THB
Hebrew (WLC)
⋮⋮
Greek (LXX)
⋮⋮
Latin (Vulgate)
⋮⋮
Samaritan (SP)
⋮⋮
English (KJV)
⋮⋮
Qumran (DSS)
⋮⋮
1
וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֣ה אֶל־מֹשֶׁ֣ה בְמִדְבַּר־סִ֠ינַי בַּשָּׁנָ֨ה הַשֵּׁנִ֜ית לְצֵאתָ֨ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹֽר׃
1
Καὶ ἐλάλησεν Κύριος πρὸς Μωυσῆν ἐν τῇ ἐρήμῳ Σεινὰ ἐν τῷ ἔτει τῷ δευτέρῳ ἐξελθόντων αὐτῶν ἐκ γῆς Αἰγύπτου, ἐν τῷ μηνὶ τῷ πρώτῳ, λέγων
1
Locútus est Dóminus ad Móysen in desérto Sínai anno secúndo, postquam egréssi sunt de terra Ægýpti, mense primo, dicens:
1
וידבר יהוה אל־משׁה במדבר־סיני בשׁנה השׁנית לצאתם מארץ מצרים בחדשׁ הראישׁון לאמר
1
And the LORD spake unto Moses in the wilderness of Sinai, in the first month of the second year after they were come out of the land of Egypt, saying,
1
[not available]
2
וְיַעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת הַ־פָּ֖סַח בְּמוֹעֲדֽוֹ׃
2
Εἰπὸν καὶ ποιείτωσαν οἱ υἱοὶ Ἰσραὴλ τὸ πάσχα καθ᾽ ὥραν αὐτοῦ ·
2
Fáciant fílii Israel Phase in témpore suo,
2
ויעשׂו בני־ישׂראל את הפסח במועדיו
2
Let the children of Israel also keep the passover at his appointed season.
2
[not available]
3
בְּאַרְבָּעָ֣ה עָשָֽׂר־י֠וֹם בַּחֹ֨דֶשׁ הַזֶּ֜ה בֵּ֧ין הָֽעֲרְבַּ֛יִם תַּעֲשׂ֥וּ אֹת֖וֹ בְּמוֹעֲד֑וֹ כְּכָל חֻקֹּתָ֥י־ו וּכְכָל מִשְׁפָּטָ֖י־ו תַּעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃
3
τῇ τεσσαρεσκαιδεκάτῃ ἡμέρᾳ τοῦ μηνὸς τοῦ πρώτου πρὸς ἑσπέραν ποιήσεις αὐτὸ κατὰ καιρούς, κατὰ τὸν νόμον αὐτοῦ καὶ κατὰ τὴν σύνκρισιν αὐτοῦ ποιήσεις αὐτό.
3
quartadécima die mensis huius ad vésperam, iuxta omnes cæremónias et iustificatiónes eius.
3
בארבעה עשׂר־יום בחדשׁ הזה בין הערבים יעשׂו אתו במועדיו ככל חקתיו וככל משׁפטיו תעשׂו אתו
3
In the fourteenth day of this month, at even, ye shall keep it in his appointed season: according to all the rites of it, and according to all the ceremonies thereof, shall ye keep it.
3
4Q23 · f53_54
[עשר־יום בחד]ש הזה ביום[ ε ככל חק]ת##[י׳ו ]ו#?כ##כ##[ל מש]פ##ט#י׳ו [תעשו את]׳ו#? ׃
4
וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַעֲשֹׂ֥ת הַפָּֽסַח׃
4
καὶ ἐλάλησεν Μωυσῆς τοῖς υἱοῖς Ἰσραὴλ ποιῆσαι τὸ πάσχα,
4
Præcepítque Móyses fíliis Israel ut fácerent Phase.
4
וידבר משׁה אל־בני ישׂראל לעשׂות הפסח
4
And Moses spake unto the children of Israel, that they should keep the passover.
4
4Q23 · f53_54
וידבר משה א##[ל־בני ישראל לעשת הפסח ׃
5
וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת הַ־פֶּ֡סַח בָּרִאשׁ֡וֹן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם בְּמִדְבַּ֣ר סִינָ֑י כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
5
ἐναρχομένου τῇ τεσσαρεσκαιδεκάτῃ ἡμέρᾳ τοῦ μηνὸς ἐν τῇ ἐρήμῳ τοῦ Σεινά · καθὰ συνέταξεν Κύριος τῷ Μωυσῇ, οὕτως ἐποίησαν οἱ υἱοὶ Ἰσραήλ.
