THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
לֹֽא־תַעֲשׂ֨וּ לָכֶ֜ם אֱלִילִ֗ם וּפֶ֤סֶל וּמַצֵּבָה֙ לֹֽא־תָקִ֣ימוּ לָכֶ֔ם וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת עָלֶ֑יהָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
1
Ἐγὼ Κύριος ὁ θεὸς ὑμῶν · οὐ ποιήσετε ὑμῖν αὐτοῖς χειροποίητα οὐδὲ γλυπτά, οὐδὲ στήλην ἀναστήσετε ὑμῖν, οὐδὲ λίθον σκοπὸν θήσετε ἐν τῇ γῇ ὑμῶν προσκυνῆσαι αὐτῷ · ἐγώ εἰμι Κύριος ὁ θεὸς ὑμῶν.
1
Ego Dóminus Deus vester: non faciétis vobis idólum, et scúlptile, nec títulos erigétis, nec insígnem lápidem ponétis in terra vestra, ut adorétis eum. Ego enim sum Dóminus Deus vester.
1
לא־תעשׂו לכם אלילים ופסל ומצבה לא־תקימו לכם ואבן משׂכית לא תתנו בארצכם להשׁתחות עליה כי אני יהוה אלהיכם
1
Ye shall make you no idols nor graven image, neither rear you up a standing image, neither shall ye set up [any] image of stone in your land, to bow down unto it: for I [am] the LORD your God.
1
[not available]
2
אֶת שַׁבְּתֹתַ֣־י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ ס
2
τὰ σάββατά μου φυλάξεσθε, καὶ ἀπὸ τῶν ἁγίων μου φοβηθήσεσθε · ἐγώ εἰμι Κύριος.
2
Custodíte sábbata mea, et pavéte ad sanctuárium meum. Ego Dóminus.
2
את שׁבתתי תשׁמרו ומקדשׁי תיראו אני יהוה
2
Ye shall keep my sabbaths, and reverence my sanctuary: I [am] the LORD.
2
[not available]
3
אִם בְּחֻקֹּתַ֖־י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת מִצְוֺתַ֣־י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם׃
3
Ἐὰν τοῖς προστάγμασίν μου πορεύησθε, καὶ τὰς ἐντολάς μου φυλάσσησθε καὶ ποιήσητε αὐτάς,
3
Si in præcéptis meis ambulavéritis, et mandáta mea custodiéritis, et fecéritis ea, dabo vobis plúvias tempóribus suis,
3
אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשׁמרו ועשׂיתם אתם
3
If ye walk in my statutes, and keep my commandments, and do them;
3
4Q26c · 1
אם בחקת׳י תלכו וא[ת מצ]ות׳י תשמ[רו ]ועשיתם את׳ם ׃
4
וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֨רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ׃
4
καὶ δώσω τὸν ὑετὸν ὑμῖν ἐν καιρῷ αὐτοῦ, καὶ ἡ γῆ δώσει τὰ γενήματα αὐτῆς, καὶ τὰ ξύλα τῶν πεδίων ἀποδώσει τὸν καρπὸν αὐτῶν ·
4
et terra gignet germen suum, et pomis árbores replebúntur.
4
ונתתי גשׁמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השׂדה יתן פריו
4
Then I will give you rain in due season, and the land shall yield her increase, and the trees of the field shall yield their fruit.
4
4Q26c · 1
ונתתי גשמי׳כם בעת׳ם[ ונתנה ]האר[ץ יבול]׳ה[ וע]ץ השדה יתן פרי׳ו ׃
5
וְהִשִּׂ֨יג לָכֶ֥ם דַּ֨יִשׁ֙ אֶת־בָּצִ֔יר וּבָצִ֖יר יַשִּׂ֣יג אֶת־זָ֑רַע וַאֲכַלְתֶּ֤ם לַחְמְכֶם֙ לָשֹׂ֔בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם׃
5
καὶ καταλήμψεται ὑμῖν ὁ ἄμητος τὸν τρύγητον, καὶ ὁ τρύγητος καταλήμψεται τὸν σπόρον, καὶ φάγεσθε τὸν ἄρτον ὑμῶν εἰς πλησμονήν, καὶ κατοικήσετε μετὰ ἀσφαλίας ἐπὶ τῆς γῆς ὑμῶν, καὶ πόλεμος οὐ διελεύσεται διὰ τῆς γῆς ὑμῶν ·
5
Apprehéndet méssium tritúra vindémiam, et vindémia occupábit seméntem: et comedétis panem vestrum in saturitáte, et absque pavóre habitábitis in terra vestra.
5
והשׂיג לכם דישׁ את בצר ובציר ישׂיג את הזרע ואכלתם לחמכם לשׁבע וישׁבתם לבטח בארצכם
5
And your threshing shall reach unto the vintage, and the vintage shall reach unto the sowing time: and ye shall eat your bread to the full, and dwell in your land safely.
5
4Q26c · 1
והשיג ל׳כם[ דיש את־ב]ציר ובציר ישיג את־זרע ואכלתם לחמ׳כם לשבע ויש[ב]תם לבטח בארצ׳כם ׃
6
וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן הָ־אָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם׃
6
καὶ δώσω εἰρήνην ἐν τῇ γῇ ὑμῶν, καὶ κοιμηθήσεσθε καὶ οὐκ ἔσται ὑμᾶς ὁ ἐκφοβῶν, καὶ ἀπολῶ θηρία πονηρὰ ἐκ τῆς γῆς ὑμῶν.
6
Dabo pacem in fínibus vestris: dormiétis, et non erit qui extérreat. Auferam malas béstias, et gládius non transíbit términos vestros.
6
ונתתי שׁלום בארץ ושׁכבתם ואין מחריד והשׁבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא־תעבר בארצכם
6
And I will give peace in the land, and ye shall lie down, and none shall make [you] afraid: and I will rid evil beasts out of the land, neither shall the sword go through your land.
6
4Q26c · 1
ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין [מ]חריד והשבת[י] חיה רעה מן הארץ וחרב לא־תעבר ב[אר]צ׳כם ׃
7
וּרְדַפְתֶּ֖ם אֶת אֹיְבֵי־כֶ֑ם וְנָפְל֥וּ לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב
7
καὶ διώξεσθε τοὺς ἐχθροὺς ὑμῶν, καὶ πεσοῦνται ἐναντίον ὑμῶν φόνῳ ·
7
Persequémini inimícos vestros, et córruent coram vobis.
