THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
1
Καὶ ἐλάλησεν Κύριος πρὸς Μωυσῆν λέγων
1
Locútus quoque est Dóminus ad Móysen, dicens:
1
וידבר יהוה אל־משׁה לאמר
1
And the LORD spake unto Moses, saying,
1
[וידבר יהוה אל־משה לאמר ׃
[וידבר יהוה אל־משה לאמר ׃
2
דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל בָּנָ֗י־ו וְיִנָּֽזְרוּ֙ מִקָּדְשֵׁ֣י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יְחַלְּל֖וּ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֑י אֲשֶׁ֨ר הֵ֧ם מַקְדִּשִׁ֛ים לִ֖י אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
2
Εἰπὸν Ἀαρὼν καὶ τοῖς υἱοῖς αὐτοῦ καὶ προσεχέτωσαν ἀπὸ τῶν ἁγίων τῶν υἱῶν Ἰσραήλ, καὶ οὐ βεβηλώσουσιν τὸ ὄνομα τὸ ἅγιόν μου, ὅσα αὐτοὶ ἁγιάζουσίν μοι· ἐγὼ Κύριος.
2
Lóquere ad Aaron et ad fílios eius, ut cáveant ab his quæ consecráta sunt filiórum Israel, et non contáminent nomen sanctificatórum mihi, quæ ipsi ófferunt. Ego Dóminus.
2
דבר אל־אהרן ואל בניו וינזרו מקדשׁי בני־ישׂראל ולא יחללו את־שׁם קדשׁי אשׁר הם מקדישׁים לי אני יהוה
2
Speak unto Aaron and to his sons, that they separate themselves from the holy things of the children of Israel, and that they profane not my holy name in those things which they hallow unto me: I am the LORD.
2
דבר אל־אהרן וא]ל## בני׳ו [וינזרו] [מקדשי בני־ישראל ולא יחללו ]את־ש#[ם קדש׳י] אשר [הם מקדשים] [ל׳י אני יהוה ׃
[ולא יחללו את־שם קדש׳י אשר הם מקדשים ]ל׳י אני י?ה##[ו]ה##[ ׃ דבר אל־אהרן] ואל בני׳ו?[ וינזרו מקדשי בני־ישראל]
3
אֱמֹ֣ר אֲלֵהֶ֗ם לְדֹרֹ֨תֵיכֶ֜ם כָּל־אִ֣ישׁ ׀ אֲשֶׁר־יִקְרַ֣ב מִכָּל זַרְעֲ־כֶ֗ם אֶל הַ־קֳּדָשִׁים֙ אֲשֶׁ֨ר יַקְדִּ֤ישׁוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לַֽיהוָ֔ה וְטֻמְאָת֖וֹ עָלָ֑יו וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֧פֶשׁ הַהִ֛וא מִלְּפָנַ֖י אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
3
εἰπὸν αὐτοῖς Εἰς τὰς γενεὰς ὑμῶν πᾶς ἄνθρωπος ὃς ἂν προσέλθῃ ἀπὸ τοῦ σπέρματος ὑμῶν πρὸς τὰ ἅγια ὅσα ἂν ἁγιάζωσιν οἱ υἱοὶ Ἰσραὴλ τῷ κυρίῳ, καὶ ἡ ἀκαθαρσία αὐτοῦ ἐπ᾽ αὐτῷ ᾖ, ἐξολεθρευθήσεται ἡ ψυχὴ ἐκείνη ἀπ᾽ ἐμοῦ· ἐγὼ Κύριος ὁ θεὸς ὑμῶν.
3
Dic ad eos, et ad pósteros eórum: Omnis homo, qui accésserit de stirpe vestra ad ea quæ consecráta sunt, et quæ obtulérunt fílii Israel Dómino, in quo est immundítia, períbit coram Dómino. Ego sum Dóminus.
3
אמר אליהם לדרתיכם כל־אישׁ אשׁר־יקרב מכל זרעכם אל הקדשׁים אשׁר יקדישׁו בני־ישׂראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפשׁ ההיא מלפני אני יהוה
3
Say unto them, Whosoever he be of all your seed among your generations, that goeth unto the holy things, which the children of Israel hallow unto the LORD, having his uncleanness upon him, that soul shall be cut off from my presence: I am the LORD.
