[וידבר משה אל־אהרן ואל אלעזר ו]א#ל־איתמר בני׳ו ה#[נותרים] [קחו את המנחה הנותרת מאשי יה]וה ואכלו׳ה# מ[צות אצל] [המזבח כי קדש קדשים הוא ׃

וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתָהּ֙ בְּמָק֣וֹם קָדֹ֔שׁ כִּ֣י חָקְךָ֤ וְחָק בָּנֶ֨י־ךָ֙ הִ֔וא מֵאִשֵּׁ֖י יְהוָ֑ה כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי׃

καὶ φάγεσθε αὐτὴν ἐν τόπῳ ἁγίῳ · νόμιμον αἰώνιον γάρ σοί ἐστιν καὶ νόμιμον τοῖς υἱοῖς σου τοῦτο ἀπὸ τῶν καρπωμάτων Κυρίου · οὕτω γὰρ ἐντέταλταί μοι.

Comedétis autem in loco sancto: quod datum est tibi et fíliis tuis de oblatiónibus Dómini, sicut præcéptum est mihi.

ואכלתם אתה במקום קדושׁ כי חקך וחק בניך היא מאשׁי יהוה כי־כן צויתי

And ye shall eat it in the holy place, because it [is] thy due, and thy sons ’ due, of the sacrifices of the LORD made by fire: for so I am commanded.

Mas1b · 3

ואכ]ל##תם את׳ה ב[מקום קדוש כי] [חק׳ך וחק בני׳ך הוא מאשי יהו]ה# כי־כן צ#[ויתי ׃

וְאֵת֩ חֲזֵ֨ה הַתְּנוּפָ֜ה וְאֵ֣ת ׀ שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֗ה תֹּֽאכְלוּ֙ בְּמָק֣וֹם טָה֔וֹר אַתָּ֕ה וּבָנֶ֥יךָ וּבְנֹתֶ֖יךָ אִתָּ֑ךְ כִּֽי חָקְ־ךָ֤ וְחָק בָּנֶ֨י־ךָ֙ נִתְּנ֔וּ מִזִּבְחֵ֥י שַׁלְמֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

καὶ τὸ στηθύνιον τοῦ ἀφορίσματος καὶ τὸν βραχίονα τοῦ ἀφαιρέματος φάγεσθε ἐν τόπῳ ἁγίῳ, σὺ καὶ οἱ υἱοί σου καὶ ὁ οἶκός σου μετὰ σοῦ · νόμιμον γὰρ σοὶ καὶ νόμιμον τοῖς υἱοῖς σου ἐδόθη ἀπὸ τῶν θυσιῶν τοῦ σωτηρίου τῶν υἱῶν Ἰσραήλ.

Pectúsculum quoque quod oblátum est, et armum qui separátus est, edétis in loco mundíssimo tu et fílii tui, et fíliæ tuæ tecum: tibi enim ac líberis tuis repósita sunt de hóstiis salutáribus filiórum Israel:

ואת חזה התנופה ואת שׁוק התרומה תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנתיך אתך כי חקך וחק בניך נתנו מזבחי שׁלמי בני ישׂראל

And the wave breast and heave shoulder shall ye eat in a clean place; thou, and thy sons, and thy daughters with thee: for [they be] thy due, and thy sons ’ due, [which] are given out of the sacrifices of peace offerings of the children of Israel.

Mas1b · 3

ואת חזה] [התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור אתה] ו[בני׳ך] [ובנתי׳ך את׳ך כי חק׳ך וחק בני׳ך נתנו מזבחי שלמי] בני [ישראל ׃

שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֞ה וַחֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֗ה עַ֣ל אִשֵּׁ֤י הַחֲלָבִים֙ יָבִ֔יאוּ לְהָנִ֥יף תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְהָיָ֨ה לְךָ֜ וּלְבָנֶ֤יךָ אִתְּךָ֙ לְחָק־עוֹלָ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה׃

τὸν βραχίονα τοῦ ἀφαιρέματος καὶ τὸ στηθύνιον τοῦ ἀφορίσματος ἐπὶ τῶν καρπωμάτων τῶν στεάτων προσοίσουσιν, ἀφόρισμα ἀφορίσαι ἔναντι Κυρίου · καὶ ἔσται σοὶ καὶ τοῖς υἱοῖς σου καὶ ταῖς θυγατράσιν σου μετὰ σοῦ νόμιμον αἰώνιον, ὃν τρόπον συνέταξεν Κύριος τῷ Μωυσῇ.

eo quod armum et pectus, et ádipes qui cremántur in altári, elevavérunt coram Dómino, et pertíneant ad te, et ad fílios tuos, lege perpétua, sicut præcépit Dóminus.