7
ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב
7
And ye shall chase your enemies, and they shall fall before you by the sword.
7
4Q26c · 1
ורדפתם את איבי׳כם ונפלו לפני׳כם לחרב ׃
8
וְרָדְפ֨וּ מִכֶּ֤ם חֲמִשָּׁה֙ מֵאָ֔ה וּמֵאָ֥ה מִכֶּ֖ם רְבָבָ֣ה יִרְדֹּ֑פוּ וְנָפְל֧וּ אֹיְבֵיכֶ֛ם לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב׃
8
καὶ διώξονται ἐξ ὑμῶν πέντε ἑκατόν, καὶ ἑκατὸν ὑμῶν διώξονται μυριάδας, καὶ πεσοῦνται οἱ ἐχθροὶ ὑμῶν ἐναντίον ὑμῶν μαχαίρᾳ.
8
Persequéntur quinque de vestris centum aliénos, et centum de vobis decem míllia: cadent inimíci vestri gládio in conspéctu vestro.
8
ורדפו מכם חמשׁה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב
8
And five of you shall chase an hundred, and an hundred of you shall put ten thousand to flight: and your enemies shall fall before you by the sword.
8
4Q26c · 1
ורדפו מ׳כם חמשה [מאה ומאה ]מ׳כם[ רבבה ]ירדפו ונפלו איבי׳כם לפני׳כם [לחרב ׃
9
וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְהִפְרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם וְהִרְבֵּיתִ֖י אֶתְכֶ֑ם וַהֲקִימֹתִ֥י אֶת בְּרִיתִ֖־י אִתְּכֶֽם׃
9
καὶ ἐπιβλέψω ἐφ᾽ ὑμᾶς, καὶ αὐξανῶ ὑμᾶς καὶ πληθυνῶ ὑμᾶς, καὶ στήσω τὴν διαθήκην μου μεθ᾽ ὑμῶν ·
9
Respíciam vos, et créscere fáciam: multiplicabímini, et firmábo pactum meum vobíscum.
9
ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקמתי את בריתי אתכם
9
For I will have respect unto you, and make you fruitful, and multiply you, and establish my covenant with you.
9
4Q26c · 1
ופניתי אלי׳כם והפר]יתי את׳כם וה[רביתי ]את׳כם ׃
10
וַאֲכַלְתֶּ֥ם יָשָׁ֖ן נוֹשָׁ֑ן וְיָשָׁ֕ן מִפְּנֵ֥י חָדָ֖שׁ תּוֹצִֽיאוּ׃
10
καὶ φάγεσθε παλαιὰ καὶ παλαιὰ παλαιῶν, καὶ παλαιὰ ἐκ προσώπου νέων ἐξοίσετε ·
10
Comedétis vetustíssima véterum, et vétera novis superveniéntibus proiciétis.
10
ואכלתם ישׁן נושׁן וישׁן מפני חדשׁ תוציאו
10
And ye shall eat old store, and bring forth the old because of the new.
10
[not available]
11
וְנָתַתִּ֥י מִשְׁכָּנִ֖י בְּתוֹכְכֶ֑ם וְלֹֽא־תִגְעַ֥ל נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם׃
11
καὶ θήσω τὴν διαθήκην μου ἐν ὑμῖν, καὶ οὐ βδελύξεται ἡ ψυχή μου ὑμᾶς ·
11
Ponam tabernáculum meum in médio vestri, et non abíciet vos ánima mea.
11
ונתתי משׁכני בתוככם ולא־תגעל נפשׁי אתכם
11
And I will set my tabernacle among you: and my soul shall not abhor you.
11
[not available]
12
וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ לִ֥־י לְעָֽם׃
12
καὶ ἐνπεριπατήσω ἐν ὑμῖν καὶ ἔσομαι ὑμῖν θεός, καὶ ὑμεῖς ἔσεσθέ μου λαός.
12
Ambulábo inter vos, et ero Deus vester, vosque éritis pópulus meus.
12
והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם
12
And I will walk among you, and will be your God, and ye shall be my people.
12
[not available]
13
אֲנִ֞י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִֽהְיֹ֥ת לָהֶ֖ם עֲבָדִ֑ים וָאֶשְׁבֹּר֙ מֹטֹ֣ת עֻלְּכֶ֔ם וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֖ם קֽוֹמְמִיּֽוּת׃ פ
13
ἐγώ εἰμι Κύριος ὁ θεὸς ὑμῶν ὁ ἐξαγαγὼν ὑμᾶς ἐκ γῆς Αἰγύπτου, ὄντων ὑμῶν δούλων, καὶ συνέτριψα τὸν δεσμὸν τοῦ ζυγοῦ ὑμῶν καὶ ἤγαγον ὑμᾶς μετὰ παρρησίας.
13
Ego Dóminus Deus vester, qui edúxi vos de terra Ægyptiórum, ne servirétis eis: et qui confrégi caténas cervícum vestrárum, ut incederétis erécti.
13
אני יהוה אלהיכם אשׁר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים ואשׁברה מטות עולכם ואוליך אתכם קוממית
13
I [am] the LORD your God, which brought you forth out of the land of Egypt, that ye should not be their bondmen; and I have broken the bands of your yoke, and made you go upright.