3
אמר אל׳הם לדרתי]׳כ##ם[ ]כ##ל־איש אשר־[יקרב] [מכל זרע׳כם אל הקדשים אש]ר## יקד#י?ש##[ו ]בני־י[שראל ליהוה] [וטמאת׳ו עלי׳ו ונכרתה הנפש ההוא מ]ל#פ#נ׳י אנ[י יהוה ׃
]א##מ##[ר אלי׳הם לדרתי׳כם] [כל־איש אשר־יקרב מכל זרע׳כם אל הקדשים] אשר יקדישו בני־י#?[שראל ליהוה וטמאת׳ו] [עלי׳ו ונכרתה הנפש ההיא מלפנ׳י אני יהוה ׃
4
אִ֣ישׁ אִ֞ישׁ מִזֶּ֣רַע אַהֲרֹ֗ן וְה֤וּא צָר֨וּעַ֙ א֣וֹ זָ֔ב בַּקֳּדָשִׁים֙ לֹ֣א יֹאכַ֔ל עַ֖ד אֲשֶׁ֣ר יִטְהָ֑ר וְהַנֹּגֵ֨עַ֙ בְּכָל־טְמֵא־נֶ֔פֶשׁ א֣וֹ אִ֔ישׁ אֲשֶׁר־תֵּצֵ֥א מִמֶּ֖נּוּ שִׁכְבַת־זָֽרַע׃
4
καὶ ἄνθρωπος ἐκ τοῦ σπέρματος Ἀαρὼν τοῦ ἱερέως, καὶ οὗτος λεπρᾷ ἢ γονορρυής, τῶν ἁγίων οὐκ ἔδεται ἕως ἂν καθαρισθῇ· καὶ ὁ ἁπτόμενος πάσης ἀκαθαρσίας ψυχῆς, ἢ ἄνθρωπος ᾧ ἂν ἐξέλθῃ ἐξ αὐτοῦ κοίτη σπέρματος,
4
Homo de sémine Aaron, qui fúerit leprósus, aut pátiens fluxum séminis, non vescétur de his quæ sanctificáta sunt mihi, donec sanétur. Qui tetígerit immúndum super mórtuo, et ex quo egréditur semen quasi cóitus,
4
אישׁ אישׁ מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשׁים לא יאכל עד אשׁר יטהר והנגע בכל־טמא־נפשׁ או אישׁ אשׁר־תצא ממנו שׁכבת־זרע
4
What man soever of the seed of Aaron is a leper, or hath a running issue; he shall not eat of the holy things, until he be clean. And whoso toucheth any thing that is unclean by the dead, or a man whose seed goeth from him;
4
איש איש] [מזרע אהרן והוא צרוע או ]ז(# ב #) בקדש##[ים לא יאכל עד אשר יטהר] [והנגע בכל־ט]מ##א#־נפש##[ או א]י(# ש #) אשר[־תצא ממ׳נו שכבת־זרע ׃
איש איש מזר]ע##[ אהרן והוא צרוע או זב] [בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל־טמא־נפש או איש אשר]־ת##[צא ממ׳נו שכבת]־[זרע ׃
ε איש איש מזרע אה]ר#ן? [והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל־טמא־נפש או] איש [אשר־תצא ממ׳נו שכבת־זרע ׃
5
אוֹ־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִגַּ֔ע בְּכָל־שֶׁ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא ל֑־וֹ א֤וֹ בְאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר יִטְמָא ל֔־וֹ לְכֹ֖ל טֻמְאָתֽוֹ׃
5
ὅστις ἂν ἅψηται παντὸς ἑρπετοῦ ἀκαθάρτου ὃ μιανεῖ αὐτόν, ἢ ἐπ᾽ ἀνθρώπῳ ἐν ᾧ μιανεῖ αὐτὸν κατὰ πᾶσαν ἀκαθαρσίαν αὐτοῦ,
5
et qui tangit réptile, et quódlibet immúndum cuius tactus est sórdidus,
5
או־אישׁ אשׁר יגע בכל־שׁרץ טמא אשׁר יטמא לו או באדם אשׁר יטמא לו לכל טמאתו
5
Or whosoever toucheth any creeping thing, whereby he may be made unclean, or a man of whom he may take uncleanness, whatsoever uncleanness he hath;
5
[יטמא ל׳ו לכל ]טמאת׳[ו ׃ או]־[איש אשר יגע ]בכל־[שרץ ]א#שר יט[מא ל׳ו או באדם אשר]
או־איש אשר יגע בכל־שרץ אשר יטמא ל׳ו או באדם א]ש##ר##[ ]י(# ט #)מא [ל׳ו לכל טמאת׳ו ׃
או־איש אשר יגע בכל־ש]ר##ץ טמא [אשר יטמא ל׳ו או באדם אשר יטמא ל׳ו לכל טמאת׳ו ׃
6
נֶ֚פֶשׁ אֲשֶׁ֣ר תִּגַּע בּ֔־וֹ וְטָמְאָ֖ה עַד הָ־עָ֑רֶב וְלֹ֤א יֹאכַל֙ מִן הַ־קֳּדָשִׁ֔ים כִּ֛י אִם־רָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּֽיִם׃
6
ψυχὴ ἥτις ἂν ἅψηται αὐτῶν ἀκάθαρτος ἔσται ἕως ἑσπέρας· οὐκ ἔδεται ἀπὸ τῶν ἁγίων, ἐὰν μὴ λούσηται τὸ σῶμα αὐτοῦ ὕδατι
6
immúndus erit usque ad vésperum, et non vescétur his quæ sanctificáta sunt: sed cum láverit carnem suam aqua,
6
נפשׁ אשׁר תגע בו וטמא עד הערב ולא יאכל מן הקדשׁים כי אם־רחץ בשׂרו במים
6
The soul which hath touched any such shall be unclean until even, and shall not eat of the holy things, unless he wash his flesh with water.
6
]ונפ[ש אשר תגע ב׳ו וטמאה עד הערב] ׃
[נפש אשר תגע ב׳ו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי] א#ם־[ר]ח##ץ# בשר##׳ו#? במ#[ים ׃
נפש אשר ת]ג#?ע ׃
7
וּבָ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְטָהֵ֑ר וְאַחַר֙ יֹאכַ֣ל מִן הַ־קֳּדָשִׁ֔ים כִּ֥י לַחְמ֖וֹ הֽוּא׃
7
καὶ δύῃ ὁ ἥλιος, καὶ καθαρὸς ἔσται· καὶ τότε φάγεται τῶν ἁγίων, ὅτι ἄρτος ἐστὶν αὐτοῦ.