5
Qui fecérunt témpore suo, quartadécima die mensis ad vésperam, in monte Sínai. Iuxta ómnia quæ mandáverat Dóminus Móysi, fecérunt fílii Israel.
5
ויעשׂו את הפסח בראישׁון בארבעה עשׂר יום לחדשׁ בין הערבים במדבר סיני ככל אשׁר צוה יהוה את־משׁה כן עשׂו בני ישׂראל
5
And they kept the passover on the fourteenth day of the first month at even in the wilderness of Sinai: according to all that the LORD commanded Moses, so did the children of Israel.
5
4Q23 · f53_54
ויעש]ו#?[ א]ת## הפ#סח בראשון [בארבעה עשר יום לחדש בין הערבים במדבר ס]י#?נ?י? ככל א##שר# צוה יהוה את־משה [כן עשו בני ישראל ׃
6
וַיְהִ֣י אֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ טְמֵאִים֙ לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם וְלֹא־יָכְל֥וּ לַעֲשֹׂת הַ־פֶּ֖סַח בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַֽיִּקְרְב֞וּ לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֛ה וְלִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
6
Καὶ παρεγένοντο οἱ ἄνδρες οἳ ἦσαν ἀκάθαρτοι ἐπὶ ψυχῇ ἀνθρώπου καὶ οὐκ ἠδύναντο ποιῆσαι τὸ πάσχα ἐν τῇ ἡμέρᾳ ἐκείνῃ, καὶ προσῆλθον ἐναντίον Μωυσῆ καὶ Ἀαρὼν ἐν ἐκείνῃ τῇ ἡμέρᾳ ·
6
Ecce autem quidam immúndi super ánima hóminis, qui non póterant fácere Phase in die illo, accedéntes ad Móysen et Aaron,
6
ויהיו אנשׁים אשׁר היו טמאים לנפשׁ אדם ולא־יכלו לעשׂות הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משׁה ולפני אהרן ביום ההוא
6
And there were certain men, who were defiled by the dead body of a man, that they could not keep the passover on that day: and they came before Moses and before Aaron on that day:
6
4Q23 · f53_54
ויהי אנשים אשר היו ט]מ##אים לנפש אדם ולא־יכלו לעשות [הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהר]ן#? ב##י#?ו#?ם## ההוא ׃
7
וַ֠יֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁ֤ים הָהֵ֨מָּה֙ אֵלָ֔יו אֲנַ֥חְנוּ טְמֵאִ֖ים לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם לָ֣מָּה נִגָּרַ֗ע לְבִלְתִּ֨י הַקְרִ֜ב אֶת־קָרְבַּ֤ן יְהוָה֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
7
καὶ εἶπαν οἱ ἄνδρες ἐκεῖνοι πρὸς αὐτόν Ἡμεῖς ἀκάθαρτοι ἐπὶ ψυχῇ ἀνθρώπου · μὴ οὖν ὑστερήσωμεν προσενέγκαι τὸ δῶρον Κυρίῳ κατὰ καιρὸν αὐτοῦ ἐν μέσῳ υἱῶν Ἰσραήλ;
7
dixérunt eis: Immúndi sumus super ánima hóminis: quare fraudámur ut non valeámus oblatiónem offérre Dómino in témpore suo inter fílios Israel?
7
ויאמרו האנשׁים ההם אליו אנחנו טמאים לנפשׁ אדם למה נגרע לבלתי הקריב את־קרבן יהוה במועדיו בתוך בני ישׂראל
7
And those men said unto him, We [are] defiled by the dead body of a man: wherefore are we kept back, that we may not offer an offering of the LORD in his appointed season among the children of Israel?