13
[not available]
14
וְאִם־לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כָּל הַ־מִּצְוֺ֖ת הָאֵֽלֶּה׃
14
Ἐὰν δὲ μὴ ὑπακούσητέ μου, μηδὲ ποιήσητε τὰ προστάγματά μου ταῦτα,
14
Quod si non audiéritis me, nec fecéritis ómnia mandáta mea,
14
ואם־לא תשׁמעו לי ולא תעשׂו את כל המצות האלה
14
But if ye will not hearken unto me, and will not do all these commandments;
14
4Q249j · f1
[תעשו את כ]ל##[ המצות האלה ׃
15
וְאִם בְּחֻקֹּתַ֣־י תִּמְאָ֔סוּ וְאִ֥ם אֶת מִשְׁפָּטַ֖־י תִּגְעַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם לְבִלְתִּ֤י עֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל מִצְוֺתַ֔־י לְהַפְרְכֶ֖ם אֶת בְּרִיתִֽ־י׃
15
ἀλλὰ ἀπειθήσητε αὐτοῖς, καὶ τοῖς κρίμασίν μου προσοχθίσῃ ἡ ψυχὴ ὑμῶν ὥστε ὑμᾶς μὴ ποιεῖν πάσας τὰς ἐντολάς μου, ὥστε διασκεδάσαι τὴν διαθήκην μου ·
15
si sprevéritis leges meas, et iudícia mea contempséritis, ut non faciátis ea quæ a me constitúta sunt, et ad írritum perducátis pactum meum:
15
אם בחקותי תמאסו ואם את משׁפטי תגעל נפשׁכם לבלתי עשׂות את־כל מצותי להפרכם את בריתי
15
And if ye shall despise my statutes, or if your soul abhor my judgments, so that ye will not do all my commandments, [but] that ye break my covenant:
15
4Q249j · f1
ואם בחקת׳י תמאסו ואם] [את משפ]ט##׳י[ תגעל נפש׳כם לבלתי עש]ו#?[ת את־כל] [מצות׳י] להפ#[ר׳כם את ברית׳י ׃
16
אַף־אֲנִ֞י אֶֽעֱשֶׂה־זֹּ֣את לָכֶ֗ם וְהִפְקַדְתִּ֨י עֲלֵיכֶ֤ם בֶּֽהָלָה֙ אֶת הַ־שַּׁחֶ֣פֶת וְאֶת הַ־קַּדַּ֔חַת מְכַלּ֥וֹת עֵינַ֖יִם וּמְדִיבֹ֣ת נָ֑פֶשׁ וּזְרַעְתֶּ֤ם לָרִיק֙ זַרְעֲכֶ֔ם וַאֲכָלֻ֖הוּ אֹיְבֵיכֶֽם׃
16
καὶ ἐγὼ ποιήσω οὕτως ὑμῖν, καὶ ἐπισυστήσω ἐφ᾽ ὑμᾶς τήν ἀπορίαν τήν τε ψώραν καὶ τὸν ἴκτερα καὶ σφακελίζοντας τοὺς ὀφθαλμοὺς ὑμῶν καὶ τὴν ψυχὴν ὑμῶν ἐκτήκουσαν · καὶ σπερεῖτε διὰ κενῆς τὰ σπέρματα ὑμῶν καὶ ἔδονται οἱ ὑπεναντίοι ὑμῶν.
16
ego quoque hæc fáciam vobis: visitábo vos velóciter in egestáte, et ardóre, qui confíciat óculos vestros, et consúmat ánimas vestras. Frustra serétis seméntem, quæ ab hóstibus devorábitur.
16
אף־אני אעשׂה־זאת לכם והפקדתי עליכם בחלה את השׁחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפשׁ וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם
16
I also will do this unto you; I will even appoint over you terror, consumption, and the burning ague, that shall consume the eyes, and cause sorrow of heart: and ye shall sow your seed in vain, for your enemies shall eat it.
16
4Q249j · f1
אף־]אנ?י [אעשה־זאת] [ל׳כם וה]פ##ק#ד#ת##[י עלי׳כם בהלה א]ת## הש#[חפת ואת הקדחת] [מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעת]ם [לריק זרע׳כם ואכל׳הו] [איבי׳כם] ׃
17
וְנָתַתִּ֤י פָנַי֙ בָּכֶ֔ם וְנִגַּפְתֶּ֖ם לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיכֶ֑ם וְרָד֤וּ בָכֶם֙ שֹֽׂנְאֵיכֶ֔ם וְנַסְתֶּ֖ם וְאֵין־רֹדֵ֥ף אֶתְכֶֽם׃ ס
17
καὶ ἐπιστήσω τὸ πρόσωπόν μου ἐφ᾽ ὑμᾶς, καὶ πεσεῖσθε ἐναντίον τῶν ἐχθρῶν, καὶ διώξονται ὑμᾶς οἱ μισοῦντες ὑμᾶς, καὶ φεύξεσθε οὐθενὸς διώκοντος ὑμᾶς.
17
Ponam fáciem meam contra vos, et corruétis coram hóstibus vestris, et subiciémini his qui odérunt vos: fugiétis, némine persequénte.
17
ונתתי פני בכם ונגפתם לפני איביכם ורדו בכם שׂנאיכם ונסתם ואין־רדף אתכם
17
And I will set my face against you, and ye shall be slain before your enemies: they that hate you shall reign over you; and ye shall flee when none pursueth you.
17
11Q1 · 5
אינ? רדפ א[ת׳כמ ׃
18
וְאִ֨ם־עַד־אֵ֔לֶּה לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְיָסַפְתִּי֙ לְיַסְּרָ֣ה אֶתְכֶ֔ם שֶׁ֖בַע עַל חַטֹּאתֵי־כֶֽם׃
18
καὶ ἐὰν ἕως τούτου μὴ ὑπακούσητέ μου, καὶ προσθήσω τοῦ παιδεῦσαι ὑμᾶς ἑπτάκις ἐπὶ ταῖς ἁμαρτίαις ὑμῶν ·
18
Sin autem nec sic obediéritis mihi, addam correptiónes vestras séptuplum propter peccáta vestra,
18
ואם־עד־אלה לא תשׁמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שׁבע על חטאתיכם
18
And if ye will not yet for all this hearken unto me, then I will punish you seven times more for your sins.
18
11Q1 · 5
וא]מ# עד[־]אלה [לא ]ת#ש#מ#[עו ל׳י ]ו[יספתי לי]סר׳ה [את׳כמ ]שב#ע[ על חטתי׳כמ ׃
19
וְשָׁבַרְתִּ֖י אֶת־גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֑ם וְנָתַתִּ֤י אֶת שְׁמֵי־כֶם֙ כַּבַּרְזֶ֔ל וְאֶֽת אַרְצְ־כֶ֖ם כַּנְּחֻשָֽׁה׃
19
καὶ συντρίψω τὴν ὕβριν τῆς ὑπερηφανίας ὑμῶν, καὶ θήσω τὸν οὐρανὸν ὑμῖν σιδηροῦν καὶ τὴν γῆν ὑμῶν ὡσεὶ χαλκῆν.
19
et cónteram supérbiam durítiæ vestræ. Dabóque vobis cælum désuper sicut ferrum, et terram ǽneam.