7
et occubúerit sol, tunc mundátus vescétur de sanctificátis, quia cibus illíus est.
7
ובא השׁמשׁ וטהר ואחר יאכל מן הקדשׁים כי לחמו הוא
7
And when the sun is down, he shall be clean, and shall afterward eat of the holy things; because it is his food.
7
4Q24 · f9i+10_17
[ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמ׳ו הוא ׃
8
נְבֵלָ֧ה וּטְרֵפָ֛ה לֹ֥א יֹאכַ֖ל לְטָמְאָה בָ֑־הּ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃
8
θνησιμαῖον καὶ θηριάλωτον οὐ φάγεται, μιανθῆναι αὐτὸν ἐν αὐτοῖς· ἐγὼ Κύριος.
8
Morticínum et captum a béstia non cómedent, nec polluéntur in eis. Ego sum Dóminus.
8
נבלה וטרפה לא יאכלו לטמאה בה אני יהוה
8
That which dieth of itself, or is torn with beasts, he shall not eat to defile himself therewith: I am the LORD.
8
4Q24 · f9i+10_17
נ]ב##ל#ה## ו?ט##ר#פ##ה## לא י(# א##כ #)ל##[ [לטמא׳ה ב׳ה] א#נ?י#? י?ה##[וה ׃
9
וְשָׁמְר֣וּ אֶת מִשְׁמַרְתִּ֗־י וְלֹֽא־יִשְׂא֤וּ עָלָיו֙ חֵ֔טְא וּמֵ֥תוּ ב֖וֹ כִּ֣י יְחַלְּלֻ֑הוּ אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם׃
9
καὶ φυλάξονται τὰ φυλάγματά μου, ἵνα μὴ λάβωσιν δι᾽ αὐτὰ ἁμαρτίαν, καὶ ἀποθάνωσιν δι᾽ αὐτό· ἐὰν δὲ βεβηλώσουσιν αὐτά, ἐγὼ Κύριος ὁ θεὸς ὁ ἁγιάζων αὐτούς.
9
Custódiant præcépta mea, ut non subiáceant peccáto, et moriántur in sanctuário, cum pollúerint illud. Ego Dóminus qui sanctífico eos.
9
ושׁמרו את משׁמרתי ולא־ישׂאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשׁם
9
They shall therefore keep mine ordinance, lest they bear sin for it, and die therefore, if they profane it: I the LORD do sanctify them.
9
4Q24 · f9i+10_17
ושמרו את משמר]ת##׳י#? ו#?[לא־ישאו עלי׳ו ]ח#ט##א# ו#?מ#ת##[ו] ב׳ו? כ##י#? יח##[ל]ל#׳ה##ו#? א#נ?י יה##ו?ה מקדש׳ם ׃
10
וְכָל־זָ֖ר לֹא־יֹ֣אכַל קֹ֑דֶשׁ תּוֹשַׁ֥ב כֹּהֵ֛ן וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹ֥אכַל קֹֽדֶשׁ׃
10
Καὶ πᾶς ἀλλογενὴς οὐ φάγεται ἅγια· πάροικος ἱερέως ἢ μισθωτὸς οὐ φάγεται ἅγια.
10
Omnis alienígena non cómedet de sanctificátis, inquilínus sacerdótis, et mercenárius non vescéntur ex eis.
10
וכל־זר לא־יאכל קדשׁ תושׁב כהן ושׂכיר לא־יאכל קדשׁ
10
There shall no stranger eat of the holy thing: a sojourner of the priest, or an hired servant, shall not eat of the holy thing.
10
4Q24 · f9i+10_17
וכל־זר [לא־יאכל ]ק##ד##ש## תושב כה##[ן ושכיר לא־יאכל קדש ׃
11
וְכֹהֵ֗ן כִּֽי־יִקְנֶ֥ה נֶ֨פֶשׁ֙ קִנְיַ֣ן כַּסְפּ֔וֹ ה֖וּא יֹ֣אכַל בּ֑וֹ וִילִ֣יד בֵּית֔וֹ הֵ֖ם יֹאכְל֥וּ בְלַחְמֽוֹ׃
11
ἐὰν δὲ ἱερεὺς κτήσηται ψυχὴν ἔνκτητον ἀργυρίου, οὗτος φάγεται ἐκ τῶν ἄρτων αὐτοῦ· καὶ οἰκογενεῖς αὐτοῦ, καὶ οὗτοι φάγονται τῶν ἄρτων αὐτοῦ.
11
Quem autem sacérdos émerit, et qui vernáculus domus eius fúerit, hi cómedent ex eis.
11
וכהן כי־יקנה נפשׁ קנין כספו הוא יאכל בו וילידי ביתו הם יאכלו בלחמו
11
But if the priest buy any soul with his money, he shall eat of it, and he that is born in his house: they shall eat of his meat.
11
]ו#?כ##ה##ן#? כ##י#?־י?קנ?ה## נפש קנין כס#פ׳ו ה#[ו]א##[ ]י?א#כ#ל# ב##׳ו#?[ וי]ל#י?ד#י # בי?ת׳ו? הם יאכ#ל##ו#? ב#ל##ח##מ##׳ו#?[ ׃
[ויליד בית׳ו הם יאכלו] ב#ל##חמ׳ו ׃
12
וּבַת־כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תִהְיֶ֖ה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר הִ֕וא בִּתְרוּמַ֥ת הַקֳּדָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽל׃
12
καὶ θυγάτηρ ἀνθρώπου ἱερέως ἐὰν γένηται ἀνδρὶ ἀλλογενεῖ, αὐτὴ τῶν ἀπαρχῶν τοῦ ἁγίου οὐ φάγεται.
