THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
1
Καὶ ἐλάλησεν Κύριος πρὸς Μωυσῆν λέγων
1
Et locútus est Dóminus ad Móysen, dicens:
1
וידבר יהוה אל־משׁה לאמר
1
And the LORD spake unto Moses, saying,
1
11Q1 · fH
וידבר יהוה אל־מ[שה לאמר ׃
2
דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל בָּנָ֗י־ו וְאֶל֙ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵיהֶ֑ם זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
2
Λάλησον πρὸς Ἀαρὼν καὶ πρὸς τοὺς υἱοὺς αὐτοῦ καὶ πρὸς πάντας υἱοὺς Ἰσραὴλ καὶ ἐρεῖς πρὸς αὐτούς Τοῦτο τὸ ῥῆμα ὃ ἐνετείλατο Κύριος λέγων
2
Lóquere Aaron et fíliis eius, et cunctis fíliis Israel, dicens ad eos: Iste est sermo, quem mandávit Dóminus, dicens:
2
דבר אל־אהרן ואל בניו ואל כל־בני ישׂראל ואמרת אליהם זה הדבר אשׁר־צוה יהוה לאמר
2
Speak unto Aaron, and unto his sons, and unto all the children of Israel, and say unto them; This [is] the thing which the LORD hath commanded, saying,
2
11Q1 · fH
דבר ]אל אהרנ ואל כל־בני ישראל ו?א#מר ת אל׳המ זה הדבר אשר־צ[וה יהוה לא]מר ׃
3
אִ֥ישׁ אִישׁ֙ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֜ט שׁ֥וֹר אוֹ־כֶ֛שֶׂב אוֹ־עֵ֖ז בַּֽמַּחֲנֶ֑ה א֚וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁחַ֔ט מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃
3
Ἄνθρωπος ἄνθρωπος τῶν υἱῶν Ἰσραὴλ ἢ τῶν προσηλύτων ἢ τῶν προσκειμένων ἐν ὑμῖν ὃς ἂν σφάξῃ μόσχον ἢ πρόβατον ἢ αἶγα ἐν τῇ παρεμβολῇ καὶ ὃς ἂν σφάξῃ ἔξω τῆς παρεμβολῆς
3
Homo quílibet de domo Israel, si occíderit bovem aut ovem, sive capram, in castris vel extra castra,
3
אישׁ אישׁ מבית ישׂראל אשׁר ישׁחט שׁור או־כשׂב או־עז במחנה או אשׁר ישׁחט מחוץ למחנה
3
What man soever [there be] of the house of Israel, that killeth an ox, or lamb, or goat, in the camp, or that killeth [it] out of the camp,
3
11Q1 · fH
איש איש מבית ישראל ואשר ישחט שור או?[־]כשב [או־עז במחנ]ה או אשר ישחט מחוצ ל[מ]חנה ׃
4
וְאֶל־פֶּ֜תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵד֮ לֹ֣א הֱבִיאוֹ֒ לְהַקְרִ֤יב קָרְבָּן֙ לַֽיהוָ֔ה לִפְנֵ֖י מִשְׁכַּ֣ן יְהוָ֑ה דָּ֣ם יֵחָשֵׁ֞ב לָאִ֤ישׁ הַהוּא֙ דָּ֣ם שָׁפָ֔ךְ וְנִכְרַ֛ת הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ׃
4
καὶ ἐπὶ τὴν θύραν τῆς σκηνῆς τοῦ μαρτυρίου μὴ ἐνέγκῃ ὥστε ποιῆσαι αὐτὸ εἰς ὁλοκαύτωμα ἢ σωτήριον Κυρίῳ δεκτὸν εἰς ὀσμὴν εὐωδίας, καὶ ὃς ἂν σφάξῃ ἔξω καὶ ἐπὶ τὴν θύραν τῆς σκηνῆς τοῦ μαρτυρίου μὴ ἐνέγκῃ αὐτὸ ὥστε μὴ προσενέγκαι δῶρον Κυρίῳ ἀπέναντι τῆς σκηνῆς Κυρίου, καὶ λογισθήσεται τῷ ἀνθρώπῳ ἐκείνῳ αἷμα · αἷμα ἐξέχεεν, ἐξολεθρευθήσεται ἡ ψυχὴ ἐκείνη ἐκ τοῦ λαοῦ αὐτῆς.
4
et non obtúlerit ad óstium tabernáculi oblatiónem Dómino, sánguinis reus erit: quasi si sánguinem fúderit, sic períbit de médio pópuli sui.