19
ושׁברתי את־גאון עזכם ונתתי את שׁמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשׁה
19
And I will break the pride of your power; and I will make your heaven as iron, and your earth as brass:
19
11Q1 · 5
ושברתי את גאונ עז׳כמ ונתתי שמי׳כמ כברזל ואת ארצ׳כ מכנחה ׃
20
וְתַ֥ם לָרִ֖יק כֹּחֲכֶ֑ם וְלֹֽא־תִתֵּ֤ן אַרְצְכֶם֙ אֶת יְבוּלָ֔־הּ וְעֵ֣ץ הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִתֵּ֖ן פִּרְיֽוֹ׃
20
καὶ ἔσται εἰς κενὸν ἡ ἰσχὺς ὑμῶν, καὶ οὐ δώσει ἡ γῆ ὑμῶν τὸν σπόρον αὐτῆς, καὶ τὸ ξύλον τοῦ ἀγροῦ ὑμῶν οὐ δώσει τὸν καρπὸν αὐτοῦ.
20
Consumétur incássum labor vester, non próferet terra germen, nec árbores poma præbébunt.
20
ותם לריק כחכם ולא־תתן ארצכם את יבולה ועץ השׂדה לא יתן פריו
20
And your strength shall be spent in vain: for your land shall not yield her increase, neither shall the trees of the land yield their fruits.
20
11Q1 · 5
ותמ לריק כח׳כמ ולא תתנ ארצ׳כמ את יבול׳ה ועצ הארצ לא יתנ פרי׳ו ׃
21
וְאִם־תֵּֽלְכ֤וּ עִמִּי֙ קֶ֔רִי וְלֹ֥א תֹאב֖וּ לִשְׁמֹ֣עַֽ לִ֑י וְיָסַפְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ מַכָּ֔ה שֶׁ֖בַע כְּחַטֹּאתֵיכֶֽם׃
21
καὶ ἐὰν μετὰ ταῦτα πορεύησθε πλάγιοι καὶ μὴ βούλησθε ὑπακούειν μου, προσθήσω ὑμῖν πληγὰς ἑπτὰ κατὰ τὰς ἁμαρτίας ὑμῶν ·
21
Si ambulavéritis ex advérso mihi, nec voluéritis audíre me, addam plagas vestras in séptuplum propter peccáta vestra:
21
ואם־תלכו עמי קרי ולא תבאו לשׁמע לי ויספתי עליכם מכה שׁבע כחטאתיכם
21
And if ye walk contrary unto me, and will not hearken unto me; I will bring seven times more plagues upon you according to your sins.
21
11Q1 · 5
ואמ תלכו עמ׳י קרי ולא תבו לשמע ל׳י ויספתי עלי׳כמ מכה שבע כחטתי׳כמ ׃
22
וְהִשְׁלַחְתִּ֨י בָכֶ֜ם אֶת־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְשִׁכְּלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְהִכְרִ֨יתָה֙ אֶת בְּהֶמְתְּ־כֶ֔ם וְהִמְעִ֖יטָה אֶתְכֶ֑ם וְנָשַׁ֖מּוּ דַּרְכֵיכֶֽם׃
22
καὶ ἀποστέλλω ἐφ᾽ ὑμᾶς τὰ θήρια τὰ ἄγρια τῆς γῆς καὶ κατέδεται ὑμᾶς καὶ ἐξαναλώσει τὰ κτήνη ὑμῶν, καὶ ὀλιγοστοὺς ποιήσω ὑμᾶς, καὶ ἐρημωθήσονται αἱ ὁδοὶ ὑμῶν.
22
immittámque in vos béstias agri, quæ consúmant vos, et pécora vestra, et ad paucitátem cuncta rédigant, desertǽque fiant viæ vestræ.
22
ושׁלחתי בכם את־חית השׂדה ושׁכלה אתכם והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם ונשׁמו דרככם
22
I will also send wild beasts among you, which shall rob you of your children, and destroy your cattle, and make you few in number; and your [high] ways shall be desolate.
22
11Q1 · 5
ושלחתי ב׳כמ את־חית השדה ושכלה את׳כמ והכרית האת בהמת׳כמ והמעיטה את׳כמ ונשמו דרכי׳כמ ׃
23
וְאִ֨ם בְּ־אֵ֔לֶּה לֹ֥א תִוָּסְר֖וּ לִ֑י וַהֲלַכְתֶּ֥ם עִמִּ֖י קֶֽרִי׃
23
καὶ ἐπὶ τούτοις ἐὰν μὴ παιδευθῆτε ἀλλὰ πορεύησθε πρὸς μὲ πλάγιοι,
23
Quod si nec sic voluéritis recípere disciplínam, sed ambulavéritis ex advérso mihi:
23
ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי
23
And if ye will not be reformed by me by these things, but will walk contrary unto me;
23
11Q1 · 5
ואמ באלה לא תוסר ול׳י והלכתמ עמ׳י קרי ׃
24
וְהָלַכְתִּ֧י אַף־אֲנִ֛י עִמָּכֶ֖ם בְּקֶ֑רִי וְהִכֵּיתִ֤י אֶתְכֶם֙ גַּם־אָ֔נִי שֶׁ֖בַע עַל חַטֹּאתֵי־כֶֽם׃
24
πορεύσομαι κἀγὼ μεθ᾽ ὑμῶν θυμῷ πλαγίῳ, καὶ πατάξω ὑμᾶς κἀγὼ ἑπτάκις ἀντὶ τῶν ἁμαρτιῶν ὑμῶν.
24
ego quoque contra vos advérsus incédam, et percútiam vos sépties propter peccáta vestra,
24
והלכתי גם־אני עמכם בקרי והכיתי אתכם גם־אני שׁבע על חטאתיכם
24
Then will I also walk contrary unto you, and will punish you yet seven times for your sins.
24
11Q1 · 5
והלכתי עמ׳כמ בחמת ק[ר]י והכיתי את׳כמ גמ אנ?י שבע על חטאתי׳כמ ׃
25
וְהֵבֵאתִ֨י עֲלֵיכֶ֜ם חֶ֗רֶב נֹקֶ֨מֶת֙ נְקַם־בְּרִ֔ית וְנֶאֱסַפְתֶּ֖ם אֶל עָרֵי־כֶ֑ם וְשִׁלַּ֤חְתִּי דֶ֨בֶר֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְנִתַּתֶּ֖ם בְּיַד־אוֹיֵֽב׃
25
καὶ ἐπάξω ἐφ᾽ ὑμᾶς μάχαιραν ἐκδικοῦσαν δίκην διαθήκης, καὶ καταφεύξεσθε εἰς τὰς πόλεις ὑμῶν · καὶ ἐξαποστελῶ θάνατον εἰς ὑμᾶς, καὶ παραδοθήσεσθε εἰς χεῖρας ἐχθρῶν.