12
Si fília sacerdótis cuílibet ex pópulo nupta fúerit: de his quæ sanctificáta sunt, et de primítiis non vescétur.
12
ובת־כהן כי תהיה לאישׁ זר היא בתרומת הקדשׁים לא תאכל
12
If the priest ’s daughter also be married unto a stranger, she may not eat of an offering of the holy things.
12
ובת־כהן כי תהיה ]לא##יש ז#?ר## ה#י?א# ב#תרומת הקדשים ל##[א ]ת#א#כל ׃
ו#?[בת־כהן כי תהיה לאיש זר הוא] [בתרומת הקדשי]ם## לא ת[אכ]ל ׃
13
וּבַת־כֹּהֵן֩ כִּ֨י תִהְיֶ֜ה אַלְמָנָ֣ה וּגְרוּשָׁ֗ה וְזֶרַע֮ אֵ֣ין לָהּ֒ וְשָׁבָ֞ה אֶל־בֵּ֤ית אָבִ֨יהָ֙ כִּנְעוּרֶ֔יהָ מִלֶּ֥חֶם אָבִ֖יהָ תֹּאכֵ֑ל וְכָל־זָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃ ס
13
καὶ θυγάτηρ ἱερέως ἐὰν γένηται χήρα ἐκβεβλημένη, σπέρμα δὲ μὴ ἦν αὐτῇ, ἐπαναστρέψει ἐπὶ τὸν οἶκον τὸν πατρικὸν κατὰ τὴν νεότητα αὐτῆς, ἀπὸ τῶν ἄρτων τοῦ πατρὸς αὐτῆς φάγεται. καὶ πᾶς ἀλλογενὴς οὐ φάγεται ἀπ᾽ αὐτῶν.
13
Sin autem vídua, vel repudiáta, et absque líberis revérsa fúerit ad domum patris sui: sicut puélla consuéverat, alétur cibis patris sui. Omnis alienígena comedéndi ex eis non habet potestátem.
13
ובת־כהן כי תהיה אלמנה וגרושׁה וזרע אין לה ושׁבה אל־בית אביה כנעריה מלחם אביה תאכל וכל־זר לא־יאכל בו
13
But if the priest ’s daughter be a widow, or divorced, and have no child, and is returned unto her father ’s house, as in her youth, she shall eat of her father ’s meat: but there shall no stranger eat thereof.
13
[ו]בת־כהן כ#י ת#ה#יה אלמ#נ#?[ה וגרושה וזרע אין] ל׳ה# ו#?ש##[ב]ה## אל־בי?ת אב#י׳ה כנ#?ע##[רי]׳ה מלחם אב#י׳ה תאכ#ל וכל־ז#?ר## לא־י#?[אכל ב׳ו ׃
ובת־כהן כ#י#?[ תהיה אלמנה וגרושה וזרע] [אין ל׳ה ושבה אל־בי]ת## אבי׳ה כנעור[י׳ה מלחם אבי׳ה תאכל וכל־זר] [לא־יא#כל ב׳ו ׃
14
וְאִ֕ישׁ כִּֽי־יֹאכַ֥ל קֹ֖דֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְיָסַ֤ף חֲמִֽשִׁיתוֹ֙ עָלָ֔יו וְנָתַ֥ן לַכֹּהֵ֖ן אֶת הַ־קֹּֽדֶשׁ׃
14
καὶ ἄνθρωπος ὃς ἂν φάγῃ ἅγια κατὰ ἄγνοιαν, καὶ προσθήσει τὸ ἐπίπεμπτον αὐτοῦ ἐπ᾽ αὐτὸ καὶ δώσει τῷ ἱερεῖ τὸ ἅγιον.
14
Qui coméderit de sanctificátis per ignorántiam, addet quintam partem cum eo quod comédit, et dabit sacerdóti in sanctuárium.
14
ואישׁ כי־יאכל קדשׁ בשׁגגה ויסף חמישׁתו עליו ונתן לכהן את הקדשׁ
14
And if a man eat of the holy thing unwittingly, then he shall put the fifth part thereof unto it, and shall give it unto the priest with the holy thing.
14
ואיש כי־יאכל] ק##ד#ש בשג?ג#?ה ויסף חמש[ית׳ו] ע##ל#י?׳ו? ו?נ?ת#ן לכהן? את# הקד#ש ׃
ואיש כי־]יאכל קדש בשג[גה ויסף חמשית׳ו עלי׳ו ונתן] [לכהן את הקדש ׃
15
וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ אֶת־קָדְשֵׁ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֥ת אֲשֶׁר־יָרִ֖ימוּ לַיהוָֽה׃
15
καὶ οὐ βεβηλώσουσιν τὰ ἅγια τῶν υἱῶν Ἰσραὴλ ἃ αὐτοὶ ἀφαιροῦσιν τῷ κυρίῳ,
15
Nec contaminábunt sanctificáta filiórum Israel, quæ ófferunt Dómino:
15
ולא יחללו את־קדשׁי בני ישׂראל אשׁר־ירימו ליהוה
15
And they shall not profane the holy things of the children of Israel, which they offer unto the LORD;
15
ו#?לא#[ י]ח##ל##[לו את־קדשי בני] ישראל א##ת##[ א]ש##ר#־ירימו ל##[יהוה ׃
ו]לא יחללו את#־ק##ד##[שי בני ישראל את אשר־ירימו] [ליהוה ׃
16
וְהִשִּׂ֤יאוּ אוֹתָם֙ עֲוֺ֣ן אַשְׁמָ֔ה בְּאָכְלָ֖ם אֶת קָדְשֵׁי־הֶ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם׃ פ
16
καὶ ἐπάξουσιν ἐφ᾽ ἑαυτοὺς ἀνομίαν πλημμελίας ἐν τῷ ἐσθίειν αὐτοὺς τὰ ἃγια αὐτῶν· ὅτι ἐγὼ Κύριος ὁ ἁγιάζων αὐτούς.