4
ואל־פתח אהל מועד לא הביאו לעשׂות אתו עלה או שׁלמים ליהוה לרצונכם לריח ניחח וישׁחטהו בחוץ ואל־פתח אהל מועד לא הביאו להקריבו קרבן ליהוה לפני משׁכן יהוה דם יחשׁב לאישׁ ההוא דם שׁפך ונכרת האישׁ ההוא מקרב עמיו
4
And bringeth it not unto the door of the tabernacle of the congregation, to offer an offering unto the LORD before the tabernacle of the LORD; blood shall be imputed unto that man; he hath shed blood; and that man shall be cut off from among his people:
4
11Q1 · fH
ואל־פתח אהל מוע[ד ]ל[א הביא׳ו ]להקריב קרבנ ליהוה לפני מש[כנ] יהוה דמ יחשב לאי?[ש ההוא דמ שפכ ]ונכרת האיש ההוא מק[רב] עמ׳ו ׃
5
לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יָבִ֜יאוּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶֽת זִבְחֵי־הֶם֮ אֲשֶׁ֣ר הֵ֣ם זֹבְחִים֮ עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶה֒ וֶֽהֱבִיאֻ֣ם לַֽיהוָ֗ה אֶל־פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד אֶל הַ־כֹּהֵ֑ן וְזָ֨בְח֜וּ זִבְחֵ֧י שְׁלָמִ֛ים לַֽיהוָ֖ה אוֹתָֽם׃
5
ὅπως ἀναφέρωσιν οἱ υἱοὶ Ἰσραὴλ τὰς θυσίας αὐτῶν ὅσας ἂν αὐτοὶ σφάξουσιν ἐν τοῖς πεδίοις, καὶ οἴσουσιν τῷ κυρίῳ ἐπὶ τὰς θύρας τῆς σκηνῆς τοῦ μαρτυρίου πρὸς τὸν ἱερέα, καὶ θύσουσιν θυσίαν σωτηρίου τῷ κυρίῳ αὐτά ·
5
Ideo sacerdóti offérre debent fílii Israel hóstias suas, quas occídent in agro, ut sanctificéntur Dómino ante óstium tabernáculi testimónii, et ímmolent eas hóstias pacíficas Dómino.
5
למען אשׁר יביאו בני ישׂראל את זבחיהם אשׁר הם זבחים על־פני השׂדה והבאום ליהוה אל־פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שׁלמים ליהוה אתם
5
To the end that the children of Israel may bring their sacrifices, which they offer in the open field, even that they may bring them unto the LORD, unto the door of the tabernacle of the congregation, unto the priest, and offer them [for] peace offerings unto the LORD.
5
11Q1 · fH
למענ אשר יביאו[ בני ישראל את זב]חי׳המ אשר המ זבחימ על[ פנ] י [ה]ש#דה והביא#ו׳מ ליה[וה אל־פתח אהל מ]ועד אל הכהנ וזבחו זב#[חי] ׃
6
וְזָרַ֨ק הַכֹּהֵ֤ן אֶת הַ־דָּם֙ עַל־מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהִקְטִ֣יר הַחֵ֔לֶב לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃
6
καὶ προσχεεῖ ὁ ἱερεὺς τὸ αἷμα ἐπὶ τὸ θυσιαστήριον κύκλῳ ἀπέναντι Κυρίου παρὰ τὰς θύρας τῆς σκηνῆς τοῦ μαρτυρίου, καὶ ἀνοίσει τὸ στέαρ εἰς ὀσμὴν εὐωδίας Κυρίῳ ·
6
Fundétque sacérdos sánguinem super altáre Dómini ad óstium tabernáculi testimónii, et adolébit ádipem in odórem suavitátis Dómino:
6
וזרק הכהן את הדם על־מזבח יהוה אשׁר פתח אהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח ליהוה
6
And the priest shall sprinkle the blood upon the altar of the LORD [at] the door of the tabernacle of the congregation, and burn the fat for a sweet savour unto the LORD.
6
4Q26 · f4
[והקטיר החלב לריח ניחח] ל[י]ה##וה ׃ וזרק הכהן ]א##ת הדם על־מז#?ב##ח##[ יהוה פתח אוהל מועד]
7
וְלֹא־יִזְבְּח֥וּ עוֹד֙ אֶת זִבְחֵי־הֶ֔ם לַשְּׂעִירִ֕ם אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶ֑ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם תִּֽהְיֶה־זֹּ֥את לָהֶ֖ם לְדֹרֹתָֽם׃
7
καὶ οὐ θύσουσιν ἔτι τὰς θυσίας αὐτῶν τοῖς ματαίοις, οἷς αὐτοὶ ἐκπορνεύουσιν ὀπίσω αὐτῶν · νόμιμον αἰώνιον ἔσται ὑμῖν εἰς τὰς γενεὰς ὑμῶν.