25
inducámque super vos gládium ultórem fœ́deris mei. Cumque confugéritis in urbes, mittam pestiléntiam in médio vestri, et tradémini in mánibus hóstium,
25
והבאתי עליכם חרב נקמת נקם־ברית ונאספתם אל עריכם ושׁלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד־אויב
25
And I will bring a sword upon you, that shall avenge the quarrel of [my] covenant: and when ye are gathered together within your cities, I will send the pestilence among you; and ye shall be delivered into the hand of the enemy.
25
11Q1 · 5
והביאתי עלי׳כמ חרב נקמת נ?קמ ברית ונא ס#פ#תמ אל ערי׳כמ ושלחתי? דב[ר] בתוכ׳כמ ונתתמ ביד איב ׃
26
בְּשִׁבְרִ֣י לָכֶם֮ מַטֵּה־לֶחֶם֒ וְ֠אָפוּ עֶ֣שֶׂר נָשִׁ֤ים לַחְמְכֶם֙ בְּתַנּ֣וּר אֶחָ֔ד וְהֵשִׁ֥יבוּ לַחְמְכֶ֖ם בַּמִּשְׁקָ֑ל וַאֲכַלְתֶּ֖ם וְלֹ֥א תִשְׂבָּֽעוּ׃ ס
26
ἐν τῷ θλίψαι ὑμᾶς σιτοδείᾳ ἄρτων, καὶ πέψουσιν δέκα γυναῖκες τοὺς ἄρτους ὑμῶν ἐν κλιβάνῳ ἑνί, καὶ ἀποδώσουσιν τοὺς ἄρτους ὑμῶν ἐν σταθμῷ · καὶ φάγεσθε καὶ οὐ μὴ ἐμπλησθῆτε.
26
postquam confrégero báculum panis vestri: ita ut decem mulíeres in uno clíbano coquant panes, et reddant eos ad pondus: et comedétis, et non saturabímini.
26
בשׁברי לכם מטה־לחם ואפו עשׂר נשׁים לחמכם בתנור אחד והשׁיב לחמכם במשׁקול ואכלתם ולא תשׂבעו
26
[And] when I have broken the staff of your bread, ten women shall bake your bread in one oven, and they shall deliver [you] your bread again by weight: and ye shall eat, and not be satisfied.
26
11Q1 · 5
בשבר׳י ל׳כמ מטה ׃
27
וְאִ֨ם בְּ־זֹ֔את לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וַהֲלַכְתֶּ֥ם עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי׃
27
Ἐὰν δὲ ἐπὶ τούτοις μὴ ὑπακούσητέ μου καὶ πορεύησθε πρὸς μὲ πλάγιοι,
27
Sin autem nec per hæc audiéritis me, sed ambulavéritis contra me:
27
ואם בזאת לא תשׁמעו לי והלכתם עמי קרי
27
And if ye will not for all this hearken unto me, but walk contrary unto me;
27
4Q23 · f21i
[ואם בזאת לא תשמעו ל׳י והלכתם עמ׳י בקרי ׃
28
וְהָלַכְתִּ֥י עִמָּכֶ֖ם בַּחֲמַת־קֶ֑רִי וְיִסַּרְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ אַף־אָ֔נִי שֶׁ֖בַע עַל חַטֹּאתֵי־כֶם׃
28
καὶ αὐτὸς πορεύσομαι μεθ᾽ ὑμῶν ἐν θυμῷ πλαγίῳ, καὶ παιδεύσω ὑμᾶς ἐγὼ ἑπτάκις κατὰ τὰς ἁμαρτίας ὑμῶν ·
28
et ego incédam advérsus vos in furóre contrário, et corrípiam vos septem plagis propter peccáta vestra:
28
והלכתי עמכם בחמת־קרי ויסרתי אתכם אף־אני שׁבע על חטאתיכם
28
Then I will walk contrary unto you also in fury; and I, even I, will chastise you seven times for your sins.
28
4Q23 · f21i
והלכתי ע]מ׳כם בחמת־קרי [ויסרתי את׳כם אף־אני שבע על חטאתי׳כם ׃
29
וַאֲכַלְתֶּ֖ם בְּשַׂ֣ר בְּנֵיכֶ֑ם וּבְשַׂ֥ר בְּנֹתֵיכֶ֖ם תֹּאכֵֽלוּ׃
29
καὶ φάγεσθε τὰς σάρκας τῶν υἱῶν ὑμῶν, καὶ τὰς σάρκας τῶν θυγατέρων ὑμῶν φάγεσθε ·
29
ita ut comedátis carnes filiórum vestrórum et filiárum vestrárum.
29
ואכלתם בשׂר בניכם ובשׂר בנתיכם תאכלו
29
And ye shall eat the flesh of your sons, and the flesh of your daughters shall ye eat.
29
4Q23 · f21i
ואכלתם בש]ר בני׳כם ובשר [בנתי׳כם תאכלו ׃
30
וְהִשְׁמַדְתִּ֞י אֶת בָּמֹֽתֵי־כֶ֗ם וְהִכְרַתִּי֙ אֶת חַמָּ֣נֵי־כֶ֔ם וְנָֽתַתִּי֙ אֶת פִּגְרֵי־כֶ֔ם עַל־פִּגְרֵ֖י גִּלּוּלֵיכֶ֑ם וְגָעֲלָ֥ה נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם׃
30
καὶ ἐρημώσω τὰς στήλας ὑμῶν, καὶ ἐξολεθρεύσω τὰ ξύλινα χειροποίητα ὑμῶν, καὶ θήσω τὰ κῶλα ὑμῶν ἐπὶ τὰ κῶλα τῶν εἰδώλων ὑμῶν, καὶ προσοχθιεῖ ἡ ψυχή μου ὑμῖν ·
30
Déstruam excélsa vestra, et simulácra confríngam. Cadétis inter ruínas idolórum vestrórum, et abominábitur vos ánima mea,
30
והשׁמדתי את במתיכם והכרתי את חמניכם ונתתי את פגריכם על־פגרי גלוליכם וגעלה נפשׁי אתכם
30
And I will destroy your high places, and cut down your images, and cast your carcases upon the carcases of your idols, and my soul shall abhor you.