16
ne forte sustíneant iniquitátem delícti sui, cum sanctificáta coméderint. Ego Dóminus qui sanctífico eos.
16
והשׂיאו אתם עון אשׁמה באכלם את קדשׁיהם כי אני יהוה מקדשׁם
16
Or suffer them to bear the iniquity of trespass, when they eat their holy things: for I the LORD do sanctify them.
16
]ו#?ה##ש##י#?א##ו#? א#ו#?ת##׳[ם עון אש]מ#ה ב#א#כ#ל׳ם א##ת## קד#שי?׳הם [כי אני] יהוה מקדש׳ם ׃
והשיאו אות]׳ם## עון אשמה##[ באכל׳ם את קדשי׳הם כי אני יהוה] [מקדש׳ם ׃
17
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
17
Καὶ ἐλάλησεν Κύριος πρὸς Μωυσῆν λέγων.
17
Locutúsque est Dóminus ad Móysen, dicens:
17
וידבר יהוה אל־משׁה לאמר
17
And the LORD spake unto Moses, saying,
17
וידבר יה#וה אל־מש#ה# לאמר ׃
[וידבר יהוה אל־משה ]לאמר ׃
18
דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל בָּנָ֗י־ו וְאֶל֙ כָּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וּמִן הַ־גֵּ֣ר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יַקְרִ֤יב קָרְבָּנוֹ֙ לְכָל נִדְרֵי־הֶם֙ וּלְכָל נִדְבוֹתָ֔־ם אֲשֶׁר־יַקְרִ֥יבוּ לַיהוָ֖ה לְעֹלָֽה׃
18
Λάλησον Ἀαρὼν καὶ τοῖς υἱοῖς αὐτοῦ καὶ πάσῃ συναγωγῇ Ἰσραὴλ καὶ ἐρεῖς πρὸς αὐτούς Ἄνθρωπος ἂνθρωπος ἀπὸ τῶν υἱῶν Ἰσραὴλ ἢ τῶν υἱῶν τῶν προσηλύτων τῶν προσκειμένων πρὸς αὐτοὺς ἐν Ἰσραὴλ ὃς ἂν προσενέγκῃ τὰ δῶρα αὐτοῦ κατὰ πᾶσαν ὁμολογίαν αὐτῶν ἢ κατὰ πᾶσαν αἵρέσιν αὐτῶν, ὅσα ἂν προσενέγκωσιν τῷ θεῷ εἰς ὁλοκαύτωμα,
18
Lóquere ad Aaron et fílios eius, et ad omnes fílios Israel, dicésque ad eos: Homo de domo Israel, et de ádvenis qui hábitant apud vos, qui obtúlerit oblatiónem suam, vel vota solvens, vel sponte ófferens, quidquid illud obtúlerit in holocáustum Dómini,
18
דבר אל־אהרן ואל בניו ואל כל־בני ישׂראל ואמרת אליהם אישׁ אישׁ מבית ישׂראל ומן הגר הגר בישׂראל אשׁר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבתם אשׁר־יקריבו ליהוה לעלה
18
Speak unto Aaron, and to his sons, and unto all the children of Israel, and say unto them, Whatsoever he be of the house of Israel, or of the strangers in Israel, that will offer his oblation for all his vows, and for all his freewill offerings, which they will offer unto the LORD for a burnt offering;
18
ד#ב##ר##[ אל]־א##ה##ר##ן#? ואל ב##נ?י׳ו ואל כ#ל[־ב]נ?י?[ י]ש##[רא]ל[ ו]א##מ##[רת אלי׳הם] איש איש מ#ב##י?ת ישראל ו#?מ##[ן] הג?ר ה##ג?ר# ב##[י]שר#א#ל א##שר יקר#יב [קרבנ׳ו לכל נדרי׳הם] או לכל נ#?דבות׳ם אשר־יקריבו ליהוה לעלה ׃
ד#[בר אל־אהרן ואל בני׳ו ואל כל־בני] ׃
19
לִֽרְצֹנְכֶ֑ם תָּמִ֣ים זָכָ֔ר בַּבָּקָ֕ר בַּכְּשָׂבִ֖ים וּבָֽעִזִּֽים׃
19
δεκτὰ ὑμῖν ἄμωμα ἄρσενα ἐκ τῶν βουκολίων καὶ ἐκ τῶν προβάτων καὶ ἐκ τῶν αἰγῶν.
19
ut offerátur per vos, másculus immaculátus erit ex bobus, et óvibus, et ex capris:
19
לרצונכם תמים זכר בבקר או בכשׂבים או בעזים
19
Ye shall offer at your own will a male without blemish, of the beeves, of the sheep, or of the goats.