7
4Q23 · f53_54
ויאמרו האנשים [ההמה אלי׳ו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע לבלתי ]ה##[ק]ר##ב את־קרבן יהוה [במעד׳ו בתוך בני ישראל ׃
8
וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה עִמְד֣וּ וְאֶשְׁמְעָ֔ה מַה־יְצַוֶּ֥ה יְהוָ֖ה לָכֶֽם׃ פ
8
καὶ εἶπεν Μωυσῆς πρὸς αὐτούς Στῆτε αὐτοῦ, καὶ ἀκούσομαι τί ἐντελεῖται Κύριος περὶ ὑμῶν.
8
Quibus respóndit Móyses: State ut cónsulam quid præcípiat Dóminus de vobis.
8
ויאמר אליהם משׁה עמדו ואשׁמעה מה־יצוה יהוה לכם
8
And Moses said unto them, Stand still, and I will hear what the LORD will command concerning you.
8
4Q23 · f53_54
ויאמר אל׳הם משה עמדו ואשמע]ה מה־יצוה יהוה ל׳כם ׃
9
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
9
Καὶ ἐλάλησεν Κύριος πρὸς Μωυσῆν λέγων
9
Locutúsque est Dóminus ad Móysen, dicens:
9
וידבר יהוה אל־משׁה לאמר
9
And the LORD spake unto Moses, saying,
9
4Q23 · f53_54
וידבר יהוה אל־משה לאמר ׃
10
דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִהְיֶֽה־טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜הׄ לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַיהוָֽה׃
10
Λάλησον τοῖς υἱοῖς Ἰσραὴλ λέγων Ἄνθρωπος ἄνθρωπος ὃς ἐὰν γένηται ἀκάθαρτος ἐπὶ ψυχῇ ἀνθρώπου, ἢ ἐν ὁδῷ μακρὰν ὑμῖν ἢ ἐν ταῖς γενεαῖς ὑμῶν, καὶ ποιήσει τὸ πάσχα Κυρίῳ ·
10
Lóquere fíliis Israel: Homo qui fúerit immúndus super ánima, sive in via procul in gente vestra, fáciat Phase Dómino
10
דבר אל־בני ישׂראל לאמר אישׁ אישׁ כי־יהיה־טמא לנפשׁ או בדרך רחוקה לכם או לדרתיכם ועשׂה פסח ליהוה
10
Speak unto the children of Israel, saying, If any man of you or of your posterity shall be unclean by reason of a dead body, or [be] in a journey afar off, yet he shall keep the passover unto the LORD.
10
4Q23 · f53_54
דב]ר## אל־בני ישראל לאמ#[ר איש] [איש כי־יהיה־טמא לנפש או בדרך רחקה ל׳כם או ]ל#ד#ר#(^ י ^)׳כ#ם ועשה פסח ליה#[וה] ׃
11
בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃
11
ἐν τῷ μηνὶ τῷ δευτέρῳ ἐν τῇ τεσσαρεσκαιδεκάτῃ ἡμέρᾳ τὸ πρὸς ἑσπέραν ποιήσουσιν αὐτό. ἐπ᾽ ἀζύμων καὶ πικρίδων φάγονται αὐτό,
11
in mense secúndo, quartadécima die mensis ad vésperam: cum ázymis et lactúcis agréstibus cómedent illud:
11
בחדשׁ השׁני בארבעה עשׂר יום בין הערבים יעשׂו אתו על־מצות ומררים יאכלהו
11
The fourteenth day of the second month at even they shall keep it, [and] eat it with unleavened bread and bitter [herbs].
11
[not available]
12
לֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֨נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ ב֑־וֹ כְּכָל־חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃
12
οὐ καταλείψουσιν ἀπ᾽ αὐτοῦ εἰς τὸ πρωί, καὶ ὀστοῦν οὐ συντρίψουσιν ἀπ᾽ αὐτοῦ · κατὰ τὸν νόμον τοῦ πάσχα ποιήσουσιν αὐτό.
12
non relínquent ex eo quíppiam usque mane, et os eius non confríngent: omnem ritum Phase observábunt.
12
לא־ישׁאירו ממנו עד־בקר ועצם לא ישׁברו בו ככל חקות הפסח יעשׂו אתו
12
They shall leave none of it unto the morning, nor break any bone of it: according to all the ordinances of the passover they shall keep it.