30
4Q23 · f21i
והשמדתי את במתי׳כם והכר]ת##י#?[ ]את ח#מני׳כם ונתתי [את פגרי׳כם על־פגרי גלולי׳כם וגעלה נ]פ##ש׳י את׳כם ׃
31
וְנָתַתִּ֤י אֶת עָֽרֵי־כֶם֙ חָרְבָּ֔ה וַהֲשִׁמּוֹתִ֖י אֶת מִקְדְּשֵׁי־כֶ֑ם וְלֹ֣א אָרִ֔יחַ בְּרֵ֖יחַ נִיחֹֽחֲכֶֽם׃
31
καὶ θήσω τὰς πόλεις ὑμῶν ἐρήμους, καὶ ἐξερημώσω τὰ ἅγια ὑμῶν, καὶ οὐ μὴ ὀσφρανθῶ τῆς ὀσμῆς τῶν θυσιῶν ὑμῶν ·
31
in tantum ut urbes vestras rédigam in solitúdinem, et desérta fáciam sanctuária vestra, nec recípiam ultra odórem suavíssimum.
31
ונתתי את עריכם חרבה והשׁמתי את מקדשׁכם ולא אריח בריח ניחחכם
31
And I will make your cities waste, and bring your sanctuaries unto desolation, and I will not smell the savour of your sweet odours.
31
4Q23 · f21i
ונתתי את ערי׳כם [חרבה והשמותי את מקדשי׳כם ולא אריח ב]ר#יח ניחח׳כם ׃
32
וַהֲשִׁמֹּתִ֥י אֲנִ֖י אֶת הָ־אָ֑רֶץ וְשָֽׁמְמ֤וּ עָלֶ֨יהָ֙ אֹֽיְבֵיכֶ֔ם הַיֹּשְׁבִ֖ים בָּֽהּ׃
32
καὶ ἐξερημώσω ἐγὼ τὴν γῆν ὑμῶν, καὶ θαυμάσονται ἐπ᾽ αὐτῇ οἱ ἐχθροὶ ὑμῶν οἱ ἐνοικοῦντες ἐν αὐτῇ ·
32
Disperdámque terram vestram, et stupébunt super ea inimíci vestri, cum habitatóres illíus fúerint:
32
והשׁמתי אני את הארץ ושׁממו עליה איביכם הישׁבים בה
32
And I will bring the land into desolation: and your enemies which dwell therein shall be astonished at it.
32
4Q23 · f21i
ו#?ה##שמתי אני [את הארץ ושממו עלי׳ה איבי׳כם הישבים] ב׳ה ׃
33
וְאֶתְכֶם֙ אֱזָרֶ֣ה בַגּוֹיִ֔ם וַהֲרִיקֹתִ֥י אַחֲרֵיכֶ֖ם חָ֑רֶב וְהָיְתָ֤ה אַרְצְכֶם֙ שְׁמָמָ֔ה וְעָרֵיכֶ֖ם יִהְי֥וּ חָרְבָּֽה׃
33
καὶ διασπερῶ ὑμᾶς εἰς τὰ ἔθνη, καὶ ἐξαναλώσει ὑμᾶς ἐπιπορευομένη ἡ μάχαιρα · καὶ ἔσται ἡ γῆ ὑμῶν ἔρημος, καὶ αἱ πόλεις ὑμῶν ἔσονται ἔρημοι.
33
vos autem dispérgam in gentes, et evaginábo post vos gládium, erítque terra vestra desérta, et civitátes vestræ dírutæ.
33
ואתכם אזרה בגוים והרקתי אחריכם חרב והיתה ארצכם שׁממה ועריכם יהיו חרבה
33
And I will scatter you among the heathen, and will draw out a sword after you: and your land shall be desolate, and your cities waste.
33
4Q23 · f21i
ואת׳כם א##ז(# ר #)ה בגוים [והריקתי אחרי׳כם חרב והיתה ארצ׳כם ש]מ#מה וערי׳כם יהיו חרבה ׃
34
אָז֩ תִּרְצֶ֨ה הָאָ֜רֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶ֗י־הָ כֹּ֚ל יְמֵ֣י הֳשַׁמָּ֔ה וְאַתֶּ֖ם בְּאֶ֣רֶץ אֹיְבֵיכֶ֑ם אָ֚ז תִּשְׁבַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְהִרְצָ֖ת אֶת שַׁבְּתֹתֶֽי־הָ׃
34
τότε εὐδοκήσει ἡ γῆ τὰ σάββατα αὐτῆς καὶ πάσας τὰς ἡμέρας τῆς ἐρημώσεως αὐτῆς, καὶ ὑμεῖς ἔσεσθε ἐν τῇ γῇ τῶν ἐχθρῶν ὑμῶν · τότε σαββατιεῖ ἡ γῆ, καὶ εὐδοκήσει ἡ γῆ τὰ σάββατα αὐτῆς.
34
Tunc placébunt terræ sábbata sua cunctis diébus solitúdinis suæ: quando fuéritis
34
אז תרצה הארץ את שׁבתתיה כל ימי אשׁמה ואתם בארץ איביכם אז תשׁבת הארץ והרצתה את שׁבתתיה
34
Then shall the land enjoy her sabbaths, as long as it lieth desolate, and ye [be] in your enemies ’ land; [even] then shall the land rest, and enjoy her sabbaths.
34
4Q26c · 2
אז תרצה הא[רץ ]את שבתתי׳ה כל ימי השמ׳ה ואתם בארץ איבי׳[כם אז ת]שב[ת ]הא[רץ] והרצת את שבתתי׳ה ׃
35
כָּל־יְמֵ֥י הָשַּׁמָּ֖ה תִּשְׁבֹּ֑ת אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־שָׁבְתָ֛ה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶ֖ם בְּשִׁבְתְּכֶ֥ם עָלֶֽיהָ׃
35
πάσας τὰς ἡμέρας τῆς ἐρημώσεως αὐτῆς, σαββατιεῖ ἃ οὐκ ἐσαββάτισεν ἐν τοῖς σαββάτοις ὑμῶν, ἡνίκα κατῳκεῖτε αὐτήν.
35
in terra hostíli, sabbatizábit, et requiéscet in sábbatis solitúdinis suæ, eo quod non requiéverit in sábbatis vestris quando habitabátis in ea.