19
4Q24 · f9i+10_17
לר##צ##[נ]׳כ#[ם ]ת##[מי]ם## ז(# כ #)ר## בבקר [ב]כ##ש#בים ובע#זים ׃
20
כֹּ֛ל אֲשֶׁר בּ֥־וֹ מ֖וּם לֹ֣א תַקְרִ֑יבוּ כִּי־לֹ֥א לְרָצ֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃
20
πάντα ὅσα ἂν ἔχῃ μῶμον ἐν αὐτῷ οὐ προσάξουσιν Κυρίῳ, διότι οὐ δεκτὸν ἔσται ὑμῖν.
20
si máculam habúerit, non offerétis, neque erit acceptábile.
20
כל אשׁר בו מום לא תקריבו כי־לא לרצון יהיה לכם
20
But whatsoever hath a blemish, that shall ye not offer: for it shall not be acceptable for you.
20
ε ל]׳כמ[ ׃
כל אשר ב׳ו מום לא תקריבו כי־לא לרצו#?ן#? י?הי?ה ל׳כה# ׃
21
וְאִ֗ישׁ כִּֽי־יַקְרִ֤יב זֶֽבַח־שְׁלָמִים֙ לַיהוָ֔ה לְפַלֵּא־נֶ֨דֶר֙ א֣וֹ לִנְדָבָ֔ה בַּבָּקָ֖ר א֣וֹ בַצֹּ֑אן תָּמִ֤ים יִֽהְיֶה֙ לְרָצ֔וֹן כָּל־מ֖וּם לֹ֥א יִהְיֶה בּֽ־וֹ׃
21
καὶ ἄνθρωπος ὃς ἂν προσενέγκῃ θυσίαν σωτηρίου τῷ κυρίῳ, διαστείλας εὐχὴν κατὰ αἵρεσιν ἢ ἐν ταῖς ἑορταῖς ὑμῶν, ἐκ τῶν βουκολίων ἢ ἐκ τῶν προβάτων, ἄμωμον ἔσται εἰσδεκτόν, πᾶς μῶμος οὐκ ἔσται ἐν αὐτῷ.
21
Homo qui obtúlerit víctimam pacificórum Dómino, vel vota solvens, vel sponte ófferens, tam de bobus quam de óvibus, immaculátum ófferet ut acceptábile sit: omnis mácula non erit in eo.
21
ואישׁ כי־יקריב זבח־שׁלמים ליהוה לפלא־נדר או נדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון וכל־מום לא יהיה בו
21
And whosoever offereth a sacrifice of peace offerings unto the LORD to accomplish his vow, or a freewill offering in beeves or sheep, it shall be perfect to be accepted; there shall be no blemish therein.
21
]ו[איש כי־יקריב זבח של]מ#ימ#[ ל]י?ה#וה#[ לפ] [לא ]נ[דר או ]לנ?דבה או בבקר ובצאנ[ ]תמ[ימ יהיה ל]ר#צונ כל מומ לא י היה ב׳ו ׃
ואיש כ#י?־יקריב ז?בח־שלמים לי#?[הו]ה לפ#לא־נדר או בנדבה ב#ב#ק##ר# א##ו#?[ בצא]ן#? תמים י#?ה##יה ל[ר]צ##[ון ]כ##[ל־]מו?ם לא יהיה ב׳ו ׃
22
עַוֶּרֶת֩ א֨וֹ שָׁב֜וּר אוֹ־חָר֣וּץ אֽוֹ־יַבֶּ֗לֶת א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת לֹא־תַקְרִ֥יבוּ אֵ֖לֶּה לַיהוָ֑ה וְאִשֶּׁ֗ה לֹא־תִתְּנ֥וּ מֵהֶ֛ם עַל הַ־מִּזְבֵּ֖חַ לַיהוָֽה׃
22
τυφλὸν ἢ συντετριμμένον ἢ γλωσσότμητον ἢ μυρμηκιῶντα ἢ ψωραγριῶντα ἢ λιχῆνας ἔχοντα, οὐ προσάξουσιν ταῦτα τῷ κυρίῳ, καὶ εἰς κάρπωσιν οὐ δώσετε ἀπ᾽ αὐτῶν ἐπὶ τὸ θυσιαστήριον τῷ κυρίῳ.
22
Si cæcum fúerit, si fractum, si cicatrícem habens, si pápulas, aut scábiem, aut impetíginem: non offerétis ea Dómino, nec adolébitis ex eis super altáre Dómini.
22
עורת או שׁבור או־חרוץ או־יבלת או גרב או ילפת לא־תקריבו אלה ליהוה ואשׁה לא־תתנו מהם על המזבח ליהוה
22
Blind, or broken, or maimed, or having a wen, or scurvy, or scabbed, ye shall not offer these unto the LORD, nor make an offering by fire of them upon the altar unto the LORD.