7
et nequáquam ultra immolábunt hóstias suas dæmónibus, cum quibus fornicáti sunt. Legítimum sempitérnum erit illis et pósteris eórum.
7
ולא־יזבחו עוד את זבחיהם לשׂערים אשׁר הם זנים אחריהם חקות עולם תהיה־זאת להם לדרותם
7
And they shall no more offer their sacrifices unto devils, after whom they have gone a whoring. This shall be a statute for ever unto them throughout their generations.
7
4Q26 · f4
ולוא יזבחו ע#[וד את זבחי׳הם לשעירם] [אשר הם זנים אחרי׳הם חקת עולם תהיה־זאת ל׳הם לדרת׳ם ׃
8
וַאֲלֵהֶ֣ם תֹּאמַ֔ר אִ֥ישׁ אִישׁ֙ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִן הַ־גֵּ֖ר אֲשֶׁר־יָג֣וּר בְּתוֹכָ֑ם אֲשֶׁר־יַעֲלֶ֥ה עֹלָ֖ה אוֹ־זָֽבַח׃
8
Καὶ ἐρεῖς πρὸς αὐτούς Ἄνθρωπος ἄνθρωπος τῶν υἱῶν Ἰσραὴλ καὶ ἀπὸ τῶν υἱῶν τῶν προσηλύτων τῶν προσκειμένων ἐν ὑμῖν ὃς ἂν ποιήσῃ ὁλοκαύτωμα ἢ θυσίαν
8
Et ad ipsos dices: Homo de domo Israel, et de ádvenis qui peregrinántur apud vos, qui obtúlerit holocáustum sive víctimam,
8
ואליהם תאמר אישׁ אישׁ מבית ישׂראל ומן הגר אשׁר־יגור בתוכם אשׁר יעשׂה עלה או־זבח
8
And thou shalt say unto them, Whatsoever man [there be] of the house of Israel, or of the strangers which sojourn among you, that offereth a burnt offering or sacrifice,
8
4Q26 · f4
[ואל׳הם תאמר איש איש מבית ישראל ו]מ#ן?[ הגר אשר־יגור בתוכ׳ם אשר]־[יעלה עלה או־זבח ׃
9
וְאֶל־פֶּ֜תַח אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ לֹ֣א יְבִיאֶ֔נּוּ לַעֲשׂ֥וֹת אֹת֖וֹ לַיהוָ֑ה וְנִכְרַ֛ת הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא מֵעַמָּֽיו׃
9
καὶ ἐπὶ τὴν θύραν τῆς σκηνῆς τοῦ μαρτυρίου μὴ ἐνέγκῃ ποιῆσαι αὐτὸ τῷ κυρίῳ, ἐξολεθρευθήσεται ὁ ἄνθρωπος ἐκεῖνος ἐκ τοῦ λαοῦ αὐτοῦ.
9
et ad óstium tabernáculi testimónii non addúxerit eam, ut offerátur Dómino, interíbit de pópulo suo.
9
ואל־פתח אהל מועד לא יביאנו לעשׂות אתו ליהוה ונכרת האישׁ ההוא מעמיו
9
And bringeth it not unto the door of the tabernacle of the congregation, to offer it unto the LORD; even that man shall be cut off from among his people.
9
4Q26 · f4
ואל־פ]ת##ח## א##[ו]ה##ל מו#?ע##ד## לא# י#?ב##י?[א׳נו לעשות את׳ו ליהוה] [ונכרת האיש ההוא מעמי]׳ו? ׃
10
וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן הַ־גֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יֹאכַ֖ל כָּל־דָּ֑ם וְנָתַתִּ֣י פָנַ֗י בַּנֶּ֨פֶשׁ֙ הָאֹכֶ֣לֶת אֶת הַ־דָּ֔ם וְהִכְרַתִּ֥י אֹתָ֖הּ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃
10
Καὶ ἄνθρωπος ἄνθρωπος τῶν υἱῶν Ἰσραὴλ ἢ τῶν προσηλύτων τῶν προσκειμένων ἐν ὑμῖν ὃς ἂν φάγῃ πᾶν αἷμα, καὶ ἐπιστήσω τὸ πρόσωπόν μου ἐπὶ τὴν ψυχὴν τὴν ἔσθουσαν τὸ αἷμα καὶ ἀπολῶ αὐτὴν ἐκ τοῦ λαοῦ αὐτῆς.