35
כל־ימי אשׁמה תשׁבת את אשׁר לא־שׁבתה בשׁבתתיכם בשׁבתכם עליה
35
As long as it lieth desolate it shall rest; because it did not rest in your sabbaths, when ye dwelt upon it.
35
4Q26c · 2
כל־ימי הש[מ׳ה ]ת[שבת את] אשר לא־שבתה בשבתתי׳כם בשבת[׳כם עלי׳ה ׃
36
וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֔ם וְהֵבֵ֤אתִי מֹ֨רֶךְ֙ בִּלְבָבָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹיְבֵיהֶ֑ם וְרָדַ֣ף אֹתָ֗ם ק֚וֹל עָלֶ֣ה נִדָּ֔ף וְנָס֧וּ מְנֻֽסַת־חֶ֛רֶב וְנָפְל֖וּ וְאֵ֥ין רֹדֵֽף׃
36
καὶ τοῖς καταλειφθεῖσιν ἐξ ὑμῶν ἐπάξω δουλίαν εἰς τὴν καρδίαν αὐτῶν ἐν τῇ γῇ τῶν ἐχθρῶν αὐτῶν, καὶ διώξεται αὐτοὺς φωνὴ φύλλου φερομένου, καὶ φεύξονται ὡς φεύγοντες ἀπὸ πολέμου, καὶ πεσοῦνται οὐθενὸς διώκοντος ·
36
Et qui de vobis remánserint, dabo pavórem in córdibus eórum in regiónibus hóstium, terrébit eos sónitus fólii volántis, et ita fúgient quasi gládium: cadent, nullo persequénte,
36
והנשׁארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצות איביהם ורדף אתם קול עלי נדף ונסו מנוסת חרב ונפלו ואין רדף
36
And upon them that are left [alive] of you I will send a faintness into their hearts in the lands of their enemies; and the sound of a shaken leaf shall chase them; and they shall flee, as fleeing from a sword; and they shall fall when none pursueth.
36
4Q26c · 2
והנשארים] ב׳כם והבאתי מרך בלבב׳ם בארצת א[יבי׳הם ורדף] [א]ת׳ם קול עלה נדף ונסו מנסת־ח[רב ונפלו ואין] [רדף] ׃
37
וְכָשְׁל֧וּ אִישׁ בְּאָחִ֛י־ו כְּמִפְּנֵי־חֶ֖רֶב וְרֹדֵ֣ף אָ֑יִן וְלֹא־תִֽהְיֶ֤ה לָכֶם֙ תְּקוּמָ֔ה לִפְנֵ֖י אֹֽיְבֵיכֶֽם׃
37
καὶ ὑπερόψεται ὁ ἀδελφὸς τὸν ἀδελφὸν ὡσεὶ ἐν πολέμῳ οὐθενὸς κατατρέχοντος, καὶ οὐ δυνήσεσθε ἀντιστῆναι τοῖς ἐχθροῖς ὑμῶν.
37
et córruent sínguli super fratres suos, quasi bella fugiéntes, nemo vestrum inimícis audébit resístere.
37
וכשׁלו אישׁ באחיו כמפני־חרב ורדף אין ולא־תהיה לכם תקומה לפני איביכם
37
And they shall fall one upon another, as it were before a sword, when none pursueth: and ye shall have no power to stand before your enemies.
37
4Q26c · 2
וכשלו איש באחי׳ו[ כמפני־חרב ורדף אין] [ולא־תהי]ה ל׳כם[ תקומה לפני איבי׳כם ׃
38
וַאֲבַדְתֶּ֖ם בַּגּוֹיִ֑ם וְאָכְלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֶ֖רֶץ אֹיְבֵיכֶֽם׃
38
καὶ ἀπολεῖσθε ἐν τοῖς ἔθνεσιν, καὶ κατέδεται ὑμᾶς ἡ γῆ τῶν ἐχθρῶν ὑμῶν ·
38
Períbitis inter gentes, et hostílis vos terra consúmet.
38
ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ איביכם
38
And ye shall perish among the heathen, and the land of your enemies shall eat you up.
38
4Q26c · 2
ואבדתם] ׃
39
וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֗ם יִמַּ֨קּוּ֙ בַּֽעֲוֺנָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹיְבֵיכֶ֑ם וְאַ֛ף בַּעֲוֺנֹ֥ת אֲבֹתָ֖ם אִתָּ֥ם יִמָּֽקּוּ׃
39
καὶ οἱ καταλειφθέντες ἀφ᾽ ὑμῶν καταφθαρήσονται διὰ τὰς ἁμαρτίας ὑμῶν · ἐν τῇ γῇ τῶν ἐχθρῶν αὐτῶν τακήσονται.
39
Quod si et de iis áliqui remánserint, tabéscent in iniquitátibus suis, in terra inimicórum suórum, et propter peccáta patrum suórum et sua affligéntur:
39
והנשׁארים בכם ימקו בעונם בארצות איביהם ואף בעונות אבותם אתם ימקו
39
And they that are left of you shall pine away in their iniquity in your enemies ’ lands; and also in the iniquities of their fathers shall they pine away with them.
39
[not available]
40
וְהִתְוַדּ֤וּ אֶת עֲוֺנָ־ם֙ וְאֶת־עֲוֺ֣ן אֲבֹתָ֔ם בְּמַעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֣ר מָֽעֲלוּ בִ֑־י וְאַ֕ף אֲשֶׁר־הָֽלְכ֥וּ עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי׃
40
[not available]
40
donec confiteántur iniquitátes suas, et maiórum suórum, quibus prævaricáti sunt in me, et ambulavérunt ex advérso mihi.
40
והתודו את עונם ואת־עון אבותם במעלם אשׁר מעלו בי ואף אשׁר־הלכו עמי בקרי
40
If they shall confess their iniquity, and the iniquity of their fathers, with their trespass which they trespassed against me, and that also they have walked contrary unto me;
40
[not available]
41
אַף־אֲנִ֗י אֵלֵ֤ךְ עִמָּם֙ בְּקֶ֔רִי וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם בְּאֶ֖רֶץ אֹיְבֵיהֶ֑ם אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל וְאָ֖ז יִרְצ֥וּ אֶת עֲוֺנָֽ־ם׃
41
καὶ ἐγὼ ἐπορεύθην μετ᾽ αὐτῶν ἐν θυμῷ πλαγίῳ · καὶ ἀπολῶ αὐτοὺς ἐν τῇ γῇ τῶν ἐχθρῶν αὐτῶν · τότε ἐντραπήσεται ἡ καρδία αὐτῶν ἡ ἀπερίτμητος, καὶ τότε εὐδοκήσουσιν τὰς ἁμαρτίας αὐτῶν.