22
עור#ת או שבר# או חרוצ או ילפת או גרב או־יבלת לא תקרבו אלה ליהוה ואשה לא־תתנו מ׳המ על# המזבח ליהוה ׃
עור#ת או שבר או־חרוץ# א#ו?־י#?ב##לת## א##[ו גרב או י]ל##פ##ת או מר#וח [אש]ך## לא־תקריבו אשה ליהוה ו#?אשה לא־תתנ#?ו? מ#׳ה#ם[ על ]המ##[זבח ליהוה ׃
23
וְשׁ֥וֹר וָשֶׂ֖ה שָׂר֣וּעַ וְקָל֑וּט נְדָבָה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹת֔וֹ וּלְנֵ֖דֶר לֹ֥א יֵרָצֶֽה׃
23
καὶ μόσχον ἢ πρόβατον ὠτότμητον ἢ κολοβόκερκον σφάγια ποιήσεις αὐτὰ σεαυτῷ, εἰς δὲ εὐχήν σου οὐ προσδεχθήσεται.
23
Bovem et ovem, aure et cauda amputátis, voluntárie offérre potes, votum autem ex eis solvi non potest.
23
ושׁור ושׂה שׂרוע וקלוט נדבה תעשׂו אתו ולנדר לא ירצה
23
Either a bullock or a lamb that hath any thing superfluous or lacking in his parts, that mayest thou offer for a freewill offering; but for a vow it shall not be accepted.
23
ושור ושה שרו ע ו?קלוט נדבה תעשו את׳ו ולנדר לא ירצה ׃
ושור ]ושה {{ ש#ר##[ו]א# }} [ש]ר##ו?ע# ו#?ק##[לו]ט## נדב#ה תעשו א##ת#׳ו ו?לנדר לא ירצה ׃
24
וּמָע֤וּךְ וְכָתוּת֙ וְנָת֣וּק וְכָר֔וּת לֹ֥א תַקְרִ֖יבוּ לַֽיהוָ֑ה וּֽבְאַרְצְכֶ֖ם לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃
24
θλαδίαν καὶ ἐκτεθλιμμένον καὶ ἐκτομίαν καὶ ἀπεσπασμένον, οὐ προσάξεις αὐτὰ τῷ κυρίῳ, καὶ ἐπὶ τῆς γῆς ὑμῶν οὐ ποιήσετε.
24
Omne ánimal, quod vel contrítis, vel tusis, vel sectis ablatísque testículis est, non offerétis Dómino, et in terra vestra hoc omníno ne faciátis.
24
ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו ליהוה ובארצכם לא תעשׂו
24
Ye shall not offer unto the LORD that which is bruised, or crushed, or broken, or cut; neither shall ye make any offering thereof in your land.
24
ומעוכ וכתות ונתוק וכרו?ת לא תקריבו אלה ליהוה וב#ארצ׳כמ לא# תעשו ׃
ו#?[מעוך וכתות ונתוק ו]כרות לא [תקריבו ליה]ו#?ה## ו?ב##[א]ר##צ##׳כ#ם## ל##א תעשו ׃
25
וּמִיַּ֣ד בֶּן־נֵכָ֗ר לֹ֥א תַקְרִ֛יבוּ אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֵיכֶ֖ם מִכָּל־אֵ֑לֶּה כִּ֣י מָשְׁחָתָ֤ם בָּהֶם֙ מ֣וּם בָּ֔ם לֹ֥א יֵרָצ֖וּ לָכֶֽם׃ פ
25
καὶ ἐκ χειρὸς ἀλλογενοῦς οὐ προσοίσετε τὰ δῶρα τοῦ θεοῦ ὑμῶν ἀπὸ πάντων τούτων, ὅτι φθαρτά ἐστιν ἐν αὐτοῖς, μῶμος ἐν αὐτοῖς· οὐ δεχθήσεται ὑμῖν.
25
De manu alienígenæ non offerétis panes Deo vestro, et quidquid áliud dare volúerit: quia corrúpta, et maculáta sunt ómnia: non suscipiétis ea.
25
ומיד בן־נכר לא תקריבו את־לחם אלהיכם מכל־אלה כי משׁחיתים בהם מום בם לא ירצו לכם
25
Neither from a stranger ’s hand shall ye offer the bread of your God of any of these; because their corruption is in them, and blemishes be in them: they shall not be accepted for you.
25
ומיד בנ נכר לא ת קריבו את לחמ# אלהי׳כמ מכל־אלה כי משחתימ המ מומ ב׳מ לא ירצו [ל׳כמ ׃
ו#?[מיד ]ב##ן#?[־נכ]ר##[ לא תקריבו את־לח]ם## אלהי׳כם מכל־[אלה כי משחת׳ם ב׳הם ]מום ב##׳[ם לא ירצו ל׳כם ׃
26
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
26
Καὶ ἐλάλησεν Κύριος πρὸς Μωυσῆν λέγων.
26
Locutúsque est Dóminus ad Móysen, dicens:
26
וידבר יהוה אל־משׁה לאמר
26
And the LORD spake unto Moses, saying,
26
ו[ידבר יה]וה אל־משה לאמר ׃
[וידבר יהוה אל־משה ]לא##מ##[ר ׃
27
שׁ֣וֹר אוֹ־כֶ֤שֶׂב אוֹ־עֵז֙ כִּ֣י יִוָּלֵ֔ד וְהָיָ֛ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תַּ֣חַת אִמּ֑וֹ וּמִיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ וָהָ֔לְאָה יֵרָצֶ֕ה לְקָרְבַּ֥ן אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃
27
Μόσχον ἢ πρόβατον ἢ αἶγα, ὡς ἂν τεχθῇ, καὶ ἔσται ἑπτὰ ἡμέρας ὑπὸ τὴν μητέρα· τῇ δὲ ἡμέρᾳ τῇ ὀγδόῃ καὶ ἐπέκεινα δεχθήσεται εἰς δῶρα, κάρπωμα Κυρίῳ.