12
[not available]
13
וְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר־ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹא־הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ כִּ֣י ׀ קָרְבַּ֣ן יְהוָ֗ה לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א הָאִ֥ישׁ הַהֽוּא׃
13
καὶ ἄνθρωπος ὃς ἐὰν καθαρὸς ᾖ καὶ ἐν ὁδῷ μακρᾷ οὐκ ἔστιν καὶ ὑστερήσῃ ποιῆσαι τὸ πάσχα, ἐξολεθρευθήσεται ἡ ψυχὴ ἐκείνη ἐκ τοῦ λαοῦ αὐτῆς · ὅτι τὸ δῶρον Κυρίῳ οὐ προσήνεγκεν κατὰ τὸν καιρὸν αὐτοῦ, ἁμαρτίαν αὐτοῦ λήμψεται ὁ ἄνθρωπος ἐκεῖνος.
13
Si quis autem et mundus est, et in itínere non fuit, et tamen non fecit Phase, exterminábitur ánima illa de pópulis suis, quia sacrifícium Dómino non óbtulit témpore suo: peccátum suum ipse portábit.
13
והאישׁ אשׁר־הוא טהור ובדרך לא־היה וחדל לעשׂות הפסח ונכרתה הנפשׁ ההיא מעמיה כי קרבן יהוה לא הקריב במועדיו חטאו ישׂא האישׁ ההוא
13
But the man that [is] clean, and is not in a journey, and forbeareth to keep the passover, even the same soul shall be cut off from among his people: because he brought not the offering of the LORD in his appointed season, that man shall bear his sin.
13
[not available]
14
וְכִֽי־יָג֨וּר אִתְּכֶ֜ם גֵּ֗ר וְעָ֤שָֽׂה פֶ֨סַח֙ לַֽיהוָ֔ה כְּחֻקַּ֥ת הַפֶּ֛סַח וּכְמִשְׁפָּט֖וֹ כֵּ֣ן יַעֲשֶׂ֑ה חֻקָּ֤ה אַחַת֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְלַגֵּ֖ר וּלְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ׃ פ
14
ἐὰν δὲ προσέλθῃ πρὸς ὑμᾶς προσήλυτος ἐν τῇ γῇ ὑμῶν καὶ ποιήσει τὸ πάσχα Κυρίῳ, κατὰ τὸν νόμον τοῦ πάσχα καὶ κατὰ τὴν σύνταξιν αὐτοῦ ποιήσει αὐτό · νόμος εἷς ἔσται ὑμῖν καὶ τῷ προσηλύτῳ καὶ τῷ αὐτόχθονι τῆς γῆς.
14
Peregrínus quoque et ádvena si fúerint apud vos, fácient Phase Dómino iuxta cæremónias et iustificatiónes eius. Præcéptum idem erit apud vos tam ádvenæ quam indýgenæ.
14
וכי־יגור אתכם גר ועשׂה פסח ליהוה כחקות הפסח וכמשׁפטיו כן יעשׂה חקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ
14
And if a stranger shall sojourn among you, and will keep the passover unto the LORD; according to the ordinance of the passover, and according to the manner thereof, so shall he do: ye shall have one ordinance, both for the stranger, and for him that was born in the land.
14
[not available]
15
וּבְיוֹם֙ הָקִ֣ים אֶת הַ־מִּשְׁכָּ֔ן כִּסָּ֤ה הֶֽעָנָן֙ אֶת הַ־מִּשְׁכָּ֔ן לְאֹ֖הֶל הָעֵדֻ֑ת וּבָעֶ֜רֶב יִהְיֶ֧ה עַֽל הַ־מִּשְׁכָּ֛ן כְּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ עַד־בֹּֽקֶר׃
15
Καὶ τῇ ἡμέρᾳ ᾗ ἐστάθη ἡ σκηνὴ ἐκάλυψεν ἡ νεφέλη τὴν σκηνήν, τὸν οἶκον τοῦ μαρτυρίου · καὶ τὸ ἑσπέρας ἦν ἐπὶ τῆς σκηνῆς ὡς εἶδος πυρὸς ἕως πρωί.
15
Igitur die qua eréctum est tabernáculum, opéruit illud nubes. A véspere autem super tentórium erat quasi spécies ignis usque mane.