41
Ambulábo ígitur et ego contra eos, et indúcam illos in terram hostílem, donec erubéscat incircumcísa mens eórum: tunc orábunt pro impietátibus suis.
41
אף־אני הלך עמם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם או־אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם
41
And [that] I also have walked contrary unto them, and have brought them into the land of their enemies; if then their uncircumcised hearts be humbled, and they then accept of the punishment of their iniquity:
41
[not available]
42
וְזָכַרְתִּ֖י אֶת בְּרִיתִ֣־י יַעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת בְּרִיתִ֨־י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת בְּרִיתִ֧־י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר׃
42
καὶ μνησθήσομαι τῆς διαθήκης Ἰακώβ, καὶ τῆς διαθήκης Ἰσαὰκ καὶ τῆς διαθήκης Ἀβραὰμ μνησθήσομαι · καὶ τῆς γῆς μνησθήσομαι.
42
Et recordábor fœ́deris mei, quod pépigi cum Iacob, et Isaac, et Abraham. Terræ quoque memor ero:
42
וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר
42
Then will I remember my covenant with Jacob, and also my covenant with Isaac, and also my covenant with Abraham will I remember; and I will remember the land.
42
[not available]
43
וְהָאָרֶץ֩ תֵּעָזֵ֨ב מֵהֶ֜ם וְתִ֣רֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶ֗י־הָ בָּהְשַׁמָּה֙ מֵהֶ֔ם וְהֵ֖ם יִרְצ֣וּ אֶת עֲוֺנָ֑־ם יַ֣עַן וּבְיַ֔עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת חֻקֹּתַ֖־י גָּעֲלָ֥ה נַפְשָֽׁם׃
43
καὶ ἡ γῆ ἐνκαταλειφθήσεται ὑπ᾽ αὐτῶν · τότε προσδέξεται ἡ γῆ τὰ σάββατα αὐτῆς ἐν τῷ ἐρημωθῆναι αὐτὴν δι᾽ αὐτούς, καὶ αὐτοὶ προσδέξονται τὰς αὐτῶν ἀνομίας ἀνθ᾽ ὧν τὰ κρίματά μου ὑπερεῖδον καὶ τοῖς προστάγμασίν μου προσώχθισαν τῇ ψυχῇ αὐτῶν.
43
quæ cum relícta fúerit ab eis, complacébit sibi in sábbatis suis, pátiens solitúdinem propter illos. Ipsi vero rogábunt pro peccátis suis, eo quod abiécerint iudícia mea, et leges meas despéxerint.
43
והארץ תעזב מהם והרצתה את שׁבתתיה באשׁמה מהם והם ירצו את עונם יען ביען במשׁפטי מאסו ואת חקותי געלה נפשׁם
43
The land also shall be left of them, and shall enjoy her sabbaths, while she lieth desolate without them: and they shall accept of the punishment of their iniquity: because, even because they despised my judgments, and because their soul abhorred my statutes.
43
[not available]
44
וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא מְאַסְתִּ֤י־ם וְלֹֽא גְעַלְתִּי־ם֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃
44
καὶ οὐδ᾽ ὣς ὄντων αὐτῶν ἐν τῇ γῇ τῶν ἐχθρῶν αὐτῶν οὐχ ὑπερεῖδον αὐτούς, οὐδὲ προσώχθισα αὐτοῖς ὥστε ἐξαναλῶσαι αὐτούς, τοῦ διασκεδάσαι τὴν διαθήκην μου τὴν πρὸς αὐτούς · ὅτι ἐγώ εἰμι Κύριος ὁ θεὸς αὐτῶν.
44
Et tamen étiam cum essent in terra hostíli, non pénitus abiéci eos, neque sic despéxi ut consumeréntur, et írritum fácerem pactum meum cum eis. Ego enim sum Dóminus Deus eórum,
44
ואף־גם־זאת בהיותם בארצות איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני יהוה אלהיהם
44
And yet for all that, when they be in the land of their enemies, I will not cast them away, neither will I abhor them, to destroy them utterly, and to break my covenant with them: for I [am] the LORD their God.
44
[not available]
45
וְזָכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי אֹתָ־ם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִהְיֹ֥ת לָהֶ֛ם לֵאלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
45
καὶ μνησθήσομαι αὐτῶν τῆς διαθήκης τῆς προτέρας ὅτε ἐξήγαγον αὐτοὺς ἐκ γῆς Αἰγύπτου ἐξ οἴκου δουλίας ἔναντι τῶν ἐθνῶν, τοῦ εἶναι αὐτῶν θεός · ἐγὼ εἰμι Κύριος.
45
et recordábor fœ́deris mei prístini, quando edúxi eos de terra Ægýpti in conspéctu géntium, ut essem Deus eórum. Ego Dóminus. Hæc sunt iudícia atque præcépta et leges, quas dedit Dóminus inter se et fílios Israel in monte Sínai per manum Móysi.
45
וזכרתי להם ברית ראישׁונים אשׁר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלהים אני יהוה
45
But I will for their sakes remember the covenant of their ancestors, whom I brought forth out of the land of Egypt in the sight of the heathen, that I might be their God: I [am] the LORD.
45
[not available]
46
אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֮ וְהַתּוֹרֹת֒ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן יְהוָ֔ה בֵּינ֕וֹ וּבֵ֖ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֥ר סִינַ֖י בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ פ
46
[not available]
46
26:45
et recordábor fœ́deris mei prístini, quando edúxi eos de terra Ægýpti in conspéctu géntium, ut essem Deus eórum. Ego Dóminus. Hæc sunt iudícia atque præcépta et leges, quas dedit Dóminus inter se et fílios Israel in monte Sínai per manum Móysi.
46
אלה החקים והמשׁפטים והתורות אשׁר נתן יהוה בינו ובין בני ישׂראל בהר סיני ביד־משׁה
46
These [are] the statutes and judgments and laws, which the LORD made between him and the children of Israel in mount Sinai by the hand of Moses.
46
[not available]