שׁוק התרומה וחזה התנופה על אשׁי החלבים יביאו להניף תנופה לפני יהוה והיה לך ולבניך ולבנתיך אתך לחק־עולם כאשׁר צוה יהוה

The heave shoulder and the wave breast shall they bring with the offerings made by fire of the fat, to wave [it for] a wave offering before the LORD; and it shall be thine, and thy sons ’ with thee, by a statute for ever; as the LORD hath commanded.

Mas1b · 3

שוק התרומה וחזה] ה#ת#נ?ו?[פה] ע#ל# [אשי החל]ב#ים [יביאו להניף תנופה לפני יה]ו?ה וה#י?ה ל׳ך ולבני׳ך [את׳ך] ל#חק־[עולם כאשר צוה יהוה ׃

וְאֵ֣ת ׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את דָּרֹ֥שׁ דָּרַ֛שׁ מֹשֶׁ֖ה וְהִנֵּ֣ה שֹׂרָ֑ף וַ֠יִּקְצֹף עַל־אֶלְעָזָ֤ר וְעַל־אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן הַנּוֹתָרִ֖ם לֵאמֹֽר׃

Καὶ τὸν χίμαρον τὸν περὶ τῆς ἁμαρτίας ζητῶν ἐξεζήτησεν Μωσῆς, καὶ ὅδε ἐνπεπύριστο · καὶ ἐθυμώθη Μωσῆς ἐπὶ Ἐλεαζὰρ καὶ Ἰθαμὰρ τοὺς υἱοὺς Ἀαρὼν τοὺς καταλελιμμένους λέγων.

Inter hæc, hircum, qui oblátus fúerat pro peccáto, cum quǽreret Móyses, exústum réperit: iratúsque contra Eleázar et Ithamar fílios Aaron, qui remánserant, ait:

ואת שׂעיר החטאת דרשׁ דרשׁ משׁה והנה שׂרוף ויקצף על־אלעזר ועל־איתמר בני אהרן הנותרים לאמר

And Moses diligently sought the goat of the sin offering, and, behold, it was burnt: and he was angry with Eleazar and Ithamar, the sons of Aaron [which were] left [alive], saying,

Mas1b · 3

ו]את שעיר החטאת דר#[ש דרש משה] [והנה שרף ויקצף] על־אלעז?[ר ו]ע##ל־איתמר בנ#?[י אהרן] [הנות]רים ל##אמר ׃

מַדּ֗וּעַ לֹֽא־אֲכַלְתֶּ֤ם אֶת הַֽ־חַטָּאת֙ בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִ֑וא וְאֹתָ֣הּ ׀ נָתַ֣ן לָכֶ֗ם לָשֵׂאת֙ אֶת־עֲוֺ֣ן הָעֵדָ֔ה לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

Διὰ τί οὐκ ἐφάγετε τὸ περὶ τῆς ἁμαρτίας ἐν τόπῳ ἁγίῳ; ὅτι γὰρ ἅγια ἁγίων ἐστίν, τοῦτο ἔδωκεν ὑμῖν φαγεῖν, ἵνα ἀφέλητε τὴν ἁμαρτίαν τῆς συναγωγῆς καὶ ἐξιλάσησθε περὶ αὐτῶν ἔναντι Κυρίου.

Cur non comedístis hóstiam pro peccáto in loco sancto, quæ Sancta sanctórum est, et data vobis ut portétis iniquitátem multitúdinis, et rogétis pro ea in conspéctu Dómini,

מדוע לא־אכלתם את החטאת במקום הקדשׁ כי קדשׁ קדשׁים היא ואתה נתן לכם לשׂאת את־עון העדה לכפר עליהם לפני יהוה

Wherefore have ye not eaten the sin offering in the holy place, seeing it [is] most holy, and [God] hath given it you to bear the iniquity of the congregation, to make atonement for them before the LORD?