15
וביום הוקם את המשׁכן כסה הענן את המשׁכן לאהל העדות ובערב יהיה על המשׁכן כמראה־אשׁ עד־בקר
15
And on the day that the tabernacle was reared up the cloud covered the tabernacle, [namely], the tent of the testimony: and at even there was upon the tabernacle as it were the appearance of fire, until the morning.
15
[not available]
16
כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה תָמִ֔יד הֶעָנָ֖ן יְכַסֶּ֑נּוּ וּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ לָֽיְלָה׃
16
οὕτως ἐγίνετο διὰ παντός, ἡ νεφέλη ἐκάλυπτεν αὐτὴν ἡμέρας καὶ εἶδος πυρὸς τὴν νύκτα.
16
Sic fiébat iúgiter: per diem operiébat illud nubes, et per noctem quasi spécies ignis.
16
כן יהיה תמיד הענן יכסנו ומראה־אשׁ לילה
16
So it was alway: the cloud covered it [by day], and the appearance of fire by night.
16
[not available]
17
וּלְפִ֞י הֵעָלֹ֤ת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי־כֵ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכָּן־שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
17
καὶ ἡνίκα ἀνέβη ἡ νεφέλη ἀπὸ τῆς σκηνῆς, καὶ μετὰ ταῦτα ἀπῆραν οἱ υἱοὶ Ἰσραήλ. καὶ ἐν τῷ τόπῳ οὗ ἂν ἔστη ἡ νεφέλη, ἐκεῖ παρενέβαλον οἱ υἱοὶ Ἰσραήλ.
17
Cumque abláta fuísset nubes, quæ tabernáculum protegébat, tunc proficiscebántur fílii Israel: et in loco ubi stetísset nubes, ibi castrametabántur.
17
ולפי העלות הענן מעל האהל ואחרי־כן יסעו בני ישׂראל ובמקום אשׁר ישׁכן־שׁם הענן שׁם יחנו בני ישׂראל
17
And when the cloud was taken up from the tabernacle, then after that the children of Israel journeyed: and in the place where the cloud abode, there the children of Israel pitched their tents.
17
[not available]
18
עַל־פִּ֣י יְהוָ֗ה יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה יַחֲנ֑וּ כָּל־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל הַ־מִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃
18
διὰ προστάγματος Κυρίου παρεμβαλοῦσιν οἱ υἱοὶ Ἰσραήλ, διὰ προστάγματος Κυρίου ἀπαροῦσιν · πάσας τὰς ἡμέρας ἐν αἷς σκιάζει ἡ νεφέλη ἐπὶ τῆς σκηνῆς, παρεμβαλοῦσιν οἱ υἱοὶ Ἰσραήλ.
18
Ad impérium Dómini proficiscebántur, et ad impérium illíus figébant tabernáculum. Cunctis diébus quibus stabat nubes super tabernáculum, manébant in eódem loco:
18
על־פי יהוה יסעו בני ישׂראל ועל־פי יהוה יחנו כל־ימי אשׁר ישׁכן הענן על המשׁכן יחנו
18
At the commandment of the LORD the children of Israel journeyed, and at the commandment of the LORD they pitched: as long as the cloud abode upon the tabernacle they rested in their tents.
18
[not available]
19
וּבְהַאֲרִ֧יךְ הֶֽעָנָ֛ן עַל הַ־מִּשְׁכָּ֖ן יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וְשָׁמְר֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְהוָ֖ה וְלֹ֥א יִסָּֽעוּ׃
19
καὶ ὅταν ἐφέλκηται ἡ νεφέλη ἐπὶ τῆς σκηνῆς ἡμέρας πλείους, καὶ φυλάξονται οἱ υἱοὶ Ἰσραὴλ τὴν φυλακὴν τοῦ θεοῦ καὶ οὐ μὴ ἐξάρωσιν ·
19
et si evenísset ut multo témpore manéret super illud, erant fílii Israel in excúbiis Dómini, et non proficiscebántur
19
ובהאריך הענן על המשׁכן ימים רבים ושׁמרו בני־ישׂראל את־משׁמרת יהוה ולא יסעו
19
And when the cloud tarried long upon the tabernacle many days, then the children of Israel kept the charge of the LORD, and journeyed not.