27
Bos, ovis, et capra, cum génita fúerint, septem diébus erunt sub úbere matris suæ: die autem octávo, et deínceps, offérri póterunt Dómino.
27
שׁור או־כשׂב או־עז כי יולד והיה שׁבעת ימים תחת אמו ומיום השׁמיני והלאה ירצה לקרבן אשׁה ליהוה
27
When a bullock, or a sheep, or a goat, is brought forth, then it shall be seven days under the dam; and from the eighth day and thenceforth it shall be accepted for an offering made by fire unto the LORD.
27
שור או־[כשב או־ע]ז כי יולד והיה שבעת ׃
שור או־כשב או־עז כי יולד והיה ]ש#בע##ת# ימים תחת#[ [אמ׳ו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה ׃
28
וְשׁ֖וֹר אוֹ־שֶׂ֑ה אֹת֣וֹ וְאֶת בְּנ֔־וֹ לֹ֥א תִשְׁחֲט֖וּ בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃
28
καὶ μόσχον ἢ πρόβατον, αὐτὴν καὶ τὰ παιδία αὐτῆς, οὐ σφάξεις ἐν ἡμέρᾳ μιᾷ.
28
Sive illa bos, sive ovis, non immolabúntur una die cum fœ́tibus suis.
28
ושׁור ושׂה אתו ואת בנו לא תשׁחטו ביום אחד
28
And whether it be cow or ewe, ye shall not kill it and her young both in one day.
28
4Q24 · f9i+10_17
ושור א]ו#?־שה את׳ו ואת בנ׳ו [לא תשחטו ]ב#י?ו?ם [א]ח##[ד ׃
29
וְכִֽי־תִזְבְּח֥וּ זֶֽבַח־תּוֹדָ֖ה לַיהוָ֑ה לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּֽחוּ׃
29
ἐὰν δὲ θύσῃς θυσίαν εὐχὴν χαρμοσύνης Κυρίῳ, εἰσδεκτὸν ὑμῖν θύσετε αὐτό·
29
Si immolavéritis hóstiam pro gratiárum actióne Dómino, ut possit esse placábilis,
29
וכי־תזבחו זבח־תודה ליהוה לרצונכם תזבחהו
29
And when ye will offer a sacrifice of thanksgiving unto the LORD, offer it at your own will.
29
4Q24 · f9i+10_17
וכי־תזבחו זבח־תודה ליהוה לרצנ׳כם תזבחו ׃
30
בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יֵאָכֵ֔ל לֹֽא־תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּ֑קֶר אֲנִ֖י יְהוָֽה׃
30
αὐτῇ τῇ ἡμέρᾳ ἐκείνῃ βρωθήσεται, οὐκ ἀπολείψετε ἀπὸ τῶν κρεῶν εἰς τὸ πρωί· ἐγώ εἰμι Κύριος.
30
eódem die comedétis eam: non remanébit quidquam in mane altérius diéi. Ego Dóminus.
30
ביום ההוא יאכל לא־תותירו ממנו עד־בקר אני יהוה
30
On the same day it shall be eaten up; ye shall leave none of it until the morrow: I am the LORD.
30
4Q24 · f9i+10_17
]ביום ההוא [יאכל ]ל##א##[־]תו?ת#י#?ר##[ו ]מ#מ׳[נו עד־בקר אני יהוה ׃
31
וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֺתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃
31
Καὶ φυλάξετε τὰς ἐντολάς μου καὶ ποιήσετε αὐτάς.
31
Custodíte mandáta mea, et fácite ea. Ego Dóminus.
31
ושׁמרתם את מצותי ועשׂיתם אתם
31
Therefore shall ye keep my commandments, and do them: I am the LORD.
31
4Q24 · f9i+10_17
ושמרתם מצות׳י ועש]י(# ת #)ם את׳ם ׃
32
וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃
32
καὶ οὐ βεβηλώσετε τὸ ὄνομα τοῦ ἁγίου, καὶ ἁγιασθήσομαι ἐν μέσῳ τῶν υἱῶν Ἰσραήλ· ἐγὼ Κύριος ὁ ἁγιάζων ὑμᾶς,
32
Ne polluátis nomen meum sanctum, ut sanctíficer in médio filiórum Israel. Ego Dóminus qui sanctífico vos,
32
ולא תחללו את־שׁם קדשׁי ונקדשׁתי בתוך בני ישׂראל אני יהוה מקדשׁם
32
Neither shall ye profane my holy name; but I will be hallowed among the children of Israel: I am the LORD which hallow you,
32
4Q24 · f9i+10_17
ולא [תחללו] א#ת##־ש##ם#[ ]ק#ד#ש׳י#? [ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדש׳כם ׃
33
הַמּוֹצִ֤יא אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ פ
33
ὁ ἐξαγαγὼν ὑμᾶς ἐκ γῆς Αἰγύπτου ὥστε εἶναι ὑμῶν θεός· ἐγὼ Κύριος.
33
et edúxi de terra Ægýpti, ut essem vobis in Deum. Ego Dóminus.
33
המוצא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה
33
That brought you out of the land of Egypt, to be your God: I am the LORD.
33
4Q24 · f9i+10_17
המוציא] את׳כם מארץ מ##[צרים להיו]ת##[ ]ל#׳כ##[ם לאלהים אני יהוה ׃