Mas1b · 3

מדוע לא־אכלתם א[ת הח]ט#את# ב##מ##קום ה[קדש כי] [קד]ש קדשים (^ הוא ^) ואת׳ה נתן ל׳כם לשא##ת# את־עו[ן העדה לכפר] [עלי]׳ה##ם## לפני יהוה ׃

הֵ֚ן לֹא־הוּבָ֣א אֶת דָּמָ֔־הּ אֶל הַ־קֹּ֖דֶשׁ פְּנִ֑ימָה אָכ֨וֹל תֹּאכְל֥וּ אֹתָ֛הּ בַּקֹּ֖דֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוֵּֽיתִי׃

οὐ γὰρ εἰσήχθη τοῦ αἵματος αὐτοῦ εἰς τὸ ἅγιον · κατὰ πρόσωπον ἔσω φάγεσθε αὐτὸ ἐν τόπῳ ἁγίῳ, ὃν τρόπον μοι συνέταξεν Κύριος.

præsértim cum de sánguine illíus non sit illátum intra sancta, et comédere debuéritis eam in sanctuário, sicut præcéptum est mihi?

הן לא־הובא את דמה אל הקדשׁ פנימה אכל תאכלו אתה בקדשׁ כאשׁר צויתי

Behold, the blood of it was not brought in within the holy [place]: ye should indeed have eaten it in the holy [place], as I commanded.

Mas1b · 3

הן#? ל#א##־[הוב]א את דמ׳ה אל ה[קדש פנימה] [אכו]ל## [תאכלו את׳ה בקדש כאשר צוית]י ׃

וַיְדַבֵּ֨ר אַהֲרֹ֜ן אֶל־מֹשֶׁ֗ה הֵ֣ן הַ֠יּוֹם הִקְרִ֨יבוּ אֶת חַטָּאתָ֤־ם וְאֶת עֹֽלָתָ־ם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתִּקְרֶ֥אנָה אֹתִ֖י כָּאֵ֑לֶּה וְאָכַ֤לְתִּי חַטָּאת֙ הַיּ֔וֹם הַיִּיטַ֖ב בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃

καὶ ἐλάλησεν Ἀαρὼν πρὸς Μωυσῆν λέγων Εἰ σήμερον προσαγιόχασιν τὰ περὶ τῆς ἁμαρτίας αὐτῶν καὶ τὰ ὁλοκαυτώματα αὐτῶν ἔναντι Κυρίου, καὶ συμβέβηκέν μοι ταῦτα, καὶ φάγομαι τὰ περὶ τῆς ἁμαρτίας σήμερον, μὴ ἀρεστὸν ἔσται Κυρίῳ;

Respóndit Aaron: Obláta est hódie víctima pro peccáto, et holocáustum coram Dómino: mihi autem áccidit quod vides: quómodo pótui comédere eam, aut placére Dómino in cæremóniis mente lúgubri?

וידבר אהרן אל־משׁה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עלתם לפני יהוה ותקראנה אתי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני יהוה

And Aaron said unto Moses, Behold, this day have they offered their sin offering and their burnt offering before the LORD; and such things have befallen me: and [if] I had eaten the sin offering to day, should it have been accepted in the sight of the LORD?

Mas1b · 3

וידבר אה[רן אל־משה] [הן היום ה]קרי[בו את חטאת׳ם ואת עלת׳ם לפנ]י#? יהוה ו#?ת##[קראנה] [את׳י כאל]ה# ואכלת#[י חטאת היום הייטב בעינ]י יה#[וה] ׃

וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּיטַ֖ב בְּעֵינָֽיו׃ פ

καὶ ἤκουσεν Μωυσῆς, καὶ ἤρεσεν αὐτῷ.

Quod cum audísset Móyses, recépit satisfactiónem.

וישׁמע משׁה וייטב בעיניו

And when Moses heard [that], he was content.

Mas1b · 3, 4

וי#?[שמע] [משה וייטב בעיני׳ו ׃

‹ ›

Word Analysis