19
4Q23 · f55
[ובהאריך הענן על המשכ]ן#? ימים רבים וש##מ#[רו בני־ישראל את־משמרת יהוה] [ולא יסעו ׃
20
וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֧ה הֶֽעָנָ֛ן יָמִ֥ים מִסְפָּ֖ר עַל הַ־מִּשְׁכָּ֑ן עַל־פִּ֤י יְהוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה יִסָּֽעוּ׃
20
καὶ ἔσται ὅταν σκεπάσῃ ἡ νεφέλη ἡμέρας ἀριθμῷ ἐπὶ τῆς σκηνῆς, διὰ φωνῆς Κυρίου παρεμβαλοῦσιν καὶ διὰ προστάγματος Κυρίου ἀπαροῦσιν.
20
quot diébus fuísset nubes super tabernáculum. Ad impérium Dómini erigébant tentória, et ad impérium illíus deponébant.
20
וישׁ אשׁר יהיה הענן ימים במספר על המשׁכן על־פי יהוה יחנו ועל־פי יהוה יסעו
20
And [so] it was, when the cloud was a few days upon the tabernacle; according to the commandment of the LORD they abode in their tents, and according to the commandment of the LORD they journeyed.
20
4Q23 · f55
ויש אשר יהיה הענן י]מ##ים מ#ס##[פר ε ׃
21
וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד־בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ׃
21
καὶ ἔσται ὅταν γένηται ἡ νεφέλη ἀφ᾽ ἑσπέρας ἕως πρωί, καὶ ἀναβῇ ἡ νεφέλη τὸ πρωί, καὶ ἀπαροῦσιν, ἡμέρας ἢ νυκτός.
21
Si fuísset nubes a véspere usque mane, et statim dilúculo tabernáculum reliquísset, proficiscebántur: et si post diem et noctem recessísset, dissipábant tentória.
21
וישׁ אשׁר־יהיה הענן מערב עד־בקר ונעלה הענן בבקר ונסעו או יומם ולילה ונעלה הענן ונסעו
21
And [so] it was, when the cloud abode from even unto the morning, and [that] the cloud was taken up in the morning, then they journeyed: whether [it was] by day or by night that the cloud was taken up, they journeyed.
21
[not available]
22
אֽוֹ־יֹמַ֜יִם אוֹ־חֹ֣דֶשׁ אוֹ־יָמִ֗ים בְּהַאֲרִ֨יךְ הֶעָנָ֤ן עַל הַ־מִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ׃
22
μηνός, ἡμέρας, πλεοναζούσης τῆς νεφέλης σκιαζούσης ἐπ᾽ αὐτῆς, παρεμβαλοῦσιν οἱ υἱοὶ Ἰσραὴλ καὶ οὐ μὴ ἀπάρωσιν.
22
Si vero bíduo aut uno mense vel longióri témpore fuísset super tabernáculum, manébant fílii Israel in eódem loco, et non proficiscebántur: statim autem ut recessísset, movébant castra.
22
או יומים או־חדשׁ או־ימים בהאריך הענן על המשׁכן לשׁכן עליו יחנו בני־ישׂראל ולא יסעו ובהעלותו יסעו
22
Or [whether it were] two days, or a month, or a year, that the cloud tarried upon the tabernacle, remaining thereon, the children of Israel abode in their tents, and journeyed not: but when it was taken up, they journeyed.
22
[not available]
23
עַל־פִּ֤י יְהוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה יִסָּ֑עוּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת יְהוָה֙ שָׁמָ֔רוּ עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ פ
23
ὅτι διὰ προστάγματος Κυρίου ἀπαροῦσιν, τὴν φυλακὴν Κυρίου ἣν ἐφυλάξαντο διὰ προστάγματος Κυρίου ἐν χειρὶ Μωυσῆ.
23
Per verbum Dómini figébant tentória, et per verbum illíus proficiscebántur: erántque in excúbiis Dómini iuxta impérium eius per manum Móysi.
23
על־פי יהוה יחנו ועל־פי יהוה יסעו את־משׁמרת יהוה שׁמרו על־פי יהוה ביד־משׁה
23
At the commandment of the LORD they rested in the tents, and at the commandment of the LORD they journeyed: they kept the charge of the LORD, at the commandment of the LORD by the hand of Moses.
23
[not available]