10
Homo quílibet de domo Israel et de ádvenis qui peregrinántur inter eos, si coméderit sánguinem, obfirmábo fáciem meam contra ánimam illíus, et dispérdam eam de pópulo suo,
10
ואישׁ אישׁ מבית ישׂראל ומן הגר אשׁר יגור בתוכם אשׁר יאכל כל־דם ונתתי את פני בנפשׁ האכלת את הדם והכרתי אתה מקרב עמה
10
And whatsoever man [there be] of the house of Israel, or of the strangers that sojourn among you, that eateth any manner of blood; I will even set my face against that soul that eateth blood, and will cut him off from among his people.
10
4Q26 · f4
ואיש איש מבית ישר#א##[ל ומן הגר הגר בתוכ׳ם] [אשר יאכל כול ד]ם## ונתתי את פנ#?׳י#? ב##נפש ה##[אכלת את הדם והכרתי את׳ה] [מקרב עמ׳ה ׃
11
כִּ֣י נֶ֣פֶשׁ הַבָּשָׂר֮ בַּדָּ֣ם הִוא֒ וַאֲנִ֞י נְתַתִּ֤יו לָכֶם֙ עַל הַ־מִּזְבֵּ֔חַ לְכַפֵּ֖ר עַל נַפְשֹׁתֵי־כֶ֑ם כִּֽי הַ־דָּ֥ם ה֖וּא בַּנֶּ֥פֶשׁ יְכַפֵּֽר׃
11
ἡ γὰρ ψυχὴ πάσης σαρκὸς αἷμα αὐτοῦ ἐστιν, καὶ ἐγὼ δέδωκα αὐτὸ ὑμῖν ἐπὶ τοῦ θυσιαστηρίου ἐξιλάσκεσθαι περὶ τῶν ψυχῶν ὑμῶν · τὸ γὰρ αἷμα αὐτοῦ ἀντὶ τῆς ψυχῆς ἐξιλάσεται
11
quia ánima carnis in sánguine est: et ego dedi illum vobis, ut super altáre in eo expiétis pro animábus vestris, et sanguis pro ánimæ piáculo sit.
11
כי נפשׁ הבשׂר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשׁתיכם כי הדם הוא בנפשׁ יכפר
11
For the life of the flesh [is] in the blood: and I have given it to you upon the altar to make an atonement for your souls: for it [is] the blood [that] maketh an atonement for the soul.
11
4Q26 · f4
כי ]נ#?פש כול בשר# בדמ׳ו ה##ו#?א## ו#?א##[ני נתתי׳ו ל׳כם על המזבח] [לכפר על נפשתי׳כם כי הדם הוא בנפש יכפר ׃
12
עַל־כֵּ֤ן אָמַ֨רְתִּי֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כָּל־נֶ֥פֶשׁ מִכֶּ֖ם לֹא־תֹ֣אכַל דָּ֑ם וְהַגֵּ֛ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶ֖ם לֹא־יֹ֥אכַל דָּֽם׃ ס
12
διὰ τοῦτο εἴρηκα τοῖς υἱοῖς Ἰσραήλ Πᾶσα ψυχὴ ἐξ ὑμῶν οὐ φὰγεται αἷμα, καὶ ὁ προσήλυτος ὁ προσκείμενος ἐν ὑμῖν οὐ φάγεται αἷμα.
12
Idcírco dixi fíliis Israel: Omnis ánima ex vobis non cómedet sánguinem, nec ex ádvenis, qui peregrinántur apud vos.
12
על־כן אמרתי לבני ישׂראל כל־נפשׁ מכם לא־תאכל דם והגר הגר בתוככם לא־יאכל דם
12
Therefore I said unto the children of Israel, No soul of you shall eat blood, neither shall any stranger that sojourneth among you eat blood.
12
[not available]
13
וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן הַ־גֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֨ר יָצ֜וּד צֵ֥יד חַיָּ֛ה אוֹ־ע֖וֹף אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֑ל וְשָׁפַךְ֙ אֶת דָּמ֔־וֹ וְכִסָּ֖הוּ בֶּעָפָֽר׃
13
καὶ ἄνθρωπος ἄνθρωπος τῶν υἱῶν Ἰσραὴλ καὶ τῶν προσηλύτων τῶν προσκειμένων ἐν ὑμῖν ὃς ἂν θηρεύσῃ θήρευμα θηρίον ἢ πετεινὸν ὃ ἔσθεται, καὶ ἐκχεεῖ τὸ αἷμα καὶ καλύψει αὐτὸ τῇ γῇ ·
13
Homo quicúmque de fíliis Israel, et de ádvenis qui peregrinántur apud vos, si venatióne atque aucúpio céperit feram, vel avem, quibus vesci lícitum est, fundat sánguinem eius, et opériat illum terra.
13
ואישׁ אישׁ מבית ישׂראל ומן הגר הגר בתוככם אשׁר יצוד ציד חיה או־עוף אשׁר יאכל ושׁפך את דמו וכסהו בעפר
13
And whatsoever man [there be] of the children of Israel, or of the strangers that sojourn among you, which hunteth and catcheth any beast or fowl that may be eaten; he shall even pour out the blood thereof, and cover it with dust.
13
[not available]
14
כִּֽי־נֶ֣פֶשׁ כָּל־בָּשָׂ֗ר דָּמ֣וֹ בְנַפְשׁוֹ֮ הוּא֒ וָֽאֹמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל דַּ֥ם כָּל־בָּשָׂ֖ר לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ כִּ֣י נֶ֤פֶשׁ כָּל־בָּשָׂר֙ דָּמ֣וֹ הִ֔וא כָּל אֹכְלָ֖י־ו יִכָּרֵֽת׃
14
ἡ γὰρ ψυχὴ πάσης σαρκὸς αἷμα αὐτοῦ ἐστιν, καὶ εἶπα τοῖς υἱοῖς Ἰσραήλ Αἷμα πάσης σαρκὸς οὐ φάγεσθε, ὅτι ἡ ψυχὴ πάσης σαρκὸς αἷμα αὐτοῦ ἐστίν · πᾶς ὁ ἔσθων αὐτὸ ἐξολεθρευθήσεται.
14
Anima enim omnis carnis in sánguine est: unde dixi fíliis Israel: Sánguinem univérsæ carnis non comedétis, quia ánima carnis in sánguine est: et quicúmque coméderit illum, interíbit.
14
כי־נפשׁ כל־בשׂר דמו בנפשׁו הוא ואמר לבני ישׂראל דם כל־בשׂר לא תאכלו כי־נפשׁ כל־בשׂר דמו הוא כל אכלו יכרת
14
For [it is] the life of all flesh; the blood of it [is] for the life thereof: therefore I said unto the children of Israel, Ye shall eat the blood of no manner of flesh: for the life of all flesh [is] the blood thereof: whosoever eateth it shall be cut off.
14
[not available]
15
וְכָל־נֶ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֤ל נְבֵלָה֙ וּטְרֵפָ֔ה בָּאֶזְרָ֖ח וּבַגֵּ֑ר וְכִבֶּ֨ס בְּגָדָ֜יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם וְטָמֵ֥א עַד הָ־עֶ֖רֶב וְטָהֵֽר׃
15
καὶ πᾶσα ψυχὴ ἥτις φάγεται θνησιμαῖον ἢ θηριάλωτον, ἐν τοῖς αὐτόχθοσιν ἢ ἐν τοῖς προσηλύτοις, πλυνεῖ τὰ ἱμάτια αὐτοῦ καὶ λούσεται ὕδατι, καὶ ἀκάθαρτος ἕως ἑσπέρας, καὶ καθαρὸς ἔσται.
15
Anima, quæ coméderit morticínum, vel captum a béstia, tam de indígenis, quam de ádvenis, lavábit vestiménta sua et semetípsum aqua, et contaminátus erit usque ad vésperum: et hoc órdine mundus fiet.
15
וכל הנפשׁ אשׁר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
15
And every soul that eateth that which died [of itself], or that which was torn [with beasts, whether it be] one of your own country, or a stranger, he shall both wash his clothes, and bathe [himself] in water, and be unclean until the even: then shall he be clean.
15
[not available]
16
וְאִם֙ לֹ֣א יְכַבֵּ֔ס וּבְשָׂר֖וֹ לֹ֣א יִרְחָ֑ץ וְנָשָׂ֖א עֲוֺנֽוֹ׃ פ
16
ἐὰν δὲ μὴ πλύνῃ τὰ ἱμάτια καὶ τὸ σῶμα μὴ λούσηται ὕδατι, καὶ λήμψεται ἀνόμημα αὐτοῦ.
16
Quod si non láverit vestiménta sua et corpus, portábit iniquitátem suam.
16
ואם לא יכבס ובשׂרו לא ירחץ ונשׂא עונו
16
But if he wash [them] not, nor bathe his flesh; then he shall bear his iniquity.
16
[not available]
